קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם הלוואה ומשכון למראית עין: 1. בפניי בקשה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו המיטלטלין נשוא הבקשה הנם בבעלות המבקשת בלבד. לטענת המבקשת בבקשה, המשיב מס' 5 (בן-זוגה) עזב את הדירה כבר בשנת 95' והשנה עזב את הארץ ולא חזר, והמבקשת התגרשה ממנו ביום 16/09/1998. לטענת המבקשת המשיב מס' 5 נטל הלוואה מאביו ע"ס 200,000.- ש"ח ולהבטחת החזר ההלוואה משכן את המיטלטלין לטובתו של אביו במשכון שנרשם ביום 20/05/1996. לטענת המבקשת היא בעלת הזכויות ב50%- מהמיטלטלין, אבי בעלה ויתר לטובתה על זכויותיו במיטלטלין והקנה לה את המיטלטלין שמושכנו לטובתו, וזאת לאחר שהפחית מהחוב כלפיו את שווי המיטלטלין ובעל המשכון ויתר על זכויותיו עפ"י המשכון לטובתה. המבקשת צירפה הסכם הלוואה מיום 20/02/1995 שנערך כביכול בין המשיב מס' 5 לאביו (להלן:ב"הסכם ההלוואה") וכן הסכם בינה לבין מר דב לנבקר שלפיו רכש בעל המשכון את חלקו של המשיב מס' 5 במיטלטלין והפחית זאת מהחוב, וכביכול רוכש את המיטלטלין ומוכן להעבירם למבקשת (להלן:ו"ההסכם"). לחילופין מבקשת המבקשת לרכוש מחצית מהמיטלטלין ולפדותם. לטענת המשיבים מס' 10,1-8 מדובר בהסכם ההלוואה ובמשכון למראית עין בניסיון להברחת הרכוש וכן המבקשת לא צירפה את בעל המשכון לבקשה ויש מקום לדחיית בקשתה, כשאין גם מקום לבקשתה החלופית לרכישת מחצית מהמיטלטלין עקב ע"א 1/98 שם נפסק שאין זכות לאחד מבני הזוג לרכוש את חלקו של החייב, שכן כל המיטלטלין עומדים לרשותם של הנושים כדי להיפרע מן החייב. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו לבקשה, החלטתי לדחות את הבקשה המקורית. א. אני קובע שהמבקשת לא הוכיחה את בקשתה וקיים חשד ממשי שההסכמים שנעשו לגבי המחצית השייכת כביכול לחייב הנם הסכמים למראית עין שנעשו במטרה להבריח רכוש מהנושים. המבקשת לא צירפה תצהיר מטעמו של מר דב לנבקר - אביו של המשיב מס' 5 שהוא חתום כביכול על הסכם ההלוואה ועל ההסכם, למרות שציינה שהיא יכולה להביא את מר דב לנבקר - הוא לא הופיע בביהמ"ש, לא ניתן תצהיר מטעמו התומך בבקשה ולא נתבקש להביאו. ב. ב"כ המבקשת מעלה בסיכומיו טענה שהמשיבים ו/או ביהמ"ש לא ביקשו לצרף את מר דב כמשיב, אך נטל השכנוע ונטל הראיה להוכחת הבקשה מוטל על המבקשת עצמה ואני קובע שהיא לא הרימה נטל זה. "דמות המפתח" בתיק זה, מעבר לחייב-המשיב מס' 5 שאינו בארץ, הנו אביו של החייב מר דב שחתום כביכול על הסכם ההלוואה ועל ההסכם עם המבקשת. מדובר באדם מבוגר מאוד הנמצא בבית אבות ולא ברור מהו מצבו הרפואי, הפיזי, הנפשי ומידת הבנתו וכושרו המשפטי, ובהעדרו ובהעדר תצהיר ממנו אינני מקבל את גרסת המבקשת כמספקת להוכחת בקשתה וישנו חשש שהמבקשת לא הביאה את מר דב לעדותו, שכן חששה מגילוי האמת. ג. מעבר לכך, לא צורפה ע"י המבקשת כל ראיה לגבי עצם ההלוואה שניתנה ע"י דב למשיב מס' 5. למרות שההלוואה הינה ל5- שנים נרשם המשכון ל99- שנים. המשכון נרשם ברשם המשכונות כשנה ושלושה חודשים לאחר עריכת הסכם ההלוואה, כן לא הובאו ראיות לגבי החזרי ההלוואה. כל אלו הנן נסיבות מחשידות המעוררות חשש לניסיון להבריח נכסים תוך שימוש של המשיב מס' 5 באביו כ"כלי" לצורך