קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצפה בקרקע חקלאית: .1זוהי תביעה כספית, בה נדרשת הנתבעת לשלם לתובע סך של 315, 30ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב הצפת חלקה חקלאית שברשותו במים - הצפה שהנתבעת אחראית לה, על-פי הטענה. הסך הנ"ל כולל את הנזק כפי שנקבע ע"י שמאי מטעם התובע (150,28) ש"ח), וכן את שכר השמאי (165, 2ש"ח), הכל נכון ליום .1.3.94יחד עם זאת, התובע לא שיערך סכום זה בכתב התביעה מיום 1.3.94ועד יום הגשתו (10.5.94) ולא שילם אגרה בגין הפרשי הצמדה והריבית שסכום זה צבר עד יום 10.5.94, ולפיכך יוכל לכל היותר לקבל סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.5.94ואילך. בנוסף, טוען התובע שנגרם לו גם נזק כללי של עגמת נפש וסבל, אותו העריך ב- 000, 10ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. .2לפי כתב-התביעה, אחראית הנתבעת (המועצה המקומית שאין חולק כי החלקה נמצאת בתחומיה) לנזק שארע ביום 4.1.94(תאריך שאינו נזכר בכתב התביעה כלל, אלא רק בחוו"ד השמאי שצורפה אליו). מקור האחריות הנטענת היא בכך שלטענת התובע, צינור ניקוז הסמוך לחלקה ואשר הונח ע"י הנתבעת בוצע כך, שקוטר פתחו המזרחי 50ס"מ בעוד קוטר פתחו המערבי 60ס"מ, דבר המגביר את כמות המים הזורמת החוצה. בנוסף, נטען בתביעה כי הקוטר של הפתח המזרחי הוקטן עוד יותר עקב סחף שהצטבר שם עוד לפני הארוע ואשר לא סולק חרף התראות מטעם התובע. לפי חוו"ד השמאי שצורפה לכתבי התביעה, ירדו ביום הארוע וביום שקדם לו סה"כ 124מ"מ גשם במקום הארוע, ועקב אי תפקוד תעלות הניקוז נגרמו נזקי הצפה כמתואר בחווה"ד. .3הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה שצינור הניקוז היה בקוטר 60 ס"מ לכל אורכו וכי הצינור טופל כראוי. פרט לכך הכחישה את טענות התובע לאחריות ולנזק גם יחד, והוסיפה שדובר בכמות חריגה ביותר של גשם, 124מ"מ ביממה אשר גרמה לנזק (אם נגרם) ואשר הנתבעת לא צריכה לשאת באחריות לתוצאותיו. עוד צויין בכתב-ההגנה כי חממות סמוכות לכביש ולתעלת הניקוז לא ניזוקו, ומכאן כי אין קשר בין צינור הניקוז לבין הנזק (המוכחש). .4בשלב ההוכחות הוגשו מטעם התובע חוו"ד שמאי (ת/1) שעורכה, מר ביאליק (ע"ת 2) נחקר עליה; תצהיר התובע (ת/2) ונספחיו; תחשיב השטח והגידולים שעליו (ת/3); וחוו"ד מר זייד עבדאללה (ת/4). העידו לתובע: מר ביאליק (ע"ת 2), כאמור; וכן מר עיד חסאן, שערך את המדידה שצורפה כנספח י"ב לתצהיר התובע (ת/2) - ע"ת 1); התובע עצמו (ע"ת 3); ומר זייד עבדאללה (ע"ת 4), עורך חווה"ד ת/.4 לנתבעת הוגש תצהיר של עובד הנתבעת מר אבו עטא (נ/1), וכן הוסכם שחוו"ד השמאי מר אליעזר יקיר שהוגשה לתיק ביהמ"ש בשלבי ק"מ תחשב כראייה מטעם הנתבעת אף שעורכה לא העיד, תוך שמירת זכות התובע לטעון כנגד משקלה של חווה"ד (להבדיל מקבילותה). מר אבו עטא (ע"ה 1) היה העד היחיד שהעיד מטעם הנתבעת. .5השאלה הראשונה שעלי להכריע בה היא: האם הוכח שקוטר הצינור באחד מצדדיו היה רק 50ס"מ, בעוד הפתח בצד האחר הוא בקוטר 60ס"מ. התובעת הביאה להוכחת טענה זו מדידה (נספח י"ב ל- ת/2), אשר עורכה העיד עליה (ת/1). עד זה לא נחקר כלל בחקירה נגדית על שיטת ואופן המדידה, וגם על כישוריו המקצועיים לא שמעתי שהנתבעת חלקה. הנתבעת גם לא העלתה טענה כי את המדידה היה צורך להגיש בדרך של חוו"ד מומחה עפ"י התקנות, ומאחר ומדובר בהליך אזרחי והנתבעת לא התנגדה לקבילות המדידה כפי שנערכה והוגשה - גם אני אראה אותה כקבילה. הנתבעת לא הביאה חוו"ד נגדית, ואף לא חקרה את העד על האפשרות שהקוטר המוקטן שנמצא באחד הפתחים של צינור הניקוז נמדד כך, שהוא נובע מסחף שהצטבר ואינו משקף את הקוטר האמיתי של הצינור. כנגד עדות זו הביאה הנתבעת רק את תצהירו (נ/1) ועדותו של עה/1, אשר אינו עד מומחה. עד זה הוא הנדסאי בנין בהכשרתו, ומתוקף תפקידו אצל הנתבעת היה מופקד על ההכנות לחורף הרלבנטי ואף היה - לטענתו - נוכח בעת ביצוע הארכת המעבר (צינור הניקוז) לצד מזרח, אותה הארכה שלפי טענת התובע בוצעה כך שהקוטר של אחד מפתחיו היה רק 50ס"מ. לגרסתו הצינור כולו, על שני פתחיו, היה בקוטר 60ס"מ, וכלל לא קיים קוטר של 50ס"מ לצינור אלא רק של 40, 60, 80ו- 100(בס"מ) ויותר. העד עצמו אישר כי לא טיפל ברכישת הצינורות, אולם טען שלצינורות תו תקן אף שאינו נראה בתמונות (ר' עמ' 14, שורה 8ואילך). אשר לתמונות שהוצגו, לדעתי קשה ללמוד מהן ברצינות על קוטרו של צינור זה או אחר. לדעתי, המסקנה היא שעל בסיס מאזן הסתברויות, סביר יותר שפתחו המזרחי של הצינור היה בקוטר 50ס"מ. העדר מדידה נגדית והעדר חקירה נגדית של המודד שהעיד לתובע, יחד עם העובדה שהעד מטעם הנתבעת לא טיפל ברכישה ולא טען שמדד במו ידיו את קוטר הצינור לפני או אחרי הנחתו מביאים אותי למסקנה זו, וכן אי-הצגת מסמכי הרכישה של הצינור ואי-העדת האדם שטיפל ברכישתו מטעם הנתבעת. .6השאלה העובדתית השניה שלי להכריע בה היא שאלת נקיון פתח הצינור בעת הארוע. כזכור, בכתב התביעה נטען שפתחו של הצינור לא נוקה כיאות לפני הארוע, ואילו הנתבעת טענה כי דאגה לניקוי נאות של פתח הצינור. עיון בתמונה ת/5א' מלמד על כמות גדולה של סחף בפתח המצולם בה, כדי הקטנה לכמחצית (באומדן שלי) של קוטר הצינור. כיוון שהתמוונת הוגשו במהלך חקירתו הנגדית של עד ההגנה, לא התברר מתי בדיוק צולמו. עם זאת, ניתן להתרשם מהתמונות שצורפו ל- ת/ 1וצולמו למחרת הארוע, כי לפחות אחד מפתחי צינור הניקוז נסתם כמעט לגמרי. עה/ 1אישר בעדותו, תוך עיון בתמונות, שבצד המערבי "יש סחף ובוץ שמקטינים את הקוטר האפקטיבי של הפתח המערבי" (עמ' 13, שורות 25-24). מכאן, שהוכח שבנקודת זמן כלשהיא היו סחף ובוץ באחד מפתחי הצינור, ובכמות ניכרת. מרגע זה, עבר הנטל המשני להוכיח כי לא זה היה המצב ביום הארוע אל כתפי הנתבעת. אם נכונה טענתה כי דאגה לניקוי הפתחים לפני הגשמים, מה היה פשוט מלהציג יומני עבודה בדבר עבודות הניקוי? לא הוצגו יומנים (או רישומים אחרים כלשהם) בדבר הניקוי הנטען, ואפילו הנטען בסעיף 5לנ/ 1נותר עלום, ללא פירוט של תאריך הביצוע, לדוגמא. יתכן גם - למשל - שלפני תחילת החורף אכן בוצע ניקוי של הפתח, אך במשך החורף איש לא חזר וניקה את הסחף שהצטבר עד .4.1.94נספח "ה" לתצהיר התובע (ת/2), שנכתב כשבועיים לאחר הארוע, כולל בס' "ב" שלו הודאה למחצה בטענת התובע בגין הסחף, ובס' "ד" שלו אף יש חיזוק לכך שכן מדובר בו בהנחיה שניתנה למהנדס הניקוז לפתור בעיות ניקוז במקומות רבים, ובהמשך נאמר "אנו נפעל לפתרון בעיות ניקוז בנקודות הקריטיות". זאת ועוד: בס' "ג" למכתב זה נאמר, כי מוצע בעתיד להגדיל קוטר הצינור ל 100ס"מ וכן את אורכו (דבר שבוצע בהמשך, ואף בקוטר גדול עוד יותר). אוסיף כי נספח "ג" ל- ת/ 2נכתב עוד בספטמבר 1993, אולם לצערי אינני יכול להתייחס לתוכנו שכן הוא צולם בצורה כזו שמתרגומו נותרה רק השורה העליונה. מה שברור הוא שכבר אז, כ- 4חודשים לפני הארוע, היו טענות שהופנו כלפי המועצה הנתבעת ואשר עניינן היה - ככל הנראה - בצינור שהתובע טוען, כי ממנו זרמו המים שגרמו לנזק נשוא התביעה. כך או כך, נראה ממכלול הראיות הנ"ל ועל בסיס מאזן ההסתברויות, כי נכון ליום הארוע היה סחף בפתח הצינור באופן שהקטין את פתחו האפקטיבי. .7מסתבר, ששני הצדדים (כמבואר בס' 2לעיל) מאשרים כי ביומים (או ביממה) שקדמו לארוע ירדו 124מ"מ גשם בכפר-קרע. זו כמות גדולה מאד. הצדדים אמנם לא טרחו ולא הביאו נתונים מוסמכים על הממוצע הרגיל של גשם באיזור ביום, אך מן המפורסמות שמדובר בכחמישית או שישית מהכמות השנתית כולה. לא שמעתי כל טענה שבימי גשם אחרים באותה עונה ניזוקה חלקת התובע (או חלקות אחרות) מהצפה, ומכאן שהנזק קשור קשר הדוק ביותר לאותה כמות גשמים חריגה שירדה קודם לארוע. השאלה היא האם על הרשות המקומית לערוך סידורי ניקוז כאלה, שיעמדו גם בכמות חריגה כזו של גשם ביממה או שתיים. זוהי שאלה של מדיניות משפטית בקביעת גבולות והיקף אחריותה של הנתבעת. ברור, שאין מקום לדרוש אחריות מוחלטת של רשות לכל בעית ניקוז המתעוררת בתחומיה. חובת הזהירות (והציפיות) אינה מוחלטת ואינה בלתי מוגבלת, וכמובן שכך גם המשאבים הכספיים העומדים לרשותה של הנתבעת בכלל, ולצורכי ניקוז בפרט. שני הצדדים - כפי שכבר הערתי - לא טרחו להביא בפניי נתונים על שכיחותה (או נדירותה) של תופעה מהסוג שהתרחש בכפר קרע בתאריכים 3.1.94- .4.1.94מובן שאין אותו דין כאשר מדובר בתופעה המתרחשת, למשל, מדי שנתיים, או כאשר התופעה מתרחשת אחת לעשים שנה. התובע התייחס במפורש בתצהירו לכך שבשנים סמוכות וקודמות ירדו כמויות גשם דומות ואף גדולות יותר, אך לא גרמו נזק. על כך לא נחקר נגדית, ולא הובאו כל ראיות נגדיות. נושא ההצפות עקב כמויות גשמים חריגות התעורר בעשור האחרון ביותר במקרה אחר. הצדדים לא הביאו - בסיכומיהם - כל פסיקה בקשר לסוגיות אלה. .8נראה לי שבנסיבות העניין, הכף נוטה לכיוון הטלת אחריות על הנתבעת. מרגע שנקבע כי היו ליקויים במצבה של מערכת הניקוז, עבר לנתבעת הנטל להראות כי לא ליקויים אלה הם שגרמו לנזק, שכן המים כלל לא זרמו מאותו כיוון, או כי כמות הגשם היתה כה חריגה עד כי גם אלמלא הליקויים שמצאתי כי היו בצינור הניקוז לא היה הנזק נמנע או מוקטן. הנתבעת לא הביאה נתונים המוכיחים זאת, אף שאילו היתה מביאה נתונים וחוות-דעת מומחים יתכן שהיתה מיטיבה לשכנע כי מדובר בנזק שלא היתה חייבת להערך לו, וכי כל פגם שהיה בהערכותה לא העלה ולא הוריד לנוכח עוצמת התופעה של כמות הגשם החריגה. בהקשר זה אוסיף, כי טענות הנתבעת שחלקות סמוכות לא נפגעו ושחלקת התובע נמצאת בשקע טבעי אין בהן כדי להועיל לנתבעת. אם אכן זהו המצב של חלקת התובע, היה על הנתבעת, כאחראית לניקוז בתחומיה, לתת את דעתה גם על כך ולספק פתרון סביר גם לבעיה זו. דווקא העובדה שחלקות סמוכות לא נפגעו פועלת גם לחובת הנתבעת, שהרי הכמות החריגה של הגשם לא ירדה רק מעל חלקת התובע. מכאן, שחלקת התובע היתה - מסיבה כלשהיא (אולי אותו "שקע טבעי") - חשופה יותר להצפה. לחשיפה צפויה זו היה על הנתבעת לתת מענה סביר; וכאמור לעיל - הנתבעת היתה יכולה לנסות ולהוכיח כי הנסיבות היו כאלה, שהן חורגות מגבולות הנדרש ממנה. זאת לא עשתה הנתבעת. .9נותר לדון בעניין הנזק. התובע הציג חוו"ד שמאי מטעמו, והשמאי שערך אותה העיד עליה. חווה"ד נערכה על-פי ביקור בשטח מיד לאחר הארוע. חווה"ד הנגדית שהוגשה נערכה חדשים רבים לאחר הארוע, והיא מבוססת על ביקור בשטח ביום 6.6.94, כחמישה חודשים תמימים (!) לאחר הארוע. נקודה זו מעוררת תמיהה גדולה, שהרי מנספחי תצהיר התובע (ת/2) עולה בבירור שהנתבעת ידעה על טענות התובע לכל היותר ימים ספורים לאחר הארוע (והעד מטעמה אף העיד שראה את ההצפה, ממרחק של כמה עשות מטרים, כמו עיניו). מדוע חלפו 5חודשים עד להגעת השמאי לשטח, באשר במקום עיצומו של החורף (חודש ינואר) מגיע השמאי לשטח בתחילת הקיץ (ביוני)? לא שמעתי כל הסבר לכך. חוו"ד השמאי מטעם הנתבעת (מר יקיר) עסקה, בחלקה, בשאלה מי צריך לשאת באחריות ולמי על התובע לפנות. בכל הכבוד, אין שאלות אלה בתחום מומחיותו של השמאי. זאת ועוד: הלכה ידועה היא שמומחה אינו יכול להתיימר להכריע ב"פלוגתה הסופית", וזה בדיוק מה שמנסה מר יקיר לעשות בחלק הראשון של חוות-דעתו. ביתרת חוות-הדעת אין כל התייחסות רצינית לנזק על רכיביו השונים. העדתו לעניין הפסד פעולת החיטוי נראית - בכל הכבוד - לא רצינית, וכן העובדה שבוצע שיווק של חלק מהיבול (שהרי אין טענה שכל היבול ניזוק ללא תקנה). אין שום אומדן כמותי, אין שום היזקקות לנתונים מספריים, ואפילו התמונות שהיו אמורות להיות מצורפות לחווה"ד- לא צורפו. בנסיבות אלה, ובמיוחד כשהן מצטרפות לאי-התייצבותו של מר יקיר לחקירה (פעמיים, וללא הסבר), משקל חוות-דעתו הינו אפסי. כל זה עדיין אינו תחליף להוכחת הנזק ע"י התובע. התובע הגיש - כאמור חוו"ד מומחה מטעמו (ת/1). בעדותו טען התובע שנזקו היה למעשה גדול יותר שכן כאשר הוציא את הגזר הוא נוכח שגם אותו חלק של השטח שלא חוסל- נפגע, וחלק מהגזר נרקב (עמ' 11, שורות 15-10). המומחה שערך את ת/1, מר ביאליק, העיד כי הוא אכן ראה שרק 3.5דונם גזר ניזוקו מתוך כ- 10, ולכן אין הוא מופתע שהתובע שיווק חלק מהגזר שגידל בעת הארוע. נזק נוסף לגזר מעבר לאמור בחווה"ד לא נתבע בכתב התביעה, ועל-כן אין לפסוק בגינו פיצוי. גם אין בכך כלום שהתובע הודה, בתשובות לשאלון, שההכנסה בשנת 1994היתה כמעט כפולה מזו שב- .1993השאלה היא האם צפוי היה, אלמלא הארוע, להרוויח יותר מכפי שהרוויח, ולא כיצד התפתחו הכנסותיו משנה לשנה. טענה אחרת בפי הנתבעת היא שהתובע לא עשה להקטנת נזקו. זוהי טענה סתמית. הנתבעת לא הצביעה - בראיותיה, בחקירות נגדיות לתובע ולעדיו ובסיכומיה - על שום פעולה שניתן היה לעשות להקטנת הנזק ולא נעשתה. על פני הדברים נראה שהתובע המשיך לטפל באותו חלק של חלקתו שבו לא נגרם הרס, והוציא את הגזר (ואז התברר שחלק ממנו נרקב), ושיווק את כל מה שניתן היה לשווק. עוד יש להוסיף, שהנתבעת ניסתה לטעון שהתובע הוא בעלים של מחצית בלבד מהחלק שבגינה הוא תובע, אך בסיכומיה אין זכר לטענה זו ומכאן שהיא נזנחה ואין עוד צורך לדון בה. אשר לטענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את נזקו, אין דעתי כדעתה. יתכן שניתן היה להביא נתונים מפורטים יותר על הנזק, אך אין לומר שהתובע לא הביא ראיות על נזקיו. הובא מטעמו מומחה שבדק את הנזק יום לאחר הארוע. המומחה נחקר והתרשמותי היתה שעמד בכבוד בחקירתו, ולא מצאתי שמקצועיותו, מהימנותו או תוכן וטיב ממצאיו עורערו בה, פרט לעניין הנזק שבאובדן שנת חיטוי, שניתן היה להוכיחו ע"י הוכחה מתי חזר התובע (שעודנו חקלאי פעיל) על חיטוי החלקה. לכן לא אפסוק פיצוי בגין נזק זה (250, 2ש"ח במונחי חווה"ד). עוד אציין כי גם עה/ 1סיפר בעדותו, שראה (מהכביש) בוץ ואבנים שנסחפו לחלקת התובע. זה בודאי מצב שגורם לנזק, ואשר לשיעורו לא הביאה הנתבעת כל נתון - קונקרטי או כללי - כדי לסתור ראיות התובע. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את כל סכום חווה"ד ת/ 1בניכוי אותם 250, 2ש"ח שלדעתי לא הוכחו כראוי. .10התוצאה היא, כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 950, 25ש"ח בגין נזקו, בתוספת סך של 165, 2ש"ח בגין שכ"ט השמאי עבור חוות-דעתו, כאשר שני הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.5.94ועד לתשלום המלא בפועל. אינני פוסק על סכום נוסף בגין 'נזק כללי' כלשהוא, אשר לא הוכח ונראה שלא היה כל בסיס לתבעו. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת, בהתחשב בכמות הדיונים (וכן באופן ניהול ההליך על-ידה) ובסכום התביעה, בתשלום אגרות המשפט של התובע כאשר כל סכום אגרה ששולם ע"י התובע ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתו ע"י התובע עד לתשלומו ע"י הנתבעת, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 8ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. נזקי מיםהצפהחקלאותקרקע חקלאית