קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת משאות כבדים בעבודה: סגן הנשיא קובובי: 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ליפס - דן יחיד; תב"ע מח/389-0) שדחה את עתירת המערער להכיר בכאבי הגב שבהם לקה המערער כפגיעה בעבודה (מיקרוטראומה). 2. העובדות הצריכות לעניין נקבעו על-ידי השופטת המלומדת בזו הלשון: "א) התובע יליד 1953, מועסק בתעשיה הצבאית מאז שנת 1982 ועד עצם היום הזה; ב) בשנת 82/83 עבד התובע במחלקת הרכבת תותחים. במחלקה זו הרים התובע, יחד עם אחר, חלקים כבדים במשקל של 20 ק"ג, והרכיבם בתותח; ג) החל משנת 83/84 עבד התובע במשך 14 או 15 חדשים במחסן כסבל. מחלקות המפעל נהגו להמציא את הזמנותיהם לציוד למחסן, ותפקידם של עובדי המחסן היה לספקו לפי ההזמנות. הציוד במחסן הוא ציוד כבד, ומאוחסן בארגזים העומדים אחד על משנהו, כשמשקל כל ארגז עד 30 ק"ג. על מנת לספק את ההזמנה היה על התובע, יחד עם חבר לעבודה, להוריד את הארגזים המוזמנים. לעיתים על מנת להוריד ארגז כזה היה צריך להוריד גם את זה שמעליו. בנוסף, פרק התובע מהמשטחים, יחד עם אחר, את הסחורות שהגיעו למחסן לצורך אחסון. הסחורות הגיעו במשאיות ובכל משאית היו בין 1 ל- 2 ארגזים; ד) לאחר 4- 3 חודשים מאז תחילת עבודתו, החל התובע לסבול מכאבים בגבו. משגברו כאביו פנה לקבל טיפול רפואי כמפורט במסמכים הרפואיים". 3. המומחה הרפואי שמינה בית-הדין לחוות את דעתו בעניין - פרופ' טורק - נשאל אם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין מחלתו, ואם כן האם ניתן לומר שתרומתה של העבודה היתה בכך שכל הרמת משא היתה בבחינת פגיעה קטנה שהסבה נזק זעיר והופעת המחלה באה, בסופו של דבר, כתוצאה מהצטברות אין-ספור נזקים זעירים כאמור, שנגרמו על-ידי אין ספור הרמות משא. לשון אחר: מיקרוטראומה. 4. תשובתו של פרופ' טורק היתה כי המערער סובל מליקויים שונים בעמוד השדרה: סקוליוזיס, קיפוזים, ספונדילוליזים וספונדילוליסטזים. כל אלה - פגימות קונסטיטוציונאליות שהיו קיימות לפני תחילת עבודתו אך היו אסימפטומאטיות, כלומר לא גרמו למיחושים. העבודה גמרה להחמרה זמנית במצב. על כך שהשינוי היה זמני, למדים מן העובדה שבמסמכים הרפואיים לא צויין שינוי מיוחד במצבו בשנים 1985 1984. פרופ' טורק שלל את האפשרות שכל הרמה והרמה כמוה כפגיעה זעירה הגורמת לנזק זעיר, וכל שניתן לומר הוא שהמחלה נעשתה בתקופה מסוימת סימפטומאטית. 5. לפנינו טען המערער שהסיבה לכך שלא נמצאו בשנים 1984 ו- 1985 רישומים בכרטיס הרפואי, היתה שהוא חשש לגשת בתדירות גבוהה לקופת חולים עקב מצבו העדין (עמד לפני פיטורים) והסתפק בנטילת גלולות ובחגורה אורטופדית. את ההחמרה במצבו ייחס המערער לא לאירוע תאונתי אחד, אלא לסדרה של מאמצים שגרמו לפגיעות בגבו. 6. בא-כוח המוסד השיב כי המומחה הרפואי שלל אפשרות של מיקרוטראומה. צילומי הרנטגן הראו שהמערער לקה בגבו בפגימות מספר ואלה הפכו, זמנית מבלתי כאובות לכאובות. עד כאן טענת הצדדים. 7. העניין שלפנינו שייך לאותם המקרים בהם קצרה ידו של בית-הדין להושיע במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968. המערער טוען לפגיעה בעבודה ותובע גמלאות נפגעי עבודה. "פגיעה בעבודה", פירושה או תאונת עבודה או מחלת מקצוע. במקרה דנן אין מדובר במחלת מקצוע לפי רשימת המחלות. אין מדובר גם בתאונה, היינו: אירוע פתאומי, בלתי-צפוי מראש, שארע במקום מסוים ובמועד מסוים. המערער נתלה באפשרות השלישית, בתורת המיקרוטראומה. דא עקא שגם אפשרות זו אינה קיימת בענייננו. לתורה ה"ל - עם היותה פרי של פיקציה משפטית (מבריקה) - חוקיות משלה, שבלעדיה אין לה זכות קיום. על כך עמד בית-הדין בדב"ע מו/64- 0 (אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם) באומרו כי - "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. בענייננו לא הובא שמץ של הוכחה בדבר פגיעה החוזרת ונישנית מאיזה סוג או מין שהוא. המערער אמנם עשה 'מאמצים פיזיים גדולים כולל הרמת משקלות כבדים', אך אין טענה, שמאמצים אלה, היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...". 8. מקובל עלינו שעבודתו של המערער היתה כרוכה במאמצים קשים - הרמת משאות כבדים. ישנה גם עדות רפואית שהעבודה הביאה להחמרה זמנית במצבו של המערער. אך אין בכך כדי לקבוע שכאבי הגב נובעים ממיקרוטראומה, שיסודה הוא בפגיעה זעירה החוזרת על עצמה עוד ועוד, דוגמת אין ספור טיפות המים הנופלות על הסלע עד שהן מנקבות אותו. 9. עם כל הצער שבדבר אין מנוס מלדחות את הערעור וכך אנו עושים. 10. השופט ד. מורל אני מסכים לתוצאה, אך מבקש להעיר: שני יסודות לתורת המיקרוטראומות, האחד - אירועים זעירים שחוזרים על עצמם פעמים אין ספור; והאחר - נזק זעיר, כתוצאה מאותם אירועים זעירים שאינו ניתן לאבחון ורק בהצטברותם מתגלה נזק של ממש. מסכים אני שאותם אירועים זעירים צריך שיפעלו על מקום מוגדר בגוף, אך לא נראה לי שהאירועים עצמם חייבים להיות זהים במהותם. אפילו האירועים אינם זהים במהותם (כמו: הרמות של משאות באופן שונה מפעם לפעם, או משקל שונה של המשא), אך הוכח שהם פעלו על מקום מוגדר בגוף - די בכך כדי להחיל את תורת המיקרוטראומה. כיוון שבעניין שלפנינו קבע המומחה הרפואי ש"אין לייחס לזמן מסוים או לאירוע מסוים פגיעה זעירה כתוצאה מכל הרמה והרמה", כלומר המומחה מצא שאין קשר בין האירועים הזעירים לנזק - אין צורך להיכנס לבעיה של אירועים "זהים במהותם", וזו יכולה להישאר בצריך עיון. לפיכך הסכמתי לתוצאה. 11. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.הרמת משקל