קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות במיקום בניית בניין: מבוא .1התובעת שהיא חברה קבלנית העוסקת בבניין, ובמועדים הרלוונטים לכתב התביעה היתה הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 6107חלקה 552, ברחוב הזוהר 3, שכון בבלי בתל-אביב, (להלן: "המקרקעין"), החלה בשנת 1991בבניית בניין על המקרקעין. .2בשלב שלאחר יציקת היסודות לבנין ויציקת ריצפת הקרקע של הבניין, כאשר הבניה הגיעה לקומת המסד, התברר כי ארעה תקלה במיקומו של הבניין בשטח, כאשר היסודות וריצפת הקרקע נבנו בסטייה של כ- 1.60מ"ר, באופן שהמשך הבנייה היה מוביל לבניית הבניין כולו, בסטייה של 1.60 מ"ר מהיתר הבניה ובניגוד להוראותיו. .3משנתבררה הטעות, הרסה התובעת את כל אשר בנתה עד לאותו שלב, והחלה בביצוע כל עבודות הבניה מחדש. כיום עומד הבניין על תילו - במקומו המיועד, לאחר שהבנייה השגוייה נהרסה על פי תוכניות הריסה והבנייה החדשה נעשתה על פי תכניות עבודה חדשות. .4בתביעה שבפני טוענת התובעת, כי הנתבע, שהוא מודד מוסמך, אשר הכין מפה ותרשים (עליהם אעמוד להלן בפסק הדין) וסימן את מיקום החפירות שנועדו ליציקת היסודות, ואישר את יציקת היסודות בקווי הבניין שסומנו על ידו, סימן אותם בסטייה של 1.60מ"ר ולפיכך נבנו היסודות וריצפת הקרקע של הבניין בסטייה של כ- 1.60מ"ר. .5לטענת התובעת, במעשיו ומחדליו הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפיה, הפר חובה שבחוק ונהג ברשלנות. .6נזקיה של התובעת הנתבעים בסך 000, 480ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה - 93-9-28, נגרמו לטענתה בגין הריסת הבניין שאילצה את התובעת, לטענתה, להוציא הוצאות רבות, לשנות תוכניות שקיבלו היתר, לשלם לאנשי מקצוע ועובדים בגין תוספת עבודה, ועוד הוצאות אחרות - המפורטות בכתב התביעה, ולרבות הפסד שני מקומות חניה שלא ניתן היה לבנות לאחר הריסת הבנייה, והבנייה מחדש, וכן בגין הפגיעה במוניטין של התובעת. .7בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי כל שנתבקש על ידי התובעת הוא לסמן את קווי הבניין ותו לא, וכי לא הוזמן, לא נתבקש ולא אישר דבר בקשר להתאמת חפירת היסודות למיקומם על פי התוכניות, למעט חידוש מיקומה של נקודת סימון שנמחקה עקב פעולות התובעת. .8על פי גירסת הנתבע, לאחר יציקת יסודות המבנה, התבקש הוא על ידי התובעת להכין מפה מצבית, ואז גילה לראשונה כי קבלן השלד יצק את היסודות במרחק 1.60מ"ר מזרחית למקומם על פי התכנית. טוען הנתבע, כי סייע לתובעת לתקן נזקיה ללא שכר, מתוך התחשבות במצבה של התובעת ועל כל פנים - הודות למאמציו תוקנה הטעות הרשלנית של קבלן השלד בתום חודשיים ימים. .9לטענת הנתבע, נזקיה של התובעת ארעו מחמת מחדליה היא - בכך שיציקת יסודות הבניין נעשתה באמצעות קבלן משנה שאינו מורשה לעבודות מסוג זה ולא דאגה להזמנת מודד מוסמך לבקר באתר הבנייה קודם ליציקת הבטון. עוד טען הנתבע כי הטעות היא של האדריכל או התובעת עצמה. סדרי ניהול הדיון במשפט .10כאמור, התביעה הוגשה ביום .28.9.93ישיבות קדם המשפט התקיימו בפני כב' השופטת (בדימוס) חנה שרון ביום 31.5.94; 7.11.94; 8.1.95; 10.4.95ו- .10.9.95לאחר זאת, נקבעה שמיעת ההוכחות ליום 13.6.96בפני כב' השופטת (בדימוס) חנה שרון. אלא שבינתיים פרשה כב' השופטת שרון מכס השיפוט, ולאחר שכב' השופט שילה נבצר ממנו לדון בתיק, החליט כב' סגן הנשיא א. טל להעביר הדיון בתיק בפני. .11לאחר שביום 2.6.97התקיימה בפני ישיבת קדם משפט נוספת, נשמעו ההוכחות בישיבות יום 28.11.97; 29.12.97; 2.2.98ו-.5.2.98 אחרון הסיכומים הובא בפני ביום .11.5.98 על שנוי מועד שימוע פסק הדין מיום 11.6.98להיום - הודע לצדדים על ידי המזכירות. בין לבין, עשה בית המשפט נסיון נוסף להביא את הצדדים לכלל פשרה, ואף על דרך של מנוי מומחה - מגשר מטעמו - אלא שגם נסיון זה בשלב סיום המשפט - לא עלה יפה. הארכתי בתיאור השתלשלות סדר נהול התיק בבית המשפט, לנוכח העובדה שהארוע נושא כתב התביעה ארע בשנת 1992ופסק הדין ניתן למעלה מחמש שנים לאחר הגשת התובענה. עובדה כזו מצריכה הבהרה כלעיל. .12עוד אציין כי העדויות הראשיות הוגשו בתצהירים (שלושה בסה"כ) וכן הוגשו שתי חוות דעת מומחים, אחת מטעמו של כל צד. פרוטוקול החקירות הנגדיות שנשמעו באולם בית המשפט משתרע על פני כ- 170עמודים, כאשר מטעם התובעת הוגשו 40עמודי סיכומים, ואילו הנתבע הגיש 53עמודי סיכומים. בהקשר זה אבהיר כי מטעם התובעת העידו: א. מר ניסים בובליל - מנהל התובעת; ב. האדריכל אמנון וינבך - אדריכל הפרוייקט; ג. המהנדס מרגולין - מומחה מטעם התובעת; מטעם הנתבע העידו : א. מר יורם גרינפלד - הנתבע; ב. מר ירמיהו יעקבי, שמאי מקרקעין ומודד - כמומחה מטעם הנתבע; הפלוגתאות .13בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפני ביום 2.6.97הודיעו ב"כ הצדדים על 4 פלוגתאות במשפט והן: א. מה היה צריך המודד - הנתבע לסמן בשטח על פי הסכמת הצדדים ועל פי הדין. ב. מהי המשמעות של נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של מר ניסים בובליל (ת/3). ג. האם המודד - הנתבע סימן בשטח את מסגרת הבניין. ד. האם המודד סימן בשטח את קווי היסודות ו/או את מיקום היסודות. אומר כבר עתה - כי מעבר לפלוגתאות והשאלות המיידיות המתעוררות בסכסוך שבפני, ביקשו הצדדים, שהם עתירי נסיון בענף הבנייה, להרחיב עד מאד ולמצות במסגרת הדיון כאן - אף את השאלות העקרוניות הנוגעות להיקף אחריותו ומידת מעורבותו של מודד מוסמך בבנייתו של בניין. לטעמו של כל אחד מהצדדים, ומחמת העובדה ששאלות אלה טרם נבחנו על ידי בית המשפט תרמו הם - איש איש על פי עמדתו להרחבת הסוגיות, אולי אף מעבר לנדרש. היקף אחריותו ומידת מעורבותו של המודד המוסמך על פי הוראות חוק התכנון והבנייה תשכ"ה- 1965והתקנות שמכוחו .14עוד בטרם אעבור לדיון בפן העובדתי בתובענה שבפני, והנוגע לשאלה מה הוסכם בין הצדדים, מה נתבקש הנתבע לבצע והאם כטענת התובעת התרשל בביצוע העבודה ו/או הפר חובה חקוקה - יש לבחון ולברר את המסגרות שהוגדרו על ידי המחוקק הראשי ומחוקק המשנה ביחס לסדר הפעולות והיקף הפעולות הנדרשות לביצוע עובר לתחילת בנייתו של בניין ובמהלך בנייתו, וככל שאלה נוגעים למידת מעורבותו והקף אחריותו של המודד המוסמך. .15בנייתו של בניין, כל בניין, תוך שמירה קפדנית על צורתו, שטחו, מיקומו המדוייק בתחום המגרש או חלק המגרש הספציפי והכל בהתאם להתרי הבנייה, הינה מלאכת מחשבת מורכבת, הדורשת שילוב בעבודתם של מספר גורמים הפועלים בתיאום ביניהם. חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965אשר מכוחו הוצאו תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאים ואגרות), תש"ל- 1970(להלן: "התקנות"), מציבים את המערכת הנורמטיבית לקביעת סדר הפעולות לביצוע, הן עובר לקבלת היתר הבנייה, לקבלתו ולאחר קבלתו; את סדר הפעולות בבנייה וחלוקת האחריות בין בעלי התפקידים השונים המשתתפים בבנייתו של הבניין. .16עוד לפני הגשת הבקשה להיתר הבנייה, וכתנאי להגשתה, חייב מי שמבקש להגיש בקשה להיתר, להמציא לועדה המקומית את "מפת הנכס" כשהיא ערוכה בידי מודד מוסמך. (תקנה 1א(א) לתקנות). על מפת הנכס לכלול את שטח הנכס וגבולותיו לפי הרישום בספרי המקרקעין, הדרכים הגובלות עם הנכס, קווי הבניין, קווי רחוב, שימושים מותרים בנכס, כל בניין, גדר אבן שפה, עמוד חשמל, עמוד טלפון, וכל עצם הנמצא בנכס או בדרכים הגובלות, וכן המרחקים בין העצמים, גבולות החלקה, הנמצאות מעבר לדרכים הגובלות עם הנכס וקווי הבניין שלהן וכדו' (תקנה 4לתקנות). מהנדס הועדה המקומית - בודק את "מפת הנכס" ומאשר בכתב את קבלתה, לא לפני שסימן בה בקו אדום את קווי הבניין וקווי הרחוב, וציין בה תנאים ומגבלות הקיימים, לפי העניין. אציין כי "קו הבניין" מוגדר בתקנה 1כקו על פני הקרקע ומתחתה שנקבע בתוכנית מאושרת ואשר בינו לבין גבול הנכס הבנייה אסורה. מאושרת ואשר בינו לבין גבול הנכס הבנייה אסורה .17לאחר שמהנדס הועדה המקומית מחזיר את "מפת הנכס" שסומנה על ידו בקו אדום כאמור, רשאי מבקש היתר הבניה להגיש את בקשתו להיתר בניה. לבקשתו להיתר בנייה עליו לצרף כנספחים - א. מפה מצבית; ב. מפת איתור העבודה; ג. תשריט סכימתי של שטחי הבנייה; ד. תכניות הבניה. אבהיר כי המפה המצבית היא המפה שבה סומן בקנה מידה שטח הקרקע המוגדר וכל עצם הנמצא בו - לרבות כל הפריטים המצויינים ב"מפת הנכס". (תקנה 1לתקנון). כך מסומנים ב"מפה המצבית", בין היתר, שטח הנכס, גבולותיו, קווי רחוב, גבולות החלקות האחרות וכו'. תקנה 4(1) לתקנות קובעת כי על פי דרישת מהנדס הוועדה המקומית, תיחתם "המפה המצבית" בידי המודד המוסמך. .18ראינו אם כן כי עובר להגשת הבקשה להיתר הבניה, ועם הגשת הבקשה להיתר הבנייה, המודד יערוך "מפת הנכס", ו"מפה מצבית". .19תקנה 16.00בפרק ט"ז לתקנות מסדירה את תנאי תחילת עבודת הבניה שעליה ניתן היתר הבנייה: "16.00(א) לא יתחילו בעבודת בניה שעליה ניתן היתר ולא ימשיכו בה אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1)... (2)... (3) בידי מנהל העבודה באתר הבנייה נמצאת תכנית הקונסטרוקציה. (ב) לא תבוצע יציקת היסודות של הבניין שעל בנייתו ניתן היתר, אלא אם כן נמצא בידי מנהל העבודה באתר אישור בכתב של מודד מוסמך שמקום החפירות הנועדות ליציקת היסודות מתאים למיקום הבניין כפי שאושר בהיתר. (ג) לא ימשיכו בבניה אחרי הקמתה של קומת המסד, ... אלא אם כן נמצא בידי מנהל העבודה באתר אישור בכתב של מודד מוסמך שקומת המסד אמנם תואמת את מיקום הבניין כפי שנקבע בהיתר" ובהמשך, נקבעים שלבי הביקורת על הבנייה: כלשון הוראות תקנה 16.02(ד): "16.02(ד) מתפקידו של האחראי לביקורת - כל אחד בתחום אחריותו, כמוגדר בסעיף זה - לבדוק אם עבודות הבניה בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק ולתקנות שהותקנו על פי החוק, לרבות התנאי בדבר העסקת קבלן רשום. (ה) הביקורת תערך על ידי האחראים לביקורת לסוגיהם לפחות בגמר שלבים אלה: (1) סימון קווי הבניין. (2) גמר יסודות הבנין... (3) גמר הקמת השלד. (4) גמר הבניה. (ו)... (ז)... (ח) האחראים לביקורת ימסרו דיווח לועדה המקומית על עריכת הביקורת על מועד עריכתה ועל תוצאותיה. (י) כל עוד לא הוגש דיווח במועד או בשלב שנקבעו בסעיף זה או על פיו, רואים את עבודת הבנייה שבוצעה לאחר מכן, כעבודה שלא בהתאם לתנאי ההיתר ואפילו בוצעה על פי תנאי ההיתר" . האחריות לבניית הבניין על פי