הפרת זכויות יוצרים במקומון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת זכויות יוצרים במקומון:

.1 זהו פס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) .1984
.2 המדובר בתביעה כספית בסך 000, 50ש"ח, בגין הפרת זכויות היוצרים של
התובע ע"י הנתבע, והוצאת לשון הרע נגד התובע ע"י הנתבע.
.3 עיקרי העובדות
א. התובע הינו עיתונאי חבר מערכת העיתון "ידיעות אחרונות" (להלן:נ
"העיתון") ומפרסם מזה שנים רבות כתבות בעיתון זה. את כתבותיו הינו מפרסם תחת השם "דידי מנוסי". מתכונת כתבותיו הינה בדרך כלל בכתבות סטיריות קצרות ולעיתים בחרוזים שיש בהן ביקורת על נושאים חברתיים ופוליטיים.
ב. לאורך כל שנות עבודתו בנה לעצמו התובע תדמית של עיתונאי אמין
ובלתי תלוי בעיקר בשל העובדה שבכתבותיו הסטיריות ביקר הן את הימין והן את
השמאל, הן את החזקים והן את החלשים, שמר על איזון ביצירותיו ולא רתם את
כישוריו ל"עגלת תעמולה" כלשהי, לבל תדבק בו תווית של "עיתונאי חצר".
(בסעיף ב (1) לסיכומי הנתבע, מציין הוא כי אין מחלוקת בדבר כושרו, כשרונו
ואיכות יצירתו של התובע).
ג. במהלך חודש מרץ 1995גילה התובע להפתעתו הרבה כי יצירה מפרי עטו
אשר כותרתה "מתחת לקו העוני" (להלן:ב "היצירה"), אשר פורסמה במקור בעיתון, פורסמה בשלמותה במקומון "יש ענין" (להלן:ו "המקומון"), וזאת שלא בהסכמתו של התובע ותוך ציון שמו כמחברה.
ד. הנתבע פירסם במקומון (בגליון הבא שיצא לאור) התנצלות המופנית
לתובע, בדבר נסיבות פרסום היצירה, וזו לשונה:נ
"בעיתון "יש ענין" הקודם פורסם בטעות שירו של דידי מנוסי מתחת לקו
העוני מתוך טורו הקבוע בעיתון ידיעות אחרונות. בגלל טעות טכנית נשמט דבר הציטוט מתחתית הטור ועם המחבר הסליחה. השיר נבחר להכנס לעיתון הבכורה מתוך כבוד לאיש ולשירתו ללא קשר לדעותיו הפוליטיות.
ידוע לנו כי מר דידי מנוסי מתנגד באופן עקרוני להתיישבות מעבר לקו הירוק ומכבדים את דעתו. אין בפרסום השיר בעיתוננו משום שינוי דעת המחבר בנדון. המחבר אינו שותף לדעות העיתון ואינו נוטל כל חלק או השתתפות ב "יש ענין". אנו מתנצלים על הפגיעה במר דידי מנוסי שכאמור נעשתה בתמימות וללא רצון להרע או לפגוע אלא להיפך, מתוך כבוד. נמשיך להנות מיצירותיו היפות אך לא בעיתוננו".

.4עיקרי המחלוקת
א. לטענת התובע פרסום יצירתו כמתואר לעיל מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלו - זכותו המוסרית הופרה, באשר פרסום היצירה, שלא בהקשר בו נכתבה ולא באכסניה הראיה לה, מסלפת ומפחיתה מערכה ויש בה פגיעה בכבודו ובשמו של התובע אשר ידוע בציבור (לדבריו) כמתנגד להתיישבות מעבר לקו הירוק ואשר אין לו כל ענין להיות מזוהה עם מריבות פנימיות במועצה האיזורית אורנית, אשר ניכר כי העיתון משמש כאכסניה להם. עוד טוען התובע כי הפרסום הנ"ל מהווה הוצאת לשון הרע כנגדו בכך שאין אזכור כי הטור נגזר והועתק מן העיתון, וללא רשות התובע, ובהצגתו כאילו נכתב במיוחד לשמש את מטרות העיתון.
עקב המעשים הללו טוען התובע כי נגרמו לשמו הטוב נזקים לאין שיעור, שצומצמו לצרכי אגרה בלבד ל -.000, 50ש"ח, לחילופין, מבוקש מביהמ"ש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את מקסימום הפיצוי הסטטוטורי הנקוב בסעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים וזאת בלא הוכחת כל נזק.
ב. לטענת הנתבע
מיד עם היוודע לנתבע כי לתובע טענה בדבר פגיעה ביצירתו שלח הנתבע לתובע
מכתב התנצלות לכתובתו הפרטית.
(הערה:ב התובע מכחיש קבלת מכתב שכזה, והנתבע לא צירף עותק הימנו לתיק ביהמ"ש א.ק.). כמו כן, פורסמה במקומון ההתנצלות (המפורטת לעיל), שאיננה מותירה כל ספק בדבר אי הזדהותו של התובע עם ההתיישבות מעבר לקו הירוק ובדבר נסיבות פרסום היצירה.
הנתבע, לטענתו, עשה כל שביכולתו ע"מ להשביע את רצון התובע, ולפיכך, לא היה מקום ענייני להגשת תביעה זו.
מעבר לכך טוען הנתבע כי למיטב ידיעתו אין לתובע כל זכות יוצרים ביצירה
לאחר שזה מכר תמורת תשלום את כל זכויותיו ביצירה לעיתון.
כמו כן, הפרסום נעשה לאחר שהנתבע שוחח עם המחלקה המשפטית של העיתון וקיבל
הסכמתם לציטוט, ובתנאי כי יצוין מקור היצירה.
לענין הפגיעות בתובע, טוען הנתבע כי אין קשר בין פרסום היצירה ובין דעותיו הפוליטיות של התובע, ואין בפרסום הנדון משום פגיעה בשמו הטוב של התובע או בהוצאת לשון הרע כנגדו. עוד טוען הנתבע כי בשל היות המקרה פרסום חד פעמי, היקף הפרסום המועט, הפרסום בתום לב, הבדיקה המוקדמת במערכת העיתון, פרסום ההתנצלות המיידית והעובדה כי לא נגרם לתובע כל נזק, לא ראוי היה כלל להגיש תביעה זאת.
ג. לסיכום, המחלוקות הנתונות להכרעתי הן:ו
(1) האם התובע הוא בעל זכות היוצרים ביצירה;
(2) אם כן, האם הנתבע הפר את זכות היוצרים הנ"ל;
(3) האם הפרסום מהווה הוצאת לשון הרע כנגד התובע;
(4) אם אכן היו פגיעות כנ"ל, מה גובה הפיצוי לו זכאי התובע מהנתבע.
.5בטרם אכריע בדבר המחלוקת הנ"ל, אציין כי ראויים ב"כ המלומדים של
הצדדים להשתבח בהסכמתם (מיום 18.2.97) שאינה דבר של מה בכך.
מדובר בהסכמה למתן פס"ד לפי סעיף 79א', כאמור לעיל, וזאת ללא נימוק, ע"ס התצהירים שהוגשו. תוך התייחסות (בסיכומים) לענין חווה"ד שהוגשה - שהינה שנויה במחלוקת.
לפשרה כח רב, אך היא איננה נעדרת מגבלות.
הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.
הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.
כפי שבמקום בו אין חבות לא ייפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא יפסק סכום
נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.
נכון הוא שפשרה מצווה היא, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח, ועליו נאמר:נ "משפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח', ט"ז). ואולם אחר שגמר הדין (נשמעו הראיות) ואמר איש פלוני זכאי ואיש פלוני חייב (קרי:ב חבות או העדרה), אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם אלא יקוב הדין את ההר (רמב"מ, סנהדרין, פכ"ב ד').
"בעלי דין שנלחמו את מלחמת המשפט והביאו לידי חשיפתו, ברורו, ניתוחו וביצועו - תבוא עליהם ברכה. ואולם, ברכה כפולה ומכופלת תיפול על ראש בעלי דין המוחלים על מלחמתם ועושים שלום ביניהם". (חיים ה' כהן, המשפט, 1991, עמ' 914).
"המשפט נעשה ונועד למען סלילת הדרכים לעבר השלום, ואם השלום המושלם עצמו אינו ניתן להגשמה, טוב עשו הצדדים בהחלטתם ללכת לפחות בדרכים העשויות להוביל אליו, וכל ההולך בהן, מתקרב אט אט לעולם בלי מלחמות" (חיים כהן, שם).
.6הכרעה
הכרעתי להלן ניתנת לאחר עיון מדוקדק בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים וסיכומיהם וכל המצורף להם ובלי שהתעלמתי מטענות הנתבע לענין חוו"ד המומחה שצורפה ע"י התובע.
כשאלה לנגד עיני בשיקלול ובאיזון הראוי, ומדין פשרה, אני מורה כי הנתבע
ישלם לתובע סך של 000, 23ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית
מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
(סכום זה כולל תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד של התובע).
.7האם התובע הוא בעל זכות היוצרים ביצירה?
אין חולק כי היצירה היא פרי עטו של התובע.
סעיף 5(1) (ב) לחוק זכויות היוצרים 1911(להלן:ו "החוק") קובע:נ
"אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות, והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות היוצרים.... (ההדגשה שלי - א.ק.).
שוכנעתי כי בענין שבפני ישנו "הסכם אחר" בין התובע לבין מעבידו (העיתון)
ולפיו הזכות היחידה שהעיתון קיבל ומקבל עפ"י הסכמה שהושגה עוד ביום הראשון לעבודת התובע שם, הינה זכות ההדפסה הראשונה של יצירותיו וזאת כנגד תשלום, כאשר הבעלות בזכות היוצרים נותרת בידי התובע בלבד.
כך גם עולה מפסה"ד בת.א. 1001/90 (ת.ה. 5789/90) גלובס פבלישר
עתונות (1983) בע"מ נגד "יפעת" המרכז לקטעי עתונות (טרם פורסם, מצוטט בספרה
של ש. פרזנטי:ב "דיני זכויות יוצרים", חלק שני, עמ' 304-303). בפס"ד זה
נקבע כי ביחסי עובד מעביד בין עיתונאים לבעלי העיתון, באין הסכם נוגד, העיתונאים הם בעלי הזכויות במאמריהם, וההסכמה לפרסום המאמר שלא במסגרת העיתון, שמורה להם בלבד.
מדברים אלה עולה כי התובע הוא בעל זכות היוצרים ביצירה שפורסה ע"י הנתבע.
לפיכך, אין כל חשיבות ל"הסכמה" לכאורה שקיבל הנתבע מן העיתון לפרסום הנדון (דבר שלא נתמך ע"י הנתבע בדבר, לבד מאמירה סתמית, בלא פירוט שם נותן ההסכמה, מועד וכו'. יתר על כן בירור שעשה התובע עם משרד עוה"ד שמייעץ לעיתון העלה כי להד"מ).
.8האם הופרה זכות היוצרים ע"י הנתבע?
א. הזכות החומרית
סעיף 1לחוק קובע כי "זכות היוצרים" הינה זכות היחיד להוציא לאור, להעתיק להציג או לפרסם את היצירה.
סעיף 2לחוק קובע כי רואים הפרת זכות היוצרים, אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים אדם עושה מעשה שהזכות היחידה לעשותו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים.
זכות ההעתקה וההפצה של היצירה היא הזכות העיקרית והבסיסית של היוצר -
התובע בענין דנן.
אין חולק כי הנתבע פירסם במקומון את יצירתו של התובע וזאת בלא הסכמתו של
התובע לכך. (סעיף 3לכתב הגנת הנתבע).
בסיכומיו, הנתבע טוען להגנת סעיף 2(1) (1) לחוק, שכן הוא טיפל ביצירה
באופן הוגן, פירסמה במלואה תוך ציון שם מחברה, ומעבר לכך הפרסום נעשה בתום
לב, לטובת תושבי הישוב במסגרת הדרוש והמקובל בחיי התרבות וכביקורת על פעולות
הממשל.
לפיכך, המדובר בפרסום המהווה שימוש מותר והוגן ולא בהפרה של זכויות
היוצרים של התובע.
בטענה זו חבויה גם טענת תום לב, עפ"י סעיף 8לחוק לפיו פטור מפר תמים
מתשלום דמי נזק, ואולם סעיף זה נדון בת.א. (ת"א) 24478/87 עוזי קרן
נ. שביט (פסקים תשנ"א (א) 139) ושם נקבע כי:ו
"הטוען כי לא ידע על קיומה של זכות יוצרים ביצירה, עליו הראיה כי בתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים כזו. סעיף 8לחוק זכויות יוצרים 1911מגן רק על מי שכלל לא חשד בקיום זכות כנ"ל ולא על מי שסבר בטעות כי קיבל את ההרשאה מבעל הזכות".
דברים אלה שוללים טענה בדבר תו"ל של הנתבע, שהרי מדבריו למד אני שסבר בטעות
שבעל זכות היוצרים הוא העיתון וממנו ניסה לקבל הסכמה לפרסום.
ואולם טעות זו לא תועיל לו, היות ובעל זכות היוצרים הוא בעצם התובע.
לפיכך, טענת תום הלב נדחית.
לענין ההגנה בסעיף 2(1) (1) אין לומר שמדובר בטיפול הוגן וזאת גם מן
המוסבר בפרק על הזכות המוסרית. (להלן).
הפרסום נעשה במקומון שהופץ בתפוצה רחבה לכל הדעות.
לטענת התובע מדובר ב - 500, 3עותקים, כפי שמופיע על גבי המקומון.
לטענת הנתבע מדובר ב- 600עותקים בלבד שהופצו בפועל ולא כפי שרשום על גבי המקומון. ואולם לדעתי, גם 600עותקים הינם בגדר הפצה רחבה של היצירה, לפיכך, ומשאין חולק כי הפצה זו נעשתה בלא הסכמת התובע, איני רואה צורך להכריע בשאלת הכמות המדוייקת.
לאור האמור לעיל, הרי שזכות היוצרים החומרית של התובע הופרה ע"י הנתבע.
הדברים האמורים לעיל - לענין ה"הסכמה" לכאורה שקיבל הנתבע מן העיתון
לפרסום היצירה - יפים גם לכאן.
ב. הזכות המוסרית
סעיף 4א לפקודת זכויות יוצרים (להלן:נ "הפקודה") קובע כי:ב
"(2) מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה.
(3) פגיעה בזכות לפי סעיף זה היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין, [נוסח חדש], יחולו עליה.
(4) זכותו של מחבר לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החומרית באותה יצירה....".
ס"ק 4לעיל משיב על טענה אפשרית בדבר כפל תביעה (או טענה דומה במהותה)
לענין זכות חומרית מול זכות מוסרית. המדובר בעניינים נפרדים שאינם תלוים זה
בזה.
לטענת התובע הפגיעה בו בהקשר זה נובעת מערכו הפחות של המקומון מבחינה עיתונאית, מסר היצירה נוצל באופן ציני, המקומון אינו מהווה אכסניה נאותה ליצירתו של התובע ובכך למעשה סולפה ונפגמה היצירה והופחת ערכה באופן שפגע בשמו ובכבודו של התובע.
מבדיקת התובע את המקומון נמצא כי 3הכתבות העיקריות מבחינת היקפן המילולי (שאינן מצוטטות והינן גזורות ומעותקות) עוסקות בביקורת על המועצה המקומית אורנית וכתובות מתוך עמדה חד צדדית ומגמתית, ובלי כל תגובה של הצד שכנגד (ראש המועצה או מי מטעמו). גם הנתבע (סעיף 3לתצהירו) מאשר כי המקומון עוסק בביקורת ומריבות במועצה המקומית אורנית.
עוד מצא התובע כי במרבית הכתבות במקומון אין אזכור לשם הכותב, ודוקא
בציטוט יצירת התובע ובאופן חריג מוזכר שמו. דבר זה יצר וחיזק את הרושם כאילו היצירה נכתבה במיוחד עבור המקומון (שכן לא צוין כי זה ציטוט מהעיתון), תמורת תשלום ו/או לפחות כי נתן את הסכמתו תמורת תשלום או כתרומה לפרסומה במקומון בכל צביון פוליטי.
כל זאת, בניגוד לתדמית ולמוניטין של התובע כעתונאי אמין ובלתי תלוי, וכך נוצר הרושם כאילו התובע הוא "עט להשכיר" ובכך נפגם ערכה של היצירה, ונפגע שמו וכבודו של התובע.
זוהי בתמצית טענתו של התובע בענין זכותו המוסרית.
הגנת הנתבע בהקשר זה מתמצית בכך שלא נעשה כל שינוי ביצירת התובע וככל שמנסה התובע לבסס את תביעתו על פגיעה ערטילאית ב"שמו או בכבודו" ללא שינוי כלשהו ביצירה, אין לכך כל בסיס. לטענתו, כל "הספקולציות" שמנסה התובע לבנות בסיכומיו כאילו נפגעה זכותו המוסרית תוך הסקת מסקנות שונות כיד הדימיון הטובה על התובע, ותוך חזרה בלתי פוסקת על צמדי המלים "נגוח פוליטי" ו-"ניצול ציני" אין בהן ממש ואין בהן כדי ליצור יש מאין של פגיעה כזאת במקרה דנן.
אכן, כפי שטען הנתבע בסיכומיו, שמו של התובע כמחבר היצירה פורסם כנדרש
(סעיף 4א(1) לפקודה), וכמו כן לא נעשה על ידו כל שינוי, סילוף או פגימה ביצירה, והיא פורסמה בשלמותה. ואולם, מעיוני בעותק המקומון, אכן עולים המאפיינים שציין התובע בפירוט רב, והוא ברובו בעל אופי מסחרי-פוליטי.
פרסום יצירת התובע, כפי שנעשה במקומון ספציפי זה, תוך ציון שמו כמחברה (בשונה מיתר הכתבות במקומון), וזאת בלי קבלת הסכמתו לכך, מהווה אכן הפרת זכותו המוסרית של התובע ביצירה, כך שנפגמה תדמיתו של התובע והמוניטין שלו כעתונאי אמין ובלתי תלוי, ובכך נפגע שמו וכבודו של התובע.
לסיכום אני קובע כי הנתבע במעשהו הפר את זכותו המוסרית של התובע ביצירתו.
.9הוצאת לשון הרע
בהקשר זה חוזר במדויק התובע על נסיבות הפרסום במקומון, מהותו, טבעו וטיבו של המקומון וההשלכה עליו כאדם, וכעתונאי. לטענתו, מעשיו של הנתבע מהווים הוצאת לשון הרע באשר הפרסום הנדון והמשתמע ממנו (היותו של התובע "עט להשכיר" וכו') גרם או עלול היה לגרום להשפלת התובע בעיני הבריות (גם חבריו העיתונאים) לעשותו מטרה לבוז וללעג, לבזותו בשל התנהגות המיוחסת לו מעצם הפרסום והנסיבות החיצוניות לפרסום ולפגוע במשרתו, במשלח ידו ובמקצועו.
לטענת הנתבע אין ממש בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע. עוד הוא טוען כי גם אם היה הפרסום עלול לפגוע בתובע, הרי שהתנצלותו של הנתבע במקומון הבא כדרישת התובע, איינה ואפסה את הפגיעה לחלוטין.
הבסיס לקיומה של עילה על פי חוק איסור לשון הרע, במקרה שבפני, דומה במידה רבה לקביעותי לעיל בדבר הפרת זכויות היוצרים של התובע (על 2פניה), ולפיכך עילה זו נבלעת בקודמותיה.
יחד עם זאת, ענין זה הובא בחשבון בעת שפסקתי את סכום הפיצוי.
.10הפיצוי
לטענת התובע מטבע הדברים יש קושי רב להביא ראיות לענין נזקו שנגרם בפועל בקרב ציבור הקוראים, אף שניתן ללמוד על כך בין היתר מתצהירו של התובע ומחוו"ד המומחה שצורפה.
נראה כי התובע מבסס תביעתו לקבלת פיצוי כספי בגין השפלתו, ביזויו, פגיעה
בעיסוקו, גרימת מבוכה ביחסיו עם מעבידו, (שהתחייב כלפיו לבלעדיות בפרסום
יצירותיו).
ס' 3א' לפקודה קובע כי על פי בקשת התובע רשאי ביהמ"ש לפסוק לו פיצויים לכל הפרה בלא הוכחת נזק, בסכום שבין 000, 10ל-000, 20ש"ח. סעיף זה מתייחס הן להפרת זכות היוצרים החומרית והן למוסרית (ר' סע' 4א' (3), 4א' (5) לפקודה).
התובע מדגיש בסיכומיו את ההבדל בין ערכה של יצירה "מוזמנת" מראש (כפי שנחזית להיות יצירתו בענין זה, לטענתו) ובין ערכה של יצירה על ידי עיתונאי בלתי תלוי.
אכן הבדל כזה ישנו, וברורה הסיבה.
לא נעלמו מעיני המגמות היסודיות שבדיני זכויות יוצרים והן פיצויו של בעל
הזכות, הרתעת המפר והרתעת מפירים אחרים פוטנציאליים.
ואולם, גם לא נעלם מעיני כי מדובר בפרסום חד פעמי, בתפוצה של 600או 500, 3עותקים (שאמנם אינה רחבה כתפוצה של עתון יומי למשל), ומיד לאחריה פורסמה התנצלות, בגודל ובמקום ראויים, ובפירוט הולם.
כידוע, עסקינן בזכות קנינית, וככזו חוסה היא בצילו של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, אשר לפי ס' 3בו אין פוגעים בקנינו של אדם. פגיעה כאמור נעשתה במקרה דנן על ידי הנתבע, ואולם אין לומר כי הנזק שנגרם הינו עצום ובלתי הפיך. חזקה על התובע שטרח לתקן את הרושם השגוי שנוצר בקרב עמיתיו וחבריו לענין מקצועיותו כעתונאי, ואף אם מדובר בטרחה מרובה ובעוגמת נפש (שבגינן נפסק הפיצוי לעיל), הרי שסביר שהרושם השגוי תוקן והעובדות כהוויתן הובררו לאשורן.
כתיבתו הקבועה בעתון היומי, הביאה לעיני (עוד קודם לצירופה בסיכומי התובע והקטע במקור מצורף בזה) פזמון מפרי עטו התומך בחזקה דלעיל ומחזקת את התרשמותי כי התובע ידע ויודע דרך יישוב הדורים - אם היו - ביחס לכתיבתו וכך כותב הוא:ו
תורת הפזמון
אם אתה בין-קוראי ואשם שכזה
ותשאל, באקראי, הוא ענין מבזה
על תכנה וטיבה הדורש הארה
של דרכי בכתיבה:נ בחשכת מנהרה:ב
אם אינני לחוץ התשובה, בסופה,
ממקצב שנחוץ שחרוז זה שפה
ואינני ארוז ומשקל (שצריך)
בכבלי החרוז? הוא מילון להדריך...
זאת-אומרת, האם לבקיא בלשונה
המשקל המתאים היא איננה שונה
ומבנה הפזמון מכתיבת מאמר
לא גורע המון (פוזיטיבי או מר)
מלבון הנושא המביע היטב
שאותו הוא מכסה? דעתו של כותב.
במיוחד שאישים במלים אחרות:ו
(עליהם מתלבשים) השורות נבחרות
נפגעים מדי עת בדיוק מרבי
מן העט הבועט, לתוסס בקרבי,
ולכן גם רומזים וכל מי שנוטה
שאותם חרוזים לפרוש מפתה
מסיטים את היד שגנוי עד לבוז
מכוון מיעד זה בגלל החרוז
ובצרה שרירותית וחוקי המקצב
מטיחים בהם טיט מסלפים כל מצב -
להשחיר את דמותם- הוא שוטה בעמו
שאומר מן-הסתם: או משלה את עצמו,
כי פזמון מול דעה כך או ככה, הפוץ,
כראי שדהה. מצדי שיקפוץ.
(מתוך: "ידיעות אחרונות")
.11סוף דבר

התביעה מתקבלת איפוא, כך שהנתבע ישלם לתובע סך של 000, 23ש"ח + מע"מ כחוק. סכום זה נושא ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. העתקת יצירה

  2. יצירה מוגנת

  3. העתקת דגם שמלה

  4. העתקת מאמר משפטי

  5. יצירה נגזרת אסורה

  6. זכויות יוצרים בלוג

  7. יצירה מקורית מוגנת

  8. העתקת מודעות דרושים

  9. זכויות יוצרים גופנים

  10. זכויות יוצרים על כתבה

  11. זכויות יוצרים על יצירה

  12. זכויות יוצרים בארה''ב

  13. זכויות יוצרים על תוכנה

  14. זכויות יוצרים באנגליה

  15. הגנה על זכויות יוצרים

  16. עורך דין יצירות אומנות

  17. זכויות יוצרים על מחזמר

  18. חוק זכויות יוצרים החדש

  19. זכויות יוצרים בעיצוב בד

  20. הפרת זכויות יוצרים בסרט

  21. זכויות יוצרים על ספר ישן

  22. זכויות יוצרים על דמויות

  23. זכויות יוצרים על תספורת

  24. זכויות יוצרים על ציורים

  25. זכויות יוצרים על פרסומת

  26. זכויות יוצרים ספרי לימוד

  27. זכות יוצרים ביצירה מוזמנת

  28. הפרת זכויות יוצרים בצילום

  29. הפרת זכויות יוצרים על יצירה אדריכלית

  30. הפרת זכויות יוצרים בציורים

  31. רשומת קול - זכויות יוצרים

  32. הפרת זכויות יוצרים בתמונה

  33. הפרת זכויות יוצרים בתוכנות

  34. הפרת זכויות יוצרים במקומון

  35. זכויות יוצרים ציורים ודמויות

  36. הפרת זכויות יוצרים בצילומים

  37. הפרת זכויות יוצרים בפייסבוק

  38. זכויות יוצרים על דגמי בגדים

  39. זכויות יוצרים על שיטת לימוד ?

  40. זכויות יוצרים על טקסט פרסומת

  41. הפרת זכויות יוצרים בספרי ילדים

  42. זכויות יוצרים על עיצוב אותיות

  43. זכויות יוצרים בתמונות תלת מימד

  44. זכויות יוצרים על תוכנה של מדפסת

  45. זכויות יוצרים על צילום דוקומנטרי

  46. הפרת זכויות יוצרים בהשמעת מוסיקה

  47. זכויות יוצרים באתר תמונות פליקר

  48. האם יש זכויות יוצרים על "רעיון" ?

  49. הפרת זכויות יוצרים סדרת טלוויזיה

  50. הפרת זכויות יוצרים באולם אירועים

  51. הפרת זכויות יוצרים סרטים מצוירים

  52. זכויות יוצרים בתמונה ישנה משנת 1969

  53. הפרת זכויות יוצרים באולמות אירועים

  54. עתירה לבג"ץ בגין פגיעה בזכות יוצרים

  55. זכויות יוצרים על שיר בהזמנה לחתונה

  56. תביעה של רב בגין הפרת זכויות יוצרים

  57. העתקת תקציר תסריט הפרת זכויות יוצרים

  58. הדפסת ספרים ידיעה על הפרת זכויות יוצרים

  59. אחריות מנהלי תאגיד להפרת זכויות יוצרים

  60. האם צילום הופעה מהווה הפרת זכויות יוצרים

  61. ספר הדרכה למורים למתמטיקה - זכויות יוצרים

  62. תביעה נגד אולם שמחות בגין הפרת זכויות יוצרים

  63. תביעה בגין הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בצילום

  64. נדחתה תביעה נגד העירייה בגין הפרת זכויות יוצרים

  65. אחריות בעל אולם אירועים להפרת זכויות יוצרים במוסיקה

  66. אחריות מנהל אולם אירועים על הפרת זכויות יוצרים במוזיקה

  67. סעיף 37 לחוק זכות יוצרים: דרישת הכתב בהעברת זכויות יוצרים

  68. זכויות יוצרים על תמונה שצולמה לפני חוק זכויות יוצרים החדש

  69. החזקת תקליטורי DVD צרובים המהווים "עותקים מפרים" לפי חוק זכויות מבצעים ומשדרים

  70. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון