התנגשות במכונית חונה - נזקי רכוש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגשות במכונית חונה: התובע (להלן: "התובע"), בעליה של מכונית מסוג פורד אסקורט קבריולה, מ.ר. 85-909- 12 (להלן: "המכונית"), הגיש תביעה על-סך 993, 19 ש"ח כנגד הנתבע - הנהג של מכונית מסוג סיטרואן - מ.ר. 86-414-29, בזמנים הרלוונטים להגשת התביעה וכנגד חברת הביטוח איתן, מבטחת רכב הסיטרואן. בכתב התביעה טען התובע, כי בתאריך 27.1.96, עת נהג הנתבע ברכבו, סטה לפתע מנתיבו ופגע במכוניתו של התובע שחנתה בצד הדרך. לטענתו, כתוצאה מן התאונה נגרמו למכוניתו הנזקים המפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה. לפיכך, טוען התובע, כי על הנתבעים לשפותו בגין הנזקים שנגרמו למכוניתו (הנתבע בשל היותו הנהג שגרם לנזק וחברת הביטוח בשל היותה המבטחת של הנתבע) וכן כי יש לפסוק לו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ. בכתב הגנתה טענה המבטחת כי הנתבע הפר את תנאי פוליסת הביטוח בכך שנהג במצב של שכרות, בניגוד לסעיף 22(5) לפוליסה ובכך שגרם לתאונה במתכוון, בניגוד לאמור בסעיף 1(6) לפוליסה. כן טענה המבטחת כי הנתבע הפר את הוראת סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח אשר על פיו אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, שכן היה עליו להיות מודע למצבו ולא לנהוג ברכב. לפיכך, טוענת המבטחת, כי משהפר הנתבע את תנאי הפוליסה אין היא חבה בפיצוי התובע, אלא עליו למצות זכויותיו כנגד הנתבע בלבד ודין התביעה כנגדה להדחות. גם הנתבע מס' 1הגיש כתב הגנה ובו הכחיש את כל טענות התובע באופן גורף וטען כי הנזקים להם טען התובע הינם מוגזמים וללא אחיזה במציאות וכי התובע לא עשה די להקטנתם. אולם, בדיון מיום 7.7.97הודה עו"ד צחי, בא כוחו, כי אמנם התנגש הנתבע ברכבו של התובע, כאשר רכבו של האחרון חנה בצד הדרך (עמ' 1לפרוטוקול, שורות 19-20) ואשר על כן, השאלות העומדות להכרעה בפני הינן רק לענין אחריותה של הנתבעת מס' 2(המבטחת) וסוגית גובה הנזק. אדון בשאלות כסדרן. אחריותה של המבטחת כאמור, טוענת המבטחת, כי משהפר הנתבע את תנאי הפוליסה אין היא חבה בפיצויו של התובע וכי עליו למצות זכויותיו כנגד הנתבע בלבד. ואמנם, סעיף 68לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כי: "ביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי" (ההדגשה שלי - ש.ד.). הנה כי כן, רשאי הצד השלישי (התובע במקרה דנן) לדרוש מהמבטחת כי תשלם לו את תגמולי הביטוח שחייבת היא למבוטח (הנתבע במקרה דנן), אלא אם כן למבטחת טענות טובות כלפי המבוטח. דהיינו, על מנת לבחון האם פטורה המבטחת במקרנו מחובת השיפוי לתובע, שומה עלינו לבדוק האם קמה לה טענה כנגד הנתבע. אדון בטענותיה כפי שפורטו בכתב ההגנה אחת לאחת. א. לטענת המבטחת, נהג הנתבע במצב של שכרות וכתוצאה מכך גרם לנזקי התובע ועל כן, על פי תנאי הפוליסה (סעיף 22(5)) פטורה היא מפיצוי הנתבע. אני סבורה כי אף מבלי לבחון האם אכן נהג הנתבע במצב של שכרות דין הטענה להדחות. סעיף 22(5) לפוליסה פוטר את המבטחת מחבותה על פי הפוליסה במקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים". לשיטתה של המבטחת, יש לראות אף את השכרות כנכנסת להגדרה זו. אין דעתי כדעתה ואני סבורה כי יש לקרוא את הסעיף כלשונו ולא לקרוא בו את שאין בו מלכתחילה. מסקנתי זו נסמכת על השוואת לשונו של סעיף זה ללשונו של סעיף 19.3.3 לפוליסה הדן בהגבלות על ביטוח ההגנה המשפטית והקובע כי: "המבטח לא יהיה חייב בכל תשלום על פי פרק זה אם בעת קרות התאונה היה המבוטח תחת השפעת משקאות חריפים, סמים, או כל חומר המשפיע על עירנותו או שיקול דעתו בנהיגה" (ההדגשה שלי - ש.ד.). עינינו הרואות כי באותה הפוליסה ממש, משנדרש מנסחה לקבוע את החריגים לביטוח ההגנה המשפטית, איזכר מפורשות את היות הנהג נתון להשפעת משקאות חריפים כחריג לכלל. ומכלל הן אתה שומע לאו, והמסקנה היא שלא כלענין החריגים לביטוח ההגנה המשפטית, הרי שלענין החריגים לחבות המבטחת, משלא נקט המנסח וציין מפורשות כי הפוליסה לא תכסה אבדן או נזק שנגרמו בשל היות הנהג נתון להשפעת אלכוהול, הרי שעל כורחך אתה אומר כי פוליסת הביטוח אכן מכסה מקרים בהם נהג המבטח תחת השפעת אלכוהול. כן אני סבורה כי יש להגיע לתוצאה זו בשל הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו במקרה של ספק בפרשנותו של החוזה, יש לפרשו כנגד הצד המנסח (ראה, ג' שלו, "דיני חוזים" מהדורה שניה, ירושלים - תשנ"ה, עמ' 312). גם בע"א 1632/94 פונריבצקי ולדימיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) עומד בית המשפט המחוזי בת"א על ההבחנה דלעיל: "סמים, חרף קרבתם ה'אידאולוגית' לאלכוהול - אינם אלכוהול. אם רצתה המבטחת להשתחרר מחבותה במקרים של שכרות היה עליה להתייחס במפורש לענין זה, ולפיכך סעיף 21ה אינו פוטר את המערערת" (עמ' 7לפסה"ד). ולעניננו, אף במקרה דנן לא התייחסה המבטחת מפורשות ולא ציינה בסעיף כי בעת נהיגה בשכרות לא תהא פוליסת הביטוח בתוקף ואשר על כן, אין סעיף 22(5) פוטר אותה מחבותה כלפי הנתבע. ב. כן טענה המבטחת, כי הפוליסה אינה מכסה מקרה זה הואיל והנתבע נהג ברכב למרות שהיה מודע להיותו שתוי, ועל כן, יש לראותו כמי שגרם לתאונה במתכוון, בניגוד לאמור בסעיף 1(6) לפוליסה. גם דין טענה זו להדחות. סעיף 1(6) לפוליסה קובע כי מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים "אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו". גם אם אניח כי אכן נהג הנתבע בשכרות, הרי שלא הוכח כי התכוון לגרום למקרה הביטוח. עצם כוונתו להשתכר או לנהוג במצב שכרות אינה מעידה על כוונתו להתנגש ברכבו של התובע ולגרום לו נזק. גם על ענין זה עמד ביהמ"ש בע"א 1632/94 הנ"ל: "הגם שהתובע הכניס עצמו למצב של שכרות מרצון אין לומר כי התכוון לגרום לתאונה ולנזק במתכוון, ולכן גם חריג זה אינו חל. קביעה זו, מקובלת על המערער וגם עלינו" (שם, שם). והמסקנה היא, אם כן, כי אף חריג זה אינו חל ואין המבטחת פטורה משום כך מחבותה כלפי הנתבע. ג. עוד טענה המבטחת, כי הנתבע הפר את הוראת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח אשר על-פיו אין המבטחת חייבת בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, שכן היה עליו להיות מודע לשכרותו ולא לנהוג ברכב ומשלא עשה כן, הפר את חובת תום הלב ואת חובתו למנוע או להקטין את הנזק. בקצרה אומר שאף טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד ואין לי אלא להצטרף לקביעותיו ולאמצן אף לעניננו. סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח קובע כי: "אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט". ובית המשפט הנכבד סבר כי אף אם נצא מנקודת הנחה כי המנעות משתית אלכוהול היא בהחלט בגדר אמצעי סביר שבו יכול היה המבוטח לנקוט כדי למנוע את קרות מקרה הביטוח, הרי שהבעיה בסעיף אינה בהגדרת האמצעי הסביר, אלא במועד חלותו של סעיף זה: "מקרה הביטוח הוא התאונה ולא השתיה, שהרי מקרה הביטוח הוא המקנה למבוטח את הזכות לקבלת תגמולי ביטוח, וודאי שלא השתיה עצמה מקנה לו זכות זו. לפיכך, קרות מקרה הביטוח הוא רגע התרחשות התאונה". והמסקנה היא, אם כן, כי אין בכוחו של הסעיף לסייע למבוטחת, שכן הסעיף כלל לא חל כל עוד לא קרה מקרה הביטוח ולפיכך, בעת שהכניס המבוטח את עצמו למצב של שכרות לא חלה עליו כל חובה למנוע או להקטין את הנזק. אשר על כן, אני סבורה כי לא עלה בידי המבטחת להראות כי התקיים חריג כלשהו הפוטר אותה מחבותה על פי הפוליסה כלפי הנתבע ולפיכך, אין היא יכולה גם כן להתנער מחיוביה כלפי התובע ועליה לפצותו בגין נזקיו שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה. גובה הנזק בסעיף 6 לכתב התביעה מבסס התובע את תביעתו כנגד הנתבעים במספר ראשי נזק נטענים. אדון בכל ראש נזק בנפרד. הנזק למכונית התובע הגיש חוות דעת מומחה (ת/1), שנערכה על ידי השמאי ע. גינדי, בה פורטו הנזקים שנגרמו למכונית כתוצאה מן התאונה וכן הוערך הנזק. בנוסף להערכת הנזק שנגרמה בפועל למכונית ("מוקד א'"), מוסיף השמאי וטוען כי כתוצאה מהתאונה ניזוק חישוק המגנזיום בגלגל האחורי השמאלי ולמרות המאמצים הרבים, לא ניתן היה לרכוש חישוק מהדגם הנדון (תוצרת חברת "זדנר") ולכן רכש התובע סט חישוקים של יצרן אחר במחיר נמוך בשיעור ניכר מחישוקי המגנזיום של חברת זדנר. לפיכך, טוען השמאי, כי יש לפצות את התובע גם בעלות ההפרש בין חישוקי המגנזיום מחברת זדנר, בהם אין הוא יכול להשתמש, לבין חישוקי המגנזיום אותם רכש בפועל. אכן, שוכנעתי כי התובע עשה את מירב המאמצים לרכוש חישוק מגנזיום אחד, כדוגמת החישוק הנפגע, אך מאמציו לא צלחו. מסקנה זו עולה מחקירתו הנגדית: "ש: היכן ביררת איפה ניתן להשיג חישוקים דומים? ת: התקשרתי למספר יבואנים שמתעסקים ביבוא של חישוקי מגנזיוום. היבוא של החישוקים לא יבוא סדיר. ישנו יבואן מסוים שמביא סט או דגם מסוים ויש יבואן אחר שמביא דגם אחר. עשיתי בירור אצל כל האנשים שאני מכיר שמתעסקים בזה, לא אצל כולם אלא אצל רובם. בנוסף לכל, מצורף לחווה"ד אישור מיבואן די נכבד, דן ספיד, בקשר לנושא הזה. יש לי את האישור הזה פה. ש: חוץ מדן ספיד אתה מוכן לפרט לי 2שמות של יבואנים שעימם דיברת? ת: לפני הרבה זמן היה בחור בשם נאדי ועוד כמה. אני לא זוכר. יש לי ספר שנקרא "גלגלים" ושם תחת ערך חישוקים יש שם מספר של יבואנים שמתעסקים בנושא חישוקים ופניתי ל-4- 5 והם אמרו לי שחבל על הזמן. די קשה להשיג את הדגם המיוחד הזה" (עמ' 9- 10 לפרוטוקול). אולם, לא שוכנעתי כי על הנתבעים לשאת אף בהפרש עלות חישוקי המגנזיום מחברת זדנר לחישוקים שנרכשו בפועל ואני סבורה כי על הנתבעים לשאת רק במחיר עלות סט החישוקים אותם נאלץ התובע להחליף ולא בעלות ההפרש, מה עוד ש- 3 חישוקי המגנזיום הנותרים בעקבות החלפת הסט נותרו ברשותו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 14-16) ואפשר ויעשה בהם שימוש בעתיד. גם מטעם המבטחת הוגשה חוות דעת מומחה (נ/2) שנערכה על-ידי השמאי עמי מימון, ובה נטען כי חוות דעתו של השמאי גינדי (ת/1) מקובלת למעט ענין עלות החיוב בהפרש בין סט החישוקים המקורי לסט המוחלף (על כך דנתי לעיל) ולמעט העובדה שלא נוכה בלאי מן הצמיג שהוחלף כתוצאה מן התאונה. אמנם, יתכן והיה מקום לנכות את הבלאי בגין השימוש עם החלפת הצמיג, אולם, מלבד טענתו הסתמית של השמאי מימון כי יש לנכות בלאי בשיעור של % 25 או יותר, הרי שהטענה לא בוססה כראוי ולא ניתן להסתמך עליה, זאת במיוחד לאור העובדה שהשמאי מימון כלל לא בדק את המכונית לשם עריכת חוות דעתו ולכן אף לא בחן את הצמיג המדובר. המסקנה היא, כי משאישר השמאי מימון את חוות דעתו של השמאי גינדי במלואה (בכפוף לסייג לעיל בדבר הפיצוי בגין עלות ההפרש בין סט המגנזיום המקורי לסט המוחלף - "מוקד ב'" לחוות הדעת ת/1), יש לקבל את חוות הדעת של השמאי גינדי במלואה לענין פירוט הנזקים שנגרמו בפועל למכוניתו של התובע ואני פוסקת לו פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 323.72, 9 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.96(אמצע התקופה בה הוצאו הוצאות התיקונים) ועד למועד התשלום המלא בפועל. שכר טרחת השמאי בגין עריכת חוות דעתו של השמאי גינדי, נדרש התובע לשלם סך של 948 ש"ח (ת/2). סכום זה לא הוכחש על-ידי הנתבעים ואשר על כן, אני פוסקת כי עם הצגת חשבונית המס/קבלה לנתבעים ישלמו הם לתובע גם שכר טרחתו של השמאי גינדי בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום שכר הטרחה ועד למועד התשלום המלא בפועל. הוצאות נסיעה במונית, טלפונים והכנת מסמכים גם סכומים אלא לא הוכחשו על-ידי הנתבעים ולפיכך, ישאו הנתבעים בתשלום הוצאות הנסיעה במונית, בעלות השיחות לגרמניה שביצע התובע לבירור בקשר לחישוקי המגנזיום ובעלות הכנת המסמך שהוגש לחברת הביטוח בסך כולל של 201 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.96 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ירידת ערך המכונית ואובדן שעות עבודה הגם שראשי נזק אלו לא הוכחו כדבעי, אני סבורה כי לתובע אכן נגרם נזק כספי בגין אובדן שעות עבודה בעת שנדרש לטפל במכוניתו לאחר התאונה ובגין ירידת ערך המכונית ואני פוסקת לו פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 000, 2 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.96 ועד למועד התשלום המלא בפועל. לסיכום מכל האמור לעיל אני פוסקת כי: א. הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים כדלקמן: 1. בגין הנזק למכונית, על-פי חוות דעתו של השמאי גינדי, סך של 323.72,9 ש"ח. 2. בגין שכר טרחת השמאי - הסכום ששולם בפועל לשמאי כמפורט בגוף פסק הדין. 3. בגין הוצאות נסיעה במונית, טלפונים והכנת מסמכים - סך של 201 ש"ח. 4. בגין ירידת ערך המכונית ואובדן שעות עבודה - סך של 000, 2 ש"ח. ב. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט בגוף פסק הדין. ג. כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של % 20 מהסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.רכברכב חונההתנגשותנזקי רכושנזק לרכב