לחוק נכסי נפקדים שתי תכליות מרכזיות: הראשונה היא שמירה על נכסי הנפקדים וניהולם למענם על ידי המדינה. השנייה היא היכולת לנצל את הנכסים למען האינטרסים של המדינה, עד לגיבוש הסדרים פוליטיים בין ישראל לבין שכנותיה, שבמסגרתם ייקבע גורל הנכסים על בסיס של הדדיות. לעניין תכליתו של חוק נכסי נפקדים קבע בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט א' מצא, את הדברים הבאים: "זה מכבר הכירה הפסיקה בכך שהשמירה על נכסי הנפקדים היא מטרה הניצבת ביסודו של החוק (ע"א 58/54 הבאב נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד י 912). אך אין בידי לקבל, כי זאת מטרתו היחידה - או אף הראשית - של החוק, ושזולתה אין לחוק (או, כמעט ואין לו) כל תכלית אחרת. מבלי להרחיב בכך ניתן לומר, כי לא פחות משהחוק מכוון לשרת את צורכי השמירה על הנכסים, למען בעליהם הנפקדים ולקיום עניינם, הריהו מכוון להגשים את האינטרסים של המדינה בנכסים אלה: היכולת לנצלם לקידום פיתוח הארץ, תוך מניעת ניצולם בידי מי שהינו נפקד כמשמעו בחוק, והיכולת להחזיקם (או להחזיק את דמיהם) עד לגיבושם של הסדרים פוליטיים בין ישראל ולבין שכנותיה, בהם יוכרע גורל הנכסים על בסיס של הדדיות בין המדינות. אכן, יש שהאינטרסים השונים, של הנפקדים מחד ושל המדינה מאידך, מתיישבים זה עם זה; אך במקום שאין הם עולים בקנה אחד עשויים משקליהם היחסיים להשתנות בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה נתון. יפים לכאן, על דרך האנלוגיה, דברי א' זמיר וא' בנבנישתי, בספרם 'אדמות היהודים' ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים (הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993), אשר נאמרו ביחס לפקודת המסחר עם האויב, 1939, ולצו המסחר עם האויב, 1939, שמכוחם פעל האפוטרופוס הירדני על נכסי האויב ביחס לנכסי ישראלים בגדה המערבית בין השנים 1948 ו-1967: 'הסמכויות בעניין נכסי האויב נועדו להגשים בעיקר את האינטרסים של המדינה (או, במקרה של המנדט הבריטי, את האינטרסים של רשויות המנדט כחלק מבריטניה הגדולה). לעתים אינטרסים אלה חופפים את האינטרס של בעל הנכס (כמו שמירה על הנכס ומניעת השתלטות ופגיעה בו בהיעדרו של הבעלים). במקרים אחרים אין חפיפה כזו. למשל, האינטרס להחזיק בנכסים של האויב ונתיניו על-מנת להבטיח הדדיות בעניין זה מצד האויב, וכן האפשרות להשתמש בנכסים לפרעון חובותיו של האויב אם כך ייקבע בהסדרי השלום, אינם חופפים כלל את האינטרסים של בעלי הנכסים. משקלם של המטרות והאינטרסים השונים משתנה מנכס לנכס, לפי זהות בעליו (לא הרי נכס של מדינת האויב כהרי נכס של אדם שנקלע לשטח הנתון לשליטת האויב), השימוש האפשרי בו (פרטי או ציבורי), טיבו (מקרקעין, מיטלטלין, כספים), וכיוצא בזה" (בעמ' 40-39; ההדגש במקור - א' מ')'" (בג"צ 4713/93 גולן נ' הוועדה המיוחדת לפי סעיף 29, פ"ד מח(2) 638 ,עמ' 644-645, 1994). עוד ראו את הסקירה המפורטת באשר למטרתו ותכליתו של חוק נכסי נפקדים שערך בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית, בסעיפים 27-26 לפסק דינו בת"א (חי') 458/00 בהאי נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (19.9.02). גם מסקירה זו עולה כי לנגד עיני המחוקק עמדה המטרה של "ריכוז נכסי הנפקדים, שמירה עליהם ושימוש בנכסים לשם פיתוח הארץ". נכסי נפקדיםשאלות משפטיות