הסכם ההעברה של עובדי משרד השיכון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם ההעברה של עובדי משרד השיכון: השופט אדלר: .1א) לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן - אב-בית-הדין, ה"ה ג'יניאו ושמש - נציגי ציבור; תב"ע מו/21-4), בו נדחו עתירות המערערים להצהיר כי: א) המשיבה הפרה הסכם קיבוצי שכונה "הסכם ההעברה לירושלים", בין ההסתדרות הכללית - הסתדרות עובדי המדינה לבין מדינת ישראל (להלן: הסכם ההעברה), בכך שלא מילאה אחרי התחייבויותיה למציאת מקומות עבודה מתאימים בירושלים לבני זוגם של העובדים, ובכך שלא הקימה ועדות לעניין מציאת מקומות עבודה לבני הזוג של עובדי משרד השיכון שהיו אמורים לעבור לירושלים; ב) עובד שעבר בגפו לירושלים ומתגורר בה בפועל קיים את הוראות הסכם ההעברה והוא זכאי לזכויות שמעניק ההסכם למי שמתגורר בבירה; ג) הוועדה לבדיקת השגות העובדים (להלן - ועדת ההשגות) שהוקמה על-ידי משרד הבינוי והשיכון, פועלת בניגוד לחוק ולהסכם ההעברה. המערערים ביקשו גם להורות למשיבה להסכים לכינוס ועדה פריטטית "לבדיקת נסיבותיו האישיות של כל אחד מתשעים ושבעה המבקשים (מערערים מס. 2)...". לאחר דחיית בקשתם לצו מניעה זמני, ביקשו המערערים לעכב את ההליכים בבית-הדין עד לסיום עבודת הוועדה הפריטטית; ב) המשיבה הגישה בקשות משלה ובהן בקשה, שבית-הדין יצהיר כי: א) "עובד בודד שבחר לעבור לירושלים חייב היה להעתיק את מקום מגוריו ומרכז חייו לירושלים, ופירוש הדבר שהיה עליו להתגורר דרך קבע רוב ימות השנה בירושלים. ב) עובד שהוא בעל משפחה או בעל תלויים חייב היה לעבור יחד עם בני משפחתו או התלויים בו להתגורר דרך קבע רוב ימות השנה בירושלים באופן שמרכז חייהם יהיה בירושלים. ג) עובד אשר לא קיים את האמור לעיל בסעיף קטן (א) או (ב) הפר את ההסכם, והוא חייב להחזיר את כל הכספים שקיבל לצורך רכישת הדירה והעתקת מקום מגוריו לירושלים, בערכם הריאלי". ג) בית-הדין האזורי קיבל את הבקשה שכנגד של המשיבה לפירוש הסכם קיבוצי, לפיו עובדים שלא עברו לירושלים עם בני זוגם, לא קיימו את התחייבויותם על-פי ההסכם, וקבע כי עליהם להחזיר את ההטבות שקבלו לרכישת דיור בירושלים; ד) עתירות הצדדים מתייחסות, אפוא, לפירוש הסכם ההעברה ולחוקיות ועדת ההשגות; ה) לאחר שמיעת הערעור נעשו מספר נסיונות לפשר בין הצדדים, אך הם לא עלו יפה; ו) נתקבלו הודעות כי שני מערערים, מר אלי אורצקי ומר מיכאל רון הגיעו להסכם עם המשיבה, וביקשו למחוק את תביעתם ואת ערעורם, ללא צו להוצאות. בקשותיהם נתקבלו. .2ואלה עיקרי העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית-הדין האזורי: א) ב- 3/12/1980החליטה הממשלה להעביר לירושלים את היחידות הארציות של משרדי הממשלה, וקבעה כי בשלב ראשון יועברו משרד הבינוי והשיכון, משרד החקלאות ולשכת העתונות הממשלתית. בעקבות החלטה זו נחתם הסכם העברה, אשר דן בהעברת עובדי מדינה לירושלים. ועד העובדים של מע"צ הביע רצון לצרף את עובדי תל-אביב להעברה; ב) הסכם ההעברה קבע כללים ונהלים להעברת משדד הבינוי והשיכון ועובדיו לירושלים. הוא העניק לכל עובד את האפשרות, לעבור לירושלים או להישאר במקום מגוריו. לעובד אשר בחר שלא לעבור לירושלים הוענקו זכויות שונות וביניהן: הזכות לפרוש משירות המדינה בתנאים מועדפים, או לקבל תפקיד אחר בשירות המדינה באזור תל-אביב. לעובד אשר בחר לעבור לירושלים, הוענקו זכויות אחרות, ובהן הסעה