קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת שכר חד צדדית לעובדים: .1ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן - אב-בית-הדין; נציגי ציבור - ה"ה ויניצקי וכהן; תב"ע מו/135-3), שבו נדחתה תביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. א) המשיב ובנו ניהלו עסק לעבודות זכוכית והעסיקו את המערער משנת 1974עד ה-30.9.1985; ב) בחודש 7/85הורה בנו של המשיב למנהל החשבונות של המפעל להפחית את שכר העובדים ב-20- 30דינרים ירדנים (להלן - ד.י.). שכרו של המערער הופחת מ-. 150ד.י. ל-. 120ד.י. הנימוק להפחתת השכר היה ירידה בהיקף העסקים. מנהל החשבונות העיד בתצהירו כי לשאלתו מה להגיד לעובד שלא יסכים להפחתת שכרו, השיב הבן: "תמסור לו שהוא יכול לעזוב את העבודה בסוף החודש". מנהל החשבונות עשה כמצווה, העובדים לא השלימו עם הגזירה, מנהל החשבונות מסר על כך למשיב, והלה אמר כי "המצב יתוקן בקרוב בתקווה שישתפר המצב בעבודה"; ג) העובדים המשיכו לעבוד, אך פנו לעזרת מועצת פועלי מזרח ירושלים; ד) המערער קיבל את שכרו המופחת ( 120ד.י.), עבור חודש יולי 1985, בתחילת חודש אוגוסט 1985, ובתחילת חודש ספטמבר 1985, בגין אוגוסט. יצויין כי הפחתת שכר חודש יולי 1985היתה רטרואקטיבית, שכן המעביד הודיע על ההפחתה בסוף החודש; ה) בסוף חודש 9/85דרשו העובדים מהמשיב להחזיר את המצב לקדמותו. הוא הסכים להוסיף -. 10ד.י. לשכרם, כך ששכר המערער יועלה ל-. 130ד.י. התפתח דין ודברים שבמהלכו אמר המשיב לעובדים, כי הם יכולים לעזוב את העבודה, אם אינם מסכימים לקבל המשכורות שהוא משלם. בעקבות זאת הפסיקו לעבוד ששה מתוך שמונת עובדי המשיב, וביניהם המערער: ו) באי-כוח הצדדים הסכימו כי שכרו האחרון של המערער, לצורך תשלום פיצויי פיטורים, הוא סכום בשקלים השווה ל-. 150ד.י., ביום .1.10.1985 .3המערער טען בכתב התביעה כי פוטר, והמשיב טען כי התפטר "ללא כל סיבה מוצדקת לכך". בקדם הדיון נקבע כי הפלוגתא היא: "האם התובע פוטר או התפטר? ובהתאם לכך זכותו לפיצויי פיטורים? וכמה?" לאחר עדות המערער שאל בית-הדין את בא-כוחו דאז, נציג מועצת פועלי מזרח ירושלים, מר חמאדה, שאינו משפטן, אם הוא עדיין טוען כי מרשו פוטר, או שמא מבקש הוא להוסיף את הטענה "כי יחסי עבודה הסתיימו בדרך אחרת המזכה את המערער לפיצויי פיטורים". תשובתו היתה שהוא עדיין טוען כי המערער פוטר. בא-כוח המשיב לא הגיש עדות ראשית בתצהיר ולא הופיע לישיבה הבאה. בא-כוח המערער "יכם" את טענותיו באמרו כי הוא מבקש מבית-הדין לקבל את גרסת מרשו, ולפסוק לו פיצויי פיטורים, ותשלום תמורת הודעה מוקדמת, בצרוף הצמדה וריבית. .4בית-הדין האזורי דחה את התביעה מהטעם שהמערער לא פוטר, שכן מחומר הראיות עולה כי הוא התפטר בנסיבות המזכות אותו לפיצויי פיטורים. בית-הדין ציין כי נתן לבא-כוח המערער הזדמנות להוסיף עילה זו, ומשלא הסכים לכך, נמנע ממנו לפסוק לטובתו, משום שעל בית-הדין לפסוק בשאלות שהצדדים העמידו לפניו. עוד קבע בית-הדין כי אפילו היה המערער זכאי לפיצויי פיטורים לא היה זכאי לדמי הודעה מוקדמת. בית-הדין קמא לא סמך על עדות המערער, אלא אימץ את עדות מנהל החשבונות של המשיבה שהעיד מטעם המערער. יצויין שהעובדות כפי שנקבעו בסעיף 4לפסק-הדין שבערעור, אינן תואמות את גרסת מנהל החשבונות, והן תוקנו בפסק-דין זה. .5לפנינו טען בא-כוח המערער, עורך-הדין אבירם, כי אין להכריע בדין על סמך טעות של נציג מועצת הפועלים. לטענתו לא הבין מר חמאדה את ה"רמז" שנתן בית-הדין, כי עליו להוסיף טענה של התפטרות בנסיבות המזכות את העובד בתשלום פיצויי פיטורים. עוד טען כי נציג המערער יכול היה להבין את התנהגות המשיב בפיטורי המערער, וכי התפטרות בנסיבות כאלה כמוה כפיטורים. בא-כוח המשיב תמך בפסק-הדין מטעמיו. .6מהי משמעות הפחתת שכר העבודה ודברי המשיב ובנו שנמסרו לעובדים מבחינת חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963(להלן - החוק)? .7שכר עבודה הינו תנאי יסודי בחוזה העבודה, והפחתתו הינה הרעה מוחשית בעליל של תנאי העבודה. הפחתת שכר המערער היתה חמורה במיוחד, משום שנעשתה בדיעבד, היינו - במשך החודש שעבורו שולם השכר (חודש יולי). אין ספק כי בתחילת חודש אוגוסט 1985, כשקיבל המערער את שכר חודש יולי 1985, היה רשאי להתפטר תוך קבלת פיצויי פיטורים החלופה הראשונה של סעיף 11(א) לחוק. אך הוא לא השלים עם המצב, לא התפטר, המשיך לעבוד, ופנה למועצת פועלי מזרח ירושלים. המשיב הבטיח לעובדים לתקן את המצב בקרוב - הבטחה כללית ולא ברורה. .8שלב נוסף במהלך העניינים היה בסוף חודש ספטמבר 1985, כאשר דרשו העובדים מהמשיב להחזיר את שכרם לקדמותו. המשיב הסכים להוסיף 10ד.י., בלבד (במקום 30), והוסיף ואמר לעובדיו כי הם יכולים לעזוב את העבודה, אם אינם מוכנים לעבוד לפי השכר שהוא מוכן לשלם. תגובת העובדים, ביניהם המערער, היתה התפטרות. .9יש לראות את האירועים כרצף אחד, החל מהפחתת השכר תוך כדי הודעה כי מי שאינו מוכן לעבוד לפי השכר המופחת רשאי להתפטר; דרך אי-השלמת העובדים עם התנאים החדשים (בתחילת חודש 8/85): וכלה בדברי המשיב לעובדים ב- 9/85כי אינו מוכן להחזיר את שכרם לרמה הקודמת - רצף המזכה את המערער בפיצוי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה. ניתן גם לפרש את סירוב המשיב בחודש 9/85להחזיר את שכר המערער לרמה הקודמת, כעילה להתפטרות שכמוה כפיטורים, מכוח הסיפא של סעיף 11(א) לחוק, העוסקת בהתפטרות "מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". .10ועתה לטענת העובד ונציגו בבית-הדין האזורי כי יש לפרש את מעשי המעביד כפיטורים. יש הגורסים שעל-ידי הורדה דרסטית (%20) בשכר העבודה (וגובה השכר הוא הרי מעיקרי תנאי העבודה), יוצר המעביד תנאי עבודה לפיהם אין לצפות מעובד שימשיך בעבודתו. אך אין לשלול אפשרות שהעובד יפרש את העובדות כפיטורים עת המעביד "הזמין" אותו שלא להמשיך לעבוד, ומכאן עמדתם של העובד ונציגו בבית-הדין קמא כי הפירוש הנכון של עובדות המקרה הוא פיטורים. .11הבעיה העיקרית המתעוררת בערעור זה הינה, האם היה על בית-הדין קמא לדחות תביעה לפיצויי פיטורים מן הטעם שנציג העובד פירש את העובדות כמוכיחות פיטורים? ההלכה אכן אומרת שעובד הטוען "טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחילופין - טענת התפטרות לרגל מצב בריאותו של העובד, מציג... מכשול בדרכו... שספק אם ניתן לסלקו". (דב"ע לג/8- 3[1], בע' 326; דב"ע לה/41- 3[2]. לעומת זאת, נקבע כי עובד רשאי לטעון מערכת עובדות אחת, ולבקש מבית-הדין ללמוד ממנה כי הוא התפטר או פוטר, כאשר העובדות והמניעים הצריכים בשתי הטענות "יכולים להתקיים ולפעול במסגרת אחת": "האמור אינו חל, ועל כל פנים אינו חל בכל חומרתו, עת מדובר בטענה "התפטרתי לרגל מצב בריאותי", ולחילופין - "התפטרתי מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה", כאשר העובדות והמניעים הצריכים לאחד ולשני יכולים להתקיים ולפעול במסגרת אחת, זה לצד זה, אינם מן ההכרח נוגדים, ואף יכולים להשלים אלה את אלה, ויפעלו במצטבר; ייתכן שעובד ימשיך בעבודתו, למרות מצב בריאותו שיש בו כדי להצדיק התפטרות, אך יתפטר אם למצב בריאותו הפגום יתווסף גורם חדש - הרעה בתנאי העבודה". (דב"ע לג/8-3, [1] בע' 326). בנסיבות הענין, הוכיח העובד מערכת עובדות שניתן היה לפרשן לכאן או לכאן, ורשאי היה לטעון כי על סמך מערכת זו הוא זכאי לפיצויי פיטורים. .12בית-הדין קמא קבע כי טעה נציג מועצת הפועלים בכך שלא הבין את ה"רמז" שניתן לו (ראה סעיף 4דלעיל). אין זה רצוי להכריע בגורל תביעה לפיצויי פיטורים, ומקל וחומר לאחר אחת-עשרה שנות עבודה, על-פי כישרונו של נציג המערער לפרש את העובדות ו/או להבין רמז כלשהו שניתן לו. בבית-הדין לעבודה יש למנוע, ככל האפשר, שהכרעת הדין תיעשה על סמך טעות פרוצדורלית. מה עוד, שפשר העובדות בענייננו, היה דו-משמעי. בית-הדין לעבודה נועד לאפשר לצדדים להופיע לפניו, להוכיח את העובדות, ולפרש את טענותיהם גם ללא עזרה או סיוע של משפטן. החוק מאפשר לנציגי עובדים ומעבידים לייצג את המתדיינים; סדרי הדין של בית-הדין לעבודה פשוטים יותר מאלה של המערכת הכללית; ודיני ראיות אינם חלים על דיונים בבית-הדין לעבודה, כפי שהם חלים על בתי-המשפט האחרים. .13מהעובדות שהוכחו עולה כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק. המשיב אכן טען בכתב ההגנה כי המערער התפטר, אך לא הביא עדות לסתור את ראיות המערער ומנהל החשבונות, לגבי הרעת תנאי העבודה ונסיבות אחרות שבהן אין לרוש ממנו להמשיך בעבודתו. ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו, והוא בחר שלא להופיע לדיון האחרון בבית-הדין קמא ולא להגיש סיכומים. על כן, מחייבים אנו את המשיב לשלם למערער פיצויי פיטורים על-פי החישוב שלהלן: 150ד.י. X 10 3/4שנות עבודה = 1612.50ד.י. סכום זה ישולם בשקלים ישראלים, בשער החליפין הרשמי, וישא ריבית מיום 30.9.1985ועד לתשלום בפועל. .14דעת המיעוט - פסק-דין זה ניתן ברוב דעות. להלן דעת שני חברי המותב אשר לדעתם דינו של הערעור להידחות. א) נקודת המוצא של בעלי דעת הרוב, כי המערער הפסיד בדין בגלל "טעות פרוצדורלית", אינה מקובלת עלינו. על בית-הדין לפסוק על פי העובדות המהוות את עילת התביעה. העובדות נטענו על ידי המערער, והוא דבק בהן, והעובדה בה דבק, ועליה העיד, היתה כי פוטר מעבודתו. השאלה שבמחלוקת עולה אף מהפלוגתאות שנרשמו על-ידי הרשם: "האם התובע פוטר או התפטר? - ובהתאם לכך זכותו לפיצויי פיטורים". ובהמשך הפרוטוקול, לכל אורך העדות, עומד המערער על כך שפוטר, והוא מוסיף ואומר (פרוטוקול 4(27): "לא נכון שעזבתי לאחר שירדה המשכורת", דהיינו הוא כופר בכך שהתפטר בגלל הורדת משכורתו; ב) נכון הדבר כי "עובד רשאי להוכיח מערכת עובדות אחת ולטעון כי מערכת זו מעידה על התפטרות או פיטורים". אלא מאי - במקרה זה דבק, כאמור, המערער בעמדתו כי פוטר, נקב בשמו של מי שפיטרו, והכחיש מפורשות מכל וכל כי התפטר. לולא דבק המערער בגרסתו, והיה מנמק את התפטרותו בנימוקים שחבריו שמו בפיו בפסק-הדין, אין ספק כי היה זכאי לפיצויי פיטורים. אלא מאי כעולה מפרוטוקול הדיון, גרסתו היתה ונשארה שונה לחלוטין; ג) לא מקובלת עלינו הקביעה כי "אין זה רצוי להכריע בגורל תביעה לפיצויי פיטורים, על-פי כשרון נציג המערער לפרש עובדות ו/או להבין רמז". אין צורך להיות נציג מועצת פועלים על מנת להבחין בין פיטורים להתפטרות, וחזקה על נציג מועצת פועלים כי הוא בקי היטב בשוני שבין השניים; השאלה שלפנינו אינה של "פירוש עובדה", אלא של תיאור מסכת עובדות. המערער עומד על גרסתו העובדתית כי פוטר דהיינו - כי המעביד הוא זה שהביע כוונתו החד-משמעית לנתק את היחסים בין השניים, וכפר בכך שהתפטר, עקב הפחתה בשכרו. נציג מועצת הפועלים היה לו לפה - וכיצד זה יסכים לטעון התפטרותו?; ד) אף לו היתה מקובלת עלינו המסקנה אליה הגיעו חברי בדעת הרוב, לא היה מקום לחייב את המשיב בהוצאות, וזאת מן הטעם שצד המבקש תיקון כתב טענות חייב בהוצאות לצד שכנגד. במקרה דנא עושה בית-הדין חסד עם המערער, חרף התעקשותו של זה, ומורה, למעשה, על תיקון כתב הטענות בניגוד לדעתו של בעל דין, ועוד מחייב את הצד שכנגד, שגרסתו המערער התפטר ולא פוטר התקבלה על דעת בית-הדין, בהוצאות. חיוב המשיב בהוצאות מהווה שיבוש מוסכמות ומקובלות בבתי משפט ובבתי-הדין, מה עוד שברור כי בית-הדין לא האמין לגרסתו של המערער כי פוטר. .15הערעור מתקבל, המשיב ישלם למערער פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 11 דלעיל, והוצאות ושכ"ט בסך-.000, 1ש"ח, בתוספת מע"מ.הפחתת שכר / ירידה בשכר