קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המינוי למזכירות ההתאחדות לכדורגל: לפני תובענה לסעד הצהרתי שלפיו החלטת ההנהלה מיום 24.2.10 (להלן:-"ההחלטה"), שלפיה כל חברי המזכירות יהיו מסיעה אחת בלבד, כמו גם הכרעת בית הדין העליון של ההתאחדות (להלן:-"בית הדין") מיום 17.3.10, שדחה את טענות המבקשות נגד ההחלטה, נתקבלו בניגוד לדין, ודינן בטלות, וכפועל יוצא מכך, יוצהר שייצוג הסיעות במזכירות ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן:-"המזכירות") צריך להיות תואם באופן יחסי לשיעור ייצוגן בהנהלת ההתאחדות (להלן:-"ההנהלה"). בד בבד עם הגשת תובענה זו, ביום 22.3.10, הגישו המבקשות בקשה לקביעת מועד דיון דחוף בתובענה. הדיו התקיים ביום 25.3.10 ובו הסכימו באי כוח הצדדים שבהיעדר כל מחלוקת עובדתית, יוגשו תשובות כדין ויינתן פסק דין על סמך כל החומר שנמצא בתיק. הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת: המבקשת 1, סיעת בית"ר בהתאחדות לכדורגל (להלן:-"סיעת בית"ר"), היא אחת משתי הסיעות המרכיבות את הנהלת ההתאחדות. הסיעה השנייה היא סיעת "מכבי-הפועל". המבקשת 2, בית"ר שמשון תל-אביב, היא קבוצת כדורגל הנמנית עם הקבוצות החברות בהתאחדות. המשיב 1 (להלן:-"המשיב") הוא יו"ר ההנהלה והמזכירות של המשיבה 2, שהיא ההתאחדות, עמותה רשומה האחראית על ניהולו של ענף הכדורגל בישראל (להלן:-"המשיבה" או "ההתאחדות"). ההתאחדות היא כאמור עמותה הרשומה לפי חוק העמותות, התש"ם - 1980, (להלן:-"חוק העמותות") ובה חברות קבוצות הכדורגל המשתתפות במסגרות המשחקים המנוהלות על-ידי המשיבה. המשיבה היא גם "התאחדות" לפי חוק הספורט, התשמ"ח - 1988 (להלן:-"חוק הספורט"), ביטוי המוגדר שם בסעיף 1 כדלהלן: "תאגיד שלא למטרות רווח, המרכז והמייצג ענף או ענפי ספורט בישראל ושמכירים בו הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט". פעילות ההתאחדות מוסדרת בתקנון יסוד (להלן:-"התקנון"), שלפיו, ומכוחו, נבחרים ופועלים מוסדותיה השונים. הגוף העליון של ההתאחדות הוא האסיפה הכללית, שהחברות בה הן קבוצות הבוגרים והבוגרות הרשומות בהתאחדות. בהתאם להוראות תקנון היסוד, בוחרת האסיפה הכללית את ההנהלה, וזו, ממנה את המזכירות. עד לבחירות האחרונות להנהלה, שנתקיימו ביום 18.1.10, היו חברים בה נציגים מסיעה אחת בלבד, היא סיעת "מכבי - הפועל". בבחירות האחרונות זכתה סיעת בית"ר ב-13% מקולות הבוחרים באסיפה הכללית, ובהתאם זכתה ל-4 "מנדטים" בהנהלה, מתוך 29 בסה"כ. שאר 25 חברי ההנהלה משתייכים, כאמור, לסיעת "מכבי-הפועל". ביום 16.2.10 פנה יו"ר בית"ר, מר אבנר קופל (להלן:-"מר קופל"), אל המשיב והביא לידיעתו חוות דעת משפטית שלפיה זכאית בית"ר, מכח המנדטים בהם זכתה בבחירות להנהלה, לשני נציגים במזכירות וייצוג יחסי הולם בוועדות ההתאחדות ובתפקידי ראשי הוועדות השונות. (נספח "ח" לתובענה) ביום 19.2.10 השיב המשיב לפנייתו של מר קופל וציין שההרכב הסיעתי של ההנהלה אינו משליך בהכרח על הרכב מזכירות ההתאחדות (נספח "ז" לתובענה). סיעת בית"ר ראתה תשובה זו כהחלטה הפוגעת בזכויותיה והגישה עליה ערעור לבית הדין (נספח "ט" לתובענה), אך בטרם נדון העניין לפני בית הדין נתקיימה ביום 24.2.10 ישיבת הנהלה, שעל סדר יומה, בין היתר, בחירת חברי המזכירות. המשיב העמיד לבחירה חברים מסיעת "מכבי-הפועל" בלבד, ואלה נבחרו ברוב קולות ובהתנגדות ארבעה חברי הנהלה, שהם חברי סיעת בית"ר. לאחר הגשת תגובה מטעם המשיבים והשלמות טיעון, ניתנה ביום 17.3.10 הכרעת בית הדין שלפיה, כפי