ואש"ל בתקופה שעליו לנסוע מביתו בתל-אביב אל עבודתו בירושלים, וסיוע לרכישת בית בירושלים. הסיוע כלל הלוואה, הלוואה עומדת ומענק; ג) חלק מעובדי משרד הבינוי והשיכון פרשו או סודרו במקומות עבודה אחרים בשירות המדינה, אחרים העדיפו לעבור לירושלים, מבין העובדים אשר עברו לעבוד בבירה ורכשו בה דירות, היו כאלה שעברו לגור שם עם בני משפחותיהם. אחרים רכשו דירות בירושלים אך התגוררו בהן מספר ימים בשבוע בגפם, ובני משפחותיהם המשיכו להתגורר בתל אביב. כמה מן העובדים השכירו את דירותיהם וממשיכים להתגורר בתל-אביב, אך לטענת באי-כוח המערערים איש מהם אינו נמנה עם המשיבים מס. 2; ד) תקופת ההתארגנות היתה מ- 1/1/1982עד .31/7/1982 תקופת המעבר נמשכה מ- 1/8/1982עד 31/7/1984; ה) ביום 13/3/1983התכנסה "ועדה פריטטית בנושא ההעברה לירושלים" ובפרוטוקול נרשם: "... .2קביעת תאריך מעבר לעובדים שרכשו דירתם ודירתם מוכנה. בהמשך לדיון בישיבה הקודמת הועלה הנושא שוב והועלו הנימוקים הבאים על-ידי נציגי העובדים לאי קביעת תאריך קובע להעברה. א. הסתגלות של בני הזוג. ב. בעיות לימודים של בני המועברים. סוכם א. הוועדה קוראת לכל העובדים אשר מימשו אח זכאותם להלוואה ואשר דירתם מוכנה - לעבור בהקדם לירושלים. ב. יוכן סקר על כוונת העובדים הנ"ל לגבי מועד העתקת מקום מגוריהם לירושלים"; ו) ביום 5/5/1983שלח מרכז הוועדה הפריטטית הנ"ל מכתב אל עובדי משרד הבינוי והשיכון ובו דווח להם על המלצת הוועדה לעבור בהקדם לירושלים; ז) סעיף 12להסכם ההעברה קבע כי תקום ועדת ליטה של עובדים במשרדי הממשלה, וועדה לקליטת העוברים ובני משפחותיהם בירושלים. ועדות אלה לא הוקמו, ולא היתה פניה או בקשה מצד המערערים להקימן. ועדה פריטטית דנה בנושא העברת העובדים לירושלים. ואילו בבעיות הנוגעות לעובד כפרט טיפלה הנהלת המשרד או היחידה לטיפול בניידות עובדים בנציבות שירות המדינה; ח) תקופת ההסתגלות היתה מ- 1/8/1984עד 31/7/1986; ט) ביום 1/7/1985כתב ועד עובדי מע"צ אל הנהלת המשרד כי חלק גדול מן העובדים שעברו לירושלים נתקלים בקשיים רבים במציאת מקום עבודה לבני זוגם, וכי יש בני זוג שהפכו למובטלים בעקבות ההעברה. מנהל היחידה לטיפול בניידות עובדים בנציבות שירות המדינה השיב כי המשיבה סייעה לבני זוג שהיו עובדי מדינה ופנו אל יחידתו בהתאם להסכם ההעברה; לבני זוג שאינם עובדי מדינה עזרה היחידה "במיטב יכולתנו". זאת ועוד, פניית עובדי מע"צ הגיעה אל היחידה בשעה ששרות המדינה היה בעצומו של תהליך צמצומים בכוח אדם, ועל כן לא ניתן היה לקבל עובדים חדשים. אך "לכשיתבהרו השמיים נשמח לסייע בכל מקרה לגופו ובמידה האפשרית..."; י) המשרד פנה לעובדים שבחרו לעבור לירושלים, ובקשם להודיע אם אכן עברו לירושלים עם בני משפחותיהם, אך העובדים סירבו להשיב. המשרד שכר חוקרים פרטיים כדי לברר אם העובדים שרכשו דירות בעזרת סיוע שנקבע בהסכם ההעברה גרים בדידות אלה. תוצאות החקירה לא הוצגו לפני העובדים או נציגיהם; יא) בין נציגי הצדדים נתגלו חילוקי דעות באשר לחובת העובדים ובני משפחותיהם לגור בדירות שרכשו בירושלים, ונציבות שירות המדינה ביקשה חוות דעת של היועץ המשפטי בנושא פירוש הסכם ההעברה. חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ניתנה ב- 3/4/1986; יב) ב- 26/5/1986פנה סגן המנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון אל העובדים בכתב והודיע להם כי הוקמה ועדה לבדיקת השגות