קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחזות מתמחה לעורך דין: העותר התמחה במשרד עורכי דין ועמד כהלכה בבחינות ההתמחות. אלא שקודם להסמכתו כעורך דין התקבלה בלשכת עורכי הדין תלונה שבה נטען כי העותר הציג עצמו כעורך דין לפני המתלוננת וביצע פעולות בשמה. לשכת עורכי הדין אמנם הייתה ערה לכך שהתלונה הוגשה במסגרת סכסוך אזרחי שהתהווה בין המתלוננת לבין העותר אולם היא ראתה בהתחזות של מתמחה כעורך דין עבירת משמעת וביקשה להעמידו לדין משמעתי לפני מוסדות השפיטה המשמעתית של הלשכה. הלשכה סירבה להעניק לעותר רישיון עורך דין עד שתתקבל החלטת בית הדין המשמעתי. בא כוח העותר העמיד את הלשכה על כך שמעשה ההתחזות לכאורה נעשה עוד טרם שהעותר היה למתמחה. מכאן שלשכת עורכי הדין נעדרת סמכות לשפוט אותו במסגרות השפיטה המשמעתית שלה. הלשכה ביטלה את החלטתה ופנתה למשטרה בתלונה במגמה שיתבררו עובדות לאשורן ותיבחן השאלה אם העותר עבר עבירה פלילית. הלשכה שבה שקלה וחזרה על החלטתה לעכב את הסמכת העותר והוא עד שיתקבלו ממצאי החקירה המשטרתית. העותר השיג בעתירה זו על החלטת הוועד המרכזי של הלשכה ובפיו שלוש טענות עיקריות. הטענה הראשונה היא שהלשכה נהגה עם העותר באורח לא הוגן. היא "הכניסה ראשה" בינות לסכסוך אזרחי ושיתפה פעולה עם מהלך נקמני של המתלוננת. ללשכה לא היה מידע בדוק בדבר נסיבות ההתחזות כעו"ד והיא הבינה שחומר התלונה שבידיה איננו מספיק כדי לקבל מכוחו החלטה המונעת את קבלת העותר לשורות הלשכה. לכן עשתה עצמה "צד לסכסוך" והגישה תלונה למשטרה (אף על פי שהמתלוננת שכל מעייניה כספיים לא התלוננה במשטרה). הלשכה יצאה מגדרה כדי לעכב את ההסמכה והגישה תלונה בעניין לא לה. הטענה השנייה היא שההחלטה אינה סבירה בהקשרן של הנסיבות. העותר הועסק במשרדו של עו"ד איהב עיראקי כשכיר (טרום-מתמחה) ממרץ 2007 ועד אפריל 2008 שאז החל את התמחותו במשרד. במאי 2007 פנו למשרד עיראקי, באמצעות העותר, ה"ה עלאא יוסף חמארשה ואילנה גורקין להסדיר אישור שהייה בישראל לעלאא שהוא תושב הרשות הפלסטינית. שני הלקוחות הוזמנו למשרד עיראקי לחתום על יפוי כוח. החתימה נעשתה לפני עורך דין כעולה מיפויי הכוח. הפעילות בעניין אישור השהות שיש לה תיעוד בכתב נעשתה בידי עו"ד עיראקי. בשלב מסוים התגלע סכסוך כספי בין הלקוחות לעו"ד עיראקי על רקע שכר הטרחה. בשלב הזה גורקין הקליטה שיחות שניהלה עם אנשי משרד עיראקי ובאחת השיחות נשמע העותר מציג עצמו (כנראה מספר פעמים) כעו"ד. העותר טוען שזו הייתה פליטת פה אומללה. כוונתו הייתה לכך שהוא פועל במשרד עורכי דין ותו לאו. מכלל הנסיבות היה ברור ללקוחות שהוא איננו עורך דין [שמו לא הופיע על סמליל (לוגו) המשרד וכל פעולה שיש לעשות בפני עורך דין או באמצעות עורך דין נעשתה בידי עורכי הדין במשרד כשהלקוחות מודעים לדבר]. על כן פליטות הפה הללו נעדרות כוונת התחזות וספק אם הן חוצות את סף הפליליות. מכל מקום אין מדובר בהתנהגות קלונית, או התנהגות לא מוסרית ולא אתית נמשכת או סטייה חמורה מן השורה. בנסיבות כאלה החלטה החותרת מתחת לפני חופש העיסוק ופוגעת בפרנסתו ובעתידו המקצועי של העותר היא בלתי סבירה. הטענה השלישית היא שההחלטה אינה מידתית. שכן ההחלטה אומרת שהסמכתו של העותר תעוכב עד שיתבררו תוצאות חקירת המשטרה. מהלך זה עלול להימשך זמן רב (ואפילו זמן רב מאד, אם תהיה החלטה להעמיד את העותר לדין פלילי). עיכוב בן חודשים ושנים איננו מידתי. ד"ר עליאש בא כוח הלשכה, הבהיר כי זו מותרת במניעת הסמכתו של מתמחה כעו"ד - ומקל וחומר בעיכוב ההחלטה בדבר ההסמכה - על רקע התנהגות לא נורמטיבית גם בהעדר הרשעה בפלילים. הלשכה רואה בחומרה יחסית הצגת מצג כוזב בדבר היות אדם עו"ד. אלא שכיון שלא היו בידיה עובדות בדוקות (ולא ניתן היה לברר דברים לאשורם בהליכי משמעת (בשל חוסר סמכות), החליטה לפנות למשטרה בתלונה ובכך לגרום לכך שגוף חוקר אובייקטיבי יקבע ממצאי עובדה. אם ממצאי המשטרה יפריכו את התלונה תישמט הקרקע מתחת לפני ההחלטה וניתן יהיה להסמיך את העותר. משלושת טענות העותר משכה את עיקר תשומת לבי זו בעניין המידתיות. סברתי שאפשר בנקל "לקצר הליכים" ולהגיע להכרעה מהירה. העותר, שאינו חולק על כך ש"נפלטה" מפיו אמירה המציגה אותו בפני המתלוננת כעו"ד יפרוש את העובדות כפי שהן מתאשרות מפיו לפני הלשכה וזו תקבל את החלטתה מייד בלי צורך להמתין עד בוש לסיום החקירה המשטרתית וסיום ההליכים בעקבותיה. שני הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט וכשלעצמי סברתי שבכך אפשר היה להביא את הטיפול בעתירה אלי סיום. בכל זאת חזקה עליי בקשת ד"ר סעדיה בא כוח העותר שהעתירה תישאר על כנה עד שיתמצה ההליך המנהלי בלשכת עורכי הדין. אכן עורך הדין ביקש וכנראה ידע את אשר הוא מבקש. שכן לא חלף זמן רב ובא כוח העותר המציא לבית המשפט הודעה מראש משרד חקירות במשטרת טייבה האומרת כי תיק החקירה נסגר מחוסר עניין ציבורי וכי העותר לא נחקר כחשוד בתיק. עו"ד סעדיה מיהר להפנות את ההודעה לבית המשפט בבקשה לפסוק את הדין ולקבל את העתירה. הפנייה הועברה לבא כוח לשכת עורכי הדין לתגובה. עו"ד עליאש הגיב בהתנגדות לקבלת העתירה ולהיפך, סברתו היא שיש לדחותה. לשכת עורכי הדין סבורה כי המשטרה פעלה שלא כהלכה בסגירת התיק מחוסר עניין לציבור; שכן הוגשה לה תלונה הנסמכת על ראיות (תלונת גורקין וחמארשה ותמליל הקלטה) על כך שהעותר התחזה כעו"ד וגבה שכר טרחה בגין טיפול משפטי שלא בוצע. בנסיבות אלה היה על המשטרה לברר עובדות כהוויתן. לשכת עורכי הדין הגישה ערר על החלטת סגירת התיק אל פרקליט המדינה. השקפתה של לשכת עורכי הדין נראית בעיניי - בנסיבות עניינו של העותר - בלתי סבירה ובלתי מידתית. מדיניות הלשכה בעניין ההגנה על ייחודיות המקצוע נשקפת מן הדברים הבאים הכלולים בערר שהוגש לפרקליט המדינה: לא בכדי קבע המחוקק בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, פעולות שיוחדו לעורכי דין. קיים אינטרס ציבורי מובהק, כי פעולות משפטיות לא תבוצענה ע"י מי שאינם אמונים על רזי המקצוע. עורכי ה דין זוכים לאמון מיוחד מצד האזרח והרשויות ולפיכך חייבת להיות וודאות לגבי זהותם ככאלה. קביעה, כי התחזות לעו"ד היא עבירה שאין בביצועה עניין לציבור, כמוה כמתן היתר לביצועה, ועלולה להוביל לפריצת גדר מסוכנת לחברה. מדיניות זו בהיבט עקרוני בוודאי מוצדקת. אולם יישומה הדווקני על נסיבות העניין הקונקרטי נראה בעיניי בלתי מידתי. חוק לשכת עורכי הדין מסמיך את הלשכה שלא לקבל לשורותיה מועמד שהורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות העניין, משום קלון או שנתגלו עובדות אחרות שבנסיבותיהן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי להיות עורך דין (סעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין). פשוט וברור בעיניי שמשקלן של "עובדות אחרות" צריך להיות שווה ערך לעבירה פלילית שבנסיבותיה יש קלון. לשון אחר עבירה שקלון טבוע בה, היא לעצמה, עושה את המבצע לבלתי ראוי להיות עורך דין. כדי ש"עובדות אחרות" יחסמו את שערי הלשכה לפני מועמד, צריך שעוצמתן ומשקלן יהיו כדי עשייתו לבלתי ראוי להיות עורך דין; היינו עוצמתן ומשקלן של העובדות האחרות צריכה להיות שווה לזו של עבירה שיש עמה קלון. מעשי התחזות לעורך דין עשויים להמחיש את המחשבה האמורה. ספק רב (ואולי אפילו אין ספק) שהתחזות כעו"ד כשהיא לעצמה אינה עבירה שקלון טבוע בה. אולם התחזות כזאת עשויה לבוא בגדר "עובדות אחרות" המקימות בסיס לחסימת קבלת מועמד ללשכת עורכי הדין. אימתי תהיה התחזות לעו"ד בעלת עוצמה ומשקל מספיק כדי להוות מחסום מפני קבלת המועמד ללשכה? כמדומה שהדבר מצריך התחזות "מהותית" או התחזות "נמשכת" עד כדי היותה ל"תופעה". התחזות תהיה למהותית כאשר בעקבותיה באה פעולה המיוחדת לעורך דין, או כאשר על סמך ההתחזות ניתן בידי המתחזה עניינו של לקוח לטיפול. והוא הדין מקום שאדם מציג עצמו חזור ושנה בפני אנשים שונים כעו"ד גם אם איננו פועל כעו"ד. הכמות בעניין זה, בשל פוטנציאל ההטעיה שיש בה עשויה להיות שווה בעוצמתה להתחזות מהותית. קשה לראות כיצד התבטאות חד-פעמית המציגה את המועמד כעו"ד בלי שנלוותה לה פעילות המיוחדת לעורך דין יכולה להוות מחסום כאמור. זה הדבר בעניינו של העותר. ה"עובדות הנוספות" שבידי הלשכה כוללות תמליל שיחה מוקלטת שבה מתייחס העותר אל עצמו ארבע פעמים כעו"ד. אין כל ראיה על פעילות כעו"ד. הנסיבות המתוארות הקימו בסיס למתן פסק דין בעקבות הדיון המקדמי שקוים בעתירה. בכל זאת, בעיקר לנוכח דברים שאמר בא כוח הלשכה בדיון ["אם חברי היה אומר לועדת ההתמחות חטאתי זה היה מקרה שולי אכן בטעות התחזיתי כעו"ד אני מבקש סליחה. הם היו מחליטים....אמרתי שאני עו"ד אבל זה חסר משמעות לא הייתה לזה נפקות..."] סברתי שהלשכה תכיר בעצמה בשוליות ההפרה שנעשתה מצד העותר ולא תאלץ אותו להיות תלוי בין שמים וארץ לאורך זמנה של חקירה משטרתית והליכי משפט שאת משכם אין לשור. המשטרה - שיש להעמידה בחזקתה שבחנה את התלונה ואת הראיות שעליה היא נשענת - הגיעה למסקנה שאין במקרה זה עניין לציבור וסגרה את תיק החקירה. מכאן, סביר מאד להניח, שהראייה הממשית היחידה שהייתה לנגד עיני המשטרה היא תמליל השיחה שבה כלולה הצגת העותר את עצמו כעו"ד. לא הייתה לה ראייה על "תופעה" של התחזות כעו"ד או על פעילות כעו"ד (זולת אמירות בעלמא של גורקין ועלאא על כך שהעותר פנה למשרד הפנים וגם הבטיח שיגיש בשמם עתירה לבג"ץ). נוכח זה, גם כשאני משווה לנגדי את האפשרות שפרקליט המדינה יקבל את הערר של הלשכה, נראה לי שהמסכת הנפתלת של ההליכים הביורוקראטיים שהעותר נקלע אליה בלי שהוא אחראי לכך (החלטה נעדרת סמכות של הלשכה להעמידו לדין משמעתי, העברת הבירור העובדתי למשטרה, הגשת ערר לפרקליט המדינה) גרמה ועשויה להוסיף ולגרום לעיכוב בלתי מידתי בקבלת העותר ללשכה. סיכומו של דבר. בנסיבות הנתונות, בהעדר ראיה או קביעה מוסמכת, בדבר הפרה מהותית של הוראות ייחוד המקצוע שבחוק לשכת עורכי הדין ובהעדר ראיה שהעותר השיג דבר באמצעות הצגת עצמו כעו"ד, נראית החלטת מוסדות הלשכה לעכב את ההחלטה בעניין קבלתו ללשכה עד שתתקבל החלטת פרקליט המדינה בערר על סגירת התיק במשטרה, משום פגיעה בלתי סבירה ולא מידתית בזכות היסוד לחופש העיסוק. העתירה מתקבלת. לשכת עורכי הדין תסמיך את העותר כעו"ד בהקדם האפשרי. לשכת עורכי הדין תשלם לעותר הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח (מהם 7500 ש"ח ייחשבו כשכ"ט עורך דין). התחזותהתמחות (במשפטים)עורך דין