גישת בית המשפט היא כי אין כלל בל יעבור, כי בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות נוספות, לאחר שלב הסכומים. לעניין זה נפסקה ההלכה בע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3) .505 באותו מקרה, הואשם מר קניר בהחזקת מטבע חוץ שלא כדין. התביעה לא הביאה כל ראיה כי הנאשם הוא אזרח ישראלי, משום שסברה, כי נטל הראיה לענין אזרחותו של הנאשם מוטל עליו. משהתברר לב"כ המדינה, כי לדעת בית המשפט נטל הראיה מוטל עליה, בקשה להביא ראיה משלימה. כל זאת, לאחר הגשת הסכומים. בית המשפט נעתר לבקשה, בנימוק כי על בית המשפט להגיע לתוצאה הנכונה. מ"מ הנשיא י. כהן פסק', שם, בעמ' 512:: "במקרה כמו זה שלפנינו יש הצדקה מלאה להרשות הבאת ראיה נוספת, וזה על אף העובדה שלולא הובאה אותה ראיה היה המערער יוצא זכאי בבית משפט השלום. עינינו הרואות - לפי הדוגמה שהובאה על ידי השופט ויתקון בפסק הדין בענין שפר, היה הנהג יוצא זכאי במשפט פלילי לולא הוכח שהוא נהג בבלי הרכב, אף על פי כן סבר השופט ויתקון, שאין לתת לנאשם לזכות מן ההפקר ויש להרשות 'לתקן את המעוות על ידי קריאת עד מטעם בית המשפט'. אין לקבל את טענת הסניגור המלומד, שיש עוות הדין בכך, שהנאשם נמצא אשם בדין כתוצאה מהבאת הראיה הנוספת, ולולא היא הובאה היה יוצא זכאי. לפי פירוש זה של יעוות דין' לא יהיו כמעט מקרים שבהם ניתן יהיה להרשות הבאת עדות נוספת על פי בקשת התובע, כי אם העדות הנוספת איננה נחוצה לשם הרשעה הרי היא בלתי רלבנטית, ואם היא נחוצה לשם השלמת ראיות התביעה, היינו לביסוס ההרשעה, הרי, לטענת הסניגור, יהיה בכך משום עוות דין." והשופט (כתוארו אז) ברק, שם, בעמ' 516, הוסיף: "עמידה על כללים וחשיפת האמת אינן שתי משימות נוגדות. נהפוך הוא: הכללים באים לקבוע סטנדרט של ניהול משפט אשר על פי נסיון החיים יש בו כדי להביא לחשיפת האמת, ובכך תואמות שתי משימות אלה. עם זאת, יש ועמידה פורמלית על סדר הכללים בענין מיוחד היה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרו של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זיכוי הנאשם. בנסיבות אלה יש לשאוף לכך כי הכללים עצמם יתנו לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לעשות צדק. לא למותר יהא לחזור על דבריו של הנשיא זמורה אשר אמר: "...הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצדורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אלא במה דברים אמורים ? כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב האשמה וכדומה". (ע"פ 1/48 פד"י א(5) 8). נסיון החיים אשר גיבש את כללי הדיון קבע איזון עדין בין צרכי הנאשם מזה לבין צרכי החברה מזה. צרכי הנאשם, אלה צרכיו האמיתיים למשפט הוגן, אם בשלב החקירה ואם בשלב המשפט. צרכי החברה, אלה צרכיה האמיתיים להרשעת האשמים ולזיכוי החפים מפשע. איזון עדין זה מתערער כאשר כללי הדיון מופעלים באופן שפגמים וכשלונות טכניים של התביעה או של ההגנה חורצים את גורל המשפט. אמון הציבור בתבונת המערכת הפלילית מתערער, שכן אין הוא רואה - בלשונו של הנשיא זמורה - ששופטיו נכנסים לטרקלין שבו דנים על חטא ועונשו, אלא רואה הוא את שופטיו עומדים בפרוזדור ודנים על ענינים טכניים גרידא. כיצד ניתן יהיה להסביר את זיכויו של המערער בענין שלפנינו, אם זיכוי זה מתבסס או על טעות טכנית גרידא של התביעה וכיצד ניתן יהיה להסביר הרשעת אדם בשל טעות טכנית של סנגורו? אכן, החשש הוא, שהדיון הפלילי, במקום להיות מערכת מאוזנת ומבוקרת שנועדה לחשוף את האמת, תהפוך לכר נרחב לטכסיסים והשהיות בעלי אופי פורמלי גרידא".הוספת ראיותסיכומיםמסמכיםראיות