טענת המשיב, הרכב המזכירות אינו צריך לתאום את יחסי הסיעות בהנהלה, ועל כן חברי המזכירות צריכים להיבחר "על ידי ההנהלה מקרב חבריה ברוב קולות החברים ללא סייגים אחרים". כן נקבע ש:"ההנהלה סוברנית לבחור את הרכב חברי המזכירות על פי שיקול דעתה". (נספח "ב" לתובענה) הכרעת בית הדין הביאה להגשת תובענה זו, ובה טוענות המבקשות שעמדת המשיבים היא ניסיון פסול ומנוגד לדין לדחוק את סיעת בית"ר, על נציגיה שנבחרו בבחירות האחרונות, ממוקדי קבלת ההחלטות בהתאחדות, תוך ניסיון לאיין את החלטת הבוחר, ותוך שימור והנצחת "שלטון היחיד" בהתאחדות. דיון והכרעה השאלה הטעונה הכרעה בתובענה זו היא: האם הרכב מזכירות ההתאחדות צריך שיהיה תואם, באופן יחסי, את הרכב ההנהלה. אם אמצא שהתשובה לשאלה זו היא שלילית, תידחה התובענה, אם אמצא שהתשובה חיובית, ניתן יהיה לקבוע, לכאורה, שדין החלטת ההנהלה, כמו גם הכרעת בית הדין - בטלות. מוסדותיה השונים של ההתאחדות מוגדרים בתקנון, שקובע מפורשות, בתקנה 5(א)(10)(א), עקרון של יחסיות בבחירות להנהלה.: (10) שיטת הבחירות להנהלת ההתאחדות א. הבחירות להנהלה תהיינה חשאיות ויחסיות, אלא אם כן הוגשה רשימה אחת. לעומת זאת, באשר לבחירת המזכירות נאמר בתקנה 5(ב)(1)(ד) רק: "ההנהלה תבחר מקרב חבריה, מזכירות, שתנהל את ענייניה השוטפים של ההתאחדות ותפעל בסמכות ההנהלה בין ישיבותיה" התקנון שותק באשר לעקרונות הבחירה של חברי המזכירות וחוסר זה בתקנון, הוא שהביא לפתחו של בית המשפט את המחלוקת שעומדת בבסיס תובענה זו. גם בנספח ההגדרות המגדיר את תפקידיהם של יו"ר ההנהלה, ממלא מקומו, סגניו, מזכיר הכבוד וגזבר הכבוד, וקובע, כי בין יתר תפקידיהם תהא חברות במזכירות, אין כל הוראה המתייחסת להרכב המזכירות. לית מאן דפליג שהתקנון קובע בחירות יחסיות להנהלה, ולית מאן דפליג גם שאינו מעניק, בצורה מפורשת, זכות לייצוג יחסי במזכירות. התקנון אינו מכיל הוראה מפורשת שקובעת סייגים ותנאים, או מגדירה שיקולים שצריכה ההנהלה לשקול עת היא ממנה חברי מזכירות. לכן על פני הדברים, ניתן היה לפרש את התקנון כך שההנהלה חופשית לבחור חברי מזכירות ללא כל סייג, ולפי שיקול דעתה הבלעדי. לתוצאה זו הגיעה אכן ההנהלה, ובית הדין אישר זאת. והנה, למרות היעדר הוראה מפורשת התומכת בעמדתן, טוענות המבקשות שעולה בבירור מתקנון היסוד שהרכב חברי המזכירות חייב לשקף באופן יחסי את הרכב ההנהלה על פי מפתח סיעתי, ושכל פרשנות אחרת תאיין את הליך הבחירות היחסיות מעיקרו. בטענה זו מתבססות המבקשות על שני נימוקים עיקריים, אותם אפרט ואליהם אתייחס להלן: הנימוק הראשון: קיומה של הקבלת סמכויות בין ההנהלה, שנבחרת בבחירות יחסיות, לבין המזכירות, שהיא הגוף המהותי המכתיב את ההתנהלות היום-יומית בהתאחדות. בנספח הגדרות ותפקידים (להלן:-"נספח ההגדרות"), בסעיף 6, מפורטות סמכויות המזכירות. בין יתר ההוראות המפורטות שם אביא את אלו החשובות לענייננו: ניהול ענייני ההתאחדות בהתאם להחלטות ההנהלה והאסיפה הכללית. המזכירות פועלת ומחליטה, בסמכות ההנהלה, בין ישיבות הנהלה אחת - לישיבה שבאה לאחריה. המזכירות רשאית לעשות כל דבר, אשר בסמכות ההנהלה, על פי תקנון ההתאחדות, פרט לשינויים ותיקונים בתקנוני המשנה של ההתאחדות. טיפול בענייני מנגנון ההתאחדות. המבקשות טענו כאמור, וטענה זו לא נסתרה, שההנהלה נוהגת להתכנס רק כ-3 פעמים במהלך שנה קלנדארית, ובכל שאר הזמן מנוהלים כל ענייניה השוטפים של ההתאחדות על ידי המזכירות. טענה זו, אותה אני מקבלת כלשונה, מביאה למסקנה בלתי נמנעת שסיעת בית"ר, שזכתה ל13% בקולות חברי ההתאחדות באסיפה הכללית, אינה מיוצגת כלל בגוף המנהל את ההתאחדות דה-פקטו. לטענת המבקשות, מצב זה הוא מצב אבסורדי ולא ייתכן שזו הייתה כוונת מתקין התקנון. לטענתן, מתקין התקנון ביקש לקבוע, וברוח זו יש לפרש את התקנון, שההתאחדות תתנהל על פי הסדר של חלוקת כח בדרך של שותפות על בסיס עיקרון היחסיות. ביסוד חלוקה זו מונחת תפיסה דמוקרטית, לטענתן, שחלק ממנה הוא עיקרון של ביקורת ובקרה, והוא אינו יכול להתקיים שעה שהגוף המבצע הוא חד מימדי, ומורכב מחברי סיעה אחת בלבד. המשיבים טענו שלא בכדי יש הוראת ייצוג יחסי לגבי הרכב ההנהלה, אבל לא קיימת הוראה דומה לגבי המזכירות. לטענתם, המזכירות וההנהלה הם שני גופים שונים במהותם, שאין הקבלה בין סמכויותיהם, ואין לגזור גזירה שווה מעקרון הייצוג היחסי שחל על הרכב ההנהלה, לעניין הרכב המזכירות. לחיזוק עמדתם זו, טענו המשיבים בתשובתם שלמזכירות נתונות סמכויות בלעדיות משלה, ולהנהלה נתונות סמכויות בלעדיות משלה. טענות אלו נטענו גם לפני בית הדין, נתקבלו על ידו, ושימשו נימוק מרכזי בדחיית ערעור המבקשות. אך טענות אלו אינן מקובלת עלי. ראשית, מהוראות התקנון שהובאו לעיל עולה בבירור, שלמזכירות קנויות כל סמכויות ההנהלה, מלבד הסמכויות החקיקתיות. שנית, מקום בו ההנהלה מתכנסת רק 3 פעמים בשנה, מובן מאליו שסמכויותיה הרבות מופעלות דרך קבע על ידי המזכירות. כך נטען על ידי המבקשות ולא הוכחש. בפועל, עולה מהחומר שלפני שההתאחדות מנוהלת במהלך השנה באופן בלבדי על ידי המזכירות, ובמצב דברים זה, נגרם עוול גדול הן למבקשות, הן לחברי ההתאחדות שבחרו בהן להנהלה. בעבר, אגב, מצב זה לא היווה בעיה, שכן מלכתחילה ישבה בהנהלה רק סיעה אחת ולא הייתה חשיבות לאופן בחירת חברי המזכירות. אולם, נוכח בחירת המבקשות להנהלה, לראשונה בתולדות ההתאחדות, הוראות התקנון אינן נותנות עוד מענה הולם למציאות הסיעתית בהנהלה. המבקשות זכו ב13% מקולות הבוחרים בהתאחדות, ואלה הצביעו עבורן תוך ציפייה שיוכלו להשפיע על מהלכים מהותיים בהתאחדות, תוך שמירה על האינטרסים של המצביעים. יתרה מכך. אני סבורה שהאופן שבו מציגים המשיבים את ההפרדה הארגונית בין ההנהלה למזכירות אינו מדויק. בפועל קיימת חפיפה כמעט מלאה בסמכויות המוקצות לגופים אלה, ואף זליגה של סמכויות שאמורות להיות שייכות להנהלה, אל המזכירות. למסקנה זו אני מגיעה הן נוכח לשון התקנון, שמעניקה חלק את סמכויות ההנהלה, אלו שאינן חקיקתיות, למזכירות, הן מהרקע העובדתי שהונח לפני. דוגמא לחפיפת סמכויות כזו נמצאת בסתירה שעולה מטיעוני ומהתנהלות המשיבים עצמם: המשיבים מנו דוגמאות רבות לסמכויות הבלעדיות שקנויות להנהלה, ובין היתר טענו שההחלטות הקשורות בנבחרת ישראל, שחקניה ובעלי תפקידים אחרים בה, הן בסמכות בלעדית של ההנהלה (עמוד 11, סעיף 27.6 לתשובת המשיבים). עם זאת, פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 24.2.10 מאיר את הדברים באור שונה. שם, בעמוד 3, מדווח המשיב להנהלה בדבר ההתפתחויות האחרונות סביב מינוי מאמן לאומי חדש לנבחרת ישראל לשנים הקרובות, החלטה מהותית, לכל הדעות, שעל פי טענת המשיבים עצמם נמצאת בסמכות ההנהלה. אלה דברי המשיב, יושב ראש ההנהלה והמזכירות, שם: "אני מבקש להסמיך את היו"ר, ממלא מקומו והסגן לשבת עם מוטל'ה, לקבל את הדוחות, לבדוק, לראות, ולאחר מכן - כמו תמיד - אנו כמובן נביא המלצה למזכירות ההתאחדות לכדורגל" (ההדגשות שלי, ה.ג.) למען שלמות התמונה, יוער, שלאחר בקשתו של מר אבנר קופל, יו"ר בית"ר: "האם אפשר להביא להנהלה את בחירת המאמן לאחר שהשלישייה או הרביעייה יחליטו, במקום לעשות זאת במזכירות?", ניאות המשיב והסכים להביא את אישור המאמן הלאומי "חוץ מהמזכירות, גם לאישור ההנהלה." כך, מפי המשיב עצמו, אנו למדים שגם עניינים שאמורים להיות בסמכותה הבלעדית של ההנהלה, כמו החלטה בדבר זהות המאמן הלאומי של נבחרת ישראל, מובאים, תמיד, דווקא לפני המזכירות. רק לאחר בקשה מפורשת של מר קופל, ניאות המשיב להעביר את ההחלטה גם לאישור ההנהלה, כשלכאורה החלטה זו אמורה להיות מצויה מלכתחילה, לטענתו, בסמכות בלעדית של ההנהלה. לדברים האמורים חשיבות רבה בעיני, הן לעניין הטענה שהגופים שונים במהותם, הן לעניין סיכול רצון הבוחר להשפיע על ההחלטות החשובות בהתאחדות. אין ספק בעיני, אם כן, שמצב הדברים כיום גורם עוול למבקשות, ולחברי ההתאחדות שבחרו בהן להנהלה. סבורה אני שקיימת חפיפה כמעט מלאה בין תפקידי ההנהלה לתפקידי המזכירות, ושכדי לאפשר לסיעת בית"ר להשפיע על ההתאחדות כדי כוחה היחסי בהנהלה, ראוי לפרש את התקנון, ככל שניתן, כך שתוענק לסיעת בית"ר זכות ייצוג יחסי במזכירות, ובכך להגשים את הכוונה שעמדה מלכתחילה ביסוד הליך הבחירות שנערך מכוח התקנון. השאלה היא, האם פרשנות שמעניקה למבקשות ייצוג יחסי במזכירות מתיישבת עם לשון התקנון? הנימוק השני: לשון התקנון מתיישבת, לטענת המבקשות, טוב יותר עם פרשנות המעניקה להן ייצוג יחסי במזכירות מפרשנות השוללת אותו. כאמור, אין הוראה מפורשת הקובעת שיינתן לרשימות בהנהלה ייצוג יחסי במזכירות ואין גם בתקנון הוראה מפורשת המסדירה את הקריטריונים שלפיהם תיבחר המזכירות. מדובר, אם כן, באי-התייחסות התקנון לשאלה זו. המשיבים טענו שמקום בו רצה מתקין התקנון לקבוע הוראות מפורשות עשה כן במפורש. גם כשרצה לקבוע קריטריונים לעניין הרכב ההנהלה, עשה כן במפורש, כך למשל בעניין ייצוג נשים, מיעוטים, קבוצות לא מקצועיות, נציגי ציבור ועוד. לדעת המשיבים, מכלל הן יש ללמוד לאו, קרי - אם מתקין התקנון, בחר שלא לקבוע הוראות דומות לעניין הרכב המזכירות, עשה זאת במכוון, מתוך החלטה שלא לקבוע סייגים לעניין הרכבה. המבקשות טענו, מנגד, שעל כוונת מתקין התקנון, לשמר עקרון של ייצוג היחסי במזכירות, ניתן ללמוד מהוראות שונות בו, וביניהן הוראת תקנה (5)(ב)(1)(ד) שנזכרה לעיל. הוראה זו קובעת, בין היתר, כך: "חבר בדעה מייעצת יהיה רשאי להצביע במקומו של חבר בעל זכות הצבעה מלאה, מרשימתו, אשר נעדר מישיבת המזכירות". המשיבים, בתשובתם, לא מצאו להתייחס להוראות תקנה זו אליה הפנו המבקשות בכתב התביעה, ולכך, בעיני, חשיבות רבה. מבחינת תקנה זו עולה השאלה הברורה: מדוע חשוב היה להקפיד על היות החבר בדעה מייעצת מאותה רשימה, אם המזכירות אמורה לפעול ללא תלות ביחסי הכוחות בין הסיעות השונות בהנהלה? לדעתי, מעידה תקנה זו בבירור על כוונת מתקין התקנון שהרכב המזכירות ישקף את יחסי הסיעות בהנהלה. המזכירות אינה מוסד עצמאי של ההתאחדות, אלא היא גוף שתפקידו למלא את החלל הניהולי שנוצר בין ישיבות הנהלה. כך עולה בבירור מהתקנון (ראו הוראת סעיף 6 לנספח ההגדרות שהובאה לעיל). ברור בעיני, שפירוש התקנון, כפי שנעשה על ידי בית הדין, ושלפיו המזכירות היא גוף שונה במהותו מההנהלה, אינו מתיישב עם מכלול הוראות התקנון או עם הוראת תקנה (5)(ב)(1)(ד) בפרט, ובוודאי שאינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הפשוט, שלפיו גוף מחליף, ממלא מקום, שפועל בסמכותו המלאה של גוף אחר, צריך לפעול על פי אותם עקרונות, ובין היתר, להיות מורכב לפי אותם כללים, ובמיוחד כללי ייצוג יחסי. אם רשימה