קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפת עובדים לחומרים רעילים: א. מהות התובענה זו תביעה לנזקי גוף אשר נגרמו לתובעת לטענתה כתוצאה מעבודתה במפעל הנתבעת, במחלקת סוללות ניקל קדמיום וכמו כן בשלב מאוחר יותר כפועלת ייצור במחלקת סוללות ליתיום. תביעה זו הינה אחת מ- 26תביעות שאוחדו, ואשר הוגשו ע"י עובדי הנתבעת בגין נזקי גוף שנגרמו להם, לטענתם, במסגרת עבודתם במפעל הנתבעת. התיק נקבע אצל ס. הנשיא אילן (כתוארו דאז) ב- .28.2.95עפ"י החלטת ס. הנשיא השופט טלגם מיום 8.2.96הובא התיק בפני הרכב זה ונקבע להוכחות לענין התובעת לתאריך .26.2.97הנתבעת הורשעה עפ"י הודאתה ב-ת.פ. 2285/95 בבית משפט השלום ברחובות בעבירות של פזיזות, רשלנות ותקיפה סתם, עבירות על סעיפים 338(9) ו- 379ביחד עם 378לחוק העונשין, התשל"ז- 1977(ת/ 1לתיק המוצגים הכללי). כתב האישום תיאר כי בין השנים 1986- 1990הפעילה הנתבעת מפעל לייצור סוללות מחומרים של ניקל וקדמיום. חומרים אלו מסוכנים ורעילים (ס' 5לכתב האישום). במהלך השנים נחשפו העובדים באופן בלתי מבוקר לחומרים הללו ע"י שאיפה, או ספיגה דרך האוויר. חשיפה זו יש בה לגרום לחבלות ולסיכון חיי אדם. ס' 6לכתב האישום מנה את המחלות שחשיפה לקדמיום יכולה לגרום, ביניהן- פגיעה בכליות, סרטן הערמונית והריאות, בעיות בנשימה, בריחת סידן, נזלת כרונית ואובדן חוש ריח. ס' 7לכתב האישום מנה את כל החבלות שחשיפה לניקל יכולה לגרום, ביניהן - סרטן ריאות, אסטמה, פגיעה בחוש הריח, בחילות והקאות, קוצר נשימה וכאבי ראש. הנתבעת הודתה כי לא נקטה באמצעי בטיחות שונים להגנת עובדיה מפני החשיפה, כמו כן לא הפסיקה או מנעה את העבודה במפעל עם גילוי הנזקים שהוזכרו, עד למציאת פתרון הולם. מפרטי המקרה הנ"ל, הצטיירה תמונה מבעיתה של תנאי עבודה שאינם תואמים יחסי עובד מעביד במאה ה- .20בפס"ד חלקי שנתן בימ"ש זה לענין החבות ציינתי כי במשך שנים רבות התנהגה הנתבעת בצורה רשלנית ומחפירה כלפי עובדיה, תוך ניצול היותם עולים חדשים, וזאת למטרות רווח בלבד, ומבלי שתיתן דעתה לשמירת בריאותם ובטיחותם במהלך עבודתם; כתוצאה מכך קבעתי שהנתבעת כמעביד חבה חובת זהירות כלפי עובדיה, והפרה אותה. ב. הפלוגתאות בין הצדדים - האם התיישנה התובענה כולה או חלקה? - הקיים קשר סיבתי בין נזקיה של התובעת להתרשלותה הנטענת של הנתבעת? - גובה הנזק. ג. עובדות רלבנטיות התובעת, רחל טרדש, ילידת 8.7.1936עלתה ארצה מרוסיה - בשנת .1979ימים ספורים אח"כ החלה את עבודתה במפעל הנתבעת בחודש נובמבר 1979כפועלת ייצור במחלקת סוללות ניקל קדמיום, שם עבדה כתשע וחצי שנים. לאחר מכן החלה לעבוד כפועלת יצור במחלקת סוללות ליתיום. בחודש יוני 1991הפסיקה התובעת לעבוד בגלל אי כושר ומחלה. בחודש אוגוסט 1992פרשה התובעת פורמלית לפנסיה מוקדמת. בפרישתה קיבלה פיצויי פיטורין וכן פנסיה מוקדמת חודשית עד גיל 60-אז החלה לקבל קיצבת זיקנה מהמל"ל. כשהחלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1979, היא נבדקה מטעם הנתבעת, ומצב בריאותה היה תקין (עדות התובעת, עמ' 156לפרוטוקול הכללי). כבר בשנות השמונים החלה התובעת לסבול מגירוי בעור, אבדן שיניים, דימומים באף, כאבים קשים בעצמות השלד, אבדן חוש ריח, וקוצר נשימה. ביום 25.12.1991הוגשה תובענה זו לביהמ"ש. ד. האם התיישנה התביעה? סעיף 9לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958קובע: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות לבין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה". הודאת הנתבעת ללא סייג ב- ת.פ. 2285/95 בבית המשפט השלום ברחובות בכל עובדות כתב האישומו שם נטען כי התרשלה כלפי עובדיה בין השנים 1990- 1986ופורטו סעיפי הרשלנות, מהווה הודאה כמשמעה בסעיף 9הנ"ל. במה דברים אמורים: מעביד המודה ברשלנות כלפי עובדיו שסבלו כתוצאה מכך ממחלות שונות, מודה ברמה העקרונית גם בזכות אותם עובדים לפיצויים בגין רשלנות שכזו ונזקים אלה. על כן מירוץ ההתיישנות מתחיל מחדש מיום ההודאה בעובדות כתב האישום, כלומר מיום 7.3.96, כשהוא מרפא - לאור נוסח הסעיף, התיישנות פרוצדורלית אם היתה. (ר' גם ת.א. 720/91 לוקוביצקי נ' תדיראן (טרם פורסם), וכן המח' ת"א 713/96, חי 31426/96עלי אסעד נ' אפל קבלאן (תקדין-מחוזי כרך 97(1) 1143) . במאמר מוסגר אציין, שאומנם הנתבעת הודתה ברשלנות בין השנים 1986- 1990, ברם לא ניתן ליחס לה היעדר רשלנות בשנים שלפני כן, לאור הראיות שהיו, ששיטות העבודה אצלה שופרו רק בשנות ה-90, ולא לפני כן. מכאן שרשלנותה לא רק משתמעת בדיעבד, כי אם לבטח היתה עוד לפני שנת .1986לכן הן מהטעם העובדתי והן מהטעם המשפטי, אני דוחה את טענת ההתיישנות. טענה הנתבעת בסיכומיה בנוסף לענין ההתישנות כי אפילו היתה עילת תביעה, הרי זו התיישנה במלואה או בחלקה, מאחר שהנזקים שנתבעו, התיישנו 10שנים לאחר יום אירוע הנזק. ועמדתה, אירוע הנזק לענין בעיות השיניים היה למיצער בשנת 1984(סעיף ג(2) לסיכומי הנתבעת), ומכאן שהתביעה כבר התישנה עובר ליום הגשתה בשנת .1991פרופ' שלמה טייכר, מומחה מוסכם על הצדדים בתחום הפה והלסת, לא נקב בעדותו (עמ' 22לפרוטוקול) מועד מדויק באשר לתחילת בעיות השיניים; אם כי ציין ששיניה נעקרו כבר בשנת .1984התובעת מצידה בתצהירה (ת/ 1סעיף 6ג') העידה מידיעה אישית מתי החלו בעיות השיניים. מעדותה, המקובלת עלי, עלה שהבעיות החלו בשנות השמונים. מכאן שכדי לקבוע את תקופת ההתישנות, שזו טענת הגנה פרוצדורלית, היה על הנתבעת להוכיח, שהבעיות החלו בשנת 1981, לאור העובדה שהתובענה הוגשה בשנת 1991, וכשעלינו לקחת בחשבון מעבר 10שנים עפ"י הוראות הסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ע"א 506/82 יונטג נ' עזבון המנוח פנדלסון (פ"ד מב(3) 113). הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה, שאכן חלפה תקופת ההתיישנות. יתר על כן, נושא השיניים מורכב במובן זה שחלק מהנזק נובע מהיעדר טיפול נכון של התובעת בשיניה, ואילו חלק הארי - נובע מחשיפתה לחומרים רעילים. מכאן שהמדובר בנזק נמשך ומצטבר. הנתבעת לא השכילה להוכיח מתי ארע הנזק המתייחס דווקא לחשיפת התובעת לחומרים הרעילים, על-מנת למנות מאותו יום ואילך או מיום שנודע לה ע"כ, את תקופת ההתישנות. אשר על כן מבחינה עובדתית ומשפטית כאחת יש לדחות גם פן זה בטענת ההתיישנות. ה. קשר סיבתי בסעיפים 6, 7לכתב האישום נמנו "חבלות" ומחלות העלולות לקרות כתוצאה מחשיפה לקדמיום ולניקל. הודית הנתבעת בכתב האישום, ללא הסתייגות, משמעה גם הודיה בקשר סיבתי - רעיוני ואפשרי בין קדמיום וניקל לבין המחלות האלה. לפיכך, כל שצריכה היתה התובעת להוכיח הוא, שהיא נמנית על "נפגעי" הנתבעת ושאין אלה מחלות גיל סטנדרטיות שכל אחד יכול ללקות בהן במהלך הזמן. מסגרת נורמטיבית זו תנחנו בבחינת טענות התובעת בדבר נכויותיה על מרכיביה השונים. נבדוק את המחלות מהן סובלת התובעת, וזיקתם האפשרים למקום עבודתה: .1לענין הפגיעה בעור ד"ר אסתר עזיזי - מומחית למחלות עור, קבעה כי התובעת סובלת מיובש ניכר של עור הידיים והרגליים, התעבות דמויית פסוריאזיס של העור מעל המרפקים וסימני גרד על אמות הידיים (נ/5). מחוות דעתו הרפואית של פרופ' טייטלמן (ת/ 39לתיק המוצגים הכללי), טוקסיקולוג - מומחה לרעלים ולרפואה פנימית עלה, בין היתר, כי חשיפת העור לניקל גורמת לשני סוגים של תופעות: א. תופעות של גירוי המתבטא בעיקר בגרד ועיקצוץ; ב. תופעות אלרגיות. מחלת עור זו מתפתחת בשני שלבים: שלב החשיפה הראשונה ושלב התופעות האלרגיות. בשלב החשיפה הראשונית נוצרות תרכובות של ניקל עם חלבוני העור והן הגורמות לרגישות יתר המתבטאת בגרד טורדני של העוד ובדלקת כרונית. אין זו מחלה סטנדרטית, או מחלת גיל, אלא היא נובעת כתוצאה ישירה של מגע העור עם חומרים אלה. לא השתכנעתי, שהיתה מוטלת על התובעת חובה להמציא תוצאות בדיקות רפואיות דווקא של העבר המראות על רגישות לקדמיום או על כך שנמצאו בעבר בגופה קדמיום ברמות גבוהות, ושהדרך היחידה להוכיח את הקשר הסיבתי הינה סוג בדיקות כזה. זה טיעון לא הגון מצד מעביד. הוא זה שהיה אמור לשלוח את התובעת לבדיקות תקופתיות ביודעו שהיא חשופה לחומרים רעילים, ועתה הוא מנסה לכאורה להיבנות ממחדלו זה, כסיבה לכך שהתובעת אינה יכולה להוכיח קשר סיבתי בין עבודתה לבין מחלותיה ?! גם מבחינה עובדתית טיעון זה אינו נכון. ד"ר רוזנבוים בדק את התובעת בשנת 1988וערכי הקדמיום שהוא גילה אצלה היו ברמות גבוהות מהמקובל (עמ' 140לפרוטוקול הכללי). בדיקה זו היתה בהמשך לבדיקה סביבתית שערך משרד העבודה בשנת 1984במחלקת סוללות ניקל קדמיום ובה נמצא אבק ניקל ברמות גבוהות מהמקובל (ת/ 117לתיק המוצגים הכללי). גם ד"ר עזיזי מציינת בחוות דעתה (נ/6) כי נתגלו רמות ניכרות של קדמיום בבדיקות חוזרות של הדם והשתן של התובעת בשנים 90- .1987בשנת 1989נבדקה התובעת מספר בדיקות, לגבי 2בדיקות תתגלתה רמה גבוהה של קדמיום ( 1.2ו- 2.3). בדיקה נוספת במהלך 1989היתה תקינה (עמ' 170, ו- 140). כפי שציינתי לעיל, התובעת נבדקה לפני כניסתה לעבודה אצל הנתבעת, ולא סבלה מרגישות לחומרים רעילים. חומרים רעילים נתגלו אצלה ברמה גבוהה מהמקובל במהלך מספר שנים. איני יכולה ליחס, לכן, חשיבות מכרעת לבדיקה אחת בסוף שנת .1989הפועל היוצא הוא שנחה דעתי למעלה מ-51% הנחוצים לצורך שכנוע ונטל ראיה במשפט האזרחי, שמחלה זו אינה שגרתית והינה תוצאה של חשיפה לחומרים אלה שנעשה בהם שימוש במקום עבודתה. .2פגיעה בריריות האף ומערות הפנים התובעת התלוננה על אובדן חוש ריח ועל דימומים באף. (ת/ 1ס' /6ב). פרופ' טייטלמן - טוקסיקולוג, מומחה מוסכם על הצדדים, קבע בחוות דעתו (ת/ 39לתיק המוצגים הכללי) כי שאיפה מתמשכת של ניקל גורמת לנזלת כרונית וסינוסיטיס, דלקת ריריות במערות האף, לדימומים ולהופעת כיבים. במקרים קשים להתנקבויות במחיצת האף ולפגיעה בחוש הריח, שמחמירה אם בנוסף לניקל נשאפו גם אדי חומצות. לאור האמור לעיל, השתכנעתי שגם נזק זה, שאינו שגרתי, הינו כתוצאה מעבודת התובעת אצל הנתבעת. .3פגיעה אורטופדית התובעת התלוננה על כאבים קשים לאורך כל עמוד השדרה הצווארי, הגבי והמתני וכמו כן בכתף שמאל, המקרינים על פני כל השלד. ד"ר שמואל דקל, מומחה מוסכם על הצדדים, התייחס לתלונות התובעת וציין בחווה"ד (ת/12) כי נמצאו הגבלות קלות בסיבוב עמוד השדרה הצווארי לימין וכן סימנים חד משמעיים לתסמונת התנגשות בכתף שמאל. הגבלות אלו ניתן לשייך לשינויים ניווניים מתפתחים מהם סובלת התובעת, וכן גם למגבלתה של התובעת הנובעת מעודף משקל. אמנם ד"ר דקל לא שלל באופן מוחלט שמצבה של התובעת נובע מחשיפה לקדמיום (עמ' 19לפרוטוקול). ברם, לא הוכח לשביעות רצוני קשר סיבתי בין נזקיה אלה של התובעת לבין עבודתה אצל הנתבעת. המדובר בתופעות שגרתיות שניתן ליחסם לגיל ולמשקל ולאו דווקא לתנאי העבודה של התובעת אצל הנתבעת. אשר על כן אני דוחה התובענה בראש פרק זה. .4פגיעה בפה ובלסת מכתב האישום (סעיפים 7-6) בו הודתה הנתבעת עלה מפורשות כי חשיפה לקדמיום עלולה לגרום בין השאר לפגיעות בשיניים. מהראיות עלה שהתובעת החלה לסבול מבעיות בשיניה עוד בטרם התחילה בעבודתה אצל הנתבעת. הבעיות נבעו מהגיינת פה ירודה ולקוייה, אשר בעקבותיה נוצרו מחלות של עששת, אבנית ודלקת חניכיים. ברם, קשה להתעלם מהתדרדרות שחלה במצב שיניה של התובעת עקב חשיפתה לקדמיום במהלך עבודתה. ההתדרדרות התבטאה במיוחד באבדן שיניים עקב התפוררותם ובכאבים חזקים. התובעת נחשפה בעבודתה באופן אינטנסיבי ביותר ולאורך שנים רבות לחומרים רעילים מסוג ניקל וקדמיום ע"י שאיפה או ספיגה דרך האוויר. כפי שציינתי לעיל, בתביעת נזיקין די לתובעת שתראה הסתברות של 51% שמחלתה נגרמה כתוצאה מחשיפה לניקל וקדמיום; כלומר, שהיא גבוהה יותר מההסתברות שאין קשר בין חשיפה זו למחלות שמהן סובלת התובעת. התובעת עמדה בנטל ראיה זה. לפיכך, הנני מגיעה למסקנה שקיים קשר סיבתי בין נזקים אלו ובין חשיפת התובעת לקדמיום. מכאן שקיים קשר סיבתי בין נזקים אלו לבין חשיפת התובעת לקדמיום, בעבודתה אצל הנתבעת (סעיף 16- ת/1). בשוקלי את נזקי העבר לפני עבודתה, ואת הנזקים המצטברים שארעו לה במהלך העבודה אצל הנתבעת אני קובעת אחריות ישירה של הנתבעת ל- % 75מהנזק שנגרם לתובעת, כשאני מייחסת 25% לנזקי העבר. .5פגיעה בריאות התובעת התלוננה כי בשנת 1987החלה לסבול מקוצר נשימה (ת/ 1ס' 6(ג). פרופ' טייטלמן - טוקסיקולוג, מומחה מוסכם על הצדדים, ציין בחוות דעתו (ת/ 39לתיק המוצגים הכללי), כי שאיפה ממושכת של ניקל נורמת בין היתר לאסטמה המאופיינת בהתכווצויות של דרכי הנשימה. יחד עם זאת פרופ' טור-כספא שהיה מומחה מוסכם על הצדדים ומונה ע"י ביהמ"ש כמומחה רפואי בתיק זה קבע כי תפקודי הריאה מתאימים לאלה הנמצאים אצל אנשים בעלי עודף משקל, ואינם מלמדים על מחלת ריאה חסימתית. לאור שתי הדיעות כאמור לעיל, ובלוקחי בחשבון את הודאתה של הנתבעת בכתב האישום הפלילי ואת העולה מהראיות: שאושפזה כתוצאה מקוצר נשימה, ושהתגלו אצלה רמות גבוהות של ניקל וקדמיום, הרי די בכל אלה כדי להוכיח קשר סיבתי בין עבודת התובעת אצל הנתבעת לבין הפגיעה בריאותיה, וכך אני קובעת. ו. נכות רפואית .1הפגיעה בעור ד"ר אסתר עזיזי בחוות דעתה מיום 10.12.97(נ/5) קבעה את נכותה של התובעת בשיעור שאינו עולה על %10, עפ"י סעיף 80(2) כמוגדר בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- .1956עדות זו מקובלת עלי ואני קובעת את נכותה הרפואית של התובעת לענין זה בגובה של %.10 .2פגיעה בריריות האף ומערות הפנים ד"ר מרדכי הימלפרב מומחה למחלות אף, אוזן וגרון קבע את נכותה של התובעת לפי קובץ התקנות של הביטוח הלאומי כדלקמן: "% 10בגין ריניטיס אטרופית עפ"י סעיף 69(4) א' ו- % 6בגין אבדן חוש הריח עפ"י סעיף 69(3)". קביעה זו מקובלת עלי ואני קובעת את נכותה הרפואית של התובעת לענין זה בגובה של 15%. .3פה ולסת פרופ' שלמה טייכר מומחה לכרורגיית פה ולסת, קבע בחוות דעתו מיום 5.11.97(ת/13) שנכותה הרפואית של התובעת בגין אבדן שיניה, הוא בשיעור שאינו עולה על %2.5, עפ"י סעיף 74(1) א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. כפי שקבעתי לעיל % 75מסה"כ אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת בראש נזק זה יש לייחס לעבודתה אצל הנתבעת. עדותו של המומחה מקובלת עלי ומכאן שברוח קביעתי זו % 1.8יש לייחס לנתבעת. .4פגיעה בריאות פרופ' רן טור-כספא - מומחה מוסכם על הצדדים, קבע בחוות דעתו מיום 19.2.97את נכותה של התובעת בגין הפגיעה בריאות בשיעור % 20עפ"י סעיף 8ב'. קביעתו של המומחה לענין זה מקובלת עלי ולפיכך הנני קובעת לתובעת % 20נכות בגין הפגיעה בריאותיה. לענין לחץ דם: פרופ' רן טור-כספא קבע בחוות דעתו את נכותה של התובעת ליתר לחץ דם בשיעור שאינו עולה על % 10עפ"י סעיף 9(3) ב' .1בנוסף, בחוות דעתו של פרופ' רן טור-כספא נקבע כי: "אחוז החולים בהם סיבת יתר לחץ דם אינה ברורה היא: %90". הוא לא יכול היה לקבוע את הסיבה המדויקת ליתר לחץ הדם ממנו סובלת התובעת. קביעה זו אין בה כדי לגרום לקשר סיבתי מוכח בין מצב התובעת לבין עבודתה אצל הנתבעת. בסקר רפואי שערך ד"ר עודד שראל (מוצג ת/ 65לתיק המוצגים הכללי), הוא מציין שחוקרים רבים הגיעו למסקנה שיתר לחץ דם נובע כתוצאה מזיקה לקדמיום. יחד עם זאת, יתר לחץ דם, הנה מחלה "פופולרית" בגיל מסויים, וניתן לאתרה בחלק נרחב מהאוכלוסיה. לכן קשה לקבוע דווקא קשר סיבתי בין סבלה של התובעת מיתר לחץ דם לבין עבודתה אצל הנתבעת. אשר על כן, אני דוחה את נכותה הרפואית של התובעת לענין זה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת את נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת בשיעור % 40(מעוגל). ז. נכות תפקודית הלכה פסוקה היא שבקביעת הנכות התפקודית רשאי ביהמ"ש לסטות מדרגת הנכות הרפואית. ב- ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ש' אזולאי ואחי (פ"ד מ(4) 690, 703) קבע השופט ד' לוין: "כדי לקבוע את שעור הנכות התפקודית לענין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים, שופע השופט הדן במשפט ראיות לענין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים שאינם בתחום מגבלותיו הרפואיות דוקא. על פי המכלול ועל פי מגוון המרכיבים יקבע השופט, בסופו של דבר, את שיעורה של הנכות התפקודית של אותו נפגע. אכן הנכות הרפואית, כפי שנקבעה על ידי המומחים היא מרכיב חשוב מאד בקביעת הנכות התפקודית, אך אין היא יחודית, והשוני בדרגות הנכות למיניהן יכול, כאמור, שיהיה רב". האם הנכות התפקודית הינה בגובה הנכות הרפואית? במקרה הנ"ל אין להפריד בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית. השכלתה הבסיסית של התובעת, שליטתה הלקויה בשפה העברית וגילה המתקדם ביום הפסקת עבודתה, הוליכוני למסקנה כי סיכויה היחידים של התובעת להשתכר הינם בעבודה פיזית. בשל מגבלות בריאות נבצר ממנה לשוב למעגל העבודה, אותו שרתה במסירות במשך שנים רבות. יש לשער שגם אם תשתלב בעתיד בעבודה תהא זו עבודה המצריכה ברמה זו או אחרת מאמץ פיסי. לאור מצב הבריאות של התובעת, קיים חשש רב שלא תוכל להתמודד שוב עם עבודה כזו. טען ב"כ הנתבעת שנכות בשיניים אינה גורמת לנכות תפקודית, בהסתמכו על עדות פרופ' טייכר (עמ' 22). אין דעתי כדעתו. כל מקום עבודה מחפש עובדים אסתטיים, אפילו הם "נחבאים" מאחורי מכונות. יתר על כן, ידיעה של אדם שמראה פיו דוחה משפיעה על התנהגותו. במקום להתרכז רק בעבודה, הוא עלול להתרכז בהסוואת הדחיה, דבר שפוגם בתפקוד. אשר על כן, אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובעת תואמת לנכותה התפקודית והיא %.40 ח. הפסד השתכרות כלל ראשון בקביעת הפיצוי בגין הפסד השתכרות הינו הצורך בקביעת בסיס השכר או ההכנסה, שעל יסודם ייערך חישוב הפיצויים. ב-ע"א 176/53 עטיה נ' רוזנבאום, (פ"ד ח, 1153, 1143), קבע השופט ברנזון לענין קביעת בסיס השכר כי: "בנדון זה אין כלל נוקשה שיש לנהוג על פיו, ובית המשפט יעריך כמיטב יכולתו את שיעור הנזק הזה, בשים לב לכל הנסיבות, והגורמים הנוגעים למקרה שלפניו". ב"כ הצדדים הציגו בפני ביהמ"ש את תלושי המשכורת של התובעת (ת/2, נ/4) לפני יציאתה לחופשת מחלה. אני קובעת כי יש לחשב את השכר על בסיס 4החודשים הסמוכים ביותר למועד יציאתה של התובעת. שכרה הממוצע בחודשים אלה היה: 239.29, 1ש"ח (לאחר ניכויים). שכר זה משוערך להיום הינו 396.27, 2ש"ח. בהתאם לעדותו של עד ההגנה יהודה בן בסט, המקובלת עלי, שהיתה נהוגה משכורת 13, יש להוסיף לשכר זה משכורת 13סך של 199.68ש"ח. בנוגע לשעות הנוספות, אמנם שעות אלו כלולות בתלושי השכר שהוצגו לביהמ"ש, ברם, הסכומים המצויינים בחודשים אלו הינם זניחים ומקובלת עלי הדעה שאכן שעות נוספות היו נהוגות במפעל הנתבעת, ושהתובעת עבדה שעות נוספות, בימים כתיקו נם. לפיכך, הנני קובעת כי יש להוסיף לשכר המשוערך שעות נוספות בסך של 500ש"ח. שכרה של התובעת משוערך להיום מסתכם בסך 095.98, 3ש"ח. סכום זה מוכפל ב % 40נכות תפקודית הינו 238.36, 1ש"ח והוא הסכום אשר יהווה בסיס לחשובי הפסדי השכר . ט. הפסד שכר לעבר התובעת פרשה לפנסיה מוקדמת בחודש אוגוסט 1992ומתאריך זה לא שבה למעגל העבודה. (הפרשי שכר לעבר נתבעו בס' 12לפרשת התביעה). יש לחשב את הפסדי ההשתכרות שלה מחודש אוגוסט 1992ועד היום, כלומר 77חודשים אשר יוכפלו ב238.36, 1ש"ח. כלומר 353.72, 95ש"ח = 238.36, 1x .77לסכום זה יש להוסיף ריבית ממחצית התקופה. לפיכך, אני פוסקת לתובעת סכום של 823.32, 108ש"ח, בראש פרק זה. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. י. הפסד שכר לעתיד התובעת הינה כאמור ילידת .8.7.1936 בין הצדדים ישנה מחלוקת בנוגע לגיל הפנסיה של התובעת. ב"כ הנתבעת טוען כי התובעת לא היתה ממשיכה לעבודה בתדיראן לאחר גיל 60, אלא יוצאת לפנסיה מוקדמת. אין דעתי כדעתו. התרשמתי כי על אף מגבלותיה הרפאיות עבדה התובעת במשך שנים רבות במסירות, ולראיה עדותה (עמ' 10לפרוטוקול): "אם הייתי בריאה הייתי עובדת עד גיל .70אני לא יודעת מה גיל הפרישה לנשים בתדיראן " . אומנם אני ערה לכך שאצל הנתבעת היו מקרים בהן עובדות אכן יצאו לפנסיה בגיל 60; ברם נסיבות היציאה לא הובררו לבית המשפט. האם היתה זו מדיניות כוללת, האם היתה התחשבות גם ברצון העובדת או שמה היה זה "עידוד" בלבד. על כל פנים, התובעת היתה עובדת מסורה למקום עבודתה, בעלת כח רצון וכושר עבודה שהתבטא בהגברת הפריון ושפור טיב המוצר (ת/11) - ובוודאי שהיתה ממצה כל אפשרות לעבוד, אילו זו רק ניתנה לה. העיד מר בן-בסט לענין מלכה יוסף (עמ' 15) כי כיום לאחר שינוי החוק אם עובדת רוצה להמשיך עד גיל 65- יאפשרו לה זאת. כל אלה הוליכני למסקנה כי אלמלא הפגיעה בבריאותה היתה ממשיכה בעבודתה עד גיל .65לכן גיל הפנסיה אשר יהווה נתון להפסדי השכר יהיה .65חישוב מהוון של הפסד שכר לעתיד עד גיל 65על בסיס הסך של 238.36, 1ש"ח הוא 582.86, 42ש"ח. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. יא. הפסד פנסיה מאז פרישתה התובעת מקבלת פנסיה מוקדמת. גרס ב"כ התובעת שלו היתה התובעת ממשיכה בעבודתה עד גיל 65היתה מבטיחה לעצמה פנסיה גדולה מזו אשר היא מקבלת היום. התובעת לא הביאה כל ראיות פוזיטיביות בנוגע לאחוזי צבירת הפנסיה אותם קיבלה בעת עבודתה. לפיכך, פתוחה הדרך בפני ביהמ"ש לקבוע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה (ע"א 348/78 יפה נ' טרם (פ"ד לג(3), 659). הואיל והמדובר במקום עבודה מסודר המפריש לפנסיה בצורה מקובלת במשק, ובהתחשב בגילה של התובעת ומשכורתה, הנני פוסקת לתובעת 000, 40ש"ח בגין ראש נזק זה. הסכום נכון ליום פסה"ד, וישא ריבית והצמדה כדין. יב. כאב וסבל ברישא של ראש נזק זה אחזור על הדברים אשר נקבעו על ידי בת.א. (ת"א) 720/91. הנתבעת לא סיפרה לתובעת שהיא עוסקת בחומרים רעילים שעלולים להיות מסוכנים, לא איפשרה לה תנאי עבודה הגיינים, לא הסבירה לה את הסיכונים שבחשיפה לחומרים כאלה ולא סיפקה לה הגנה מפניהם. התנהגות זו נמשכה שנים רבות, כשהנתבעת מודעת להתנהגותה הרשלנית ומתייחסת לתובעת ואל חבריה לעבודה כאל "מוכי גורל". זו התנהגות צינית, שליבה ובסיסה הוא ניצול כח אדם זול, כנוע ומיואש, מן הסתם לצורך ייצור רווחים לנתבעת. התנהגות זו גרמה למצבה הרפואי של התובעת, כפי שתואר לעיל. ב- ע"א 2517/93 שרה בוים נ' אברהם גטהין ואח, (תקדין-עליון, כרך 94(2) 335), קיבל ביהמ"ש העליון את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי, כי בחישוב כאב וסבל יש בנסיבות המיוחדות לתת ביטוי לעצמת חטאו של המזיק וזאת בנוסף לנזק ולהמשך הטיפול בריפויו. התובעת סובלת מפגיעות קשות בריאות, בריריות האף ומערות הפנים, בעור ובשיניים. אחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שלה הינם בגובה של % .40פגיעות אלו פוגעות באיכות חייה, וגורמות לה לסבל. כן עליה לעבור טיפולים ובדיקות רפואיות למכביר. בקביעת הפיצויים בגין ראש נזק זה, מצאתי לנכון להדגיש את מסירותה של התובעת הראויה לציון; וכן את העובדה שהפכה מאישה בריאה, חזקה ומלאת חיים לשבר כלי עקב מחלותיה. המדובר בעובדת אשר זכתה במכתבי הערכה ובמענקים על מסירותה והצטינותה בעבודתה אצל הנתבעת (ת/ 11א - ה). לשם המחשת התמונה אצטט מקצת מילות הערכה להם זכתה התובעת: "לאור עבודתך המסורה במשך השנה בתרומתך להישגי קו הסגירה בהגדלת היצור, בהכנסת בקורת עצמית ודאגה לאיכות המוצר. אני שמח להעניק לך מענק בסך 200ש"ח" (ת/ 11ב'). "לאור המלצת הממונים עליך יוענק לך מענק בסך 800ל"י על מסירותך וחריצותך בעבודה" (ת/ 11ד'). התרשמתי כי אין המדובר בעובדת שגרתית אלא בעובדת אשר שימשה דוגמא למופת לחריצות ולאחריות במפעל. לאור האמור לעיל הנני פוסקת לתובעת פיצויים בגין כאב וסבל בסכום של 000, 150ש"ח. הסכום נכון לפסה"ד וישולם ע"י הנתבעת לתובעת כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין. יג. הוצאות רפואיות .1הוצאות רפואיות לעבר תרופות בהתאם לעדותה נוטלת התובעת תרופות באופן קבוע (ת/ 1סעיף ד א'). העידה התובעת בתצהירה (ת/1): "אני מעריכה את הוצאותי על תרופות בכ - 120ש"ח לחודש בממוצע לאורך כ 10שנים". התובעת הגישה מקצת הקבלות לתיק בית המשפט - (מוצג ת/7) בגין תשלומים שהוציאה בעבור תרופות. עדותה אמינה עלי. לפיכך אני קובעת את עלות ההוצאות באומדנא בעבור תרופות בסך 000, 15ש"ח, נכון ליום פסה"ד. סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין. הוצאות לטיפולי שיניים בפרשת התביעה נתבעו הוצאות רפואיות. במהלך המשפט הוגשו קבלות בגין טיפולי שיניים שבוצעו לאחר הגשת התביעה וטרם מתן פסה"ד. התובעת הוציאה סכומים ניכרים בעבור טיפולי שיניים. לבית המשפט הוגשו רק מקצת הקבלות בעבור טיפולים אלו (ת/5). הנני קובעת לתובעת פיצוי באומדנא בגין טיפולי שנייים בעבר סך של 000, 10ש"ח, נכון ליום פסה"ד. סכום זה תשלם הנתבעת לתובעת כשהוא נושא הפרש ריבית והצמדה כדין. הוצאות נסיעה לא התרשמתי שנפגע כושר ניידותה של התובעת, למרות אחוזי נכותה. לביהמ"ש הוצגו רק מקצת הקבלות בנוגע להוצאות אלו (ת/10). התובעת העריכה את נסיעותיה לצורך קבלת טיפולים רפואיים כל חודש בסכום של 70ש"ח (ת/ 1סעיף 14). סכומים אלו אכן סבירים לנסיעות לצורך טיפולים רפואיים תכופים בעת גילוי וטיפול בכל אחת ממחלותיה. לאור האמור לעיל, הנני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאות נסיעה לעבר סך של 000, 5ש"ח. ב"כ הנתבעת התנגד להרחבת חזית לענין ראש פרק זה. אין דעתי כדעתו. ראש פרק זה נטען בכתב התביעה (סעיף 15ב'). כמו כן ניתן לראות ולכלול ראש פרק זה במסגרת תת פרק של הוצאות רפואיות, שהרי לית מאן דפליג, שיש צורך להגיע לנותן הטיפול הרפואי בדרך כלשהי. .2הוצאות רפואיות לעתיד ברישא של ראש נזק זה אחזור על הדברים אשר נקבעו על ידי ב-ת.א. (ת"א) 265/92. ב-ע"א 5557/95, 6881סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד (תקדין על' 97(2) 708), נקבע כי לאור חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד- 1984(להלן "חוק ביטוח בריאות ממלכתי") כל אזרחי ישראל מבוטחים בביטוח בריאות ולכן למעט מקרים מיוחדים בהם סל הבריאות אינו כולל טיפולים רפואיים להם זקוק הניזוק אין לפסוק הוצאות רפואיות לעתיד. ברם, אישור ועדת הכספים בישיבתה מיום 11.8.98, שהחליטה להיעתר לפניית קופות החולים ולאפשר להם לגבות תשלום בעד ביקורים אצל רופאים, משנה את פני הדברים, שכן כעת יאלץ הנפגע אשר בא לביקור אצל רופא לשם מעקב וטיפול במחלותיו לשלם בעבור הביקור בעצמו. לאור האמור לעיל אזי במישור העקרוני יש לפצות ניזוקים בעבור הוצאות עתידיות אלו. ועדת הכספים החליטה ב-11.8.98: "יפטרו מתשלום בעד ביקורים אצל רופא ראשוני, שניוני ומרפאת חוץ, קבוצות (3) עד (5) שבסעיף 8(א1) (2) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי". תקרת התשלום בעד ביקורים אצל רופא ראשוני, שניוני ומרפאת חוץ תופחת בשיעורי % 50לגבי קבוצת (2) ו- (8) שבסעיף הנזכר". בסעיף 8(2) (ג) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מפורטות קבוצות אשר ביחס אליהן ינתנו פטורים או הנחה. קבוצה (4) הינה "חבר והתלויים בו שמשתלמת בעדם גמלה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995". במקרה דנן התובעת מקבלת גימלת נכות בקיצבה (נ/ 2ס' 4) וזאת מתוך בחירה, ומכאן שתהיה פטורה מתשלום. יחד עם זאת, בוודאי שימשיכו לגבות ממנה השתתפות בגין תרופות כפי שהדבר נעשה בעבר, ואשר על כן אני קובעת על דרך האומדנא שהנתבעת תפצה את התובעת בראש פרק זה בסכום של 000, 10ש"ח נכון ליום פסה"ד. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. טיפולי שיניים פרופ' שלמה טייכר מומחה ביהמ"ש בחות דעתו (ת/13) תאר את מצב שינייה של התובעת כדלקמן: לסת תחתונה - קיים שיחזור קבוע בעזרת כתרי חרסינה מאוחים למתכת על שיניים מ- 37עד .47 לסת עליונה - קיים שיחזור קבוע בעזרת כתרים מחרסינה מאוחה למתכת על שיניים משן 17עד .26 לפיכך תהא זקוקה התובעת להחלפת 21כתרי חרסינה. בהתאם למחירון קופ"ח (ר' כתב התשובה של ב"כ התובעת) מיום 13.3.97(עמ' 26לפרוטוקול ת.א. 2242/91) עלות כתר חרסינה מורכבת משניים: עלות כתר חרסינה - 963ש"ח ועלות כתר זמני - 178ש"ח. סה"כ 141, 1ש"ח. סכום זה משוערך להיום הינו 319.60, 1ש"ח. כלומר - 21כתרי חרסינה אשר יוכפלו ב- 319.60, 1ש"ח 10 = העידה התובעת (עמ' 11לפרוטוקול): "אני לוקחת עוזרת בית. היא עושה לי נקיון. אני לא לוקחת כל יום. אני לוקחת עוזרת רק כשיש עבודה גדולה לעשות. אמרתי שב- 600ש"ח שיש לי אני לא יכולה לקחת עוזרת בית. אני לוקחת מידי פעם. היום אין לי עוזרת. אני מעסיקה עוזרת פעם בשבוע פעמיים בחודש. אין לי קבלות. העוזרות מתחלפות, לא יודעת את השטות שלהן". פסיקת פיצוייים בגין הצורך בעזרה במשק הבית החלה להיות שגורה בפסיקת בתי המשפט כבר בשנות ה- 60, וזאת במקרים בהם אין תוצאות הפגיעה מאפשרות לנפגע ביצוע עבודות במשק ביתו כמקודם. בענין בן-זכרי נ' האן (ע"א 56/66 פ"ד כ(2) 648, 651) נפסק לנפגעת בנוסף לפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות, סכום גלובלי "בעד עזרה נוספת בעבודת הבית". כמו כן, בפרשת סוליקה נ' מ.י. (ע"א 813/76, פ"ד לא(3) 518, 525) לקתה הנפגעת במחלת עור עקב עבודתה ונפסק לה פיצוי בגין הצורך בעוזרת בית "מפני אי יכולתה לעבוד בחמרי ניקוי ובמים". לאור נסיבות המקרה ובהתחשב בגיל התובעת ונכויותיה - הנני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בסך של 000, 50ש"ח בגין עזרה במשק הבית (לעבר ולעתיד), נכון ליום פסה"ד. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. עזרה צד ג' לביהמ"ש לא הוכח כי התובעת איננה מתפקדת בצורה סבירה. ברם, התרשמתי כי לאור נכותה של התובעת וגילה יתכנו מצבים בהם היא תיזקק לעזרה סעודית. מהטעמים שהובאו לעיל הנני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בסך של 000, 40ש"ח עזרת הזולת לעתיד. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין. ט"ו. סכומים אותם יש לנכות מסה"כ סכומי פסה"ד יש לנכות: .1סכומים בגין פרישה מוקדמת התובעת קיבלה החל מחודש אוגוסט 92תשלומים חודשיים שונים בגין פנסיה מוקדמת בסך של 858ש"ח (נ/1, נ/2); קיצבה מקרן תואם בסך של 600ש"ח וקיצבה מקרן מבטחים בסך של 258ש"ח; שווי הקצבה החודשית של התובעת בגין פנסיה מוקדמת משוערך להיום הינו סך של 593.88, 1ש"ח; סה"כ הסכומים אשר להם זכאית התובעת החל מחודש אוגוסט 1992ועד הגיעה לגיל 60הם בסך של 524.35, 102ש"ח. .2פיצויים במסגרת הסכם פרישה מתאריך 31/8/92(נ/2) קיבלה התובעת סכום של 000,30 ש"ח, סכום זה משוערך להיום הינו 971.69, 64ש"ח. .3תשלומי המל"ל העידה התובעת בעמ' 11לפרוטוקול: "ביטוח לאופי לא נתן לי אחוזי נכות". בנוסף ציינה התובעת בתצהירה (נ/ 3ס' 19ב-ג): 'המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה בבריאותי כמחלת מקצוע וקבלתי % 0אחוזי נכות. לא קיבלתי תקבולים או תשלומים או הטבות מהמוסד לביטוח לאומי" - ב"כ התובעת (עמ' 12) אישר כי התובעת הגישה ערר על קביעתו של המל"ל. הערר נדחה. לביהמ"ש לא הוגשו כל ראיות או מסמכים המעידים שהתובעת קיבלה תקבולים או תשלומים כלשהם. אשר על כן אני קובעת כי אין לנכות מסה"כ סכומי פסה"ד תשלומי מל"ל. ט"ז. סיכום נזקי התובעת הינם כדלקמן: .1הפסדי שכר לעבר 823.32, 108ש"ח .2הפסדי שכר לעתיד 582.86, 42ש"ח .3הפסדי פנסיה 000,40 ש"ח .4כאב וסבל 000,150 ש"ח .5הוצאות רפואיות לעבר 000,25 ש"ח .6הוצאות רפואיות לעתיד 712.32, 36ש"ח .7הוצאות השתתפות בתרופות 000,10 ש"ח .8עזרה במשק הבית (לעבר, לעתיד) 000,50 ש"ח .9עזרת צד ג' 000,40 ש"ח .10הוצאות נסיעה לעבר 000,5 ש"ח .11הוצאות נסיעה לעתיד 000,15 ש"ח מסה"כ הסכומים הנ"ל יש לנכות: .1סכומים בגין פרישה מוקדמת 524.35, 102ש"ח .2פיצויים 971.69, 64ש"ח מכאן על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום 622.46, 355ש"ח. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 000, 71ש"ח פלוס מע"מ וכן את הוצאות משפט אותן ישום הרשם. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין. חשיפה לחומרים מסוכנים