קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה לעירייה על הפסקת מגורים בדירה לצורך הפסקת גביית ארנונה ומים: מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשקלון (כב' השופטת דינה כהן) בת.א 700311/06 אשר ניתן ביום 27.11.09, בו קיבל את תביעת המשיבה 1, עיריית אשקלון, כנגד המערער, לתשלום חוב ארנונה וצריכת מים מכוח החזק ושימוש בדירת מגורים ברחוב כליל החורש מספר 5, אשקלון (להלן: "הדירה"), לתקופה שמיום 1.1.03 עד סוף שנת 2005 . העובדות שאינן שנויות במחלוקת עיריית אשקלון הגישה תביעה כנגד המערער וגרושתו בגין חוב תשלומי ארנונה ומים בסך של 25,240 ₪ נכון ליום 30.11.06, מכו החזקתם בדירה בתקופה הרלבנטית. המערער בהגנתו טען כין אין לחייב אותו בתשלומים האמורים מאחר ובסמוך לחודש ינואר 2003, מסר הוא הודעה לעיריית אשקלון כי אין הוא מתגורר עוד בדירה ולפיכך אין לחייבו בחיובים האמורים בתובענה. המחלוקת בבית משפט קמא התמקדה אפוא בשאלה היחידה הנוגעת למסירת ההודעה לעיריית אשקלון. באשר לגובה החיוב עצמו לא היה חולק. בבית משפט קמא טען המערער, כי מחודש ינואר 2003 ולאורך כל התקופה הרלוונטית לכתב התביעה הוא לא התגורר בדירה כלל, לאחר שנפרד מאשתו, המשיבה 2 וכי היא זו אשר החזיקה בדירה עד לחודש אוגוסט 2005. עוד טען כי, כאשר עזב את הדירה בחודש ינואר 2003, פנה הוא לגברת פלורה אוחיון, פקידה בעיריית אשקלון, והודיע לה כי הוא עוזב את הדירה ובהתאם ביטל את הוראת הקבע לעירייה עבור תשלומי הארנונה ואגרות החינוך. לביסוס טענתו כי עיריית אשקלון ידעה על הודעה זו, טען בתצהירו בבית משפט קמא כי עיריית אשקלון החלה לשלוח אליו הודעות ומכתבים לכתובת החדשה ברחוב נילי 3 בחולון ועוד הפנה את בית המשפט לעדותה של הגברת פלורה אוחיון בהליך אחר שהתנהל בינו לבין עיריית אשקלון, בעניין תשלומי חינוך (בפרוטוקול מיום 17.4.07 בתיק אזרחי 700044/04 בית משפט שלום אשקלון) . עיריית אשקלון עמדה על הטענה כי גם אם המערער עזב את הדירה ולא החזיק בה בתקופה הרלוונטית, הרי שלא נהג כמצוות הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ולא מסר הודעה בכתב לעירייה על כך שחדל מלהחזיק בדירה, ולפיכך עמדה על חיובו בתשלומים האמורים. לטענתה הסתמכותו של המערער על עדותה של הגב' אוחיון בהליך המשפטי האחר שהתנהל בין הצדדים אינה רלבנטית לענייננו מאחר וכולה נוגעת לחיובו של המערער באגרת חינוך ולא בארנונה. בית משפט קמא, אשר נדרש כאמור אך לשאלה בדבר מסירת הודעה לעיריית אשקלון, בהתאם למסגרת הנורמטיבית המחייבת בסעיף 325 לפקודת העיריות, קבע בסופו של יום, כי המערער לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי אכן מסר הודעה בכתב לעיריית אשקלון בעניין זה ולפיכך קיבל את תביעת עיריית אשקלון, וחייב את המערער בסכום החוב. קביעתו של בית משפט קמא, מבוססת בעיקרה על הכרעה הנוגעת לשאלה של מהימנות, כאשר בין השאר, ציין כי בגרסתו הראשונית של המערער, לא ציין מפורשות כי שלח הודעה בכתב, וכי רק בשלב מאוחר יותר של הגשת תצהיר עדות ראשית, טען זאת לראשונה. בית משפט קמא לא ראה במשלוח הודעות של עיריית אשקלון לכתובתו החדשה של המערער, כראיה לכך שהמערער מסר הודעה למחלקת הארנונה בדבר שינוי כתובת. בית משפט עומד על האבחנה ומציין כי מכתבים אלו נשלחו אל המערער ממחלקת החינוך ולא ממחלקת הארנונה וכי אין לייחס ידיעה של מחלקה אחת, למחלקה אחרת. עוד עמד בית משפט קמא על הודאתו של המערער בחקירה נגדית, כי את הודעתו למחלקת החינוך, עשה בעל פה ולא בכתב. בפועל אין חולק כי אין בנמצא כל ראיה בכתב אודות מסירת הודעה כאמור. בהעדר כל ראיה בכתב, על מסירת הודעה מטעם המערער למחלקת הארנונה ומשנמנע המערער להזמין לעדות את אותה גברת אוחיון, עליה נסמך בטענותיו כי ידעה שעזב את הדירה, קיבל בית משפט קמא, את גרסת עיריית אשקלון וקבע כי לא נמסרה הודעה בכתב למחלקת הארנונה והגבייה בעיריית אשקלון, הודעה אשר יש בה כדי לפטור אותו מחבות תשלום הארנונה. לפיכך, בסופו של יום חייב בית משפט קמא את המערער בסכום התביעה האמור. לציין, כי התביעה כנגד גרושתו, המשיבה 2, נמחקה מחוסר מעש, כשבית המשפט מציין כי למערער תרופה במישור היחסים שבינו לבין המשיבה 2, במישור אחר. בערעור שבפני, טען המערער, כי שגה בית משפט קמא, עת קבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי מסר הודעה בכתב ולטענתו, העובדה כי לא שמר עותק כלשהו מההודעה האמורה שלטענתו שלח, אינה יכולה לעמוד בעוכריו מאחר והוכיח, לטענתו, כי עיריית אשקלון ידעה שאינו מתגורר עוד בדירה כשהוא חוזר ומסתמך על משלוח מכתבים של עיריית אשקלון לכתובתו בחולון. עוד טען, כי שגה בית משפט קמא עת נמנע מלקבל את גרסתו כי שלח הודעה בכתב על עזיבתו את הדירה לגברת פלורה אוחיון, שמשמשת בתפקיד כמנהלת יחידת האכיפה, האחראית במחלקת האכיפה בעירייה הן בנושא תשלומי הארנונה והן בנושא תשלומי אגרות החינוך, וכי הימנעות העירייה מלהעיד את הגברת אוחיון, בהיותה עדה רלוונטית, בעלת הידיעה האישית בשאלה המרכזית השנויה במחלוקת, יש כדי לחזק ולאשר את גרסתו ולהזים את גרסת העירייה. מנגד, הגנה בא כח העירייה, על קביעותיו של בית משפט קמא וחזר וטען כי בהעדר כל ראיה בכתב על משלוח הודעה מטעם המערער לעיריית אשקלון ובהעדר כל ראייה אחרת המאשרת שאכן במסמכי העירייה התקבלה הודעה שכזו, לא נפלה כל שגגה בקביעותיו של בית משפט קמא. אין חולק כי על פי הוראות סעיף 325 ו-326 לפקודת העיריות, חייב מחזיק של דירה המפסיק להחזיק בה, לשלוח הודעה בכתב לעירייה אודות ההפסקה האמורה וכל עוד לא ניתנה הודעה כאמור יראו בו כמחזיק בדירה, ויהיה חייב הוא בחיובי הארנונה. דרישת הכתב הינה עניין מהותי, לצורך הוראה זו. (ראה ע"א 739/89 מיכאלשוילי נגד עיריית תל אביב, פד"י מה' (3) 769 ). כאמור, בהעדר כל ראיה בכתב מבוססת הכרעתו של בית משפט קמא, על שאלה של מהימנות הנוגעת לעדויות הצדדים. בית משפט קמא, עמד על הבעייתיות בגרסתו של המערער אודות משלוח הודעה בכתב לעיריית אשקלון על עזיבתו את הדירה ואין בית משפט זה, היושב כערכאת ערעור, יתערב בקביעות אלו של בית משפט קמא, אשר שמע את העדים, התרשם מהם באופן ישיר והסיק את מסקנותיו בהתאם. דרך הסקת המסקנות, של בית משפט קמא, איננה נגועה בכשל לוגי, אשר יצדיק התערבות של בית משפט זה. אי הבאתה של הגברת אוחיון לעדות, אינה אלא מחדלו של המערער, שעליו מוטל היה הנטל להוכיח את דבר מסירת ההודעה לעיריית אשקלון. גם אם נמנעה עיריית אשקלון מלהעיד את הגברת אוחיון, יכול היה המערער לבקש את זימונה למתן עדות מטעמו ואין לזקוף זאת לחובת העירייה. בהינתן כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בפי בית משפט קמא אשר תצדיק התערבות של ערכאה זו. המערער ימצה זכויותיו במישור היחסים בינו לבין המשיבה 2, גרושתו. שקלתי חיוב המערער בהוצאות הערעור, אולם בהעדר עיקרי טיעון מטעם המשיבה, על אף שנדרשה להגישם אינני מחייבת את המערער בהוצאות. הפיקדון שהפקיד המערער, בקופת בית המשפט, יוחזר למערער באמצעות בא כוחו. עירייה