העובדים, במה שנוגע לתוצאות החקירה אם אכן עברו העובדים שבהם מדובר לירושלים. העובדים נתבקשו להעביר את השגותיהם בכתב לוועדה, ונאמר להם כי תינתן להם הזדמנות נוספת לטעון בעל-פה לפני הוועדה. כמו כן, נקבע מועד לישיבת הוועדה. במכתב התשובה מחה בא-כוח המערערים מס' 2עורך-דין מלצר, נגד הקמת הוועדה. היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה ענה לו כי ועדת ההשגות הינה צוות פנימי של המשיבה והיא הוקמה על מנת לבדוק אם עברו העובדים בפועל לירושלים; עובד שיודיע כי עבר לירושלים והדבר סותר את ממצאי החקירה יוזמן לטעון לפני הועדה. .4בראש ובראשונה עלינו להשיב על השאלה, מה פירושה של התחייבות העובדים "להתגורר בירושלים" או "לגור בפועל בירושלים"? כאן מתעוררות שתי שאלות עיקריות: השאלה האחת - הם התחייבות זו כוללת גם התחייבות להעביר את בן הזוג ושאר בני המשפחה? או שמא מגוריו של העובד עצמו בירושלים כמה ימים בשבוע, בעוד בני המשפחה האחרים ממשיכים להתגורר בתל-אביב, די בהם בכדי לעמוד בדרישת הסכם ההעברה כי על העובד להתגורר בירושלים? והשניה - ממתי חייבת משפחת העובד לעבור להתגורר בירושלים? נתייחס לשאלות כסדרן. .5באי-כוח המערערים טענו כי הסכם ההעברה מחייב רק את העובד לגור בירושלים, וכי בני משפחתו אינם חייבים לעבור עמו. טענתם זו התבססה על פסיקת בית-המשפט העליון בענין חוק הגנת הדייר וחוקים אחרים, שאין להם כל קשר או רלבנטיות למשפט העבודה, או לפירוש הסכם ההעברה. עוד הוסיפו באי-כוח המערערים וטענו כי ניתן להיות תושב של שתי ערים בעת ובעונה אחת, וכי שהות של כמה ימים בשבוע די בה כדי לקבוע כי האיש תושב העיר. לביסוס טענתם הביאו את המושג "two home man". והוכיחו כי בן-הזוג ושאר בני המשפחה אינם חייבים ללכת אחר העובד למקום מגוריו האחר. .6דין הוא, כי הסכם קיבוצי יש לפרש כשלמות, וקודם כל על-פי תוכן הכתוב בו. בדב"ע לב/4, 3- 4[1], בע' 240, נאמר: "... 'אם כי לא כל חלקי ההסכם מהווים מן ההכרח שלמות עקבית, הפירוש המתיישב ביותר עם ההסכם כשלמות, הוא הפירוש שיש להעדיפו על פני פירוש שיוצר אנומליה'". בית-דין זה כבר קבע לא אחת כי: "...בבואנו לפרש הסכם קיבוצי יש לשאול תחילה, אם ההוראות בו ברורות ומדברות בעד עצמן". (דב"ע מז/19- 4[2], בע' 430). מעיון בהסכם למדים אנו כי הממשלה החליטה להעביר את משרדי הממשלה לירושלים כחלק ממשימה לאומית. העברת העובדים ומשפחותיהם היתה חלק מרכזי במטרה הלאומית, ועל כן התנהל משא-ומתן בין נציגי המדינה לבין ההסתדרות וסוכם על תנאי ההעברה. בהסכם נקבע מספר פעמים כי מקום מגוריו של העובד המועבר יהיה בירושלים. וזו לשונו של ההסכם: "...מקום מגוריו של העובד בירושלים..." (סעיף 5(ב)(3)); "... עובד שעבר לגור בפועל בירושלים..." (סעיף .7א. (2) ו-(3)); "עבר עובד להתגורר בפועל בירושלים..." (סעיף .7ב. (1)). מכאן עולה כי ההסכם מדבר בעד עצמו ומחייב את העובד שבחר בכך להעתיק את מקום מגוריו הקבוע לירושלים ולקבוע בה את מרכז חייו. .7לשון הסכם ההעברה ותנאיו מעידים כי גם בני הזוג של העובדים חייבים לעבור לבירה, וזאת מהטעמים הבאים: א) ההסכם מדבר במפורש על העברת בני משפחה של העובד המועבר לירושלים. סעיף ה' של נספח ג' קובע: "עובד יהא זכאי לקבל שבוע חופשה חד פעמי בשכר, מעבר לימי החופשה המגיעים לו על פי דין, וזאת על מנת לאפשר לעובד העתקת דירתו ומשפחתו לירושלים"; (הדגשה הוספה) ב) סעיף 7להסכם, הדן במעבר