קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר לעורך דין: 1. בשנת 2007 הגיש התובע נגד הנתבע 1 תביעה למתן פסק דין המצהיר כי התובע הוא הבעלים של נכס מקרקעין הידוע כחלקה 196 בגוש 6 בכפר אלג'יב שליד רמאללה (להלן - הנכס). בעקבות הגשת התביעה, הגיעו התובע והנתבע 1, ביום 3.6.08, להסכם פשרה, במסגרתו הודה התובע כי הנתבע 1 הוא בעליו של הנכס, ואילו הנתבע 1 הסכים להעביר לתובע, או לאדם אחר לפי הוראתו, ללא תמורה, שליש מן הזכויות בנכס. עוד הוסכם כי רישום חלקו של התובע בנכס יבוצע ע"י הנתבע 1, בכפוף להעדר מניעה חוקית או משפטית להעברת הנכס ע"ש הנתבע 1. להבטחת תנאי ההסכם, חתמו הצדדים לו על יפויי כוח בלתי חוזרים בהם הסמיכו את עו"ד אמון עזיז, בא כוחו של הנתבע 1 (הנתבע 2, ולהלן - הנתבע), לבצע את כל הפעולות הדרושות לשם העברת הזכויות בנכס ע"ש הנתבע 1, ולאחר מכן לרישום חלקו של התובע בנכס (להלן - הסכם הפשרה או ההסכם). לאחר חתימת ההסכם, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכם פשרה לפיו הנכס הינו בבעלותו הבלעדית של הנתבע 1 וביקשו מבית המשפט להורות על רישום הזכויות בנכס ע"ש הנתבע 1. בית המשפט נתן להסכמת הצדדים לעניין הזכויות בנכס תוקף של פסק דין, בכל המתייחס ליחסים שבין התובע לבין הנתבע 1, אולם משלא צורפו להליך רשויות הרישום הרלבנטיות, לא ראה ליתן צווים המחייבים אותן ברישום (ת"א 9086/07). 2. לאחר מתן פסק הדין פנה ב"כ התובע לנתבע מספר פעמים בבקשה לעדכנו אודות התקדמות הטיפול בהעברת הזכויות בנכס. ביום 7.9.08 הודיע הנתבע לב"כ התובע כי משרדו הפסיק את הטיפול והייצוג בכל הקשור לנושא, ועוד הוסיף: "הואיל וכך, ייפויי הכוח שנחתמו ע"י הצדדים לצורך טיפול בשמם בעניין הנ"ל, לרבות יתר המסמכים הקשורים בהעברת הזכויות מבוטלים, ואין לעשות בהם כל שימוש ללא אישור מפורש ממני בכתב" (נספח ח' לכתב התביעה). 3. נוכח תשובת הנתבע, הגיש התובע לבית המשפט את התביעה הנוכחית, בה הוא טוען כי מעשיהם של הנתבעים הינם בניגוד לדין ומחוסרי תום לב. עוד הוא טוען כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה וכי הוא זכאי לאכיפתו. התובע ביקש מבית המשפט להצהיר כי הסכם הפשרה הוא הסכם תקף לכל דבר ועניין וכי התובע הוא הבעלים של שליש מן הזכויות בנכס, ולהורות לנתבעים להימנע מכל דיספוזיציה בזכויות התובע בנכס. עוד ביקש להורות לנתבע לפעול בהתאם להוראות הסכם הפשרה, ולבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות בנכס על שם הנתבע 1 ולאחר מכן, לרישום חלקו של התובע בנכס, וזאת מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם ע"י הנתבע 1. לחילופין ביקש התובע, להורות לנתבע להעביר את ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם ע"י הנתבע 1 לידי בא כוחו לשם ביצוע הרישום. 4. הנתבע 1 לא התגונן, וביום 24.2.09 ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, בו נקבע, בין היתר, כי הסכם הפשרה "תקף לכל דבר ועניין", כי ביחסים שבין התובע לנתבע 1, זכאי התובע להירשם כבעלים של שליש מן הזכויות בנכס בכפוף להמצאת האישורים הנדרשים על פי דין, וכי על הנתבע 1 להימנע מכל דיספוזיציה בזכויות התובע בנכס. 5. הנתבע הגיש כתב הגנה. הנתבע טען בכתב הגנתו כי הסמכתו ע"י הצדדים להסכם לביצוע רישום הזכויות בנכס, כפופה לתשלום ההוצאות הכרוכות ברישום ולתשלום שכר טרחתו. הנתבע הודיע כי הוא מוכן ומזומן לפעול לרישום הזכויות בנכס, אך זאת בכפוף להבטחת התמורה המגיעה לו בגין עבודתו. לטענתו, התובע והנתבע 1 נוהגים בחוסר תום לב עת שמחד גיסא הם דורשים ממנו לטפל ברישום הזכויות, ומאידך גיסא, מסרבים לשלם לו את שכרו והוצאותיו. הנתבע טוען כי יש להתנות את פעולותיו מכוח יפויי הכוח הבלתי חוזר בתשלום שכר טרחתו, ולחילופין להורות כי הוא משוחרר מן המטלה שהוטלה עליו בהסכם הפשרה. 6. התובע הגיש כתב תשובה. בתשובתו טען כי לא הסכים ולא התחייב לשלם שכר טרחה לנתבע. לטענתו, בהסכם הפשרה הותנה במפורש כי רישום הזכויות על שמו יבוצע ע"י הנתבע 1, והנתבע אף לא פנה אליו מעולם בדרישה לתשלום שכר טרחה. 7. בדיון שנתקיים במעמד שני הצדדים הסכים הנתבע כי לא היה רשאי לבטל את ייפוי הכוח הבלתי חוזר ואת המסמכים שנחתמו ע"י הצדדים לצורך העברת הזכויות, והודיע כי הוא חוזר בו מן האמור במכתבו מיום 7.9.08. הצדדים הסכימו, אפוא, כי נותרה ביניהם מחלוקת יחידה והיא: האם חלה על הנתבע החובה לפעול לרישום הנכס על שם הצדדים להסכם, על פי המנגנון שנקבע בהסכם הפשרה, ולחילופין, האם חלה עליו החובה להעביר את ייפוי הכוח לעורך דין מטעם התובע על מנת שזה יוכל לפעול לרישום הזכויות בנכס ע"ש הצדדים להסכם. יצוין כי בתחילה קמה מחלוקת גם בשאלה האם קיבל הנתבע שכר טרחה מן הנתבע 1 בגין רישום הזכויות, אולם התובע חזר בו מטענותיו בעניין זה (וראה הודעה על הסכמה דיונית מיום 4.1.10). 8. התובע טוען כי חלה על הנתבע החובה לפעול לרישום הזכויות בנכס על פי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שבידיו. ככל שהנתבע זכאי לשכר טרחה בגין פעולותיו, עליו לתבעו, לטענתו, בהליכים משפטיים רגילים. לטענת התובע, ייפוי הכוח הבלתי חוזר ניתן להבטחת זכויותיו של צד שלישי, הוא התובע, ואין הנתבע זכאי לבטלו, לשנותו או לסגת מן המוטל עליו על פי ייפוי הכוח. חובתו של עורך דין המחזיק ייפוי כוח בלתי חוזר, לפעול בהתאם להרשאה שניתנה לו, ולהשלים את העברת הזכויות בנכס, מבלי לפגוע בזכותו לנקוט בכל הצעדים העומדים לרשותו על פי דין לצורך גביית שכר טרחתו. העובדה שקיימת מחלוקת כספית לעניין שכר טרחתו אינה פוטרת את הנתבע מאחריותו כלפי התובע על פי ייפוי הכוח שניתן לו, ואשר נועד להבטיח את זכויותיו של התובע. לחלופין טוען התובע, כי מחובתו של הנתבע, לכל הפחות, להעביר את ייפוי הכוח הבלתי חוזר, על הרשאותיו והסמכותיו, מכוח ס' 8 לייפוי הכוח, לב"כ התובע, על מנת שזה יוכל לפעול לרישום הזכויות בהתאם להסכם הפשרה. 9. הנתבע טוען כי מינויו ע"י הצדדים לביצוע רישום הזכויות כפוף, על פי הסכם הפשרה, לשיתוף פעולה של הנתבע 1. כן הוא כפוף להתחייבותם של שני הצדדים להסכם לשאת בכל התשלומים הכרוכים ברישום הזכויות בנכס, לרבות שכר טרחתו, בחלקים שווים. משלא שולם לו שכר טרחתו, כמו גם ההוצאות הכרוכות ברישום, אין כל דין המחייבו לעבוד חינם אין כסף. עוד טוען הנתבע כי זכותו של התובע לרישום זכויותיו בנכס תקום רק לאחר העברת הזכויות במלואן על שם הנתבע 1, וכי לא קמה לתובע עילה לחייבו לפעול לרישום הזכויות בטרם נרשמו זכויות אלה. הנתבע חוזר ומצהיר כי הוא נכון לפעול לרישום הזכויות בכפוף להבטחת התמורה המגיעה לו עבור עבודתו. באשר לסעד החילופי של העברת ייפוי הכוח, טוען הנתבע, כי ככל שיחויב בהעברת ייפוי הכוח לב"כ התובע, יש להתנות הדבר בשחרורו "מכל מטלה שהוטלה עליו בשליחותם של התובע והנתבע 1 על פי הסכם הפשרה מיום 3.6.08". 10. הסכם הפשרה מיום 3.6.08 קובע כדלהלן: "5. להבטחת קיום תנאי הסכם זה והוצאתו לפועל, יחתמו שני הצדדים על ייפוי כח בלתי חוזר נוטריוני על פיו, יסמיכו הן התובע והן הנתבע את עו"ד אמון עזיז בא כח הנתבע, לעשות ולבצע בשמם ובמקומם, את כל הפעולות ולחתום על כל מסמך ו/או אישור הנדרש, לצורך העברת הזכויות בנכס ע"ש הנתבע, ולאחר מכן להוציא לפועל את הסכם זה ע"י רישום החלק של התובע (1/3 מהזכויות בנכס) ע"ש התובע ו/או כל אדם אחר כפי שיורה לו התובע. 6. מוסכם בזאת בין הצדדים, שכל התשלומים ו/או החובות ו/או המיסים ו/או ההיטלים למיניהם וככל שיהיו כאלו, הקשורים לרישום הסופי והמוחלט של הנכס והזכויות עליו ע"ש הנתבע אצל המנהל האזרחי איו"ש ו/או אצל קמ"ט רישום מקרקעין ו/או אצל רשם המקרקעין מעלה אדומים ו/או בכל משרד או רשות מוסמכת רלוונטית אחרת לפי העניין, וכמו כן, לאחר כך בכל הקשור לרישום זכויותיו של התובע בחלק שהוסכם עליו לפי הסכם זה (1/3 מהנכס), ישולמו ע"י שני הצדדים בחלקים שווים." (ההדגשה במקור). הוראות ההסכם שצוטטו לעיל ברורות, ומטילות על שני הצדדים, גם על התובע, את החובה לשאת בהוצאות רישום זכויותיהם בנכס. הנתבע טוען כי לא שולם לו דבר בגין רישום הזכויות בנכס, וכי שני הצדדים מתחמקים מתשלום הוצאות הרישום ושכר טרחתו. התובע אינו טוען כי שילם דבר לנתבע, וויתר על הטענה כי הנתבע קיבל שכר טרחה מן הנתבע 1 בגין ביצוע הרישום. יש לקבוע, אפוא, כי הנתבע לא קיבל כל תשלום מן הצדדים להסכם לשם רישום הזכויות בנכס. 11. ייפוי הכוח שניתן ע"י הנתבע 1 לנתבע, הינו ייפוי כוח בלתי חוזר שנועד להבטיח את זכויותיו של צד שלישי, הוא התובע. ביסודה של השליחות הגלומה בייפוי הכוח עומד אינטרס של התובע (ולא של השולח, הנתבע 1), אותו אינטרס שייפוי הכוח ניתן לשם הגשמתו. על הרשאה מסוג זה נאמר כי היא "שליחות בצורתה אך בטוחה באופייה" (ע"א 247/88 אופקים נסיעות ותיירות בע"מ נ' קלוין-קרוא, ניתן ביום 19.5.92). הרשאה מסוג זה היא הרשאה החסינה מפני ביטול חד צדדי ע"י השולח או השלוח, ולכן לא היה הנתבע רשאי לבטלה כפי שניסה לעשות בתחילה (וראה ס' 14(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 בו שלל המחוקק את יכולתם המשפטית של השולח והשלוח לבטל את השליחות ולהביאה לידי סיום. וראה גם א' ברק, חוק השליחות, נבו הוצאה לאור, חלק ב', בע' 1276 ובע' 1294). בענייננו, קיבל הנתבע על עצמו לבצע את השליחות כנגד תשלום ההוצאות הכרוכות בכך. שכר השליחות או הוצאותיה לא שולמו לו, לא ע"י הנתבע 1 ולא ע"י התובע. משלא שולם לו דבר, וכפי שעולה מטענותיו בהליך זה, התובע אף אינו מוכן לשלם לו דבר, אין הנתבע מוכן לבצע את השליחות, ואף לא ניתן לחייבו לבצעה (ועל ההבדל בין כוח הייצוג שניתן לשלוח, ואשר לא ניתן לבטלו, לבין החובה להפעילו, ראה ברק, שם, בע' 1300-1302). התובע אינו זכאי, אפוא, לכפות על הנתבע לפעול לרישום הזכויות בנכס מכוח ההסכם שבינו לבין הנתבע 1, או מכוח כתב ההרשאה שניתן לנתבע ע"י הנתבע 1. 12. התובע עתר לסעד חילופי לפיו יורה בית המשפט על העברת ייפוי הכוח שניתן לנתבע ע"י הנתבע 1 לידי בא כוחו, עו"ד פואד בדאח, על מנת שזה יפעל למימוש הזכות שלהבטחתה ניתן ייפוי הכוח. הנתבע 1, אשר לא התגונן, לא התנגד למתן סעד זה, ודי בטעם דיוני זה כדי להיעתר לסעד החילופי. יצוין כי גם מבחינת הדין המהותי, אין בעצם הענקת הרשאה לשלוח כדי לשלול מן השולח את הכוח לבצע את הפעולה המשפטית נשוא ההרשאה בעצמו, ואף אין כל מניעה להעברת השליחות לאחר, בהסכמת השולח והצד השלישי (ברק, שם, בע' 1283-1284, ובע' 1287-1288, וע"א 516/65 ריעס נ' פורר, פ"ד כ(3) 488, הערת כב' השופט ברנזון. וראה גם ש' מינצר, על השליחות הבלתי הדירה, משפטים י"ג, תשמ"ג, ע' 126, בע' 137-138). 13. לאור האמור לעיל, ובאין התנגדות מטעם הנתבע 1, הנני מורה לנתבע 2, עו"ד עזיז אמון, להעביר את ייפוי הכוח שניתן לו ע"י הנתבע 1, מכוח ס' 8 לייפוי הכוח, לעו"ד פואד בדאח, ב"כ התובע. למותר לציין כי על עו"ד בדאח לבצע את השליחות על פי הוראות הסכם הפשרה, לרבות הוראות ס' 5 להסכם המורות על רישום הזכויות בנכס ע"ש הנתבע 1 תחילה, ורק לאחריו, על רישום חלקו של התובע בנכס. אשר להוצאות. הנתבע הודיע לתובע על ביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר, פעולה שלא רשאי היה לעשותה, כפי שהודה גם הנתבע, ולפיכך היה טעם בהגשת התביעה. מאידך, נדחתה טענת התובע כי יש לכפות על הנתבע ביצוע השליחות על פי ייפוי הכוח. בנסיבות אלה, איני עושה צו להוצאות.עורך דיןמסמכיםייפוי כוח בלתי חוזרייפוי כוח