קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בכאבי הגב של רופא שיניים כתאונת עבודה בביטוח לאומי: סגן הנשיא (קובובי): 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן, ונציג הציבור מר שיפמן; תב"ע מו/117-0), שדחה את עתירתו של המערער להכיר בכאבי גב שפקדוהו ביום 23.10.1983 כפגיעה בעבודה (מיקרוטראומה). 2. העובדות הן - א) המערער, רופא שיניים לפי מקצועו, נהג לעבוד ביושבו על כסא גבוה; ב) מלאכתו נעשתה בהיותו רכון על פציינט תוך סיבוב המותן. במהלך טיפול, נדרש המערער להטות את גופו מספר פעמים בתנועה סיבובית מלווה בכיפוף: מהפציינט לשולחן (או מדף) הכלים והחומרים - ובחזרה; ג) המערער נהג לטפל ב-8- 7 פציינטים ליום; ד) ביום 23.10.1983 תוך כדי טיפול בפציינט, חש לפתע ש"משהו קרה" בגבו התחתון. הוא המשיך לעבוד במשך מספר רגעים ונאלץ להפסיק לעבוד באותו יום. 3. המערער צירף לכתב התביעה חוות דעת מאת ד"ר ו. רוט, אורטופד, שהוגשה בשעתה (ב-12.6.1985) לחברת הביטוח "מגדל", ובה נאמר - בין השאר, כי - "בהעדר כל עדות למחלה כלשהי מדובר על גבר אשר עבד בצורה מסוימת הנכתבת עליו בגלל מקצועו, כאשר מופעל על גבו המותני לחץ מתמיד תוך כדי ביצוע תפקידו, והלחץ במשך הזמן גורם לנזק חבלתי מצטבר (מיקרוטראומות מצטברות), אשר גרם לחולשת דופן הדיסק עד כדי אפשרות שתוכן הדיסק פרץ דרך האזור הנחלש בזמן שעבד במקצועו. לכן יש בהחלט לקבל מצבו כתוצאה מתאונות מזעריות מצטברות אך בשום פנים לא כתוצאה ממחלה". חוות דעתו של ד"ר רוט נתקבלה כמוצג (ת/9). 4. ב- 29.9.1986 הגיש בא-כוח המוסד חוות דעת מאת פרופ' ויינברג (מיום 16.9.1986) המסתיימת כלהלן: "לדעתי, הנ"ל סבל ממחלה "שויירמן" המתחילה בדרך כלל בגיל הצמיחה וגורמת לדחיסה קדמית של החוליות הנגועות ובתוצאה לקיפוזיס או עקמת קדמית... תיאור הבדיקות כפי שתוארו על-ידי ד"ר רוט מצדיק את השערתי זו. תיאור זה מזכיר כאב כרוני מטריד בניגוד לדיסקופטיה, שהינה מחלה חריפה הגורמת לנכות גבוהה בצורת התקף פתאומי בלתי צפוי, שחולף בדרך כלל לאחר העלמות הלחץ על עצב. כאב הגב במחלה "שויירמן" מופיע כתוצאה מתנועה החוזרת על עצמה, הגורמת להתעייפות השרירים, וברגע מסויים להתכווצות מסיבית המתאימה להתקף שמדובר בו. מתוך חוות הדעת והתעודות המלוות יש לראות את גבו כסובל ממחלה שלא נגרמה על ידי תאונה כל שהיא, ושמאמץ העבודה או צורת ישיבה מסויימת גרם להתקף, הגביר את אי-הנוחות וגרם רק להחמרה חולפת. כיום, לפי התיאוריה הנ"ל סובל ממיחושים המתאימים למחלת שויירמן ואינם קשורים בכל גורם נוסף". 5. בעקבות חוות דעתו של פרוס' ויינברג הגיש בא-כוח המערער (בים 13.3.1987) ברשות בית-הדין, חוות דעת משלימה מאת ד"ר רוט (מיום 21.1.1987), ובה פרטים נוספים על סמך בדיקות שבוצעו במכון לנוירו-אלקטרופיזיולוגיה, ובדיקה טומוגרפית ממוחשבת (מיום 28.12.1986). שחיזקוהו לעמוד ביתר שאת על דעתו המקורית. 6. בפסק-דינו נשוא הערעור, דחה בית-הדין קמא את התביעה משני טעמים: (א) שיהוי ו-(ב) לגופה. לעניין ה"שיהוי" (סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968), יש לציין שטענה זו לא הועלתה ולא נטענה על-ידי המוסד אף לא באחד משלבי המשפט; לא בכתב ההגנה, לא בדיון המקדמי (29.3.1986) ובוודאי שלא בסיכומים בכתב, שלא הוגשו! עניין זה נטען בצורה רפה בשלב הערעור ונזנח במהלכו. טענת המיקרוטראומה נדחתה מן הטעם ש"לדעת בית-הדין לא הונח הבסיס להעברת שאלה זו למומחה". 7. בהיפתח הדיון בערעור, צדה עינו של בית-הדין קטע בחוות-דעתו של פרופ' ויינברג שבו נאמר כי - "כאב הגב במחלת שויירמן מופיע כתוצאה מתנועה החוזרת על עצמה הגורמת להתעייפות השרירים, וברגע מסויים להתכווצות מסיבית המתאימה להתקף שמדובר בו" (ר' סעיף 4דלעיל). 8. עקב כך נעשה נסיון, בלשכתי לסיים את ההליך על-ידי הבנה מוסכמת שמדובר בפגיעה בעבודה, על סמך התייעצות שיקיים המוסד עם פרופ' ויינברג. ב-1.2.1988 הודיע בא-כוח המוסד שאין הוא מקבל את ההצעה. 9. על-פי החלטת בית-הדין מונה ד"ר אלקלעי כיועץ-מומחה רפואי מטעם בית-הדין. ד"ר אלקלעי בדק את המערער בדיקה קלינית, עיין בחומר הרפואי שהועמד לרשותו, והביע את דעתו בחוות דעת מפורטת ומנומקת. השאלה העיקרית שהופנתה אליו היתה: "היש לומר שהפגימה באה כתוצאה של תנועות סיבוביות, בכיפוף תוך כדי ישיבה על כסא גבוה, תנועות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים, כשכל אחת מהן גורמת לפגיעה מזערית במקום מסויים בעמוד השדרה, והנזקים הזעירים הביאו במצטבר לפגימה". תשובת המומחה היתה כי מקובלת עליו - "ההגדרה בתיאור של תהליך - של הצטברות פגיעות מרובות מזעריות במשך שנים רבות לפני המאורע אשר ברגע מסויים (23.10.1983) הביאו הנזקים הזעירים, במצטבר, לפגימה". 10. על-פי בקשת בא-כוח המוסד הופנתה לד"ד אלקלעי שאלת הבהרה בזו הלשון: "האם כל אחת מהתנועות הסיבוביות בכיפוף תוך כדי ישיבה על כסא גבוה גורמת לפגיעה מזערית במקום מסויים בעמוד השדרה". תשובתו היתה: - "אני בהחלט מסכים להגדרה אשר צוטטה בהחלטה... הסכמתי היא מלאה וחיובית". 11. למקרא תשובתו של המומחה הרפואי הודיע בא-כוח המוסד כי הוא מסכים "להכיר בפגיעה שארעה למערער בפגיעה בעבודה". 12. אי לכך אנו מצהירים שכאבי הגב שפקדו את המערער ביום 23.10.1983 הינם פגיעה בעבודה (מיקרוטראומה). המוסד לביטוח לאומי ישלם למערער הוצאותיו בערעור בסך של 700 ש"ח בצירוף מע"מ.עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גברפואההכרה בתאונת עבודהשינייםהכרה בכאבי גב כתאונת עבודהתאונת עבודה