האם חוב לעדכן על על עיכוב טיסה ? האם חובה להודיע על עיכוב טיסה ? החובות המוטלות על סוכנות נסיעות ועל ספק שירותים אינן בהכרח זהות. עם זאת, על שניהם מוטלת, ברגיל, החובה לפעול באופן סביר על מנת לעדכן את הלקוח מבעוד מועד כאשר קיים עיכוב בטיסה. כמו כן, ברגיל, מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח כי הלקוח יקבל את השירות שרכש ועל ספק השירות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבור הלקוח ולהיות אחראי גם כלפיו בנוגע לדחיות בלתי סבירות במועדי הטיסה (לעניין החובות המוטלות על סוכן נסיעות וכן על הספק ר' ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ; בר"ע 767/08 הדקה ה-90 בע"מ נ' באירמוב, ). חובות אלה, המוטלות על הספק, חלות גם על מארגן הטיסה, המוגדר בתקנות התעופה כמי שרכש את קיבולת המטוס לשם מכירתה לאחרים, ומהווה, למעשה, ספק הטיסה (כפי שצוין לעיל, גם סוכנות הנסיעות ראתה במארגן ספק האחראי על ארגון וביצוע חבילת הנופש). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת עדכון על עיכוב טיסה / חובה להודיע על עיכוב טיסה: בקשת רשות ערעור (הבקשה הוגשה במקור כ"כתב ערעור" אך ראיתי לנכון לראות בה בקשת רשות ערעור) על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 16.8.10, אשר דחה תביעה שהגישו המבקשים (התובעים בבית משפט קמא), מרים ומשה ברנשטיין, נגד המשיבות, הדקה ה-90 בע"מ (להלן - סוכנות הנסיעות) וכספי תעופה בע"מ (להלן - המארגן). מתוקף הסמכות המוקנית לי בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המערערים רכשו מאת סוכנות הנסיעות חבילת נופש באנטליה בסכום של 3,979 ש"ח. חבילת הנופש כללה טיסת שכר הלוך ושוב של המוביל האווירי AIRLINES SKY (להלן - "הטיסה") ושהות במלון החל מיום ראשון, 28.9.08, ועד ליום חמישי, 2.10.08. המארגן, על פי האמור בכתב ההגנה שהגיש לבית משפט קמא, עוסק במכירת כרטיסי טיסה ושיווק חבילות תיור וחבילות נופש מסוגים שונים ופועל הן כסוכן נסיעות למול המזמינים והן כסיטונאי של מוצרי תיירות. במקרה הנידון, שיווק המארגן חבילות תיור לשוק הסיטונאי ובין היתר לסוכנות הנסיעות. כמו כן, לטענת המערערים וסוכנות הנסיעות, המארגן הוא הספק האחראי על ארגון וביצוע החבילה במקרה דנן והוא גם הגורם ששכר את קיבולת כלי הטיס שבו אמורים היו המערערים לטוס לשם מכירתה לאחרים. כלומר, מדובר ב"מארגן" הטיסה, כהגדרתו בתקנות רישוי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב-1982 (להלן - "תקנות התעופה"). כפי שיפורט להלן, המארגן מצדו לא הכחיש כי הוא "מארגן" הטיסה כהגדרתו בתקנות, אך טען כי הדבר אינו פוטר את חברת התעופה מאחריות כלפי הנוסעים וכי שימש רק שלוח של חברת התעופה לצורך מכירת כרטיסים לטיסה. המערערים טענו בתביעתם כי מועד יציאת הטיסה, לפי הכרטיסים שרכשו, נקבע ליום 28.9.08 (יום לפני ערב ראש השנה) בשעה 14:10. הטיסה הייתה אמורה לצאת מטרמינל 1 בנתב"ג. המערערים לא קיבלו כל הודעה בדבר דחיית הטיסה והגיעו לשדה התעופה כשלוש שעות לפני המועד האמור. עם הגיעם לשדה התעופה התברר להם, מעיון בלוח הטיסות, כי הטיסה נדחתה לשעה 19:30. המערערים חזרו לביתם בירושלים וכשהתכוונו לצאת פעם נוספת לכיוון שדה התעופה התקשר אליהם נציג של סוכנות הנסיעות והודיע להם כי הטיסה נדחתה לשעה 23:30. לפיכך, הגיעו המערערים לטרמינל 1 בסביבות השעה 20:00, אך גילו כי הטרמינל סגור. לאחר ששכנעו המערערים את אחד העובדים ששהה במקום לפתוח עבורם את הטרמינל ועיינו בלוח הטיסות, התברר להם כי הטיסה נדחתה פעם נוספת, לשעה 05:00 לפנות בוקר. עקב כך, ונוכח היות הטרמינל סגור, החלו המערערים בדרכם חזרה לירושלים. לקראת הגיעם לירושלים, בסביבות השעה 21:00, הצליחו המערערים ליצור קשר עם עובדת של המארגן, שהורתה להם לחזור מיד לנתב"ג, שכן בכוונת המארגן לארגן מטוס שימריא כבר בשעה 02:00. המערערים ביקשו מאותה עובדת כי תעדכן אותם בהמשך אם המטוס אכן צפוי להמריא בשעה 02:00, על מנת שלא ישובו לחינם לשדה התעופה, אך העובדת סירבה לעשות כן, בציינה כי היא כבר נמצאת במשרד מעבר לשעות העבודה שלה ובכוונתה לעזבו. לפיכך, חזרו המערערים בפעם השלישית לנתב"ג, אך שם גילו כי הטרמינל עדיין סגור והטיסה עדיין קבועה לשעה 05:00. או אז התייאשו המערערים, איבדו אמון בכך שהטיסה אכן תצא לבסוף לדרכה, שבו לביתם וויתרו על החופשה. בסופו של דבר יצאה הטיסה לדרכה ביום 29.9.08 בסביבות השעה 06:00, כ-16 שעות לאחר השעה היעודה, ללא המערערים. בהמשך לכך, פנו המערערים לסוכנות הנסיעות בבקשה לפיצוי בגין אבדן החופשה. סוכנות הנסיעות הפנתה את הבקשה למארגן, ספק חבילת הנופש, והאחרון סירב לה, בציינו כי המערערים בחרו, ברגע האחרון, שלא לצאת לחופשה, כך שהם אינם זכאים להחזר כספי. בגין האמור לעיל דרשו המערערים פיצוי בסך של 8,936 ש"ח, הכולל את עלות חבילת הנופש שלא נוצלה (3,979 ש"ח) עלות 3 נסיעות הלוך ושוב מירושלים לנתב"ג (970 ש"ח), עלות פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל (187 ש"ח), עלות 2 ימי חופשה של מערער 1 (800 ש"ח) וכן עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם (3,000 ש"ח). סוכנות הנסיעות טענה להגנתה כי בעת רכישת חבילת הנופש חתמו המערערים על מסמך "פרטי הזמנה ותנאיה" שלפיו הם מודעים לכך שהואיל ומדובר בטיסת שכר, זמני הטיסה עלולים להשתנות. עוד צוין במסמך האמור כי האחריות לביצוע השירותים הנרכשים היא על הספק בלבד (קרי, על המארגן). סוכנות הנסיעות הוסיפה כי כסוכן נסיעות חובתה מתמצית במסירת מידע שקיבלה מהספק בדבר עיכובים בטיסה ללקוח וכי חברת התעופה והמארגן הם שאחראים כלפי הלקוח בכל הנוגע לעצם קיומם של עיכובים בטיסה. עוד טענה סוכנות הנסיעות כי המארגן הודיע לה על דחיית שעת הטיסה משעה 14:00 לשעה 23:30 בגין תקלה במטוס רק ביום 28.9.10 בשעה 14:13, כי היא העבירה הודעה זו למערערים (לטענתה היא עשתה כן מיד לאחר שההודעה התקבלה אצלה ולא בשעות הערב כפי שטענו המערערים) וכי המארגן לא הודיע לה על דחייה נוספת של הטיסה. אשר לסכום התביעה, סוכנות הנסיעות טענה כי הוא גבוה מכפל הסכום ששולם עבור חבילת הנופש וכי הוא מופרז גם משום שהמערערים בחרו שלא להקטין את נזקם כשויתרו לחלוטין על החופשה. המארגן הגיש אף הוא כתב הגנה, שבו טען כי במקרה הנידון פעל כסיטונאי ושיווק את חבילת הנופש לסוכנות הנסיעות. כמו כן, לטענתו, ספק השירות הוא חברת התעופה ואילו תפקידו התמצה ברישום הזמנת הטיסה של התובעים בחברת התעופה. לדבריו, הוא הודיע לסוכנות הנסיעות על הדחייה בטיסה ואין לדרוש ממנו מעבר לכך. זאת, הואיל והאחריות להודיע על הדחייה לנוסעים רובצת על כתפי סוכנות הנסיעות, והאחריות בגין עיכובים בטיסה מוטלת על חברת התעופה, שאותה, משום מה, בחרו המערערים שלא לתבוע. עוד טען המארגן כי משהחליטו המערערים שלא לממש את חבילת הנופש, אין להם להלין אלא על עצמם. בנוסף טען המארגן כי המערערים אכן יצרו קשר עם נציגה מטעמו, אך זו לא אמרה להם לשוב לשדה התעופה, אלא אמרה להם כי הטיסה אמורה לצאת בסביבות השעה 05:00 (והמטוס אכן המריא בסביבות השעה 05:30). בית משפט קמא, בפסק דינו, דחה את התביעה "על אף כל ההבנה לתחושתם הקשה של התובעים ול'טרטור' שעברו" ולמרות ש"במקרה הנדון היה עיכוב בלתי סביר בטיסה, במיוחד כאשר מדובר בטיסה קצרה, אשר ידוע שרוב הנוסעים רכשו חבילת נופש קצרה אף היא, וכל עיכוב פוגע קשות בחופשתם". זאת, הואיל ולשיטת בית משפט קמא, סוכנות הנסיעות והמארגן פעלו כמתחייב מתפקידם כסוכנים ולא התרשלו כלפי המערערים, הואיל וטענות המערערים צריכות היו להיות מופנות כלפי חברת התעופה והואיל והמערערים בחרו שלא להקטין את נזקיהם והחליטו לוותר על הטיסה. המערערים לא השלימו עם פסק הדין והגישו את הערעור שלפניי. המערערים טענו, בין היתר, כי לפי תקנות התעופה, הואיל ומדובר בטיסת שכר, האחריות מוטלת על המארגן וסוכנות הנסיעות, שלא מילאו באופן סביר את התחייבויותיהם כלפיהם, ולא על חברת התעופה, שלה אין אחריות ישירה כלפיהם. סוכנות הנסיעות מצדה טענה כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, וזאת על בסיס טיעוניה שפורטו לעיל. המארגן טען אף הוא כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. המארגן הוסיף כי תקנות התעופה שעליהן מבקשים המערערים להסתמך אין בהן כדי להסיר מחברת התעופה את האחריות כלפי הצרכן על עיכובים בטיסה וכי חברת התעופה היא שאחראית לעניין זה ולא סוכן הנסיעות. לטענתו, הטלת אחריות על סוכן הנסיעות בגין עיכובים בטיסה כמוה כהטלת אחריות בגין פציעה שנגרמה לנוסע במהלך טיסה, וזה, לעמדתו, כלל אינו סביר. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. החובות המוטלות על סוכנות נסיעות ועל ספק שירותים אינן בהכרח זהות. עם זאת, על שניהם מוטלת, ברגיל, החובה לפעול באופן סביר על מנת לעדכן את הלקוח מבעוד מועד כאשר קיים עיכוב בטיסה. כמו כן, ברגיל, מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח כי הלקוח יקבל את השירות שרכש ועל ספק השירות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבור הלקוח ולהיות אחראי גם כלפיו בנוגע לדחיות בלתי סבירות במועדי הטיסה (לעניין החובות המוטלות על סוכן נסיעות וכן על הספק ר' ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ; בר"ע 767/08 הדקה ה-90 בע"מ נ' באירמוב, ). חובות אלה, המוטלות על הספק, חלות גם על מארגן הטיסה, המוגדר בתקנות התעופה כמי שרכש את קיבולת המטוס לשם מכירתה לאחרים, ומהווה, למעשה, ספק הטיסה (כפי שצוין לעיל, גם סוכנות הנסיעות ראתה במארגן ספק האחראי על ארגון וביצוע חבילת הנופש). עובדות המקרה הנוכחי מלמדות כי סוכנות הנסיעות והמארגן לא עמדו בחובות המוטלות עליהם. לטענת המארגן, הוא עדכן את סוכנות הנסיעות בדבר העיכוב לאחר שנודע לו עליו מחברת התעופה, ולטענת סוכנות הנסיעות, היא עדכנה בכך את המערערים. מלבד עדכון זה (וכן שיחה שקיימו המערערים ביוזמתם עם נציגת המארגן, שתוכנה שנוי במחלוקת) לא מסרו סוכנות הנסיעות והמארגן עדכון נוסף כלשהו למערערים. עדכון נוסף מעין זה, לו היה נמסר, יכול היה למנוע את המשך מסכת "הטרטורים" שעברו המערערים שתוארה לעיל, או למצער, את חלקה. ודוק, גם אם נקבל כי לא ניתן היה לעדכן את המערערים בדבר העיכוב בשלב מוקדם יותר, ובכך למנוע את הגעתם המיותרת הראשונה לשדה התעופה, הרי משעה שנודע לסוכנות הנסיעות ולמארגן כי הטיסה מתעכבת, ולאחר שנמסר על כך עדכון ראשוני לנוסעים, היה עליהם להמשיך ולעמוד בקשר עם חברת התעופה על מנת לוודא את מועד הטיסה הנדחה ולעדכן בהתאם את הנוסעים שרכשו דרכם את כרטיסי הטיסה. משלא טרחו סוכנות הנסיעות והמארגן לעשות כן, ובכך הפרו את חובתם כלפי המערערים, עליהם לפצות את המערערים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות זו. למען הסר ספק, מסקנה זו נותרת בעינה גם אילו הייתי מקבלת את גרסאות סוכנות הנסיעות והמארגן באשר לעיתוי ותוכן שיחות נציגיהם עם המערערים. בנוסף, במקרה הנוכחי העיכוב בטיסה - עיכוב של כ-16 שעות במועד היציאה לחופשה קצרה - חרג מהסביר גם כשמדובר בטיסת שכר, שלגביה אין חולק כי יש לצפות עיכובים מסוימים. לפיכך, על המארגן, ספק הטיסה, לפצות את המערערים גם בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מעצם קיומו של עיכוב בטיסה. אשר לטענה לפיה היה על המערערים לתבוע את חברת התעופה, אכן, אין לקבל את טענת המערערים לפיה תקנות התעופה שוללות את אחריות חברת התעופה כלפיהם. עם זאת, המערערים, כתובעים, אינם מחויבים לתבוע את כל המזיקים או המפרים שלקחו חלק באירוע והעובדה כי יתכן שניתן היה להטיל אחריות גם על חברת התעופה, אינה שוללת את אחריות סוכנות הנסיעות והמארגן (שבחרו שלא לתבוע את חברת התעופה). אשר לטענה בדבר חובת הקטנת הנזק, הרי שמקום בו מדובר בחופשה קצרה ובאיחור בלתי סביר במועד יציאת הטיסה, שגרע משמעותית מהחופשה כפי שנרכשה על ידי המערערים, ובשים לב לפגמים בהתנהלות המשיבות שפורטו לעיל, רשאים היו המערערים לבטל את החופשה כולה ולדרוש את השבת כספם. סיכומו של דבר, סוכנות הנסיעות והמארגן יפצו את המערערים בגין הנזק שנגרם להם באופן ששניהם יישאו יחד ולחוד בסכום של 3,500 ש"ח וכן בהוצאות בסכום של 3,000 ש"ח. המארגן, שאחראי גם על עצם העיכוב בטיסה, יישא בפיצוי נוסף בסכום של 5,000 ש"ח. העירבון יוחזר למערערים. תביעות נגד חברות תעופהתעופה