חשיפה לחומרים כימיים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אסטמה עקב חשיפה לחומרים כימיים בעבודה:

.1בתביעה הנדונה מבקש התובע לחייב הנתבעת לפצותו בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת. הנתבעת הינה מפעל ליצור חומרי הדברה ומוצרים כימיים למיניהם. המפעל מנוהל באשדוד. התובע עבד אצל הנתבעת בעבודת כפיים משנת 1978ועד פברואר .1989לטענת התובע הוא נחשף, במהלך עבודתו, לחומרים כימיים רעילים שונים ובשל כך נפגע במערכת הנשימה - הוא סובל מגנחת הסימפונות (אסטמה) נזלת כרונית אובדן חוש ריח וסינוסיטיס כרוני. עפ"י חו"ד מומחים רפואיים שצורפו לכתב התביעה נכותו של התובע בעטיים של הנזקים הנ"ל נאמדת בשיעור %.98
הנתבעת מצידה מתכחשת לטענות התובע, בדבר נזקים כלשהם שנגרמו לו במהלך עבודתו. לטענתה החומרים בהם נעשה שימוש במפעלה אינם רעילים, במידה והתובע סובל ממחלה כלשהי, הרי שמחלה זו קדמה לעבודתו אצלה ולחילופין אין כל קשר סיבתי בין העבודה למחלה. לחילופין מוסיפה וטוענת הנתבעת כי תביעתו של התובע התיישנה.
.2התביעה הנדונה הוגשה ביום .19.2.91ישיבות קדם משפט התנהלו בפני נשיא
בית משפט זה דאז, כב' השופט י. טירקל, וביום 10.8.93נקבע כי תיק זה יישמע בפני. בעלי הדין לא הגיעו להסכמה בדבר מינוי מומחים מוסכמים וביה"מ נדרש לשמוע מומחים רבים מטעם שני הצדדים, הן לגבי תהליכי היצור והחומרים בהם נעשה שימוש, הן לגבי נזקי הגוף להם טוען התובע. בשל כך נתקיימו ישיבות רבות לבירור תובענה זו. משהוגשו הסיכומים בפברואר שנה זו התעכב מתן פסה"ד בשל עומס רב בביה"מ.
.3נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת
כפי שניתן לדבר ביטוי בעדותו בתצהיר (ת/11) כדלקמן:נ
3.1התובע, שהינו יליד 1952, נתקבל לעבודה בנתבעת בשנת 1978לאחר שעבר
בדיקות רפואיות ונמצא כשיר לעבודה.
3.2התובע החל עבודתו במתקן 26שם יצרו חומרים קוטלי עשבים. במקום זה עבד
כ- 6חודשים.
3.3ממתקן 26עבר התובע לעבוד במתקן 40, גם שם מייצרים חומרים להדברה
וקטילת עשבים. בין היתר נעשה שימוש בחומרים מסוג אמטרין, ברומדיל אטרזין (שם סע' 19) וחומרים אחרים אשר לטענת התובע כולם מזיקים ומסוכנים לבריאות. התובע טוען כי נשם וספג חומרים אלה במהלך השנים.
3.4טוען התובע כי החל לחוש ברע בשנת 1985ועפ"י הוראות רופא תעסוקתי הועבר למתקן קיטור במפעל. גם שם היה חשוף לחומרים מזיקים שונים.
3.5בשנת 1988הועבר התובע למתקן נוסף המכונה "מתקן הבוצה" שם מרוכזת פסולת המפעל. ב- 2.9.88איבד התובע את הכרתו במהלך עבודתו, אך שב לעבוד במפעל. בפברואר 1989הוא התפטר מעבודתו.
.4הצדדים חלוקים ביניהם לענין הנזקים מהם סובל התובע ומידתם.
4.1התובע מעיד כי ב- 1985החל לחוש בשינויים בבריאותו. הוא חש בכאבי ראש, סחרחורת, נזלת וקשיים בנשימה (ת/ 11סע' 24). לטענתו הוא סובל מאז כל העת מתופעות אלה (ת/ 12סע' 5).
4.2בהסכמה הוגשו מסמכים מתיקו הרפואי של התובע בצבא (נ/8). ממסמכים אלה
עולה כי שלטונות הצבא מצאו אצל התובע ליקויי בריאות - ליקוי בראיה, קוצר נשימה לאחר מאמץ, ואישיות נוירוטית. התובע שוחרר משירות סדיר לאחר זמן קצר עם פרופיל .24במכתב הלוואי מטעם מפקדת קצין רפואה ראשי נאמר:ב "...אין למסור לגורמים אזרחיים פרופיל רפואי או סעיפי ליקוי, מאחר ואינם משקפים בהכרח את מצב בריאותו של החייל, אלא מידת התאמתו לצרכים צבאיים מוגדרים ומיוחדים. לפיכך פרטים אלה אינם בבחינת מידע רפואי אלא מידע צבאי פנימי ומוגבל...". רק המומחה מטעם התובע, ד"ר בר סלע נחקר לגבי משמעות ההגבלות וסעיפי הליקוי שנקבעו בתיק הרפואי בצבא, ותשובתו היתה כי נפילת לחץ דם שנמצאה אצל התובע היא תוצאה של ליקוי קרדיאלי שאין לה הסבר. ענין קוצר הנשימה לא נטען ולא נבדק ולכן לא ידועה הסיבה לכך (פרוט' 34). גם לתובע אין הסבר לקוצר הנשימה שאובחן רק בשעת מאמץ (פרוט' 42). בהעדר נתונים נוספים נראה כי אין ליחס משמעות של ממש לממצא זה.
4.3המומחה מטעם הנתבעת ד"ר סגל מציין כי לפי מסמכים מתיקו הרפואי של התובע, יש ממצאים אודות דלקת בדרכי נשימה עליונים כבר משנת .1970מדובר בשישה רישומים בין השנים 1979- .1970לדעתו מדובר בדלקת כרונית ואלרגית. המסמכים אליהם מתיחס ד"ר סגל לא הוגשו כראיה לביה"מ (ראה פרוט' 94-93). ד"ר הנדלר, מטעם התובע, מציין כי אפילו סבל התובע מהצטננויות חוזרות בעבר, דבר המצביע על אלרגיה מולדת, עדיין אין מדובר באותם ליקויים שמנה בחוות דעתו (פרוט' 18). הוא הכיר התובע עוד קודם שהופיעו התופעות שמנה בחוות דעתו (פרוט' 21). ד"ר בר סלע, מטעם התובע, עומד על דעתו כי התופעות שמנה בחוות דעתו, הופיעו אצל התובע רק לאחר שנת 1985וזאת עפ"י התיק הרפואי שהוצג בפניו (פרוט' 27). התובע עצמו אינו מתכחש לכך שסבל מסינוסיטיס בשנות ה- 80אך לטענתו מדובר היה בתופעה חריגה שהופיעה פעם בשנה. אלה היו התקררויות שיגרתיות (פרוט' 45-44).
4.4ד"ר הנדלר, מומחה א.א.ג מטעם התובע, הוא רופא אשר גם טיפל בתובע. הוא מכיר את התובע מאז שנת 1983(פרוט' 16) ולדבריו בעיותיו הרפואיות של התובע, נשוא חוות דעתו, הופיעו מאז שנת .1984(פרוט' 18). בחודש יולי ובחודש ספטמבר 1985פונה רופא תעסוקתי בשם ד"ר א. קייס לנתבעת ומודיע לה כי התובע סובל מרניטיס וע"כ עליו להמנע ממגע עם ריחות חריפים או אבק (ראה פרוט' 12- 11ו-ת/2, ת/3). בחודש יולי 1988שולח ד"ר קייס מכתב נוסף עם תוכן דומה (ת/1).
4.5חוות דעתו של ד"ר הנדלר צורפה לכתב התביעה (ת/7) ובמהלך הגשת הראיות הובאה גם חוות דעת משלימה (ת/8). בחוות הדעת הראשונה קובע ד"ר הנדלר כי ב 1984החל התובע לחוש בהפרעות בנשימה מלוות בהפרשה רבה מהאף וכאבי ראש. טיפול אנטי אלרגי והרחקה מחומרים כימיים שיפרו את מצבו. חזרתו לעבודה בספטמבר 1988גרמה להחמרה במצבו. התופעות הנ"ל ידועות במקרים של רגישות יתר וגירוי יתר של ריריות מערכת הנשימה ושל ריריות האף בעיקר. ד"ר הנדלר קובע כי נכותו של התובע עקב הנ"ל עומדת על % 45לפי סע' 69(2) (3) (4) ג 3בפרק שביעי בתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956(להלן ייקראו תקנות אלה בקיצור "התקנות"). סעיפים אלה מתיחסים לסתימת אף מוחלטת, אבדן חוש ריח, וסינוסיטיס מלווה בהפרשה קבועה. בחוות הדעת המשלימה מיום 5.11.91חוזר ועומד ד"ר הנדלר על דעתו כי התובע ממשיך לסבול מהפרעות שנימנו על ידיו ונזקק לטיפול רפואי. הפרעות בחוש הריח נתווספו להפרעות אחרות. בחקירה נגדית מבהיר ד"ר הנדלר כי חוות דעתו מתיחסת רק לנזקים באפו של התובע. הוא מאשר כי מאז התובע עזב עבודתו אצל הנתבעת מצבו השתפר במידה ניכרת. הוא לא נשאל ולא נתן הסבר כיצד לא נתן ביטוי לשיפור זה בחוות דעתו המשלימה. לדעתו הסעיפים בתקנות המתאימים למצב התובע בעת מתן עדותו הם סע' 69(1) (ב) ו- 4 69(ג) (2) סה"כ % .12 1/2הוא היה מעמיד נכות התובע על השעור המקורי שקבע % 45לשנת 1988לאחר מכן % 30נכות עד שנת 1990ומעבר לכך % .12 1/2איש אינו חולק על כך שהתובע עבר ניתוח קוסמטי באף שנים קודם לכן ונותרה סתימה בנחיר שמאלי בשל סטיית מחיצת האף (פרוט' 16ו- 94).
