ייפוי כוח בלתי חוזר מול צוואה - מה גובר

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת הזכאות לזכויות במשק מס' 89 במושב ברכיה, האם מוקנית היא למי מן התובעים מכח תצהירי המתנה ו/או ההצהרה בעניין "בן ממשיך" ו/או מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר, או שמא זכותה של הנתבעת 1 מכח הצוואה שקוימה היא הגוברת ?


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מתנה בצוואה - ייפוי כוח בלתי חוזר מול צוואה - מה גובר:

רקע

1. תובענה לפס"ד הצהרתי במסגרתה עותרים התובעים להצהרה כי הינם בעלי הזכויות במשק מס' 89 במושב ברכיה, בהתאם לתצהירי מתנה מיום 10.6.96 ו/או מכח הכרזה על התובע כבן ממשיך (מיום 1.3.05 ומיום 29.4.05) ו/או מכח ייפוי כח בלתי חוזר מיום 21.3.05.

2. בישיבה שהתקיימה בפני ביום 14.12.09 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי התשתית העובדתית מוסכמת וכי השאלות השנויות במחלוקת ביניהם הינן משפטיות גרידא, ובהתאם לכך הותווה מסלול הדיון לפיו יינתן פסק דין בתובענה לאחר שיוגשו סיכומים בכתב מטעמם.

בהתאם להסכמת הצדדים הנ"ל, שאושרה על ידי וניתן לה תוקף של החלטה, הוגשו סיכומים מטעם התובעים, מטעם הנתבעת 1 ומטעם הנתבע 5.


המוסכמות

3. המצב העובדתי והמשפטי שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים והצריך להכרעה בתובענה הנדונה הינו כדלקמן:



המנוחים, עזיז ומתוקה מזיג ז"ל, הם הרשומים כבעלי הזכויות במשק 89 במושב ברכיה, וזכותם במהותה הינה זכות של "בר רשות", השואבת את כוחה מחוזה השכירות התלת צדדי, שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל (הנתבע 5), הסוכנות היהודית (הנתבעת 4) והאגודה השיתופית (הנתבע 3) (להלן:"הסכם המשבצת").
ביום 6.10.96 חתמו המנוחים על תצהירים אשר עפ"י תוכנם הם מעבירים לידי התובע 1 את זכויותיהם במשק, ללא תמורה (להלן:"תצהירי המתנה").
ביום 19.2.05 הלכה המנוחה לעולמה.
ביום 1.3.05 חתם המנוח על מכתב המופנה אל ועד המושב אשר על פיו מעביר הוא את זכויותיו במשק לתובע 1, כבן ממשיך.
ביום 21.3.05 חתם המנוח על ייפוי כח בלתי חוזר המסמיך את עו"ד יחיא תמיר לביצוע העברת הזכויות במשק לתובעים.
ביום 29.4.05, ובהמשך לפנייתו של המנוח המצוינת לעיל, בעניין הכרזה על התובע כעל בן ממשיך, התקיים מפגש בין המנוח לבין שני אנשי ועד המושב ובפניהם אישר המנוח את הסכמתו לתוכן מכתבו האמור, מיום 1.3.05, ובתנאי שהעברת הזכויות תתבצע רק לאחר מותו.
ביום 21.7.05 חתם המנוח על מסמך שעפ"י תוכנו מבטל את ייפוי הכח מיום 21.3.05, או כל הרשאה אחרת הנוגעת לזכויות במשק.
ביום 15.5.06 עשה המנוח צוואה, במסגרתה ציווה הוא את כל רכושו לנתבעת 1, לרבות משק מס' 90 במושב ברכיה.
ביום 25.5.08 נפטר המנוח.
ביום 27.7.08 ניתן צו לקיום צוואת המנוח.


המחלוקת

4. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת הזכאות לזכויות במשק מס' 89 במושב ברכיה, האם מוקנית היא למי מן התובעים מכח תצהירי המתנה ו/או ההצהרה בעניין "בן ממשיך" ו/או מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר, או שמא זכותה של הנתבעת 1 מכח הצוואה שקוימה היא הגוברת.

על מנת להכריע בשאלה שבמחלוקת יש לבחון הן את היחס בין ההתחייבויות הנוגדות (המתנה מחד והצוואה מאידך) לבין עצמן, והן בהינתן מעמדו המיוחד של הנכס והזכויות בו.

תמצית טענות התובעים

5. תמצית טענות התובעים הינה כדלקמן:



בהתאם לתצהירי המתנה, המדובר בהעברה שבוצעה והושלמה, מסקנה הנתמכת בראיות הקיימות, על משקלן המצטבר, והמעידות על כוונתם האמיתית של המנוחים.
לחילופין ו/או במצטבר, יש לראות בתובע כ"בן ממשיך", לאור הכרזת המנוח עליו ככזה, הכרזה עליה חזר אף בפני עדים.
לחילופין ו/או במצטבר זכאים התובעים לזכויות במשק עפ"י ייפוי הכח הבלתי חוזר, שלא נסתר, ואשר מעיד באופן הברור ביותר על ויתורו של המנוח על הזכות לחזור בו מן המתנה, ועל רצונו האמיתי בנוגע למשק נשוא התובענה.
ייפוי הכח הבלתי חוזר מהווה עיסקה "חיה ונושמת" בפני עצמה, והוא אינו ניתן לביטול. ייפוי הכח מאפשר חתימה בשם המנוח לצורך השלמת העסקה, ואין בצוואה בכדי לגרוע מעסקה זו, אשר בהתאם לייפוי הכח מחייבת גם את הנתבעת 1, כיורשת של המנוח.
הנתבעים 4 ו-5 לא זו בלבד שלא הביעו התנגדות, אלא שמהנסיבות אף נלמדת הסכמתם לרישום הזכויות על שם התובעים, לרבות דרישת הנתבעת 4 להמצאת מסמכים שונים לצורך המשך תהליך הרישום והמצאת אישור מצב זכויות לפי דרישת ב"כ התובעים דאז, עוה"ד יחיא. העדר אישור ההסכמה בכתב הינו עניין פרוצדוראלי בלבד.


תמצית טענות הנתבעת 1

6. תמצית טענות הנתבעת 1 הינה כדלקמן:



מאחר והמדובר בהתחייבות ליתן מתנה, שהינה זכות אובליגטורית ולא קניינית, התביעה בגינה התיישנה, בחלוף 7 שנים ממועד היווצרות העילה, ולכל הפחות ראוי לדחות את התביעה מחמת שיהוי אשר הביא לשינוי מצבה של הנתבעת לרעה.
בהתאם להוראות הסכם המשבצת, טעונה העברת זכויותיו החוזיות של בר רשות הסכמה מראש בכתב של הנתבע 5, וכל עוד לא ניתנה הסכמה כאמור, עסקינן בהתחייבות ליתן מתנה, ממנה רשאי היה המנוח לחזור. מכל מקום, כל עוד לא נרשמה המתנה, הרי היא בגדר התחייבות בלבד.
עפ"י ההלכה הפסוקה, התחייבותו של חבר אגודה (בר רשות) בחייו להעברת זכויותיו במשק ללא תמורה לאחר, אינה ברת ביצוע אם נפטר טרם קבלת ההסכמה. במקרה כזה עוברות זכויותיו בהתאם להוראות הסכם המשבצת לבן הזוג שבחיים או לבן ממשיך, ובהעדר כזה, ליורשים עפ"י הדין.
המנוח רשאי היה בנסיבות העניין לחזור בו מהתחייבותו, הן זו שבתצהירי המתנה והן זו שבייפוי הכח, אולם אף אילו לא היה המנוח חותם על מסמך לביטול ייפוי הכח, הרי שמאחר ועסקינן לכל היותר בהתחייבות ונוכח העובדה כי הצוואה מאוחרת לה, היא זו אשר גוברת (ומעידה כשלעצמה על חזרת המנוח מהתחייבותו).


תמצית טענות הנתבע 5

7. תמצית טענות הנתבע 5 הינה כדלקמן:



לנתבע 5 (מנהל מקרקעי ישראל) אין כל כוונה לנקוט עמדה בסכסוך נשוא התובענה, באשר אין הוא בעל אינטרס בתוצאותיה, ולפיכך מפרט טענותיו בהצגת המצב העובדתי והמשפטי הנוגע להעברת הזכויות בנחלה, כמוסדר בהסכם המשבצת, הא ותו לא.
בעלי הזכויות במשק הינם המנוחים ועד כה לא נשתנה מצב זכויות זה.
עד למות המנוחים ואף לאחר מכן לא נתבקשה הסכמת הנתבע 5 להעברת הזכויות במשק לידי התובעים או מי מהם, כמתחייב מהוראת סעיף 20 (ד) להסכם המשבצת.
לאור האמור לעיל, נוצר מצב עובדתי ומשפטי לפיו בעת פטירת המנוחים היו הם עדיין בעלי הזכויות במשק. במצב דברים זה, חלות הוראות סעיף 20 (ה) להסכם המשבצת ולפיהן הזכויות עוברות לידיו של בן ממשיך, ובאין כזה – בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה.
בנסיבות העניין הנדון, משלא פנו המנוחים מראש לקבלת הסכמת הנתבע 5 לשם ביצוע העברת הזכויות, אין להם להלין אלא על עצמם והדבר מהווה הפרת הסכם. התובע אינו עונה על ההגדרה הקבועה בהסכם המשבצת ל"בן ממשיך" ולפיכך יש להעביר את הזכויות במשק ל"יורש" (ר' ס' 114 לחוק הירושה).
במקרה הנדון, מהווה הנתבעת 1 יורשת (עפ"י צוואה), אולם מאחר ובעלה, מר ניסים כהן, רשום כבעל זכויות בנחלה אחרת במושב ברכיה, ומאחר ולא ניתן להחזיק יותר מנחלה אחת, יהא על הנתבעת ככל שתיקבע זכאותה, להעביר זכויותיה במשק בתוך פרק זמן של שנה.


דיון

בן ממשיך-

8. הווייתו של "בן ממשיך" הינה יציר הסכם המשבצת ובתור שכזה כפוף באופן בלעדי להוראותיו ולתנאיו.

עיון בהסכם המשבצת מעלה כי אכן במות שני בני הזוג מוסדרת העברת הזכויות בנחלה לבן ממשיך, המוגדר בסעיף 1(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, בזו הלשון:
"בן ממשיך" – בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר.

אמנם, התובע הציג תיעוד אשר על פיו ביקש המנוח להעביר אליו את זכויותיו במשק כ"בן ממשיך", אולם, לאור הוראות ההסכם והגדרתו של "בן ממשיך", חרג הוא בכך מן היכולת המוקנית לו להעברת זכויותיו.

לא יכולה להיות מחלוקת כי לזכויות בנכס נשוא התובענה ולאופן עבירותן מעמד משפטי מיוחד, המוסדר בהוראות הסכם המשבצת, ואשר מגביל את יכולת עבירות הזכויות בתנאים ומגבלות. לאור האמור, אין די בנכונותו של המנוח למינויו של התובע כבן ממשיך, שעה שלא נתקיים תנאי יסודי חיצוני לרצון זה – היכנסו של התובע לגדר הגדרת "בן ממשיך".

עסקת המתנה והצוואה-

9. אין מחלוקת כי זכויותיו של בר הרשות בנחלה הינן זכויות עבירות, אלא, שעבירותן כפופה לקבלת הסכמת המנהל והסוכנות (בכתב מראש) בצירוף עם עמדת האגודה להעברה (ר' סעיף 20(ד) להסכם המשבצת).

פירוש הדבר, כי המנוח רשאי היה להתקשר עם התובע בעסקת המתנה, מאחר ובהתאם להסכם המשבצת לא נשללת כאמור האפשרות להעברת הזכויות במשק לאחֵר, אלא שהעברה כאמור תהא כפופה לקבלת ההסכמה המצוינת לעיל.

אמנם, בהעדר התקיימותו של תהליך קבלת ההסכמה, לא הושלמה עסקת המתנה והיא אכן נותרה בגדר התחייבות ליתן מתנה, ממנה רשאי היה המנוח, לכאורה, לחזור, הכל על פי הוראות חוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן:"חוק המתנה").

הוראותיו הרלבנטיות של חוק המתנה קבועות בסעיף 5 לחוק, וזו לשונו:

התחייבות לתת מתנה
5. (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.
(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.
(ההדגשה אינה במקור – י.ש.)

הנתבעת 1 מפנה בנקודה זו לפסיקה אשר לפיה בתחרות שבין התחייבות כאמור לבין צוואה מאוחרת, הוראת הצוואה גוברת, והיא אף מעידה כי חזרו בהם המנוחים מהתחייבותם הקודמת.
כפועל יוצא, מתבקשת לשיטת הנתבעת 1 המסקנה, כי כל שנותר להחיל הוא סעיף 20(ה) להסכם המשבצת, שעניינו העברת הזכויות במשק במקרה של פטירת החבר, לרבות באין בן ממשיך, והמהווה ברירת מחדל למעשה בנסיבות שנוצרו.

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועל רקע ההלכה הקיימת בסוגיית המתנה, לרבות בתוך המסגרת המשפטית הייחודית לנחלות באגודות שיתופיות עליהן מוחלות הוראות הסכם המשבצת, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הנדון, וככל שהדבר נוגע למשק, אין הוראת הצוואה גוברת, כי אם התחייבותו של המנוח ליתן מתנה היא הגוברת, באשר ויתר המנוח על זכות החזרה ממנה.

מלבד העובדה כי המנוח הביע רצונו במספר הזדמנויות, הקודמות לעשיית הצוואה ולהודעה על ביטול ייפוי הכח, ליתן את המשק במתנה לתובע, הרי שבחתימת יפוי הכח הבלתי חוזר נתמלאה דרישת הויתור בכתב על זכות החזרה של נותן המתנה והמתנה הפכה לבלתי הדירה.

במצב דברים זה, אף ביטול ייפוי הכח והצוואה המאוחרת אין בהם כדי להפוך את הקערה על פיה ולבטל את אי הדירותה של המתנה (תנאי החזרה הנקובים בסעיף 5(ג) לא הוכחו).

עסקינן, אם כן, בעסקת מתנה בלתי הדירה, הקודמת בזמנה לצוואה, ולפיכך גוברת על הוראתה.

אמנם, מימושה של עסקת המתנה מותנה בקבלת הסכמת המנהל והסוכנות, ומסיבה זו נמצאת העסקה בשלב של התחייבות בלבד, אשר ניתן עקרונית לחזור ממנה, בתנאים הקבועים בחוק, כפי שהובהר לעיל. אולם, תוקף העסקה מצוי בסימן שאלה זה, רק במישור היחסים שבין מקבל המתנה לבין המנהל, והיא בוודאי תקפה במישור היחסים שבין נותן המתנה לבין מקבלה, ומחייבת גם את עזבון הנותן.

נוכח העדר הבעת התנגדות קונקרטית לאישור העברת הזכויות במשק לתובע מצד הנתבעים 3, 4 ו-5, והצהרת הנתבעים 4 ו-5 כי אין הם נוקטים עמדה בסכסוך הנדון, אין כל מניעה עקרונית להשלמת המתנה, וקבלת הסכמת נתבעים 4 ו – 5 כאמור. מכל מקום, אף בהעדר הסכמה כאמור, לא נשללת תקפותה של העסקה בין הצדדים לה, לרבות הקניית עילה לפיצוי.

