קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת שכר לעובדי רשות השידור - הסכם קיבוצי עובדי רשות השידור: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת גבריאלי; נציגי ציבור - ה"ה בליימן ובר-אבא; תב"ע מו/60-4), בו נדחתה בקשת המערערים לחייב את המשיבה לשלם לעובדי הדירוג המשולב של רשות השידור תוספת שכר של %.6 הצדדים .2המשיבה, רשות השידור, היא תאגיד שהוקם לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה- 1965(להלן - חוק רשות השידור) ואחראית על הפעלת הטלביזיה והרדיו הממלכתיים (להלן - הרשות). המערערת מס' 1הינה הארגון היציג של עובדי הרשות המדורגים בדירוג המשולב (להלן - העובדים). העובדות - הרקע .3במוקד הסכסוך שלפנינו נמצא הסכם קיבוצי מיוחד לעובדי הדירוג המשולב ברשות השידור, שנחתם ביום .19.7.1984הסכם זה שזור וארוג בתוך מסכת הסכמים קיבוציים כלליים במשק, וכדי להבין את טענות באי-כוח הצדדים יש צורך, קודם כל, לפרוש את יריעת אותם הסכמים שהם רקע להסכם השנוי במחלוקת. את פרשת ההסכמים הקיבוציים ניתן לחלק לשלושה שלבים מבחינת עניינו של משפט זה. שלב א - הסכמי המסגרת לשנים 1984-1986 .4בחודשים יוני ויולי, 1984, נחתמו הסכמי מסגרת לתקופה מ- 1.4.1981עד 31.3.1986, הראשון בסקטור הציבורי והשני בסקטור הפרטי. ההסכם במגזר הציבורי, אשר נחתם ביום 24.6.1984, העניק לעובדים תוספות שכר של %24, לפי השיעורים הבאים: % 10ביום 1.7.1984, % 6ביום 1.8.1984, % 4ביום 1.9.1984, % 4ביום .1.10.1984 נקבע, כי עלות תוספות השכר לא תעלה על % .15.83הסכם המסגרת בסקטור הפרטי העניק לעובדים תוספת שכר של %10, ועוד תוספת שתיקבע ותחול החל מ- .1.4.1985 האם ההסכם במגזר הציבורי חל על עובדי הדירוג המשולב? שאלה זו לא נתבררה בפנינו די צרכה. מכל מקום נראה, כי לדעת הצדדים ההסכם לא חל, שכן מצאו לנכון לחתום על הסכם נפרד שהוא השלב השני בפרשה שלפנינו. שלב ב' - הסכם קיבוצי מיוחד לעובדי הדירוג המשולב .5הסכם זה נחתם, כאמור, ביום 19.7.1984, והבטיח לעובדי הדירוג המשולב את תוספות השכר שהובטחו בהסכם המסגרת של הסקטור הציבורי. בנוסף על כך ניתנה לעובדים התחייבות מותנית לתוספת שכר, שפירושה ויישומה היא עילתה של התובענה דנן. התחייבות מותנית זאת ניתנה בדרך של "אימוץ" הסכמים שעתידים להחתם במגזר הפרטי, דהיינו "הצמדה" לתוספות השכר שיינתנו בהסכמים שם. וכן, לטענת באת-כוח המשיבה, הוקדמו לעובדי הדירוג המשולב מועדי תשלומים שהובטחו בסקטור הציבורי. מעיון בהסכמים הקיבוציים שהגישה באת-כוח הרשות עולה, כי בין תוספות השכר של % 24שקיבלו עובדי הדירוג המשולב בהסכם מיום 19.7.1984היתה תוספת של % .6הם מבקשים תוספת נוספת באותו שיעור בתובענה דנן, וזאת מכוח ההסכם בסקטור הפרטי. ההסכם המיוחד מיום 19.7.1984של עובדי הדירוג המשולב קבע, אף הוא, "עלות" תוספות השכר של % 15.83בממוצע שנתי. שלב ג' - הסכם קיבוצי כללי משלים בסקטור הפרטי .6סעיף 3(ד) להסכם המסגרת במגזר הפרטי הבטיח לעובדים תוספת שכר נוספת החל מ-1.4.1985, וזה לשון הסעיף: " 3(ד) מוסכם על הצדדים כי תוספת השכר אשר תיקבע החל מ-1.4.1985 תהוה ביחס לתחשיב הכלכלי לשמירה על השכר הריאלי כפי שנעשה על-ידי הצדדים ואשר היווה את המתכונת לפיה נקבעה תוספת השכר בהתאם להסכם המסגרת לשנת 5- 1984וכן יילקחו בחשבון נתוני המוסד לחקר התפוקה וההכנסות לגבי פדיון העבודה לשנת 1984". המועד הוקדם לתשלום התוספת הזאת; בהסכם משלים שנחתם ביום 8.3.1985, נקבעה תוספת בשיעור של % 6שתשלומה החל מ-1.3.1985, למועד .1.2.1985כך, בסופו של דבר עמד שיעור תוספת השכר במגזר הפרטי, לפי הסכם המסגרת, על %16 לעומת % 24במגזר הציבורי. המחלוקת בין הצדדים .7המחלוקת בין הצדדים נסבה, איפוא, על פירושו של סעיף 3להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 19.7.1984, שזה לשונו: " .3כל תוספת שכר שיוסכם עלי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות בתוך תקופת הסכם זה, ובלבד שאינה בגין שנת ההסכם הראשונה, תיושם בשכר עובדי הדירוג המשולב, בנוסף לאמור בסעיף 2דלעיל, לאחר קבלת אישור כמתחייב מסעיף 24לחוק רשות השידור, ותהיה חלק מטבלת השכר בדירוג המשולב". השאלה העומדת להכרעה היא: האם מכוח סעיף זה זכאים עובדי הדירוג המשולב לקבל את התוספת של % 6שניתנה במגזר הפרטי בהסכם הקיבוצי הכללי המשלים מיום 8.3.1985, שבו נקבע בסעיף 1: " .1מוסכם בין הצדדים כי החל מיזם 1.3.1985תשולם לעובדים תוספת שכר בשיעור של % 6על השכר המשולב... למועד 1.2.1985". דהיינו, האם זכאים עובדי הדירוג המשולב לקבל את התוספת של %6, נוסף למה שקיבלו במקביל לעובדי המגזר הציבורי? .9השאלה העומדת להכרעה היא במהותה שאלה מתחום פירוש הסכמים קיבוציים, שיש לה שני צדדים: האחד - מה המבחנים לפירוש הסכם קיבוצי? והשני - כיצד ליישם סעיף של התקשרות חוזית בדרך אימוץ, היינו - .coatract by reference פירוש ההסכם הקיבוצי .10השאלה העיקרית שעלינו להכריע בה היא, האם יש לפרש את ההסכם הקיבוצי מיום 19.7.1984כלשונו או לפרשו גם לאור ההסכמים הקיבוציים האחרים וההקשר התעשייתי? בא-כוח המערערת טוען, כי ההסכם ברור ואין צורך לחפש הבהרות בהסכמים אחרים. באת-כוח המשיבה טוענת, כי הסכם קיבוצי יש לפרש לפי ההקשר התעשייתי. בדב"ע לט/24- 3[1] (בע' 431) סיכם בית-דין זה את הפסיקה לגבי פירוש הסכמים קיבוציים: "(א) רשאי ואף חייב בית-דין לעבודה לפרש הסכם קיבוצי תוך זיקה ל'הקשר התעשייתי' (על כלל זה, לא חלקו הצדדים); (ב) 'ההקשר התעשייתי' אינו אלא כלי עזר לפירוש, ועל כן אין להזדקק לו 'עת ההוראות (שבהסכם הקיבוצי) מדברות בעד עצמן'". .11לאור הנחיית פסק-דין זה, בבואנו לפרש הסכם קיבוצי יש לשאול תחילה, אם ההוראות בו בוררות ומדברות בעד עצמן. כלומר, האם סעיף 3להסכם מיום 19.7.1984ברור וחד-משמעי. אם נגיע למסקנה, שלא ניתן לפרש את סעיף 3בדרכים שונות, נפרש אותו כלשונו. א) נתייחס תחילה לשאלה, מה מוצמד? סעיף 3מתייחס ל"תוספת שכר", וגם ההסכם מיום 8.3.1985העניק לעובדים "תוספת שכר". על כן, נושא "המוצמד" ו"הנצמד" ברור; ב) סעיף 3מפנה להסכם בין "לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות", וההסכם מיום 8.3.1985נערך בין צדדים אלה. אף עניין זה ברור וחד-משמעי; ג) בסעיף 3נקבע תנאי להענקת תוספת שכר: "ובלבד שאינה בגין שנת ההסכם הראשונה". התוספת של % 6ניתנה החל מיום 1.2.1985, בעוד השנה הראשונה של ההסכם הסתיימה ביום .31.3.1985על יסוד זה, טענה באת-כוח המשיבה, כי התוספת של % 6ניתנה בגין השנה הראשונה. אנו דוחים טענה זאת, שכן נקבע בהסכם הקיבוצי מיום 8.3.1985, כי התוספת של % 6ניתנת לתקופת השנה השניה של ההסכם. סעיף 5של אותו הסכם קובע במפורש, כי: " .5עם חתימת הסכם זה מיצו הצדדים את התחייבותם בהתאם לסעיף 3(ד) להסכם ביניהם מיום 16.7.1981". סעיף 3(ד), שנוסחו הובא בסעיף 6לעיל, התייחס לתוספת שתינתן החל מיום 1.4.1985, היינו - לשנה השניה של ההסכם. מכאן המסקנה, כי התוספת של % 6שניתנה בהסכם מיום 8.3.1985עונה על הדרישה של סעיף 3להסכם מיום 19.7.1984בכך שהיא לא ניתנה בגין שנת ההסכם הראשונה. בהתאם לכך הודיע בא-כוח העובדים, כי הוא מבקש את התוספת רק מתחילת שנת ההסכם השניה, היינו החל מיום 1.4.1985; ד) לאור האמור לעיל עולה, כי סעיף 3הינו ברור, הן מבחינת הבהרת המוצמד והנצמד, והן בהבהרת התנאים למתן התוספת, ואין צורך בבחינת הקשר התעשייתי כדי לפרשו. .12אפילו אם נאמץ חלקית את טענת המשיבה ונפרש את סעיף 3הנדון לאור הסכמים קיבוציים אחרים, לא תביא אותנו דרך זו למסקנה שבה רוצה באת-כוח המשיבה. כנקודת מוצא לפירוש בדרך זו משמשים דברי בית-דין זה, לפיהם: "הסכם קיבוצי, ובמיוחד הסכם קיבוצי מיוחד, לא יפורש בתלוש מהסכמים אחרים החלים על הצדדים, אלא תוך זיקה הדדית וראייתם כשלמות" (דב"ע מו/6-4, [2] בע' 309). סעיף 3נקבע בהסכם המיוחד שעה שהיה ידוע לצדדים כי עובדי הסקטור הפרטי יקבלו תוספת בגין השנה השניה של ההסכם. ניתן להבחין בכך מסעיף 3(ד) להסכם המסגרת (שהובא בסעיף 6לפסק-דין זה). נוסף על כך, הצדדים אימצו את תוספות השכר של הסקטור הציבורי בכל הקשור לתוספות שנקבעו בהסכם המיוחד, וזאת כדי להעניק לעובדים תוספות של % .24אף על פי כן, כאשר הסכימו בסעיף 3על אימוץ תוספות שכר בשנה השניה של ההסכם, הם אימצו את התוספות שיינתנו בסקטור הפרטי. סביר להניח כי הצדדים היו ערים לכך, שסעיף 3יתן לעובד הדירוג המשולב תוספות שכר משמעותיים מעבר לאלה שניתנו לכלל עובדי הסקטור הציבורי. הכוונה של סעיף 3ברורה לאור ההסכמים הקיבוציים שהגישה באת-כוח הרשות, והיא: להעניק לעובדי הדירוג המשולב תוספת שכר נוספת על זו שניתנה בסקטור הציבורי. ייתכן כי התנהגות הצדדים אינה נוחה למי שמייצגת את המדינה או את רשות השידור. כאן הסכימו הצדדים במודע למתן תוספת לשנת ההסכם השניה - תוספת שאינה מקובלת במגזר הציבורי. בשעה שהסכימו לכך היו צריכים להיות מודעים להשלכות ביחסי עבודה העשויות להתעורר בשעת יישום ההסכם. תוקפו של סעיף 3כסעיף אימוץ הסכם אחר - conyracy by reference .13את תוקפו של סעיף 3השנוי במחלוקת ניתן לבחון גם מן הזווית האחרת שהוזכרה - האם הוא עומד במבחנים של סעיף אימוץ הסכם אחר - .reference conyracy byראה: דב"ע מא/57- 3[3] (בע' 294); דב"ע מב/23- 2[4] (בע' 143). עניין זה הוא חלק מהסוגיה של הצמדת תנאי עבודה של קבוצת עובדים אחת לאלה של קבוצה אחרת. עמדת בית-דין זה כלפי שיטת ההצמדה צוינה בדב"ע לה/7- 4[5] (בע' 167). נאמר שם כי שיטת ההצמדה אינה יכולה להיות תנאי מכללא או מובנת מאליה, אלא "היא בבחינת יוצא מן הכלל ומחייבת הוראה מפורשת, ומשישנה הוראה - יש לפרשה כדרך שמפרשים את היוצא מן הכלל". בית-דין זה הזכיר, כי שיטת ההצמדה עלולה להביא לתוצאות הפוגעות בחופש המשא-ומתן, וזאת על-ידי הכתבה חד-צדדית של תנאי עבודה, וקביעת תנאי עבודה מראש ללא שיקול דעת בזמנו. בית-הדין לא רואה בעין יפה שיטה שבאה במקום קביעת תנאי עבודה על-ידי הצדדים במשא-ומתן. הנאמר לגבי שיטת ההצמדה נכון לגבי השיטה של .conyracy by referenceבדרך זו משאירים הצדדים ליחסי עבודה את קביעת תנאי ההסכם הקיבוצי שלהם למשא-ומתן שיתקיים בין צדדים אחרים. עם זאת, איננו יכולים לשלול מהצדדים להסכם קיבוצי את הזכות לאמץ הסכם קיבוצי אחר בתוך ההסכם הקיבוצי שלהם. .14בפסיקה נקבעו תנאים, שרק בהתקיימם יישם בית-דין זה הוראת הצמדה בהסכם קיבוצי: האחד - קביעה מדויקת מה המרכיב של תנאי העבודה שמוצמד. השני - הגדרה מדויקת של הקבוצה הצמודה ושל הקבוצה איה היא מוצמדת. תנאים אלה טובים גם בנתונים של אימוץ חוזה על-ידי חוזה אחר. כפי שכבר ציינו, סעיף ההצמדה השנוי במחלוקת עונה על שתי הדרישות האמורות לגבי יישום סעיף הצמדה. סעיף 3להסכם מ- 19.7.1984קובע בבירור מה מוצמד ("שכר עבודה") וכן מבהיר מהי הקבוצה אליה מוצמדים עובדי הדירוג המשולב והסכם קיבוצי בין הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות). על כן, סעיף 3ניתן ליישום לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה לגבי הצמדת קבוצת עובדים אחת לקבוצה אחרת. .15באת-כוח המשיבה העלתה טענה נוספת, שגם בה יש לדון במסגרת שאלת ההצמדה של הסכם להסכם, לדבריה, ההסכם "המאומץ", דהיינו - ההסכם המשלים במגזר הפרטי מיום 8.3.1985, כלל בתוכו סעיף אשר שלל מעובדי הדירוג המשולב ברשות השידור את זכותם לקבל את תוספת % 6המובטחת. המדובר בסעיף 4של אותו הסכם, הקובע: " .4עובדים אשר שכרם צמוד להסכמי שכר בשירות הציבורי, או לכל מערכת הצמדות אחרת, לא יהיו זכאים לתוספת השכר בהתאם להסכם זה אם מומשה ההצמדה". אין ספק, שלו היה מדובר בעובדים אשר עליהם חל הסכם זה (דהיינו - עובדים בסקטור הפרטי), הם היו מנועים מלקבל את תוספת ה-% .6אלא שבמקרה דנן מדובר בעובדים אשר הסכם המסגרת במגזר הפרטי אינו חל עליהם. ההסכם מיום 8.3.1985חל רק על עובדים המועסקים על-ידי החברים של הארגונים הכלכליים, והוא אינו חל על הסקטור הציבורי. הצדדים להסכם הקיבוצי מיום 19.7.1984היו רשאים לאמץ הסכם אחר, כולו או חלקו, או חלקים מסוימים לפי בחירתם. במקרה של "אימוץ" או "הצמדה" מסוג זה רשאים הצדדים הקובעים את ההסכם שמכוחו אומץ ההסכם האחר, לקבוע, איזה תנאי או זכות שנקבעו בהסכם האחר יחולו עליהם. במקרה דנן קבעו הצדדים, כי אם תינתן תוספת שכר בהסכם אחר יקבלו התוספת גם עובדי הדירוג המשולב, וזאת בלי להחיל עליהם תנאים אחרים של ההסכם האחר. הווי אומר, ההצמדה בהסכם עובדי הדירוג המשולב ברשות "אימצה" רק את התוספת שעתידה להינתן, ולא אימצה את ההגבלה שקבעו לעצמם ולחבריהם הצדדים לאותו הסכם. .19לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי יש לקבל את הערעור ולהעניק למערערת את הסעד החלופי שביקשה. אנו קובעים, כי התוספת של % 6שנקבעה בהסכם הקיבוצי מיום 8.3.1985ממלאה אחר התנאים הנדרשים בסעיף 3רישה להסכם מיום 19.7.1984, והם: 1) תוספת שכר; 2) שמוסכם עליה בהסכם בין לשכת התיאום לבין ההסתדרות; 3) בתוך תקופת ההסכם; 4) ואינה בגין שנת ההסכם הראשונה. לא קיבלנו את בקשת המערערת להורות למשיבה לשלם התוספת של %6, משום שלא נתמלא התנאי של סעיף 3סיפה להסכם הקיבוצי, והוא אישור לפי סעיף 24לחוק רשות השידור. עם זאת אנו מצהירים, כי משנתמלאו התנאים של סעיף 3רישה להסכם הקיבוצי, חייבת הנהלת הרשות לפעול בתום לב ולהעביר את שאלת יישום התוספת1בשכר העובדים לפני הוועד המנהל של הרשות ושר החינוך והתרבות, כדי לדון ביישום התוספת, בהתאם לסעיף 24לחוק, תוך זמן סביר, ולא יאוחר מ- 30יום ממתן פסק-דין זה.חוזההסכם קיבוצירשות השידור