מטרה זו. ד. ההסכם בין המבקשת למר דב אינו נושא תאריך ומצהיר על כוונתו של דב לעזור לה, ומתברר מחקירת המבקשת שהסכם זה נעשה אצל ב"כ המבקשת לאחרונה. לטענתה, לבקשת דב. (שכאמור לא נתן כל גרסה ואף לא ברור האם הוא זה שחתום על ההסכם כשהמבקשת לא ראתה אותו חותם). ה. לפי ההסכם הנ"ל, הסכם זה מותנה באישורו של ביהמ"ש לכך שהמבקשת הינה הבעלים המלא במיטלטלין ואם לא יראה ביהמ"ש לאשר את ההסכם, בטל כביכול הסכם זה והמשכון נשאר (וברור שבמקרה זה בעל המשכון - דב הוא זה שהיה צריך להיות המבקש בבקשה זו כדי לשמור על זכויותיו ולבקש להצהיר שהמשכון גובר על העיקולים). משלא אושר הסכם זה ע"י ביהמ"ש אין לו למעשה כל נפקות. מהות ההסכם בין המבקשת לדב אינה ברורה. מר דב מסכים לקזז את שווי המיטלטלין מסכום החוב ולהעמיד את החוב על 175,000.- ש"ח במקום 200,000.- ש"ח. ברם, המיטלטלין אינם שלו ויש לו רק משכון. למעשה הוא מוכן לוותר על המשכון בכפוף לכך שהמבקשת תקבל בעלות במיטלטלין ששייכים למשיב מס' 5 והוא אינו יכול לעשות עמה הסכם כזה כל זמן שהמיטלטלין אינם שלו. מר דב יכול לוותר על המשכון ואז המיטלטלין, לפחות בחציים, של המשיב מס' 5 או יכול לממש את המשכון או שיכול לרכוש את המיטלטלין ולתת אותם אח"כ במתנה למבקשת, ואם זו הכוונה, הרי היא לא ברורה מההסכם, ומכל מקום אני קובע שהסכם זה לא הוכח כלל ומדובר לכאורה בהסכם למראית עין בניסיון להברחת רכוש שספק רב גם אם מר דב חתום עליו, ובמידה וכן - האם הבין על מה הוא חותם. ו. מדובר בסעד הצהרתי שמקורו מן היושר כשלאותות "אי האמת" ישנה השלכה על נטל הראיה ומידת ההוכחה הנדרשת [ראה ה.פ (ת"א) בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג ואח', פ"מ תשנ"ו (3) 433-432,421 וה.פ (ת"א) 1137/89 טוגאן בע"מ נ' גלעד ומאיר דורון, תקדין מחוזי 92(1) 154]. ביהמ"ש מצווה למנוע הברחת נכסים, במיוחד נכסים בין קרובים [ראה ה.פ (ת"א) 16/92 וידר נ' אלשיך, פ"מ תשנ"ה(1) 211,202]. ז. אני קובע שבקשה זו הוגשה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצד המבקשת כשמאחורי פעולויותיה עומד כנראה המשיב מס' 5 המשתמש באביו במטרה לנסות ולהבריח את הרכוש מהנושים, בין אם מדובר ביוזמה שלו או מיוזמה של מר דב או של המבקשת, בכל מקרה היא פסולה. מתברר גם שעפ"י נסח הרישום נ1/ נרשמו משכנתאות על הבית בשנים 95',97' וזאת למרות הצהרת המבקשת שלא הייתה מסכימה למשכן את הרכוש אם הייתה מתבקשת לכך. ח. במקרה זה לא הוכח כלל שנלקחה הלוואה ושהמבקש היה מממש את המשכון ואני קובע כאמור שאותות אי האמת המרובים במקרה זה מצביעים על כך שמדובר בהסכם למראית עין ובמשכון למראית עין, אך גם בלא להכריע בכך דין הבקשה להידחות מהטעמים שהצבעתי עליהם לעיל. 3. הבקשה להצהרה על מקום המגורים והכתובת לא מצאתי מקום למתן סעד הצהרתי לגבי אי מגוריו של המשיב מס' 5 בדירה ולגבי אי המצאת מסמכים במסגרת הליך זה בלא שהדבר הוכח בפניי בראיות וכן לא מדובר בפסק-דין הצהרתי כלפי כולי עלמא אלא כלפי המשיבים ספציפית בלבד, כשייתכן ויש צורך גם לשמוע עמדת גופים אחרים כמו משרד הפנים, מרשם האוכלוסין וכו'. 4. הבקשה החלופית לפדיון מחצית מהמיטלטלין המבקשת מבקשת לחלופין, אם תידחה בקשתה למתן פסק-דין הצהרתי לגבי בעלות מלאה במיטלטלין, לפדות מחצית מהמיטלטלין השייכים למשיב מס' 5. המבקשת למעשה טענה מלכתחילה שיש חזקת שיתוף במיטלטלין בינה לבעלה ויש לה 50% מהמיטלטלין מכוח חזקה זו ו50%- נוספים עקב המשכון וויתור החוב ע"י אבי בעלה/גרושה, אך משדחיתי חלק זה בבקשה אנו נשארים עם מחצית הזכויות של המבקשת במיטלטלין ומחצית הזכויות של המשיב מס' 5. אמנם בני הזוג גרושים אך אין כל הסכם גירושין והמבקשת בעצמה טוענת שהמו"מ על הסכם הגירושין לא הסתיים עד עתה ולא נטען שהמיטלטלין נרכשו לאחר הגירושין, כך שישנה חזקה שהם משותפים. המבקשת גם לא טענה שהמיטלטלין שייכים לה בשלמותם עקב הסכם הגירושין ולמעשה נקודת ההנחה החלופית שלה הינה שהמיטלטלין משותפים (לאחר שנדחתה הבקשה להצהרה מלאה על בעלות במיטלטלין עקב המשכון). לעומת זאת טוענים המשיבים שאין זה עניין לביהמ"ש לקבוע נושא זה של פדיון מיטלטלין ולכפות על המשיבים מכירה של מיטלטלין למבקשת דווקא, אלא זה עניין להליכי מכירה בהוצל"פ. המשיבים גם טוענים שקיימת חזקה גם של שותפות בחובות ואין זכות לאחד מבני הזוג לרכוש את חלקו של החייב במיטלטלין, שכן כל המיטלטלין עומדים לרשותם של הנושים כדי להיפרע מן החייב ומסתמכים על ע.א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג ואח', בימ"ש מחוזי ת"א, פס"ד מיום 11/01/1999 (כב' השופטות ד"ר פלפל (אב"ד), קובו וברוש]. פסק-דין זה הפך את פסה"ד שניתן על ידי בתיק זה במסגרת ה.פ. 175542/97 שטנג נ' שטנג ואח', דינים שלום כרך יא 106 שעסק בעניין אפשרות של קיזוז רעיוני ושותפות בחובות כלפי צד שלישי חיצוני להבדיל מהמישור הפנימי. בפסק-דין זה הבעתי את דעתי לגבי ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163 (להלן:נ"פס"ד נניקשווילי"), שפסק-דין נניקשווילי לא קבע הלכה חדשה של שותפות בחובות כלפי צד שלישי במישור החיצוני אלא שיש לפרשו לגבי תחולת חזקת השיתוף בחובות במישור הפנימי בלבד. כן הבעתי את דעתי לגבי הקושי הקיים בקיזוז רעיוני כשמסקנתי הייתה שאין מקום לקבוע חזקה אלא יש צורך ענייני להוכיח בכל מקרה לגופו את ידיעת בן הזוג, הסכמתו לאור התנהגותו והנסיבות, וזאת בלא לקבוע באופן גורף שחזקת השותפות בחובות חלה גם במישור החיצוני. פרשנות זו שלי נדחתה בערעור אזרחי 1/98 שקיבל את הערעור וקבע שהלכת נניקשווילי מיישמת את הלכת השיתוף ה"חיצונית" גם ביחסים בין הצדדים השותפים לבין צד ג', כלומר - ניתן לגבות משני הצדדים לשיתוף חוב שנוצר ע"י אחד מהם בלבד כלפי צד ג' תוך ציון שבחיי נישואין יש דבש ויש עוקץ ולכן בן הזוג צריך לשאת גם בכישלונות הכלכליים [כדברי כבוד השופט ד"ר קלינג גם בה.פ 2171/95 (ת"א) עזבון המנוח שרה ברזל ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 06/04/1998 פקסדין 554 עמ' 5]. [ראה לעניין שותפות בחובות גם ה.פ 513/96 בימ"ש מחוזי י-ם, הנאמן על נכסי מאיר עצמון (בפש"ר) נ' ורד עצמון ואח', השופט צ. כהן, פסק-דין מיום 07/06/1998 - פקסדין 571 עמ' 4 וכן ה.פ 162/98 (ת"א) חנוך גל נ' שושנה אילנה גל ואח', כבוד השופט זפט, פסק-דין מיום 06/05/1998]. פסקי דין אלו החילו למעשה גם את השלב הבא של "קיזוז רעיוני" במישור החיצוני. דהיינו, פסקי הדין המחוזיים הכירו בחזקת השותפות בחובות כפי שנקבעה בפסק-דין נניקשווילי כחלה גם כלפי צד שלישי חיצוני ולא רק במישור הפנימי בכפוף לחריגים המופיעים בפסיקה, ולא נותר לי אלא לקבל את פסיקתם כמנחה ולבחון לאורה את הנפקות המשפטית. לצורך זה יש לבחון את החריגים שנקבעו בפסיקה לתחולת חזקת השיתוף בחובות וניתן לסכם חריגים אלו כך כפי שעולה מהפסיקה הנ"ל. [פס"ד נניקשווילי בע"מ 168, ע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ' שושנה גולדברג, פ"ד כו(1) 820,813, ע"א 677/71 דוד נ' דוד ואח', פ"ד כו(2) 457, ע"א 633/71 מסטוף נ' עזבון מסטוף, פ"ד כו(2) 569, ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין ואח', פ"ד מט(3) 5 (להלן:ב"פס"ד סיטין") בעמ' 17, ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין ואח', פ"ד מו(5) 666,661, ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3) 545,541, ע"א 3563/92 עיזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' דבורה גיטלר, פ"ד מח(5) 495,489]. א. חזקה זו לא חלה על חובות בעלי אופי אישי, כחובות שהוצאו על רכוש פרטי נפרד מהרכוש המשותף או ביצוע "מניפולציה כספית" מיוחדת בעבור החייב וחלה על שותפות בחובות שנוצרו לגבי הרכוש המשותף בדרך הרגילה במהלך חיי הנישואין לייצור או רכישת הנכסים או ההוצאות השוטפות של המשפחה כשהחזקה חלה גם על נכסים עסקיים בנסיבות הרגילות כשהנכסים העסקיים נקנו מרכוש שהצטבר עקב המאמץ המשותף. ב. החזקה הינה לחובות משותפים, ונטל ההוכחה להוכחת הוצאת החוב מהמסגרת ולהוכיח שלא מדובר בחובות משותפים הנו על הצד המבקש לסתור חזקה זו ולטעון כי חוב מסוים אינו משותף כגון שמדובר בחוב אישי, כשמידת ההוכחה הדרושה היא של נטיית מאזן הסתברויות. ג. יש קורלאציה בין השותפות בנכסים לאחריות לחובות כשהשותפות בנכסים רחבה וכללית. גם האחריות לחובות כללית בעוד כשהשותפות בנכסים מוגבלת או מצומצמת, האחריות לחובות מצומצמת גם כן לחובות שנעשו בדרך הרגילה לגבי אותו רכוש השייך לשותפות. בהתאם להנחות אלו יש לבחון את המצב העובדתי במקרה דנן. במקרה זה לא נטען כלל ע"י האישה (למרות שהמשיבים טענו לעניין תחולת חזקת השותפות בחובות) שמדובר למעשה בחוב אישי של המשיב מס' 5 וגם אם נטען, הרי זה נטען בשפה רפה בלא כל פירוט והתייחסות ספציפית ובלא שהמבקשת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא סתרה את חזקת השיתוף בחובות, אלא התמקדה בכך שכל הרכוש שייך לה מכוח ההסכם עם אבי המשיב מס' 5 שעליו כבר הבעתי את דעתי. בנסיבות אלו אני קובע שחזקת השותפות בחובות לא נסתרה ולכן החזקה הינה שניתן לגבות משני הצדדים לשיתוף חוב שנוצר ע"י אחד מהם בלבד. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה ומבטל את צו עיכוב הליכי ההוצל"פ שניתן בתיק זה. אני מחייב את המבקשת לשלם לכ"א מהמשיבים מס' 8-6 שהשתתפו בדיון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין וכן לשלם למשיבים מס' 10,5-1 ביחד סך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. הסכום שהופקד בקופת ביהמ"ש ע"י המבקשת בסך 3,000.- ש"ח יועבר לידי המשיב מס' 10 על חשבון ההוצאות הנ"ל.חוזהחוזה למראית עיןהסכם הלוואהמשכוןלמראית עיןהלוואה