העובד, מתייחס גם למעבר בני הזוג, תוך מתן פתרונות לבעיות הצפויות כתוצאה מן ההעברה. בסעיף 7התחייבה המשיבה: לעזור לבני זוג שהם עובדי המדינה ולתת להם עדיפות מסוימת באיוש משרות במשרדי הממשלה בירושלים; לעשות מאמץ למציאת מקום עבודה בירושלים לבן זוג שאינו עובד מדינה; לשלם פיצויי פיטורים לבן זוג עובד מדינה אשר מתפטר כתוצאה מהמעבר ולפעול כדי שמעבר בן זוג שאינו עובד מדינה תזכה אותו בתשלום פיצויי פיטורים ממעבידו בתל-אביב; ג) סעיף 12(ב) להסכם מתייחס "לקליטת העובדים ומשפחותיהם בירושלים" וכן להקמת ועדת קליטה שתטפל "בכל הקשור להיקלטותו של העובד ומשפחתו בירושלים (דהיינו, קליטה חברתית, טיפול ברישום ילדים לבית-הספר וכד')". (ההדגשה הוספה); ד) כדי שעובד יעבוד בירושלים ויגור בתל-אביב לא היה צורך ברכישת דירה נוספת. במקרה כזה נוהגת המשיבה לשלם לעובד הוצאות נסיעה ואש"ל. הסכם ההעברה לא אימץ פתרון זה, ואין הוא מתייחס לרכישת דירה שניה. גם אין בו כל נימוק המצדיק הוצאה כספית כבדה מצד המדינה כדי לסייע לעובד לרכוש דירה בירושלים על מנת שיתגורר בה מספר ימים בשבוע בלבד. הסיוע שניתן לעובד לצורך רכישת דירה נקבע בהסכם ההעברה, כדי לעזור לעובד להעתיק את מקום מגוריו ואת מרכז חייו לירושלים. .8ראיה נוספת לכך שאכן זהו הפירוש הנכון של הסכם ההעברה מהווה סיכום הוועדה הפריטטית שדנה בהעברת העובדים לירושלים מיום .13/3/1983הוועדה היתה מורכבת מנציגי העובדים ומנציגי המשיבה, והיא דנה ב"הסתגלות של שני בני הזוג... בעיות לימודים של בני המועברים". בסיכום (ראה סעיף .2ד לעיל), קראה הוועדה לעובדים אשר רכשו דירה לעבור לירושלים. .9בית-דין זה דן בנושא תושבות ומקום מגוריו של אדם במסגרת משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. המבחן לקביעת תושבות נקבע כ"מרכז החיים" של האיש, ונקבע בעיקר לפי מקום "ביתו" של האיש ומשפחתו. ראה: דב"ע מז/38- 0[3]. מקריאת הסכם ההעברה בשלמות עולה כי במקרה דנן יהיה על העובד להעביר את מרכז חייו לירושלים דהיינו, להפוך את ירושלים למקום שבו נמצאים דרך קבע ביתו ומשפחתו. .10משהגענו למסקנה כי משפחות העובדים חייבות לעבור לירושלים, מתעוררת שאלה נוספת: האם נכונה הטענה כי חובה זו אינה חלה בתקופת ההסתגלות. טענה זו נדחתה על ידי בית-הדין קמא. אחת ממטרות הסכם ההעברה היתה לעזור לעובר להתגבר על בעיות המתעוררות כתוצאה מן ההעברה ולהקל על ההסתגלות לעיר החדשה. המעיין בהסכם מגלה בין סעיפיו דאגה כנה לעובד ולבני משפחתו. ההסכם מעניק לעובדים תנאים שונים שנועדו להקל עליהם ועל בני משפחותיהם בתקופת המעבר, ובהם קביעת תקופות מעבר ותקופת הסתגלות (סעיף 5להסכם); ומתן אפשרות לעובד להחליט בתום תקופת ההסתגלות כי אינו רוצה להישאר בירושלים. ההסכם מנסה, אפוא, לבצע את העברת עובדי המשרד לירושלים בדרך הוגנת. לאור התחשבות זו בעובדים ובשים לב לתנאים המיוחדים שהוענקו להם, סביר היה לצפות שאף העובדים ימלאו את חלקם בהסכם בתום לב ובהגינות. התחייבות העובד בתקופת ההסתגלות היא לנסות לגור בירושלים כדי לבחון אם הוא ובני משפחתו מסוגלים לעמוד בכך. ההתחיבות לנסות כרוכה בהעברת המשפחה כדי לברר אם המשפחה כולה מסתגלת לתנאים החדשים שנוצרו. מידת הקליטה וההסתגלות של העובד למקום מגוריו החדש בירושלים היא גם פונקציה של היקלטות בן זוגו וילדיו של העובד. תוך התחשבות בעובדים הסכימה המשיבה להעניק לעובד זכויות סיוע לרכישת דיור