קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חבר ועד של עמותה - יחסי עובד מעביד: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו שני ערעורים. אשר הדיון בהם אוחד, על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט כליף - אב-בית-הדין; ה"ה רפפורט ומלול - נציגי ציבור; תב"ע מה/2/84) אשר קבע כי מר איוב קרא (להלן - קרא) היה עובד של מדינת ישראל (להלן - המדינה) בתקופה מ-10.1983- 1ועד 4.1.1984, ומאותו מועד ועד יום 15.7.1984 היה עובד של העמותה להפעלת מעון למפגרים (להלן - העמותה). וכי היה זכאי לשכר מכל אחד ממעבידיו בתקופה הרלבנטית, בגובה שכרו של מנהל מעון. העמותה מערערת על הקביעה שהיתה מעבידתו של קרא, וכי הובטח לו שכר של מנהל מעון, וכן על חיובה בפיצויי הלנת שכר, בתוקף החל מחודש ימים אחרי מתן פסק-דינו של בית-הדין האזורי. המדינה מערערת על הקביעה כי היתה מעבידתו של קרא בתקופה הרלבנטית. כי הובטח לו שכר של מנהל מעון. וכן על החיוב בפיצויי הלנת שכר. קרא הגיש ערעור שכנגד על אי-פסיקת פיצויי הלנת שכר עבר התקופה שעד חלוף כחודש ימים ממתן פסק-הדין. הדיון בערעור התקיים על-פי טיעונים בכתב. .2לענייננו נציין עובדות אלה: א) העמותה הוגשה לרישום אצל רשם העמותות ביום 4.12.1983(נ/4) ונרשמה לפי חוק העמותות. התש"ם - 1980(להלן - חוק העמותות). ביום 5.1.1984(נ/5); ב) עוד בטרם נרשמה העמותה. נבחר קרא ליושב-ראש הוועד המנהל שלה, ביום 20.11.1983שלח סגן שר העבודה והרווחה דאז. בן ציון רובין, מכתב ברכה לקרא על היבחרו; ג) ביום 15.7.1984התפטר קרא מתפקידו, לגרסתו - "בגלל אי קבלת שכר" (ת/2); ד) ביום 15.9.1984התקיימה ישיבה (כנראה של ועד העמותה). ובה הוחלט "לשלם למר א. קרא, שכר עבור עבודתו. בתקופה שבין 1.10.1983ועד .15.7.1984מועד הגשת כתב ההתפטרות" (ת/1); ה) בין הממשלה לעמותה נחתם ביום 10.2.1984הסכם (נ/1), ממנו עולה כי העמותה נטלה על עצמה לנהל מעון למפגרים, וכי כל עובדיו יהיו עובדי העמותה (סעיף 24). תמורת זאת התחייבה הממשלה לשלם לעמותה סכומים מסוימים בגין כל חוסה כמעון: ו) בתקנון העמותה נקבע: "13ב. חלוקת רווחים או תשלום טובות הנאה כל שהן מכספי העמותה לחבריה אסורה בהחלט. איסור זה אינו חל על תשלום משכורת ליושב ראש ולחברי הוועד המנהל". .3האם היה קרא עובד מדינה בתקופה כל שהיא? א) קרא עצמו טען בכתב תביעתו המתוקן (סעיף 4) כי עבד מיום 1.10.1983עד 15.7.1984בעמותה. אשר לחבותה של המדינה - טוען קרא (סעיף 9(ב)) כי המדינה חייבת בתשלום התביעה כיוון שהתחייבה להפעיל את הנתבעת מס' 1(העמותה) ולהחזיר לה כספים ליסודה ולתשלום משכורת לתובע; ב) בסיכומיו טוען קרא (סעיף 10); "נכון שלא היו יחסי עובד ומעביד ישירים בין המדינה לתובע, והוא לא היה "עובד מדינה", אולם המשרד נתן תקציב ומתווה מדיניות שבמסגרתה פעלה העמותה". על טענות אלה חזר קרא בסיכומים שהוגשו לבית דין זה; ג) באמור לעיל די לקבלת ערעור המדינה. משהודה קרא עצמו כי לא היה "עובד" של המדינה. לא קמה לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בתביעתו נגדה. בין אם חבה המדינה לקרא סכומים שונים מכוח התחייבות של סגן השר, בין אם העמותה צריכה להיות "קבלן משנה" של המדינה. כגרסת סגן השר וקרא בעדותו, ובין אם "ערבה" המדינה להתחיבויותיה של העמותה - כל אלה צריך שיתבררו בבית-המשפט המוסמך - ובית-הדין לעבודה אינו בית משפט מוסמך לצורך זה. אף אם לא נאחז ב"הודאת בעל-דין" של קרא, ונבחן את היחסים בין הצדדים לפי מבחן ההשתלבות. נגיע למסקנה כי קרא לא היה "עובד" של המדינה. מפעל, והמדינה ככלל זה, אינו חייב לבצע פעילותו על-ידי עובדיו-הוא דווקא (דב"ע מד/21- 4[1]). מההסכם שבין העמותה לבין המדינה עולה בבירור כי המדינה הקפידה על כך שעובדי המעון יהיו עובדי העמותה. ומכאן כי לא היתה מעוניינת לנהלו באמצעות עובדיה, כדברי סגן השר בתצהירו; ד) נותרה השאלה - מה דין התקופה עד רישומה של העמותה. התשובה מצויה בתצהירו של סגן השר. וכך הוא אמר: "השתתפתי בישיבה שהתקיימה למיטב זכרוני בחודש אוקטובר 1983, בה הוחלט למנות את מר איוב קרא כיושב-ראש העמותה כפר כנא, והוא יקבל תשלום עבור עבודתו ממשרד העבודה והרווחה באמצעות העמותה". במלים אחרות - היה ברור שכל התשלומים לקרא יבוצעו על-ידי העמותה; את דברי סגן השר יש להבין כאומרים כי המשרד יזרים כספים לעומתה, לצורך תשלום לקרא, אך ללא יצירת התקשרות חוזית של עובד-ומעביד בינו לבין המדינה; ה) אין לאמר כי עמותה אינה יכולה לבצע תשלומים עבור פעילות שנעשתה טרם הקמתה - רשאית עמותה לאמץ, לאחר הקמתה, פעילות שנעשתהקודם לכן לצורך הקמתה, במסגרת תפקידיה, ואין כל מניעה בחוק העמותות, או בתקנון העמותה, שיאסור על העמותה לעשות כן. ואכן החליטה העמותה לשלם לקרא "שכר עבור עבודתו", לכל התקופה בגינה הוגשה התביעה (ת/1, סעיף 2ד' לעיל). על תקפות ההחלטה, כפי שיובהר להלן, אין לנו סמכות לפסוק; ו) מכל האמור עולה כי ערעור המדינה מתקבל. .4ומכאן לחבות העמותה. א) גרסת העמותה היא כי לא הגיע לקרא דבר ממנה, ואם הגיב - הרי שכל ההתחייבות לתשלום היו של המדינה; ב) על העדר יחסי עובד-מעביד בין קרא לבין המדינה פסקנו כבר לעיל. ואין לחזור על הדברים; ג) השאלה העיקרית הדורשת הכרעה היא האם היה קרא "עובד" של העמותה, או האם רק מילא בה תפקיד בשכר כאורגן שלה; ד) כבר ציינו לעיל כי קרא כיהן כיושב-ראש הוועד המנהל של העמותה. השאלה אם חבר הנהלת תאגיד הוא "עובר" של התאגיד קיימת לגבי כל סוגי התאגידים. כך למשל דירקטור בחברה רשאי לקבל תשלום כדירקטור (סעיף 85לפקודת החברות [נוסח חדש]. התשמ"ג- .1983להלן - פקודת החברות) מבלי שייחשב כעובד החברה. "מבחינת פקודת החברות... נחשבים, כאמור לעיל, מנהליה של חברה כנציגיה או כאורגנים שלה... בתפקיד של מנהל חברה בלבד. אין לראות איפוא, בדרך כלל. תפקיד של עובד... וזאת למרות שהוא מקבל משכורת או תגמול אחר בקשר למילוי תפקידו" (ע"א 536/65[2], בע' 510). יחד עם זאת אין כל מניעה שייערך חוזה עבודה בין חברה לבין מנהל, ואזי ייחשב המנהל גם לעובד (דב"ע לד/60- 3[3], בע' 13); אולם, "יחסים מקבילים כגון אלה אינם הכלל, קיומם מחייב אפשרות הטרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים" (דב"ע לד/60- 3[3] הנ"ל; וכן דב"ע לה/73- 3[4]. בע' 298), ואין כל מניעה מכוח פקודת החברות. להתקשרות בין החברה לבין מנהל "בחוזה עבודה, אשר בעקבותיו יזכה תמורת שירותו בשכר, על אף היותו מנהל החברה" (ע"א 180/75[5]. בע' 227); ה) שונה הדין לגבי עמותה. בחוק העמותות אנו מוצאים: 33(א) לא יכהן כחבר הוועד (1) מי שאינו חבר העמותה; (2) מי שמשרת את העמותה בשכר שלא כחבר הוועד; משמעות ההוראה היא כי חבר ועד רשאי לקבל שכר בתוקף תפקידו כחבר הוועד, אך אם הוא מקבל שכר בגין איצטלה אחרת, כגון בגין היותו "עובד", אין הוא יכול לכהן כחבר הוועד (במאמר מוסגר נציין כי הסתייגות לסעיף זה נדחתה על ידי הכנסת בקריאה השניה; דברי הכנסת [6], בע' 4125, 4131). משכך הדבר, הרי שהשכר שהגיע לקרא, אם הגיע, היה צריך להשתלם לו "כשכר מנהלים" או כ"שכר חברי ועד" ולא כ"שכר עבודה". במלים אחרות - חבר ועד, או יושב ראש ועד, המקבל שכר בגין פעילותו בוועד, אינו יכול להיות "עובד" של העמותה; ו) משהגענו למסקנה כי קרא לא היה "עובד" של העמותה, אלא חבר באורגן שלה (הוועד המנהל). פטורים אנו מלדון בכל יתר השאלות שעוררה העמותה: מתי החל קרא לפעול ומתי חדל, הזכאי הוא לשכר בגין פעילותו אם לאו, ואם כן מהו השכר המגיע וכל זאת מן הטעם שהתביעה של קרא נגד העמותה אינה תביעה "בין עובד - למעביד", אשר לבית-הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בה; ז) מכאן כי ערעור העמותה מתקבל אף הוא. .5עם קבלת ערעור המדינה וערעור העמותה, אין מקום להתייחס לערעור שכנגד של קרא. .6התביעה, על-פי עילתה ונוסחה, אינה ראויה להעברה לבית-המשפט המוסמך. למותר לציין כי הדרך פתוחה בפני קרא, אם ימצא לנכון לעשות כן, להגיש תביעה לבית-משפט המוסמך על-פי חוק לדון בתביעותיו. .7המשיב (קרא) ישלם לכל אחד מהמערערים (המדינה והעמותה) הוצאותיהם בשתי הערכאות בסך של -.000, 1שח בצרוף מע"מ.יחסי עובד מעבידעמותות