זכאות ל-25 אחוז מהנזק בתאונת עבודה - סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 330(ג) סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי - 25% מהניכוי: כללי 1. עניינו של פסק דין זה הוא בטענת התובע לפיה הוא זכאי ל- 25% מסך הניכוי , בהסתמך על הוראות סעיף 330(ג) וסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). העובדות הצריכות לעניין    2. ביום 17.6.99 הגיש התובע, יליד 1981, תביעה כנגד הנתבעים לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה, שהתרחשה ביום 7/8/99, בשעה שהועסק בעבודה באתר מטעם הנתבע 2. כנטען בכתב התביעה, הנתבע 1 הינו קבלן, שהיה אמון על בניית בניין ברחוב ביאליק 50 בחולון (להלן: "האתר"), ואילו הנתבע 2 הינו קבלן שיפוצים, שהועסק כקבלן משנה באתר. על פי הנטען, הוחלט במועד האמור לפרק תומכות טלסקופיות ממתכת שהוצבו על גג הבניין, במשקל 15 ק"ג כל אחת. הנתבע 2 עלה לגג הבניין וזרק את התומכות לכיוונו של התובע על מנת שיאסוף אותן ויאחסן אותן במקום סמוך. למרבה הצער, פגעה אחת התומכות במהלך השלכתה, בראשו של התובע וגרמה לו פגיעת ראש קשה ושיתוק חלקי בפלג גופו השמאלי. התובע נבדק על ידי פרופ' יצחק שקד, נוירוכירורג מומחה. בחוות דעתו מיום ,3.1.99 הוערכה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 91.5%. המוסד לביטוח לאומי העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 100% (ועדה רפואית מיום 1.7.99). בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.12.00 (כב' השופטת ה. גרסטל) נקבע, כי הדיון בתביעה יפוצל באופן שראשית תידון ותוכרע שאלת החבות.   ביום 8.5.01 ניתן פסק דין בשאלת החבות. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה. גרסטל) קבע, כי "מחד גיסא - אין כל ספק בדבר רשלנותו של מזרחי (הנתבע 2) ואחריותו לנזקי התובע (התובע), ומאידך גיסא - אין כל בסיס משפטי להטלת אחריות על הנתבע (הנתבע 1)" (סעיף 8 לפסק הדין). נוכח האמור דחה בית המשפט את התביעה ביחס לנתבע 1 וקבע כי הנתבע 2 אחראי לתאונה ולנזקי התובע.   התובע הגיש ערעור כנגד מסקנת פסק הדין החלקי (ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3) 682). בפסק דין מנומק מיום 27.4.03 (מפי השופט - כתארו אז - ריבלין) נקבע, כי הנתבע 1 אחראי בצוותא חדא עם הנתבע 2 לנזקי הגוף של התובע. נוכח האמור הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, לדיון בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים, ובשאלת הסעדים להם זכאי התובע. פסק הדין המשלים ניתן ביום 31.1.05 (כב' השופטת ה. גרסטל). ראשית נקבע, כי חישוב נזקיו של התובע ייעשה לפי 100% נכות תפקודית. כן נקבע, כי הנתבעים יחויבו, ביחד ולחוד, בתשלום סך 2,388,058 ₪ כמפורט להלן: בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, סך של 1,600,000 ₪. נקבע, כי אין מנוס מקביעת סכום גלובלי, נוכח היות התובע קטין במועד התאונה, ונוכח הקושי הטמון באפשרות להציג נתונים בדבר כושר השתכרותו; 50,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות; 242,250 ₪ בגין עזרת הזולת; 135,808 ₪ נפסקו בגין טיפולים רפואיים; בראש הנזק של כאב וסבל נפסק למערער סך 360,000 ₪. כן נקבע, כי מסכומים אלו ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי שהשתלמו למערער, בסך של 3,071,761 ₪.   גם על פסק דין זה, הגיש התובע ערעור לבית משפט העליון (ע"א 1492/05), כאשר הטענות הרלבנטיות לעניינו הן כי לא היה מקום לנכות את את תגמולי המל"ל מסכום פסק הדין, שכן שיעורם לא הוכח, ולחלופין נטען, כי היה על בית המשפט לעשות שימוש בהוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ( להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), לפיו זכאי התובע לתשלום בשיעור של 25% מסך כל הפיצויים. בפסק הדין שניתן בבית משפט העליון ביום 14.12.06 (ע"א 1492/05) נקבע כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, לצורך קביעת סכומי התגמולים שקיבל התובע בעבר ויקבל בעתיד, וזאת לצורך ניכויים, וכן נקבע, כי בית משפט המחוזי ידון גם בטענתו החלופית של התובע, על פיה הוא זכאי ל- 25% מסך כל הניכוי, וזאת מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. זאת ועוד, בית משפט העליון קיבל את הערעור בכל הנוגע לפיצוי התובע בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, וקבע את הסכומים אשר אמורים להשתלם לו, כמפורט בסעיף 4 לפסק הדין. בדיון אשר נערך בפני ביום 11.3.08 בהמשך לפסק הדין בע"א 1492/05, מיניתי את האקטואר מר גד שפירא, לצורך קביעת ושיערוך הסכומים ששולמו וישולמו לתובע על ידי המל"ל. מחוות דעתו של האקטואר, מר גד שפירא, למדנו, כי הסכום הכולל של הניכויים עומד על סך של 2,485,730 ₪ (מועד היוון 31.5.09). הצדדים הגישו סיכומים בכתב בשאלת הזכאות ל-25% מסך ניכויי המל"ל, בהתאם להוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי- זו השאלה אשר בפניי. המסגרת הנורמטיבית 3. סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) זכאי לתבוע ממזיק- צד שלישי- פיצוי על גימלאות ששילם המל"ל לניזוק,כדלקמן: " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 67, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד, או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור." סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ( להלן:"פקודת הנזיקין") קובע כי אין המל"ל זכאי לשיפוי מן המעביד, בין אם המעביד אחראי לנזק שנגרם לניזוק באופן מלא, ובין אם הוא אחראי באופן חלקי, יחד ולחוד עם מעוול אחר, כדלקמן: 82". פיצויים וגימלאות מביטוח לאומי (א) המבוטח לפי חוק ב' לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953 5 (להלן בפרק זה החוק), לרבות התלוי בו כאמור בסעיף 22 (ב) לחוק, שהיו זכאים לפי פקודה זו עקב מאורע אחד גם לפיצויים מן המעביד, וגם לגימלה לפי חלק ב' לחוק - תנוכה הגימלה מסכום הפיצויים שהיו מגיעים להם ממעבידם אילולא סעיף זה. (ב) לענין סעיף זה - "גימלה" - השווי הכספי של הגימלאות, להוציא גימלה בעין, שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק, לרבות תמורת דמי פגיעה המשתלמת לפי סעיף 38 לחוק, וגימלה שהופחתה או שנשללה עקב מעשה או מחדל של העובד, או שלא ניתנה בגלל בחירה בגימלה אחרת לפי החוק, רואים אותה כאילו ניתנה או שעתידה להינתן בשלמותה; הוראות שר העבודה לפי סעיף 49 (ב) לחוק בדבר היוון קיצבאות ובדבר חישוב ערכן הכספי של גימלאות בעין, כוחן יפה גם לקביעת השווי הכספי של גימלאות לענין סעיף קטן זה; "מעביד" - החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו. (ג) בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) לא יראו, לענין סעיף 70 לחוק, את המעביד כצד שלישי שזכויות כלפיו מועברות למוסד לביטוח לאומי" בד"נ 21/61 קמר נ' שריקי, פ"ד טז 2604, התייחס בית המשפט העליון להוראות סעיפים אלה (אז, סעיף 70(א)לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953 וסעיף62(3) לפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944), וקבע, שבמצב בו צד שלישי ומעביד, מעוולים יחד ולחוד, זכאי המל"ל לתבוע מהצד השלישי את מלוא הגימלה ששילם ושעתיד לשלם לניזוק, מבלי להתחשב בכך שהמעביד נמצא אחראי לנזק יחד עם הצד השלישי. זאת ועוד, לצד השלישי זכות לחזור אל המעביד, כפי שיעור חלקו של המעביד באחריות (וראו גם: ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תשנ"ח), 1178-1176). בעקבות פסיקה זו, תוקן בשנת 1965 חוק הביטוח הלאומי (חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 11), תשכ"ה-1965, ס"ח 130 ,456), וכיום הוראת סעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי קובעת, שבמצב דברים בו קמה לניזוק בתאונת עבודה זכות הן לגמלה מן המל"ל והן לפיצויים מהמעביד ומצד שלישי, אין הצד השלישי זכאי לתבוע מהמעביד השתתפות בפיצויים שהצד השלישי חייב למל"ל לפי סעיף 328(א), בגין גמלה שהמל"ל שילם או שהינו עתיד לשלם לניזוק. במקרה כזה, יוקטן סכום הפיצויים שהצד השלישי חב למל"ל, כפי חלקו של המעביד באחריות לנזק (ד' קציר, לעיל, ע' 1179-1178). סעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "אין המעביד חב לצד שלישי היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש גם עילה לחייב את המעביד, נוסף לצד שלישי, לשלם פיצויים לזכאי לגמלה לפי פקודת הנזיקין, לא יהיה הצד השלישי זכאי לתבוע מהמעביד להשתתף בתשלום הפיצויים שהצד השלישי חייב בו לפי סעיף 328 (א), על אף הוראות סעיף 84 לפקודה האמורה, וסכום הפיצויים האמור יוקטן בסך שבו היה המעביד חייב כהשתתפות בתשלום הפיצויים אילולא הוראות סעיף זה". ואילו סעיף 330 לחוק ביטוח הלאומי קובע: " חלוקת פיצויים מצד שלישי (א) הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א). לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על %75 מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד (בסעיף זה - סך כל הפיצויים), והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה. (ב) הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) ובאותה שעה לא הוגשה תביעת הזכאי לגמלה לפיצויים נגד הצד השלישי, יודיע המוסד לזכאי לגמלה על הגשת תביעתו כאמור; לא עשה כן והתבררה התביעה בלי שהזכאי לגמלה היה בעל דין בה, והמוסד גבה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה סכום העודף על %75 מסך כל הפיצויים, ישלם המוסד לזכאי לגמלה את הסכום העודף. ג) הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- %25 מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה. (ד) הודעה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) תישלח בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה". קריאת סעיף 331 יחד עם סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, מעלה, כי הניזוק זכאי לקבל מן הצד השלישי רק 25% מחלקו היחסי של הצד השלישי באחריות לנזק. הכיצד? על-פי סעיף 330, אין הניזוק זכאי אלא ל25% מן הפיצויים המגיעים למל"ל מן הצד השלישי. על-פי סעיף 331, זכאי המל"ל לתבוע מן "הצד השלישי" השתתפות רק לפי חלקו של הצד השלישי באחריות. מכאן, שאף הניזוק זכאי לקבל מהצד השלישי רק 25% מחלקו של הצד השלישי באחריות (ראו: ע"א 502/80 ,497/80 "חרות" בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים וגומי פורסם בסביר כג, 377; ראו גם: א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס) 728 סמוך להערה 41; ד' קציר לעיל, ע'מ1181-1180) יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ת' אור,ע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל ואח' נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(4), 677 ,עמ' 680-681: "זכותו של המל"ל לתבוע פיצוי מן המזיק בגין גמלה ששילם לניזוק קיימת מכוח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי הניזוק זכאי להנות מסכום השווה ל-25% מהפיצויים שנפסקו לו, באותם המקרים שבהם קיימת למוסד זכות חזרה על צד שלישי ושיעור גמלאות המל"ל הוא בשיעור 75% מסכום הפיצויים או בשיעור גבוה יותר... בפסק הדין בפרשת אלגריסי נתן בית משפט זה את דעתו למשמעות ולנפקות של הוראת סעיף 152(ג) לחוק הביטוח הלאומי (קודמו של סעיף 330(ג) לחוק). אין טוב מלהביא את דבריו של בית המשפט, מפי השופטת נתניהו, כדי להבהיר משמעות ונפקות אלה. כך אומר בית המשפט שם: "בנסיבות האמורות בסעיף 152(ג) הנ"ל זוכה הניזוק לפיצויים מוגדלים, בשיעור של 125%. המזיק 'הצד השלישי', אינו חייב אלא כדי 100% של הנזק שגרם, ואף אינו משלם יותר. כיצד ניתן לפצות את הניזק בשיעור 25% נוספים? נקל להשיב על כך בדוגמה. נניח שהצד השלישי גרם לניזק נזק בסך 1,000 לירות, וגם סכום הגמלאות המשתלם לניזק על ידי הביטוח הלאומי הוא 1,000 לירות. הכלל הוא, שהניזק זוכה בסכום האמור רק פעם אחת המוסד לביטוח לאומי משלם לו את הגימלה, אך מכוח סוברגציה הוא זכאי לשיפוי מאת המזיק, לפי סעיף 150 לחוק, והואיל והמזיק חב למוסד לביטוח הלאומי, פוטרים אותו מחבותו בפני הניזק, לפי סעיף 82 לפקודת הנזיקין; שאם לא כן, ישלם פעמיים. ואולם סעיף 152(א) לחוק מפחית את שיעור השיפוי שהמזיק חב למוסד ומעמיד אותו על 75%. המוסד לביטוח לאומי מותר כאילו על 25% מן הסכום בו רשאי לחזור על המזיק, וחלק זה משתחרר לטובת הניזוק. אין המזיק חייב לשאת ביותר מאשר 100% של הנזק...כנראה בעליל, התוספת של 25% באה לו לניזוק מכיסו של הביטוח הלאומי, שעקב כך מפסיד אותו חלק מזכות השיפוי שלו. אלא שאם היה מעבידו של הניזוק מזיק, לא ניתן להעניק לניזק אותה תוספת. המוסד לביטוח לאומי אינו זכאי לשיפויי מהמעביד הואיל והיה מבטחו, ולכן אין אפשרות להפריש לניזוק כל חלק ממה שהמוסד היה מקבל בדרך של שיפוי. אם מטילים גם על מעביד מזיק חובה לתשלום תוספת זו, יצא שהמעביד חייב בפיצוי בשיעור של 125%, דהיינו 100% של הנזק מהם ניקה את עצמו מראש על ידי הביטוח, ועוד 25% שעליו לשלמם על אף הביטוח. כדבר הזה לא ייתכן. לא זו בלבד שעל פי הלכות הנזיקין אין מזיק חב אלא כדי שיעור הנזק שגרם, אלא, כמו שנאמר בדבר ההסבר, המזיק המעביד היה 'מבוטח לעניין זה בביטוח לאומי'; משמע, כל עוד לא עלה שיעור הנזק על סכום הגמלאות המשתלמות על ידי הביטוח הלאומי, מן הדין שהמעביד יהא פטור" (בפיסקאות 4 ו-5). רואים אנו, כי זכותו של הניזוק לקבל 25% מגובה הפיצויים קשורה בזכות המוסד לחזור על צד שלישי, שהוא האחראי על פי דין לפצות את הניזוק. רק אם עומדת למוסד זכות חזרה כאמור, זכאי הניזוק להנות מ-25% פיצוי, על אף שניכוי גמלאות המל"ל במלואן מסכום הפיצויים היה מותיר בידיו סכום קטן יותר, אם בכלל. על הטעם העומד מאחורי הוראה זו, המזכה את הניזוק בפיצוי שהוא גבוה מן הנזק שנגרם לו, עמדתי בהרחבה בפסק דיני ברע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח משה תמר ז"ל (תק-על 99(3) 1674), בפיסקה 19 של פסק דיני. עומד על כך גם השופט קציר בספרו פיצויים בשל נזק גוף (כרך ב', מהדורה חמישית, חיפה, תשס"ג), בעמוד 1604... לכלל הקבוע בסעיף 330(ג) קיים סייג הקבוע בסעיף 82(ג)... מהוראות סעיף 82 הנ"ל, יוצא כי במקרים בהם מוטלת על המעביד אחריות לפיצוי העובד על פי עילה בנזיקין, אין המל"ל רשאי לחזור על המעביד כדי שישפהו על הגמלאות ששילם לעובד, למרות שסכום הגמלאות מנוכה מסכום הפיצוי בנזיקין שמגיע לעובד מהמעביד. בנסיבות כאלה, ממילא גם העובד לא יהיה זכאי לקבל 25% מסכום הפיצוי. ההסבר וההצדקה לפטור המעביד בסעיף 82(ג) מתביעת השיפוי של המל"ל, נעוץ בכך, שבשלמו את דמי הביטוח למל"ל, נושא המעביד, ולו בעקיפין, בעול הגמלה המשתלמת לעובד שנפגע. התוצאה המתקבלת לאור הוראות סעיף 82 היא, שפוטרים את המעביד מתביעת שיפוי של המוסד (סעיף 82(ג)), ומהפיצויים המגיעים לנפגע מנכים את סכום הגמלה שזה קיבל מהמוסד (סעיף 82(א)). כך נושא המעביד בסכום רק פעם אחת והנפגע מקבל את נזקו רק פעם אחת. כשהאחראי לפיצויים הוא המעביד, מקבל העובד הנפגע רק 100% מהנזק, לעומת 125% שהוא עשוי לקבל במקרה אחר - מהאחראי (הצד השלישי) ומהמוסד גם יחד. עוד קבע בית המשפט שם, שתביעה כלפי מבטחו של המעביד (אשר סעיף 82(ג) חל עליו), כמוה כתביעה כלפי המעביד, והמל"ל אינו רשאי לתבוע מהמבטחת את הגמלאות ששולמו לעובד". מן הכלל אל הפרט 4. בענייננו נשאלת השאלה האם זכאי הניזוק לתשלום בשיעור של 25%. מעבר לצורך אציין, כי ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם, אחראי כל אחד מהם לפיצוי בשיעור מחצית מהסכום, אולם ביחסיהם כלפי הניזוק, הם חייבים ביחד ו/או לחוד 100% פיצוי. טרם אדון בשאלת זכאותו של התובע ל- 25% מסך הפיצויים אם אלה "ייבלעו" על ידי גימלאות המל"ל, ראוי לתקן את פסק דינו של בית משפט המחוזי ( כב' השופטת ה. גרסטל) באותם ראשי נזק, שבהם התקבלו טענות המערער בבית משפט העליון. חישוב אובדן ההשתכרות נעשה באופן הבא: בגין הפסד השתכרות בעבר -7169₪ ( השכר הממוצע במשק נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי) * 29 חודשים, ממועד הגיעו לגיל 21 עד מועד מתן פסק הדין, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, סך של 275,324 ₪ ; בגין הפסד השתכרות בעתיד - 2,084,814 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/1/05 (מועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי) ועד למועד פסק הדין הנוכחי, סך של 2,857,143 ₪. בכל הנוגע ליתר ראשי נזק, בית משפט העליון הותיר את קביעותיו של בית משפט המחוזי על כנו. למען הסדר הטוב, להלן פירוט פיצויו של התובע בראשי הנזק השונים: אובדן הכנסה בעבר 5. 7,169*29=207,901 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/8/05 ועד ליום מתן פסק הדין הנוכחי (אמצע תקופה) וסה"כ 275,324₪. אובדן הכנסה בעתיד 6. סך של 2,084,814 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.05 ( מועד מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, ועד ליום מתן פסק הדין הנוכחי, סך של- 2,857,143₪. כאב וסבל 7. סך של 360,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.05 ועד למועד מתן פסק הדין הנוכחי, סך של 493,364 ₪. טיפולים רפואיים ופסיכולוגים 8. נכון ליולי 2004 - 129,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.05 ועד למועד מתן פסק הדין הנוכחי, סך של - 177,063₪. הוצאות נכון ליולי 2004: 6,608 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.05 ועד למועד פסק הדין הנוכחי, סך של 9,251₪. עזרת הזולת 9. סך של 242,250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.05 ועד למועד פסק הדין הנוכחי, סך של 331,993₪. הוצאות נסיעה 10. סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.05 ועד למועד פסק הדין הנוכחי, סך של 68,523 ₪. סה"כ פיצויים- 4,212,661 ₪. 11. נוכח האמור, יש לשנות את סכום הפיצויי לו זכאי התובע, ולהתאימו להנחיות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון. אם כתוצאה מהחישוב המתוקן "ייבלעו" הפיצויים על ידי גימלאות המל"ל בשיעור העולה על 75% מסך הפיצויים, יהיה התובע זכאי לקבל עד 25% מסך כל הפיצויים. ויודגש, זכאותו של התובע היא אך ורק כלפי "צד שלישי" שאינו המעביד. עיינו הרואות, כי סך כל הפיצויי לו זכאי התובע הינו בסך של 4,212,661₪. הסכום הכללי של הניכויים, על פי חוות דעת האקטואר גד שפירא הינו בסך של 2,485,730 ₪ ( מהוון מיום 31.5.09). מכאן שסכום הניכויים עומד על 59.006% מסכום הפיצויים בלבד, ולכן אין התובע עומד בתנאי סעיף 330(ג) ו328 (א) לחוק הביטוח הלאומי הדורשים ניכוי של 75% מסכום הפיצויים או שיעור גבוה יותר. לפיכךהמסקנה המתבקשת הינה, כי התובע אינו זכאי להנות מפיצוי בשיעור השווה ל- 25% מהפיצויים שנפסקו לו, כמפורט לעיל. תאונת עבודהביטוח לאומי