לפני שעבר להתגורר בבירה עם בני משפחתו לתקופת ניסיון, ועוד בטרם החליט סופית כי הוא מתחייב לגור בירושלים. על כן ה- quid pro quoלהתחשבות זו הינה התחייבות העובד להתייחס ברצינות ובתום לב לתקופת הניסיון ולהתגורר בפועל בירושלים עם בני משפחתו בתקופה זו. .11אף מלשון ההסכם עולה כי משפחת העובד חייבת לגור בירושלים בתקופת ההסתגלות. סעיף .5ב(3) להסכם ההעברה קובע כי בתקופת ההסתגלות יתגורר העובד בפועל בירושלים. עוד קובע ההסכם כי תקופת ההסתגלות "מיועדת לבחינת הסתגלותו של העובד למקום מגוריו בירושלים". בתקופת המעבר אף ניתנה לעובד החופשה המיוחדת, לצורך העברת דירתו ומשפחתו לירושלים. סעיף 12להסכם התייחס לקליטה החברתית של המשפחה ולקליטת הילדים בבית ספר, ואת אלה ניתן לבצע רק כאשר הם גרים ולומדים בירושלים. .12ההסכם אמנם מדבר על הסתגלות "העובד" ואינו מציין במפורש "העובד ומשפחתו", אך איננו מייחסים משקל לעובדה זו, שכן ההסכם נכרת עם הארגון המייצג את העובד. ועל כן, הצדדים להסכם הקיבוצי החליטו להתייחס להתחייבות העובד להעביר את משפחתו לירושלים בעקיפין. זאת ועוד, הפירוש המילולי, שלו טוענים באי-כוח המערערים, אינו מתיישב אם תנאי ההסכם, לשונו או מטרתו. .13באי-כוח המערערים הסתמכו על דברים שנאמרו בדב"ע מה/50- 3(טלמוסיקה בע"מ - זכריה, לא פורסם). שם התפטר עובד מעבודתו בתל-אביב והודיע כי סיבת התפטרותו הינה העתקת מקום מגוריו לעיר פיתוח; העובד עבד כשנה וחצי בעיר פיתוח, פוטר, וחזר לתל-אביב. בעת עבודתו בצפון הארץ שכר העובד דירה בכרמיאל וגר בה מספר ימים בשבוע, אך משפחתו המשיכה להתגורר בדירתם של בני הזוג בתל-אביב. השאלה היתה, האם זכאי העובד לפיצויי פיטורים עקב העתקת מגוריו ליישוב באיזור פיתוח, לפי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן חוק פיצויי פיטורים). בית-הדין הארצי קבע כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים כי בנסיבות אותו עניין אין לראותו כמי שהעתיק את מקום מגוריו לכרמיאל. בדב"ע מה/50- 3קיימת התייחסות לתקופת המעבר ולתקופת ההסתגלות; נאמר שם כי משפחת העובד אינה חייבת לעבור לכרמיאל מיד עם תחילת עבודתו של העובד בעיר, אלא יש להתחשב במועדי שנת הלימודים ובצורך למצוא עבודה לבן הזוג. הדבר נכון בענייננו כאשר מדובר במשפחה אשר עברה לירושלים לאחר תחילת עבודת העובד בעיר, אך אין ללמוד מפסיקה זו דבר לגבי עובדי משרד השיכון שעברו להתגורר בירושלים בגפם. הנאמר בדב"ע מה/50- 3לגבי עובד הגר בשני מקומות בתקופת ההסתגלות מבוסס על פרוש חוק פיצויי פיטורים, אך אין להסיק ממנו לעניין פירושו של הסכם ההעברה. את הסכם ההעברה יש לפרש לפי לשונו, תנאיו ומטרתו. .14ראינו, אם כן, כי לא טעה בית-הדין קמא כאשרקבע שעובד שעבר לירושלים בגפו, או לן בה כמה ימים בשבוע בלבד, לא עמד בתנאי הסכם ההעברה. אותם עובדים שהתגוררו בירושלים בגפם, בלי משפחותיהם, או באופן חלקי וארעי, לא עברו להתגורר בירושלים כנדרש בהסכם, ולא קיימו את התחייבותם בתום לב. על כן, איבדו את זכותם לבחירה נוספת, ואין הם זכאים לתנאים המועדפים על-פי ההסכם. .15בשאלת תום הלב של הצדדים בקיום ההסכם יש לדון בשני מישורים: אחד קיום ההסכם על ידי-הצדדים השותפים לו; והשני - קיום ההסכם ל-ידי העובדים שעליהם הוא חל, באופן אישי. בהליך זה נתרכז בעיקר במישור הראשון, המישור השני עשוי להיבחן בהליכים האישיים. נתייחס להם כסדרם. .16הסתדרות עובדי המדינה לא ביקשה הקמת ועדות קליטה ואף לא סיוע במציאת מקומות עבודה לבן זוג זה או אחר. .17באי-כוח המערערים טענו כי המשיבה הפרה את הסכם ההעברה בכך שלא הקימה ועדות בהתאם לסעיף 12להסכם. אנו דוחים טענה זו, ומקובלים עלינו טעמיו של בית-הדין האזורי בעניין זה. ההתחייבות להקים ועדות בהסכם ההעברה הינה התחייבות הדדית של שני הצדדים. הצדדים דנו בנושא המעבר בוועדה פריטטית, ומטעם המשיבה טיפלו בבעיות העובדים הנהלת משרד השיכון ונציבות שירות המדינה, נראה כי נציגי העובדים העדיפו לטפל בבעיות הפרט במסגרות אלה במקום לדרוש הקמת ועדות. ועל כן, לא ביקשה ההסתדרות להקים את הוועדות. זאת ועוד, באי-כוח המערערים לא הוכיחו כי בתחילת תקופת ההסתגלות היו פניות של עובדים הנוגעות למציאת מקום עבודה עבור בני הזוג, או פניות הנוגעות לבעיות קליטה בראשית תקופת ההסתגלות של משפחותיהם שעברו לירושלים. בנסיבות אלה, לא היתה הקמת הוועדות שבהן מדובר בסעיף 12תנאי יסודי בהסכם בין הצדדים. הן נועדו לפתור בעיות מסוימות שעלולות היו להתעורר. אילו היו מתעוררות בעיות כאלה, ואחד הצדדים היה מסרב להקים ועדה כאמור, כי אז ניתן היה לטעון שמדובר בהפרת ההסכם. אולם משלא הוכח שנתעוררו במועד הרלבנטי בעיות שהצדיקו את הקמת הוועדות, ואף אחד מן הצדדים לא תבע הקמת ועדה, אין מקום לטענה כי אי- הקמת ועדה הינה בגדר הפרת הסכם. לפיכך, התחייבויותיהם של המערערים עומדים בעינן, העובדה שהוועדות לא הוקמו, אינה שוללת או גורעת מהתחייבויותיה לפי ההסכם, והמשיבה אינה מנועה מלנקוט פעולות נגד עובדים אשר הפרו את ההסכם. .18כאמור מסקנתנו היא כי המערערים הפרו את ההסכם, עם זאת לא נוכל להתעלם מן הרושם העגום שהותירה בנו ההתבוננות בסדרי המינהל בהנהלת משרד הבינוי והשיכון. מחומר הראיות עולה כי ההנהלה לא עקבה אחד ביצוע חלקם של העובדים בהסכם. כך למשל, לא הוגשה לבית-הדין ראיה כלשהי המעידה כי הנהלת המשרד המליצה על נקיטת צעדים כלשהם נגד העובדים אשר השכירו דירותיהם! עם זאת, גם אם נקבל את הטענה שהנהלת המשרד נקטה במדיניות של "עצימת עיניים" לגבי הפרות הסכם ההעברה על-ידי העובדים, עדיין אין בכך כדי להצדיק את ההפרות, ואין עובדה זו מהווה יסוד לטענת מניעות מצד המשיבה. הנהלת המשרד לא היתה חייבת על פי ההסכם לבדוק אם אמנם קיימו העובדים א חלקם בהסכם, מה גם שההסתדרות לא דרשה זאת, והעובדים התחמקו משיתוף פעולה עימה. ההנהלה גם לא היתה מוסמכת לוותר בשם המדינה על התחייבויות העובדים לפי ההסכם. כשלונה הוא עניין שבינה לבין רשויות השלטון הבכירות יותר, ובתחום בקורתו של מבקר המדינה. אולם, התנהגותה אינה בגדר הפרת הסכם ההעברה כלפי העובדים ולא תביא לידי ביטול ההסכם. ראוי להדגיש כי ניהול בתחום אחריות אחד שבין רשויות המדינה אינה מצביעה בהכרח על חוסר תום לב במישור הקיבוצי וביחסים שבין עובד למעביד. באי-כוח המערערים לא הוכיחו חוסר תום לב מצד המשיבה גם במה שנוגע לאי-הקמת ועדות הקליטה. כנגד זאת נראה כי חלק מהמועברים התנהגו בחוסר תום לב באשר לחלקם בקיום ההסכם. .19במה שנוגע למישור השני, ניתן לשער שהשאלות העיקריות שתתעוררנה הן: האם משפחת העובד חייבת היתה לעבור בתחילת התקופה; האם חייבת היתה המשפחה לגור בירושלים במשך כל התקופה; האם רשאי היה העובד להודיע על החלטתו שלא להתגורר בירושלים רק עם סיום תקופת ההסתגלות; והאם חייב היה העובד לגור בירושלים לפחות שנתיים? .20שאלות אלה, הנוגעות לביצוע התחייבותו של העובד, תלויות במידת תום הלב שבהתנהגות העובד. בין היתר יש לשאול: האם גרה משפחתו של העובד בירושלים תקופה סבירה? האם בן הזוג אמנם עבד בירושלים? האם ילדיו של העובד למדו בירושלים? האם התייחס העובד לתקופת הנסיון בכנות וביושר? כיצד הודיע העובד למשרד על החלטותיו והאם ניתנו ההודעות תוך זמן סביר? תשובות לשאלות אלה תינתנה בהליכים במישור האישי. .21מחומר הראיות עולה כי עובדים רבים לא ביצעו את התחייבויותיהם על פי ההסכם בתום לב. הם לא היו מוכנים אפילו לפרט בפני הנהלת משרד השיכון את העובדות לאשורן במה שנוגע לביצוע התחייבויות אלה. .22באי-כוח המערערים טענו כי הקמת ועדת ההשגות היתה בלתי-חוקית ונגדה את הסכם ההעברה. טענה זו התבססה על כמה טעמים: לא נקבעה ועדה כזאת בהסכם; לא היתה לעובדים נציגות בועדה, ועל כן, לא היתה לעובד זכות להשמיע דבריו בהתאם לעקרונות הצדק הטבעי; עוד טענו כי לא קיבלו העתק של דו"ח החקירה שנעשתה מטעם משרד השיכון. .23בית-הדין קמא קבע כי ועדת ההשגות הוקמה לצורך בירור פנימי של ענייני המעביד, כדי לקבוע את עמדת המעביד, ולא היתה אמורה או מסוגלת לפגוע בזכויות העובדים. עוד ציין בית-הדין כי בהקמת ועדת ההשגות לא היתה משום הפרה של הסכם ההעברה, שכן מעביד רשאי לברר אם העובדים אכן עברו לגור בירושלים. .24על רקע ההתנהגות הצדדים יש לבחון את מכתב סגן המנהל הכללי, מר יודלביץ, בו הודיע לעובדים על הקמת ועדת ההשגות. מקובלת עלינו טענת באי-כוח המערערים כי היו פגמים במכתב זה: אין בו דבר על מהות הוועדה; אין הוא מודיע לעובדים כי יהיו רשאים לעיין בחומר החקירה; המכתב גם איננו מפרט מה יתבקש העובד לעשות על ידי הוועדה. כיצד יכול עובד להודיע אם יש לו השגות על חומר החקירה כאשר חומר זה מעולם לא הוצג בפניו. .25מכתב הסמנכ"ל אמנם אינו עומד בדרישות המינהל התקין. עם זאת רשאית המדינה, בדרך כלל, לתקן את הטעון יקון, או לחזור בה, מטעות שעשתה, בכפוף לתנאים שנקבעו בפסיקה; דב"ע מז/3- 7(מדינת ישראל - נעים חייק, לא פורסם), במכתבו של היועץ המשפטי של המשרד מיום 3/6/1986נעשה נסיון לתקן את הפגמים במכתב הסמנכ"ל. במכתב זה הבהיר היועץ המשפטי כי ועדת ההשגות אינה אלא צוות פנימי שהוקם על מנת לבדוק אם העובדים אכן עברו בפועל לירושלים. ועוד נאמר בו כי העובדים מתבקשים להודיע לוועדה אם עברו לירושלים, וכי אם הודעתם סותרת את ממצאי החקירה, יוצגו בפניהם הממצאים ותינתן להם האפשרות להגיב. .26אין ספק כי המשרד היה רשאי לקבוע עמדה בעניין שבמחלוקת ולבדוק את עובדות המקרה. לשם כך אין המשרד חייב להזמין את העובדים או לצרף נציג שלהם לצוות הקובע את העובדות. אין גם צורך בסמכות הנובעת מהסכם להקמת צוות פנימי. בנסיבות אלה, לא היה מקום להשתמש בביטויים כגון "ועדה", "האפשרות להשיג עליהם ולהזימם", ו-"נראה את מסקנות הבדיקה כסופיות", מושגים אשר מקובלים לגבי ועדה מינהלית מעין שיפוטית אשר כפופה לעקרונות הצדק הטבעי. עם זאת, ההחלטה על חוקיות הקמת ועדת ההשגות אינה תלויה במונחים מעורפלים, אלא באופן שבו נתפשת ועדה זו. בית-הדין האזורי קבע כי הוועדה הינה ועדה פנימית אשר לא היתה אמורה או מסוגלת לפגוע בזכויות העובדים. לו היתה הנהלת המשרד נוקטת באמצעים נגד העובדים מבלי לתת להם האפשרות להציג את העובדות מנקודת הראות שלהם, יתכן שהיה בסיס טוב יותר לטענות המערערים. לא הוכח שנפגעו זכויות המערערים כתוצאה מהקמת הוועדה, וכל עוד לא הוכח אחרת, מקובל עלינו שפעולות הרשות השלטונית הן חוקיות. .27כדי למנוע אי-הבנה בהמשך הטיפול של הנהלת משרד השיכון בעניין, אנו רואים כנכון להבהיר מה מותר ומה אסור לצוות הפנימי. א) הצוות רשאי לקבוע את עמדת המשרד לצורכי המשרד בלבד; ב) עובד אינו חייב להופיע לפני הצוות; ג) עובד יהיה רשאי, אך לא חייב, להודיע בכתב או בעל-פה אם עבר לירושלים ומילא אחרי התחייבויותיו לפי הסכם ההעברה; ד) אם הצוות בדעה שקיימת סתירה בין ממצאי החקירה לבין הודעת העובד יש לאפשר לו לעיין בממצאים ולהביא את גרסתו לפני הוועדה. .28בעתירתם האחרונה ביקשו באי-כוח המערערים להורות על כינוס ועדה פריטטית אשר תבדוק את "נסיבותיו האישיות של כל אחד מתשעים ושבעה המבקשים". עוד טענו שטעה בית-הדין קמא כאשר לא עיכב את ההליכים לפניו עד לסיום עבודת הוועדה הפריטטית. באי-כוח המערערים הסתמכו על סעיף חילוקי הדעות בהסכם ההעברה. באת-כוח המשיבה תמכה בפסק-הדין שבערעור. .29לדעתנו, לא היה מקום לעכב את ההליכים, וטעמיו של בית-הדין קמא מקובלים עלינו בענין זה. המערערים פנו אל בית-הדין בבקשת צו מניעה במעמד צד אחד. לבקשתם צרפו את העתירות שפורטו בראשית פסק-דין זה. בית-הדין קמא שמע את הבקשה לסעד ביניים במעמד כל הצדדים, והבקשה נדחתה. כתגובה ביקשה באת כח הסתדרות עובדי המדינה לחייב את המשיבה לכנס ועדה פריטטית ולעכב ההליכים בבית-הדין, אך לא ציינה טעם מיוחד להצדיק שינוי חזית זה. נשיא (גולדברג): .30מסכים אני עם התוצאה אליה הגיע חברי השופט אדלר, על פיה חייב הסכם ההעברה את כל מי שקיבל סיוע לרכישת דירה בירושלים, להעתיק את מגוריו לירושלים יחד עם בני משפחתו. למסקנה זאת מגיעים אם קוראים את ההסכם בשלמות, ואין מתייחסים לכל אחד מסעיפיו בנפרד; כפי שנפסק בדב"ע לב/4, 3- 4[1]. יחד עם זאת ברצוני להעיר אלה: א. איני סבור כי יש מקום לקבוע שהנהלת משרד השיכון התרשלה בביצוע הסכם ההעברה. הנהלת המשרד לא היתה חייבת, משפטית ומינהלית כאחד. לעקוב אחרי חלקם של העובדים בהסכם, ולשכנעם להעביר משפחותיהם לירושלים. המשרד, ככל מעביד אחר, רשאי היה להניח כי עובד שקיבל סיוע נדיב לצורך ביצוע ההעברה, עומד בהתחייבויותיו, ולא צריך היה לחשוד בעובדיו כי אינם ממלאים אחר התחייבויות שנטלו על עצמם בתמורה לאותו סיוע. ב. הקמת צוות, שנקרא ועדת ההשגות, שתפקידו לבדוק עם כל המעורבים בדבר עובדות לאשורן, טרם הסקת מסקנות, הינה הדרך הנכונה לפעולה במקרים מעין אלה. לא מצאתי בחומר הראיות, ואף לא בטיעון, כי לוועדה סמכות "לשפוט" את העובדים, או לנקוט כלפיהם אמצעי משמעת כל שהם. אף בהזמנת העובדים המועברים לירושלים להופיע בפני הוועדה איני רואה כל פגם, אלא הזמנה לגיטימית. בידי הנהלת המשרד ממצאי חקירה שנערכו, ורק הוגן הוא וסביר לאפשר לעובד להגיב על ממצאי אותה חקירה, ולנסות להזימם בטרם ינקטו צעדים להחזרת סכומים אותם קיבל, ואולי אף אמצעי משמעת. .31סוף דבר - הערעורים נדחו. לסיכום, נקבע בפסק-הדין: הסכם ההעברה חייב את העובד ומשפחתו להעתיק את מקום מגוריהם לירושלים בתקופת ההסתגלות. עובד שקיבל סיוע לרכישת דירה בירושלים ולא עבר עם משפחתו לבירה הפר בכך את ההסכם, והוא חייב להחזיר את כל הכספים שקיבל לצורך רכישת דירה והעתקת מקום מגוריו לירושלים, בערכם הריאלי. המשרד רשאי להקים צוות פנימי אשר יקבע את עמדתו, וזאת בכפוף לאמור בפסק-דין זה. אין צו להוצאות.חוזהבניהמשרד הבינוי והשיכון