קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב נאמן לתשלום בגין עבודה: מונחת בפני בקשתה של חברת שון תשתיות חשמל ופיתוח בע"מ, לחייב את הנאמן של חברת כפרי יעקב בע"מ לשלם את התמורה החוזית המגיעה לה, לשיטתה, בעבור שלושה חוזים בהם שימשה כקבלן משנה בעבור חברת כפרי. הנאמן מתנגד לבקשה, וזאת כאשר הוא טוען הן לליקויים בעבודתה של המבקשת, ובעיקר כי לא התקיים תנאי יסודי בחוזה: לשיטת הנאמן, עסקינן בחוזה "גב אל גב": קרי, עד שלא יאשר המזמין (בענייננו: מע"צ) את העבודה וישלם לקבלן הראשי, הרי שקבלן המשנה אינו זכאי אף הוא לתשלום. במסגרת כתבי הטענות, ולאחר קבלת תגובת כונס הנכסים, חזר בו הנאמן מהתנגדותו לתשלום 19,000 ₪ בגין החוזה השלישי נשוא הבקשה; אי לכך, נטושה המחלוקת כעת אודות שני החוזים הראשונים בלבד. לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, ולאחר שנסיונו של כונס הנכסים הרשמי להביא את הצדדים לכלל הסכמות לא צלח, ניתנת החלטתי זו. 1. מירב המחלוקת בין הצדדים נטושה, הלכה למעשה בשאלה משפטית שעניינה פרשנות חוזים, כמו גם נפקותו של מושג "חוזה גב אל גב". זאת, כאשר עולה כי הכרעה בעניין זה, עשויה במידה רבה להביא לפתרון מירב המחלוקות בתיק. אלא, שטרם אגש לפתרון הסוגיה המרכזית, הרי שבנסיבות המקרה אין מנוס להעיר, כי - במלוא הכבוד הראוי לנאמן, ולמאמציו הראויים לשמור על קופת ההסדר ולעמוד על זכויות הנושים, הרי שחלק מן ההתנהלות המיוחסת לו במקרה זה נראית בעייתית לכאורה. בעיקר, עסקינן בדרך ההתנהלות הדיונית המיוחסת לו, כאשר חלק מן הדברים לא הוכחשו כלל ועיקר. בקצירת האומר אעיר, כי ספק גדול בעיני, האם נכון וראוי שלא להגיב תחילה לפניותיו של נושה הדורש את התשלום המגיע לו, ורק כאשר פונה זה לבית המשפט, לטרוח לפרוס את נימוקי אי-התשלום, לרבות טענות עובדתיות בגין פגמים בעבודתו של אותו קבלן משנה. לעניין זה, אין לי אלא לתמוה: מחד גיסא, קובל הנאמן כנגד התנהלותה של מע"צ, אשר לשיטתו נמנעת שלא כדין מתשלום המגיע לו (קרי, עולה מכאן כי העבודה אכן הושלמה בהתאם לחוזים, ובלא פגמים מהותיים), ומאידך גיסא, מעלה כנגד קבלן המשנה שלל טענות בדבר פגמים בעבודה. בעניין זה, עולה התמיהה במיוחד נוכח העובדה, כי הנאמן לא צירף לטענותיו כל תשובה ששלח בזמן אמת למבקשת. קרי, אם קבלן משנה מסר לידי נאמן עבודה שהינה פגומה או חלקית, אולם מהין לדרוש בעדה תשלום כאילו עמד בכל חובותיו, הרי חזקה על בעל תפקיד סביר והגון, כי ישיב מיד (או למצער תוך זמן סביר), יעמיד את קבלן המשנה על הפגמים הנטענים בעבודתו, ויבהיר כי במצב דברים זה אינו יכול לשלם את התמורה החוזית. אלא שבנסיבות המקרה, וחרף טענות מפורשות של המבקשת בנושא זה, הרי שלא התקבלה כל תשובה מספקת בעניין זה מצד הנאמן.לעניין זה, הרי שאין לי אלא לחזור על שנאמר בעבר בהרחבה, במסגרת פסק-הדין בפש"ר 1597/08 בש"א 5784/09 פולק מטלון ושות' נ' רו"ח יובל קדרון, , אודות חובתו של הנאמן לעדכן בזמן אמת ובאורח מלא, מתקשרים וספקי-שירות אודות המצב המשפטי, כולל ובעיקר טענות מכוחן אין בכוונתו או ביכולתו לשלם את המגיע להם, ובוודאי שלא "לשמור את קלפיו סמוך לחזה". ספק בעיני, האם בנסיבות המקרה עמד הנאמן בכלל זה. יתר על כן; מעיון בכתבי הטענות קשה להתעלם אף מהרחבת חזית מסויימת, אשר "מתפתחת" בהדרגה, מכתב טענות מוקדם אל משנהו המאוחר יותר; ואין לי אלא להצר על מצב דברים זה, אשר הקשה על בירור יעיל ומהיר של המחלוקת. זאת ועוד; אין מנוס אף מלהסכים, בנסיבות העניין, עם קובלנתה של המבקשת בעניין התשלום נשוא החוזה השלישי. אם אכן התשלום מגיע למבקשת, כפי שמודה בסופו של דבר אף הנאמן, מן הראוי היה לשלמו לאלתר, ולא להמתין - לא רק להגשת בקשה לבית המשפט, אלא גם לאחר הגשת מספר כתבי טענות ועמדת הכונס הרשמי. לעניין זה אזכיר, כי נאמן בהקפאת הליכים או הסדר נושים אינו "צד אזרחי רגיל", אלא "ידו הארוכה של בית המשפט", וככזה הוא מחויב לרמה גבוהה יותר של הגינות וזהירות כלפי צדדים הבאים עימו במגע. 2. נוכח האמור לעיל, ונוכח כתבי הטענות, הרי שהרושם העולה הינו כי, במלוא הכבוד לטיעוניו המאוחרים של הנאמן אודות פגמים כאלו ואחרים, הרי המחלוקת המרכזית עניינה אחר. בין הנאמן לבין מע"צ נטוש סכסוך, במסגרתו אין ספק כי מע"צ, שהינה מזמין העבודה, לא שילמה לנאמן את המגיע לו עבור הפרויקטים נשוא הבקשה, וזאת חרף העובדה כי אלו הושלמו לכאורה. זאת, באורח כנגדו מעלה הנאמן טענות קשות ביותר אודות סחבת וחוסר תום-לב. אם אכן כאלו הם פני הדברים (ויודגש: מע"צ אינה צד לדיון בפני, ואי לכך, אין אני קובעת ואין אני יכולה לקבוע כל ממצא עובדתי חלוט בעניינה), הרי שהמחלוקת הינה האם, נוכח המערכת החוזית הקיימת בנסיבות המקרה, בדגש על החוזים בין המבקשת לנאמן, חלה על הנאמן חובה לשלם לקבלן המשנה - המבקשת - את המגיע לה, וזאת חרף העובדה כי הוא עצמו לא קיבל את התשלום מן המזמין, תשלום אשר אין ספק כי הינו מהווה, מבחינה הגיונית, גם את המקור לתשלום הוצאות השלמת הפרוייקט, לרבות שכרם של קבלני המשנה. לעניין זה אעיר; מערכת חוזית הינה, מעצם טיבה, חלוקה של סיכויים וסיכונים. זאת, כאשר השאלה המכריעה בנסיבות המקרה, על מי מבין הצדדים הוטל הסיכון של עיכוב בתשלום בשל סכסוך או אף התנהגות בחוסר תום-לב של המזמין. אעיר, כי אין אני יכולה לקבל את טענתה הגורפת של המבקשת, בעניין העדר-נפקות לכאורה של סעיפים "בלתי צודקים" או "שגויים מן היסוד" בחוזה. כמו כן, אין כל צורך בדיון תיאורטי אודות פרשנות המושג "גב אל גב" (הגם שאף כאן, ספק אם פרשנותה של המבקשת נכונה היא), זאת כאשר השאלה, האם עסקינן בחוזה "גב אל גב" לפי המשמעות שמייחס הנאמן למושג זה, תקבע מניה וביה לא לפי כותרת או משמעות תיאורטית כזו או אחרת של מושג, אלא לפי סעיפי החוזה עצמו. 3. מעבר לדרוש אעיר, כי בניגוד לטענת המבקשת, ישנו אף ישנו הגיון כלכלי בפרשנות הנאמן להסכמי "גב אל גב"; אכן, הסכמים שכאלו "משתפים" את קבלני המשנה בסיכון של אי-תשלום מצד המזמין (ובכך אף יוצרים הכוונת התנהגות מסויימת, במובן של 'הקניית מוטיבציה' לאותם קבלנים לעשות כל שלאל ידם בכדי לצמצם סיכונים שכאלו). זאת, תחת שהקבלן הראשי ישא בסיכון לבדו. מבחינת תזרים הכספים, הרי שתניות שכאלו נועדו למנוע מצב בו הקבלן הראשי אינו מקבל את התמורה עבור הפרוייקט מחד גיסא, אולם נתבע לשלם את שכרם של קבלני המשנה "כאילו מאום לא קרה" מאידך גיסא. אין צורך להכביר מילים, כי מצב דברים כזה עשוי להביא אף חברה סולבנטית למצב של "מיטת סדום פיננסית", קל וחומר, כי מצב דברים זה הינו הרסני אף יותר במצב בו הקבלן הראשי מצוי ממילא בהקפאת הליכים. זאת, גם ובעיקר בשם החיוב המפורש שמוטל על הנאמן בהליכים כאלו שלא להימצא במצב של קופה גירעונית, או להקלע ל"חדלות פרעון משנית", קרי - מצב בו נטל על עצמו הוצאות הקפאה שאין בקופתו כספים בכדי לשלמם. זאת ועוד; ספק גדול אם בנסיבות המקרה ישנו טעם בדיון והכרעה בשאלה מאיזה מקור כספי יכול הנאמן, אם הינו יכול, לשלם את המגיע למבקשת. ראשית: קיומם של אמצעים כספיים בקופת הנאמן, אין בהם בכדי להקנות לנושה פלוני זכויות שהחוזים עימו אינם מקנים לו. שנית: בלא צורך לקבוע ממצאים חלוטים בעניין, הרי שמבחינה כלכלית-עקרונית, אך טבעי הוא כי התשלום הצפוי לנאמן ולקופת ההקפאה מהשלמת פרוייקט, ישמש אף לצורך כיסוי הוצאותיו, לרבות שכרם של קבלני-המשנה. עוד אעיר, כי בכל הנוגע לשאלה זו, הרי שאין נפקא מינא אם מע"צ או מי מטעמה עושים שימוש שימוש בכביש נשוא הפרוייקט, אם לאו; אם אכן כאלו הם פני הדברים, הרי שעניין לנו בראיה אשר עשויה לחזק את טיעוניו של הנאמן, ככל שיגיש בקשה לאכוף על מע"צ את התשלומים המגיעים לו (ובעקיפין, אף לקבלני המשנה). אלא ששימוש בכביש לחוד, ותשלום לחוד - שהרי במידה והנאמן לא זכה לתשלום (בין אם מע"צ נאחזת ב"אי מסירה" ובין אם מסיבה אחרת), הרי שאין רבותא בעובדה כי מע"צ עושה שימוש בכביש: לכל היותר, הדבר עשוי לחזק (ואדגיש: אין אני קובעת מאומה בעניין זה) את הטענה בדבר התנהלות בחוסר תום-לב מצידה של האחרונה, לרבות דרישה אפשרית לחייבה בהוצאות לדוגמא בשל התנהלות שכזו. אולם, כפי שהערתי קודם לכן, הרי שהבקשה הנוכחית, עניינה במערכת החוזית שבין המבקשת לנאמן, וליתר דיוק - על מי משני אלו הטיל החוזה את הסיכון כי המזמין ינהג ב"גרירת רגליים" וחוסר תום-לב, אם אכן נהג כך. 4. עיון בהסכמים, מלמד כי - למרבה הצער - הרי שבכל הנוגע לחוזה הראשון, אין לעמדת המבקשת על מה שתסמוך. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי מע"צ הוגדרה בחוזה הרלוונטי כ"מזמין העבודה", וזאת כאשר סעיף 4 להסכם קובע כי התשלום למבקשת יעשה "לאחר קבלת העבודה, אישורה ותשלום על-ידי המזמין". קרי, עניין לנו בחוזה "גב אל גב" מובהק, בהתאם לפרשנות הנאמן לסוג זה של חוזים. מעבר לדרוש אעיר, כי התוצאה לא היתה משתנה אף לו הוכח כי למושג "גב אל גב" ישנן אף פרשנויות אחרות, וזאת מאחר וזכותם של צדדים להסכם לעצב את הוראותיו כרצונם, בהתאם לכוח המיקוח של כל אחד מהם, ובמגבלות הדין. אי לכך, הרי שהתוצאה אינה נובעת מן הפרשנות התיאורטית של מושג משפטי או כלכלי כזה או אחר, אלא מן ההוראות הברורות של החוזה עצמו, וזאת בין אם הוא מתיישב עם ההגדרה התיאורטית של המושג "גב אל גב" (ודומה כי בנסיבות העניין, הוא אכן מתיישב עימה), ובין אם לאו. לעניין זה, הרי שלא אוכל לקבל טענה כללית וגורפת של המבקשת כי הסעיף "שגוי מן היסוד"; כפי שהוער קודם לכן, הרי שיש לסוג סעיפים שכזה הגיון כלכלי, אף אם אינו מטיב עם המבקשת, ודומה כי אין הם מיוחדים דווקא לקבלן המצוי בהקפאת הליכים. זאת ועוד - כאשר לשון החוזה קובעת דבר-מה במפורש, הרי שעקיפת הכתוב משיקולים פרשניים כלליים (בין אם של אומד-דעת או כל שיקול אחר), תעשה אך במקרים קיצוניים, חריגים שבחריגים, ובוודאי שאין די בטענה כי כללית כי הסעיף "שגוי מהיסוד". זאת ואף זאת; אף אם הנאמן הביע תקווה בפני המבקשת כי הסיכון לא יתממש וכי אין להם ממה לחשוש, הרי אין די בטענות כללית בעניין זה בכדי להוכיח הטעיה, או פגם יסודי אחר אשר מצדיק ביטולו של הסדר חוזי. 5. השאלה נשוא ההסכם השני, שונה במקצת. אמנם, בחוזה נשוא העניין אין תניית "גב אל גב" מן הסוג המופיע בהסדר הראשון, אולם 20% מן התמורה (וזהו הסכום השנוי במחלוקת בבקשה שבפני, מאחר ועולה כי יתרת התמורה כבר שולמה למבקשת) מותנה בסעיף 4 להסכם במספר תנאים, כולל "אישור" העבודה על-ידי המזמין, קרי - מע"צ. בעניין זה, אף אם אקבל את טענתה של המבקשת כי בפועל הפרוייקט נמסר וכבר נעשה בו שימוש, הרי שעולה מנסיבות המקרה כי מע"צ טרם "אישרה" את המסירה באורח רשמי. אכן, אין ספק כי אם אכן החליטה מע"צ, או מי מטעמה "לאחוז את המקל משני קצותיו" - קרי, ליטול בפועל את הפרוייקט ולהשתמש בו, אך "לגרור רגליים" בהליך האישור, וכך לא לשלם את המגיע לקבלן, הרי אין ספק כי מדובר לכאורה בהתנהלות חמורה במיוחד, וזאת קל וחומר כאשר היא באה מצידו של גוף שכללי המשפט הציבורי חלים עליו. למצב כזה, אם אכן כאלו הם פני הדברים, שתי השלכות על מערכת היחסים בין הנאמן למבקשת (קרי, בין הקבלן הראשי לבין קבלן המשנה). א. מן הבחינה החוזית הצרה, הרי שאין מדובר אלא בסיכון שהתממש. זאת, כאשר בחוזה שבפני, הגבילו הצדדים את חשיפתו של קבלן המשנה לסיכון דנן לדלת אמותיה של חמישית מן התמורה בלבד. עולה, כי אומד הדעת החוזי מוביל במפורש לכך כי אם אכן התממש הסיכון, הרי על קבלן המשנה לשאת בו, בכל הנוגע לאותו חלק של התמורה, ואין הוא רשאי לדרוש התעלמות דה-פקטו מלשונו המפורשת של החוזה, מקום בו הדבר אינו נוח לו. ב. בכל הנוגע לחובת האמון והזהירות של הנאמן: אמנם, וודאי שהנאמן אינו הופך לאחראי אוטומטית בכל מקום בו התגלתה התנהגות לא ראויה, או אף חוסר תום-לב לשמו, מצידו של המזמין. אין צורך להכביר מילים, כי אף קופת ההסדר נפגעת מהתנהלות כזו, שאינה בשליטת הנאמן ואף מנוגדת בתכלית לאינטרס שלו עצמו, הן בכובעו הרשמי כבעל תפקיד, ואף בכובעו האישי, כמי שמבקש לרשום לזכותו הצלחה מקצועית ואף להנוצ משכר-טרחה ראוי בגין מאמציו. אלא מאי? אמנם, חובת האמון והזהירות המוגברת של הנאמן, אין משמעה כי הוא חייב לשלם בניגוד להוראות החוזה, אולם מאידך גיסא, היא מחייבת אותו לעשות כל שלאל-ידו, בזריזות ובשקיפות, בכדי לתקן את המעוות. יוצא, כי על הנאמן לפעול מהר ככל הניתן, בתקיפות וביעילות, בכדי להבהיר את המצב המשפטי ולאכוף על מע"צ את אישור קבלת הפרוייקט. זאת, קל וחומר מקום בו בפועל היא או מי מטעמה עושים בפרוייקט שימוש מזה זמן-רב. זאת, כאשר בין שיקוליו בכל הנוגע לאורח הפעולה ועיתויה, על הנאמן ליתן משקל ניכר אף לנזק שנגרם לקבלני המשנה, וכן את ההשפעה השלילית של מצבים כאלו על הקפאות הליכים עתידיות, בעיקר במובן של היכולת להתקשר ולזכות באמון מצד ספקים וקבלני משנה. 6. יוצא, כי בנסיבות המקרה אמנם הוכח, כי עמדת הנאמן נכונה במובן החוזי הצר, אולם למרבה הצער, עולה ספק בכל הנוגע לעמידתו במבחן השני, הרחב והכללי יותר. קשה שלא לתהות, בנסיבות המקרה, האם לא היה הנאמן מיטיב לעשות, לו כלכל את ענייניו באורח אחר, הן במישור הפעולה מול מע"צ והגורמים מטעמה, והן ושמא בעיקר במובן של שקיפות והתנהלות 'קואופרטיבית' יותר אל מול המבקשת - לרבות עדכונה באורח מלא ובזמן אמת - דבר אשר יתכן, כי היה מייתר אף את ההתכתשות המשפטית הנוכחית בין הצדדים, ומפנה אותם לסייע זה לזה במיצוי זכויותיהם מול המזמין. 7. התוצאה הינה, כי - למרבה הצער - לא אוכל לקבל את הבקשה בעניין שני החוזים הראשונים, וזאת חרף ההבנה הרבה למצבה של המבקשת ולשיקולי "הצדק הסובייקטיבי" של קבלן משנה שסיים עבודתו, אך שכרו לא שולם. מאידך גיסא, הנני מורה לנאמן, להחיש ככל האפשר את מיצוי זכויותיו מול המזמין, הכל כאמור בגוף החלטתי זו. בין היתר, הנני מורה לנאמן, להגיש דו"ח מפורט תוך 45 יום ממועד החלטתי זו, ואשר בו יפרט את המגעים וההליכים שנקט מול מע"צ, ובעיקר בכל הנוגע לאישור העבודות נשוא הפרוייקט השני. דבר זה מקבל משנה תוקף, אם אכן עושים מע"צ או מי מטעמה שימוש שוטף בכבישים או פרויקטים אחרים אשר את תמורתם טרם שילמו. לעניין זה אעיר, כי טוב תעשה מע"צ אם תפעל כדין ובהגינות אל מול בעלי תפקיד מטעם בית המשפט, תוך המנעות מהתכתשות מיותרת בערכאות ובעיקר מ"גרירת רגליים דיונית", על כל המשתמע מכך (לעניין זה, ראה גם החלטתי בפש"ר 1621/01 בש"א 3551/02 ע.ב.ר.ב נ' סולל בונה) . העתק הדו"ח ישלח גם לבאי כוחה של המבקשת. 8. סוף דבר; לא בלב קל, הנני דוחה את הבקשה, וזאת מלבד החלק שנוגע לחוזה השלישי, כמו גם חיובו של הנאמן בהגשת דו"ח ובפעולה, הכל כאמור בהחלטתי זו. בנסיבות המקרה, חרף התוצאה הסופית אליה הגעתי, הרי שנוכח הנסיבות והתהיות העולות נוכח התנהלותו של הנאמן, כמו גם העיכוב הלא מוצדק בתשלום הסך בן ה-19,000 ₪ בגין החוזה השלישי, ישא הנאמן בהוצאות המבקשת ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪; הסכום ישא ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. נאמנות