קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב על עבודות שיפוץ בית: ענינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש קבלן השיפוצים - ינון כהן (להלן: "התובע"), כנגד ניר הבלר (הנתבע) לתשלום סך של 492, 19ש"ח בגין יתרת חוב עבור עבודות שיפוץ בית שביצע על-פי הזמנת הנתבע וכן בתביעה שכנגד לתשלום סך של 730, 10ש"ח בגין ליקויי בניה בעבודות השיפוץ. התביעה העיקרית בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי בחודש פברואר 1992הזמין הנתבע עבודות שיפוץ לביתו במחיר של 000, 41ש"ח (030, 47ש"ח (-) הנחה של %12), כאשר על סך של 000, 25ש"ח יוסיף הנתבע מע"מ ואילו על היתרה בסך 000, 16ש"ח יהא פטור הנתבע מתוספת המע"מ (סע' 2- 3לכתב התביעה המתוקן וכן ת/ 1(א)-(ב)). כן טוען התובע כי במהלך החודשים פברואר-מאי 1992ביצע את עבודות השיפוץ שהיקפן הורחב מעבר למוסכם מלכתחילה, וכי עם הרחבת היקף העבודות, סוכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לו סך 915, 59ש"ח, בתוספת מע"מ על כל סכום העסקה, זאת בניגוד להסכמתם הראשונית ובתנאי שימציא לנתבע חשבוניות מס. עוד טוען התובע כי עבור עבודות השיפוץ שילם לו הנתבע תשלומים על החשבון בסך של 581, 61ש"ח וכי הנתבע התחייב לשלם לו את יתרת החוב בסך 119, 9ש"ח מיד לאחר ביקורת חברת החשמל, אולם למרות התחייבותו ולמרות שהמציא לנתבע את חשבוניות המס, לא שילם הנתבע את חובו עד ליום הגשת התביעה. אשר על כן, טוען התובע, כי על הנתבע לשלם לו את יתרת החוב בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובתוספת המע"מ בסך של 492, 19ש"ח. אין מחלוקת בין הצדדים כי בפועל הורחבו עבודות השיפוץ מעבר למוסכם מלכתחילה (עמ' 4לפרוטוקול, שורות 28-29) וכן כי הנתבע שילם לתובע בגין עבודתו סך כולל של 581, 61ש"ח (סע' 6לכתב ההגנה המתוקן). מחלוקתם העיקרית של הצדדים מתמקדת בשניים: מחיר העסקה המוסכם (לאחר שינוי היקף העבודות) ואופן תשלום המע"מ. אדון בשאלות כסדרן. מחיר העסקה המוסכם בעוד שלטענת התובע סוכם בין הצדדים כי עבור השיפוצים (המורחבים) ישלם לו הנתבע סך של 915, 59ש"ח (סע' 4ב(2) לכתב התביעה המתוקן), הרי שלטענת הנתבע סוכם על מחיר של 836, 55ש"ח בלבד (סע' 5לכתב ההגנה המתוקן). ויודגש, כי מטעם הצדדים לא הובאה כל ראיה לתמוך בגרסתם וכל אשר צרפו לעדויותיהם הוא תחשיבי עלות העבודה ויתרת החוב על-פי גרסתם (ת/ 1(ג) ו- נ/2) ולפיכך, כל אשר יש בפני הוא תחשיבי הצדדים ומהימנותם ובענין זה החלטתי להעדיף את תחשיב התובע אשר נמצא מהימן בעיני. ראשית, הוכח כי בעת השיפוצים בנה התובע קירות חדשים בשטח כולל של 193מ"ר (ת/ 1(ג) ו- נ/2). דהיינו, לשם טיוח כל הקירות החדשים משני צידם נדרשים כ- 380מ"ר טיח, ברם שבתחשיב הנתבע חושב טיח בכמות של 330מ"ר בלבד. גם תשובת הנתבע בחקירתו הנגדית (עמ' 18לפרוטוקול) לפיה בהיקף הבנין נבנו קירות עם צד אחד בלבד לטיח, לא הניחו את דעתי שכן לא נטען כי השיפוץ כלל גם בניית או הריסת קירות היקפיים בדירה. שנית, תחשיב הנתבע חסר מרכיבים אשר בוצעו בפועל על ידי התובע, כגון - הרכבת השיש באדן החלון בסלון (עמ' 18לפרוטוקול, שורות 9-12). ושלישית, גם אחוזי ההנחה שניתנו לנתבע נמצאו מדוייקים יותר בתחשיבי התובע: הנתבע טען כי סוכם על הנחה גלובלית ולא על הנחה לפי אחוזים (שם, בשורות 20-21), אולם בתחשיבו (נ/2) משבא לחשב את עלות עבודתו של התובע, לא קיזז סכום הנחה גלובלי מוסכם (כטענתו) אלא הפחית מהסך המגיע לתובעת % .15גם בחקירתו הנגדית דיבר הנתבע על הנחה באחוזים ולא על הנחה בסכום מוסכם: "ש.: עשיתם הסכם, הורדתם באופן גלובלי סכום, בסוף העבודה השארתם את ההסכם בצד והחלטתם על % 15הנחה? ת.: המחירים הם כמו שהוסכם בהצעת המחיר ובהסכם, הוא הסכים להגדיל את ההנחה, במקום % 12ל- % 15" (עמ' 19לפרוטוקול, שורות 15-18; ההדגשה שלי - ש.ד.). אולם גם שיעור ההנחה שנקב בו התובע נמצא בלתי מדוייק, שכן היחס בין הצעת המחיר מיום 13.1.92(ת/ 1(ב)) לבין המחיר שסוכם בין הצדדים בהסכם ת/1(א) הינו % 12.8ולא % 12כטענת התובע. לפיכך, אני קובעת כי יש להפחית מהסך המגיע לתובע בגין עבודותיו המוסכמות (ללא העבודות הנוספות) הנחה בשיעור של % 12.8ולא % 12כטענת התובע. גם לעניין עלות העבודות הנוספות לא הובאה כל ראיה לתמוך בגרסת מי מהצדדים ואף לעניין זה החלטתי להעדיף את תחשיבי התובע, הן מהסיבות המנויות לעיל והן משום שהסכומים הנקובים בו (בהעדר כל ראיה למוסכם) הולמים יותר את אופי העבודה שבוצעה. אופן תשלום המע"מ גם לענין זה נחלקו הדיעות בין הצדדים. לטענת הנתבע סוכם בין הצדדים כי אף לאחר שינוי היקף העבודות והרחבתן ישא במע"מ ביחס הקבוע בהסכם נ/ .1דהיינו, על הסך של 046, 34ש"ח (% 61מהסכום) ישא במע"מ ועל היתרה בסך 790, 21ש"ח (% 39מהסכום) יהא פטור מתשלום המע"מ (סע' 5ו- 13לנ/7). לעומת גרסה זו טען התובע בתצהירו (סע' 8ת/1) ובחקירתו הנגדית כי לאחר הרחבת היקף ביצוע העבודות סוכם בין הצדדים כי על החלק בסך 000, 16לא ישלם הנתבע מע"מ (כפי שנקבע בהסכם ביניהם) ואילו על היתרה (כולל התשלום על העבודות הנוספות) ישלם את המע"מ. גם לענין זה החלטתי להעדיף את גרסת התובע. ראשית, בחקירתו הנגדית של הנתבע העיד כי בעת עריכת ההסכם (נ/1) כלל לא דובר בין הצדדים על אחוזים אלא על סכום (עמ' 20לפרוטוקול, שורות 13-14) ועל כן תמוה שטען כי פטור הוא מתשלום המע"מ על % 39מהסכום. מה עוד שאין זה ברור לי מדוע בחרו "בפטור" ממע"מ על % 39מהסכום דווקא ולא בשיעור אחר, כגון % .40שנית, גם תשובותיו של התובע בחקירתו הנגדית לעניין זה הניחו את דעתי כי כך סוכם בין הצדדים: "ש.: מדוע לא ניכית את ה-000, 16ש"ח? ת.: ניכיתי. ש.: את המע"מ עבור ה-000, 16שהיה צריך להיות מגולם. ת.: היתה כנראה אי הבנה. ש.: לפי דעתך מן הראוי היה לנכות את הסכום הזה. ת.: כן. ש.: אני אומר לך שסוכם ביניכם, לפי ההסכם בכתב, שחלק מסוים מ-000,41, 000, 25יש להוסיף מע"מ ועל 000, 16אין להוסיף. לכן לגבי יתרת העבודות הנוספות גם כן היה ברור ומוסכם שהיחס של המע"מ יהיה כמו שבהסכם בכתב. ת.: זה לא נכון. ברגע שהוא החליט שהוא מגדיל את היקף העבודה סגרנו בעל-פה לפני ההתחלה, שהחלק היחסי, רק ה-000,16, ישאר כולל מע"מ והיתרה מעכשיו והלאה לא כולל מע"מ. ש.: אתה אומר שסיכמת אתו שעל העבודות הנוספות, הכל יהיה עם מע"מ? ת.: כן. זה סוכם ברגע שסיכמנו את הדברים. אחרי שהבאנו את הנגלה הראשונה של הבלוקים והתחלנו לארוז, הוא החליט שהוא רוצה סגירה של כל התריסים מסביב, כל הקיר החזיתי היה מתריסים והוא רצה לסגור את זה עם בניה. אז הוחלט שלמעט מה שיש בהסכם שזה 000, 16כולל מע"מ, כל השאר לא יכלול מע"מ. ש.: אתה לא אומר אמת. משום שאז לא סוכם שום דבר, בסעיף האחרון בהסכם בכתב נקבע שהמחירים והכל יקבע בסוף העבודה. בסוף העבודה לא נקבע דבר לגבי המע"מ. ת.: נכון, כי את זה סגרנו מראש אחרי ההסכם הזה. מיום שעשינו את ההסכם נקבע סכום של 000, 41ש"ח שמתוכם 000, 16ש"ח יכלול את המע"מ ו-000, 25לא יכלול מע"מ. ברגע שהוא עשה הגדלה של כל היקף העבודות, נשאר ש-000, 16יכלול את המע"מ וכל שאר העבודות לא יכללו מע"מ. כך דיברתי אתו וכך הוא הסכים. זה היה בערך שבוע אחרי שהתחלנו את העבודה. דיברנו מפורשות על המע"מ. על הגדלת ההיקף כולל המע"מ" (עמ' 5- 6לפרוטוקול). אשר על כן, המסקנה היא כי בין הצדדים הוסכם כי הנתבע ישא בתשלום המע"מ על כל סכום העסקה, למעט על הסך של 000, 16ש"ח, אשר לגביו הוסכם כי התובע הוא שישא בתשלום המע"מ. עניין החשבוניות בין הצדדים התגלעה מחלוקת גם בשאלות - האם הנפיק התובע לנתבע חשבוניות מס והאם הוציא את החשבוניות בתמורה לקבלת הכספים מן הנתבע? אין אני מוצאת כל צורך להכריע בסוגיות אלה, הואיל ולא נודעת להן כל חשיבות לעניננו, שכן כאמור, מוסכם על הצדדים כי הנתבע שילם לתובע סך של 581, 61ש"ח, כמצויין לעיל. לסיכום מכל האמור לעיל אני קובעת כי: א. בגין ביצוע העבודות (המוסכמות והנוספות); ובניכוי ההנחה בשיעור של %12.8; ובתוספת המע"מ על היתרה; ובניכוי הסך של 581, 61ש"ח, ששילם הנתבע לתובע על חשבונו - ישלם הנתבע לתובע סך של 505, 8ש"ח. ב. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (13.11.96) ועד למועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד בכתב התביעה שכנגד טען התובע שכנגד (הנתבע) כי הנתבע שכנגד (התובע) התחייב לבצע את העבודה במשך חודשיים ולסיימה ביום 2.4.92, אולם בפועל הסתיימה העבודה רק במחצית חודש מאי .92 כן טוען הוא כי לאחר שהחל לגור בדירה, התברר לו כי הנתבע שכנגד לא עמד בהתחייבויותיו כלפיו, לא ביצע עבודות שהתחייב לבצען, ביצע עבודות שלא בהתאם לתקן ועשה עבודות רבות באופן בלתי מקצועי ורשלני שתיקונן מסתכם בסך של 115, 11ש"ח (הכולל: עלות תיקון הליקויים, תשלום עבור חוות דעת מומחה ועלות עתידית לפיקוח הנדסי על עבודת התיקונים). כן טוען הוא כי מסך זה יש לנכות סך של 383ש"ח המגיעים לטענתו לנתבע שכנגד ולפיכך, יש לחייב את הנתבע שכנגד לשלם לו סך 730, 10ש"ח. בכתב ההגנה שכנגד טען הנתבע שכנגד כי תקופת הביצוע הוארכה בהסכמה עקב השינויים הרבים שנעשו בהיקף העבודה וכי בביצוע העבודות עמד בכל התחייבויותיו, ביצע את כל העבודות במלואן בהתאם לתקן ובאופן מקצועי, כאשר בכל מהלך עבודתו היה עליו פיקוח, הן של התובע שכנגד והן של אדריכל מטעמו, וכי הבית נמסר לתובע שכנגד בגמר ביצוע העבודה לשביעות רצונו המלאה. עוד טוען הנתבע שכנגד כי התובע שכנגד מעולם לא פנה אליו ולא התלונן על ליקויים כלשהם, לרבות הליקויים המצויינים בחווה"ד (נ/5), וכי עד להגשת התביעה שכנגד כלל לא ידע כי התובע שכנגד טוען לליקויים כלשהם בגין ביצוע העבודה. כן מציין הוא כי חוות דעת המומחה הינה מיום 19.1.95, כ- 3שנים לאחר ביצוע העבודה ועל כן, אין כל ממש בטענות התובע שכנגד וכי הגשת התביעה שכנגד לא באה אלא כ"משקל נגד" ובתגובה לתביעת הנתבע שכנגד. לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה שכנגד להדחות. ראשית, לעניין "החריגה" בזמן הביצוע - אין אני סבורה כי בסיום העבודות בחודש מאי ולא בתחילת חודש אפריל יש משום חריגה בזמן הביצוע או משום איחור במסירה. כאמור, היקף העבודות הורחב מעבר למוסכם בהסכם נ/1, בו התחייב הנתבע שכנגד לסיים את העבודה ב- 2.4.92, כך שהמסקנה המתבקשת היא שעם הרחבת היקף העבודות גדל בהתאם גם הזמן הנדרש לביצוען. ויודגש, היקף העבודות הורחב בצורה משמעותית (ראה ח.נ. הנתבע, עמ' 20לפרוטוקול, שורות 9-10) ועל כן, אין בהתארכות העבודה משום חריגה בזמן הביצוע, מה עוד שלא נשמעה כל טענה מטעם התובע שכנגד כי הוא זכאי לפיצוי כלשהו בגין איחור במסירה. שנית, הוכח להנחת דעתי כי בכל מהלך עבודתו של הנתבע שכנגד היה עליו פיקוח של התובע שכנגד (עמ' 21לפרוטוקול, שורה 13) ואדריכל מטעמו. כך עולה מחקירתו הנגדית של הנתבע שכנגד: "ש.: אתה טענת שהיה פיקוח על עבודתך. ת.: כן. ש.: אני אומר שלא היה שום פיקוח. יש לכם ידיד משותף שהוא תיווך ביניכם אבל הוא בסה"כ אדריכל ולא עוסק בבניה עצמה ולא מומחה ולא הלך ובדק והוא לא פיקח ולא הוסכם שהוא יפקח. ת.: אתה לא צודק. הוא היה במשך כל שלבי העבודה. התייעצתי אתו על כל הדברים שהיו שם בעבודה עצמה, גם בעל הבית פיקח בעצמו. מי שלא מפקח לא מגיע לשטח בכלל" (עמ' 8- 9לפרוטוקול). על דעתו שב וחזר בחקירתו החוזרת: "ש.: נשאלת לגבי האדריכל. כמה פעמים הוא היה בשטח? ת. : 3- 4פעמים בשבוע היה בשטח" (עמ' 11לפרוטוקול, שורות 17-18). כן הוכח להנחת דעתי כי התובע שכנגד כלל לא הודיע לנתבע שכנגד על ליקויים כלשהם בדירה, זאת בניגוד לאמור בסע' 18לתצהירו נ/ .7כך עולה מחקירתו הנגדית של התובע שכנגד: "ש.: אתה כותב שהחלטת לנתק מגע עם התובע. זאת אומרת שמיום שהוא יצא מהדירה עד ליום הגשת כתב התביעה לא שמעת ממנו ולא ראית אותו. ת.: פעם אחת הוא התקשר ואמר שמגיע לו כסף. אני השבתי לו בשלילה שלא מגיע לו כסף ובזה נסגרה השיחה". (עמ' 20לפרוטוקול, שורות 26-30). וכן: "... הדירה לא היתה מושלמת כמו שרציתי. היות שבאותו זמן הדבר נמשך הרבה מעבר למה שתוכנן והשכנים התלוננו ולי היה תינוק בן חודש וחצי שגר בתנאים לא נוחים, החלטנו לוותר על הדברים המסוימים שנשארו, אפילו כמו הטיפול בצנרת הביוב בחוץ שזה מזעזע, והשכנים מזכירים לי את זה מדי פעם, וכיוון שהדברים האלה לא מנעו מאתנו לגור בדירה, מיד לאחר חיבור החשמל ב- 15למאי החלטנו שאנחנו סוגרים ענין ונכנסים לגור בדירה". (שם, בעמ' 21, שורות 18-24, ההדגשות שלי - ש.ד.). לפיכך, אני סבורה כי התובע שכנגד מנוע כעת מלהעלות את טענותיו לעניין הליקויים, שכן, כדבריו, החליט לוותר על תיקון הליקויים המסויימים שנשארו. שלישית, סבורני כי לא עלה בידי התובע שכנגד להראות את הקשר שבין הליקויים הנטענים לבין עבודתו של הנתבע שכנגד: א. חוות דעתו של המומחה יוסי גולדקלנג (נ/5) נערכה ביום 15.1.95, קרי כשנתיים וחצי לאחר תום ביצוע העבודות. אין ספק שבפרק זמן זה יכלו להיווצר ליקויים ללא כל קשר לעבודתו של הנתבע. ב. כך גם לעניין הטענה כי כתוצאה מהנזילה בצנרת המים נאלצו לחתוך בדופן הארון - הוכח כי מיקומו של הסוגר מתחת לארון היה בשל בקשתו של התובע שכנגד (עמ' 22לפרוטוקול, שורות 4-7). ג. כן לא הוכח כי הנזילה הנטענת היתה כתוצאה מליקוי בעבודה ולא כתוצאה מהפוליש (עמ' 10לפרוטוקול, שורות 4-10). ד. כך גם לעניין הסדקים בקיר - גם לעניין זה לא הוכח כי הסדקים הינם תולדה של עבודה לקוייה ולא של התקנת המזגן או התריסים לאחר תום העבודות: "ש.: כשאתה ביקרת בדירה ראית תריסים עם מזגן? ת.: כן. ש.: הרכבת התריסים האלה בדרך לא נכונה, יכולה גם היא לגרום לסדק בקיר? ת.: באופן תיאורטי כן. כוונתי לסדקים הצמודים או הסמוכים לאזור הפתח" (ח.נ. מר גולדקלנג - מומחה מטעם התובע שכנגד, עמ' 12- 13לפרוטוקול). רביעית, התובע שכנגד לא צירף כל קבלה להוכחת תשלום בגין חוות הדעת למומחה מטעמו וכן לא הובאה כל ראיה להראות עלותו של הפיקוח ההנדסי הנדרש בעת תיקון הליקויים. אשר על כן, דין התביעה שכנגד להדחות. סיכום הנתבע ישלם לתובע סך של 505, 8ש"ח, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (13.11.96) ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 500, 2ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל.שיפוצניקשיפוציםחוב