היתר הבנייה קבועה בחוק ובתקנות והיא מוטלת על: (א) מגיש הבקשה להיתר; (ב) עורך הבקשה. (ג) מתכנן השלד. (ד) בעל הזכות בנכס. (ה) האחראי על הביקורת (עורך הבקשה). (פרק י' לחוק התכנון והבנייה תשכ"א - 1965) הגדרת האחריות היא באחריות הפלילית של בעלי התפקידים הללו לקיומן של הוראות חוק התכנון והבניה והתקנות שהותקנו מכוחו. עם זאת, המעיין בהוראות התקנות שציינו לעיל למד כי המודד המוסמך, אף כי איננו מוגדר כבעל תפקיד בתכנון ובניית הבניין, הרי בלעדיו - אין. המודד, בניגוד לאדריכל, למהנדס ולבנאי - איננו מתכנן, מחשב חישובים, ואף איננו נוטל חלק בבניה הפיסית של הבניין. יכולתו של המודד היא בתרגום התכסית והתשתית בשטח הקרקע בגבולות המגרש עליו מוקם הבניין, למפה שנתוניה בקנה מידה ידוע והמבטאת מצב נתון בשטח, או את יישומה של תוכנית בנייה לגבי נתוני השטח. מה שיודע המודד לבצע הוא ציון של מה שנמצא בשטח על גבי תוכנית, או לסמן בשטח מה שמצויין על גבי תוכנית. מקצוע המדידה הוא מקצוע של מפוי - מערכת של מדידות, שכל כולן נועדו לוודא שנקודה הנמצאת בשטח תצויין במקום הנכון בתוכנית והתוכנית תיושם במקומה המיועד בשטח. בהתאם, נדרשת עבודתו של המודד, לדרכי בנייתו של בניין לשלושה סוגי עניינים עיקריים: * הסוג האחד - עבודות מדידת המצב הקיים בשטח. * הסוג השני - עבודות סימון בשטח, כגון - סימון גבולות המגרש או קווי הבניין; * הסוג השלישי - הוא סימון קו עתידי או תכנוני, בהבדל ממדידת מצב קיים. (ראה גם: פקודת המדידות תשי"ג עמ' 98, תקנות המודדים (מדידות ומפוי) תשמ"ז- 1987ק.ת. תשמ"ז עמ' .542המודדים (מדידות ומיפוי תשנ"ח- 1998ק.ת 5906בעמ' 908). התקנות מפרטות באריכות את אחריותם של בעלי התפקידים האחראים על תכנון והקמת הבניין, כאשר המודד איננו נמנה עליהם. המחוקק מטיל את האחריות לבניית הבניין ולמיקומו על מגיש הבקשה להיתר; על עורך הבקשה; על מתכנן השלד; על הקבלן והאחראי לביצועו; על האחראי לביקורת. שמותיהם של כל אחד מבעלי התפקידים הללו נמסרים לועדה המקומית לתכנון ולבניה, והחלפתו של מי מהם - מצריכה מסירת הודעה מיוחדת לועדה המקומית לתכנון ולבנייה (תקנה 16.03לתקנות). המודד לעומת בעלי התפקידים הללו - איננו חותם על הבקשה להיתר בניה, והחלפתו איננה מצריכה מתן הודעה לאיש. שילובן של הוראות התקנות מלמד כי במהלך בנייתו של הבניין, השלבים בהם נדרשת פעולות המודד הם: (א) בשלב שלפני הגשת הבקשה להיתר בנייה כאשר נדרשת הכנת "מפת הנכס"; (ב) בשלב הגשת הבקשה להיתר בנייה כאשר המודד נדרש להכנתה של ה"מפה המצבית" המצורפת כנספח לבקשה להיתר בניה; (ג) לאחר קבלת היתר הבניה נדרשת פעולת הטודד לצורך מסירת אישור מיקומן של חפירות הנועדות ליציקת היסודות כמתאים למיקום הבניין כפי שאושר בהיתר; (ד) לאחר זאת נדרש אישורו של המודד כי קומת המסד תואמת את מיקופו של הבניין כפי שנקבע בהיתר. (ה) השלב הנוסף בו נדרש סיועו של המודד הוא לצורכי שלבי הביקורת של האחראים לביקורת, בסימון קווי הבניין. (תקנה 16.02(ה)) המחלוקת העובדתית והעקרונית בין הצדדים נסובה סביב השאלה, מה הוזמן המודד לבצע. לגישת התובעת, נשכר הנתבע על ידי התובעת על מנת שיבצע את כל עבודות המדידה הדרושות לצורך הקמת הבניין ואשר מטבען או על פי התקנות מבוצעות על ידי מודד מוסמך . בהקשר לתקלה שארעה, טוענת התובעת כי הזמינה מהנתבע שיסמן עבורה בשלב הראשון את קו היסודות. הנתבע מצידו טוען כי הוא נתבקש מדי פעם בפעם לבצע עבודה כזו או אחרת. בהקשר לתקלה טוען הנתבע שהוא הוזמן לסמן את מסגרת הבניין. ההתקשרות בין התובעת לנתבע בכל פרוייקט בנייה קובעים היזם והמודד את מסגרת ההתקשרות שביניהם. יש והיזם מזמין את המודד שיהיה צמוד לפרוייקט או יספק סל שירותים, שאז ההתקשרות היא בהסכם כולל, ויש שהיזם מתקשר עם המודד לביצוע משימות ספציפיות. "בכל פרוייקט זה לפי והסכם יש בין היזם ובין המודד, זה יכול לכלול סל שירותים או משיטות ספיציפיות" (עדותו של המהנדס מרגולין בעמ' 97מול שורות 14-.15) טענת התובעת כי התקשרה עם הנתבעת לביצוע כל עבודות המדידה הדרושות לצורך הקמת הבניין - לא הוכחה. הוכח כי התובעת הזמינה את הנתבע בעל פה לביצוע עבודות מדידה ספציפיות לפי שיקול דעתו של מנהל התובעת, אשר הזמין את הנתבע טלפונית, לפני כל עבודה ועבודה שביצע הנתבע. בעדות מנהל התובעת בעמ' 67, שורות 16-17: "אתה שאלת אותי אם אני התקשרתי אליו ואמרתי לו: "אדון גרינפלד יש לך פה פרויקט מתחילתו ועד סופו", או שיש הסכם כזה אין הסכם כזה". ובעדותו הנתבע בסעיף 4לנ/5: "התקשרות למתן שירותים ברציפות. התובעת הזמינה אצלי שירותים מוגשרים ומצומצמים לפי הזמנה נפרדת ובודדת שהפנתה אלי מפעם לפעם ותו לא" . התמורה עליה הוסכם בין התובעת לנתבע בגין כל אחת מעבודות המדידה שבוצעו בפרוייקט הנדון, לא הוסכמה באורח גלובלי מראש - אלא בטלפון בהמשך להזמנה הספציפית של אותו שירות, סוכמה עלות מתן אותו שירות בלבד. העיד לעניין זה מנהל התועת בעמ' 80מול שורות 4-.8 "ש. אתה לא סיכמת עם פר גרינפלד מראש מה יעלו השירותים שלו . ת . לא . ש. זאת אומרת שכל פעם שהזמנת שאלת אותו אני מניח כמה זה יעלה? ת. שוחחנו בטלפון וסיכמנו". מסגרת עבודות הנתבע בבניין העבודות שביצע הנתבע עבור התובעת בבניין: אין מחלוקת כי ביום 10.11.96 הכין הנתבע "מפה טפוגרפית" עבור חברת ג'וליאט שהיתה הבעלים הקודם של המרקעין (ת/ 3(ב)). המפה הטופוגרפית עודכנה על ידי הנתבע ביום 11.12.90, בהתאם למצויין על גבי המפת הטופוגרפית אשר הוכנה לצורך הוצאת רשיון בניה (ת/ 3(ג)). במסגרת הבקשה להיתר וכנספח לה, הכין הנתבע ביום 14.7.91"מפה מצבית" ככל הנראה על בסיס המפה הטופוגרפית ת/ 3(ג). לאחר שניתן היתר הבנייה, ביצע הנתבע עבודות הקשורות לתחום מומחיותו כמודד מוסמך : בעקבות ביקורו בשטח ביום 7.9.92הכין הנתבע את התרשים ת/ 3(ד); בעקבות הביקור ביום 10.11.92הכין הנתבע את התרשים ת/ 3(ה); לטענת התובעת התקיים ביקור נוסף מטעם הנתבע בשטח בין 20- 22לספטמבר .92 לאחר גילוי הטעות נערכו מטעם הנתבע כמודד מוסמך עוד שתי עבודות: האחת - בעקבות ביקור מטעמו ביום 15.12.92הכין הנתבע את התרשים ת/ 3(ז). והשניה - בעקבות ביקור מטעמו ביום 7.1.93הוכן התרשים ת/ 3(ח). הנתבע הוזמן על ידי התובעת, מעת לעת, לבצע את עבודות המדידה מפני שהכיר את השטח. על שיקולים לבחירתו של הנתבע כמודד שיבצע את המשימות הדרושות מעת לעת מעיד מנהל התובעת: "ת. בדרך כלל מה שאנחנו עושים ברגע שנותנים לאדם לעשות מפה טפוגרפית, הוא נשאר מתחילת הפרוייקט עד הסוף, בגלל שהוא מכיר את הפרוייקט. עובדה שאני ניגשתי אליו כי הוא עושה ל"ג'וליאט" לפני הרבה שנים. ש. זה מבחינת הנוחות. ת. לא רק מבחינת הנוחות, גם מבחינת זה שאני רוצה שאדם אחד יהיה אחראי על כל הנושא של המדידות ותהיה המשכיות בין מפה למפה". המסגרת הארגונית של ביצוע עבודות הנתבע. כאמור, לאחר שניתן היתר הבניה ועד שהתגלתה הטעות בוצעו שתי עבודות הקשורות לתחום מומחיותו של הנתבע כמודד מוסמך ת/ 3(ד) ולטענת התובעת התקיים ביקור נוסף מטעמו בשטח בין ה- 20ל- 22בספטמבר .92 לצורך הכנת כל אחד מן התרשימים אין מחלוקת כי בוצע ביקור בשטח מטעם הנתבע. הוכח בפני כי הנתבע לא ביקר בשטח בעצמו ולא ביצע את המדידות בעצמו עד שנתגלתה הטעות. בכל אחד משלושת הביקורים בוצעו המדידות על ידי עובדים מטעם הנתבע. בחקירתו הנגדית מעיד מנהל התובעת בעמ' 59מול שורות 13-13: "לא, גרינפלד לא היה אף פעם באתר, גם המפות הראשונות לא עשה, עשו את זה שני עובדים שלו שאיתם אני נפגשתי". עדות זו מתאשרת בעדות הנתבע עצמו בעמ' 127מול שורות 31-30: ש. בשלושת הביקורים האלה היו אותם שני עובדים שלך? ת. כן". בעמ' 129מול שורות 28-25: ש. לאחר שהאנשים שלך קיבלו את התוכנית שהכנת והיו בשטח וסימנו את פה שסימנו אתה לא בדקת בשטח מה הם סימנו? ת. בדקתי במשרד. אציין כבר עתה כי הנתבע בחר שלא להביא לעדות את העובדים שהיו בשטח, ואף לא הציג את "יומני השדה" שנערכו לדבריו על ידי אותם עובדים. הנתבע הוא מודד מוסמך מאז שנת 1958ואין ספק בליבי כי אילו היה בשטח מלכתחילה היה קולט את הטעות טוב יותר מעובדיו. כך גם אילו המהנדס או האדריכל היו בשטח, קרוב לוודאי שהטעות היתה נמנעת: שכן כפי שהתברר, האדריכל של הבניין, אמנון ויינבך - למרות שהיה אחראי על הפיקוח - לא ביקר באתר מאז קבלת הרישוי ועד לגילוי הטעות. המהנדס שחלק מתפקידו לפקח על מיקום נכון של המבנה ושדיווח בפועל על מיקום שגוי של היסודות במקום (ת/15) לא הוכח כי ביקר באתר עד לגילוי הטעות. מקום הבניין על פי היתר הבניה (נ/1) עיון בהיתר הבניה נ/ 1מעלה כי בצד המערבי של הבניין, קו היסודות נמצא במרחק של 5.60מ' מגבול המגרש. קו תקרת קומת קרקע, שהוא גם קו הבניין, נמצא במרחק של 4מטר מגבול המגרש. קו תקרת קומת הקרקע שהוא גם קו הבניין נמצא אף הוא במרחק של 5.50מטר מגבול המגרש. בנוסף, קיימות בצד המזרחי מרפסות שחורגות החוצה מקו הבניין הנ"ל של 5.50מטר לכיוון גבול המגרש המזרחי. מהות העבודה שבוצעה ביום 7.9.92 ביום 7.9.92בצעו עובדי הנתבע עבודות סימון בשטח. בעקבות הביקור והסימון, הכין הנתבע את התרשים ת/ 3(ד). באותו תרשים סימן הנתבע את הקו המערבי במרחק של 4.00מ' מגבול המגרש המערבי. הקו המזרחי סומן במרחק של 5.50מ' מגבול המגרש המזרחי, בחלקו הצפוני. טענות מהות העובדה שהוזמנה ליום 7.9.92ת/ 3(ד). לעניין שאלת מהות העבודה שהוזמנה, הצהיר מנהל התובעת בסעיף 7לתצהירו: "אני זימנתי אותו כדי שיסמן לי את קו היסודות. היה היחיד שיכול לסמן לי את הקו המדוייק של הנקודות, הרי מה אנחנו רוצים, שיסמן לנו את נקודות המוצא" . לטענת הנתבע, הוא התבקש לסמן, ובהתאם לכך סימן, את מסגרת הבניין ולא את קו היסודות. וכך הצהיר הנתבע בסעיף 5.2לתצהירו: "לפי הזמנת התובעת, סימנתי ביום 7.9.92בשטח החלקה את מסגרת הבניין." אין מחלוקת כי הנתבע סימן את הקו המערבי במרחק של 4מטר מגבול המגרש. אין מחלוקת גם שהתובעת מתייחסת לקו זה כ"קו היסודות" - כהגדרתה - והכינה את החפירות שנועדו ליציקת היסודות, במרחק של 4מטר מגבול המגרש. בהמשך, יצקה התובעת את היסודות במרחק זה של 4מטר, מהגבול המערבי של המגרש. השאלה שבמחלוקת היא, האם צדקה התובעת שעה שהתייחסה אל קו זה כאל קו מקום החפירות הנועדות ליציקת היסודות, או שמא שגתה בכך. התובעת גורסת כי הזמינה את הנתבע על מנת שיסמן את "קו היסודות". הנתבע מכחיש כי הוזמן לסמן את קו היסודות, וגירסתו היא כי