עדיין ד"ר הנדלר עומד על כך שאין לכך קשר לקביעותיו הואיל והסתימה נובעת
מן הרירית במחיצת האף ולא סטיית מחיצת האף עצמה (פרוט' 16ו- 21). לא ברור כיצד הדבר מתיישב נוסח סע' 69(1) המתיחס לשינויים בצורת האף החיצוני. אם נתעלם מקביעת המומחה עפ"י סע' 69(1) הרי שנותרת נכות בשעור % 10לפי סע' 69(4) (ג) 2- ריניטיס אלרגיקה בינונית.
4.6התובע הביא מטעמו גם מומחה אלרגולוג הוא ד"ר בר סלע. בחוות דעתו
(ת/10) מיום 11.2.91קובע המומחה כי התובע סובל מגנחת הסימפונות (היא
אסטמה). הוא סובל מנזלת כרונית עם מעורבות של הסינוסים ומתתרנות (אבדן חוש ריח). לכן הוא קובע נכות כוללת בשיעור % 53לפי סעיפי התקנות כדלקמן:ו
גנחת סימפונות סע' 6(ג) %40
נזלת כרונית סע' 69(4) (ב) % 10אבדן חוש ריח סע' 69(3) % 5סינוסיטיס כרוני סע' 69(4) (ד) %10
בחקירה נגדית מציין דר' בר סלע כי התובע איבד חוש הריח עקב גורם סביבתי שגרם להתנפחות הרירית, וע"כ זו תופעה אלרגית שבתחום מומחיותו (פרוט' 28). התופעות שנימנו אצל התובע לגבי סינוסיטיס לא מתוארות בסעיפי התקנות וע"כ קבע הנכות בדרך של התאמה (פרוט' 30). לדעתו התובע סובל מאסטמה בינונית (פרוט' 32-31). חומרת המחלה נקבעת לפי מספר ההתקפים וחומרתם. קשה לקבוע מדד אוביקטיבי לקביעת נכות בשל מחלה זו. לצורך קביעת שעור הנכות הוא התיחס לתלונות התובע, טיפול רפואי שקיבל ומינון התרופות (פרוט' 33-32).
4.7מומחה א.א.ג מטעם הנתבעת, ד"ר ש. סגל הגיש חוות דעת (נ/12) ולאחר מכן גם חוו"ד משלימה (נ/13). בחוות הדעת הראשונה מגיע ד"ר סגל לשורה של מסקנות. לתובע אכן חסימה מכנית בנחיר שמאלי של אפו אלא שהדבר הוא תוצאה של ניתוח קוסמטי שבוצע בעבר שלא כהלכה. לדעת ד"ר סגל סעיפי המשנה השונים סע' 69(4) לתקנות הם חילופיים ומוטעית ע"כ קביעת ד"ר בר-סלע שניתן להכיר בנכויות אלה במצטבר (ראה גם פרוט' 93).
לדעתו אין לתובע סינוסיטיס כרוני הואיל ואין הפרשה מוגלתית ואף לא שינויים ברירית הסינוסים. הוא אף חולק על כך שלתובע נזלת כרונית לפי סע' 69(4) (ב) או (ג) לתקנות כפי שקבעו ד"ר הנדלר וד"ר בר סלע.
לדעתו לענין זה לתובע הגבלה קלה שבסע' 69(4) (ג) (1) שאינה מקנה כל נכות. באשר לאובדן חוש ריח מניח ד"ר סגל שיתכן כי התובע סבל מכך כאשר סבל מנזלת אלרגית קשה אך עם שיפור מצבו הוא מניח שחזר לו חוש הריח. בפניו התובע לא התלונן כלל על כך. ד"ר בר סלע מגיב על השגות ד"ר סגל באשר להעדר הפרשה מוגלתית מהאף בכך שההפרשה המוגלתית מופיעה רק בסינוסיטיס חיידקי ולא אלרגי (פרוט' 30). בחוות הדעת המשלימה (נ/13) אך מבקש ד"ר סגל ליתן משנה תוקף לקביעותיו לאור דברים נוספים שהוצגו בפני ביה"מ. בחקירתו הנגדית אין ד"ר סגל נסוג מקביעותיו. עם זאת הוא בכ"ז מסכים כי לתובע נזלת אלרגית אשר יתכן ונובעת היא מחשיפה לכימיקלים. לדעתו איננה קבועה ואיננה כרונית ולכן אינה מצדיקה נכות. קביעתו אינה מוחלטת, הוא מניח כך (ראה עדותו עמ' 98-91) בעיקר עמ' 98-97).
4.8פרופ' י. מקורי הוא מומחה בתחום האלרגיה מטעם הנתבעת. הוגשה חוות דעת מפורטת מטעמו נ/ .30בחוו"ד זו מגיע המומחה למסקנות כדלקמן:נ - המומחה סבור כי קביעת ד"ר הנדלר לפיה לתובע נזלת אלרגית היא בגדר השערה בלבד בהעדר ברור אלרגי ספציפי (שם עמ' 6).
- לדעת המומחה אין כל עדות אוביקטיבית כי במהלך עבודת התובע אצל הנתבעת הוא סבל מגנחת הסמפונות (אסטמה). עפ"י חוות דעת רופא תעסוקתי ד"ר פרידמן הוא מניח כי החומרים במפעל הנתבעת אינם מוכרים כגורמי גירויי עור או רירית (עמ' 9- 8שם).
- סופו של דבר פרופ' מקורי מחליט להנות התובע מן הספק בכך שהוא קובע לו
נכות בשעור % 10בשל נזלת ואסטמה לפי סע' 69(4) (ד) לתקנות תוך הנחה כי זה השעור בו הוחמרה נכות התובע עקב עבודתו אצל הנתבעת. בחקירתו הנגדית חוזר ומאשר פרופ' מקורי כי התרשם שלתובע אסטמה קלה, והוא סובל ממחלה אלרגית. הוא מקבל הטענה כי לפי סע' 6(ב) לתקנות גם התקפים קלים של אסטמה מצדיקים נכות בשעור % .20המומחה גם מאשר כי לתובע נזלת אלרגית בצורה בינונית שניתן לה ביטוי בסע' 69(4) (ד) (2) לתקנות - נכות בשעור % .10עדיין הוא חוזר על עמדתו כי יתכן ומדובר בנזלת כרונית אשר התגברה מאז 1970(ראה עדותו בעמ' 122- 117ובמיוחד עמ' 122-120). הן פרופ' מקורי הן ד"ר סגל מאשרים כי התובע מקבל תרופות הן כנגד אסטמה הן בעיות נשימה באף (פרוט' 98, 120).
4.9בחקירתו קבע ד"ר סגל כי בהעדר ממצאים בצילומי רנגטן אודות ממצאים פתולוגיים בסינוסים לא ייתכן שהתובע יסבול מסינוסיטיס (פרוט' 93-92). ד"ר הנדלר וד"ר בר סלע משיבים על כך כי רואים בכ"ז מתיחות של הרירית וסביר שלא תראה התנפחות של הסינוסים, אם ניתן טיפול מתאים והתובע אינו סובל מהתקף בעת הבדיקה (ראה פרוט'17, 18, 29-28). דווקא פרופ' מקורי מחזק עמדת המומחים מטעם התובע, כאשר מסכים הוא שמספר צילומים ללא ממצא פתולוגי אין בהם כדי לשלול תופעה כרונית (פרוט' 118). אין איפוא בצילומי הרנטגן שהוזכרו בעדויות כדי להפריך טענות התובע, ועם זאת נראה שיש בהם כדי להמעיט במידת מה ממשקלן.
4.10דברים דומים לאלה שנאמרו לגבי צילומי רנגטן של הסינוסים נאמרו גם
לגבי בדיקות תפקודי ריאה של התובע. בדיקות אלה שנערכו לתובע, לא גילו כל
ממצא פתולוגי (ראה עדות ד"ר פרידמן פרוט' 112- 111ומוצגים נ/ 28ו-נ/ 1-
נ/6). שוב מחזק פרופ' מקורי טיעון מומחי התובע כי יתכן ובדיקות אלה לא
יגלו דבר בין התקפים, אם ניתן טיפול תרופתי (ראה פרוט' 32עדות ד"ר בר סלע ופרוט' 118לגבי עדות פרופ' מקורי).
4.11משימה קשה מוטלת על ביה"מ כאשר עליו להניח ראשו בין הרים ולפסוק בין חוות דעת מומחים החולקים זה על זה. לענין זה יכול רק ביה"מ להעזר בהלכה, שמשפט אזרחי מידת ההוכחה היא נטיה של מאזן ההסתברות. לצורך הכרעה בשאלה זו הנני מגיע למסקנות כדלקמן:ב
