סוגיית הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מוסדרת בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן בהלכה הפסוקה. מתקין התקנות העניק לבית המשפט (או לרשם) סמכות להחליט, בתום הדיון בכל הליך, "אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר אם לאו" (תקנה 511(א) לתקנות). על פי תקנות 511(ב) ו-(ג) לתקנות, משהחליט בית המשפט לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום הוצאות לפי שיקול דעתו, וזאת בכפוף לאמור בתקנה 512, שעניינה קביעת סכום ההוצאות. בהליך שהתקיים בערכאה ראשונה, על בית המשפט ליתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם טרם יקבע את סכום ההוצאות. תקנה 512 האמורה, שכותרתה "קביעת סכום ההוצאות", קובעת כך: "(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור. (ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. (ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א) ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף ששולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק".   הנה כי כן, על פי התקנות פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין. עם זאת, הכלל הוא שבדרך כלל בעל דין שזכה זכאי לקבל הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו", ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות, ועליו לנמק הדבר בפסק הדין (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 540-541; ע"א 1894/90 פלאטו-שרון נ' אסולין, פ"ד מו(4) 822, 829 (1992); ע"א 389/65 דימנדשטיין נ' ישראל לאטין אמריקן קומפני בע"מ, פ"ד יט(3) 391, 392 (1965)). מקצת משיקולי בית המשפט בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן, מפורט בתקנה 512(ב) לתקנות, כדלקמן: שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון; והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" (בש"א (מחוזי - י-ם) 1692/05, ת.א. 6541/04 מזרחי נ' חסיד, , 2.5.06 - כב' השופט מ' דרורי). ישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר טרחה והוצאות כגון: אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל דין התחייב לשלמו (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (, 16.6.05)). להרחבה בעניין השיקולים לקביעת סכום ההוצאות ראו גם החלטתו המפורטת של כב' הרשם (כתוארו אז) י' מרזל, מיום 30.6.05, בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשיה והמסחר (, 30.6.05); כן ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (, 28.6.09) והאזכורים שם). כמו כן, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות על בעל דין אשר האריך את הדיון שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת (תקנה 514 לתקנות). בפרשת קעדאן (בג"צ 8060/03 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל (, 26.4.06)) נאלצו העותרים לפתוח בהליך של עתירה נוספת (להלן: "העתירה השניה"), לצורך ביצועו של פסק הדין שניתן לטובתם כשלוש שנים וחצי קודם לכן (בג"צ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258 (2000)). כשנתיים ושלושה חודשים לאחר הגשת העתירה השניה, ולמעלה מחמש שנים וחצי מאז ניתן פסק הדין לטובתם, קיימו המשיבים את פסק הדין. נוכח קבלת הסעד המבוקש, ביקשו העותרים למחוק את העתירה השניה ולחייב את המשיבים 1 ו-2 בהוצאות העתירה. בהחלטה מנומקת, יישם כב' הרשם י' מרזל את הכללים להכרעה בשאלת חיוב המשיבים בהוצאות העותרים אשר נקבעו בהחלטה המנחה בבג"צ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994), לפיהם יש לבחון שורה של נסיבות, וביניהן: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא פנה העותר בעתירה מוקדמת; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק את הסעד שהתבקש (ראו גם: בג"צ 1512/98 חרבוש נ' שר הפנים (, 23.10.01)). הוצאות משפטשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין