קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בכאבים בגב התחתון בצבא: השופטת ש. דברת: 1. ערעור על החלטת ועדת ערעור (להלן: "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב), שליד בית משפט השלום בבאר-שבע בתיק וע- 1116/06, מיום 9.11.08 שניתנה על ידי כב' השופט (בדימוס) י.גנן, ד"ר ק.שניידרמן וגב' י.שרון - בה נדחה ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בו כנכה בגין פגימה הקשורה בכאבי גב תחתון. המערער יליד 1984, התגייס לצה"ל ביום 9.7.03, בפרופיל 97. ביום 1.9.04 נדרש המערער יחד עם חברו לבצע עבודות ניקיון בבסיס בו שירת ובמסגרת הוראה זו סחבו והזיזו ארונות וציוד משרדי. במהלך אותו היום הרגיש המערער, לטענתו, כאב בגב התחתון והפסיק העבודה. בהיעדר רופא במקום נשלח רק בסוף חודש ינואר 2005 אל רופא מטעם קצין העיר. בעקבות זאת הופנה לאורטופד מומחה ולאחר בדיקת C.T שבוצעה ביום 18.3.05 נמצאו שני ממצאים - האחד של סטנוזיס ספינלית מהותי L5 - L2 ובקע דיסקלי בגובה S1 - L5. ביום 19.6.05, עקב כאבי גב, הורד הפרופיל הרפואי ל-45 וביום 24.7.05 הורד הפרופיל ל-21, עקב עודף משקל והמערער שוחרר מצה"ל ביום 26.7.05. הועדה קבעה ש"המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהפגימה מקורה בארוע מיום 1.9.04, ואף כי סובל הוא מכאבים בגב התחתון, קיים חשש שכאבים אלה קשורים לעודף המשקל שלו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בולט בהפניה של ד"ר כספי רונן מיום 19.9.05" (סעיף 26 לפסה"ד). עיקר טענתו של המערער מופנית כנגד קביעה זו כיוון שבחוות דעת המומחה מטעם המשיב לא היה אזכור לקביעה זו. עוד נטען לנזק ראייתי כיוון שבתיק קיים חסר במסמכים רפואיים. טענת המשיב כי יש קושי לקבל את גרסתו של המערער כיוון שהאירוע לא תועד במסמך כלשהו בסמוך לתאונה והתיעוד הראשוני שישנו הוא מיום 20.3.05. בפני הועדה הוצג גם תיעוד רפואי לפיו המערער סבל מכאבי גב עוד בשנת 2000, טרם גיוסו לצה"ל, וקיימת גם קביעתו של ד"ר רונן שכאבי הגב קשורים לעודף המשקל. דיון בדיון שהתקיים בפנינו הסכימו הצדדים כי היה ולא יגיעו להסדר, יורה בית המשפט על החזרת הדיון לועדה, לשמיעת ראיות מלכתחילה. משהצדדים לא הגיעו להסכמה, היה מקום לאשר ההסדר הדיוני, אלא שהמערער ביקש שתינתן הכרעה לגופו של עניין, לאור עבור הזמן והעדר משאבים כספיים להמשיך בהליכים משפטיים והמשיב הצטרף לבקשה זו. לצערי לא ניתן להכריע בערעור משהועדה לא קבעה ממצאים עובדתיים. מהחלטת הועדה לא ברור אם הארוע מיום 1.9.04 התרחש אם לאו. בסעיף 13 לפסק-הדין הדן ברקע העובדתי מציינת הועדה כי "על סמך עדותו של המערער וחברו... אנו מאמצים האמור בדו"ח הפציעה (מוצג מע/3) ורשאים אנו לקבוע כי בתאריך 01.09.04, נדרש המערער לבצע עבודות נקיון... במהלך העבודה הנ"ל, הרגיש המערער כאב בגב התחתון והפסיק את העבודה...". בהמשך בסעיף 14 קובעת הועדה כי השאלה שבמחלוקת היא " האם הארוע, מיום 01.09.04, אכן קרה בפועל, זאת לאור העובדה כי גם לפני התאריך הנ"ל סבל המערער מכאבי גב תחתון". בהמשך בסעיף 23 לפסק-הדין קובעת הועדה כי "כאמור, מטיל ב"כ המשיב ספק בקיומו של האירוע מיום 01.09.04, וזאת נוכח העובדה שדו"ח הפציעה נרשם רק 10 חודשים מאוחר יותר וכי מפקדו של המערער אף מסתייג מהדברים שנרשמו בדו"ח פציעה זה, כפי שעולה ממסמך זה". לאורך כל הדיונים בפני הועדה וגם בפנינו הכחיש המשיב קיומו של הארוע. מהחלטת הועדה לא ברור אם מקבלת היא אם לאו קיומו של הארוע, יתכן וכוונת הועדה היתה שאכן המערער וחברו נדרשו לבצע עבודות הנקיון, אך לא ברור מהחלטת הועדה אם כתוצאה מעבודות נקיון אלה, אכן החל המערער לסבול מכאבים בגבו וחדל מעבודתו. קושי נוסף ומהותי בפסק הדין שאין הכרעה עובדתית לגביו - חוות דעתו של מי מהמומחים עדיפה בעיני הועדה. אכן הוועדה מציבה שאלה זו בסעיף 25 לפסק-הדין, אך לא נותנת מענה ובהמשך קובעת כי "קיים חשש שכאבים אלה קשורים לעודף המשקל שלו" (סעיף 26 לפסה"ד), וזאת בהסתמך על ההפניה שקיבל מד"ר רונן. ד"ר רונן לא היה עד בבית המשפט. ד"ר רונן גם לא קובע שכאבי הגב מקורם בהשמנה אלא ממליץ- "... על הפחתת משקל ... מפאת החמרת הכאב...". המומחה מטעם המשיב לא קבע שכאבי הגב התחתון מקורם בהשמנה, על כן לא היה בסיס, לכאורה, לקביעה זו של הועדה ובכל מקרה, לא היה למערער יומו בבית המשפט להגיב על טענות אלה. מכל האמור לעיל, לא ניתן להכריע בערעור טרם יקבעו ממצאים עובדתיים. בנסיבות אלה, הערעור מתקבל. החלטת הועדה בטלה והתיק יוחזר לשמיעה מחדש בפני ועדה חדשה שתקבע ממצאים עובדתיים וראשית לכל אם הארוע אכן התרחש, אם לאו. הצדדים יביאו בפני ההרכב החדש שישמע התיק את ראיותיהם, ככל שימצאו לנכון, אלא אם יגיעו להסכמה אחרת. לאור העובדה שמדובר בתיק משנת 2003, מתבקשת הועדה, ככל הניתן, ליתן קדימות לתיק זה. אין מקום להתייחס לטענה בדבר נזק ראייתי בהעדר מסמכים, משטענה זו לא מצאה ביטויה לא בהודעת הערעור ולא בעיקרי הטיעון של המערער. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא    השופטת ר. ברקאי: אני מסכימה.  רחל ברקאי, שופטת            השופט א. ואגו: אני מסכים. אריאל ואגו, שופט         הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דברת.עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבשירות צבאי