הכשרת סוכני ביטוח - יחסי עובד מעביד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכשרת סוכני ביטוח - יחסי עובד מעביד:

.Iההליך
.1בבית-הדין האזורי בתל-אביב התבררו שתי תביעות שנדונו במאוחד. התביעה האחת של המערערת (להלן - "סהר") נגד המוסד לביטוח לאומי, בעתירה שלא יראו את "סהר" כמעבידה של המשיב השני (להלן - התובע) והשניה - של התובע נגד "סהר", בעתירה ש"סהר" תחויב לשלם לו פיצויי פיטורים (תב"ע לג/4- 0ו-לח/
754-3; אב-בית-הדין - השופט הבר; נציגי ציבור - ה"ה ליטבק ומטלון). בית-הדין האזורי לא נעתר ל"סהר" בתביעתה נגד המוסד לביטוח לאומי וקיבל את תביעת המשיב השני נגד "סהר" בחייבו אותה בתשלום פיצויי פיטורים.
בפנינו ערעור של "סהר" הן על דחיית תביעתה נגד המוסד לביטוח לאומי והן על החיוב בפיצויי פיטורים.
.2העובדות הצריכות לערעור זה, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן:נ
א) "סהר" היתה מעוניינת בהכשרת סוכנים-מורשים "לשם מכירת ביטוחי חיים מטעמה"; ב) "לשם קבלת הסמכה כסוכן ביטוח חייבים לעבור התמחות אצל סוכן בעל רשיון"; ג) התובע "היה סוכן כזה ובעל כישורים לאמן מתמחים כאלה; הוא עבד אז בחברת ביטוח אחרת בתפקיד דומה"; ד) ביום 6.2.1968נחתם חוזה בין "סהר" לבין התובע, שהוראותיו הרלבנטיות מובאות בסעיף 3שלהלן, שעניינו הכשרת סוכני ביטוח, אשר יהיו "קשורים בחוזה בר-קיימא עם החברה (סהר)". חוזים דומים נחתמו לאחר מכן - ביום 16.10.1968, וביום 23.7.1968, שתוקפו עד יום 23.6.1971; ה) עם הפעלת החוזה הראשון, "הועמדו לרשותו של התובע, משרד במשרדי
"סהר", שירותי מזכירות, טלפון, אולמי הרצאות וכו', ללא תשלום מצידו" של התובע; ו) "גיוס המועמדים לקורסי ההתמחות הנ"ל נעשה על-ידי מודעות בעתו מטעם ובמימון החברה ("סהר") והם פנו אליה (אל "סהר") והופנו על-ידה אל מר שרויטמן" (התובע); ז) "ההסכמים בוצעו בדרך-כלל כלשונם ורוחם, פרט לכך שב- 22.5.1968נכתב מכתב של מר שרויטמן (התובע) אל החברה ("סהר"), לפחות בהסכמה מוקדמת ביניהם, אם לא ביזמתה, לפיו 'חלק הקומיסיה היסודית' תשולם ישירות לסוכני המשנה שלו, חניכי הקורס, בכל מקרה של ביצוע עסקה על-ידם"; ח) לתובע שולם סכום חודשי קצוב, שהשתנה עם החוזים. אותם סכומים נרשמו בספרי החשבונות של סהר, בכרטיסיו האישיים של התובע, בעמודה עמלה, תוך חיוב הכרטיס במס הכנסה גם מסכום זה על-פי אחוז הניכוי במקור. ברור מהנספחים לכרטיסים שכך נעשה גם כאשר 'הפרודוקציה', דהיינו עמלות על עיסקות ביטוח, היתה 0; ט) "התובע מילא תפקידו כמאמן מתמחים אצל החברה, מדי יום, בשעות הרגילות ומעבר לכך. הוא קיבל חופשות שנתיות בתשלום, דהיינו הסכום
הקבוע שולם לו גם כאשר היה בחופשה וכן כאשר היה בחופשת מחלה. הוא לא דאג למחליף בהעדרו"; י) "התובע, כמאמן, הגיש דיווח שוטף, על פעולות המתמחים" בעיקר בשטח רכישת לקוחות, וכן עקבה "סהר" "אחרי מידת הנשירה מהקורס שבעקבותיה (באה), הפחתת שכרו הקבוע" של התובע; יא) ביום 3.1.1971כתב "מנהל מחלקת המכירות וההדרכה" שב"סהר" אל התובע ובמכתב נאמר:ב "בהתאם לסעיף 11להסכם מיום 23.7.1969ובהמשך לשיחותינו מ- 6.10.1970ומ-3.1.1971, הנני להודיעך, כי החל מחודש זה יופסק התשלום בסך 400ל"י, לפי הסעיף הנ"ל"; יב) בחודש ינואר 1971הופסקו התשלומים החודשיים הקבועים, התובע נאלץ לפנות את המשרד שהועמד לרשותו על-ידי "סהר" וכן הופסקו השירותים שהועמדו לרשותו; יג) התובע הגיש תביעתו נגד "סהר" ביום .23.1.1978ביום 6.2.1978הוגש כתב הגנה מטעם "סהר" ובו לא הועלתה טענת "ההתיישנות"; הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי הטענות בבית-הדין האזורי.
.3להלן הסעיפים הרלבנטיים שבחוזה בין הצדדים:ו
בחוזה מכונה "סהר", לשם הקיצור" - החברה, והתובע מכונה "לשם הקיצור" -

סוכן הביטוח.
" .2סוכן הביטוח מתחייב להשיג, לאמן, להדריך וללמד 10או יותר מתמחים בעלי נתונים וכושר המתאימים לסוכן ביטוח חיים, מתוך מטרה להופכם בתום תקופת התמחות של 24חודשים לסוכנים מורשים כדין.
.3 סוכן הביטוח יחייב את המתמחים ללמוד ולפעול אך ורק באמצעותו ובפיקוחו למשך כל תקופת ההתמחות. החברה תמציא לסוכן הביטוח נוסח חוזה ההתקשרות עם המתמחה.
.4 כל עסקי וענייני הביטוח שיושגו על-ידי סוכן הביטוח כתוצאה מפעילותם של המתמחים עקב התמחותם, ייעשו על-ידי סוכן הביטוח אצל החברה.
.5 תמה תקופת התמחותם של המתמחים אצל סוכן הביטוח וקיבלו רשיון לעסוק בתורת סוכני ביטוח, יהיו אלה האחרונים קשורים בכתב התחייבות עם החברה לפיו ימסרו ויעשו את כל עסקי וענייני הביטוח שיושגו או ירכשו על-ידם מלקוחותיהם אך ורק אצל החברה, וזאת לתקופה שלא תפחת מ- 3שנים. החברה תמציא לסוכן הביטוח נוסח כתב התחייבות של המתמחה לחברה.

.8 סוכן הביטוח מתחייב בזאת כי לא יגבה מאת המתמחים כל תשלום ישיר או עקיף בעד שירותי האימון, הלימוד וההדרכה שיינתו להם על-ידו.
.9 סוכן הביטוח יהיה זכאי לתשלום עמלה מהחברה בגין כל עסקי וענייני הביטוח הנזכרים בסעיף 4לעיל.
שיעורי העמלה ומועדי ואופן תשלומם מפורטים ב"נספח העמלות" הלוטה להסכם זה כחלק בלתי-נפרד הימנו.
.10עם קבלת כל מתמחה למטרת האימון, יחתים סוכן הביטוח את המתמחה על כתב התחייבות בו יתחייב, תמורת השירותים שיינתנו לו חינם, למסור ולעשות את כל עסקי וענייני הביטוח שיושגו ו/או ירכשו על-ידו מלקוחות אך ורק אצל החברה, במשך תקופה של 3שנים מתאריך קבלת הרשיון, כל זאת תמורת שירותי האימון, לימוד והדרכה שמעמידה ותעמיד החברה חינם לרשות המתמחה כאמור.
.11א. תמורת שירותיו של סוכן הביטוח לחברה מכוח האמור בהסכם זה תשלם לו החברה שכר חודשי קבוע בסך של 800ל"י לתקופה של 12החודשים הראשונים להדרכת המתמחים, וסך של 400ל"י לתקופה של 12החודשים הנותרים. אולם מוסכם בזה במפורש כי אם ב- 12החודשים הנותרים יפחת מספר המתמחים מ-4, ירד התשלום ב- 100ל"י לכל מתמחה חסר.
ב. פחת מספר המתמחים מ- 10ב- 12החודשים הראשונים, יפחת גם השכר שתשלם החברה לסוכן הביטוח כאמור בסעיף קטן (א) לעיל, בשיעור יחסי מתאים של 80ל"י לכל מתמחה, למשך התקופה שנותרה עד גמר 12החודשים הראשונים לחוזה".
.4בפסק-הדין שבערעור דוחה בית-הדין האזורי את טענת ה"התיישנות" (פסקה י"ג בסעיף 2דלעיל), בציינו שהועלתה לראשונה בסיכום הטענות, ובקבעו ש"לא הוכח כי היחסים הסתיימו לפני 23.1.1971", היינו שבע שנים לפני הגשת התביעה. לגופה של הטענה אומר פסק-הדין שבערעור, כי את המכתב מיום 3.1.1971(סעיף 2, פסקה י"א דלעיל), אין לראות כ"מכתב פיטורים או ביטול ההסכם בין החברה למר שרויטמן" כפי שביקשו לראותו, מהטעם שב"תוכן המכתב לא נמצא (מצאנו) דבר או חצי דבר על כך. נאמר בו רק, כי "החל מחודש זה" - ולא נאמר אם מתחילתו או מסופו - "ייפסק התשלום בסך 400ל"י, תוך התייחסות לסעיף 11להסכם מה-...23.7.1969".
לעניין מהות היחסים שבין "סהר" לבין התובע מגיע בית-הדין האזורי למסקנה שהיו אלה יחסי עובד-מעביד, שהתובע עשה בתחום הדרוש לפעילות הרגילה של החברה, ועשה זאת לא כ"גורם חיצוני". אומר בית-הדין "מר שרויטמן היה, איפוא, מאמן, אנונימי למדי, במנגנון החברה בעלת המוניטין, ו'גלגל' לא גדול במנגנון המסועף
והמסובך למדי של חברת ביטוח גדולה, בתוכה ולא בצידה. הוא היה משולב בתוך מנגנונה, כך שבלעדי פעילותו זו, מנגנון זה, לאורך ימים, היה הופך לבלתי-יעיל". ולפני כן אומר בית-הדין "החברה הקימה היא את מנגנון ההדרכה, דאגה לכל צרכיו, לא עבור מר שרויטמן, אלא עבור עצמה, משלב גיוס המתמחים, דרך הדרכתם לעצמה ועד קשירתם, תוך התמחותם, אל עצמה, תוך בחירת המאמן שנראה לה. המתמחה לא בחר לעצמו את המאמן. על-פי מודעת החברה ובפניה אליה הוא התמחה אצל מי שהיא בחרה עבורו ותוך אמון בה ולא במאמן אשר ייתכן וכלל לא ידע מראש זכותו וכישוריו". את מהות היחסים בין הצדדים מסווג בית-הדין האזורי באומרו "יפה למקרה זה במיוחד מבחן 'ההשתלבות'. תהיה זו התממות והתעלמות מהמציאות הכלכלית בה אנו חיים, לחשוב כי פיתוח חברה עסקית והכנת כוח אדם מיומן ובעל הכישורים על-פי דין, אפילו לטווח ארוך, אינם חלק אינטגרלי של פעילותה" (מסעיף 6שבפסק-הדין).
מאחר וב"עובד" מדובר, ומאחר וחוזה לתקופה קצובה לא חודש ולא הוצע לחדשו, מחייב פסק-הדין שבערעור תשלום פיצויי פיטורים, מכוח סעיף 9לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-.1963
.5בערעורו חזר הפרקליט המלומד אשר ייצג את "סהר" על טענת "התיישנות" ואמר, כי "סעיף 5לכתב ההגנה שהוגש על-ידי המערערת מתייחס לטענת ההתיישנות ולוא רק בדרך העקיפין" וכי בעת קביעת הפלוגתות בין בעלי הדין... מוזכרת במפורש טענה זו בפסקה 3לרשימה וכפי שנאמר שם:נ מתי חל סיום יחסי עובד-מעביד (התובע טוען 23.6.1971והנתבעת טוענת 12.1.1970)".
כן ביקש הפרקליט, לעניין זה ולעניין מהות היחסים שבין הצדדים, לייחס משקל שונה לעדות של אחד מעדיו, וזה "בהתאם לכלל, שההלכה שאין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים, אינה בגדר כלל מוחלט ואבסולוטי... וכי ישנם מקרים בהם ביתמשפט של ערעור מתערב ואף מתערב".
לעניין מהות היחסים בין הצדדים חזר הפרקליט המלומד על טענותיו בבית-הדין האזורי והדגיש, שהתובע פעל כסוכן ביטוח ראשי - כעצמאי - ולא כ"עובד". בערעור לא טען הפרקליט לעניין סכום פיצויי הפיטורים ולעניין הרכיבים של השכר אשר יש להביא בחשבון בחישוב הסכום.
.Iiפסק-דין
.1תחילה יתייחס בית הדין לטענת ההתיישנות, שאם תתקבל לא יהא צורך להידרש לשאלת מהות היחסים בין הצדדים.
.2הוראה מפורשת של המחוקק היא, שטענת התיישנות יש להעלות "בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה" (סעיף 3לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958; להלן - חוק ההתיישנות). התובענה הוגשה ביום 23.1.1978, על-ידי התובע עצמו ולא על-ידי עורך-דין, ו"ההזדמנות הראשונה" לטענת התיישנות היתה ב"כתב הגנה", שהוגש ביום
6.2.1978על-ידי עורך-דין אשר ייצג את "סהר". טען בערעור פרקליטה של "סהר", כי סעיף 5לכתב ההגנה "מתייחס לטענת ההתיישנות ולוא רק בדרך עקיפין" (סעיף 5, קטע ראשון, בחלק 1דלעיל). ייאמר מייד - "התייחסות" לטענת התיישנות, ספק אם היא בגדר "טענת" התיישנות לעניין סעיף 3לחוק ההתיישנות, והתייחסות "בדרך העקיפין" - לא כל שכן. טענת התיישנות יש לטעון במפורש. זאת ואף זאת:ב סעיף 5שבכתב ההגנה בא להכחיש את האמור בסעיף 2לתביעה ומביא כגרסה שכנגד טענה שההתקשרות החוזית בין הצדדים תמה בחודש דצמבר .1970אותו סעיף 2שבתביעה אומר, לענן "חישוב הפיצויים", שהתובע פוטר ביום 23.6.1971ואת סעיף 5לכתב ההגנה יש להבין כטענה שהפיטורים היו לא באותו תאריך אלא בתאריך קודם, היינו בחודש דצמבר .1970אין בדברים אלה טענת התיישנות - לא במישרין ולא בעקיפין.
.3בית-הדין האזורי דחה את טענת ההתיישנות לגופה, והיה לו יסוד לכך. השאלה המכרעת לעניין "ההתיישנות" היא, אם התובע פוטר ביום 3.1.1971או שמא פוטר בתאריך כלשהו אחרי 23.1.1971, היינו שבע שנים לפני הגשת התביעה. ממערכת העדויות שהיו בפני בית-הדין האזורי לעניין תאריך הפיטורים, היתה נאמנה על בית-הדין עדות בכתב, היינו המכתב מיום 3.1.1971האמור בסעיף 2, פסקה י"א, שבחלק 1דלעיל, ושעליו סמכו בטענת פיטורים ביום .3.1.1971
.4ביקשו מבית הדין האזורי למצוא באותו מכתב, מה שאין בו. המכתב, החתום על-ידי מנהל מחלקת המכירות וההדרכה ולא על-ידי מנהל מנגנון או מנהל בחברה, מודיע לתובע כי ייפסק התשלום החודשי הקבוע, וזה "בהתאם לסעיף 11להסכם מיום 23.7.1969", היינו אין בו הבאת החוזה ליד גמר אלא "הפעלת אחד מסעיפיו, הקשורים בהשפעת 'מספר המתמחים' על התשלום החודשי הקבוע"; זה ותו לא.
הנדון אינו מחייב, לעניין טענת התיישנות, לקבוע מתי פוטר התובע. די בכך שהנתבע לא הוכיח כי התובע פוטר ביום 3.1.1971, כי לתאריך אחר שלפני 23.1.1971
כלל לא היו ראיות שלהן האמין בית-הדין האזורי.
על כן - בדין נדחתה טענת ההתיישנות.
.5מכאן למהות היחסים בין הצדדים. לסיווגם של יחסים אלה, אם כיחסי עובד-מעביד, יחסים שבין חברת ביטוח לבין אחד מעובדיה המהווים את מנגנונה, ואם כיחסים שבין חברת ביטוח לבין אחד מסוכניה הפועל כעצמאי, יש לגבש תחילה את המבנה העובדתי כשלמות.
.6השלמות המתקבלת היא:ו
א) "סהר" הינה חברה לביטוח הזקוקה לשם פעילותה לסוכני ביטוח ובמסגרתה פועלת "מחלקה למכירות ולהדרכה"; ב) בשנים 1968- 1971התקיימו קורסים שבמסגרתם הוקנה למשתתפים (להלן -
מתמחים) ידע עיוני ומעשי לקראת רשיון לפעול כ"סוכן ביטוח" (מהמבוא לחוזה);
ג) כל מתמחה חייב היה, עם קבלת הרשיון, לפעול שלוש שנים, בלעדית, כסוכנה של "סהר"; ד) הקורסים אורגנו על-ידי "סהר" אשר נשאה בהוצאות הקשורות בכך והעמידה לאותה מטרה את הכלים הדרושים (פרסום מודעה בעתון על עצם קיומם של הקורסים, מינוי מדריך-מאמן, הבטחת השירותים הדרושים, כולל משרד למאמן וחדרי הרצאות), ונשיאה בכל ההוצאות הקשורות בפעולה; ה) המועמדים להשתתף בפעולת ההכשרה פנו ל"סהר" ונוסח החוזה בין כל מתמחה לבין המאמן על-פי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (רשיון לסוכן ביטוח), תשכ"ט- 1969(להלן - התקנות) בנוסח שנקבע על-ידי "סהר" (סעיפים 2ו- 3לחוזה); ו) התובע הינו כשיר להיות "מאמן" לעניין התקנות והתקנות מחייבות כל המבקש להיות "סוכן ביטוח", בתקופת התמחות אצל מאמן; ז) התובע שימש "מאמן" למתמחים במסגרת הקורסים האמורים; ח) תמורת פעולת ההדרכה וההוראה, קיבל התובע מ"סהר", "שכר חודשי קבוע" בסכום הנקוב בחוזה (סעיף 11לחוזה). התשלום האמור בוצע ללא קשר להיקף העסקות שביצעו המתמחים במסגרת הכשרתם, ואף בעד פרקי זמן שהתובע היה בחופשה ו"הפרודוקציה היהת 'אפס'" (סעיף 2, פסקה ח', שבחלק iדלעיל); ט) התובע דיווח ל"סהר" על פעולות המתמחים ועל נשירה מהקורס.
.7מהי המסקנה המתבקשה מהאמור, לעניין הסיווג? המסקנה היא שמדובר ב"מפעל" - מפעל לשירותים:נ ביטוח - הזקוק לפעילותו הרגילה למנגנון של סוכני ביטוח. אותו מפעל עושה במסגרתו הוא להכשרת סוכני ביטוח שיעבדו בלעדית עבורו. פעולת ההכשרה מבוצעת על-ידי אדם שאיתו היא מתקשרת בחוזה ועליו כל פעולת ההכשרה, כנגד תשלום. כל פעולות הארגון הקשורות בקורסים וכל השירותים הם של המפעל ועל חשבונו (סעיף 2, פסקאות ה' ו-ז', שבחלק 1דלעיל וסעיפים 2, 3, 4ו- 5שבחוזה). במקביל - לא נמצא ולוא גם נתון אחד שהתובע פעל כבעל עסק משלו, עת נשוא אותו עסק היו הקורסים.
אין מדובר בהשגת המטרה על-ידי גורם חיצוני, היינו הפניית המועמדים למסגרות הוראה שמחוץ למפעל, תוך נשיאה בהוצאות, אלא בפעולה פנימית כמקובל במפעלים רבים במסגרת יחידה להשתלמות עובדים או להכשרת מועמדים לעבודה (ל"סהר" היה כנראה עניין לקשור מראש את העתידים להיות סוכני ביטוח, למפעלה היא); לא מדובר באדם (תובע) שפעל לעניין הקורסים כגורם מסייע-חיצוני, אלא כמי שבלעדיו לא התקיימו הקורסים, ומדובר בקורסים שהיו של "סהר" ולא "עסק עצמאי" של התובע. התקיים, אפוא, הדרוש לשני הפנים של מבחן ההשתלבות - פעולתו של התובע היה במסגרת המפעל לצרכיו הרגילים ולא כגורם חיצוני, ולא באה בדרך "עסק משלו" -

של התובע - כי לא היה לו בקורס כל עניין 'עסקי', מעבר לתמורה שקיבל בעד ההדרכה וההוראה ואותו "עסק" לא היה שלו אלא של "סהר" (דב"ע לא/27- 3
[1], דב"ע לד/9- 3[2] ודב"ע לט/114- 3[3]). לשון אחר, לא נמצא בתובע וביחסיו עם "סהר" דבר וחצי דבר שיצביעו על שוני במעמדו, בהשוואה למעמדו של כל עובד במוסד לביטוח לאומי, בנציבות מס הכנסה או במפעל תעשייתי, שכל תפקידו, במסגרת הכשרת עובדים פנים-מפעלית - plant training- in- להיות האחראי והמבצע של פעולות ההכשרה.
.8נוסיף ונדגיש, שמצד אחד ברור, שהקורסים לא היו "של התובע" אלא של "סהר" ומצד שני ברור, שהתובע פעל במסגרת הקורסים לא פעולת "סוכן ביטוח" לרכישת פוליסות עבור "סהר", והיותו "סוכן ביטוח" רק אפשרה לו למלא תפקיד "מאמן" כנדרש בתקנות. כך גם יש לקרות את התואר "סוכן ביטוח" שבמבוא לחוזה. ייתכן שהתובע פעל גם כסוכן ביטוח למען "סהר", אך אותה פעולה לא היתה במסגרת החוזה העומד לדיון, ולא היה בה לקבוע מהות היחסים לעניין החוזה.
.9ערעור זה מחייב להעיר הערה עקרונית על הספק שבכדאיות, מבחינת הצד להתקשרות, לטעון שהיחסים לא היו יחסי עובד-מעביד, עת למעשה היו כאלה. לוא היתה מתקבלת הטענה של "סהר" שהיחסים לא היו עובד-מעביד, אחת התוצאות היתה שהתובע רשאי היה לפעול כסוכן ביטוח עבור חברות ביטוח אחרות, מאחר וסעיף 4לחוזה (מובא בסעיף 3שבחלק iדלעיל) מתייחס רק ל"עסקי וענייני ביטוח שיירכשו כתוצאה מפעולות 'המתמחים' ועקב התמחותם". מכאן שהחוזה לא הגביל את התובע בפעילותו כסוכן ביטוח עצמאי. מאידך, אם היחסים היו יחסי עובד-מעביד, עצם היחסים האלה מונעים פעולת התחרות עם המעביד או פעולה הפוגעת בעסקיו, וזה מתוך חובת הנאמנות העולה מיחסים אלה. ואם תאמר שחששו מחובת תשלום פיצויי פיטורים, הרי אפשרי פתרון במסגרת סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-.1963
יש לציין בצער שהיועצים אינם מודעים לאפשרויות הגלומות באותו סעיף ובמקום למצות את המתאפשר על-ידו, טוענים למערכת יחסים שכאמור לא תמיד טובה היא לצד שבשמו טוענים.
.10מאחר ובערעור לא טענו לעניין סכום הפיצויים ורכיבי השכר שיש להביא בחשבון לשם כך - לא יתייחס בית-הדין לשאלה.
מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיב השני 000,3
ל"י הוצאות הערעור.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק סוכן ביטוח

  2. מעמד סוכן הביטוח

  3. פיטורים של סוכן ביטוח

  4. מעמדו של סוכן הביטוח

  5. תביעה בין סוכני ביטוח

  6. זיוף חתימה סוכן ביטוח

  7. עמלת גיוס סוכני ביטוח

  8. שלילת רישיון סוכן ביטוח

  9. סוכן ביטוח בשכירות מוגנת

  10. תביעת רשלנות נגד סוכן ביטוח

  11. פירוק שותפות בין סוכני ביטוח

  12. הפניית לקוחות בין סוכני ביטוח

  13. תביעת לשון הרע נגד סוכני ביטוח

  14. הכשרת סוכני ביטוח - יחסי עובד מעביד

  15. הפרת הסכם שיתוף פעולה בין סוכני ביטוח

  16. תאונה בלי ביטוח בגלל רשלנות סוכן ביטוח

  17. תביעה נגד סוכן ביטוח בבית משפט לתביעות קטנות

  18. תביעה נגד סוכן ביטוח עקב סירוב חברת הביטוח לשלם למבוטח

  19. סוכן ביטוח נטל הלוואות על חשבון כספי הפוליסות של הלקוחות, ללא ידיעתם ותוך זיוף חתימותיהם

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון