קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת עובד ממקום למקום: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור ברשות, שניתנה על-ידי בית-הדין האזור; על החלטתו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת ליפס - אב-בית-הדין; ה"ה זילברמן והרשקוביץ - נציגי ציבור; תב"ע מו/3164-3), אשר דחה בקשה למתן "פסק-דין הצהרתי זמני", על-פיו העברתו של המערער ממקום עבודתו הקבוע (מס קניה תל-אביב) למקום אחר (משרדי מע"מ בגבעתיים) היא נטולת כל תוקף. .2העובדות שהיו בפני בית-הדין האזורי והדרושות לצורך הכרעה בענייננו: א) המערער (להלן - העובד) עובד מזה כ- 15שנה באגף המכס ומע"מ במשרד האוצר, ומקום עבודתו הקבוע הוא ביחידת מס קניה בתל-אביב; ב) במהלך חודש ינואר 1986היו חילופי דברים חריפים בין העובד לבין הממונה על היחידה בה הועסק המבקש; ג) ב- 16.3.1986הוזמן העובד אל מר רובינשטיין, קצין הביטחון של אגף המכס, וזה הודיע לו על החלטתו של מנהל המכס להעבירו מעבודתו במחלקת מס קניה למשרדי מע"מ בגבעתיים לתקופה של 14יום וזאת במסגרת סעיף 48לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג- 1963(להלן - החוק), ולפי הוראות התשי"ר פסקה 46.218עקב התנהגות משמעתית חריגה. לעובד ניתנה אפשרות להגיב לעניין החלטה זו והוא אכן השתמש בזכותו זו; ד) בתאריך 24.3.1986הודיע מר ברקת, מנהל המכס ומע"מ, לעובד, כי בתוקף סמכותו שבסעיף 48לחוק החליט להעבירו למע"מ גבעתיים לתקופה של 14יום החל מ-26.3.1986, וזאת בעקבות עבירות משמעת שביצע ושעליהן הוגשה קובלנה לתובע ולחוקר הראשי בנציבות שירות המדינה; ה) בפועל הועבר העובד למשרד מע"מ בגבעתיים רב ב-4.4.1986; ו) בתאריך 6.4.1986שלח מר ברקת הנ"ל מכתב נוסף לעובד ובו הודיעו, כי החליט על הארכת תקופת ההעברה למשך 16ימים נוספים וזאת החל מ9.4.1986; ז) בתאריך 25.3.1986הגיש סגן המנהל הכללי של משרד האוצר קובלנה נגד העובד לממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה בדבר עבירות משמעת שביצע בניגוד לסעיף 17לחוק; ח) בתאריך 22.4.1986ביקש מר אריה גולדברגר, תובע וחוקר ראשי בנציבות שירות המדינה, מנציב שירות המדינה להורות על העברתו של העובד לתפקיד אחר כאמור בסעיף 47(ד) לחוק; ט) נציב שירות המדינה החליט עוד באותו יום להעתר לבקשה והורה על העברתו של העובד מתפקידו הנוכחי עד לגמר הליכי החקירה והדיון המשמעתי בעניינו; י) בתאריך 25.4.1986הודעה לעובד החלטתו הנ"ל של נציב שירות המדינה; יא) בתאריך 23.7.1986הוגשה נגד העובד תובענה לבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה כאשר סעיפי החוק בהם הוא מואשם הם 17(1) (2) ו-(3); יב) בתאריך 19.8.1986הגיש העובד לבית-הדין האזורי את העתירה נשוא הערעור וכן תביעה עיקרית; יג) בתאריך 7.9.1986נשלחה למבקש הזמנה לדיון המשמעתי שאמור היה להתקיים ב-.2.12.1986 .3בית-הדין האזורי לא התייחס כלל להעברה על-פי סעיף 48לחוק, מן הטעם שהתביעה הוגשה לאחר שזאת תמה - ועל כך אין לפנינו ערעור. .4המחלוקת בבית-הדין האזורי נסבה על השאלה, אם רשאי היה נציב שירות המדינה להעביר את העובד לתפקיד אחר מבלי שנתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו לפניו. בית-הדין האזורי קבע, תוך השוואת האמור בסעיפים המשנה של סעיף 47לחוק, כי חובת השמיעה אינה חלה במקרה של העברה, ועל כך הערעור שלפנינו. .5עיקר טענותיו של בא-כוח המערער - חובת השמיעה של מי שעניינו יכול להיפגע היא זכות יסוד, אשר רק הוראת חוק מפורשת יכולה לשוללה; ובענייננו - אין הוראת חוק מפורשת. באת-כוח המדינה מסכימה להנחת היסוד של בא-כוח המערער בסוגיית זכות השמיעה, אך לגרסה - עולה בבירור מסעיף 47לחוק, כי במקרה של העברה פטר המחוקק את המחליט מצורך לשמוע את מי שבעניינו דנים. .6בית-הדין האזורי היה מודע להלכה, אזכר מפורשות שניים מפסקי-הדין של בית-המשפט העליון שדנו בסוגיה ואשר הובאו על-ידי בא-כוח המערער (בג"צ 654/78[1] ובג"צ 531/79[2]). כאמור, סבר בית-הדין האזורי, כי יש לראות בלשונו של סעיף 47ד) לחוק הוראה הפוטרת את נציב השירות מלשמוע את העובד המועבר. .7להבהרת הסוגיה נביא את הוראותיהם של פסקות (א)-(ד) לסעיף 47לחוק: "(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נצי השירות יש עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו. (ב) נציב השירות לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לעניין ההשעיה לפני נציב השירות או לפני מי שנציב השירות הסמיך לכך דרך קבע או לעניין פלוני. (ג) היה העובד מועסק במספר משרות בשירות המדינה רשאי נציב השירות להשעותו כאמור בכולן או בחלק מהן. (ד) בכל מקום שנציב השירות רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו". נוסיף, כי בסעיף 48לחוק, הדן ב"השעיה דחופה" על-ידי שר, נאמר מפורשות, כי השר חייב ליתן לעובד הזדמנות להביא טענותיו לפניו טרם ההשעיה. .8ההלכה כפי שגובשה על-ידי השופט ברק בבג"צ 654/78[1] הנ"ל והובאה בהסכמה בבג"צ 531/79[2] (בע' 574) היא: "זכות הטיעון של אדם, הנפגע מהחלטה של השלטון, מוכרת בשיטתנו המשפטית. יש והיא קבועה במפורש בדבר חקיקה, אך יש ודבר החקיקה אינו מזכיר אותה במפורש, אלא עובר עליה בשתיקה. גם במקרה זה הזכות קיימת, שכן קיומה של הזכות אינו מותנה בהוראה מפורשת בחוק. נמצא, כי הוראת חוק דרושה לא כדי להכיר בזכות הטיעון אלא כדי לשלול אותה. שלילה זו צריכה להיות בלשון ברורה ומפורשת. במקום שבו הוראת חוק ניתנת לפירושים מספר, עדיף הפירוש אשר יתן תוקף לזכות הטיעון ולא יסתור אותה" (שם [1], בע' 656, 657). עיון בסעיף 47(ד) מביא למסקנה, כי אין בו שלילה מפורשת של זכות הטיעון, אלא ניתן ללמוד על כך מהעדר הוראה דומה לזאת שבפסקה (ב) לאותו סעיף. בכך אין די, מאחר והשלילה כאמור "צריכה להיות בלשון ברורה ומפורשת", ואין לראות בהיקש או בגזירה שווה "לשון ברורה ומפורשת". זאת ואף זאת. אם ניתנת הפסקה לשני פירושים: האחד - כגרסת המדינה שהיתה מקובלת על בית-הדין האזורי, והשני - על-פיו הדיבור "במקום להשעותו" בפסקה (ד) מתייחס לכל ההליך בהשעיה, דהיינו אף למתן זכות הטיעון - "עדיף הפירוש אשר יתן תוקף לזכות הטיעון ולא יסתור אותה" (בלשון של השופט ברק בבג"צ 654/78[1], הנ"ל). .9ערים אנו לכך, שהעברה זמנית לעבודה אחרת חמורה הרבה פחות מהשעיה, אך אין בכך כדי לשנות מהתוצאות. גם מי שמועבר לתפקיד "נפגע מהחלטה של השלטון", וגם לו הזכות להישמע טרם תיפול החלטה, אם אכן מן הראוי להעבירו אם לאו. .10התוצאה היא איפוא שהערעור מתקבל, ומאחר ולא היה חולק שלעובד לא ניתנה הזדמנות להביא טענותיו בפני נציב שירות המדינה טרם ההעברה - מוצהר בזאת, כי החלטת הנציב מיום 22.4.1986להעביר את העובד ממקום עבודתו הקבוע למקום אחר בטלה מעיקה. המדינה (המשיבה) תשלם לעובד (המערער) הוצאותיו, בשתי הערכאות, בסך של 800ש"ח בצירוף מע"מ.העברת תפקיד בעבודה