שזכתה לייצוג בהנהלה, לא קנתה זכות להיות מיוצגת בגוף שמפעיל את סמכויות ההנהלה באופן בלעדי במהלך רוב ימות השנה, מה הועילו חכמים בתקנתם ומה הטעם לנהל בחירות יחסיות מלכתחילה? בנסיבות אלו, כשההתאחדות מנוהלת בפועל על ידי המזכירות, כשיש הקבלת סמכויות ברורה, וכשאין עוד הלימה בין התקנון לבין המציאות הסיעתית החדשה בהנהלת ההתאחדות, יש מקום לפרשנות שלפיה נתכוון התקנון שמינוי זה יעשה לפי יחסי הסיעות שנבחרו על ידי חברי ההתאחדות לכהן בהנהלתה. אין בידי לקבל את טענות המשיבים, שלפיהן חוסר הגדרת קריטריונים מעיד על כוונה מפורשת שלא להטיל כל מגבלות על אופן בחירת המזכירות. לדעתי, נוכח רוח התקנון בכלל, ונוכח תקנה (5)(ב)(1)(ד) בפרט, סביר יותר שאם היה רוצה מתקין התקנון לאפשר להנהלה לבחור על פי שיקול דעתה הבלעדי - היה מציין זאת במפורש. יוער, למעלה מן הנדרש, שניתן היה למצוא חיזוק למסקנתי זו על ידי החלה של נורמות מנהל תקין על ההתאחדות מכח היותה גוף דו מהותי. סוגיה זו לא נדונה על ידי הצדדים, ועל כן לא ביססתי עליה את החלטתי, ואין בכוונתי להרחיב בה את הדיון. עם זאת, ומאחר שאני סבורה שזווית בחינה זו של ההתאחדות, ושל התקנון, תקל על הפרשנות הנכונה שיש ליתן לו, אתייחס לכך בקצרה. על היות ההתאחדות לכדורגל גוף דו מהותי, שכפוף לכללי מנהל תקין, ניתן ללמוד משורה ארוכה של פסקי דין, וראו לעניין זה את ה"פ (ת"א) 1027/02 אביב גלעדי הפקות בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.4.03), ה"פ (ת"א) 436/04 ג'יי.סי.אס ספורט בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (לא פורסם, ניתן ביום 8.9.04). גם מנהלת ליגת העל בכדורסל, והתאחדות הסקי בישראל סווגו באופן דומה על ידי בתי המשפט (ה"פ (ת"א) 504/07 צ'רלטון נ' מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 7.8.07), ה"פ (ת"א) 1360/04 איגוד מדריכי הסקי בישראל נ' התאחדות הסקי בישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.3.07)) בפש"ר (ת"א) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (לא פורסם, ניתן ביום 15.7.01) (להלן:-"עניין עמותת השוטרים") נפסק בנוגע לעמותה וולונטרית שסווגה כגוף דו מהותי, שתקנון העמותה אינו מסמך פרטי שכל התערבות מינהלית בו צריכה שתיעשה במשורה, אלא קרוב במעמדו לתקנות ולנהלים של רשות מנהלית. לעניין זה יפים דבריו של אסף הראל, בספרו גופים דו מהותיים, 293 (2008)), שם בעמ' 293 מצוין, לגבי עניין עמותת השוטרים, כך: "לגופו של עניין, נפסק, כי כל עוד לא נקבע אחרת, חזקה על כל עמותה, במיוחד עמותה גדולה המתקרבת לדרגתו של גוף דו מהותי, כי כוונת תקנונה להתאים עצמו אל עקרונות השיטה, בין היתר: הגינות, ניהול תקין, היעדר עושק המיעוט, והימנעות מעירוב אינטרסים פרטיים של ראשי העמותה עם ניהול העמותה" אני סבורה שפירוש התקנון כך שכל רשימה שנבחרה להנהלה תזכה לייצוג בגוף שדה-פקטו פועל בסמכותה מידי יום ביומו, מתיישב יותר עם חובות השוויון והניהול התקין החלות על גוף דו מהותי, מאשר פירוש שלפיו מונצח המצב הקיים בהתאחדות כיום. עם זאת, וכאמור לעיל, לא נתבססתי על הנמקה זו בהחלטתי, והיא מובאת כאן לשם חיזוק ותימוכין בלבד. בקצרה אזכיר עוד, שהמבקשים צירפו במהלך הדיון לפני העתק מצולם של עמוד באתר הבית של ההתאחדות לכדורגל באינטרנט. שם, תחת הפרק "מזכירות ההתאחדות", מציגה המשיבה את המזכירות, תוך שמצוין כך: "ההנהלה רשאית לצרף למזכירות חברים נוספים בדעה מייעצת, כשהרכב המזכירות משקף, ככל שניתן, את יחסי הכוחות בין הרשימות בהנהלה עצמה" (ההדגשה שלי, ה.ג). המשיבים לא ייחסו למסמך זה חשיבות רבה, טענו שנרשם על ידי עורך האתר, ושאינו יכול להוות אסמכתה משפטית ואף לא בסיס לפרשנות משפטית לתקנון. גם מסמך זה לא שימש כל בסיס להחלטתי זו. עם זאת, אציין שחשיבותו אינה בהיותו אסמכתה משפטית, אלא בכך שהוא מבטא מצג שההתאחדות מציגה כלפי כלל חבריה, בעלי קולות ההצבעה להנהלה, ויש בו כדי לפתח את אותה הציפייה אליה התייחסתי לעיל, שלפיה נבחרי ציבור הבוחרים משפיעים על מהלכי הדברים בהתאחדות, גם ברמה היום-יומית. הכרעת בית הדין בטרם סיום, אתייחס לטענת המשיבים שלפיה לא קמה, במקרה זה, עילת התערבות בהחלטות בית הדין, בהיותו טריבונל פנימי של ההתאחדות. המשיבים טוענים, שגם אם הפרשנות שנתן בית הדין לתקנון שגויה, אין בכך כדי להביא להתערבות בית המשפט, שכן על דרך העיקרון לא יתערב בית המשפט בהחלטות פנימיות של טריבונלים בארגונים וולונטריים, כגון מוסדות הספורט למיניהם, אלא במקרים בהם לוקות ההחלטות בחריגה מסמכות או בפגיעה בעיקר מעיקרי הצדק הטבעי. המשיבים נסמכים לעניין זה על הוראות סעיף 11 לחוק הספורט, ועל פסקי דין המהווים, לטענתם, הלכה לענייננו. בין היתר, מזכירים המשיבים בהקשר זה את ע"א 575/70 תג'ר נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד כ"ד(2), 501) (להלן:-"עניין תג'ר") שם נקבע כך: "תחומי ההתערבות של בתי המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של גופים וולונטריים כאלה הם, כידוע, צרים, בהיום מוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק. נטיית בית המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של הגוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו." המשיבים מסכמים נקודה זו וטוענים שהביקורת השיפוטית אשר אותה בית המשפט מעביר על החלטת הטריבונל נוגעת בעיקרה לאופן ניהול ההליך ולמסגרת השיפוטית. לשיטתם, בתי המשפט אינם בוחנים, אלא לעתים נדירות, את ההחלטה לגופה ואת נימוקיה הענייניים ואינם ממירים את שיקול דעתם בשיקול דעתו של הטריבונל הפנימי. זוהי לשון סעיף 11 לחוק הספורט, שכותרתו מוסדות שיפוט פנימיים: 11.  הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט. (ההדגשה שלי, ה.ג.) מלשון הסעיף עולה בבירור שאין לערער על החלטות בענייני משמעת לפני בית המשפט, אך אינו מונע ביקורת שיפוטית של בית המשפט על כל החלטה אחרת של הטריבונל. פסק הדין בעניין תג'ר, כמו כל שאר פסקי הדין עליהם ביקשו המשיבים להסתמך, עוסק בעילות התערבות בהחלטות בענייני משמעת, ועל כן אינו מהווה הלכה מחייבת בענייננו, עת מתבקש סעד הצהרתי בדבר פרשנות משפטית של תקנון. יתרה מזאת, ככל שניתן ללמוד ולהקיש מהלכת אי ההתערבות בענייני משמעת לענייננו, נוטה אני לקבל את גישת המבקשות, שלפיה אם ניתן, במקרים מסוימים להתערב בהחלטות משמעת, הרי שמקל וחומר ניתן להתערב בהחלטות מהותיות. הרי תחום המשמעת נתפס מאז ומתמיד על ידי מערכת המשפט כתחום בו האוטונומיה של הטריבונל הפנימי מוחלטת, תפיסה שאף קיבלה ביטוי בחוק הספורט, ולמרות זאת, מצאו בתי המשפט להתערב בהחלטות משמעת, ולמצער להעבירן תחת שבט הביקורת. אם בהחלטות אלו נערכה ביקורת שיפוטית על החלטת הטריבונל, הרי שעל אחת כמה וכמה ניתן לבחון החלטה כמו זו שלפני, המכריעה מהותית בזכות לייצוג יחסי הולם במוסדות ההתאחדות. עם זאת לא אעשה מלאכתי קלה. עיינתי בכובד ראש בכל האסמכתאות עליהן ביקשו המשיבים להסתמך, ולאחר בחינה מדוקדקת, אני סבורה שעילות ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות טריבונלים פנימיים רחבות יותר מהנטען, אפילו בענייני משמעת, ושגם אם נסתמך עליהן, לצורך הדיון בלבד, כהלכה מחייבת לענייננו, אין מניעה להתערב בהכרעת בית הדין. מהן, אם כן, עילות ההתערבות שנקבעו בפסיקה? הצדדים התייחסו בהקשר זה למספר פסקי דין, שביניהם עניין תג'ר הנזכר לעיל, ע"א 674/89 ד' טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה (2) 715 (להלן:-"עניין טורטן"), וע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מט(2) 793, (להלן:-"עניין איגנט"). בע"א 2211/96 חיים כהן נ' שמואל כהן, ליאור חורב, מפלגת העבודה הישראלית פ"ד נ(1) 629, (להלן:-"עניין כהן") נדונו עילות ההתערבות בהחלטות טריבונלים פנימיים, והוזכרה ההלכה, שלפיה: "הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולונטאריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום שבו חרג טריבונל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום שבו פגע טריבונל בעיקרי הצדק הטבעי" זוהי, כזכור, תמצית טענת המשיבים: על בית המשפט להגביל עצמו להתערבות בהחלטות טריבונל פנימי, לשתי עילות אלו בלבד. עם זאת, בתי המשפט אכן הכירו בקטגוריה שלישית של עילות התערבות. לעניין זה ראו את המשך הדיון בעניין כהן: " ואולם בתי המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים שבהם יראה בית המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכול מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות" (ההדגשה שלי, ה.ג) ייתכנו, אם כן, אפילו בענייני משמעת, מקרים נוספים, מעבר לחריגה מסמכות ופגיעה בכללי צדק טבעי, בהם יבחר בית המשפט להתערב ולבחון את החלטת הטריבונל. מהם אותם מקרים? בית המשפט שדן בעניין כהן מפנה לדיון שנערך בעניין איגנט, שם היו חלוקים השופטים באשר למידת ההתערבות הראויה של בית המשפט בהליכים של בתי דין פנימיים. כב' השופט לוין סבר שעילות ההתערבות צריכות להיות מוגבלות לחריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. מנגד, סבר כב' השופט מצא, לעניין השאלה, אם ראוי לו לבית המשפט לבטל את הפסק המשמעתי, לא בשל פגם בתקינותו של ההליך (כחריגה מסמכות, או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי), אלא בשל טעות בתוכנו של הפסק, כך: "מהות הזכות הנפגעת מהווה, לדעתי, מבחן נאות להכרעה בשאלה זו. לאמור: כשהפסק איננו פוגע בזכות חיונית וראויה להגנה של הנילון, תצטמצם הביקורת השיפוטית לשאלות הכרוכות בתקינותו הדיונית של ההליך המשמעתי, ואולם כשהפסק פוגע בזכות חיונית של הנילון, והפגיעה אינה קלת ערך, ייטה בית המשפט להתערב גם בשל היותו של הפסק מוטעה" (ההדגשה שלי, ה.ג) כב' השופט מצא מוסיף, בהתייחסו להכרעת דין וענישה במובן של הוצאת חבר אגודה משורותיה, ש: "הן ההכרעה והן הענישה צריכות להיות כדין ולעלות בקנה אחד עם ההסכם שבין האגודה לבין החבר כפי פירושו הנכון; שכן, לטריבונל פנימי אין כוח המתיר לו לפגוע גם שלא כדין בזכות מוגנת של חבר האגודה". המשיבים טענו שדעת השופט לוין הייתה דעת הרוב, אך לא כך. הערעור אמנם הוכרע לפי התוצאה אליה הגיע כב' השופט לוין, אולם בשאלת עילות ההתערבות היה כב' השופט לוין בעמדת המיעוט. כב' השופט בך בחר בגישה מרחיבה יותר משל כב' השופט לוין, באומרו: "אינני שותף לדעתו של חברי הנכבד, השופט ד' לוין, שהתערבות בית המשפט תיתכן רק כאשר מתקבלת טענה בדבר חריגה מסמכות מצד בית הדין, או בדבר נקיטת פרוצדורה במהלך הדיון הנוגדת את "כללי הצדק הטבעי". דעת הרוב בעניין איגנט קיבלה משנה תוקף בדיון בעניין כהן, שם נקבע כך: "בית-משפט לא יתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי מקום שבו טעה אותו טריבונל בפירוש העובדות או בפירוש הדין, ובלבד שאותה טעות אינה חמורה וכבדה במיוחד כדי היותה שקולה לחריגה מסמכות או בנופלה אל הקטיגוריה השלישית האמורה לעיל" (ההדגשה שלי, ה.ג., וראו לעניין זה גם את הדיון שנערך בע"א 7162/06 צבי שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, לא פורסם, , 17.2.08) נראה כי בתי המשפט דבקים בגישה המסורתית, המצמצמת, אך מכירים באפשרות לבחון החלטת טריבונל פנימי לגופה. לכן, הגעתי למסקנה, שגם לו הייתי בוחנת את העניין שלפני לפי ההלכות אליהן הפנו המשיבים, הייתי מוצאת שבמקרה שלפני, בו נפגעת הזכות המהותית ביותר שיש לנציגי ציבור בוחרים - הזכות להשפיע ולייצג ביעילות את האינטרסים של בוחריהם, ראוי שבית המשפט יאמר את דברו, גם אם טריבונל פנימי של אותו הגוף כבר דן בנושא. עם זאת, אבהיר שנית: דיון זה נערך למעלה מן הנדרש, שכן כאמור, לא מצאתי בפסקי הדין אליהם הפנו המשיבים הלכה מחייבת לעניין שלפני. לבסוף, ולמעלה מן הנדרש, אציין שפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הוא לקוני ביותר ועומד על יסודות רעועים. הדיון שנערך בו קצר עד מאוד, ונסמך בעיקר על "קיומו של שוני מהותי בין שני הגופים עליהם נסב הערעור". למסקנה זו בא בית הדין משום ש:"בעוד שההנהלה הינה גוף מחוקק, הרי המזכירות איננה כזו ואין לה סמכות להחליט בנושאים המהותיים הכרוכים בניהול ענף הכדורגל, סמכות המוקנית להנהלה בלבד". כפי שציינתי מסקנה זו אינה תואמת את לשון התקנון ואת דרך התנהלות ההתאחדות כפי שהוצגה לפני. לקראת סיום מהמקובץ עולה כדלקמן: נוכח הבחירות האחרונות להנהלת ההתאחדות נוצר מצב, לראשונה, בו מיוצגת יותר מסיעה אחת בהנהלה. סיעה נוספת זו, סיעת בית"ר, אינה זוכה לייצוג יחסי שווה במזכירות. תקנון ההתאחדות חסר, ואין בו הגדרה ברורה, אם זכאית סיעת בית"ר לייצוג יחסי במזכירות, אם לאו. נמצא שמתקיימת חפיפת סמכויות כמעט מלאה בין הנהלת ההתאחדות למזכירות, ההנהלה מתכנסת לעתים נדירות, ובפועל המזכירות היא שמנהלת את ההתאחדות. בנסיבות אלו עדיף פירוש המקיים את רוח התקנון ומגשים את הרעיון שביסוד קיום בחירות יחסיות להנהלה, מפירוש שמאיין את רצון החברים שבחרו בסיעת בית"ר, להשפיע כפי משקלם היחסי בהנהלה, על מהלכים בהתאחדות. הפירוש הראוי הוא שסיעה שזכתה במנדטים בהנהלה, זכאית לשיעור דומה של נציגות במזכירות ובוועדות השונות של ההתאחדות. אין לקבל את ההשוואה שערך בא כוח ההתאחדות, בסעיף 29.3 לטיעוניו, בין המקרה דנן לבין ממשלה שאינה משקפת את כל הסיעות הקיימות בכנסת, או דירקטוריון שאינו כולל את נציגי כל בעלי המניות. ההשוואה הנכונה היתה יכולה להיות אם הממשלה היתה בוחרת מתוכה גוף שינהל במקומה באופן שוטף את ענייני המדינה ללא ייצוג לכל מרכיבי הקואליציה, והיא עצמה היתה מתכנסת 3 פעמים בשנה, וכנ"ל לגבי דירקטוריון שהיה ממנה גוף מצומצם שיפעל במקומו והוא היה נותר במעין פיקוח-על. סיכום נוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את התובענה. הנהלת ההתאחדות תכונס בתוך 30 יום, ועל סדר יומה בחירת חברים המשתייכים לסיעת בית"ר ומשמשים כחברי הנהלה, להיות חברים במזכירות באופן שישקף את חלקה היחסי של סיעת בית"ר בהנהלה. איני עושה צו להוצאות באשר המחלוקת הפרשנית נראית לי מחלוקת לגיטימית, גם אם הוכרעה שלא לפי עמדת המשיבים. כדורגלדיני ספורטאיגודי ספורטההתאחדות לכדורגל