11. פסק הדין בע"א 8334/06 חנה גל נ' סעידו שמלה (מיום 24.1.10, טרם פורסם ), אליו מפנה ב"כ הנתבעת 1, עוסק במקרה ספציפי בו צוואה מאוחרת גברה על צוואה קודמת וכן על מתנה קודמת לה, לאחר שנקבע כי דובר במתנה הדירה וכי המנוחים שם חזרו בהם מהתחייבותם ליתן את המתנה, כפי שרשאים היו לעשות בהתאם להוראות חוק המתנה.

אולם, משמדובר בהתחייבות ליתן מתנה, תוך ויתור ברור בכתב על הזכות לחזור ממנה, ויתור הגלום בענייננו בייפוי הכח הבלתי חוזר, יש לקבוע כי עסקת המתנה היא הגוברת והמנוח לא רשאי היה לחזור בו ממנה, אף לא במסגרת צוואה מאוחרת, והעסקה מחייבת אף את עזבונו, הבא בנעליו.

מקרה דומה נדון בבית המשפט המחוזי בת"א בבע"מ 1115/01, ואשר תוצאת פסק הדין שם אושרה בבית המשפט העליון בבע"מ 1199/05 עזבון המנוח אריה הנדלסמן ז"ל נ' חדוה ומאיר מחלב (מיום 2.8.06, טרם פורסם ).

באותו עניין נערך בין המנוחים לבין בני הזוג מחלב (האשה היא בתם של המנוחים) הסכם מתנה, לפיו מועבר אליה במתנה משק המנוחים באגודה השיתופית כפר נטר. בנוסף להסכם המתנה חתמו המנוחים על ייפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות במשק ולרישומן על שם בתם. הסכמה מראש ובכתב של המנהל להעברה האמורה מעולם לא נתבקשה, וממילא – לא ניתנה.

לאחר פטירת המנוחה, חתם המנוח על תצהיר להעברת הזכויות במשק לנכדו, אלירן (הוא בנם של בני הזוג מחלב), ובמקביל הודיע למנהל, לאגודה ולעוה"ד אשר ערך את ייפוי הכח הבלתי חוזר, על ביטול התחייבותו הקודמת לבני הזוג מחלב, לרבות ביטול ייפוי הכח האמור.

בית המשפט המחוזי סבר כי התחייבותו של המנוח מהווה התחייבות שלא ניתן לחזור ממנה, אלא בתנאים הקבועים בחוק המתנה (ס' 5) שלא התקיימו, לרבות לאור ויתורו של המנוח על רשותו לחזור בו מן ההתחייבות, בחתמו על ייפוי כח בלתי חוזר, לטובת בני הזוג מחלב.

המנהל, בתשובתו לבקשה לרשות הערעור הותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך הבעת דעה כי באשר למתנה אין היא תקפה כלפיו ללא אישורו מראש ובכתב, אך הוא איננו שולל את תקפותה ביחסים שבין הצדדים וקיומה של עילה לפיצוי (להבדיל מאכיפה).

בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, אישר את תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע, כי לא התקיימו התנאים הנדרשים לחזרתו של המנוח מהתחייבותו למתן המתנה, ולפיכך לא היה הוא רשאי לעשות כן ולבטלה. ההתחייבות בין הצדדים לה (המנוח ובני הזוג מחלב) הושלמה במישור הפנימי של יחסיהם (להבדיל מהשלמת הקניית המתנה, בעניין זה נקבע כי המתנה לא הושלמה עקב העדר אישור המנהל, ולפיכך נותרה בגדר התחייבות כאמור), דבר המתחייב גם מגדרי תורת המניעות וההשתק ועקרון תום הלב.

לרציונל המונח בבסיס שאלת תוקפה של העברת הזכות הנדונה, ראוי לעיון האמור בפסק הדין הנדון (עמ' 13-14):
"מסקנתו של השופט גולדברג שם הייתה, כי כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל להעברת הזכות, מצויים אנו אך בשלב ההתחייבות ליתן מתנה, וניתן לחזור ממנה, בתנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק המתנה.
במקרה אחר, שנדון בע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך, פ"ד נג(2) 218, נבחן תוקפה של העברת זכות חוזית כלפי מינהל מקרקעי ישראל, אשר נעשתה בניגוד להגבלת עבירותה של הזכות בחוזה חכירה. נפסק שם, מפי השופט י' טירקל, כי יש לבחון את תוקף ההעברה לפי טיב ההגבלה, נוסחה, מטרותיה והנסיבות בהן נקבעה:  
"...ייתכנו מקרים שבהם תתפרש ההגבלה כשוללת מבעל הזכות את הכוח להעבירה, באופן שהעברת הזכות בניגוד להגבלה תהיה חסרת תוקף; כשם שייתכנו מקרים שבהם תתפרש ההגבלה כאוסרת על בעל הזכות להעבירה, באופן שהעברת הזכות בניגוד להגבלה תהווה הפרת חוזה מצד בעל הזכות, אך ההעברה עצמה תהיה תקפה" ... 
באותו עניין, נפסק כי בחוזה החכירה לא הייתה כוונה לשלול תוקפה של העברה שנעשתה בלא לקבל את הסכמת המינהל מראש ובכתב. זאת, נוכח נוסחו של הסעיף, אשר לא קבע כי העברה כזו תהא חסרת תוקף; וכן נוכח מטרתה של הגבלת העבירות, שהיא פיקוחו של המינהל על המתקשרים איתו, ועל אפשרותו לגבות דמי הסכמה או להתנות תנאים להעברת הזכות. מטרה זו לא תיפגע, כך נפסק שם, אם להעברה שנעשתה בלי הסכמת המינהל מראש ובכתב יהיה תוקף במישור היחסים שבין הממחה והנמחה (המוכרים והקונים בהתאמה), אולם תוקפה במישור היחסים בין הנמחה לבין החייב (הקונים והמינהל) יהא מותנה בקבלת אותה הסכמה. לפיכך הוחלט, כי לא נשלל כוחם של מוכרי הזכות להעביר את זכותם לקונים, אפילו לא נתן להם המינהל את הסכמתו מראש, ומכאן, שהעברת הזכות היתה בת תוקף..."

התיישנות ושיהוי-

12. בשולי הדברים אעיר, כי לא מצאתי ממש בטענות ההתישנות והשיהוי שהועלו על ידי הנתבעת ודינן דחייה, זאת לאור העובדה כי זכאותו של התובע הנובעת מויתור על זכות החזרה של המנוח מן המתנה, נתגבשה ממועד החתימה על ייפוי הכח הבלתי חוזר, הנתמכת במסמכי ההצהרה בעניין "בן ממשיך", כולם משנת 2005.

אין כל ראיה כי התובע זנח את זכותו ואף אין ראיה לשינוי מצבה הנטען של הנתבעת 1, לרעה.



סיכום

12. מכל המקובץ– גוברת עסקת המתנה על צוואת המנוח, והיא מחייבת אף את יורשיו.

תוקפה של עסקת המתנה מחייבת כלפי התובע 1 בלבד, אליו מתייחסת עסקת המתנה, ואכיפתה כפופה להסכמת המנהל והסוכנות, אשר כעולה מכתבי טענותיהם אינם מתנגדים לה (האגודה לא התגוננה בתובענה זו, ומכאן נלמד העדר העניין מצידה בתוצאות התובענה, זאת בנוסף לאישור העדים מטעמה בעניין מינויו של התובע כבן ממשיך, מיום 29.4.05, שיש בו כדי להעיד על הסכמתה).

13. התביעה מתקבלת, אפוא.

בשל החסכון בזמן השיפוטי שנבע מהסכמתם הדיונית של הצדדים, תשלם הנתבעת 1 הוצאות התובע 1 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צוואה בעל פה

  2. טיבה של צוואה

  3. פרשנות צוואה

  4. צוואה בעל פה

  5. צוואה בכתב יד

  6. צוואה לא כשרה

  7. צוואה שני עדים

  8. צוואה לא חוקית

  9. פגם טכני בצוואה

  10. פגם בניסוח צוואה

  11. יורש יחיד בצוואה

  12. פגמים בהליך עריכת צוואה

  13. הוכחת צוואה בעל פה

  14. השלמת פרטים בצוואה

  15. פירוש סעיפים בצוואה

  16. תביעה לפרשנות צוואה

  17. קיום צוואה תושב זר

  18. התנגדות לקיום צוואה

  19. "תרמית" בעריכת צוואה

  20. תוקף צוואה בלי תאריך

  21. שתי צוואות לאדם שנפטר

  22. רכוש שלא נרשם בצוואה

  23. בקשה לתיקון פגם בצוואה

  24. מי יכול להתנגד לצוואה ?

  25. צוואה בכתב יד ללא תאריך

  26. השוואת כתבי יד - צוואה

  27. התנגדות לצוואת שכיב מרע

  28. התנגדות לצוואה בפני רשות

  29. בקשה לקיום צוואה בעל פה

  30. רשלנות עו''ד בעריכת צוואה

  31. חתימה על צוואה בבית חולים

  32. נטל ההוכחה בהתנגדות לצוואה

  33. אכיפת פסק דין צוואה בישראל

  34. בקשה לקיום צוואת שכיב מרע

  35. חתימת אדם לא צלול על צוואה

  36. התנגדות לקיום צוואה מאוחרת

  37. ראיות חיצוניות בפרשנות צוואה

  38. אי כשירות שכלית לעריכת צוואה

  39. רשלנות עורך דין בניסוח צוואה

  40. קיום צוואה למרות פגמים בצוואה

  41. צוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה

  42. צוואה ללא חתימה של אחד העדים

  43. צוואה לגבי זכויות ביטוח לאומי

  44. מעוניין בדבר - התנגדות לצוואה

  45. השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה

  46. פרשנות צוואה חסרה מהם הכללים ?

  47. נטל ההוכחה בהתנגדות לקיום צוואה

  48. צוואה מאוחרת מבטלת צוואה מוקדמת

  49. התנגדות לצוואה של יורש אחר יורש

  50. למי שייך רכוש שלא הוזכר בצוואה ?

  51. מה עושים כשאין את עותק מקורי של צוואה

  52. התנגדות לצוואה עקב השפעה בלתי הוגנת

  53. ביטול צוואה עקב מצבו הנפשי של המצווה

  54. האם כל אדם יכול להגיש התנגדות לצוואה

  55. מי הם "היורשים החוקיים" על פי צוואה ?

  56. אובדן צוואה - איבוד צוואה - צוואה שאבדה

  57. ייפוי כוח בלתי חוזר מול צוואה - מה גובר

  58. צוואה האפשרת מגורים של חברה לחיים בדירה

  59. הוראה משתמעת בצוואה / הוראה מפורשת בצוואה

  60. האם אפשר להוריש נחלה במושב באמצעות צוואה ?

  61. השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה - 4 מבחני עזר

  62. האם העדים צריכים לחתום על כל העמודים בצוואה ?

  63. ביטול צוואה בגלל מעורבות יורשים בעריכת הצוואה

  64. מה ההגדרה של "השפעה בלתי הוגנת" בעריכת צוואה ?

  65. האם חובה לתרגם צוואה באנגלית בתרגום נוטריוני ?

  66. האם מעורבות בעריכת הצוואה, עילה לביטול הצוואה ?

  67. המבחנים לבדיקת "השפעה בלתי הוגנת" על מצווה צוואה

  68. האם צוואה (שטרם קוימה) מקנה ליורש זכות פינוי נכס ?

  69. פסילת צוואה בגלל מעורבות הזוכה היחיד בכל הרכוש בכתיבתה

  70. ביטול צוואה של חולה (אלצהיימר, דמנציה, cva אירוע מוחי)

  71. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון