קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקצאת מגרש לבניית יחידת דיור במסגרת תוכנית הרחבה (זכאות להקצאת מגרש במסגרת תוכנית הרחבה). .1המבקשת ילידת 29 בספטמבר 1977, עותרת בבקשה זו לצו שיורה למשיבה 1(להלן: "בית שקמה" או "המושב") להמליץ למשיב 2(להלן: "מינהל מקרקעי ישראל") להקצות למבקשת מגרש המיועד לבנית יחידת מגורים במסגרת תכנית ההרחבה של מגרשים למגורים בבית שקמה. המבקשת גם עותרת שבית המשפט יצהיר כי המבקשת זכאית להקצאת מגרש כאמור בתנאים שווים לתנאי ההקצאה, שלפיהם הוקצו או יוקצו מגרשים כאמור, ליתר המתיישבים בבית שקמה. רקע עובדתי .2המבקשת היא בתם של שושנה וציון מכלוף, שהם בעלי זכויות ב"משק עזר" בבית שקמה. המבקשת והוריה לא היו ואינם חברי האגודה (המושב) אלא תושבים מכח החזקתם במשק עזר. .3המקרקעין, נושא תובענה זו, הם מקרקעי ישראל כהגדרתם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, שמינהל מקרקעי ישראל מנהל אותם על פי האמור בסעיף 2(א) ו- 3לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ן- 1960(להלן: "חוק מינהל מקרקעי ישראל"), לאמור: "2(א). הממשלה תקים מינהל מקרקעי ישראל (להלן-המינהל) שינהל את מקרקעי ישראל... .3הממשלה תמנה מועצת מקרקעי ישראל שתקבע את המדיניות הקרקעית שלפיה יפעל המינהל, תפקח על פעולות המינהל ותאשר הצעות תקציבו שייקבע בחוק". .4ביום 13באוקטובר 1993, מועצת מקרקעי ישראל החליטה, לפי סעיף 3לחוק מינהל מקרקעי ישראל, לאמץ כללי הרחבה, "בדבר מגרשי מגורים באגודות ישובים שהם מושבי עובדים, כפר שיתופי או אגודה שיתופית חקלאית". "כללי ההרחבה" האמורים (החלטה מספר 612), אפשרו הוספת יחידת מגורים אחת - לעומת כל נחלה מתוכננת ביישוב עד להיקף מורחב של 350יחידות מגורים בישוב, לרבות היחידות של בעלי הנחלות, של דור ההמשך ושל יחידות המגורים שאינן נחלות. עוד נקבע בסעיף 9לתוספת להחלטה 612, כי המועמדים להתישב במגרשי ההרחבה לא יחויבו להיות חברי האגודה החקלאית. וגם זאת: " .12האגודה רשאית לבקש כי תינתן עדיפות להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה לבני המקום. .13בן מקום לענין זה: צאצא לרבות בן זוגו, של מתיישב בישוב שהינו בעל זכות חכירה של נחלה, של משק עזר או של מגרש מגורים, בתנאי שהמתיישב גר במקום בקביעות בחמש השנים האחרונות, וגילו של הצאצא הינו 18ומעלה". בעל זכות של נחלה, של משק עזר או של מגרש מגורים בישוב או בישוב אחר - אינו זכאי לקבל מגרש מגורים במסגרת ההרחבה. הכללים האמורים גם קבעו את נוהלי הרישום להגרלה שתיעשה בין המועמדים לצורך קבלת המגרשים לבניה למגורים שהוקצו במסגרת הרחבת היישוב. .5כך היה במושב בית שקמה, והמבקשת טוענת כי משנודע לה "כי בעלי זכות חכירה של נחלה במושב בית שקמה...וכן בני אדם שאינם בגדר "בן מקום"... אמורים לקבל זכויות במגרשים" ופנתה בחודש אוקטובר 1995, אך לא ניתנה לה "המלצה" מטעם המושב למינהל מקרקעי ישראל לצורך הקצאת מגרש כאמור, עבורה. זאת, הגם שהוריה ידעו עוד קודם לכן מפרסום בעתון כי ניתן להגיש בקשות לחכירת מגרשים במושב, "במחיר שהיה גבוה" לטעמם. אולם, משהתברר לה, לטענתה, כי "המגרשים אמורים להיות מוקצים למעשה בחינם" לחברים במושב, שהינם בעלי נחלה ושאינם זכאים כלל וכלל על פי החלטת המשיבה 2לקבל מגרש מגורים במסגרת הרחבת הישוב, היא עתרה בבקשה זו (סעיפים 2ו- 7לתצהיר המבקשת מיום 04.12.95). .6אין מחלוקת, כי בשעת פרסום תוכנית ההרחבה במושב, ועל פי החלטה 612 האמורה, היתה המבקשת בת פחות משמונה עשרה שנה ולא היתה זכאית להיכלל בהגרלה כמועמדת להקצאת מגרש. אולם, ביום הגשת בקשה זו, ואף ביום שבו בוטלה החלטה 612ובמקומה באה החלטה 737, היתה המבקשת בת שמונה עשרה ומשום כך, אין לראות "במגבלה" זו מניעה להכללתה של המבקשת כמועמדת להקצאת מגרש לבניה במסגרת תכנית ההרחבה. .7כאמור, ביום 95.12.17באה החלטת מוצעת מינהל מקרקעי ישראל מספר 737(ילקוט פרסומים 4381, התשנ"ו, עמ' 1629) שביטלה את ההחלטה הקודמת מס' 612(ראה סעיף 12להחלטה 737). בהחלטה 737הושמטה ההעדפה לבני- מקום, ולענין המועמדים להקצאת מגרשים כאמור נקבע בסעיף 4כדלקמן: "(א) מגרשי המגורים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה, ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר בישוב, או בישוב אחר, וכן אינו חבר קיבוץ או חבר מושב שיתופי". בהחלטה 737גם בוטלה ההוראה שבסעיף 14להחלטה 612, שלפיה "אין לשייך זכות לקבלת מגרש לנחלה". הנה כי כן, בהחלטה 737נמסר, להלכה ולמעשה, לאגודות החקלאיות, שיקול דעת רחב - להמליץ למינהל מקרקעי ישראל על המועמדים לחכירת מגרש - "ועל פי האגודה יישק דבר". לפי ההחלטה אמורה (סעיף 4(ו)) גם העברת זכות חכירה, אחרי חתימת חוזה חכירה עם מי שקיבל מגרש לבניה, מותנית בהסכמת האגודה. ללמדך, כי הן בהקצאת המגרש והן בהעברת זכויות החכירה בו - שיקול הדעת מסור לאגודה. אתייחס, בהמשך הדברים בפסק דין זה, לסוגיה של העברת שיקול הדעת של מינהל מקרקעי ישראל לאגודה, שהיא גוף שזכרו לא בא בחוק המסמיך את מועצת המינהל. זאת, ככל שהדבר דרוש, בשים לב לכך שהמבקשת אוחזת ביתדות החלטה 612ולא בהחלטה .737 הסדרי ביניים .8אוסיף גם זאת: על פי החלטה 612ותכנית ההרחבה של המושב, הוחלט כי יווספו 107יחידות. בשלב הראשון שווקו 19יחידות שיועדו לבנים של תושבי המושב ואחרים. אולם, למרות הפרסום שנעשה, היתה היענות מועטה ואך 5הצעות התקבלו. אחר כך נמסר השיווק למתווך ואמנם הוקצו 19יחידות שרוכשיהן שילמו סכום השווה ל-000,20$, לפי אומדן מינהל מקרקעי ישראל. נותרו, איפוא, 88יחידות, שלפי טענת המושב, מיועדות "למועמדים מטעם חברי האגודה", וזאת על בסיס החלטה 737(סעיפים 12- 9לתצהיר התשובה של המושב, שנתן משה טייר). .9אחרי הגשת העתירה, ביקשה המבקשת (המ' 24599/95) ליתן לה צו הצהרתי זמני, שלפיו יימנע מינהל מקרקעי ישראל מהקצות כל מגרש שהוא במסגרת תכנית ההרחבה של היישוב, עד להכרעה בתובענה העיקרית. במסגרת הבקשה האמורה, הודיעו בעלי דין, ביום 13.12.95, לבית-המשפט על הסדר זמני, מבלי להודות בעובדות ובטענות שנטענו בכתבי הטענות, כדלקמן: "א. משיבה מס' 1(המושב - ע"ק) זכאית בכפוף לנוהלי משיבה מס' 2 (מינהל מקרקעי ישראל - ע"ק) והסכמתה של משיבה מס' 2, לפעול להקצאת המגרשים על פי החלטת מוסדותיה אך ורק לאלה הזכאים לכך עפ"י החלטה 612ובלבד שיישאר מגרש אחד אשר לא יוקצה עד להכרעה בתיק העיקרי או עד להחלטה אחרת. ב. משיבה מס' 1מצהירה כי טרם הסתיים תהליך הקצאת המגרשים אולם משיבה מס' 1קיימה הגרלה ובעקבותיה הודיעה לזוכים על המגרשים שהוגרלו על ידם על פי החלטות מוסדות משיבה מס' .1 ג. משיבה מס' 2תהיה זכאית להקצות את כל המגרשים במסגרת הרחבת היישוב בית שקמה לאלה הזכאים לכך על פי החלטה 612ובלבד שיישאר מגרש אחד שלא יוקצה עד להכרעה בתיק העיקרי או עד להחלטה אחרת". .10ביום 20.5.96, בית-המשפט הציע הצעות שהצדדים הסכימו לקבלן וקיבלו תוקף של החלטת בית-המשפט, ואלה עיקריהן, לעניננו: (א) תינתן אפשרות למושב לקבל את אישורו של מינהל מקרקעי ישראל לענין חלוקת יחידות לבני משפחה של בעלי נחלות או למומלצים שלהם, ליחידה אחת בלבד. (ב) לאחר האישור והחלוקה כאמור, תינתן אפשרות למבקשת, לגבי עודף היחידות, לקבל יחידה אחת. (ג) בשלב זה הקפאת הוצאתה של היחידה שנעשתה במסגרת הליך ביניים - תישאר בעינה עד להחלטה לגוף הענין, או בהסדר שאליו יגיעו הצדדים. (ד) ההחלטה לענין זה תיעשה, על-ידי המושב או על- ידי הרשויות, לא יאוחר מארבעה חודשים. (ה) המושב מתחייב להביא בפני מינהל מקרקעי ישראל, לאישורו, כל החלטה מן ההחלטות המחייבות את אישור המינהל. (ו) בעלי הדין, לרבות מינהל מקרקעי ישראל, אינם מוותרים, לענין הסדר זה, על כל טענה מן הטענות שבהליך זה או על כל זכות מן הזכויות שלהן הם טענו. (ז) אם לא יהיה הסדר בתוך 4חודשים, כי אז יהיו הצדדים רשאים לטעון את טענותיהם כאשר היחידה האמורה מוקפאת, ולא תוקצה. (ח) אם יתברר שאחרי חלוקת היחידות או אחרי בקשות לכל בעל נחלה כאמור, יהיה עודף, מתחייב המושב להמליץ על הקצאת יחידה אחת למבקשת. בשעת קבלת ההסדר האמור חלה החלטה 737, ומשום כך, יש להחיל את הוראות החלטה 737על ההסדר האמור, וממילא על הבקשה שבפני. טענות הצדדים .11המבקשת טוענת, כי משהסכימו בעלי הדין (המבקשת והמושב) בהסדר מיום 20.5.96שקיבל תוקף של החלטת בית-משפט, כי אם יישאר עודף אחרי חלוקת היחידות על פי בקשות בעלי הנחלות במושב, ימליץ המושב על הקצאת יחידה אחת למבקשת, ומשהתברר שישנו עודף כאמור - על המושב להמליץ לפי התחייבותו כאמור, ובכך תמה הפרשה, ואין צורך לדון בסוגיות המשפטיות המתעוררות בהליך זה. אמת נכון הדבר, שבדיון שהתקיים בבית-המשפט ביום 02.9.96(עמ' 6לפרוטוקול), הודיע ב"כ המושב, כי: "אם היה הסכם, חזרנו בנו על פי הסכם זה". לשון אחר: ההסדר האמור איפשר לצדדים לחזור בהם מן ההסכמות. לאמור, שהם שמרו בהסדר על טענותיהם וזכויותיהם, וכי אם לא יגיעו להסדר בתוך 4חודשים, וכך היה, הם רשאים לטעון את טענותיהם בבית-המשפט. להלכה, ולמעשה, המבקשת טוענת טענת השתק מחמת ההסכם שקיבל תוקף של החלטת בית-המשפט, ביום .20.5.96 ההסדר האמור לא היה בו כדי להשתיק את הצדדים מלטעון טענותיהם שהועלו בכתבי הטענות. משלא הושג הסדר בין הצדדים בתוך המועד שנקבע, באו הצדדים לבית-המשפט והודיעו כי לא הגיעו להסדר פשרה. על פי הוראותיו של ההסכם מיום 20.5.96, הצדדים או מי מהם היו רשאים לטעון את טענותיהם בעקבות זאת. ואמנם ב"כ המושב הודיע, כי לא הושג הסדר פשרה, ולכן הוא מבקש לטעון את טענותיו לגוף הבקשה. .12הצדדים לא ביקשו מבית-המשפט לחקור את המצהירים על תצהיריהם או להוסיף ראיות על אלה שצורפו לכתבי הטענות או הובאו בפני בית-המשפט. כל שביקשו הוא לסכם את טענותיהם בכתב. בסיכומיו מבקש ב"כ המבקשת, כטענה חלופית, להתיר לו לחקור את המצהיר מטעם המושב, ובסיכומיו אף כלל טענות עובדתיות שזכרן לא בא בכתבי טענותיו והתצהירים מטעמו. בין היתר, העלתה המבקשת טענות לענין פיצול נחלות על-ידי בניהם של בעלי נחלה וכן לענין מגמת הספסרות בקרקעות בשל הקצאת מגרשים לאנשים "זרים" שאין להם זיקה למושב. אינני רואה להיעתר לבקשת המבקשת ולפתוח את הדיון מחדש בדרך של חקירת המצהיר מטעם המושב על תצהירו. ב"כ הצדדים ראו להסתמך על התצהירים כמות שהם, וביקשו אך להגיש סיכומים בכתב, ובענין זה היו להם ימים רבים בבית-המשפט. משנעתר בית-המשפט לבקשת הצדדים והורה על הגשת סיכומים בכתב, מה למבקשת כי תלין. עיקרה של בקשת המבקשת מבוסס על טענות משפטיות במהותן - איזו החלטת מינהל חלה על הענין, תקפותה של ההחלטה ותחולתה על המבקשת, ובעיקר, פרשנות ההחלטה ויישומה על-ידי המושב. ועוד זאת: אם אמנם יש לראות בהסכם מיום 20.5.96- הסדר שמחייב את המשיבים, בחינת "הסכם בלתי הדיר" שמשתיק את המשיב, הרי ענין זה אינו עובדתי אלא משפטי גרידא, ולשם כך אין צורך בחקירת מצהירים. .13לגוף הענין, המבקשת טוענת כי היא סומכת את עתירתה על החלטה 612, שהיתה בת-תוקף ביום הגשת העתירה, וכי ביום הגשת העתירה היא היתה בת שמונה עשרה שנה, ולכן כל מועד שקדם להגשת עתירתה לבית-המשפט אינו רלוונטי. עוד טוענת המבקשת, כי אף אם חלים עליה התנאים שבהחלטה 737, אין ללמוד מן ההחלטה האמורה כי המושב רשאי להמליץ על מועמדים "זרים" למושב, תוך העדפתם על פני המבקשת. המבקשת אינה טוענת לשוויון עם בני גילה שהם בנים של בעלי נחלות, אולם היא טוענת שהיא "בת מקום" שבנים של בעלי נחלות עדיפים ממנה, אך היא עדיפה ממועמדים זרים שאינם "בני-מקום". .14טענות המושב, בקצירת האומר, הן אלה: (א) לפי החלטה 612, שעליה מבססת את עתירתה, אין המבקשת זכאית להיות מועמדת להקצאת מגרש, מן הטעם שבעת פרסום תכנית ההרחבה, המבקשת היתה קטינה. ואפילו היתה המבקשת בגירה באותה עת, המושב היה רשאי, על פי החלטה 612, לקבוע עדיפות לבני מקום, אך לא חייב ליתן עדיפות, וממילא - אין המבקשת רשאית לדרוש שתינתן לה עדיפות. (ב) ואולם, לטענת המושב, חלות הוראות החלטה 737על הענין דנן, שלפיה אין קיימת עדיפות לבני המקום, ולכן המושב מנוע מליתן למבקשת עדיפות "כבת-מקום". (ג) משבוטלה ההוראה שבהחלטה 612ש"אין לשייך זכות לקבלת מגרש לנחלה", לפי הוראות החלטה 737, רשאי המושב להמליץ על מועמדים מטעם בעלי נחלות ולהעדיפם על פני מועמדים אחרים. לענין זה העלה המושב טענה שלפיה שיקוליו להקצאת 88המגרשים בשלב השני, למועמדים מטעם חברי האגודה, בעלי הנחלות, הוא חוב ניכר שצברו האגודה וחבריה, כך שההכנסה ממגרשי ההרחבה תאפשר החזרת חובות ופרנסה בכבוד לחברי האגודה. ממילא, המבקשת לא ביקשה את תיקון בקשתה המבוססת על החלט 612, בעקבות פרסום החלטה 737, וממילא לא השיגה על הוראות החלטה .737 (ד) המגרשים שבמסגרת ההרחבה של המושב - אינם ניתנים "חינם" - בלא תמורה, כטענת המבקשת - כלפי "בני מקום". הקצאת המגרשים כרוכה בתשלום דמי חכירה מהוונים, הוצאות פיתוח והוצאות אחרות. משום כך, אין בסיס לטענת המבקשת, כי היא נזכרה לדרוש מגרש כאמור, לאחר שנודע לה, כי המגרשים ניתנים "בחינם". ממילא, השתהתה המבקשת בעתירתה. (ה) לפי החלטה 612(סעיף .29ח) לבן-מקום שלהוריו משק-עזר, כמו המבקשת, או מגרש מגורים שגודלו לפחות שני דונם וניתן לפיצול, רשאית האגודה לקבוע, כי זכאותו תהיה בעדיפות שניה. משום כך, לפי המושב, המבקשת היא בעדיפות שניה, ובכל מקרה להוריה מגרש שניתן לפיצול וניתן לבנות עליו יחידת מגורים עבור המבקשת; בכפוף להסכמת האגודה. בכל מקרה, שיקולי המשיבים סבירים והמבקשת לא הראתה כל עילה לפסול שיקולים קאלה. (ו) לטענת המושב, אין ממש בטענות המבקשת כי הקצאת המגרשים ללא מכרז לתושב שאינו בן מקום, וכי אין לאפשר לבעלי הנחלות לקבוע זכויות של אחרים באדמות המדינה. בכל מקרה, לטענת המושב, מינהל מקרקעי ישראל פטור מחובת מכרז בעסקות מקרקעין במגזר החקלאי וההתישבותי, וזאת לפי פרק ג' לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-.1993 השאלות השנויות במחלוקת .15אלה השאלות העיקריות השנויות במחלוקת: (א) איזו החלטה של מועצת מינהל מקרקעי ישראל יש להחיל על הענין דנן - האם החלטה 612שהיתה בת תוקף בעת הגשת התובענה, או החלטה 737, שביטלה אותה. (ב) האם המבקשת זכאית על פי ההחלטה הקובעת להיכלל בין המועמדים לקבלת מגרש לבנית יחידות מגורים במושב - אם כבת-מקום, אם בדרגת עדיפות שניה, ואם לפי ההחלטה מיום 20.5.96המבוססת על הסכמת הצדדים. ההחלטה הקובעת .16החלטת האסיפה הכללית של המושב מיום 31.5.94קובעת, כדלקמן: "הוחלט לחלק את המשבצות במרכז המושב סה"כ מגרשים לבנייה 88 .107יח' יהיו לחלוקה והיתרה 19יח' האגודה תעביר זכויות לחברים ואחרים לפי קריטריונים שנקבעו. המגרשים שיחולקו שהם 107יח' יהיו כפופים לתקנון שהאגודה תקבע והם יפעלו לפיהם" החלטת האסיפה הכללית נעשתה כשהחלטה 612היתה בת-תוקף, ועל בסיסה של ההחלטה אמורה. אולם, משלא יוחדו כל היחידות ולא שווקו בזמנם, ובעת שהיתה החלטה 612בתוקף, הרי משבוטלה החלטה זו בהחלטה 737, על המושב לפעול לפי הוראות החלטה .737 זאת ועוד: סעיף 11להחלטה 737קבע הוראות מעבר, כדלקמן: " .11הוראות מעבר. המינהל יוציא הוראות מעבר לגבי השמטת ביצוע עסקות שהוחל בטיפול בהן לפי החלטת המועצה מס' 612, ובלבד שתשלום דמי החכירה וחתימת הסכם הפיתוח עם המינהל יבוצעו לא יאוחר מתאריך 29בפברואר 1996". סעיף 12להחלטה 737ביטל, למעשה, את החלטה 612, אך על פי הוראות המעבר האמורות, הוצאו הוראות מעבר שנתנו הארכת מועדים של כחודשיים וחצי להשלמת הליכי ההרחבה שהוחל בהם לפני 95.12.17, הוא יום קבלת החלטה 737(סעיפים 13.2 ו- 13.3להוראות המעבר, וראה גם ה"פ 1103/95 ליאני ואח' נגד ישרש מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ, שב"כ המבקשת הואיל להעבירו לבית המשפט, אחרי הגשת סיכומיו). הוראות המעבר קבעו, כי אם ההליכים לא יושלמו במועד שנקבע, כי אז הליכי ההרחבה יבוצעו לפי החלטה .737 אכן, המסקנה ההגיונית והנכונה היא שהמושב יפעל על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטה 737, שהיא ההחלטה המאוחרת שביטלה את קודמתה. למושב גם אין אפשרות שלא לפעול לפי החלטה 737, לגבי הליכים שלא החלו או לא הושלמו. בענינה של המבקשת, אפילו ייקבע כי היא זכאית להיכלל כמועמדת לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה, ההליכים לגביה לא החלו במנהל ולא הושלמו, וממילא צריך שהוראות החלטה 737יחולו עליה. זאת, גם אם בשעת הגשת בקשתה חלו הוראות החלטה .612 הנה כי כן, לדידה של המבקשת אין כל נפקות להחלטה .612 למעלה מן הצורך אבדוק את זכאות המבקשת אף לפי שתי ההחלטות. זכאות המבקשת .17החלטת האסיפה הכללית מיום 31.5.94, שכאמור התבססה על החלטה 612, קבעה עדיפות לבני מקום לגבי 19מתוך 107יחידות מגרשי ההרחבה, ואילו היתר ( 88יחידות) - "יהיו לחלוקה". בענין זה סתמה החלטת האסיפה הכללית ולא פירשה. גבי 19היחידות נאמר "לחברים ואחרים", ואין זה ברור מי הם "אחרים", הגם שמלשון זו ניתן לומר, כי ניתנה עדיפות לבני המקום, על פי האמור בסעיפים 12ו- 13להחלטה .612גם המבקשת היא בת מקום, והיתה זכאית, לכאורה, להימנות עם בני המקום שלהם תינתן עדיפות. אולם, לצורך מתן עדיפות לבני מקום לפי סעיף 12להחלטה 612, היה צורך לבקש את מינהל מקרקעי ישראל ליתן עדיפות כאמור. תוכנית הפרוגרמה להרחבת היישוב שאישר מינהל מקרקעי ישראל לפי החלטה 612, התבססה על הרחבה של 107יחידות, שמתוכן 19יחידות יהיו, בשלב הראשון, לבני המקום ואחרים. אולם, התברר, כי לא היה ביקוש אף ל- 19היחידות האמורות מצד בני המקום, וגם המבקשת לא ביקשה אז להימנות עם המועמדים. לענין זה, אינני מקבל את טענת המבקשת, כי לה (כקטינה אז) ולהוריה לא נודע על הפרסום של המושב שהזמין הצעות למועמדות גבי 19היחידות. הפרסום, כעולה מן ההודעות בעתונות ופרסומים אחרים, שצורפו לתצהיר המושב, היה בהם, די והותר, כדי ליידע את המבקשת או הוריה על הזמנת ההצעות. משלא באו אלא 5הצעות, הוצא השיווק באמצעות מתווכים, כשמחיר המגרש עמד אז על שווי של 000, 20דולר (סעיף 9לתצהיר מטעם המושב), ואמנם שווקו כל 19היחידות. לפיכך, החליט המושב, כך עולה מתצהירו (סעיף 10) לייעד את 88היחידות הנותרות למומלצים מטעם חברי המושב. אין כאן העדפה של חברי המושב לעצמם, אלא הטבה משמעותית לחברי המושב שיוכלו למעשה להמליץ על מי מטעמם, ואין אנו יודעים (ולא הוכח) אם המלצה זו שווה תמורה לחבר האגודה ומה שיעורה או טיבה של תמורה כאמור. לא הוחוור לבית המשפט, מה ענין חובות החברים והמושב "להמלצה בתמורה", אם לא הטבה כספית לחבר עצמו, ומכל מקום כיצד מכוסה חובו של החבר מן התמורה האמורה, מעל ומעבר למחיר שמשלם רוכש היחידה בעד המגרש - לאגודה עצמה. על כל פנים, אם המבקשת היתה מבקשת להיכלל בין המועמדים הראשונים לגבי 19 היחידות, לא היתה כל מניעה לכך, כך גם לפי הצהרת המושב, אפילו בשעת הגשת הבקשה הייתה קטינה, והלא ענין זה היה יכול למצוא את פתרונו אם בעת קבלת החלטה 737והוראות המעבר היתה בת יותר מ- 18שנה, וכך היה גילה של המבקשת. לשון אחר: אם היתה כבר אז בת 18והיתה נכללת בין 19רוכשי המגרשים הראשונים, ניתן היה להשלים את ההליכים לגביה ולזכותה ביחידה אחת, אם היתה משלמת את המחיר שנקבע למגרש. אולם, מתצהיר המבקשת עולה, כי היא לא ביקשה זאת, ורק משסברה, בחודש אוקטובר 1995, כי מגרשים אלה ניתנים "חינם-אין כסף" לבני המקום, דבר שלא הוכח כלל ועיקר, הגישה את בקשתה להיכלל בין המועמדים - בני המקום, לאמור: לקבל מגרש בלא תשלום. דין בקשתה של המבקשת להיכלל בין המועמדים לגבי 19היחידות הראשונות, לפי הוראות החלטה 612- להידחות. יש לבדוק את זכאותה של המבקשת גם על בסיס החלטה 737, ועל כך ארחיב להלן. אולם, לפני כן אתייחס לטענת ההפליה בין המבקשת כבת מקום, שיש להוריה משק עזר, לבין "אחרים" שאינם בני חברים. האמנם הפליה בלתי חוקית .18אקדים ואומר, כי אכן נראה לי כבהחלטה 737מסרה מועצת מינהל מקרקעי ישראל לאגודות החקלאיות, לעניננו, שיקול דעת רחב מאוד, כדי "העברת שיקול הדעת" לאגודות. בסעיף 4(א) להחלטה 737, נקבע, כאמור, כי: "מגרשי המגורים יוחכרו בידי המינהל למועמדים שיומלצו בידי האגודה ... ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר בישוב או בישוב אחר ...". הנה כי כן, לענין בחירת המועמדים לחכירת מגרש במסגרת תכנית ההרחבה או העברתו (סעיף קטן (ו)) - הסמכות הועברה לאגודה השיתופית. שאלה היא, אם סמכות האמורה ניתנת להעברה לגוף שזכרו לא בא בחוק, ואין בחוק הסדר לאצילת סמכות כאמור על ידי מועצת מקרקעי ישראל (וראה בג"צ 702/79 גולדנברג נ' ראש מועצת רמת השרון, פד"י לד(4), 85; 88וכן פרופ' זמיר הסמכות המינהלית, כרך ב', עמ' 532ופסק דינו של השופט קלינג, ה"פ 342/96 אורנוילוי ואח' נ' בארותיים מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, לא פורסם). הצדדים לא העלו ענין זה של הסמכות "על ראש טענותיהם", הגם שב"כ המבקשת צירף את פסק דינו של השופט קלינג, בתורת "הוספת אסמכתא משפטית לסיכומים", בכלל האסמכתאות השונות שהגישו אחרי הגשת סיכומיהם. סבורני, שאין אני צריך להיזקק לטענה זו, אגב הגשת אסמכתא משפטית אחרי הגשת הסיכומים, ולעניננו אינני צריך לקבוע עמדה בשאלת תקפותה של החלטה 737, נוכח התוצאה שאליה הגעתי. מכל מקום, גם ב"כ המשיבה 1צירף בתגובה פסק דין של השופט קלינג בענין אחר (ה"פ 211/96 הרצל כחלון ואח' נ' זית מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ) מאוחר יותר, שבו לא נקבע דבר וחצי דבר לענין תקפותה של החלטה .737 .19אמת נכון הדבר, שתכנית ההרחבה באה, בראש ובראשונה, לאפשר לבני- מקום ביישובים חקלאיים, להמשיך את מגוריהם ביישובים, על ידי מתן מגרשים לבניה למגורים, שיהיו נפרדים ועצמאיים מנחלות אבותיהם וממשקי העזר של הוריהם. זאת, להבדיל מבניה בדרך של פיצול המגרשים של ההורים. המטרה העיקרית לתכנית ההרחבה לא היתה, ואינה צריכה להיות, הפקת רווחים של חברים ותושבים ביישובים ובמושבים, כאמור, מהעברת קרקעות המדינה ל"זרים". אכן, בהחלטות המושב, אם באסיפה הכללית האמורה ואם בהחלטות אחרות, שלא באו בפני בית המשפט, קיימת הבחנה, אם לא הפליה, בין חברי האגודה לבין בעלי משקי עזר. בעלי הנחלות זכאים להמליץ על אחרים מטעמים להיות מועמדים בעוד שתושבי המקום שהם בעלי משקי עזר אינם זכאים לכך, ולא ניתנה אף לבניהם עדיפות על פני אחרים מבין אלה שיומלצו ע"י בעלי הנחלות - חברי האגודה. האם זו הפליה בלתי חוקית? אמת הדבר, שטענת הפליה המחייבת התערבותו של בית המשפט צריכה להתבסס על כך שהשיקול שעמד ביסוד ההחלטה המפלה - להעניק או להרשות לפלוני ומניעתה מאחרהינו פסול (ראה בג"צ 528/88 אביטן נ. מינהל מקרקעי ישראל, פד"י מג(4), 297). וגם זאת: "עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת. לא השוויון "הטכני" או "הפורמאלי" הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים ... השאלה המתעוררת כשנטענת טענת הפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא יש גם לברר, אם ההפליה היא בלתי מוצדקת, דהיינו האם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין מסיבות שונות, מאידך, אין בה משום הפליה ...". (שם, שם). ואמנם עקרון השוויון הוא מעקרונות היסוד בשיטת המשפט שלנו, וגם אם אינו כתוב עלי חוקה כתובה ונוקשה "הרי הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי" (בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נגד שר האוצר, פד"י מו(1), 191; 201). כל חיקוק, וכל שכן הנחיות מינהליות וקריטריונים ומבחנים להענקת זכות, הרשאה, רשיון ושלילתם מתפרשים באופן שתכליתו להגשים שוויון בין אדם לחברו ולא להפלות ביניהם (בג"צ 953/87 פורז נגד ראש עירית תל אביב-יפו, פד"י מב(2), 309), וכל רשות שלטונית חייבת לפעול מתוך שוויון. אולם, במה דברים אמורים ? בהפעלת עקרון השוויון בין שווים ולא בין שונים. בעניננו, אין מתעוררת שאלת ההפליה או ההתיחסות של המושב בין בעלי משקי העזר - בינם לבינם, אלא בין בעלי הנחלאות לבעלי משקי העזר. תכנית ההרחבה לגבי בית שקמה, כפי שבאה על ביטויה בהחלטת האסיפה הכללית מיום 31.5.94- נתנה זכות אך ורק לבעלי הנחלות במושב לקבוע את המומלצים אף שלא מבני המקום. וגם זאת: כפי שנקבע ברע"א 5817/91 (רוזנברג נגד משרד הבינוי והשיכון, טרם פורסם): "... החובה לנהוג בהגינות ובשוויון נגזרת מן התפיסה כי "מקרקעי הציבור צריכים להתנהל לפי אמות מידה ממלכתיות". אימוץ אמת מידה כאמור הוא בגדר חובתן של רשויות ציבור בכל עניניהן; ועל אחת כמה וכמה ככל שהדבר נוגע לטיפול ברכוש שהוא בבעלותו של הציבור כולו ...". ואולם, ענין לנו בהבחנה בין חברי האגודה לבין תושבים, שהם בעלי משקי עזר, ואין אלה יכולים לדרוש את כל הזכויות המוענקות לחברים, כשם שאין הם נוטלים את חובותיהם, לרבות החובות שנצברו בשל מעשים ומחדלים של האגודות ושל ועדי האגודה והחברים. משום כך, אין פסול או חוסר שוויון מהותי בהבחנה שבין חברי האגודה (בעלי הנחלות) לבין תושבים במושב (בעלי משקי עזר). גם המבקשת עצמה אומרת, כי אין היא מבקשת לעצמה זכויות של בעלי נחלה, אלא היא מבקשת שתינתן לה "עדיפות שניה", לאמור: לפחות מעמד של מומלץ מטעם חבר אגודה, שאינו תושב המקום ואינו בן-מקום. כיוון, שכנראה המבקשת לא תזכה להמלצה של חבר האגודה, שיהיה מעונין ביקרם של אלה שמטעמו, הרי היא מופלית לרעה, כך לטענתה. סבורני, כי אין זה אי-שיוויון אסור שעל בית המשפט להתערב ולפסול אותו, ומשום כך, דין הטענה - להידחות. מניעות והשתק .20כבר אמרתי לעיל כי הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטת בית המשפט ביום 20.5.96לא יצרו השתק מהעלות טענות על ידי מי מהצדדים לגבי זכאות המבקשת להיכלל בין המועמדים להקצאת מגרש במסגרת תוכנית ההרחבה. ההסכמות האמורות השאירו אפשרות זו, ומשהודיעו שלא הגיעו להסדר, הסכימו לסכם את טענותיהם, הגם שכל צד טען, לשיטתו הוא, אם ההסכמות האמורות שרירות וקיימות, אם לאו. דעתי היא, שהמושב גם אינו מנוע, כטענתו, מליתן עדיפות לבני מקום, עקב החלטה .737 החלטה 737מסרה שיקול דעת רחב ביותר, לאגודות השיתופיות, לקבוע במידה יתרה, למי יחכיר המינהל מגרש במסגרת תוכנית ההרחבה, בסייגים מסוימים ובהתערבות דלה של המינהל, כגון הסייג שלא תינתן חכירה כאמור, לבעלי זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר - ביישוב או בישוב אחר. דא ותו לא. קביעת הקריטריונים והמבחנים הושארה לשיקול דעת האגודה. נה כי כן, האגודה אינה חייבת לפי החלטה 737ליתן עדיפות לבן מקום, אך גם אין היא מנועה לעשות כן, ותנאי כאמור, אם האגודה תרצה לקבוע אותו, יעמוד במבחן ההגיון והסבירות. לא זו בלבד, אלא שתנאי של מתן עדיפות לבן מקום - אם הוא בן של בעל נחלה או אם הוא בן של תושב אחר - עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית שלשמה באה תכנית ההרחבה בישובים החקלאיים - "למשוך" צעירים בני המקום כדי שיתנחלו ויתיישבו במקום, יפרו אותו ויעשו לרווחתו. חובת מכרז .21אין דעתי כדעת המבקשת, שהקצאת המגרשים במסגרת תכנית ההרחבה טעונה מכרז על פי תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-.1993 סבורני כי תקנה 25קובעת פטורים, די והותר, לגבי התקשרויות של מינהל מקרקעי ישראל לביצוע עסקות במקרקעין, ובמיוחד תקנות 25(1) ו- 25(28) לתקנות האמורות. בין כך ובין כך, המבקשת לא הגישה הצעה על פי הפרסומים שהמושב עשה גבי 19המגרשים שהציע המושב - אם לחברים ואם לאחרים, ובענין זה אין לה להלין אלא על עצמה. סיכום .22העולה מן המקובץ שלא מצאתי פסול בהחלטות המינהל או בהחלטות המושב ודין התובענה להדחות. .23בשולי הדברים, אציין כי אינני יכול להשתחרר מן הרושם, כי דחיית בקשתה של המבקשת לקבל מגרש להרחבה, לוותה ב"התבצרות בעמדות" שהיה קשה להשתחרר ממנה, ולנהוג בבקשה מעבר למידת הדין ולפרשנות הצרה של החלטות המינהל והמושב. מדובר בבת-מקום, שהאינטרס של המושב הוא שתמשיך להיות תושבת במושב, גם אם ניתן לממש את השאיפה הזאת בדרך של פיצול המגרש של משק העזר, הרי אם תיווצר האפשרות ל"מגרש עודף" - יש לאפשר לה את קבלתו, בכפוף לעמידתה בתנאים הלגיטימיים שייקבעו. כך גם סברתי בעת מתן ההחלטה מיום 20.5.96, והצדדים הסכימו לה, כדלקמן: "אם יתברר שאחרי חלוקה של היחידות או אחרי בקשות של כל בעל נחלה כאמור יהיה עודף - מתחייב המושב להמליץ על הקצאת יחידה למבקשת". המושב קושר עתה את ההקצאה האמורה בחובות המליונים שנצברו למושב ולחבריו כלפי נושים או בהסדר עם המינהלה להסדרים במגזר החקלאי, כדי מימוש פרדס של החברים, שאין למבקשת חלק בו. אפשר שקביעת הזיקה האמורה היא לגיטימית, בשים לב לסעיף 9להחלטה 737, שמתנה את הקצאת המגרשים ע"י המינהל בהמצאת אישור של מנכ"ל המינהל להסדרים במגזר החקלאי. אולם, מידת הסבירות מחייבת לשקול את בקשת המבקשת מעבר לשיקולים אלה. .24בנסיבות הענין, המבקשת תשלם למשיב 1בלבד, שטרח ועמל בהליך זה, שלא נשמעו בו עדויות, הוצאות ושכ"ט עורך דין בסכום כולל של 000, 4ש"ח, בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בניהקרקעותהקצאת מגרשיםיחידת דיורהקצאת קרקעות