הוא הוזמן לסמן את המסגרת של הבניין. עיקר המאמץ במשפט הוקדש, מטעם שני הצדדים, להוכחת גירסתם זו. הדרך הראייתית בה בחרו היא של ניתוח התרשים ת/ 3(ד) נושא המחלוקת. התרשים ת/ 3(ד) הוא תרשים סימון היסודות או מסגרת תבניין. שני המומחים אשר חוות דעתם מונחות בפני אינם חלוקים בעובדה כי בתרשים ת/ 3(ד) מסומנים קווי הבניין. המומחה מטעם התובעת, מר מרגולין, מאשר בעדותו כי הנתבע בתרשים ת/ 3(ד) סימן את קווי הבניין. המומחה הנכבד מאשר כי לאחר שבדק והישווה את התוכניות, הוא למד שהנתבע לא סימן את היסודות אלא סימן את קווי הבניין. בחוות דעתו - בסעיף 2(ג): "על פי התוכניות של הבניין אמור היה להיבנות קו היסודות המערבי, במרחק של 5.60פ"ר מהגבול המערבי של המגרש. לעומת זאת על פי תרשים המודד סומן הקו "מערבי במרחק של 4.00פ' מגבול המגרש המערבי. מהאמור לעיל אני למד כי ככל הנראה סימן המודד בתרשים הנ"ל את קווי הבניין במקום את קווי היסודות". בעדותו בבית המשפט הוא אומר בעמ' 101מול שורות 16-19: "ש. כשאתה מסתכל על המפה ככל הנראה לא סומנו קווי היסוד אלא סומן קו הבנין. ת. את זה אני למד ממה שני רואה בתוכנית, אני מתכוון לת/ 3(ד)". בחוות דעתו של המודד ירמיהו יעקבי הוא מאשר כי התרשים ת/ 3(ד) הוא אכן קווי הבניין (סעיף ד' לחווה"ד נ/14): "מעיון במסמך זה עולה כי ללא ספק המודד סימן בשטח את מסגרת הבניין ולא את מיקום היסודות". יתר על כן המומחה מר מרגולין מאשר בעדותו כי לא מצא אישור בכתב של הנתבע כמודד כי מקום החפירות המיועדות ליציקת היסודות מתאים להיתר הבנית (תקנה 16.00(ב)) ר' עדותו בעמ' 106מול שורות 15- 16ו- 23-24: "ש. אתה לא יכול לאשר שבמקרה שלנו הגישו לעיריה אישור מודד על מיקום נכון של חפירת היסודות. ת. לא יכול לאשר. . .אני לא ראיתי תוכנית שמאשרת שבמקרה שלנו המודד אישר את מיקום החפירות" אני דוחה איפוא את מסקנת התובעת כי בתרשים ת/ 3סימן הנתבע את קו היסודות כפי שלטענתה התבקש לסמן . מסקנה זו של התובעת נדחית אף לנוכח העובדה שתוכחה בפני כי לצורך סימון היסודות או קווי היסודות יש צורך ואף הכרח להשתמש בתוכנית היסודות ת 3ט'. המומחה מטעם התובעת קובע כי במקרים בהם מטילים את סימון היסודות על מודד הוא מסמנם לפי תוכניות היסודות של הקונסטרוקטור, בעדותו בעמ' 109מול שורות 27-26: "ת. לא. המודד מסמן את היסודות לפי תוכנית היסודות של הקונסטרוקטור. הוא גם קובע כי לצורך קביעת המרחק קו היסודות הראשון מגבול המגרש לא היה מסתמך על התוכנית המצורפת להיתר הבניה נ/ 1אלא על תכנית היסודות". (עמ' 110שורות 24-23) המומחה מטעם הנתבע אף הוא תומך בעמדת המומחה מטעם התובעת, לאמור - כי מודד לא יגש לסמן ו/או לאשר מיקום יסודות ללא תוכנית קונסטרוקציה ובלא שישב עם הקונסטרוקטור ויודרך על ידו: וכך הוא מעיד בעמ' 156מול שורות 5-4: "ת. אם הוא באמת התבקש לסמן את קו היסודות, דבר שהוא נדיר, אז היה צריך הקבלן לשבת אותו או המהנדס, ולהדריך אותו בדיוק כמה לסגרת כיוון שאין זה תפקידו של מודד לפרש תוכנית קו נסטרוקציה" . ובהמשך בעמ' 156מול שורות 27-31: "ת. אם מזמינים מודד לבדוק את המיקום של היסודות .... המודד במקרה כזה צריך לדרוש להראות את תוכנית של היסודות, ללמוד אותה במשרד, ולפי דעתי לא ילמד אותה בעצמו אלא יתיעץ עם מהנדס ורק לאחר מכן יבוא לשטח למדוד". העדר הבליטות או המרפסות בתרשים ת 3(ד) מסקנתה של התובעת, כי התרשים ת/ 3(ד) מהווה תרשים קו היסודות, בתמיכה ובסיוע לעדותו היחידה של מנהל התובעת כי התובעת הזמינה אצל הנתבע תרשים סימון קו היסודות, סומכת על העובדה שהוכח כי התרשים ת/ 3חסר את הזיזים הבולטים מהבניין החוצה, בעקר בצד המזרחי הכולל מרפסות אשר חורגות מהקו של 5.50מטר אשר הנתבע לא סימן בתרשים, אלא סימן קו במרחק של 5.50מטר בלי המרפסות. מכאן מבקשת התובעת להסיק כי אין המדובר בתרשים שסימן את מסגרת הבניין כטענת הנתבע כי אם בתרשים מוטעה של יסודות הבניין, כאשר בצד המזרחי סימן את קו היסודות כפי שהוא על פי ההיתר, ואילו בצד המערבי סימן את קו היסודות בטעות במרחק של 4מטר במקום ב- 5.60מטר. אין בידי לקבל טענתה זו של התובעת. אבאר טעמי. טוענת התובעת כי בצד המזרחי לא סימן הנתבע את המרפסות אשר חורגות מזרחה מהקו של 5.50מ', וטענה זו אמנם הוכחה כדבעי, כעולה מעדות הנתבע בחקירתו הנגדית, עמ' 140שורה 6-26: "ש. אני מפנה אותך לסעיפים 6.1ו 6.2לתצהירך, לפי מה שמשתמע מכך, הנוהג שלך זה לסמן את המסגרת הכוללת - זיזים הבולטים מהבנין החוצה זה נכון? ת. כן ולא. אני לא מסמן זיזים שבולטים מקו הבנין, לפעמים העיריה מאשרת דברים כאלו, ואני לא מטפל בזה, חריגות מקו הבניין אני לא מטפל בהם" . ש. אתה לא כתבת את מה שאתה מעיד עכשיו בתצהירך, לפי מה שאני קורא בתצהיר, אני לא רואה שום הסתייגות, אני רואה אמירה ברורה ומפורשת שאומרת שאתה נוהג לסמן את המסגרת הכוללת את כל הזיזים הבולטים מהבניין החוצה, אתה לא כותב למטה אלו שחורגים מקו הבניין החוצה. ת. הסיבה לכך, אישור החריגות האלה הוא דבר לא שיגרתי, אני לא התייחסתי לכך, האישור מצריך הקלות שהוא דבר לא שגרתי" דבריו אלה של הנתבע מהווים ראייה לכך שאמנם בתרשים ת/ 3(ד) הנתבע לא סימן את המסגרת הבניין. אולם לא ניתן לקבוע מכאן כי הנתבע סימן את קו היסודות. טוענת התובעת, כי בצד המזרחי סימן הנתבע את קו היסודות כפי שהוא על פי ההיתר. אינני מקבלת טענה זו. המומחה מטעם הנתבעת העיד את ההיפך בדיוק. על פי עדותו - אין תוכנית ההיתר (נ/1) כוללת את סימון היסודות, ולא ניתן לסמן על פיה את היסודות: (עמ' 110שורות 24- 22) : "לא הייתי מסתמך על התוכנית הזאת נ/ 1אלא על תוכנית היסודות ת/ 3(ט)". ובהמשך: בעמ' 109שורות 26-27: "ת. לא. המודד מסמן את היסודות לפי תוכנית היסודות של הקונסטרוקטור". יתר על כן, הוכח כי קווי היסודות ומיקום היסודות שונים מקו וממיקום העמודים, ובכל מקרה לא בהכרח זהים להם וכי הנתבע לא היה מסתמך על תוכנית ההתר נ/ 1לסימון קווי היסודות וכך אמר בעדותו, אותה אני מקבלת בנקודה זו: "ת. אני טוען שבלי תוכנית יסודות אי אפשר לדעת שום דבר. כל היתר זה ניחוש. אם אין תוכנית יסודות לא יודעים למה מתכוונים בחפירה" זאת ועוד. השוואת התוכניות נ/ 1לעומת ת/ 3)( 6מעלה כי עמודים רבים אינם מסומנים בנ/ 1שעה שהם מסומנים בת/ 3(ט). לדוגמא - יסודות 5, 19, 20, 28, ו- 27בחזית הצפונית. ולהיפך - נמצא כי עמודים המופיעים בנ/ 1הם ללא יסודות, ולפיכך לא מופיעים בת/ 3(ט). השוואה זו מתאשרת בעדות המומחה מטעם התובעת, מר מרגולין, בעדותו בעמ' 103מול שורה 30: "לדעתי הוא סימן כאן את קווי הבניין ולא את קווי היסודות, ואני מתייחס לת/ 3(ד) וכך כתבתי גם בחוות דעתי". ובהמשך לעדותו בעמ' 105לפרוטוקול שורה 16: "ש. בהנחה שלא ביקשו קווי יסודות, מה הטעות בתוכנית הזאת. ת. הטעות לדעתי שהיא לא כללה את המרפסות או הבליטות שבלטו מעבר לקו הבניין, ולא רשום כאן שהקו החיצוני הוא קו הבניין. זה לא מבהיר מספיק מה התכנית מראה" . מסקנה היא שהתרשים ת/ 3(ד) תרם לאי ההבנה. עם זאת, הרי הוכח כי הנתבע לא התכוון לסמן ולא סימן את קו היסודות, כטענת התובעת שלא הוכחה. כותרת התרשים ת/ 3(ד): מסכימה אני עם טענת התובעת כי הכותרת לתרשים ת/ 3(S) "תרשים סימון מבנה" היא ככותרת לא ברורה ולא חד משמעית וככל הנראה מטעה. לא ניתן ללמוד מן הכותרת מה מבטא התרשים. העיד לעניין זה המומחה מרגולין בעמ' 104שורות 11-.12 "יש באמת בעיה עם ההבנה של הכותרת "תרשים סימון מבנה" . וכן בעמ' 105שורות 8-10, 18-19: "אם היה כתוב כאן קווי בניין - אין שום התייחסות בנספח ת/ 3(ד) למה מתייחס הקו החיצוני. מה המשמעות שלו, מה המשמעות של סימון מבנה?"... העיד לעניין זה גם מנהל התובעת בעמ' 58שורות 19-24: "ש. אם הזמנת אותו לסמן לך את קו היסודות, למה כשהוא כתב לך "תרשים סימון מבנה" לא אמרת לו "תשמע זה לא מה שאני ביקשתי, אני רוצה קו יסודות, מה עשית לי פה?" ת. תראה, זה מופיע נכה, הניסוח הזה הוא. .. ראיתי אותו גם במקומות אחרים, זה מופיע כך: אני לא שמתי לב זאת אומרת אני ראיתי בתצהירים סימון מבנה כתרשים סימון קו היסודות". המומחה מטעם התובעת, מר מרגולין, מעיד כי הוא עצמו לא היה עובר לסדר היום אילו כותרת התרשים לא היתה תואמת את הזמנתו, ועל כל פנים לא היה משתמש בכותרת "תרשים סימון מבנה" כדי לרשום סימון של יסודות או קווי יסודות בעמ' 104שורות 5-4: "הייתי מקבל או "תרשים של מצב קיים" או "תרשים מיקום יסודות". אני לא הייתי מבקש מראש מה לרשום, אם הכותרת שהייתי מקבל לא היתה נראית לי הייתי מתייחס לכך" זאת כמובן בהבדל ממנהל התובעת שפשוט "לא שם לב לכותרת". (עמ' 58שורה 23). וחיזוק לעמדתו של המומחה מטעם התובעת נמצא בדברי המומחה מטעם הנתבע עמ' 152שורה 18-19: "אם התקבלו לא טרח להסתכל ולעיין באותו מסמך אז הוא ... ". עולה איפוא מעדויותיהם של שני המומחים כי עיון בכותרת התרשים ת/ 3(ד) צריכה היתה להדליק "נורה אדומה" אצל מנהל התובעת. ת/ 3(ד) - האם אישור על פי תקנה 16.00(ב). טוענת התובעת, כעולה מתצהיר תשובת מנהלה לשאלות הנתבע, כי ת/ 3(ד) הוא האישור הנדרש על פי תקנה 16.00(ב) לתקנות שעניינו כי לא תבוצע יציקת יסודות של הבניין בטרם נמצא בידי מנהל העבודה אישור בכתב של מודד מוסמך שמקום החפירות נועד ליציקת היסודות. בעדותו בבית המשפט, חזר בו מנהל התובעת מעמדתה זו של התובעת והודה שאין בידי התובעת אישור בכתב למיקום החפירות, ואף אישר שלא הזמין אישור כזה: "ש. אבל אתה לא קיבלת מהם אישור בכתב. ת. לא קיבלתי מהם אישור בכתב. ש. למה? נכון שאת האישור בכתב צריך לפי הדין? צריך כדי להמשיך לבנות. ת. לא קבלתי מהם אישור בכתב". ובעמ' 59מול שורה 24: "לא קיבלתי מפה או אישור ממנו בכתב". הנתבע מעיד כי לא הוזמן ממנו אישור בכתב לגבי מיקום החפירות. (סעיף 6.3לנ/5); המומחה מטעם התובעת מר מרגולין מעיד כי אישור בכתב לא נמצא בתיק הבניין. עמ' 106שורות 15-24: "ש. אתה לא יכול לאשר שבמקרה שלנו הגישו לעיריה אישור מודד על מיקום נכון של חפירות היסודות? ת. לא יכול לאשר. אני לא ראיתי תוכנית שמאשרת שבמקרה שלנו המודד אישר את מיקום החפירות" . בכל מקרה, לא ניתן לקבל את הטענה כי ת/ 3(ד) מהווה אישור בכתב למיקום החפירות, על פי תקנה 16.00(ב); בעיקר לנוכח עדותו של מנהל התובעת כי החפירות החלו לאחר מועד עריכת התרשים ת/ 3(ד); בעמ' 57מול שורה 14-20: "ש. אתה התחלת לעבוד לפני שמר גרינפלד סימן ב-.7.9.92 ת. לא אני לא התחלתי לעבוד לפני שגרינפלד סימן. אנחנו התחלנו את ההתארגנות. ש. זאת אומרת שכשגרינפלד בא לשטח, השטח היה עדיין בתול, הוא לא היה חפור. ת. ב- 7.9.92עדיין לא חפרנו את היסודות. ש. זה עולה גם מהביטוח כי את הביטוח התחלתם רק ב- .10.9.92 ת. לא, יכול להיות, יכול להיות שהיתה תקלה בו והביטוח נעשה יופיים או יום לאחר תחילת החפירה. הביקור השני: לאישור מיקום היסודות או חידוש נקודות סימון: גם בהקשר לביקור השני של הנתבע או מי מטעמו קיימת מחלוקת בין הצדדים. לטענת התובעת, הנתבע הוזמן לשטח בפעם השניה על מנת לאשר את מיקום יציקת היסודות, עובדי הנתבע הגיעו לאתר הבנייה ואישרו לתובעת לצקת את היסודות במרחק 4מטר מגבול המגרש המערבי (במקום 5.60מטר) טוען מנהל התובעת כי הביקור השני נערך בעקבות זימון מיוחד וחריג, "בגלל שמשהו לא הסתדר בשטח". ולפיכך הוזמן המודד לצורך מתן הערות או אישור באשר להתאמה בין מיקום החפירות בשטח לבין התוכניות. הנתבע טוען לעומת זאת, כי הוזמן לחדש בשטח את נקודות הסימון שנהרסו עקב פעולות התובעת. (סעיף 5.3לתצהירו נ/5): ובלשון החשבון נ/ 5(ב) "בדיקה ושחזור נקודות המבנה". אומר מיד - אינני מקבלת את גירסת התובעת. אבאר טעמי. על פי עדותו של מנהל התובעת בבית המשפט, אותו ביקור נערך לאחר החפירות, לאחר שהיסודות היו מוכנים ולפי היציקה. על פי עדותו בבית המשפט התבקשו עובדי הנתבע לאשר, ואמנם אישרו, את יציקת היסודות בחפירות שהוכנו לצורך כך, אישור בע"פ ולא בכתב. גירסתו זו של מנהל התובעת היא גירסה שלא באה בתצהיר עדותו הראשית, והועלתה לראשונה בבית המשפט במהלך חקירתו נגדית של מר ניסים בובליל, מנהל התובעת בתצהיר עדותו הראשית, מתייחס מנהל התובעת להזמנת הנתבע לאחר יציקת היסודות ותחילת הקמת הבניין לצורך אישור כי מיקום הבניין כפי שהוא החל להבנות תואם את מיקום הבניין כפי שנקבע בהיתר ואשר בעקבותיו הוכן תרשים מצב גבהים ת/ 3(ה) מיום .10.11.92 בהיות הטענה משום שנוי חזית - לאחר שלא באה בתצהיר העדות הראשית, ולאחר שהזמנת מדידה זו איננה מדידה הדרושה לפי הדין הרי מבחינה זו מהווה הטענה משום הרחבת החזית לגדר המחלוקת הנטען בכתב התביעה. ואפילו תמצי לומר כי אין בטענתו זו של מנהל התובעת משום שנוי חזית והרחבתה לעומת גדר המחלוקת - העדות הזו - לאמור כי הזמין את הנתבע שיאשר את מיקום היסודות בע"פ, וכי עובדים של הנתבע שהיו באתר אישרו לו את מיקום היסודות איננה מהימנה ואיננה מקובלת עלי. הגירסה היא גירסה חדשה ומפתיעה. היא באה לאחר שהושמעה עדותו שדל מומחה התובעת, מר מרגולין כי כל קבלן מנוסה וסביר (וככזה מוחזק בעיני מנהל התובעת, כפי שאפרט) היה רואה מייד שת/ 3(ד) איננו אלא תרשים קו בניין ולא קו יסודות, כגירסה המתייחסת לקווי יסודות של שני כיוונים בלבד - מערי ומזרחי, ואז חוזר בו שוב. ובצר לו - ממלט עצמו מנהל התובעת לגירסה חדשה - שאיננה נתמכת בדבר, ואף לא בתצהיר עדותו הראשית שלו, והוא - שהזמין את הנתבע לשטח והוא אישר בעל פה את מיקום היסודות עמ' 58: "ש. אחרי שחפרתם והינחתם את היסודות, אתה קראת לו שיאשר לך שזה במקום. ת. כן ש. והוא סירב לבוא. ת. הוא הגיע הוא היה באתר. ש. יש לו אסמכתא בכתב שהוא אישר את זה. ת. הוא היה באתר. אין לי מפה כזאת שהוא אישר אבל הוא היה באתר והוא בדק והוא אישר. . . " ואז, מנהל התובעת מתקן שוב את עדותו בעמ' 59מול שורות 4-7: "ואפילו היו שם שני עובדים שלו. אמרנו להם: "תשמעו משהו לא מסתדר פה" והם אמרו לנו: "אתם נודניקים ואתם יכולים לצקת, אתם יכולים לעבוד" . ש. גרינפלד בא לאתר. . . ת. לא, גרינפלד לא היה אף פעם באתר גם את המפות הראשונות הוא לא עשה. עשו את זה שני עובדים שלו שאיתם אני נפגשתי. ש. אבל אתה לא קיבלת מהם אישור בכתב. ת. לא קיבלתי מהם אישור בכתב. ש. למה? נכון שאת האישור בכתב צריך לפי הדין? כדי להמשיך לבנות. ת. לא קיבלתי מהם אישור בכתב. ש. אני שואל אבל למה, אתה בעל העניין, אתה מזמין אתה טוען שהזמנת אותו כדי לאשר, אתה טוען שהוא שלח אנשים שלו, העיריה דורשת ממך את זה, הדין דורש ממך את זה, אסור לך להמשיך לבנות, איפוא האישור? למה לא הוצאת והגשת לעיריה אישור? ת. אני בקשתי את הבדיקה שלו ואת האישור שלו לגבי היסודות, והגיעו לשם אנשים, בדקו, אפרו לי להמשיך לעבוד, שזה בסדר, זה היה מהלך העניינים, לא קיבלתי מפה או אישור ממנו בכתב. והנה מעדותו של מר בובליל, מנהל התובעת, הטוען כי הזמין את הנתבע אבל עובדיו באו, והם אישרו לו בע"פ את מיקום היסודות "אתם סתם נודניקים ואתם יכולים לצקת, אתם יכולים לעבוד" כאן לא ברור אם העובדים באו מחמת שהוזמנו לכך - או שמא היו בשטח ומנהל התובעת ניהל עמם שיחה בעניין מיקום היסודות - כולם או מקצתם. ובהמשך - מעיד מנהל התובעת בעמ' 64שורות 12-21: "ש. אמרת שיש אישור של אנשים שלו שהניחו את היסודות במקום. ת. אמרתי שיש אישור. אני הייתי בשטח. ש. כן אבל אין בכתב. ת. אני לא אמרתי שיש בכתב. אני אמרתי שהיו אנשים בשטח ואני שוחחתי איתם אני מוכן לאמת את הגירסאות איתם ביחד. השופטת: אמרת משהו שהם אמרו לך שאתם נודניקים. ת. כן שאנחנו יותר מדי חוששים "תצקו זה בסדר" ש. כשהגעת לצד שני וראית שאתה דחוק מנקודת הסימון הזאת שהיא על אבן שפה, זה לא הצית לכם שום. . . ת. וודאי שהצית לי בגלל זה זימנתי אותו שוב. . . . מדוע זימנתי אותו שוב, אבל יש עוד זימון אחד שמשהו לא הסתדר וזימנו אותו. ש. מתי זימנת אותו שוב. ת. זימנו אותו בין סימון קו היסודות לריצפה שהתגלתה הטעות. יש עוד זימון אחד שהוא טוען שאנחנו זימנו אותו לחידוש קו נקודות. אני לא זימנתי... מה זה לחידוש נקודות, בשביל מה אני צריך?" קודם שאמשיך בבחינת גירסתו זו של מנהל התובעת כי היה ביקור של הנתבע או מי מטעמו באתר הבניה בפעם השנייה על מנת לאשר את מיקום יציקת היסודות אציין כי גירסתו של מנהל התובעת אשר נוכח בשטח בזמן הביקור היא עדות שמיעה ביחס לדברים שאמרו לו עובדים עלומים של הנתבע. כל שנאמר על ידי מנהל התובעת כי היו עובדים של הנתבע באתר הבניה שבדקו את מיקום יציקת היסודות, וכאשר הביע חששו בפניהם באשר להתאמת מיקום היסודות להיתר הבניה אמרו לו "תצקו וזה בסדר" - הרי זו עדות שמיעה בלתי קבילה ולפיכך נדחית. מנהל התובעת לא הביא כל תמיכה או סיוע לעדותו בדמות של חשבונית המתארת סוג זה של עבודה ואף לא ציין את שמות העובדים, ואף לא בשמם הפרטים וכמה מהם היו נוכחים. די בכך כדי לדחות את גירסת התובעת לפיה בביקור השני אישרו, כביכול, עובדי הנתבע את מיקום החפירות שנועדו ליציקת היסודות. גם סדר הזמנים איננו תואם את גירסתה זו של התובעת. לטענת התובעת, הביקור השני בו אישרו עובדי הנתבע את מיקום החפירות שנועדו ליציקת היסודות התקיים בין 20- 22לספטמבר .1992 על פי המצויין על גבי התכנית נ/2, בלוח התפוצה והשינויים, (שנמצא בצידו הימני של נ/2) נעשו עדיין תיקונים בסימון עמודים לפי תוכנית אלון ביום .18.10.92ועל כך מעיד האדריכל ויינבך: "ש. אני שואל שוב, האם זה אומר שאתה קיבלת תוכנית יסודות, תיקנת, אז המהנדס עשה עוד שינויים ושוב תיקנת, האם זה מה שאתה אומר. ת. כן. ש. אתה יכול לפי זה לזכור מתי החלו לחפור את היסודות, אם ב- 18.10נעשו תיקונים עדיין מתי החלו לחפור. ת. לא יודע. ש. יכול להיות שעושים שינויים בעמודים אחרי שחופרים את היסודות. ת. היסודות זה חפירה בקרקע. הסיפון של העמודים נעשה לפי תוכנית סופית. מעדותו זו של מר ויינבך למדה אני כי באותו מועד טרם הסתיימה עבודת סימון ויציקת יסודות הבניין. בתאריך 4.11.92מדווח האחראי על הביקורת, מי אלון הנדסת בניין בע"מ לועדה המקומית לתכנון ולבניה כי השלב אליו הגיעה הבניה באתר הוא גמר היסודות. מכאן שיציקת היסודות לא נסתיימה אלא לכל המוקדם, בשבוע האחרון של חודש אוקטובר 1992, שכן על פי הוראת תקנה 16.02(ח) לתקנות, דיווח האחראי על הביקורת ייעשה לא יאוחר מ- 6ימים מהמועד שבו נערכה הביקורת. ועל כך העיד מנהל התובעת בעמ' 78מול שורה 3: "אני מקפיד מאוד על כל הנושא של נוהלים". יתר על כן, אפילו היתה מתקבלת גירסתו זו של מנהל התובעת כי ניתן לו האישור בע"פ ע"י עובדי הנתבע, הרי גם על פי עדותו שלו - יכולים היו עובדים אלה לאשר רק קו יסודות אחד - באשר רק חלק מן היסודות היו חפורים; בעמ' 61לפרוטוקול שורות 23- 26: "ת. אתה מדבר על כל היסודות, כי הרי העבודה נעשתה במקביל, לא נעשה מצב כזה שחפרנו את כל היסודות ויצקנו את הכל ביום אחד, העבודה נעשתה במקביל ובחלקים". ובעמ' 64מול שורות 8-9: "ת. ... התקדמנו ממזרח לכיוון מערב וככה בנינו את זה. על פי עדות מנהל התובעת, רק את הקו המערבי התחילה התובעת לפי תוכנית הנתבע, ויתר השלבים - התבצעו לפי התוכניות האחרות, בעדותו בעמ' 64מול שורות 9- 7מעיד מנהל התובעת: "ת. אנחנו התייחסנו לצד המזרחי, התחלנו לעבוד לפי הסימון של קו היסודות שהוא הניח לנו, ביקשנו ממנו שיסמן את זה והתקדמנו ממזרח לכיוון מערב וככה בנינו את זה" ובעמ' 65לפרוטוקול מול שורות 20- 23מעיד מנהל הנתבעת: "ש. אבל אני אומר לך שבצד המערבי יש גדר אבן ואתה יודע היא קיימת עד היום. ת. בצד המערבי כן. זה בניין חדש שנבנה. ש. לכן הסימון של היסודות בצד הזה הוא לא היה בעייתי, רק בצד ההוא. הצד המערבי לא היה בעייתי . ת. עובדה שהוא כן היה בעייתי." הוראת תקנה 16.02(ה) לתקנות וכן הוראת תקנה 16.02(ח) דורשות אישור בכתב על ידי האחראי לביקורת על המוגמר בשלב גמר יסודות הבניין - ולא על חלק מן החפירות ולא בע"פ. ועל כך מעיד המומחה מטעם הנתבע המודד ירמיהו יעקבי בעמ' 159מול שורות 23-24: "ש. ואם המודד נתן לו אישור בע"פ ולא בכתב אז המודד לא בסדר? ת. אני אומר שזה חסר ערך". די בטעמים אלו בלבד כדי לדחות את גירסתו העובדתית של מנהל התובעת. אעבור כעת לבחינת גירסתו העובדתית של הנתבע בסעיף 5.3לתצהיר עדותו (נ/5) מעיד הנתבע: "לבקשת התובעת חודשו בשטח נקודות סימון שנהרסו עקב פעולות התובעת" . טענתו זו של הנתבע נתמכת במסמך בכתב, הוא החשבון נ/ 5(ב), מיום 23.9.92המופנה למנהל התובעת ובו נאמר: "להלן פירוט חשבון עבור בדיקה ושיחזור נקודות המבנה ברחוב הזהר תל-אביב. חלקה 552גוש 6107ע"ס 218ש"ח. בכבוד רב: י. גרינפלד". מנהל התובעת מאשר שיכול להיות שאכן שוחזרו על ידי הנתבע, לבקשת התובעת נקודות שנפלו בעמ' 61מול שורות 16-14: "ש. אתה בכל מקרה אתה לא מכחיש שיכול להיות שהוא תיקן, שיחזר נקודות שנפלו לבקשתכם. ת. יכול להיות". בהמשך עדותו - מבקש מנהל התובעת לחזור בו מעדותו זו: בעמ' 66מול שורות 9-11: "ת... יש עוד זימון אחד שהוא טוען שזימנו אותו לחידוש קו נקודות. אני לא זימנתי... מה זה לחידוש נקודות, בשביל מה אני צריך. . . ". אולם בהמשכה של העדות - שוב חוזר בו התובעת מהכחשת ההזמנה לסימון הנקודות ומעיד בעמ' 66מול שורות 17-22: "ת. אני אמרתי שזומן. למה אתה אומר שאני לא זוכר, אני אמרתי שהוא זומן. אתה שאלת אותי אם הוא זומן לצורך סימון הנקודות ואני אמרתי לך שאני לא זוכר את התאריך או משהו כזה, אבל אני לא זוכר שהוא זומן פעם שניה? ש. אתה זוכר שהוא זומן. ת. בוודאי שאני זוכר, זה גם מופיע בתצהיר שלי" . כאמור, מנהל התובעת איננו שולל שההזמנה לחידוש הנקודות - הזמנה כזאת יכולה להתרחש רק בשלב שמסתיים ביציקת היסודות, או בגמר הכנת הפלטות. וכך גם מעיד המומחה מטעם הנתבעת מר יעקבי בעמ' 161מול שורות 16-26: "ש. ברגע שגמרתי לחפור והכנתי את מיקום הפלטות - למודד אין כבר מה לשחזר. ת. לא הוא היה צריך לקרוא למודד לפני זה. עכשיו כבר אין צורך כיוון שהתחיל בבניה. הוא הקבלן גמר את הסימון. כאשר עושה הסיפון על גבי המתווה חייב שיהיה לו מלבן שלם של 4נקודות, ואם אין לו מלבן שלם - אז זה לא בסדר, זה פתח לפורענות אז קוראים למודד שיסמן עוד שתי נקודות ש. מועד השחזור הובהר לנו, ואתה מתכוון שאם היה צריך להזמין המודד לשחזור - זה היה בשלב שבו הקבלן הכין את המתווה? ת. נכון. אני משתמש במילה חידוש אבל מה שאתה אומר שיחזור - זה אותו דבר. מכל הטעמים הללו אני דוחה את גירסת התובעת כי הנתבע הוזמן בביקור השני לאישור היסודות, וכי נתן אישור בעל פה לגבי כל היסודות או חלקם, הוא או מי מטעמו, ואני קובעת כי בביקור השני באתר של עובדים מטעם הנתבע, התבקשו הם לחדש את נקודות הסימון בשטח - אלה שנהרסו עקב פעולות התובעת. תרשים מצב גבהים מיום 10.11.92ת/ 3(ה) ואיתור התקלה. בסמוך ליום 10.9.92ביצע הנתבע עבודה נוספת באתר הבניה. בעקבותיה הכין את התרשים ת/ 3(ה). המחלוקת הנטושה בין הצדדים ככל שהיא נוגעת לתרשים זה היא בשאלה האם התרשים ת/ 3(ה) מהווה אישור על פי הוראות 16.00(ג) לתקנות; האם נעשה על פי החובה הקבועה בתקנה זו; והאם העובדה שהנתבע לא ציין כי יש סתירה בין התרשים ת/ 3(ד) לבין ת/ 3(ה) ולא התריע על הבעייה שהתגלתה - מהווה הפרת התחייבותו של הנתבע כלפי התובעת. השאלה הראשונה אשר בה יש לדון בהקשר זה היא - מה הזמינה התובעת מן הנתבע על כך מעיד מנהל התובעת בעמ' 78מול שורות 12-13: "ת. ביקשתי ממנו מפה מצבית". את ההזמנה הזו מאשר הנתבע בסעיף 5.4לתצהיר בעדותו הראשית, נ/5: "לפי הזמנת התובעת ביצעתי ביום 10.11.92מדידת מצב קיים (להבדיל מסימון). מדידה זו נתנה תמונת מצב בניה לאותו יום - כפי שניתן לראות בת/ 3(ה) " החשבון בגין העבודה הוגש על ידי הנתבע למנהל התובעת (נ/ 5(ד)) ביום 15.12.92: לטענת התובעת התרשים ת/ 3(ה) נערך על ידי הנתבע לבקשת התובעת בהתאם לחובה הקבועה בתקנה 16.00(ג) לתקנות - שלמען הנוחות אשוב ואביא את לשונה: "לא ימשיכו בבניה אחרי הקמתה של קומת המסד, כמשמעותה, בסעיף 1.00.1לתוספת השלישית אלא אם כן נמצא בידי מנהל העבודה באתר, אישור בכתב של מודד מוסמך שקומת המסד אמנם תואמת את מיקום הבניין, כפי שנקבע בהתר." טוען הנתבע כי לאחר שהוזמנה "מפה מצבית" שהוכנה ב-ת/ 3(ה) אין לומר כי זהו אמנם אישור הנדרש בתקנה 16.00(ג) לתקנות , שכן אישור כאמור - הוא אישור הדורש השוואה ובדיקה, ואילו בענייננו הוזמנה "מפה מצבית" בלבד - אשר כפי שהראינו לעיל, על פי תקנה 4, מתארת את מצב שטח הנכס וגבולותיו נכון למועד עריכתה. גם מנהל הנתבעת בעדותו מסכים עם עמדת הנתבע כי האישור הנדרש על פי תקנה 16.00(ג) הוא להראות לועדה המקומית כי קומת המסד אכן תואמת את מיקום הבניין, כפי שנקבע בהיתר, כעדותו בעמ' 78מול שורות 20-22: "שהבניין נבנה לפי ההיתר, אבל בשביל מה אני צריך את זה? אני צריך את זה כדי לתלות את זה במשרד שלי? אני צריך את זה כדי להעביר לרשות שהיא תראה שאני בונה על פי התוכנית המאושרת". התובעת איננה דורשת מן הנתבע את האישור המופנה למנהל העבודה, אלא - מפנה את המפה המצבית לאדריכל, יצחק ויינבך, שאיננו מתבקש לבדוק את עבודתו של המודד אם חלילה טעה, אלא שהוא, האדריכל ולא המודד, יבדוק אם המצב שתועד במפה המצבית מתאים לתוכניות ההיתר. ועל כך מעיד מנהל התובעת בעמ' 70מול שורות 8-15: "ש. כשהוא נתן לך את המפה מצבית הזאת, אתה אומר שהוא לא אמר לך כלום ונתת את זה לויינבך. למה נתת את זה לויינבך. ת. אני אסביר. אני הייתי צריך להגיש את המפה הזאת לעירית ת"א. ש. למה להגיש את המפה? ת. זה מה שהם דורשים. ש. אז למה לא הגשת. ת. לפני שאני מגיש בד"כ מסמך לרשות כדי שהם לא יעשו לי הפסקת עבודה או שתתברר תקלה, אני מגיש את זה לאדריכל שיבדוק שהכל בסדר בהתאם לתוכנית שהוא תכנן ובהתאם להיתר. אני הרי לא רוצה להתעמת עם הרשות. " ובהמשך עדותו, בעמ' 78מול שורות 23-25: "ש. אבל לא העברת את זה לרשות, העברת לויינבך. ת. קודם לויינבך, לפני שאני מעביר לרשות, כדי שלא תתעורר תקנה ותהיה לי הפסקת עבודה או משהו כזה." במילים אחרות: מנהל התובעת מעדיף שהאישור שהתקנות דורשות שינתן על ידי המודד המוסמך, יינתן דווקא על ידי איש מקצוע, האדריכל יצחק ויינבך. בעדותו בעמ' 70מול שורות 16- 17מבהיר מנהל התובעת את עמדתו בסוגייה זו ומעיד: "ש. זאת אומרת שלא סמכת על גרינפלד. ת. אני בד"כ בודק את כל... בדקתי, מה זה שלא סמכתי על גרינפלד? שלחתי את זה לבדיקה נוספת". ולא היא. אין המדובר במשלוח המפה המצבית לבדיקה נוספת. הרי כפי שהעיד מנהל התובעת, הנתבע הוזמן לסימון מפה מצבית, כעדותו בעמ' 69מול שורה 28: "ת. הפעם הבאה שהזמנתי אותו זה היה לסימון מפה מצבית מה שנקרא. " ומה המשמעות של העברת המפה המצבית לבדיקתו של האדריכל ויינבך אם לא שזה האחרון ישוב ויערוך בדיקת המצב בשטח. אלא שמעדותו של מנהל התובעת עולה כי האדריכל ויינבך לא התבקש לשוב ולבדוק אם המפה המצבית תואמת את מצב השטח והנכס - כי אם - כעדותו בעמ' 70מול שורות 12- 15: "... אני מגיש את זה לאדריכל שיבדוק שהכל בסדר ובהתאם להיתר. אני הרי לא רוצה להתעמת עם הרשות" מכאן, שהאדריכל יצחק ויינבך התבקש לעשות דבר אחר והוא - לבדוק שאין פערים בין מה שתוכנן והותר על פי ההיתר, לבין מה שבוצע בפועל. את זאת הנתבע לא נתבקש לבדוק או לאשר. ואמנם, האדריכל יצחק ויינבך בעדותו בבית המשפט מבהיר כי התרשים ת/ 3(ה) נמסר לו לביקורת לבדיקה, האם הבניין נמצא במקום: בעמ' 13מול שורות 7-5: "ש. זאת אומרת שהוא מסר לך את זה כי אתה איש המקצוע (אמור) להבין ולמסור אחרי זה דו"ח למי שנתן את ההיתר שהכל מתנהל בסדר. ת. נכון" כלומר, מנהל התובעת מסר את ת/ 3(ה) לאדריכל יצחק ויינבך לבדיקת דבר נוסף שלא נבדק על ידי הנתבע. מכאן עולה כי התרשים ת/ 3(ה) איננו התרשים המתחייב מהוראות תקנה 16.00(ג) שכן כל שהכין הנתבע הוא כפי שהתבקש, "מפה מצבית" המתארת את אשר קיים בשטח למועד עריכתה. הא ותו לא. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הכין את המפה המצבית ת/ 3(ה) ושלח אותה לתובעת, ללא כל הערות מצידו בדבר קיומה של סטיה או אי התאמת. אין מחלוקת כי המפה המצבית ת/ 3(ה) שונה באופן מהותי מהתרשים הקודם שערך הנתבע, אין מחלוקת כי מיקום הבניין כפי שהוא מופיע בת/ 3(ה) שונה באופן מהותי ממיקומו כפי שנקבע בהיתר הבניה נ/1, והתרשים ת/ 3(ה) מלמד על כך שהבניין נבנה בסטייה של 1.60מטר. כפי שנקבע בחוות דעתו של מומחה התובעת, מר מרגולין בסעיף 2(ב) לחוות דעתו ת/1: "מר גרינפלד ציין כי קו היסודות המערבי של הבניין נבנה במרחק 4.04מטר מהגבול המערבי של החלקה. זאת כאמור, בניגוד לתוכניות הבניה, אשר מחיבות כי קו היסודות המערבי יהא מרוחק 5.60מטר. עוד מסמן מר גרינפלד כי קו היסודות המזרחי נמצא במרחק של 7.25מטר מהגבול המזרחי של החלקה. זאת וכאשר על פי התוכניות אמור קו היסודות המזרחי להיבנות במרחק של 5.50מטר מהגבול המזרחי של החלקה, כפי שמר גרינפלד עצמו סימן בתרשים הקודם, מיום 7.9.92". כאמור - למרות ההבדלים הללו בין התרשים ת/ 3(ה) לבין התרשים ת/ 3(ד) והיתר הבניה נ/ 1העביר הנתבע את התרשים ת/ 3(ה) מבלי שציין על גביו שקיימת בעייה כלשהי. השאלה היא האם הייתה עליו חובה לציין כי יש סתירה בין התוכניות, האם כשל בכך שלא התריע על הבעיה שנתגלתה. על פי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, אם וכאשר מוצא המודד כי קיימת אי התאמה, בוודאי כאשר קיימת סטייה של 1.6מטר, המודד חייב ליתן הודעה מתאימה ומפורשת. שכן, על פי חוות דעת זו מסירת המפה המצבית מיום 10.11.92ללא כל הערה בדבר קיומה של סטיה או אי התאמה - יש בו כדי להוות אישור, לפיו מיקום הבניין בשטח - תואם למיקום הבניין על פי ההיתר (סעיף 3(ד) לת/1). ובעדותו בבית המשפט מוסיף המומחה מטעם התובעת בעמ' 113שורות 15-20: "ש. המודד הזה חייב כלפי המזמין רק מה שהמזמין מבקש ממנו לעשות. ת. כן ולא. אני אומר לו לצאת למדוד לי משהו מסויים, אבל אם הוא רואה שמה שהוא מדד עומד בסתירה למשהו אחר, הוא צריך להתריע על זה בפני. הוא היחיד ששלחתי למדוד. לא שלחתי אחר למדוד. הוא עשה את המדידות הקודמות. הוא עושה את המדידה כיום, ואם הוא מוצא סתירה הוא חייב להתריע בפני, כדי שלא אמשיך לבנות". הנתבע, שאף הוא ככל הנראה מקבל את הטענה שהיה עליו לאתר ולציין על גבי ת/ 3(ה) את הסטייה מההיתר כאשר הבניין קטן ב- 1.60מטר לעומת התרשים ת/ 3(ד), ולהפנות את תשומת לב הנתבעת לכך, הציג בבית המשפט שלושה הסברים שונים. מחד טען כי חשב שמדובר בשנוי בתכנון הבניין שלא היה שותף לו, כעדותו בעמ' 126שורות 23-25: "ת. אני לא האמנתי שיכולה להיות כזו טעות בוטה או בלתי סבירה אצל קבלנים מקצועיים ואינטליגנטיים. הייתי משוכנע שזה שינוי בתכנון ששכחו ליידע אותי. אנחנו המודדים מצויים בשוליים של הבניה, לצערי הרב, ולפעמים לא מתייחסים אלינו". ואמנם ניתן לראות בתכנית נ/ 2ברשימת התפוצה והשינויים בצד ימין שנעשו שינויים תכנוניים בבניין ואולם עותק מנ/ 2לא נשלח לנתבע אלא לאחר גילוי הטעות ב- .6.11.92מאידך, גירסתו האחרת עליה הוא מצהיר ב- 6.7לתצהירו - נ/ 5- כי הוא עלה על הטעות והתקשר ביוזמתו למשרד האדריכל יצחק ויינבך והוא שהודיע לגב' אביבית שהבניין "התקצר", בתוך קו הבניין שמתירה התב"ע (סעיף 6.7לתצהירו נ/5). אולם בחקירתו הנגדית - שינה הנתבע גירסתו - וטען כי הייתה לו שיחה עם אביבית, והיא זו שהתקשרה אליו. הנתבע בחקירתו הנגדית מאשר למעשה את גירסת מנהל התובעת, כי הנתבע לא גילה הטעות, וממילא לא התריע עליה וכי אביבית, עובדת משרדו של האדריכל יצחק ויינבך היא זו שגילתה את הטעות. גב' אביבית - לא הובאה למסירת עדות בבית המשפט לאחר שב"כ הנתבע הודיע כי הנתבע מוותר על הבאתה לעדות (עמ' 14שורה 15-19; עמ' 117שורות 24-25). מכאן - שאני מאמצת את עמדת התובעת כי הגב' אביבית ממשרד האדריכל ויינבך היא זו שגילתה את הטעות וכי התרשים ת/ 3(ה) הועבר על ידי הנתבע, כאשר התרשים מעיד על תקלה במיקום, ומבלי שהודיע על תקלה זו לאיש. העבודות שבוצעו לאחר גילוי הטעות לאחר שהסתבר לתובעת, באופן סופי כי אכן קיימת סטייה של כ- 1.60מטר מההיתר, החלה התובעת בעצמה, ובאמצעות אנשי מקצוע מטעמה בהכנת תוכניות הריסה ותוכניות עבודה חדשות. שכן, לאור הסטיה מהיתר הבניה, לא נותרה לתובעת כל ברירה אלא להרוס חלק מהבניין ולהתחיל מחדש בביצוע עבודות הבניה. (סעיפים 11, 12לת/3). לאחר הריסת חלק מהבניין, זומן הנתבע שוב לאחר הבנייה. הנתבע ערך שוב מדידות והכין "תרשים מצב גבהים חדש מיום 15.12.92" (ת/ 3(ז)). לטענת התובעת, התברר לאחר הכנת תרשים זה כי גם בו נפלו טעויות, ולפיכך שב הנתבע והכין "תרשים מצב וגבהים" מתוקן מיום 7.1.93(ת/ 3ח') (סעיף 13לתצהיר מנהל התובעת, ת/3). על הטעויות שנפלו בתרשים ת/ 3(ז) עמד המומחה מטעם התובעת, מר מרגולין בחוות דעתו, ת/ 1סעיף 4: "עיון בשני התרשימים מלמד כי קיימות אי התאמות לא מובנות בין שני התרשימים, ללא כל ציון והבהרות בגוף התרשימים, כגון: א. בגבול המזרחי, קו היסודות בתרשים מיום 15.12.92מסומן במרחק 10.85פ' מהגבול המזרחי, ואילו בתרשים מיום 7.1.93מסומן במרחק 10.80מ'. ב. בגבול המערבי - קו הבניין בתרשים מיום 7.1.93קרוב יותר לגבול המערבי ב- 15ס"פ, לעומת המסומן בתרשים מיום .15.12.92 ג. רוחב הבניין בתרשים מיום 7.1.93קטן ב- 10ס"מ בצד אחד וב- 5ס"מ בצד שני, לעומת הרוחב המסומן בתרשים מיום 15.12.92". אישור לדברים הללו מצינו בעדותו של מנהל התובעת, בסעיף 18לתצהיר עדותו הראשית, ת/3;וכן בעדותו בבית המשפט, בעמוד 80שורות 27-21: "ש. טוב. אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה, למה הזמנת את נספח ח' הרי היה לך את נספח ז', למה הזמנת את נספח ח'? הרי גם הוא תרשים מצב וגבהים. האם זה נכון בגלל שז' לא היה מדוייק? ת. כן. כאשר בדקנו את הנספח הזה ראינו שיש סטייה וביקשנו שיתקנו, שיעשה שוב בדיקה, ביקשנו את נספח ח'. כן". טענתה זו של התובעת כי הבדלים הקטנים ב- 5ס"מ וב- 10ס"מ במידות שבין ת/3(ז') ל- ת/3(ח') מעידים על כך שת/ 3ז' שגויה ולפיכך הוזמנה ת/ 3ח' בשל עבודתו הלקוייה של הנתבע - נסתרה מיניה וביה, בעדותו של אדריכל התובעת, יצחק ויינבך. הסתבר מן העדות של האדריכל והנתבע כי הסיבה האמיתית להזמנת המדידה והתרשים בת/3(ח') איננה אותן טעויות קטנות של 5- 10ס"מ, אלא מאחר שהתרשים ת/3(ז') דווקא הצביע על כך שהתיקונים שבוצעו על ידי התובעת בוצעו תוך סטיות לעומת התכנון, ומשבוצעו מספר תיקונים התבקש הנתבע לבצע פעם נוספת מדידת המצב הקיים, בת/ 3ח'. על כך מעיד הנתבע בסעיף 5.6לתצהיר עותו הראשית נ/5: "לאחר שהתרשים נספח ז' לתצהיר בובליל - הצביע על כך שהתיקונים בוצעו על ידי התובעת תוך סטיות לעומת התכנון, ביצעה התובעת עוד מספר תיקונים, ונתבקשתי פעם נוספת לבצע מדידות המצב הקיים. מדידה זו מסתכמת בתרשים נספח ח' לתצהיר בובליל". עדותו זו של הנתבע נתמכת תמיכה מלאה בעדותו של האדריכל יצחק ויינבך שעה שנחקר בבית המשפט על ההבדלים והמשמעויות של התרשימים ת/3(ז') ות/3(ח'). מעדותו עולה כי בחלקו הצפוני של הבניין, קיימת מגרעת, פתח לאור ואויר, אשר מיקום תחילתה ואורכה שונה בשתי התוכניות בפער של 1.30מטר, כאשר תחילת המגרעת בת/ 3ז' היא ב- 17.05מטר ואילו בת/3(ח') ב- 15.45ואורנה של המגרעת בת/ 3ח' הוא 10.10, וכן שהמידה שנמצאת בת/ 3ח' שווה מהתוכניות: בעדותו בעמ' 35מול שורות 8- 22מעיד מר ויינבך: "ש. אני מפנה אותך לנספח ז' לתצהיר בובליל, זה תרשים מצב לאחר התיקונים. ת. זה התיקון הסופי. ש. יש פה שני שרטוטים שהוא עשה, אחד מאוחר ב- 7.1 ת. זה מתייחס לקומת הקרקע. ש. פונקציונלית מה זה המקום הזה. ת. זה פתח לכניסת אויר ואור. ש. המגרעת שנמצאת בצד הצפוני של המגרש היא פתח אויר. ת. כן. הקיר הוא משותף. ש. יש פה עוד בניין. ת. גם בצד שני יש אויר ואור, משני הצדדים. ש. המיקום של המגרעת הזאת הוא השתנה עקב הזזה של הבניין או שהוא נשאר באותו מקום. ת. אני לא יכול לתת לך תשובה פסקנית, נדמה לי שלא השתנה. ובהמשך הוא מעיד על המידות של המגרעת:עמ' 36שורות 11-.9 "ש. בנספח ח' לתצהיר בובליל תסכים אתי שהמגרעת מתחילה כמטר וחצי מזרחית למה שהיא היתה אמורה להתחיל פה. ת. כן." ובהתייחס לשנויים שבין ת/3(ז') לת/3(ח') מעיד אדריכל יצחק ויינבך בעמ' 36שורות 15-.24 "ש. ואילו כאן שהוא התבקש לבוא ולבנות (צריך להיות- למדוד - ד.מ.ה.) את הבניין מחדש הוא מצא מידות חדשות . ת. שונות. ש. הקיר הזה לא זז 15.85בקצה, אבל הקיר זז במטר ומשהו. ת. קטן. ש. כשזה שונה מהתוכניות. ת. נכון. ש. המידה שנמצאת בנספח ח' שונה מהתוכניות. ת. נכון". אישור לכך שהנתבע התבקש לבצע פעם נוספת מדידת המצב הקיים - בת/ 3ח', נוכח התיקונים שבוצעו על ידי התובעת תוך סטיה לעומת התכנון, ולא מחמת טעויות שנתגלו ת/ 3ז' נמצא אף בעדותו של מנהל התובעת מר נסים בובליל, בעמ' 80לפרוטוקול שורות 10- 21וכך הוא מעיד ומאשר: "ש. אני שוב מפנה אותך ל... נספחים ז' וח' של התצהיר. אתה כותב בעמ' 4לתצהיר שאתה מוצא את אי ההתאמות בין נספחים ז' וח'. יש לי אליך שתי שאלות. א. אתה היית פה בזמן עדות של ויינבך, אני שאלתי אותו על אי התאמה בחלק של הפטיו. יש שם פטיו כזה בין הבניינים ת. כן. ש. אז בחלק של הפטיו הראית לו שיש אי התאמה יותר גדולה. אתה לא מצאת לנכון לציין את זה.. במסגרת אי ההתאמות שלך. אתה מציין 3אי התאמות של 10- 5סנטימטר . ת. כן. ש. ופה יש אי התאמה של מטר - מטר ומשהו ולא מצאת לנכון לציין את זה. ת. כן. ש. טוב אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה, למה הזמנת את נספח ח', הרי היה לד את נספח ז', למה הזמנת את נספח ח'? הרי הוא תרשים מצב וגבהים. האם זה נכון שזה בגלל ש- ז' לא היה מדוייק? ת. כן. כאשר בדקנו את הנספח הזה ראינו שיש סטייה וביקשנו שיתקנו שיעשה שוב בדיקה. ביקשנו את נספח ח' כן" עולה איפוא אף מעדותו של מנהל התובעת בנקודה זו כי התרשים ת/ 3ח' הוזמן בשל סטייה שנתגלתה על סמך ההשואה עם תרשים ת/ 3ז' לתכניות הבניין, לא סטיה של 5- 10סמ', כי אם סטיה של 1.30מ' אשר תוקנה, ואז היה צורך בתכנית מצבית התואמת את ההיתר, ובעדותו בעמ' 82מול שורות 19-21: "ש. אתה אומר שבסופו של דבר שהגשת את המפה תרשים ח' לעיריה זה תאם את ההיתר. ת. כן". סיכום חבותו של הנתבע. על יסוד התשתית העובדתית האמורה, טוענת התובעת בסעיף 12לכתב התביעה כי הנתבע : א. הפר התחייבויותיו כלפי התובעת; ב. הפר חובה שבחוק; ג. נהג ברשלנות ולא כפי שאיש מקצוע סביר ומיומן היה נוהג. שלוש השאלות הללו נובעות מן השאלה העקרונית לאמור - מהי היקפה של האחריות בה נושא מודד מוסמך, בתוקף היותו איש המקצוע בעל הכישורים, הכלים והידע המקצועי לביצוע מדידות, ובמיוחד בקביעת המקום המדויק בו יש לבנות את הבניין בשטח אתר הבניה, על מנת שלא ייבנה בסטייה מהתוכניות המאושרות. ומכאן עולות שתי שאלות נוספות והן: א. מה מידת המעורבות והאחריות שיש לדרוש ממודד מוסמך בהקשר לבנייה. האם מעורבותו מצטמצמת לביצוע עבודה טכנית של תקיעת יתדות בשטח ושרטוט תשריטים, או שניתן וצריך לדרוש ולצפות ממודד שיהא מעורב באותם עניינים הקשורים לתחום מומחיותו, ואשר יש בהם כדי להשפיע על הבניה בכללותה. ב. האם יש לפרש את קביעות המחוקק לפיהן איש המקצוע היחיד שהינו בעל הסמכות ליתן אישורים מסויימים בשלבי הבניה השונים הינו המודד המוסמך, כחובה המוטלת על המודד המוסמך המעורב באותה בניה ללא כל קשר לשאלה איזו עבודה הוזמן לעשות. בנסיבות העניין, מדובר כאמור בתקלה במיקום הבנייה בשטח. המודד המוסמך, בענייננו הנתבע - הכין את תכנית מסגרת הבניין, ביצע עבודות בשטח במהלך הבניה, טיפל בהליכים המקדמיים בשלבים של בניית הבניין הנדון, בהכנת המפות לצורך הוצאת היתר הבניה, דרך שלב הוצאת ההיתר. האם נובע מכך כי עליו לשאת באחריות במקום שבו הבניין נבנה לא במקומו, או שמא נאמר כי הקריטריון היחיד הקובע הוא היקף וסוג העבודות שהוזמן ואם לא נדרשו מן המודד עבודות מסירת האישורים בכתב כקבוע בתקנות - פטור הוא מכל אחריות, תוך התעלמות מהנסיון הרב שצבר הנתבע באופן אישי באתר הבניה. האם כשל הנתבע בכך שכלל לא ראה צורך לבקר בשטח, ואילו כך עשה לפחות בביקור השני שעניינו חידוש סימון הנקודות, היה בידו למנוע את התרחשות התקלה שארעה עד שנתגלתה. האם חלה על המודד החובה לבדוק כיצד משתלבת עבודתו והממצאים שנתגלו במדידות שבוצעו עם התכניות המאושרות של הבניין. במכלול השאלות הללו אדון להלן. האם הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפי התובעת כאמור, המחלוקת העובדתית והעקרונית בין הצדדים בעניין זה נסובה סביב השאלה מה הוזמן הנתבע לבצע, ומה צריך היה הנתבע לסמן בשטח על פי הסכמת הצדדים. הוכח כי הנתבע הוזמן לסמן את מסגרת הבניין - וכך עשה. הוא הכין את תרשים מסגרת הבניין ת/3(ד). אין מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים כי משמעותו של התרשים ת/3(ד) היא סימון מסגרת הבניין. הוכח כי ת/3(ד) ערוך, כפי שתרשים סימון מסגרת הבניין צריך להיות ערוך, ועל התובעת וקבלני המשנה מטעמה היה להבין את התרשים כמסמן את מסגרת הבניין ולא את קו היסודות, זאת מהשוואת התכניות - ת/3(ט) (תוכנית היסודות), ונ/ 1(תכנית ההיתר) ניתן היה מיד ללמוד על משמעות ת/3(ד) כתרשים סימון מסגרת הבניין ולא קו היסודות. הוכח כי בהזמנה השניה (ביקור שני בין 20- 22לספטמבר 1992) לאחר סימון מסגרת הבניין הוזמן הנתבע לשחזר נקודות סימון שנפלו ולא כנטען על ידי מנהל התובעת (בחקירתו הנגדית) לאשר בעל פה מיקום חפירות ליציקת יסודות. כן הוכח, כי בביקור השלישי התבקש להכין תרשים מצב וגבהים ת/3(ה) וכך עשה. המסקנה היא, כי הנתבע לא הפר את התחייבויותיו החוזיות כלפי התובעת. לא הוכח כי החווה בין הצדדים היה לשכירת שירותי הנתבע על מנת שיבצע את כלל עבודות המדידה בפרוייקט. הוכח כי הנתבע הוזמן לבצע עבודות מדידה מפות ותרשימים בשלבים שונים החל מהשלבים המוקדמים לקראת הוצאת ההיתר, כאשר הכין "מפת נכס" ו"מפה מצבית", דרך תרשים מסגרת הבניין, סימון נקודות שנפלו בשטח, ותרשים מצב גבהים ת/3(ה). לא הוכח כי הנתבע הוזמן לבצע עבודת מדידה, סימון ו/או אישור של מיקום הבניין בשטח ביחס למיקומו כפי שאושר בהיתר הבניה. הנתבע לא הפר חבות חוזית כלפי התובעת בכך שלא התריע על כך שנעשו חפירות ליציקת יסודות בסטייה של 1.60 מערבה, בביקור השני. לא הוכח כי הנתבע הוא שאישר למעשה את המשך הבנייה בביקור השלישי, לאחר שלא הוזמן ולא נתבקש להמציא אישור בכתב בדבר התאמת הבניה בשטח להיתר הבניה. לא הוכח כי הנתבע הפר התחייבותו כלפי התובעת לבצע כראוי את עבודות המדידה על פי חוזי ההתקשרות שבין הצדדים. האם ביצע הנתבע עוולה של הפרת חובה חקוקה הלכה פסוקה היא כי הפר דיני תכנון ובנייה מהווה בסיס לעוולה של הפרת חובה חקוקה. וראה: ע"א 119/86 קני בתים בע"פ נ' הועדה המקומית פד"י מ"ו(5) 727: "כבר נקבע בע"א 416/58 גדעוני נ' סלימאן פד"י י"ג 916, 922שפקודת בניין ערים ושלוחותיה (חוקי עזר ותוכניות בניין ערים שנעשו על פיה) הן בבחינת 'חיקוקים'... הוא הדין בחוק, בתקנות הנלוות לו ובתכניות המיתאר המוצאות מכוחו. משמעות הדבר היא שחובות המוטלות מכח כל אחת משלוש המסגרות הללו, יכולות להוות בסיס נאות לעוולה של הפרת חובה חקוקה". וראה גם: ע"א 6291/95 בן יקר גת נ' הועד המיוחד, דינים עליון, כרך נ"ב 112בעמ' 117נשוב ונבחן בקצרה את החובות המוטלות על המודד המוסמך מכח התקנות. כפי שראינו התקנות דורשות כי מודד מוסמך יבצע רק עבודות של מדידת מצב קיים, בהבדל מעבודות סימון בשטח. לאחר קבלת היתר הבניה - ניתנים אישורים בכתב מאת המודד המוסמך כאמור בתקנות 16.00(ב) ו-16.00(ג) - הדורשים בדיקת המצב בשטח לצורך אישורו כמתאים להיתר - הן כתנאי ליציקת יסודות, והן כתנאי להמשך בניה לאחר גמר הקמת קומת המסד. מחוקק המשנה מטיל חובת האישור של מיקומם וקיומם של פרטי ורכיבי הבניין בשטח על המודד המוסמך. נראה כי אישורים אלה נדרשים בשלבי הבנייה השונים על מנת להציב לבעלי התפקידים (האדריכל, הקבלן, המהנדס האחראי על הביקורת) רף שממנו לא יסטו. זאת על מנת שבעת תקלה, כשהבנייה איננה תואמת את תוכניות היתר הבנייה תהיה הכתובת ברורה - המודד המוסמך, ועל מנת שלא יווצר מצב אליו נקלעה התובעת, שבשל היעדרו של אישור בכתב "כולם אמרו שהם לא אשמים" כעדותו של מנהל התובעת (בעמ' 94מול שורה 3). מחוקק המשנה איננו מתעניין במה סומן, אלא במה היה, דהיינו מה היה המצב, המיקום הנכון למועד המדידה עבודת המדידה לפי דין הינה העתקה נכונה של המצב בשטח על התרשים, כלשונו של אדריכל יצחק ויינבך, בעמ' 38מול שורות 12-15: "ש. האם כשמר גרינפלד עשה את התרשים הזה (ת/3ז') הוא עושה השוואה בין התוכנית שלו לתוכנית שלך, או שהוא עושה מה שנמצא בשטח. ת. מר גרינפלד מודד בדיוק מה שנמצא בשטח". על מי החובה לדאוג שאכן יתבצע אישור המודד כנדרש בתקנה 16.00(ב) ו-16.00(ג) לתקנות? החובה הקבועה בתקנות אלה חלה על התובעת, כלומר התקנות מחייבות את התובעת להזמין את המודד במועדים המצויינים בהן לקבל ממנו אישור על מיקום הבניין. וראה גם בעדותו של מומחה התובעת, מר מרגולין בעמ' 112מול שורות 20-23: "ש. נכון שהמודד לא יושב באתר הפרוייקט אלא הוא מוזמן. ת. כן. ש. ז"א שאם מדידה מסויימת לא נעשתה משום שהוא לא הוזמן, זה לא באחריותו? ת אם המודד לא הוזמן הוא לא אחראי". במילים אחרות, אין לקרוא את הוראות התקנות 16.00(ב) ו-16.00(ג) כמטילות חובה על המודד - לא כנגד הרשויות ולא כנגד מי מבעלי התפקידים, שכן לשון התקנה מובנת וברורה: "16(ב)לא תבוצע יציקת יסודות של הבנין שעל בנייתו ניתן היתר אלא אם כן נמצא בידי מנהל העבודה באתר אישור בכתב של מודד מוסמך שמקום החפירות הנועדות ליציקת היסודות מתאים למיקום הבניין כפי שאושר בהיתר. 16(ג)לא ימשיכו בבניה אחרי הקמתה של קומת המסד, כמשמעותה בסעיף 1.00.1לתוספת השלישית אלא אם כן נמצא בידי מנהל העבודה באתר אישור בכתב של מודד מוסמך שקומת המסד אמנם תואמת את מיקום הבניין כפי שנקבע בהיתר". נמצאנו למדים, כי חובת הזימון של המודד לביצוע עבודות הבדיקה והתשוואה חלה על מי מבעלי התפקידים. הפניה למודד היא במישור האזרחי - החוזי או הנזיקי, על ידי מי שהזמין אצלו השירות אך לא מכח התקנות. אין התקנות עוסקות ברשלנות או בטעות של המודד הן עוסקות באחריות של בעלי התפקידים ואינן נוגעות לענין אחריותו של המודד. בתקנות 16.00(ב)(ג) לתקנות דורשים כאמור אישורו בכתב של המודד לעניין התאמת המיקום בין המתוכנן למבוצע; אישורו של מי שהשווה את תוכנית היסודות (הקונסטרוקציה) עם מדידת מצב קיים של מיקום כל יסוד ויסוד בשטח; זה אומר גם אישור של מי שהשווה את תוכנית הקונסטרוקציה עם מדידת מצב קיים של מיקום קומת המסד בשטח. התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי הנתבע התבקש לבצע עבודות אלו; לא הוכח כי המודד הוזמן לשטח במועדים הרלוונטים למתן האישורים; לא הוכח כי המודד הוזמן לצורך מתן האישורים; לא הוכח כי התבקש לבדוק את מיקום הבניין ביחס להיתר הקבוע בתקנות. משהוזמן הנתבע בביקור השני לצורך שחזור נקודות - זו המשימה שקיבל על עצמו. אין התקנות מטילות עליו חובה לבדוק את מיקום הבניין ביחס להיתר. שאלה אחרת היא - ובה אדון בפרק הרשלנות - אם כאשר ביצע את עבודות המדידה באותו מועד ולא נתן דעתו לכך שהחפירות שנועדו ליציקת היסודות נחפרו במרחק של 4מטר מגבול המגרש במקום 5.60מטר, התרשל הנתבע. התקנות לא הטילו על הנתבע כל חובה להודיע כי מיקום היסודות שנועדו ליציקת היסודות אינו תואם את מיקום הבניין כפי שאושר בהיתר. לפיכך - לא הפר הנתבע כל חובה הקבועה בתקנה 16.00(ב). בביקור השלישי בו התבקש להכין תרשים מצב גבהים. אין חולק כי הנתבע בהכינו את התרשים בעקבות הביקור השלישי, ת/ 3(ה), הבחין בהבדל בינו לבין תרשים סימון המבנה, ת/ 3(ד) וכי מקום הבניין כפי שהוא מופיע בת/ 3די שונה ממיקומו כפי שנקבע בת/ 3ד' ומלמד על כך שהבנין מתבנה בסטייה של 1.60מטר. (סעיף 2(ד') לחוות מומחה התובעת, ת/1). מקבלת אני את עדותו של המומחה מר מרגולין לעניין היפר החובה החקוקה בחוות דעתו סעיף 3( ד'): "התרשים מיום 10.11.92כשהוא ללא כל הערה בדבר קיומה של סטייה ו/או אי התאמה יש בו כדי להוות אישור לפיו מיקום הבניין בשטח תואם למיקום הבניין על פי ההיתר". משביצע הנתבע את עבודת המדידה ת/ 3(ה') ולא ציין דבר ביחס לכך שקומת המסד נבנתה במרחק של 4מטר מגבול המגרש, ולא 5.60מטר כפי שנקבע בהיתר, הפר את החובה הקבוע בתקנה 16.00(ג) לתקנות, שכן באותו ביקור היתה מוטלת עליו חובה מכח הדין שלא לאשר כי קומת המסד אינה תואמת את מיקום הבניין כפי שאושר בהיתר. משלא עשה כן, ולא ציין דבר על גבי התרשים ת/ 3(ה'), הרי יש בכך משום "אישור בכתב" כמשמעותו בתקנה 16.00(ג) כי קומת המסד תואמת את מיקום הבניין, ולאחר שאישור כזה הינו שגוי-נמצא כי הנתבע את הפר החובה הקבועה בתקנה 16.00(ג) לתקנות; היא "החובה המוטלת על המזיק מכח חיקוק " ואשר "המזיק לא קיים את החובה המוטלת עליו" - שהם שניים מן התנאים לתחולתה של העוולה של הקובעה בסעיף 63לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הפרת חובה חקוקה שנקבע ע"י כב' הנשיא מ. שמגר, בע"א 2351/90 לסלאו נ. ג'מאל. פד"י פ"ז (ו) 629בעמ' 635 תנאי נוסף לתחולת העוולה של הפרת החובה החקוקה, היא כי החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק (שהוא היסוד השני שנתבע בע.א. 2351/90 הנ"ל). גם תנאי זה מתקיים בענייננו ביחס לתרשים ת/ 3(ה'). התכלית החקיקתית של תקנה 16.00 (ג) היא להבטיח שהבניין ייבנה במקומו, וזאת על מנת שלא תיווצר חריגת בנייה שתחייב בין היתר את הריסת הבניין. כלומר התקנות באות למנוע מצב שבו הבניין ייבנה שלא במקומו וייהרס כתוצאה מכך. תכלית זו נועדה להגן, בין היתר אף על הקבלן אשר בנה את הבניין. השאלה היא כמובן אם ההפרה האמורה - גרמה לתובעת נזק. לטענת התובעת היא נאלצה להרוס חלק מהבניין, לתכננו מחדש ולבנותו מחדש. כתוצאה מכל אלה - הבנייה התארכה בחודשיים. דומה כי בענייננו הפרת ההוראה החוקית של תקנה 16.00(ג) לא גרמה לנזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו התכוון החיקוק; אפילו היה הנתבע מעיר את הערותיו על גבי התרשים ת/ 3(ה') בדבר השנוי, וה"תזוזה" שחלה בבניין מבחינת מיקומו ב- 1.60מ' גם אז אין לומר שלא נגרם כל נזק בשל גלוי הטעות באותו יום. הנזק אותו ביקשו הוראות התקנות למנוע - הוא אומנם הנזק שארע שכן כתוצאה מהעובדה שהבניין נבנה שלא במקומו, אלא שלא הפרתה של הוראת תקנה 16.00(ג') היינו אי ציון השוני בין ת/ 3(ה) ולבין ת/ 3(ד) היא שגרמה לנזק: הנזק ארע עוד קודם להפרתו זו של הנתבע, שעה שהחלו לבנות על יסוד ת/ 3(ד') כתרשים קו יסודות, ולא כתרשים סימון מבנה. משנתגלתה הטעות מיד עם מסירת התרשים ת/ 3(ה') באותו היום. המסקנה היא כי חרף הפרתו של הנתבע את הוראות תקנה 16.00(ג') לתקנות - ההפרה הזו לא היא שגרמה לנזק ובוודאי שלא לנזק אשר הוא מסוגו או מטבעו הנזק אשר אליו נתכוון החיקוק. האם התרשל הנתבע לטענת התובעת- הנתבע התרשל בכל אחת מהעבודות שביצע בשלושת הביקורים, טענתה זו סומכת התובעת על הוראות סעיף 36לפקודת הנזיקין המתייחסות למי שבמשלח יד לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות. מהי אם כן אותה מידת זהירות בה צריך לנקוט מודד מוסמך בפעולות המדידה שהוא עורך והתרשימים והמפות שהוא מגיש, וזו תקבע על פי מידת האחריות שחלה עליו. "חובת הזהירות היא חובתו של מזיק לצפות, כי התנהגותו הרשלנית יגרום נזק לניזוק. היא נקבעת על פי מבחן הצפיות. היא בעלת משמעות כפולה: מושגית ומוחשית. חובת הזהירות המושגית עוסקת בשאלה, אם סוג המזיקים אליו משתייך המזיק הקונקרטי חב חובת זהירות - כלומר צריך לצפות את הנזק- כלפי סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק הקונקרטי בגין סוג הנזק שהתרחש. חובת הזהירות הקונקרטית - עוסקת בשאלה, אם המזיק הספציפי - הנתבע - חב חובת זהירות - כלומר צריך לצפות כלפי הניזוק הספציפי - התובע - בגין הנזק שהתרחש הלכה למעשה". וראה: ע.א. 862/80 עירית חדרה נ. זוהר 80פד"י ל"ז (3) 757,765-766 ככלל יש לקבוע כי קיימת חובת זהירות מושגית המחייבת כל מודד המבצע עבודות מדידה בפרוייקט לצפות את הנזק שעלול להיגרם למזמין העבודה, כתוצאה מכך שהבניין נבנה שלא במקומו. המודד המוסמך המבצע עבודות מדידה - חייב לנקוט בכל האמצעים על מנת לוודא שהבניין נבנה במקומו, ובמסגרת עבודות המדידה אותן הוא מבצע בלבד. הוא זה שבו ראה המחוקק את בעל הסמכות למתן אישור בדבר מיקום הבניין והתאמתו להיתר הבניה. מחוקק המשנה בתקנות 16.00(ב) ו-(ג) לתקנות רואה במודד המוסמך את בעל הסמכות לאישור קביעת מיקום הבניין והתאמתו להיתר הבנייה בשלב שלפני יציקת יסודות הבניין, ובשלב המשך הבנייה שלאחר הקמת קומת המסד. "הסמכות הסטטוטורית משמשת אבן מסד ותשתית עליהן נבנית חובת הזהירות. הסמכות מעניקה כלים ומטילה תפקידים, ואלה עשויים להצמיח חובה צפוייה. מעבר זה מהסמכות הסטטוטורית לחובת הזהירות אינו נעשה מאליו ואינו נובע ממילא. אין שוויון מתמטי בין סמכות ססטוטורית לבין חובת זהירות ברשלנות, אך קיומה של סמכות הוא שיקול רב ערך בגיבושה של המדיניות והמשפטית העומדת ביסוד חובת הזהירות". הסמכות הסטטוטורית והנח הסטטוטורי מהווים נתונים עובדתיים בעלי חשיבות רבה בגיבושה של חובת הזהירות. הם משפיעים - בצד שיקולים נוספים - על השאלה אם בעל סמכות צריך היה לצפות, כי התרשלות מצידו תגרום נזק. הם משפיעים על ציפיותיהם של הניזוק ושל שאר בני הציבור. מערך הסמכויות הסטטוטוריות ייצור מציאות עובדתית של תפקוד, הסתמכות וציפיות אשר משפיעה על הכרעה בשאלה המשפטית, אם מוטלת חובת זהירות אם לאו". וראה: ע.א. 862/86 עירית חדרה נ' זוהר. פד"י ל"ז (3) עפ' . 762בעפ' 765-786, ובעמ' .763 לשון אחר - העובדה שקיימת הוראה בתקנות המקנה למודד את הסמכות למסור אישור בכתב בדבר מיקום הבניין כפי שהוא מתחיל להיבנות ביחס למיקומו כפי שאושר בהיתר, מלמדת על קיום חובת זהירות מושגית של המודד המוסמך כלפי הקבלן ביחס למיקום הבניין. המסקנה היא איפא כי קיימת בענייננו חובת זהירות מושגית. חובת זהירות סונסרטית. שאלה אחרת היא כיצד יש להגדיר את החובה הנזיקית הקונקרטית שחב המודד הנתבע לקבלן - התובעת. נראה כי ראוי לאמץ את אמות המידה אותן קבע המשנה לנשיא, ד"ר ש. לוין, בע.א. 5302/93 בנק מסד נ' לויט, דינים עליון כרך נ"ב 848, לאמור - אחריותו הקונקרטית של המודד המוסמך לאישור מיקום הבניין כפי שהוא מתחיל להבנות ביחס למיקומו כפי שאושר בהיתר, על פי עוולת הרשלנות תקום אם פעל בתחום מומחיותו; אם היה עליו לדעת שמקבל המפה/התרשים יסתמך עליה; אם מקבל המפה/תתרשים אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק. אם לא היתה צפוייה בדיקת ביניים של המפה/ התרשים לפני ההסתמכות עליה: ואם המפה/התרשים היו, בלתי סבירים, בהתחשב במומחיות של המודד. כאשר למודד נגישות למידע שאין לקבלן מקבל המפה/התרשים, תגבר הנטייה להטיל על המודד אחריות נזיקות, והכל ובלבד שבפועל הסתמך המקבל על המידע שבתרשים /המפה ופעל על פיו ועקב כך נגרם לו נזק. בכל מקרה, הגדרת האחריות הקונקרטית המוטלת על המודד המוסמך, עורך המפה/התרשים מחייבת קיומה של יריבות רק עם מי שביקש והזמין את המפה והתרשים והסתמך עליה. מי שלא הזמין ולא ביקש את התרשים/מפה מאת המודד - אך תוכנה הגיע לידיעתו - אינו יכול להסתמך עליה כעילה לתביעה נגד המודד. כפי שהראתי לעיל, הוכח כי התובעת הסתמכה בשלב ספירת היתדות ליציקת היסודות על התרשים ת/ 3(ד') הוא תרשים סימון הקונטור, מסגרת המבנה, ולא תרשים סימון קווי היסודות או סימון היסודות כנדרש בתקנה 16.00(ב'),; עובדה זו נתאשרה ע"י שני המומחים מטעם שני הצדדים. (ת/ 1סעיף 22; עמ' ו- 10שורות 16-19; עמ' 103שורה 29- 30נ/ 14סעיף ד'). התובעת לא הוכיחה כי הזמינה את הנתבע לצורך הכנת אישור בכתב הנדרש על פי תקנה 16.00(ב'). יתר על כן- מומחה התובעת מאשר כי התרשים ת/ 3(ד') שהיא התוכנית שהוזמנה ע"י התובעת כאשר הקרקע היתה בתולה, ב- 7.9.92(עמ' 57שורה 21- 20איננו סימון קו היסודות אלא סימון קו הבניין. ומכאן שההסתמכות על ת/ /3(ד') כעל תרשים קו היסודות ולא כעל תרשים "קו הבניין" איננה הסתמכות סבירה לאחר שהקבלן - התובעת הבקיאה בעבודות בניה על פי תרשימים ותוכניות בנייה - לא נהגה כבעל מקצוע סביר ומיומן שעה שהסתמכה על תרשים ת/ 3(ד') כעל תרשים קווי היסודות, ומכאן שאינני סבורה שיש מקום בנסיבות אלה להרחיב את החבות הקונקרטית גם כלפי הנתבע. כפי שהוכח, בתאריך כלשהו בין 20- 22לספטמבר נבדקו ושוחזרו נקודות סימון בשטח שנהרסו עקב פעולות התובעת לבקשת התובעת (נ/ 5ב). לפי לוח התפוצה והשנויים בנ/ 2נעשו עדיין תיקונים בסימון עמודים .18.10.92(ראה עדות אדריכל ויינבך בעמ' 28שורות 12-20). דהיינו, שבאותו מועד טרם הסתיימה יציקת יסודות הבניין (ראה נ/ 15אישור גמר יסודות מיום 4.11.92). האם חלה אחריות קונקרטית בביקור זה על הנתבע? נראה שהתשובה שלילית. כפי שהראיתי לעיל אחד התנאים לקיומה של האחריות הקונקרטית הוא שלמודד תהא נגישות למידע שאין לתובעת. עובדה זו לא הוכחה. נהפוך הוא: לא הוכח כי בביקור השני היתה מונחת בפני הנתבע תכנית היסודות; לא הוכח כי ממצאי המהנדס שבדק את ה- 00של המתווה לפני המשך יציקת היסודות היה בפני הנתבע, ודי בכך שלנתבע או למי מעובדיו באותו מועד לא היתה נגישות למידע כגון מיקומם המדוייק של כל יסוד ויסוד על פי תכנית היסודות עמ' לקבוע כי גם במהלך ביקור זה לא קמה האחריות הקונקרטית. כפי שציינתי לעיל - הנתבע אומנם הבחין, בביקור השלישי, בין ת/ 3(ד') לבין ת/ 3(ה'), כאשר ההבדל היה גדול ובוטה ולא ציין ביחס לכך דבר על גבי התרשים ת/3 אלא שלאחר שהיתה צפוייה בדיקת ביניים של התרשים ת/ 3(ה') על ידי האדריכל יצחק ויינבך לפני ההסתמכות עליו, (ראה: עדות מנהל התובעת בעמ' 70מול שורות 10-18), אין לומר כי קמה האחריות הקונקרטית במקרה זה - אף כי חלה על המודד חובת הדיווח והציון על גבי התרשים ת/ 3(ה') לגבי השוני שנמצא על ידו. בלא כל קשר למעשיו של הנתבע, בכך שלא ציין על גבי התרשים ת/ 3(ה') את השוני שנמצא לעומת ת/ 3(ד') -ב"תזוזה" או "התקצרות" הבניין ב- - 1.60מטר, הודה מנהל התובעת בעדותו בבית המשפט כי הטעות שנפלה - נפלה אצל התובעת - והאשם בגרימת הטעות ואי מניעתה-בה בלבד. וכך הוא מעיד בעמ' 63לפרוטוקול מול שורות 24-27: "ש. תסכים איתי שכל מי שמסתכל על התוכנית של גרינפלד ומסתכל על התוכנית הזאת, פה זה אולי בצד הדרומי שלה רואה שיש מגרעת פנימה, ויכול להבין מיד שמה שגרינפלד סימן זה לא קו יסודות. ת. לא הבנו את זה. הרי אם היינו מבינים את זה - לא היתה טעות". בבית המשפט הסתבר כי התובעת החלה לחפור לפי תרשים ת/ 3(ד'), מתוך הבנה מוטעית כי זהו תרשים קו היסודות, בלא להשוות לתוכניות אחרות, ואחר כך עברה לתכניות אחרות וסימנה את היסודות בטעות מצטברת. וכך מעיד מנהל התובע בעמ' 63, ובעמ' 65שורות 4-.6 "ש. זאת אומרת ושמה שאתה אומר, שרק את השלב הראשוני התחלת לפי "תוכנית של גרינפלד שזה הקו המערבי, ואת יתר השלבים הלכת לפי תוכניות אחרות. ת. כן". הוכח בבית המשפט כי תוכנית ההיתר נ/ 1ותוכנית היסודות ת/ 3(ט), היו צריכות להיות פרוסות בפני מנהל העבודה לפני תחילת הבניה, חפירת היסודות כבעדותו של האדריכל יצחק ויינבך בעמ' 29שורות 13-12: "ש. תסכים אתי שלפי החוק, התוכניות צריכות להיות פרושות בפני מי שבונה. ת.נכון". עדי התובעת, המומחה מר מרגולין, והאדריכל יצחק ויינבך מאוחדים בדעה - שאילו מישהו היה טורח להשוות בין התוכניות לעניין העמדת קו היסודות הראשון - היתה הטעות נמנעת. וכך מעיד אדריכל ויינבך: בעמ' 29שורה 11-12: "ת. יכול להיות מצב שאכן היה צריך לקלוט את זה שיש לו שתי מידות מסומנות". ומעיד המומחה מר מרגולין בעמ' 111מול שורה 20: "אם הוא היה מחזיק את כל התוכניות ובודק היה מוצא זאת". יתר על כן, הוכח בבית המשפט - כי לבנאים בשטח היו כלים לאמת ולוודא שאכן הם חופרים יסודות במקום הנכון. בצד מערב הית הגדר אבן שהיוותה סימן ברור של גבול המגרש המערבי. ועל כך מעיד מנהל התובעת עצמו: (בעמ' 65שורה 17-20). "ש. אבל אני אומר לך שבצד מערבי יש גדר אבן ואתה יודע היא קיימת עד היום'. ת. בצד המערבי. כן זה בניין חדש שנבנה". וכך אף בעדותו של האדרכיל ויינבך בעמ' 16שורה 8-9: "ש. אבל לא היה. אני מדבר על עובדות. אני רוצה לחדד, אמרת שבצד המערבי היה קיר אבנים. ת. קיר אבן". בצד המערבי, בעזרת גדר האבן היה קל למעיין בתוכנית היסודות ת/ 3(ט') להבחין בטעות בין 4מ' ל- 5.60ממטר - כאשר גדר האבן היוותה סימן ברור של גבול המגרש המערבי,(נ/14). האחריות מוטלת איפא על מי שהיתה בידיו תכנית היסודות לדייק במיקום היסודות ובמרחקם מקצה המגרש המסומן בקיר אבן. הוכח כי לנתבע לא נמסרה תכנית היסודות. על כן אין האחריות הקונקרטית מוטלת על הנתבע. את הטעות ניתן היה למנוע מבעוד מועד ועל כך מעיד מומחה התובעת מר מרגולין, כשאצבעו המאשימה איננה מופנית כלל לנתבע, בעמ' 111שורה 6-10: "ש. את הטעות הזאת אם מישהו היה נשתכל בתכנית היסודות ובודק, יכול היה למנוע? ת. אם הוא היה מודד את המרחק מגבול המרחק לפי התכנית הזאת והיה עולה על הטעות אז הוא היה מונע אותה". עוד הסתבר מן העדויות כי גם בצד המזרחי של המגרש היתה בידי הקבלן המבצע אינדיקציה ברורה נוספת לגבול המגרש בדמות אבן שפה שנמצאת בקצה הצפון מזרחי של המגרש. המומחה מטעם התובעת מאשר כי לפי ת/ 3(ד') אין ספק שקו הבניין תמזרחי "נמצא 5.5מטר מאבן השפה ומפינת המגרש שזהו אותו מקום" (עמ' 111שורה 16-17). חרף הסימנים הברורים הללו באתר הבנייה לסימון ברור של גבולות המגרש הן בצד המערבי והן בצד המזרחי, נחפרו היסודות במיקום השגוי, ומבלי משים הוציא מהנדס אישור של האחראי לביקורת כי היסודות נוצקו במקומם (נ/15). נראה כי האחריות הוא אחריותו של מי מבעלי התפקידים, כל אחד לפי החובות והאחריות שמטילים עליו הדין והנוהג המקצועי, אולם אחריות קונקרטית של הנתבע במקרה דנן אין. כפי שמעיד אדריכל יצחק ויינבך, בסיכום הפרשה בעמ' 32מול שורות 26-27: "ביקשנו מגרינפלד שיסמן בדיוק איפא צריך להיות המתווה של העמודים בחזית המזרחית, שיסמן אותם על מנת שהקבלן לא יטעה עוד פעם". העולה מכל המקובץ כי התובעת לא הוכיחה כל קשר סיבתי בין מעשיו ו/או מחדליו הנטענים של הנתבע לבין הטעות. לעומת זאת הוכח כי מעשי או מחדלי התובעת ובעלי תפקידים מטעמה ניתקו את הקשר הנסיבתי בין מעשיו של הנתבע לבין הטעות. משכך הם פני הדברים איני רואה מקום לדון בשאלת גובה הנזק הנטען. התוצאה היא כי התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 000, 20ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. בניהבניין