- בחוו"ד שלו קבע ד"ר הנדלר לתובע נכות בשעור % .45בחקירתו הנגדית חזר בו והסכים כי נכות התובע בשל אותן תופעות שמנה מצמצמת ל- % .12 1/2מסיבות שאינן ידועות, לא נתן המומחה ביטוי לשינוי זה בעמדתו, בחוות דעת מעודכנת ומשלימה שהוגשה על ידיו. בלי ליתן הנמקה משכנעת קבע גם המומחה דירוג של הפחתת נכות מאז 1988ועד 1990% .30שינוי זה בעמדת המומחה בנסיבות שכאלה יש בו כדי לפגום במשקל עדותו.
- מקובלת עלי עדות ד"ר סגל לפיה התיחסות ד"ר הנדלר לסע' 69(1) (ב) לתקנות היא מוטעית, הואיל ומתיחסת לשינוי צורה חיצוני של האף וברור כי שינוי שכזה לא נגרם בעטיה של עבודת התובע. גם מובלת עלי קביעתו כי החסימה באף התובע היא תוצאה של סטיית מחצית האף עקב ניתוח קוסמטי שעבר. טענת ד"ר הנדלר כי החסימה נגרמה עקב התנפחות הרירית אין לה יסוד בחומר הראיות מה גם שאין הדבר נראה בצילומים שנעשו.
- מקובלת עלי עמדת ד"ר סגל כי סעיפי המשנה של סע' 69(4) לתקנות הם סעיפים חילופיים ומוטעית חוו" ד"ר בר סלע בכך שהוא מתיחס לשני סעיפי משנה באופן מצטבר.
- ד"ר סגל מכיר בכך שלתובע נזלת כרונית בהגבלה קלה, אך זו לטענתו אינה מצדיקה נכות. פרופ' מקורי לעומתו מכיר בכך שלתובע הן נזלת כרונית, הן אסטמה, שהנכות המצטברת בגינן % 10בלבד, לפי סע' 69(4) (ד) לתקנות. נראה כי בכך שני המומחים מחמירים עם התובע. סע' 69(4) (ד) הנ"ל מתיחס לנזלת כרונית בלבד ופרופ' מקורי מכיר בכך שאסטמה המופיע בהתקפים קלים בלבד מצדיקה נכות בשעור % 20לפי סע' 6(ב) לתקנות. הכל מסכימים לכך שהתובע נוטל תרופות הן בשל נזלת כרונית הן אסטמה, ואלה מקלים על מחלתו לפי עדות רופאיו.
אין כל עדות לכך שהתובע סבל מאסטמה בעבר, ומאידך אין להתעלם מכך שנעדרים ממצאים בצילומי רנטגן ובדיקות תפקודי ריאה שנעשו. מקובלת עלי קביעתו של ד"ר סגל, לפיה אין התובע סובל מאובדן חוש ריח פרמננטי, אלא יתכן וסובל מכך רק בשעה של התקף נזלת אלרגית קשה. לכן אין מדובר בנכות צמיתה בענין זה, במובן זה שאינה פרמננטית. סיכומו של דבר סבור אני כי יש להכיר בנכות התובע כדלקמן:ו אסטמה (קצרת סמפונות) לפי סע' 6(ב) לתקנות % 20נכות ונזלת כרונית לפי סע' 69(4) (ד) (2) לתקנות % .10הנכות הכוללת המשוקללת הינה בשעור % .28לאחר שנקבעה נכותו של התובע, עומדת עדיין שאלה נכבדה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין נכות זו לבית עבודת התובע אצל הנתבעת ואחריות הנתבעת לנכות זו. בכך נדון בהרחבה להלן.
.5בחקירתו הנגדית התובע חוזר ומפרט אופי עבודתו אצל הנתבעת, תוך שהוא חוזר על פרטים שצוינו בחקירתו הראשית בתצהיר (ראה סע' 3לעיל). הוא מציין כי נתקבל לעבדה כפועל ייצור ובהמשך מונה לראש צוות של 3- 2עובדים. הוא עומד על טענתו כי במחלקות בהן עבד היה זיהום אוויר ולא היה במסיכות נייר שסופקו וכפפות כדי להתגונן מפני זיהום זה. במהלך העבודה במתקן 40נדרשו לפתוח תנורים מדי שעה אז נפלטו גזים רעילים שכונו "מיק" ע"י העובדים. במתקן הבוצה רוכזו שפכי המפעל ושם סיפקו לעובדים מסיכות עם מסננים. התובע מאשר כי היה אחראי לכך שהעובדים בצוותו ישתמשו בציוד מגן (ראה פרוט' 52-49).
בחקירתו הראשית מפרט התובע את תהליכי הייצור במתקן 40, תוך שהוא מדגיש את המגע הישיר שנוצר עם החומרים תוך טיפול ידני בהם. התובע נדרש ליטול דוגמאות מהחומרים לנקות תנורים, להכניס חומר לשקים בשל תקלות שונות בחיבור השקים לחלזונות מהם נפלט (ראה ת/ 11סע' 18-8). מתקן הבוצה היה רווי באדים וגזים ובלתי מאוורר לטענת התובע. הוא מוסיף וטוען כי ב- 2.9.88איבד הכרתו בשל חשיפתו לחומרים במתקן זה וטופל בבי"ח קפלן (סע' 28- 27ב-ת/11). התובע מפרט החומרים בהם נעשה שימוש במתקנים אלה (שם סע' 19, 27) ועדים מטעמו הובאו לחזק את גרסתו (ראה ת/24, סע' 5ו-ת/ 30סע' 11). עדים אלה אברהם טל ואלאשווילי יצחק בחקירתם הראשית, מוסרים גרסה דומה אודות זיהום אוויר במפעל ומגע ישיר עם החומרים בתהליכי הייצור (ראה ת/ 24ו-ת/ 30ופרוט' 68- 64ו- 88-86). עובד נוסף בשם חיים סיפס מתאר את הריחות הקשים במתקן הבוצה ומציין כי לא חוייבו בחבישת מסיכות אף שהיו קיימות במתקן (ראה ת/ 25ופרוט' 70-69). רפי מויאל, מנהל מתקן 40העיד מטעם הנתבעת (ראה תצהירו נ/33). אף הוא מאשר כי היו ארועים בהם שקים ניתקו מן החלזונות וחומר נשפך לרצפת המתקן. העובדים אכן נתבקשו בין היתר לנקות התנורים אחת לשמונה שעות, ולטענתו נדרשו אז לחבוש מסיכות וכפפות (פרוט' 136-135).
.6הן התובע הן הנתבעת טרחו להביא לביה"מ עדים מומחים רבים הן בתחום הבטיחות הן בתחום הכימיה. כרגיל משימה קשה היא להכריע בין הדעות והגישות השונות של המומחים.
6.1ד"ר ביקלס מציג עצמו בחוות דעתו כמהנדס מומחה בתחום הבטיחות (ראה ת/18). לטענתו הוא ביקר במפעל הנתבעת קודם הכנת חוות דעתו ומצא כי תהליך העברת החומר מן החלזונות לשקים, במתקן 40לקוי, בכך שהמעבר לשקים אינו אטום (פרוט' 58-57). הוא מצא גם ערימות אבק של החומר המיוצר על רצפת המתקן (פרוט' 59, 63וכן ת/ 18עמ' 3-2). במתקן הבוצה מצא ד"ר ביקלס מיכלים פתוחים בהם החומר גלוי לעין וחש בריח חריף וצריבה בעיניים (ת/ 18עמ' 3). אף פרופ' אורבך, מהנדס כימאי, מטעם התובע מאשר כי ביקר במתקן מס' 40ומצא כי המתקן ורצפתו מלאים באבק (פרוט' 80). במתקן הבוצה הוא חש ריח חריף אותו הוא מייחס לחומרים טולואן וקיטון אורגני (פרוט' 84- 83ו-ת/ 29עמ' 5ועמ' 8). מהנדס בטיחות, אינג' חיים יחיאל, מטעם הנתבעת מעיד כי מערכת הייצור במתקן 40היא סגורה ולכן שולל קיומו של אבק במקום. עדיין אין הוא שולל אירועים חריגים בהם עשוי להפלט אבק. מחקירה נגדית עולה, עם זאת, כי אינו בקי בתהליכי הייצור, אינו יודע מה החומרים שהנתבעת מייצרת, אינו מכיר את הוראות הבטיחות במתקן, ולא ערך ביקורות אודות מפגעים שם. (ראה פרוט' 107-103). הוא מודע לכך שמפעל סמוך לנתבעת התלונן בעבר על זיהום אוויר שנגרם ע"י הנתבעת - מפעל "ניר גלים" - אך אינו יודע לספק פרטים לענין זה (פרוט' 105). מנהל כוח אדם בנתבעת, מר דני בוגר, מאשר כי קבוצת פועלים נפגעה במערכת הנשימה, אך הוא מיחס התופעה למוצאם, העדה האתיופית, וטוען כי להם רגישות מיוחדת. לא הובאו פרטים לענין זה (פרוט' 128-127).
6.2אין חולק על כך שהנתבעת מייצרת במתקנים הנדונים חומרי הדברה. ד"ר
ביקלס בחוו"ד יוצא מנקודת הנחה שתכשירי ההדברה למיניהם רעילים ומסוכנים ומחייבים אמצעי הגנה נאותים. הוא מתיחס לחלק מהחומרים בלבד הואיל ולטענתו הנתבעת סרבה לספק לו נתונים אודות החומרים בהם היא משתמשת. ד"ר ביקלס מתיחס לשורה של חיקוקים/תקנות אשר מטרתם להגביל חשיפת האדם לחומרים מזיקים שכאלה ואבק כללי בכללם. בין היתר מתיחס המומחה לפקודת הבטיחות בעבודה סע' 27ו- 154, תקנות הבטיחות בעבודה (ביצוע בדיקות סביבתיות תעסוקתיות ותקני חשיפה תעסוקתיים לגורמים כימיים ופיסיקליים) תשמ"ד 1983(תקנות שהוחלפו אחר סיום עבודת התובע) וחיקוקים נוספים המתיחסים לאנשים העוסקים בהדברה או מנהלים בתי עסק למטרה זו. המומחה מסיק כי התובע היה חשוף לחומרים מזיקים חשיפת יתר ולא דאגו לו לאמצעי מגן מתאימים.
ד"ר ביקלס נחקר ארוכות אודות חשיפת מותרת לחומרים, וזמן חשיפה מותר לאורך יום עבודה. חקירה זו מיותרת היא בהעדר נתונים אוביקטיביים לגבי ערכים של חשיפה לחומרים השונים בפועל.
6.3פרופ' דורון אורבך הוא כימאי ומומחה בנושאי בטיחות בעבודה עם חומרים
כימיים. מחוות דעתו (ת/29) עולות בין היתר מסקנות כדלקמן:נ
6.3.1במתקן 26ו- 40היה התובע חשוף לאבק שהוא תערובת של חומרים אורגניים בעלי פעילות ביולוגית שלילית - מטרתם להדביר ולפגוע בתאי הצומח.
6.3.2במתקן הבוצה היה התובע חשוף לממיסים אורגניים נדיפים.
6.3.3מצד רעילות אליו התיחסו מומחי ההגנה אינו רלבנטי לענינו של התובע
הואיל והוא מתיחס לרעילות חומרים בבליעה ואילו התובע נפגע במערכת הנשימה
שהיא רגישה יותר.
6.3.4עובד במתקנים דוגמאת אלה הנדונים כאן עלול להפגע מחשיפה מוגזמת לחומרים מזיקים בארועים חריגים ולאו דווקא מחשיפה ממוצעת לאורך שנות עבודתו. סביר שבאותם ארועים חריגים היה התובע חשוף לכמויות מוגזמות של אבק במתקנים 26ו- 40או ריכוזים גבוהים של אדי ממיסים אורגניים במתקן הבוצה. כמות האבק הכללי המותרת היא 10מ"ג ל- מ"ק (פרוט' 80). בעדותו חוזר ומדגיש פרופ' אורבך את הסיכון הרב למערכת הנשימה לעומת בליעת החומרים. הוא מדגיש רעילות אחד החומרים בהם בא התובע במגע - פלו אמטורון (ראה פרוט' 85-74).
6.4מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת אינג' א. ארנן הוא מהנדס כימאי ומהנדס
בטיחות (ראה נ/32). בחוות דעתו שולל ארנן את מסקנות המומחים שכנגד ולטענתו לא הוצגו על ידיהם כל ממצאים אוביקטיביים היכולים להצביע על קשר בין עבודת התובע לנזק שנגרם לו. מחוות דעתו עולות המסקנות כדלקמן:ב
6.4.1במתקן 40קיים רק חומר אחד שעלול היה לפגוע בתובע -אטרזין - ולא
הוכח כי היתה רמת ריכוז חריגה ומסוכנת של חומר זה.
6.4.2במתקן הבוצה החומרים העלולים לגרום לנזק הם טריכלורואטילן, קסילן וטולואן. לגבי חומרים אלה לא הוכח ריכוז חריג העלול לגרום לנזק. בחקירתו הנגדית הסכים אינג' ארנן לקביעת פרופ' אורבך כי החומרים הנדונים מסוכנים יותר במגע עם מערכת הנשימה מאשר בבליעה. אכן רק חלקיקים קטנים ייקלטו דרך האף אך חלקיקים גדולים יותר עלולים להיקלט במערכת הנשימה דרך הפה (פרוט' 130).
לא הובאו בפני המומחה בדיקות סביבתיות הרלבנטיות לתקופה בה עבד התובע, כך שלא ידוע לו ריכוז החומרים הרעילים במתקנים באותה תקופה. הוא מסכים שבמתקנים הנדונים יש אכן חומרים מסוכנים למערכת הנשימה אם יימצאו בריכוז העולה על המותר. לכן יש להשתמש באמצעי מגן מתאימים (ראה פרוט' 132-131). מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר פרידמן, הוא רופא תעסוקתי, מאשר קביעת אינג' ארנן כי החומרים המיוצרים אצל הנתבעת יש בהם משום סיכון לעובדים בריכוז העולה על המותר (פרוט' 113).
6.5מומחה נוסף מטעם הנתבעת הוא ד"ר צבי לשם, כימאי במקצועו. בחוות דעת ראשונה (נ/14) מתיחס המומחה למדד לקביעת דרגת רעילות של חומרים. הוא קובע כי כל החומרים שצוינו ע"י עדי התובע אינם רעילים. בחוות דעת נוספת חוזר ומדגיש המומחה את מסקנותיו הקודמות ומתעמת עם חוות דעת המומחים שכנגד (נ/15). המומחה מדגיש כי בחוות הדעת שלו הוא מתיחס לחומרים במתקן הבוצה בלבד. אינג' יחיאל התיחס לחומרים במתקן .40בחקירתו הנגדית מאשר ד"ר לשם את קביעת אינג' ארנן כי החומרים טולואן וקסילן עלולים לגרום נזק בחשיפה העולה על המותר. הוא חולק על קביעת ארנן כי אטרזין מסוכן (ראה פרוט' 102-101). הוא לא עסק מעולם בנושאי בטיחות ותאונות עבודה.
6.6מן האמור לעיל בסע' 5ו- 6עולים איפוא הדברים הבאים:ו
6.6.1במתקן 40היה לתובע מגע רב עם אבק החומרים השונים שבחלקו נשר לרצפה במהלך נשר לרצפה במהלך תהליכי הייצור ובעיקר בעת תקלות במילוי השקים. היה גם מגע עם אבק זה במהלך ניקוי התנורים.
6.6.2החומרים במתקן 40הם רעילים כאשר עולים הם על הריכוז המותר. מומחה
הנתבעת אינג' ארנן מאמץ עמדת מומחי התובע כי לפחות האטרזין מסוכן בחשיפה
מוגזמת.
6.6.3מצד הרעילות של החומרים מתיחס לבליעת החומרים ולא שאיפתם למערכת
הנשימה, אשר רגישה יותר לחומרים רעילים.
6.6.4במתקן הבוצה יש מספר חומרים אשר מסוכנים למערכת הנשימה.
6.6.5בשל רעילות החומרים הנ"ל יש להשתמש באמצעי מגן מתאימים.
.7בזמן הרלבנטי לעבודת התובע אצל הנתבע היו בתוקף תקנות הבטיחות בעבודה (ביצוע בדיקות סביבתיות תעסוקתיות ותקני חשיפה תעסוקתיים לגורמים כימיים ופיסיקליים) התשמ"ד 1983(להלן ייקראו "התקנות"). תקנות אלה בוטלו בתקנות מאוחרות יותר משנת 1990אשר החליפו אותן (ראה ת/19).
בתקנות נקבע באופן כללי כי יהיו בתוקף ערכי חשיפה של חומרים כימיים ופיסיקליים כפי שפורט בספר מנחה מסויים בארה"ב (ראה סע' 4לתקנות). בנוסף נקבעו ערכי חשיפה מסויימים בתוספת לתקנות. נקבע בתקנות אלה כיצד יש לבצע בדיקות סביבתיות לערכי חשיפה במעבדות מוסמכות. קובע ד"ר ביקלס בחוות דעתו כי החשיפה המותרת לאטרזין היא 5מ"ג ל-מ"ק (ת/ 18עמ' 4). לפי התקן האמריקאי הנ"ל פרופ' אורבך מציין כי כמות האבק הכללי המותרת באוויר היא 10מ"ג ל-מ"ק (פרוט' 80). בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל 1970(להלן תקרא "הפקודה") נקבע כי יש לנקוט באמצעים יעילים לאוורר חדר עבודה ולסלק חומרים מזהמים למיניהם (שם סע' 27ו- 154).
נקבעו אמצעי הגנה נאותים לגבי מקומות בהם יש אדים מסוכנים (סע' 92- 88לפקודה). בפני ד"ר ביקלס הציג ב"כ הנתבעת בדיקות סביבתיות מהשנים 1993ו 1994על פיהן המצב במפעל הנדון לכאורה תקין (פרוט' 61). בדיקות אלה מוצגות גם בפני פרופ' אורבך (פרוט' 81). כל הבדיקות שהציגה הנתבעת הן מן השנים 1993 1994(ראה נ/11, נ/ 34ו- ת/34). בפני המומחה א. ארנן לא הוצגו כל בדיקות לגבי הזמן הרלבנטי בו עבד התובע. לכן הניח כי אין בדיקות כאלה בנמצא (פרוט' 131).
מנהל כוח אדם של הנתבעת, דני בוגר, משום מה קובע אחרת ומעיד כי קיימות בדיקות כאלה מאז שנת 1988(פרו' 127). אין הוא מסביר או יודע מדוע לא הוצגו הבדיקות כראיה.
.8עפ"י תקנות ארגון הפיקוח של העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשמ"ד
1984, על המחזיק במקום עבודה למסור לעובד מידע עדכני בדבר סיכוני הבטיחות
והבריאות הנובעים משימוש בציוד, או בחומרים, או מתהליך ייצור. כמ"כ על המחזיק
למסור הוראות עדכניות לשימוש הפעלה ותחזוקה בטוחים של ציוד, של חומרים ותהליכי עבודה. יש להמציא לעובדים מידע בכתב אודות הנ"ל ולדאוג לסימון ושילוט במקום. (ראה ת/21). לא הובאו ראיות ע"י הנתבעת אודות מילוי התנאים הנ"ל, לענין מידע בכתב ושילוט הולם.
.9בעלי הדין חלוקים ביניהם לגבי אמצעי ההגנה שעמדו לרשות העובדים, מידת
היעילות שלהם, ומידת ההקפדה על השימוש בהם.
9.1התובע מעיד כי סיפקו לו כפפות, בגדי עבודה ומסיכת נייר שלא היתה אטומה כדבעי (פרוט' 49). חברו לעבודה, טל אברהם, מוסר פרטים דומים ובאמצעותו מוגש צילום של המסיכה בה נעשה שימוש (פרוט' 66- 65ו-נ/10). אלאשווילי יצחק מאשר דברי האחרים, אך מוסיף כי מפוחים לאוורור חדרי העבודה הותקנו רק בשלבים מאוחרים יותר החל משנת 1982(פרוט' 88-85). גם הוא, גם חיים סיפס, מאשרים כי במתקן הבוצה סיפקו מסיכות גז, אלא ששניהם טוענים כי לא נתנה הדרכה לגבי שימוש באמצעי מגן (ראה עדות סיפס עמ' 70-69). רפי מויאל, מנהל העבודה במקום, טוען כי הקפידו על חבישת מסיכות והותקנו מפוחים במפעל כבר מלכתחילה. לדברים היו הוראות מחייבות לענין שימוש באמצעי הגנה וכל עובד אף קיבל הוראות בכתב. עדיין לא הוצגו כל ראיות בכתב כראיה. העד מאשר כי לא היה שילוט לענין תנאי הבטיחות (פרוט' 136-134).
9.2בחוות דעתו מתיחס פרופ' אורבך למסיכה בה נעשה שימוש וקובע כי מדובר
במסיכה העשויה מנייר סינון המתלבשת על האף והפה עם חוט גמיש. לדעתו המסיכה אינה יעילה מפני האבק במתקן 40, והיא אינה אטומה כנדרש (ת/ 29עמ' 8ופרוט' 83). ד"ר לשם מטעם הנתבעת מסכים שכמות גדולה של חומר רעיל מחייבת שימוש באמצעי מגן, וכך גם אם יש זיהום חריג. הוא אינו יודע לומר אם במתקן 40נחוץ להשתמש במסיכות (פרוט' 102). אינג' חיים יחיאל, מטעם הנתבעת, אינו יודע מאימתי הותקנו מפוחים במפעל, מה החומרים שמייצרים ואיזה הוראות בטיחות קיימות (פרוט' 107-105). ד"ר פרידמן, רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת, מאשר כי החומרים המיוצרים במפעל מסוכנים לעובדים ומחייבים שימוש באמצעי מגן - ביגוד כפפות ומסיכות (פרוט' 114-113).
אף המומחה א. ארנן מעיד כי החומרים בהם עסק התובע הם מסוכנים לנשימה, מעל כמות הנחשבת רעילה ויש לחבוש מסיכות ובמידת הצורך אף מסיכות גז (פרוט' 133-132). מן האמור לעיל עולה כי היתה סכנה מן החומרים בהם נעשה שימוש, קיים ספק אם הותקנו מפוחים לאוורור מאז תחילת עבודת התובע, המסיכות בהן נעשה שימוש לא היו תמיד יעילות, לא הוכח כי העובדים הודרכו כראוי וכי הקפידו על שימוש באמצעי מגן, אף שאמצעי מגן אלה נדרשו.
.10בחוות דעתו כותב ד"ר הנדלר כי נזקיו של התובע הופיעו עקב עבודתו
הממושכת בקרבת חומרים כימיים. חיזוק לכך מוצא המומחה בעובדה שמצב התובע השתפר עם הרחקתו מאותם חומרים והורע עם חשיפה מחודשת לחומרים (ראה ת/ 7עמ' 2ופרוט' 20). גם לד"ר בר סלע דעה דומה ומוסיף כי תגובת התובע מתאימה לחשיפה לחומרים אורגנו זרחניים (ת/ 10עמ' 3- 2ופרוט' 35). פרופ' מקורי, מטעם הנתבעת, סבור כי יתכן ומצבו של התובע רק הוחמר עקב החשיפה לחומרים כימיים וע"כ קבע נכות בשעור %10, תוך שהוא נותן לתובע להנות מן הספק. בכל מקרה יש משקל לעובדה שקבע פרופ' מקורי כי יש לפחות קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים להחמרה במצב התובע (נ/ 30עמ' 10). בחקירתו חזר בו המומחה מקביעתו הנ"ל, חלקית לפחות, כאשר טען כי אינו יכול לדעת אם ההחמרה קשורה בעבודת התובע (ראה פרוט' 119). כפי שצויין כבר, המומחה א. ארנן מטעם הנתבעת, הוא מהנדס כימאי במקצועו, הסכים כי החומרים להם נחשף התובע, אכן מסוכנים למערכת הנשימה כאשר הם בכמות הנחשבת לרעילה. הוא לא שלל העובדה כי הם בחלקם אורגנו-זרחניים (פרוט' 132). אף ד"ר פרידמן מסכים כי החומרים מסוכנים לעובדים ומחייבים אמצעי מגן (פרוט' 113).
גם ד"ר סגל אינו שולל קשר סיבתי בין נזקו של התובע, לחשיפתו לחומרים
הכימיים. אומר ד"ר סגל בחקירתו:נ "ודאי ויתכן הדבר שאותה נזלת כרונית נובעת מן
החשיפה לכימיקלים (פרוט' 97).
.11לאחר שסקרתי העובדות הנוגעות למהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת, נזקי הגוף מהם הוא סובל, תנאי עבודתו והקשר הסיבתי האפשרי, לדעת המומחים, בין העבודה לנזקיו של התובע, יש לבחון הפסיקה לענין אחריות הנתבעת בנסיבות אלה.
11.1ע"מ להשיב על השאלה אם הנתבעת חייבת לפצות התובע על נזקיו בשל עוולת רשלנות יש לקבוע אם נתקיימה במקרה זה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, אם הופרה חובת הזהירות וגרמה לנזק הנדון (ראה ע.א. 145/80ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פד"י לז (1) 113בעמ' 123-122). במקרה הנדון בו מדובר ביחסים שבין עובד למעביד אין כל ספק כי המעביד חייב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדו. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, השאלה היא אם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק. לענין זה יש להבחין בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק.
רק בגין הסכנה האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקרטית. נקבע כבר, כי במקום עבודתו של התובע היו חומרים אשר מסוכנים לבריאות אדם ולמערכת הנשימה בפרט. הימצאותם של חומרים אלה יוצרת סכנה "בלתי רגילה" לשלמותו ובריאותו של העובד. לכן בנסיבות אלה חבה הנתבעת בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע (ראה לענין זה ע.א. 417/81מלון רמדה שלום נ. אמסלם פד"י לח (1) 72בעמ' 78-76).
11.2ע"מ לעמוד בחובת הזהירות המוטלת עליה היה על הנתבעת להנהיג שיטת עבודה בטוחה, לדאוג לקיומה ולוודא ביצוע (ראה ע.א. 707/79וינר את טיקו נ. אמסלם פד"י לה (2) 209). במקרה הנדון הוכח כי נוצר מגע פיזי בין התובע לבין חומרים מסוכנים במהלך תהליכי הייצור (סע' 5וסע' 6לעיל). לא הובאו ראיות מטעם הנתבעת שהיה בהן לשכנע כי נעשה כל הדרוש למנוע היפלטות החומרים מהחילזון במתקן 40במהלך הייצור, וסילוק אבק שהצטבר על רצפת המתקן בו עבדו. חומרים אלה באו במגע ישיר עם התובע. הנתבעת לא הראתה עפ"י ראיות, שללא ספק עמדו לרשותה, אימתי הותקנו מפוחים במפעל ומה היתה מידת יעילותם. הנתבעת לא הציגה בפני ביה"מ בדיקות סביבתיות שנערכו בזמן הרלבנטי לעבודת התובע, אף שלטענת עד מטעמה בדיקות אלה קיימות. אי הצגת ראיות העומדות לרשות בעל דין והן רלבנטיות לענין, יש בכך כדי לחזק טענות וראיות הצד שכנגד (ראה סע' 7לעיל). הנתבעת נמנעה מלהציג בפני התובע מידע בכתב אודות הסיכונים הכרוכים בעבודה אף שנדרש הדבר עפ"י דין (סע' 8לעיל). התובע שכנע
את ביה"מ בראיות שהובאו על ידיו, כי הנתבעת לא דאגה לוודא שימוש באמצעי
הגנה נאותים במהלך ביצוע העבודה, ולא ווידאה מידת יעילותן של המסיכות בהן נעשה שימוש (סע' 9לעיל). הנאמר לעיל מחייב המסקנה כי הנתבעת לא עשתה כל הדרוש להנהיג שיטת עבודה בטוחה, ובכך היפרה חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע.
11.3הלכה ידועה היא כי סטאנדארט התנהגות שנקבע ע"י המחוקק בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת מהאדם הסביר (ע.א. 145/80הנ"ל שם עמ' 139; ע.א. 335/80בריגה נ. מוסטפא ואח' פד"י לו (3) 32בעמ' 41; ע.א. 741/83חנן גוריון ואח' נ. פרץ גבריאל פד"י לט (4) 266). נימנו לעיל שורה של חיקוקים על פיהם נדרשה הנתבעת לנקוט באמצעי זהירות שונים ולהנהיג שיטות עבודה מסוימות (ראה סע' 6.2, 7, 8ו- 9). הנתבעת לא מילאה אחר הוראות אלה לפחות בחלקן הגדול ובכך לא עמדה בחובת זהירות שנדרשה ממנה כלפי התובע (ראה לענין זה גם ע.א. 702/86איטונג בטרום בע"מ נ. בן הרוש פד"י מד (1) 160בעמ' 173-172).
11.4ממכלול הראיות שהובאו בפני ביה"מ עולה כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע במפעל הנתבעת לבין הנזק ממנו הוא סובל. המומחים מטעם הנתבעת ניסו לשכנע כי נזק זה, בחלקו לפחות, קודם לעבודת התובע, או אינו קשור לעבודתו. בעקר התיחס לכך פרופ' מקורי, אשר בחוות דעתו התיחס לשעור ההחמרה ולאחר מכן נסוג מעמדתו במידה רבה (ראה סע' 10לעיל). הכלל הוא, שמזיק שהוסיף והחמיר נזק קיים, יחוייב בפיצוי רק על חלק מהנזק הסופי שהוחמר ברשלנותו. על הניזוק הנטל להוכיח היקף הנזק היחסי שנגרם ברשלנותו של המזיק. כך הדבר כל עוד המזיק לא מנע מהניזוק ברשלנותו את האפשרות להוכיח איזה חלק מהנזק הסופי היה קיים טרם האירוע הרשלני (ראה ע.א. 285/86נגר נ. וילנסקי ואח' פד"י מג (3) 284בעמ' 294). ד"ר הנדלר הרופא המומחה מטעם התובע, היה הרופא אשר בפועל טיפל בתובע. ד"ר הנדלר עמד על כך שבעיותיו של התובע החלו בשנת 1984, אף שיתכן והתובע סבל מהצטננויות קודם לכן, דבר המצביע על אלרגיה מולדת. הוא לא ראה כל רישום קודם אודות התופעות שמנה בחוות דעתו (פרוט' 18-17). פרופ' מקורי סבר, כאמור, כי מדובר בהחמרה בלבד, אך לא היה איתן בדעתו. בהתחשב בראיות כולן סבור אני כי עלה בידי התובע להוכיח כי מחלתו בעיקרה פרצה במהלך עבודתו אצל הנתבעת. הייתי מייחס % 10מן הנזק למצבו המולד של התובע קודם עבודתו (ראה לענין זה ע.א. 702/86איטונג בטרום בע"מ נ. בן הרוש פד"י מד (1) 160בעמ' 174).
11.5טוענת הנתבעת כי יש ליחס לתובע רשלנות תורמת הואיל ולא הקפיד על
נקיטת אמצעי זהירות, אף שהיה הוא עצמו ראש צוות. הלכה מימים ימימה היא כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לנזק ולהקל במידה רבה עם העובד. המעביד הוא המופקד על המפעל ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו (ראה ע.א. 655/80מפעלי קירור בצפון בע"מ נ. מרציאנו פד"י לו (2) 592בעמ' 604-603; ע.א. 663/88ש. רזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ פד"י מז (3) 225בעמ' 232). בהתחשב ברשלנות הנתבעת כפי שתוארה לעיל סבור אני כי אין לחייב התובע ברשלנות תורמת בענין זה.
.12במסקנותי לעיל נתתי דעתי לעובדה שהנתבעת לא הקלה עם התובע באשר לגילוי כל העובדות הדרושות לענין זה. ד"ר ביקלס מעיד כי נאסר עליו לשוחח עם עובדים במפעל ולצלם את המתקנים. לא נמסרו לו פרטי החומרים והמוצרים בהם מדובר (פרוט' 56ו-ת/18). דני בוגר מנהל כח אדם במפעל מציין שמות האחראים על הבטיחות אצל הנתבעת אך אלה לא הובאו להעיד בענין (פרוט' 127-126). לא הוצגו גם בדיקות סביבתיות, שעד זה מאשר קיומן לגבי הזמן הרלבנטי (פרוט' 127). אף המומחה מטעם
הנתבעת א. ארנן מאשר כי הנתבעת נמנעה מלהציג בפניו בדיקות סביבתיות לזמן הרלבנטי, שהוכח קיומן כאמור. הלכה ידועה היא שהימנעות מהבאת ראיות רלבנטיות ע"י בעל דין, אף שאלה עומדות לרשותו, יש בהן כדי לחזק ראיות וטענות בעל הדין שכנגד.
.13לאחר שנקבע נזקו הגופני של התובע והקשר הסיבתי שבין הנזק לעבודתו, יש לבחון הראיות הנוגעות לנזק הכלכלי שנגרם.
13.1פרטיו האישיים של התובע ומהלך עבודתו אצל הנתבעת נסקרו כבר לעיל (ראה סע' 3). מעיד התובע כי בשנה שקדמה להתפטרותו, מינואר 1988ועד פברואר 1989השתכר בממצוע 830, 3ש"ח. כאשר בודקים תלושי השכר שצורפו מינואר 1988ועד ינואר 1989(תלוש דצמבר חסר) עולה כי סה"כ ההכנסה ברוטו היא 201, 31ש"ח ובממוצע ל- 12חודשים 600, 2ש"ח לחודש בלבד (ראה ת/ 11סע' 31ונספח ו'). שיערוך הסכום לחודש יוני 1996הוא 468, 7ש"ח. יש לציין כי לפי תלושי השכר היו תנודות ניכרות בשכר החודשי שנע בין 578ש"ח ועד 437, 5ש"ח. דני בוגר מנהל כח אדם בנתבעת מעיד ב- 9.11.95כי עת עזב המפעל בפברואר 1995היה שכר עובד באותו מעמד של התובע כ- 000, 5ש"ח ברוטו לחודש. סכום זה משוערך ליוני 1996עומד על סך 724, 5ש"ח. על סכום זה מתווספות הפרשות שונות בשעור % 30(פרוט' 128). טוען התובע כי לאחר שפוטר לא עבד כשנה וקיבל דמי אבטלה בסך 400, 1ש"ח לחודש משך שמונה חדשים ולאחר מכן כ- 050, 1ש"ח לחודש. בשנת 1989הוא פנה ללשכת העבודה ללא הועיל (פרוט' 46, 51).
13.2בשנת 1990החל התובע לעבוד כנהג מונית. בשל שנה זו הצהיר על הכנסה
חייבת במס בסך 389, 20ש"ח. בשנת 1991הצהיר התובע על הכנסה חייבת בסך
470, 32ש"ח (ראה ת/ 11סע' 38וכן ת/ 13ו-ת/14). בשנת 1992הצהיר התובע על הכנסה בסך 383, 29ש"ח ובשנת 1993הצהיר על הכנסה בסך 342, 24ש"ח (ראה ת/ 27ו-ת/28). הכנסתו הממוצעת החודשית של התובע בשנים 1993- 1990היתה איפוא כדלקמן:ב
שנה הכנסה שנתית הכנסה חודשית משעורכת ליוני 96'
389 1990, 20ש"ח 699,496 1, 3ש"ח
470 1991, 32ש"ח 705,663 2, 4ש"ח 383 1992, 29ש"ח 449,763 2, 3ש"ח 342 1993, 24ש"ח 028,802 2, 2ש"ח
בתצהירו טען התובע כי החל לעבוד כעצמאי ב- 1991, אך מדו"ח שהגיש למס הכנסה עולה כי החל לעבוד כעצמאי כבר ב- 1990(ת/ 11סע' 35ו- 38). התובע מעיד כי החל משנת 1991הוא מעסיק נהג שכיר והוא עצמו עובד כ- 8שעות ביום. לטענתו הוא נמנע מהרמת משאות כבדים (פרוט' 47-46). נהגו של התובע דארויש גרמני הוזמן להעיד ואישר כי עובד בשכר אצל התובע ומשתכר אצלו 500, 1ש"ח בחודש (בחודש נוב' 1994- ראה פרוט' 71ו-ת/26).
13.3התובע העיד מספר עדים העובדים כנהגי מוניות ע"מ להוכיח כושר
השתכרותו. טל אברהם העיד כי הוא השתכר כנהג ב- 1993סה"כ 000, 30ש"ח (פרוט' 65). חיים סיפס העיד כי השתכר בממוצע בשנת 000 1994, 2ש"ח (פרוט' 69) אלאשווילי יצחק העיד כי השתכר כנהג שכיר ב- 1994כ- 300, 2ש"ח לחודש (פרוט' 86).
13.4התובע העיד אודות אופי עיסוקו כנהג. הוא עובד שמונה שעות ביום ויש לו הסדר קבוע עם חברה אחרת להסעת עובדים ועם קופ"ח לאומית להסעת בדיקות דם. לטענתו הוא נאלץ לצמצם עבודתו בשל בעיות בריאות (ראה ת/ 12ופרוט' 48-46). הנתבעת מינתה חוקרים לעקוב אחר פעולותיו של התובע ואלה הובאו להעיד בענין
- הגב' אושרי הכהן (פרוט' 123-122) ו-שי מזור (פרוט' 138-136). אין
בעדויות עדים אלה, לדעתי, כדי להוסיף דבר. ד"ר הנדלר מעיד כי על התובע
ליטול תרופות באופן קבוע ואף להגדיל המינון במהלך השנים. תוך נטילת תרופות יכול התובע לתפקד באורח סביר אך יתקשה לתפקד בתקופות מעבר בסמיכות ל-טו בשבט, פסח, וראש השנה. לדבריו, התובע לא היה זקוק לטיפול תרופתי זה לפני 1984(פרוט' 20-19). לד"ר בר סלע דעה דומה (פרוט' 32-31). פרופ' מקורי סבור כי לתובע אסטמה קלה אשר אינה צריכה להפריע לו בעבודתו כנהג (פרוט' 119-118).
13.5בחקירתו הראשית טוען התובע כי נגרמו לו הוצאות עבור תרופות ונסיעות לטיפולים המוערכות על ידיו בסך 100ש"ח לחודש. לא הוצגו כל קבלות או ראיות אחרות לתמוך בטענה זו. בהעדר כל תימוכין לטענה סבור אני כי אין לפסוק פיצוי בשל ראש נזק זה (ראה ת/ 11סע' 47).
13.6קבעתי כי מצבו של התובע מצדיק נכות בשעור % 28(סע' 4.11לעיל) ועם
זאת יש להפחית מנכות זו כ- % 10מן הנכות בשל מצבו קודם התאונה. נזקו של
התובע עקב עבודתו עומד איפוא על שעור נכות של כ- %.25.2
הן בעבודת התובע אצל הנתבעת, הן בעבודתו מאז התפטר, היו תמיד תנודות שכר
ניכרות שלא ניתן להן הסבר בראיות. לא הובאו ראיות לענין השכלת התובע וכבר משרותו הצבאי עולה כי כושר תפקודו היה מלכתחילה מוגבל (ראה סע' 4.2לעיל). לפי עדות מנהל כוח אדם בנתבעת, היה צפוי התובע להשתכר, אלמלא פיטוריו כ724, 5ש"ח ועל סכום זה היו מתווספות הפרשות שונות. אף שנאמר כי יש להעריך ההפרשות בשעור % 30לא הובהר אם התובע היה נהנה ממלוא הפרשות אלה. לפי הראיות, מאז 1991הכנסות התובע דווקא במגמת ירידה ולא ניתן הסבר לכך. ייתכן והדבר נובע מהעסקת עובד שכיר וההוצאות הנובעות מכך. עפ"י עדויות מומחים יכול התובע לתפקד באורח סביר תוך נטילת תרופות בעיקר בתקופות מעבר. לא הובאו ראיות מהן ניתן להעריך יכולת התובע להגדיל הכנסותיו כעצמאי. אם נקבע כי התובע יכול לתפקד באורח סביר כאמור לעיל, ניתן לצפות לכך שהכנסתו כעצמאי תשתפר במהלך השנים. בהתחשב בנתונים כולם סבור אני כי יש להעריך גלובלית הפסדו הממוצע של התובע מאז התפטר בפברואר 1989לפי הפסד הכנסה חודשי ממוצע בסך 500, 1ש"ח לחודש, משוערך לפי מדד המחירים לצרכן שפורסם לחודש מאי .1996לפי הפסד חודשי זה יש להעריך נזקיו של התובע כדלקמן:ו - הפסד הכנסה בעבר מאז מרץ 1989ועד מאי 1996( 86חודשים x500, 1ש"ח =) 000, 129ש"ח
- הפסד שכר בעתיד
(500, 1ש"ח x681 =) 000, 279ש"ח
- נזקו של התובע בשל כאב וסבל הנני להעריך
בסך 000, 40ש"ח.
.14התובע טוען לנזק שארע לו במהלך עבודתו ובעטיה. לכאורה זכאי היה התובע לתבוע גימלה הולמת מביטוח לאומי בשל פגיעה בעבודתו. התובע איבד הכרתו במהלך עבודתו ביום 2.9.88(רה סע' 3.5לעיל) ובעקבות זאת פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן ייקרא מל"ל). בשל כך קיבל דמי פגיעה בסך 874, 6ש"ח לתקופה מספטמבר ועד דצמבר 1988(פרוט' 45- 43ו-נ/9). תקופה זו לא כלל כלל התובע בתביעתו הנדונה וע"כ אין לנכות סכום זה. מציין התובע כי בשל נזקיו נשוא התביעה יתכן ועליו להגיש תביעה נוספת ל-מל"ל. הוא לא הגיש כלל תביעה לגימלה ואינו מבין בענין (פרוט' 44- 43ו- 52). עולה מן האמור כי התובע לא מיצה זכויותיו כלפי מל"ל וקיים סיכוי כי יקבל גימלה בעתיד. טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי אין סיכוי לכך שמל"ל יכיר במחלתו של התובע כמחלה מקצועית. ב"כ
הנתבע שולל זאת וטוען כי יש לנכות הגמלה התיאורטית הצפויה. אכן אין כל וודאות
כי מל"ל יכיר בנזקיו של התובע, אך אין להתעלם מכך שמומחי התובע עצמו קבוע נכותו עפ"י תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז .1956עפ"י הדין ועפ"י הפסיקה, כאשר הניזוק אינו פונה למל"ל למיצוי זכויותיו, יש לנכות הגימלה התיאורטית לה זכאי התובע ולהורות כי שוויה יוחזק במשמורת הנתבעת עד לבירור זכויותיו של התובע במל"ל (ראה לענין זה דוד קציר "פיצויים בשל נזקי גוף מהד' 3סע' 357ו- 378; ע.א. 86/73תושיה נ. ציון פד"י כח (2) 497; ע.א. 714/80גולדברג נ. בסה פד"י לז (3) 109). הנתבעת הגישה לביה"מ חוות דעת אקטוארית למספר אפשרויות שונות, עפ"י מידת הנכות שביה"מ עשוי לפסוק בענין זה (ראה נ/ 24- נ/27).
נראה כי חוות הדעת האקטוארית הקבועה ביותר למצבו של התובע הינה נ/ 26המתיחסת לנכות בשעור % 20והמעריכה את היוון הגמלאות הצפויות לתובע ליום 12.1.95בסך 519, 184ש"ח. סכום זה לחודש מאי 1996עומד על סך 606, 211ש"ח. הנני קובע ע"כ, כי יש לנכות סך 606, 211ש"ח מסכומי הנזק שפורטו לעיל. סכום זה יוחזק במשמורת הנתבעת עד למיצוי ההליכים במל"ל, אז ינוכה מסכום זה כל תשלום שישולם ע"י מל"ל משוערך בהתאם. הסכום הנ"ל שינוכה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.96ועד התשלום בפועל. לאחר ניכוי גמלאות מל"ל תשולם יתרה שתיוותר לתובע.
.15סיכומו של דבר על הנתבעת לשלם לתובע הפסד שכרו בעבר כפי שנקבע בסע'
13.6לעיל בתוספת ריבית כחוק מיום 1.9.92(אמצע התקופה) ועד 1.6.96, ובתוספת
הפרשי הצמדה וריבית מיום זה ועד התשלום בפועל. על הנתבעת לשלם לתובע הפסד

שכרו בעתיד כפי שנקבע בסע' 13.6בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.96ועד התשלום בפועל. בנוסף על הנתבעת לשלם לתובע סך 000, 40ש"ח בעבור כאב וסבל בתוספת ריבית כחוק מיום 15.2.89(אז התפטר התובע ובשל מלוא נזקו) ועד 1.6.96ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד התשלום בפועל. מסה"כ הסכומים הנ"ל יש לנכות "הגימלה התיאורטית" שצפוי התובע לקבל מ-מל"ל בסך 606, 211ש"ח כאמור בסע' 14לעיל.
בנוסף לאמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובע מלוא הוצאותיו המשפטיות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מאז שולמו הוצאות אלה ועד לתשלומן בפועל ע"י הנתבעת. על הנתבעת לשלם גם שכ"ט עו"ד בסך 000, 70ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.96(לאותו מועד שוערכו דמי הנזק) ועד לתשלום בפועל בתוספת מע"מ כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חשיפה לניקל בעבודה

  2. חשיפה לחומרים כימיים

  3. חשיפה לאבק מזיק בעבודה

  4. חשיפה לאדי מתכת בעבודה

  5. חשיפה לאבק אסבסט בעבודה

  6. חשיפה לאדי פלסטיק בעבודה

  7. חשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה במוסך

  8. חשיפה לחומרים מסוכנים במקום העבודה

  9. חשיפה לחומרים מסוכנים בתעשייה הצבאית

  10. חשיפה לאבק בעבודה כנהג רכב ניקוי כבישים

  11. מחלות עור עקב חשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה

  12. אסטמה תעסוקתית בגלל חשיפה לחומרי ניקוי בעבודה

  13. חשיפה לאבק ולפוספטים במהלך העבודה - הכרה בביטוח לאומי

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון