חשיפה לניקל בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לניקל בעבודה:

א. מהות התובענה
זו תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת לטענתה כתוצאה מעבודתה במפעל הנתבעת, במחלקת סוללות יבשות וכמו כן בשלב מאוחר יותר כפועלת ייצור במחלקת ניקל קדמיום.
תביעה זו הינה אחת ממספר תביעות שאוחדו, ואשר הוגשו ע"י עובדי הנתבעת בגין
נזקי גוף שנגרמו להם, לטענתם, במסגרת עבודתם במפעל הנתבעת.
הנתבעת הורשעה ב-ת.פ. 2285/95 עפ"י הודאתה בבית משפט השלום ברחובות בעבירות של פזיזות, רשלנות ותקיפה סתם, עבירות על סעיפים 338(9) ו- 379ביחד עם 378לחוק העונשין, התשל"ז- 1977(ת/ 1לתיק המוצגים הכללי).
כתב האישום תיאר כי בין השנים 1990- 1986הפעילה הנתבעת מפעל לייצור סוללות
מחומרים של ניקל וקדמיום.
חומרים אלו מסוכנים ורעילים (ס' 5לכתב האישום).
במהלך השנים נחשפו העובדים באופן בלתי מבוקר לחומרים הללו ע"י שאיפה, או
ספיגה דרך האויר.
חשיפה זו יש בה לגרום לחבלות ולסיכון חיי אדם.
ס' 6לכתב האישום מנה את המחלות שחשיפה לקדמיום יכולה לגרום, ביניהן -
פגיעה בכליות, סרטן הערמונית והריאות, בעיות בנשימה, בריחת סידן, נזלת כרונית ואובדן חוש ריח.
ס' 7לכתב האישום מנה את כל החבלות שחשיפה לניקל יכולה לגרום, ביניהן סרטן ריאות, אסטמה, פגיעה בחוש הריח, בחילות והקאות, קוצר נשימה וכאבי ראש. הנתבעת הודתה כי לא נקטה באמצעי בטיחות שונים להגנת עובדיה מפני החשיפה, כמו כן לא הפסיקה או מנעה את העבודה במפעל עם גילוי הנזקים שהוזכרו, עד למציאת פתרון הולם.
מפרטי המקרה הנ"ל, הצטיירה תמונה מבעיתה של תנאי עבודה שאינם תואמים יחסי
עובד-מעביד במאה ה-.20
בפס"ד חלקי שנתן בימ"ש זה לענין החבות ציינתי כי במשך שנים רבות התנהגה
התובעת בצורה רשלנית ומחפירה כלפי עובדיה, תוך ניצול היותם עולים חדשים, וזאת למטרות רווח בלבד, ומבלי שתיתן דעתה לשמירת בריאותם ובטיחותם במהלך עבודתם; כתוצאה מכך קבעתי שהנתבעת כמעביד חבה חובת זהירות כלפי עובדיה, והפרה אותה.
ב. הפלוגתאות בין הצדדים
.1האם התיישנה התובענה כולה או חלקה?
.2האם קיים קשר סיבתי בין נזקי התובעת להתרשלותה של הנתבעת?
.3גובה הנזק?
ג. עובדות רלבנטיות
התובעת, רוזט גרשון, ילידת 26.7.1931עלתה ארצה מטוניס בשנת .1950היא
החלה את עבודתה במפעל הנתבעת ביום 21.4.69כפועלת ייצור במחלקת סוללות, שם
עבדה כחמש שנים.
לאחר מכן החלה לעבוד כפועלת ייצור במחלקת סוללות ניקל קדמיום, שם עבדה עד שנת .1986
בתאריך 1.4.1986פוטרה התובעת מעבודתה עקב צמצומים.
כשהחלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1969, היא נבדקה מטעם הנתבעת, ומצב
בריאותה היה תקין (ס' 6א' לתצהיר התובעת).
כבר בשנות השמונים החלה התובעת לסבול מדלקות חניכיים, אובדן שיניים, נזלת כרונית, כאבים קשים באיזורי הגב, הידיים והרגלים, חולשות וכאבי ראש.
בשנת 1986החלה התובעת לסבול גם מטשטוש בראייה ומבעיות באוזניים ובעור.
ביום 18.6.1991הוגשה התובענה הנ"ל לבימ"ש זה.
ד. האם התיישנה התביעה?
קביעת העובדות
טענה הנתבעת כי אפילו היתה עילת תביעה, הרי זו התיישנה במלואה או בחלקה,
ומאחר והנזקים שנתבעו, התישנו 10שנים לאחר יום ארוע הנזק.
אירוע הנזק לענין בעיות העור היה למיצער בשנת 1982(סעיף ג(4) לסיכומי התובעת); ובעיות שיניים החלו בשנות ה-60', לעדות ד"ר עזיזי המומחית הרפואית.
ומכאן שהתביעה התישנה כבר עובר ליום הגשתה בשנת .1991
ד"ר עזיזי בעדותה העלתה רק השערה באשר לתחילת בעיות העור; התובעת מצידה
בתצהירה (ת/ 1סעיף 6(ג) העידה מידיעה אישית מתי החלו בעיות העור, ומעדותה המקובלת עלי עלה, שהבעיות החלו בשנות השמונים. מועד מדויק לא ננקב. אם התובענה הוגשה בשנת 1991, וכשעלינו לקחת בחשבון מעבר 10שנים עפ"י הוראות הסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]
מכח ע"א 506/82 זונטג נ' עזבון המנוח מנדלסון (פ"ד מב(3),113),
אזי הנתבעת לא הצליחה בכלל להרים את הנטל המוטל עליה, שאכן חלפה תקופת ההתישנות.
לענין השיניים:נ בפרק ה' בס' 5בדיון על הקשר הסיבתי מובהר שנושא השיניים מורכב; חלק מהנזק נובע מהיעדר טיפול נכון של התובעת בשיניה; חלקו האחר - החלק הארי - נובע מחשיפתה לחומרים רעילים. ושוב:ב הוכחת טענת ההתישנות מוטלת על הנתבעת. מכיון שבנושא זה המדובר בנזק נמשך ומצטבר, לא השכילה הנתבעת להוכיח מתי ארע הנזק המתיחס דווקא לחשיפת התובעת לחומרים הרעילים. אשר על כן מבחינה עובדתית ניתן לדחות גם טענת התישנות זו.
הדין
סעיף 9לחוק ההתישנות התשי"ח- 1958קובע:ו
"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות לבין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה".
הודאת הנתבעת ללא סייג ב-ת.פ. 2285/95 בבית משפט השלום ברחובות בכל עובדות כתב האישום, שם נטען כי התרשלה כלפי עובדיה בין השנים 1990- 1986ופורטו סעיפי הרשלנות, מהווה הודאה כמשמעה בסעיף 9הנ"ל.
במה דברים אמורים:נ מעביד המודה ברשלנות כלפי עובדיו שסבלו כתוצאה מכך
ממחלות שונות, מודה ברמה העקרונית גם בזכות אותם עובדים לפיצויים בגין רשלנות
שכזו ונזקים אלה.
על כן מירוץ ההתיישנות מתחיל מחדש מיום ההודאה בעובדות כתב האישום, כלומר מיום 7.3.96, כשהוא מרפא - לאור נוסח הסעיף, התישנות פרוצדורלית אם היתה.
(ר' גם ת.א. 720/91 לוקוביצקי נ' תדיראן (טרם פורסם), וכן
המ' ת"א 713/96, חי' 31426/96עלי אסעד נ' אמל קבלאן (תקדין -
מחוזי כרך 97(1), 1143).
במאמר מוסגר אציין, שאומנם הנתבעת הודתה ברשלנות בין השנים 1986-1990, ברם לא ניתן ליחס לה היעדר רשלנות בשנים שלפני כן, לאור הראיות שהיו ששיטות
העבודה שופרו רק בשנות ה- .90מכאן שרשלנותה לא רק משתמעת בדיעבד, כי אם לבטח היתה עוד לפני שנת .1986
לכן הן מהטעם העובדתי והן מהטעם המשפטי, אני דוחה את טענת ההתישנות.
ה. קשר סיבתי
בסעיפים 6, 7לכתב האישום נמנו "חבלות" ומחלות שהן תוצאה מחשיפה לקדמיום
ולניקל.
הודית הנתבעת בכתב האישום, ללא הסתייגות, משמעה גם הודיה בקשר הסיבתי בין קדמיום וניקל לבין המחלות האלה.
לפיכך, כל שצריכה היתה התובעת להוכיח הוא, שהיא נמנית על "נפגעי" הנתבעת
ושאין אלה מחלות גיל סטנדרטיות שכל אחד יכול ללקות בהן במהלך הזמן.
מסגרת נורמטיבית זו תנחנו בבחינת טענות התובעת בדבר זכויותיה על מרכיביה
השונים.
נבדוק את המחלות מהן סובלת התובעת, וזיקתם האפשרית למקום עבודתה:ב
.1לענין הפגיעה בעור
ד"ר אסתר עזיזי - מומחית למחלות עור, קבעה שהתובעת סובלת מגרד טורדני
המעיד על תהליך דלקתי כרוני (נ/7).
מחוות דעתו הרפואית של פרופ' טייטלמן (ת/ 39לתיק המוצגים הכללי),
טוקסיקולוג-מומחה לרעלים ולרפואה פנימית עלה, בין היתר, כי חשיפת העור לניקל גורמת לשני סוגים של תופעות:ו
א. תופעות של גירוי המתבטא בעיקר בגרד ועיקצוץ;
ב. תופעות אלרגיות.
מחלת עור זו מתפתחת בשני שלבים:נ
שלב החשיפה הראשונית ושלב התופעות האלרגיות.
בשלב החשיפה הראשונית נוצרות תרכובות של ניקל עם חלבוני העור והן הגורמות לרגישות יתר המתבטאות בגרד טורדני של העור ובדלקת כרונית.
אין זו מחלה סטנדרטית, או מחלת גיל, אלא היא נובעת כתוצאה ישירה של מגע
העור עם חומרים אלה. לא השתכנעתי, שהיתה מוטלת על התובעת חובה להמציא תוצאות בדיקות המראות על רגישות לקדמיום או על כך שנמצאו בעבר בגופה קדמיום ברמות גבוהות.
לאור העובדה שהתובעת לא סבלה מבעיות עור טרם עבודתה במפעל הנתבעת, ומכיון שהתובעת היתה חשופה לחומרים הרעילים, הונחה דעתי למעלה מ-%51, שזה נטל הראיה המוטל על התובעת, שמחלה זו הינה תוצאה של חשיפה זו.
.2הפגיעה בריריות האף ובמערות הפנים
פרופ' טייטלמן - טוקסיקולוג, המומחה המוסכם על הצדדים, קובע בחוות דעתו
(ת/ 39לתיק המוצגים הכללי) כי שאיפה מתמשכת של ניקל גורמת לנזלת כרונית וסינוסיטיס, דלקת ריריות במערות האף, לדימומים ולהופעת כיבים. במקרים קשים להתנקבויות במחיצת האף ולפגיעה בחוש הריח, שמחמירה אם בנוסף לניקל נשאפו גם אדי חומצות.
לאור האמור לעיל השתכנעתי שגם נזק זה שאינו שגרתי הינו כתוצאה מעבודת
התובעת אצל הנתבעת.
.3יתר לחץ דם
בסקר רפואי שערך ד"ר עודד שראל, הוא מציין שחוקרים רבים הגיעו למסקנה שיתר לחץ דם נובע כתוצאה מזיקה מקדמיום.
יחד עם זאת, יתר לחץ דם, הינה מחלה "פופולרית" בגיל מסויים, וניתן לאתרה בחלק נרחב מהאוכלוסיה. לכן קשה לקבוע קשר ברור בין סבלה של התובעת מיתר לחץ דם לבין עבודתה אצל הנתבעת.
אשר על כן אני קובעת, שלא הוכח קשר סיבתי בין יתר לחץ הדם ממנו סובלת
התובעת לבין עבודתה אצל הנתבעת, ואני דוחה התובענה בראש נזק זה.
.4הפגיעה האורטופדית
התובעת מתלוננת על כאבי גב, כאבים באזורי הידיים והרגלים המקרינים על פני כל השלד ומערכת ההנעה של הגוף.
ד"ר קורן אורטופד מומחה (נ/8), התייחס לתלונות התובעת וקבע בחווה"ד כי לא נמצאו כל נזקים אורטופדיים המתבטאים בנכות לצמיתות, מלבד הגבלה בתנועת עמוד השדרה המותני, כאשר הגבלה זו ניתן לשייך להתפתחות ניוונית מוגברת ממנה סובלת מרבית האוכלוסיה ככלל, והתובעת בפרט. ד"ר קורן היה מומחה רפואי מוסכם על הצדדים.
לאור קביעותיו אלה אני קובעת שלא הוכח הקשר בין עבודת התובעת אצל הנתבעת. אשר על כן אני דוחה התובענה בראש פרק זה.
.5הפגיעה בתחום הפה והלסת
מכתב האישום (סעיפים 7-6) בו הודתה הנתבעת עלה מפורשות כי חשיפה לקדמיום
עלולה לגרום בין השאר לפגיעות בשיניים.
אמנם, השתכנעתי שהתובעת החלה לסבול מבעיות בשיניה עוד טרם התחלת עבודתה, בעיות שיש לשייך למצב מתפתח מהגיינת פה ירודה ולקויה, אשר בעקבותיה נוצרות מחלות של עששת, אבנית ודלקת חניכיים.
ברם, קשה להתעלם מהדרדרות מצב שיניה עקב חשיפתה לקדמים במהלך עבודתה,
ההדרדרות המתבטאת באבדן שיניים עקב התפוררותם ובכאבים חזקים.
לפיכך, הנני מגיעה למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין נזקים אלו ובין גרימתם
כתוצאה ישירה של חשיפה לקדמיום.
התובעת נחשפה בעבודתה באופן אינטנסיבי ביותר ולאורך שנים רבות לחומרים
רעילים מסוג ניקל וקדמיום ע"י שאיפה או ספיגה דרך האויר.
בתביעת נזיקין די לתובעת שתראה הסתברות של % 51שמחלתה נגרמה כתוצאה מחשיפה לניקל וקדמיום. כלומר, שהיא גבוהה יותר מההסתברות שאין קשר בין חשיפה זו למחלות שמהן סובלת התובעת. התובעת עמדה בנטל ראיה זה. לאור האמור יש לראות בחלק ממחלותיה בתחום הפה והלסת תוצאה ישירה של חשיפת התובעת לחומרים רעילים במקום עבודתה של הנתבעת; אני קובעת את אחריות הנתבעת ל-% 75מהנזק שנגרם לתובעת, כשאני מייחסת % 25לנזקי העבר.
.6שמיעה
טענות בדבר ליקויי שמיעה הועלו לראשונה בסיכומים.
במהלך שמיעת הראיות התנגדה הנתבעת להרחבת חזית.
לאור האמור לעיל, אני דוחה התובענה בראש פרק זה.
ו. נכות רפואית
ביהמ"ש מינה מס' מומחים בנוגע למחלותיה של התובעת ולהלן קביעותיהם:ב
.1הפגיעה בעור
דר' אסתר עזיזי - מומחית מוסכמת על הצדדים למחלות עור, בחוות דעתה מיום
10.12.97(נ/7) , קבעה כי התובעת סובלת מגרד טורדני ובשינויים שחלו בעור
המעידים על תהליך דלקתי כרוני והעריכה את נכותה של התובעת בשיעור שאינו עולה
על %20, עפ"י סעיף 80(3) כמוגדר בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות
נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-.1959
עדות זו מקובלת עלי ואני קובעת את נכותה הרפואית של התובעת לענין זה בגובה של %.20
.2פה ולסת
כפי שקבעתי לעיל % 75מסה"כ אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת בראש נזק זה, יש
לייחס לעבודתה אצל הנתבעת.
לתובעת נקבעו % 20נכות רפואית, מכאן שברוח קביעתי זו % 15יש לייחס לנתבעת.
ז. נכות תפקודית
הלכה פסוקה היא שבקביעת הנכות התפקודית רשאי ביהמ"ש לסטות מדרגת הנכות
הרפואית.
ב-ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ש' אזולאי ואח' (פ"ד מ(4)
690, 703) קבע השופט ד' לוין:ו
"כדי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית לענין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים, שופע השופט הדן במשפט ראיות לענין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים, שאינם בתחום מגבלותיו הרפואיות דוקא.
על פי המכלול ועל פי מגוון המרכיבים יקבע השופט, בסופו של דבר, את שיעורה של הנכות התפקודית של אותו נפגע.
אכן הנכות הרפואית, כפי שנקבעה על ידי המומחים היא מרכיב חשוב מאוד בקביעת הנכות התפקודית, אך אין היא יחודית, והשוני בדרגות הנכות למיניהן יכול, כאמור, שיהיה רב".
האם הנכות התפקודית הינה בגובה הנכות הרפואית?
במקרה הנ"ל אין להפריד בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית. השכלתה של התובעת, שליטתה הלקויה בשפה העברית וגילה המתקדם ביום הפסקת עבודתה, הוליכוני למסקנה כי סיכויה היחידים של התובעת להשתכר הינם בעבודה פיזית. בשל מגבלות בריאות נבצר ממנה לשוב למעגל העבודה, אותו שרתה במסירות במשך שנים רבות.
יש לשער שגם אם תשתלב בעתיד בעבודה תהא זו עבודה המצריכה ברמה זו או אחרת מאמץ פיסי. לאור מצב הבריאות של התובעת, יש חשש רב אם תוכל להתמודד שוב עם עבודה כזו.
טען ב"כ הנתבעת שנכות בשיניים אינה גורמת לנכות תפקודית, בהסתמכו על עדות פרופ' טייכר (עמ' 19). אין דעתי כדעתו. כל מקום עבודה מחפש עובדים אסתטיים.
יתר על כן, ידיעה של אדם שמראה פיו דוחה משפיעה על התנהגותו. במקום להתרכז
רק בעבודה, הוא עלול להתרכז בהסוואת הדחיה, דבר שפוגם בתפקוד.
אשר על כן, אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובעת תואמת לנכותה התפקודית
והיא %.32
ח. הפסד השתכרות
כלל ראשון בקביעת הפיצוי בגין הפסד השתכרות הינו הצורך בקביעת בסיס השכר
או ההכנסה, שעל יסודם יוערך חישוב הפיצויים.
ב-ע"א 176/53 עטיה נ' רוזנבאום, (פ"ד ח, 1135, 1143), קבע השופט
ברנזון לענין קביעת בסיס השכר כי:נ
"בנדון זה אין כלל נוקשה שיש לנהוג על פיו, ובית המשפט יעריך כמיטב יכולתו את שיעור הנזק היה, בשים לב לכל הנסיבות, והגורמים הנוגעים למקרה שלפניו".
ב"כ התובעת טוען לפיצוי על פי שכר חודש 3/86בלבד. מנגד ב"כ הנתבעת טוען
שיש לחשב את בסיס השכר על פי שכרה במשך שנה טרם פרישתה.
אני קובעת שיש לחשב את השכר על בסיס 6החודשים האחרונים טרם פרישתה של התובעת. שכרה הממוצע בחודשים אלו הינו 640ש"ח (לאחר ניכויים). שכר זה משוערך להיום הינו - 3.267.37ש"ח.
בהתאם לעדותו של עד ההגנה יהודה בן בסט המקובלת עלי, כי היתה נהוגה משכורת 13, יש להוסיף לשכר זה משכורת 13סך של 271.44ש"ח.
בנוגע לשעות הנוספות, אמנם שעות אלו כלולות בתלושי השכר שהוצגו לביהמ"ש, ברם, הסכומים המצויינים בחודשים אלו הינם זניחים ומקובלת עלי הדעה שאכן שעות נוספות היו נהוגות במפעל הנתבעת, ושהתובעת עבדה שעות נוספות, בימים כתיקונם.
לפיכך, הנני קובעת כי יש להוסיף לשכר המשוערך שעות נוספות בסך של 500
ש"ח.
שכרה של התובעת משוערך להיום מסתכם בסך - 028.80, 4ש"ח סכום זה מוכפל ב-% 32נכות תפקודית הינו 1.289.21ש"ח והוא הסכום אשר יהווה בסיס לחשובי הפסדי השכר.
ט. הפסד שכר לעבר
התובעת פוטרה מעבודתה בתאריך 1.4.1986ומתאריך זה לא שבה למעגל העבודה. יש לחשב את הפסדי ההשתכרות שלה מחודש אפריל 1986, ועד הגיעה לגיל 65ביום 26.7.1996, כלומר 124חודשים אשר יוכפלו ב-289.21, 1ש"ח,
862, 159ש"ח = 289.21, 1x .124לסכום זה יש להוסיף ריבית ממחצית התקופה.
לפיכך אני פוסקת לתובעת 516.90, 230ש"ח.
י. הפסד פנסיה
מאז פרישתה התובעת מקבלת פנסיה מוקדמת.
גרס ב"כ התובעת שלו היתה התובעת ממשיכה בעבודתה עד גיל 65היתה מבטיחה לעצמה פנסיה גדולה מזו אשר היא מקבלת היום. ברם, התובעת לא הביאה כל ראיות בנוגע לאחוזי צבירת הפנסיה אותם קיבלה בעת עבודתה.
לפיכך, פתוחה הדרך בפני ביהמ"ש לקבוע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה
(ע"א 348/78, יפה נ' טרם (פ"ד לג(3), 659).
הואיל ומדובר במקום עבודה מסודר המפריש לפנסיה בצורה מקובלת במשק, ובהתחשב בגילה של התובעת ומשכורתה, הנני פוסקת לתובעת 000, 35ש"ח בגין ראש נזק זה.
יא. כאב וסבל
ברישא של ראש נזק זה אחזור על הדברים אשר נקבעו על ידי
בת.א.(ת"א) 720/.91
הנתבעת לא סיפרה לתובעת שהיא עוסקת בחומרים רעילים, שעלולים להיות
מסוכנים, לא איפשרה לה תנאי עבודה הגיינים, לא הסבירה לה את הסיכונים שבחשיפה
לחומרים כאלה ולא סיפקה לה הגנה מפניהם.
התנהגות זו נמשכה שנים רבות, כשהנתבעת מודעת להתנהגותה הרשלנית ומתייחסת לתובעת ואל חבריה לעבודה כאל "מוכי גורל". זו התנהגות צינית, שליבה ובסיסה הוא ניצול כח אדם זול, כנוע ומיואש, מן הסתם לצורך ייצור רווחים לנתבעת.
התנהגות זו גרמה למצבה הרפואי של התובעת, כפי שתואר לעיל.
ב-ע"א 2517/93שרה בוים נ' אברהם גטהין ואח' (תקדין-עליון,
כרך 94(2), 335), קיבל ביהמ"ש העליון את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי, כי בחישוב
כאב וסבל יש בנסיבות מיוחדות לתת ביטוי לעצמת חטאו של המזיק וזאת בנוסף לנזק
ולהמשך הטיפול בריפויו.
התובעת סובלת מפגיעות בעור ובשיניים.
פגיעות אלו פגעו באיכות חייה, וגרמו לה לעבור טיפולים ובדיקות רפואיות
למכביר.
לאור האמור לעיל הנני פוסקת לתובעת פיצויים בגין כאב וסבל בסך של 000, 140ש"ח, נכון ליום פסה"ד.
יב. הוצאות רפואיות
.1הוצאות רפואיות לעבר
תרופות
בהתאם לעדותה נוטלת התובעת תרופות באופן קבוע משנת .1986
העידה התובעת בסעיף 7לתצהיר (ת/1):ב
"אין בידי קבלות עבור כל התרופות שרכשתי במשך השנים. אני מוציאה סכומים ניכרים עבור תרופות. אני מעריכה את סכום השתתפותי כיום ב- 120ש"ח לחודש בממוצע".
התובעת הגישה מקצת הקבלות לתיק בית המשפט - (מוצג ת/3) בגין תשלומים
שהוציאה בעבור תרופות. לפיכך אני קובעת את עלות ההוצאות באומדנא בעבור תרופות
בסך של 000, 10ש"ח, נכון ליום פסה"ד.
הוצאות לטיפולי שיניים
התובעת הוציאה סכומים ניכרים בעבור טיפולי שיניים. הוגשו לבית המשפט רק
מקצת הקבלות (מוצג ת/5), בעבור טיפולים אלו.
הנני קובעת לתובעת פיצוי באומדנא בגין טיפולי שיניים בעבר סך של 534,4
ש"ח, נכון ליום ת/.5
סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה כדין.
יג. הוצאות נסיעה
לא התרשמתי שנפגע כושר ניידותה של התובעת.
כמו כן, לביהמ"ש לא הוצגו קבלות כלשהן בנוגע להוצאות אלו.
התובעת העריכה את הוצאותיה בגין נסיעות בסך של 25ש"ח לחודש בממוצע.
סכום זה אכן סביר לנסיעות לצורך טיפולים רפואיים הקשורים לנשוא התובענה.
סכום זה משוערך להיום - 27ש"ח.
החשבון לכן יהיה כדלקמן:ו הוצאות נסיעה לעבר 150x72 = 050, 4ש"ח.
.2הוצאות רפואיות לעתיד
ברישא של ראש נזק זה אחזור על הדברים אשר נקבעו על ידי
בת.א (ת"א) 265/.92
ב-ע"א 6667/95, ע"א 6881/95 סהר חברה לביטוח בע"פ נ' אלחדד
דוד (תקדין על' 97(2)708), נקבע כי לאור חוק ביטוח בריאות ממלכתי
התשנ"ד- 1984(להלן "חוק ביטוח בריאות ממלכתי") כל אזרחי ישראל מבוטחים
בביטוח בריאות ולכן למעט מקרים מיוחדים בהם סל הבריאות אינו כולל טיפולים
רפואיים להם זקוק הניזוק אין לפסוק הוצאות רפואיות לעתיד.
ברם, אישור ועדת הכספים בישיבתה מיום 11.8.98, שהחליטה להיעתר לפניית
קופות החולים ולאפשר להם לגבות תשלום בעד ביקורים אצל רופאים, משנה את פני הדברים, שכן כעת יאלץ הנפגע אשר בא לביקור אצל רופא לשם מעקב וטיפול במחלותיו לשלם בעבור הביקור בעצמו. לאור האמור לעיל אזי במישור העקרוני יש לפצות ניזוקים בעבור הוצאות עתידיות אלו.
ועדת הכספים החליטה ב-11.8.98:נ
"יפטרו מתשלום בעד ביקורים אצל רופא ראשוני, שניוני ומרפאת חוץ.
קבוצות (3) עד (5) שבסעיף 8(א1)(2) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי".
תקרת התשלום בעד ביקורים אצל רופא ראשוני, שניוני ומרפאת חוץ תופחת בשיעורי % 50לגבי קבוצת (2) ו-(8) שבסעיף הנזכר".
בסעיף 8(2)(ג) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מפורטות קבוצות אשר ביחס אליהן ינתנו פטורים או הנחה. קבוצה (4) הינה "חבר והתלויים בו שמשתלמת בעדם גמלה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995".
במקרה דנן התובעת קיבלה גימלת נכות במענק אחד ולא כקצבה וזאת מתוך בחירה, ומכאן שתהיה פטורה מתשלום.
יחד עם זאת, בוודאי שימשיכו לגבות ממנה השתתפות בגין תרופות כפי שהדבר
נעשה בעבר, ואשר על כן אני קובעת על דרך האומדנא שהנתבעת תפצה את התובעת בראש
פרק זה בסכום של 000, 10ש"ח נכון ליום פסה"ד.
טיפולי שיניים
פרופ' שלמה טייכר מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו (ת/8) קבע כי הטיפול הדרוש לתובעת הוא עקירת כל השיניים הנותרות, והתקנת תותבת שלמה ללסת עליונה ותחתונה. אורך חיי תותבת שלמה הינו 10- 15שנים. עלות תותבת שלמה ללסת אחת לפי מחירי קופת חולים כללית, מחירון מרץ 1997-266, 2ש"ח. סכום זה משוערך להיום מסתכם בסך של 412.39, 2ש"ח.
עקירת 11שיניים (משן 15-25) x 105ש"ח משוערך להיום = 155, 1ש"ח.
מכאן שעלות הטיפול הנדרש משוערך להיום מסתכם בסך של 979, 5ש"ח ובהתחשב במקדמי היוון הינו - 193, 4ש"ח, וכך אני קובעת. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.
הוצאות נסיעה לעתיד
בחישוב נזק זה יש לקחת בחשבון את תוחלת החיים הממוצעת שהינה 84שנים. לפיכך נזקה של התובעת בהתחשב בקביעתי בראש הפרק הקודם, ובמקדמי היוון
מסתכם בסך -310.51, 4ש"ח.
הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין.
ט"ו. סכומים אותם יש לנכות
מסה"כ סכומי פסה"ד יש לנכות:ב
.1סכומים בגין פרישה מוקדמת:ו
בהתאם לעדותה (עמ' 9לפרוטוקול), קיבלה התובעת קצבה מקרן מבטחים בסך של 310ש"ח לחודש. כמו כן, קיבלה תשלומים חודשיים שונים בגין פנסיה מוקדמת.
בחוות הדעת האקטוארית של שי ספיר (מוצג נ/3), נכון ליום 25.9.96, מחושבים
סכומים אלה כסך של -.278, 25ש"ח.
סכום זה כשהוא משוערך להיום הינו -.045, 31ש"ח.
.2פיצויים:נ
במסגרת הסכם פרישה מתאריך 1.4.86(מוצג נ/1), קיבלה התובעת סכום של 124, 7ש"ח.
סכום זה משוערך להיום הינו -.017, 42ש"ח.
.3תשלומי המל"ל:ב
על פי אשור המל"ל (מוצג נ/5), ולאור חישובי ב"כ הנתבעת המקובלים עלי
לעניין זה, שולם לתובעת סך 691, 59ש"ח. הסכום משוערך להיום הינו -.276,61
ש"ח.
ט"ז. סיכום
נזקי התובעת הינם כדלקמן:ו
.1הפסדי שכר לעבר - 516.90, 230ש"ח.
.2הפסדי פנסיה - 000, 35ש"ח.
.3כאב וסבל - 000, 140ש"ח.
.4הוצאות רפואיות לעבר - 534, 14ש"ח.
.5הוצאות רפואיות לעתיד - 193,4 ש"ח.
.6הוצאות נסיעה לעבר - 050,4 ש"ח.
.7הוצאות נסיעה לעתיד - 310.51,4 ש"ח.
.8הוצאות השתתפות בתרופות - 000, 10ש"ח.
מסה"כ הסכומים הנ"ל יש לנכות:
.1סכומים בגין פרישה מוקדמת - 045, 31ש"ח.
.2פיצויים - 017, 42ש"ח.
.3תשלומי מל"ל - 276, 61ש"ח.
מכאן על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 266.41, 308ש"ח. הסכום זה ישא הסכום ריבית והצמדה כדין.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור % 20מסה"כ פסה"ד לפני הניכויים בתוספת מע"מ, וכן את הוצאות משפט אותן ישום הרשם.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חשיפה לניקל בעבודה

  2. חשיפה לחומרים כימיים

  3. חשיפה לאבק מזיק בעבודה

  4. חשיפה לאדי מתכת בעבודה

  5. חשיפה לאבק אסבסט בעבודה

  6. חשיפה לאדי פלסטיק בעבודה

  7. חשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה במוסך

  8. חשיפה לחומרים מסוכנים במקום העבודה

  9. חשיפה לחומרים מסוכנים בתעשייה הצבאית

  10. חשיפה לאבק בעבודה כנהג רכב ניקוי כבישים

  11. מחלות עור עקב חשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה

  12. אסטמה תעסוקתית בגלל חשיפה לחומרי ניקוי בעבודה

  13. חשיפה לאבק ולפוספטים במהלך העבודה - הכרה בביטוח לאומי

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון