ליקויי בניה בדירות חפציבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה בדירות חפציבה: 1. תביעה זו נוגעת לבית משותף שבנתה הנתבעת (חפציבה חברה לבנין בע"מ) ברח' אנוסי משה"ד 5 בירושלים. התובעים הינם בעלי דירות בבנין. מרביתם רכשו את דירתם ישירות מן הנתבעת, שניים מהם מכרו בינתיים את דירותיהם ואחת רכשה את הדירה מן הרוכשים המקוריים. התביעה נוגעת בעיקר לליקויי בניה ברכוש המשותף ולאי התאמה בנוגע למקומות חניה. בנוסף מתייחסת התביעה לבעיות רטיבות בדירת משפחת ספרים, תובעת מס' 17. 2. העדר יריבות לטענת הנתבעת אין יריבות בינה לבין רוכשי דירות שמכרו את דירותיהם, משפחות גמליאלי ובר חן, תובעים 1 ו- 12, ושל מי שקנתה את דירתה "יד שניה" ולא ישירות ממנה, גב' נחמני, תובעת 16. א. דוד גמליאלי: מר גמליאלי הגיש ביום 23.10.95תצהיר עדות ראשית בו ציין כי רכש את הדירה מהנתבעת על פי הסכם מיום .1.11.86 לטענתו, בשל ניקוז לקוי, הוצפה גינתו משך השנים ומים התנקזו לכוון הבניין ויסודותיו. כמו כן התייחס בתצהירו לכך שעל פי החוזה אמורים להיות 22- 24 מקומות חניה, ובכך שבמציאות ישנה אי התאמה לחוזה. לדבריו, הליקויים ואי ההתאמות גרמו לסבל, אי נוחות ועגמת נפש. בחקירתו בבית המשפט (פרוטוקול עמ' 58) התברר כי עוד קודם למתן התצהיר, ביום 7.6.95, מכר מר גמליאלי את דירתו. בחוזה המכר צויין כי אין כל פגמים בדירה. אמנם מר גמליאלי העיד כי יידע את הקונה (שהינו אחיו של תובע 14) בדבר בעיות הניקוז, בעיות החניה ובדבר התביעה המתנהלת בענין, אולם לדבריו בחוזה כתוב בדיוק מהן זכויותיו של הקונה ומהן חובותיו של גמליאלי, ובהתאם לכך נחתם החוזה. מאחר שהדירה נמכרה על ידי מר גמליאלי, על מנת להוכיח נזק, למעט עגמת נפש בתקופה בה התגורר במקום, היה עליו להוכיח כי בשל הליקויים ואי ההתאמות מכר דירתו במחיר נמוך משוויה. מר גמליאלי העיד אמנם על כך (פרוטוקול עמ' 63), אולם עדותו לא נשמעה משכנעת, תשובותיו היו מתחמקות ולא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על עדותו ללא ראיה נוספת. לפיכך, לכל היותר הוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש, אם יפסק פיצוי כזה. ב. יצחק בר חן: דייר זה הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית, בו התייחס לליקויים ברכוש המשותף ולאי ההתאמה בנוגע לחניה. לדבריו יש בכך כדי להוריד את ערך הדירה, כמו גם כדי לגרום לאי נוחות ולעוגמת נפש. מעדותו בבית המשפט התברר כי אף הוא מכר את דירתו, ככל הנראה קודם לחתימתו על תצהירו. בעדותו העיד כי לא סיפר לקונים על הבעיות שיש בבנין. גם עד זה לא הוכיח כי בשל הליקויים ואי ההתאמות הפסיד כסף בעת מכירת הדירה. לפיכך, גם עד זה זכאי, לכל היותר, לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו בשנים בהן התגורר במקום. ג. גב' נחמני: גב' נחמני העידה כי רכשה את הדירה ממשפחת מזרחי ביום 7.5.90. היא התייחסה בעדותה לליקויים ולאי ההתאמות בנוגע לחניה, והעידה כי כשקנתה את הדירה לא נאמר לה דבר בענין פגמים בדירה ובבנין. תובעת זו לא הוכיחה כי המחיר ששילמה לא היה בהתאם למצב הדירה, עם הפגמים, ומכל מקום, אם רומתה בעת הקניה, לא הנתבעת היא שחייבת לפצותה. 3. ליקויי הבניה ברכוש המשותף א. לענין זה העידו התובעים כי מעת כניסתם לדירה, בשנת 1988, התגלו ליקויים רבים. לטענתם הם פנו לנתבעת פעמים רבות כדי שזו תתקן את הליקויים, אולם זו לא עשתה די והליקויים לא תוקנו כראוי. לענין הליקויים מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר קדרון, אשר הגיש מספר חוות דעת. חוות הדעת הראשונה, מיום 16.12.94, התייחסה לליקויים שונים ברכוש המשותף. לאחר שניתנה חוות הדעת, ניתנה לנתבעת אפשרות לתקן את הליקויים, ואז, לאחר בדיקה, הוגשה חוות דעת נוספת מיום .17.8.95 מחוות דעת זו עולה כי עדיין נותרו ליקויים רבים. שוב ניתנה לנתבעת הזדמנות לבצע תיקונים, וביום 23.3.97 הוגשה חוות דעת סופית. מחוות דעת זו עולה כי חלק מהליקויים לא תוקנו וחלק תוקנו באופן שהיה צורך לבצעם פעם נוספת. עלות תיקון הליקויים שנותרו, על פי חוות דעת מסכמת זו, הינה 900, 37 ש"ח + מע"מ. לפיכך, אם יקבע כי הנתבעת איננה זכאית לבצע תיקונים נוספים, עליה לשלם לתובעים את מלוא הסכום על מנת שיוכלו לבצע התיקונים באופן עצמאי. ב. חוות הדעת מתייחסת לשני פגמים נוספים אליהם לא היתה התייחסות בדו"ח המקורי - קיר מתקלף כתוצאה מחדירת רטיבות בדירת חייט, כשעלות התיקון הוערכה ב- 800 ש"ח, ומדרגות מחוררות בחדר המדרגות, כשעלות התיקון הוערכה ב- 600, 1 ש"ח. לענין הרטיבות בדירת משפחת חייט, קיימת התייחסות בדו"ח השני מיום .17.8.95מכל מקום, בהתחשב במהות הליקויים יש מקום להתייחס אליהם כליקויי בניה ולא כנזקים שנגרמו לאחר הבניה וללא קשר אליה. לפיכך, גם אם ליקויים אלה הושמטו, מסיבה כלשהי, מחוות הדעת המקורית, זכאים התובעים לפיצוי בגינם. ג. הנתבעת טוענת כי התובעים לא מסרו לה הודעה בכתב בדבר הליקויים, כנדרש בחוזה שבין הצדדים. לפיכך, לטענתה, אין היא חייבת כלל לבצע תיקון כלשהו. טענה זו של הנתבעת דינה להדחות. ראשית, היו פניות בכתב מועד הבית אל הנתבעת. שנית, מטרת הדרישה למשלוח הודעה בכתב הינה להודיע לנתבעת על קיומם של ליקויים. בעניננו אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה תיקונים, לאחר שהודע לה על קיומם של ליקויים, ולפיכך אין עוד משמעות ל"כתב" לענין ההודעה לנתבעת. יתרה מזאת, לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, סעיף 4א, כדי להעמיד לקונה עילת תביעה על פי החוק, אין חובה לתת הודעה לקבלן דוקא בכתב. סעיף 7 לחוק קובע כי אין להתנות על הוראות חוק זה אלא לטובת הקונה. לפיכך, התנאי הדורש הודעה בכתב, אשר בעניננו הינו לרעת הקונה, אינו יכול להתקיים. ד. לטענת הנתבעת יש לאפשר לה לתקן את הליקויים בעצמה. לטענתה, על פי החוזים עם התובעים, אחריותה מוגבלת לביצוע התיקונים ולא לתשלום פיצויים. הנתבעים מתנגדים למתן אפשרות נוספת לנתבעת לביצוע התיקונים. מחוות דעת המומחה קידרון עולה, כאמור, כי גם לאחר שניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לבצע תיקונים, לא בוצעו התיקונים באופן משביע רצון. מתצהירי העדים אף עולה כי גם קודם להגשת התביעה עשתה הנתבעת נסיונות רבים לבצע תיקונים, נסיונות אשר לא צלחו. בנסיבות אלה אינני רואה מקום לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים פעם נוספת ולפיכך התובעים זכאים לקבלת פיצוי בסכום שקבע המומחה. 4. ליקויים בדירת משפחת ספרים א. דירת משפחת ספרים היא הדירה העליונה, כשמעליה הגג המשותף. לדירה נגרמו נזקי רטיבות רבים. מעדות מר ספרים וגב' ספרים עולה כי הנתבעת הסכימה לבצע איטום של הגג בתנאי שהם ישאו במחצית התשלום. בשל מצוקתם הם נאלצו להסכים לכך ושילמו סך 800, 2 ש"ח. הנתבעת טוענת כי האיטום בוצע על ידי משפחת ספרים באמצעות חברה קבלנית, כשהיא, לפנים משורת הדין, הסכימה להשתתף במחצית עלות התיקון. לענין זה אני מעדיפה את גירסת משפחת ספרים, אשר בעדותם השאירו רושם מהימן. ב. לטענת הנתבעת, החברה אשר ביצעה את האיטום סיפקה למשפחת ספרים תעודת אחריות, ולפיכך אין לחייבה בפיצוי בענין זה. לאור עדות משפחת ספרים, לפיה החברה הקבלנית פעלה כשלוחה של הנתבעת, ובמסגרת אחריות הנתבעת לתיקון הרטיבות בבנין, הנתבעת איננה יכולה להסיר מעליה את האחריות בטענה שהעבודה בוצעה על ידי קבלן חיצוני. לפיכך עליה להחזיר למשפחת ספרים את הסכום שהוציאה בגין תיקון הגג. ג. לענין עלות התיקון טוענת הנתבעת כי התובעים ביצעו תיקון יקר במיוחד. גם לענין זה אני מעדיפה את גירסת משפחת ספרים לפיה נציג הנתבעת עצמו טען לפניהם כי האיטום הפשוט לא יפתור את הבעיה והדרך היחידה למנוע רטיבות הינה בדרך של איטום באמצעות יריעות ביטומניות יקרות. 5. הוצאות נוספות מר נגר העיד, בשם ועד הבית, כי הועד נאלץ לבצע תיקונים שונים עוד לפני שניתנה חוות דעתו הראשונה של המומחה. לטענתו הוחלפה דלת הכניסה והוצבו שלוש ממטרות בגינה. בתצהירו נקב מר נגר בסכום הוצאה של 000, 2 ש"ח. אמנם מדובר בעדות יחידה של תובע ולא צורפו קבלות כלשהן לענין התשלום, אולם מר נגר או כל אחד אחר מהתובעים לא נחקרו על כך בחקירה נגדית. דהיינו, גירסתו של מר נגר לא נסתרה, כשבהעדר חקירה נגדית אף לא חלקו עליה למעשה, והתובעים זכאים להשבת סכום זה. לענין זה אינני מקבלת טענת הנתבעת כי היה על התובעים להראות קבלות למומחה. המומחה התייחס לליקויי הבניה אותם בדק ולא להוצאות קודמות. 6. מקומות חניה א. המפרט, שהינו חלק מן החוזים, התייחס לחניה כדלהלן: " 4.11 חניה ל 24- 20 מכוניות. מקומות מכוסים ב. אין בין הצדדים מחלוקת כי בבנין עצמו אין כל מקומות חניה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה למה התחייבה הנתבעת כלפי התובעים בחוזים שנערכו עימם. המצב העובדתי תואר בחוות דעתו הראשונה של המהנדס קדרון: "בסעיף 4.11 של המפרט הטכני נאמר, כי יוכנו 22- 24 מקומות חניה, לא צמודות לדירות. למעשה קיימות בבנין 20 דירות ולפיכך, לפי חוק התכנון והבניה, חייבים ב- 20 מקומות חניה. בפועל, באורך חזית של 33 מ' יש אפשרות לסידור 13 מקומות בלבד". לענין זה טוענים התובעים כי האמור במפרט, כי החניה אינה צמודה, משמעו כי לא תוצמד חניה מסויימת לדירה מסויימת, אולם מובטחים 20- 24 מקומות חניה שרק דיירי הבית יוכלו להנות מהם ולא כל אחד שחשקה נפשו יוכל לחנות בהם. עוד הם טוענים כי החניה אינה יכולה להיות במרחק רב, מבחינה גאוגרפית, מן הבנין, כשגם על פי תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג-1983, חובה להתקין מקומות חניה באתר הבניה או בסמוך לו. לטענתם, בפועל יש בסמוך לבנין 13 מקומות חניה, אולם גם מקומות אלה לא יוחדו לדיירי הבנין. מדובר ברחוב ציבורי שכל אדם יכול לחנות בו. הנתבעת טוענת כי המהנדס קדרון התעלם ממקומות חניה נוספים המצויים במקום, מעבר לחזיתו של הבנין, וכי סך הכל יש לפחות 20מקומות חניה. לטענתה, לענין מיקום החניה, החוזה בין הצדדים מפנה לתב"ע, כשבתב"ע מופיע סימון מקומות החניה של כל אחד מן הבנינים באזור. לענין הצורך בייחוד מקומות חניה לבנין לא חולקת, למעשה, הנתבעת על טענת התובעים, כשלדבריה "התובעים עצמם לא טרחו לעשות את הדבר המינימלי ולסמן את מקומות החניה המגיעים לה על- פי דין על ידי סימון האספלט בצבע, פעולה הדורשת זמן מינימלי כמו גם עלות שולית. לכל הפחות היה הדבר מוטל על התובעים בבחינת חובתם להקטין את נזקם ודוק - גם לפי גרסתם של התובעים, חניה 'בלתי צמודה' משמעה חניה השייכת לכלל הדיירים בבנין, רק שאין למי מהם זכות לחניה הממוקמת ספציפית במקום מסויים..." (סיכומים עמ' 20-21). ג. במחלוקת שבין הצדדים עדיפה בעיני פרשנותם של התובעים. אילו לא היה בחוזה כל סעיף המתייחס לחניה, היה הצדק עם הנתבעת, שעליה לעמוד בדרישות החוק לגבי הבניה, ובין היתר בדרישות התב"ע לגבי מספר ומיקום מקומות החניה. ואולם, החוזה מתייחס מפורשות להתחייבות החברה לספק מקומות חניה. אמנם צויין כי מקומות אלה אינם צמודים, אך משמעות הביטוי "החניה אינה צמודה לדירה" משמעה שאין הצמדה של חניה ספציפית לדירה ספציפית. עצם ההתייחסות למספר מסויים של מקומות חניה לדיירי הבנין, משמעה שמקומות אלה ישמשו את דיירי הבנין בלבד, מבלי שיוכל דייר של בנין אחר לחנות בהם. ברגע שמדובר בחניה במפרצי חניה הנמצאים על הכביש, שכל אחד יכול לחנות בהם, אין עוד - 20 24מקומות חניה מובטחים לדיירי הבנין ויכול כל אחד מהם למצוא עצמו ללא מקום להחנות את מכוניתו בקרבה סבירה לבנין. שאלה דומה נדונה בת"א (ירושלים) 232/86, תקדין מחוזי 90(2) תש"נ/תשנ"א-1990, עמ' 2: לפיכך אני מקבלת טענתם של התובעים בענין חוסר התאמה בכל הנוגע למקומות חניה. ד. אשר לפיצוי - המהנדס קדרון קבע, בחוות דעתו הראשונה, כי שווי ירידת הערך בגין נושא החניה הינו 000, 21 ש"ח, על פי החישוב של 7מקומות חניה חסרים, כשערכו של כל אחד 000, 3 ש"ח. דהיינו 000, 1 ש"ח לדירה. אינני מקבלת קביעתו של מר קדרון בנוגע לסכום הפיצוי הכולל. למעשה, מאחר שלאף אחת מן הדירות אין חניה מובטחת, נגרם לכל אחת ואחת מהן נזק בגין ירידה בערכה בשל חסרונו של מקום חניה, דהיינו 000, 3 ש"ח לכל אחת מן הדירות. לפיצוי זה זכאי כל אחד מהתובעים, למעט אלה שמכרו דירתם או קנו שלא מהנתבעת, דהיינו 14 דירות. לפיכך הפיצוי המגיע לתובעים בגין סעיף זה הינו 000, 42 ש"ח, צמוד מיום חוות הדעת. 7. עגמת נפש אין ספק כי ליקויי הבניה, אשר לא תוקנו משך שנים רבות, כמו גם ביצוע תיקונים חוזרים ונשנים, יש בהם כדי לגרום לאי נוחות ולעוגמת נפש. עם זאת, יש ליתן את המשקל הראוי לכך שמדובר בליקויים ברכוש המשותף ולא בדירות עצמן. גם למחסור במקומות חניה יש השפעה על התובעים, בגין אי נוחות ועוגמת נפש, זאת בנוסף לירידת ערך דירותיהם. בגין עגמת הנפש שנגרמה למשפחת ספרים יש לפסוק סכום גבוה יותר, שכן בנוסף לליקויים ברכוש המשותף, הם סבלו מבעיות רטיבות בתוך דירתם. לפיכך, לכל אחד מתובעים 1- 15 אני פוסקת פיצוי בסך 500, 1 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. לתובעים 17 אני פוסקת פיצוי בסך 000, 3 ש"ח ליום הגשת התביעה. 8. הוצאות ושכ"ט בהתחשב בתוצאת ההליך, זכאים התובעים להחזר הוצאותיהם. מדובר בהחזר התשלום ששילמו למהנדס ורשבסקי, בסך 000, 4 ש"ח ליום הגשת התביעה, והחזר אגרת בית משפט. לענין תשלום שכר טרחת עו"ד, הוגש הסכם שכ"ט, נספח י"ג לתצהיר נגר, לפיו התובעים ישלמו לב"כ שכ"ט בשיעור % 20 מן הסכום שיפסק לזכותם. בהתחשב בתוצאת ההליך, במספר הישיבות שהתקיימו ובעבודה שנעשתה על ידי ב"כ התובעים, שכר הטרחה המוסכם אינו חורג מן הסביר ולפיכך אין סיבה שלא לפסוק על פיו. 9. לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעים כמפורט להלן: א. סך 900, 37 ש"ח + מע"מ. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד מחירי הבניה של פברואר 1997, עד לתשלום בפועל. סכום זה, המיועד לביצוע תיקונים, ישולם לידי תובעת 18, נציגות הבית המשותף. ב. סך 800, 2 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית כחוק מיום 20.5.93 ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם לידי תובעים 17, משפחת ספרים. ג. סך 000, 2 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית כחוק מיום 20.5.93 ועד לתשלום בפועל. סכום זה, בגין ההוצאות הנוספות, ישולם לידי תובעים 2-11, 13- 15 ו- 17. ד. סך 000, 42 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית כחוק מיום 16.12.94 ועד לתשלום בפועל. סכום זה ישולם אף הוא לידי תובעים 2-11, 13- 15 ו- 17. ה. לכל אחד מתובעים 1- 15 ישולם פיצוי בגין עגמת נפש בסך 500, 1 ש"ח. לתובעים 17 ישולם פיצוי בסך 000, 3 ש"ח. לסכומים אלה יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית כחוק מיום 20.5.93 ועד לתשלום בפועל. ו. החזר הוצאות - סך 000, 4 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית כחוק מיום 20.5.93 ועד לתשלום בפועל, וכן אגרת בית המשפט, אף זאת בתוספת הצמדה וריבית מיום ששולמו הכספים ועד למועד התשלום בפועל. ז. שכ"ט עו"ד בשיעור % 20 מכלל הסכומים שישולמו על פי סעיפים א' - ו' + מע"מ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין. בניהליקויי בניהבנק מלווה