קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה בשטחים: מבוא: 1. ערעור וערעור נגדי על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת שרה דותן) בת.א. 39815/91 מיום 15.1.98 על פיו נתקבלה תביעת המשיבים 1 ו- 2 כנגד המערערת והמשיבים 3-5, בנוגע לליקויי בניה שנתגלו בדירתם שביישוב הקהילתי "בית אריה" שבשומרון, והם חוייבו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד. העובדות: 2. עסקינן בליקויי בניה שנתגלו כאמור בדירת המשיבים 1 ו- 2 (התובעים בערכאה הראשונה) ובאיחור במסירת הבית. לאור ריבוי "האחראים" לליקויים נפרט את עניינם במקרה דנן. 3. המערערת: (נתבעת מס' 1) הינה אגודה שיתופית, אשר הקימה וניהלה את היישוב הקהילתי "בית אריה" (להלן: "היישוב") וביום ה- 9.6.85 התקשרה בחוזה ת/1(א) עם המשיבה 3 לניהול פרויקט בניה שנועד להרחבתו של היישוב. 4. המשיבה 3, חברה בע"מ, העוסקת בניהול פרוייקטים, קיבלה על עצמה בחוזה ת/1(א) את ניהול הפרוייקט של הרחבת היישוב, כאשר המשיב 4 משמש כמנהל הפרוייקט מטעמה (יוער כי משיב 4 הופטר מהדיון בתיק זה). 5. המשיבה 5 הינה חברה קבלנית, הרשומה כקבלן רשום לעבודות בניה הנדסיות כמפורט בחוק רישום קבלנים לעבודות בניה הנדסיות תשכ"ט-1969, אשר התקשרה ביום 23.7.87 בהסכם ת/1(ב) עם המערערת והמשיבה 3 להקמתו של פרוייקט הרחבת היישוב. 6. המשיבים 1 ו- 2 הצטרפו לפרוייקט באמצעות מסמך המוגדר כ"הודעת הצטרפות" [ת/1(3)] עליו חתמו יחד עם המשיבה 5. 7. בטרם נמשיך נבהיר את הרקע לענייננו תוך פרוט ההסכמים: היישוב הוקם עפ"י החלטה של ממשלת ישראל וההסתדרות הציונית מחודש ינואר 1980 ולצורכי ניהולו הוקמה האגודה השיתופית היא המערערת. לאחר הקמתו של השלב הראשון ואכלוסו על ידי כמה עשרות משפחות הוחלט בין השנים 85- 1984 לאפשר למערערת להרחיב את הישוב על קרקע שהוקצתה למטרה זו על-ידי המוסדות המיישבים, ואילו האמצעים להקמת היישוב היו אמורים להגיע מן המשתכנים אשר יבקשו להצטרף למערערת ויתקבלו כחברים בה. המערערת שלא היוותה גוף מסחרי לא יכולה היתה, לגישתה, לקבל על עצמה את ניהול הפרוייקט, פיתוחו ובנייתו ולפיכך התקשרה למטרה זו עם המשיבה 3 בהסכם ת/1(א) האמור שבו צויין, כי המערערת מקימה ומנהלת ישוב קהילתי בשומרון ובכוונתה להרחיבו ע"י קליטת מועמדים חדשים לחברות באגודה והקצאת קרקעות לשם הכשרתם ובניית בתים לאותם משתכנים. אשר למקומה של המשיבה 3 בפרוייקט צוין כי ניהול הפרויקט יימסר לגוף מקצועי אשר עיסוקו בניהול פרוייקטים בעלי אופי דומה וכי לצורך ביצוע הפרוייקט תתקשר המשיבה 3עם קבלנים וספקים וזאת לאחר שהצעות ההתקשרות הובאו לידיעת המערערת ולאישורה, כאשר בהמשך היה על המשיבה 8להמשיך וליידע את המערערת אחת לחודש בכל הקשור להתקדמות הפרוייקט ובכלל בכל עובדה ו/או ארוע הקשורים לפרוייקט. המערערת עצמה חתומה גם על ההסכם עם המשיבה 5 (הקבלן) (ת/1(ב)) על פיו הוקנו לה כמזמין סמכויות רבות בניהול הפרויקט ובפיקוח על המשיבה 5 באמצעות מפקח שמונה על ידה ועל ידי המשיבה 3, ושתפקידו לדאוג לטיב הביצוע על-פי ההסכם. יוער כי בהמשך לחוזי המסגרת שפורטו התקשרו המשיבה 3 והמשיבה 5 בחוזים נפרדים עם כל אחד מהמשתכנים, ת/1(ג) ות/1(3), אשר מהם עולה שהצדדים כולם התכוונו להחיל על היחסים שבין המשיבה 5 לבין המשתכנים את חוזי המסגרת, ויחדיו מהווים הארבעה מיקשה אחת ומשלימים זה את זה. תוצאת ההתקשרויות, אשר לה נפקות לעניננו, הינה בניתו, בסופו של דבר ולאחר עיכובים רבים, של בית המשיבים 1 ו - 2 ומסירתו באיחור של 10 חודשים וזאת מבלי להסביר את סיבת העיכוב וכשבבית ליקויים רבים הטעונים תיקון. פסק הדין של בית משפט קמא: הערכאה הראשונה בפסק דינה המקיף והמפורט מצאה לקבוע כי המערערת אחראית למחדלי הקבלן הן לאיחור במסירת הבית והן לליקויים לענין הצבת הכלונסאות, לענין שלד הבנין ולעניני הפנים (הריצוף והטיח, הנגרות והמסגרות, הסיד, האיטום והתקרה). עם זאת ובנוסף מצאה הערכאה הראשונה לקבוע כי גם המשיבות 3ו-5, החברה המפקחת והחברה המבצעת, אחראיות לנזקיהם של המשיבים 1 ו- 2 שנבעו בין היתר ובעיקר בגין מחדליהן הן באשר לטיב הביצוע ולעיכוב במסירת החזקה. לאחר דיון בליקויים, בתיקונים, בנזק ובעוגמת הנפש מנת חלקם של המשיבים דכאן, מצאה הערכאה הראשונה לחייב את המערערת והמשיבים 3 ו- 5 ביחד ולחוד ב-000, 13 $ כשווים בש"ח ביום הגשת התביעה בצירוף הפרשים כחוק מאותו מועד ועד לתשלום בפועל וזאת בגין הכלונסאות, הגבהת הבית והפגמים בשלד שאינם ניתנים לתיקון. כמו כן ב-000, 12 ש"ח בצירוף הפרשים כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל בגין תיקון הליקויים וב-000, 10 ש"ח בצירוף הפרשים מהיום ועד התשלום בפועל בגין הנזק הבלתי ממוני. בנוסף נקבע כי המשיבה 5 תחוייב ב-000, 3 $ עפ"י שווים בש"ח ביום הגשת התביעה בגין האיחור במסירת הבית. הערעורים: ב"כ המערערת גורס כי טעתה הערכאה הראשונה עת הטילה על מרשתו אחריות לליקויי הבניה ולאיחור במסירת הבית כאילו עסקינן ביזם פרטי הבונה פרוייקט בניה לצרכי רווח. עוה"ד מדגיש כי המערערת לא יכולה היתה לקבל על עצמה את ניהול הפרויקט והתקשרה למטרה זו עם המשיבה 3, אשר נושאת בראש ובראשונה באחריות לליקויים. לגישת ב"כ המערערת עסקינן במזמין - המערערת אשר העביר את האחריות לביצוע הפרויקט לחברה שעיסוקה בכך ובעשותו כן הסיר מעליו את האחריות לצד הטכני של הפרויקט בהשאירו בידיו את המעורבות בענייני המסגרת בלבד. כמו כן נטען כי טעתה הערכאה הראשונה בפרשנות שרשרת החוזים בכלל והחוזה בין המערערת למשיבה 3 בפרט, חוזה אשר מטיל את מלוא האחריות לליקויים על כתפיה של המשיבה 3, ולפיכך המערערת נעדרת יריבות עם המשיבים 1 ו-2. עוד נטען כי טעתה הערכאה הראשונה עת ראתה בסמכויות המסגרת שנותרו בידי המערערת כגוררות חבות ישירה של המערערת כלפי הקונה הבודד. עוד טעתה הערכאה הראשונה בסוברה כי המפקח הינו זרועם הארוכה של המערערת, המשיבה 3והמשתכנים, בקביעתה כי המערערת פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב ובנותנה משקל לנסיבותיהם האישיות של המשיבים 1ו-.2 לסיום מבקר עוה"ד המלומד את התוצאה הנלמדת מהחלטת הערכאה הראשונה ולפיה המשיבים 1ו- 2מחייבים בנזיקין את עצמם בהיותם חלק מהמערערת ומנגד ובנוסף איש לא ירצה יותר להתנדב למוסדות האגודה-המערערת דבר שיביא להתמוטטותה. אשר לערעורה של בנין ופיתוח יפרח אברהם בע"מ (להלן: "בנין ופיתוח") ב"כ המלומד של מערערת זו קובל כנגד התעלמותה של הערכאה הראשונה מסיכומיו, ומהסכם הפשרה (נ/2) שנכרת בין מרשתו לבין המשיבים 1 ו-2, וכנגד אי קביעתה של מידת האחריות שיש לייחס לכל נתבע, ולרשלנותם התורמת של המשיבים 1 ו- 2 עצמם. עוד קובל עוה"ד המלומד כנגד ממצאים הנוגעים לליקויי הבניה עצמם. ב"כ המשיבים 1 ו- 2 בעיקרי הטיעון המפורטים שהגיש לבית משפט זה דחה את טענות המערערות אחת לאחת. לגישתו, האגודה-המערערת אחראית גם אחראית לנזקים שנגרמו למשיבים וזאת למדים ממכלול החוזים שנחתמו בין הצדדים. אשר למשיבה 3זו אחראית בשל התרשלותה בפיקוח על עבודות הקבלן ובעדכון המשיבים בנוגע לטעויות בשטח. והקבלן עצמו (משיב 5) אחראי שכן אין בפועלו על-פי הוראותיה של המשיבה 3ושל המפקח כדי לגרוע או לבטל את אחריותו שלו, מכך מקיש עוה"ד המלומד על אחריותם המשולבת של המערערת, המשיבה 3 והמשיב 5 לנזקי המשיבים 1 ו- 2 על שתי עילותיה, הנזקית והחוזית, לענין הכלונסאות, ליקויי הבניה והאיחור במסירת הבית. דיון בטרם נכנס בעובי הקורה נודה כי התלבטנו שמא שגתה הערכאה הראשונה עת חייבה את המערערת באחריות לליקויים שנתגלו בביתם של המשיבים 1ו- 2וזאת לאור סעיפי החוזה אשר פוטרים אותה מאחריות כלפי המשיבים ולאור אופיה המיוחד כאגודה שיתופית משכנת, אשר אינה גוף מסחרי. ולצורך ניהול הפרויקט, התקשרה המשיבה 3, עם זאת לאחר עיון מעמיק במכלול החוזים, בעדויות ובראיות שבאו בפני בית המשפט קמא ובפסק דינו המפורט מצאנו גם אנו לקבוע כי המערערת אחראית לליקויי הבניה האמורים וכי הצדק עם הערכאה קמא ואלה טעמינו: ראשית הגם שעסקינן באגודה שיתופית מדובר בתאגיד המהווה אישיות משפטית עצמאית, הנפרדת מן האישיות המשפטית האינדיבדואלית של כל חבר וחבר. על-פי המשפט הפרטי בישראל, מבחינה משפטית, האגודה השיתופית איננה צירוף של יחידים, אלא יצור חדש, נפרד מהחברים המרכיבים אותו ובעל קיום עצמאי. פירושו של דבר הוא, כי האגודה יכולה לתבוע ולהיתבע בשמה היא וכן להימצא אחראית בגין מחדל, רשלנות וכיו"ב. וזאת למרות ההבדל הבסיסי שבין האגודה לבין החברה, לפיו בעוד שהחברה אופיה מסחרי בעיקרו ומטרתה עשית רווח לעצמה, הרי שהמטרה העיקרית של האגודה השיתופית היא שיפור מצבם של חבריה. (ראה פרופ' ס. אוטולנגי "אגודות שיתופיות דין ונוהל כרד א" (ת"א-תשנ"ה), עמ' 3, 5-6, 47-51). בענין דנן, המערערת, האגודה השיתופית, קיבלה על עצמה כאמור ביחד ובאמצעות אחרים ניהולו של פרוייקט בניה להרחבת היישוב "בית אריה", הגם שלצורך האקט האמור התקשרה היא בהסכמים רבים עם תאגידים ואחרים והצהירה בכתובים כי היא "פטורה מחבות משפטית" (ראה לדוגמא החוזה שבין המשיבה 3 למשתכנים סעיף 15), הרי שלא כך היו פני הדברים בפועל, אם בכתובים, קרי, בהסכמים אחרים (ראה לדוגמא החוזה שבין המערערת לבין המשיבה 5 מיום 23.7.87) ואם בפרקטיקה, קרי, בשטח. בפרקטיקה, הגם שנחתמו חוזי הניהול, המערערת נשארה גוף מפקח, מאשר ומעורב בפרוייקט והדברים נלמדים מהחומר הראיתי שהובא בפני הדרגה הראשונה ושעל פיו קבעה השופטת קמא בצדק כי: "האגודה הותירה בידיה סמכויות נרחבות בפיקוח על ביצוע הבניה בכל שלביה, ובין היתר היתה רשאית להורות על עיכוב תשלומים, וביצוע חלק מהעבודות ע"י מבצע אחר אם לא עמד הקבלן בדרישות המפקח לתקן את הליקויים" (שם, בעמ' 11 לפסה"ד קמא). ובמקום אחר בעמ' 11: "עוד מעיד התובע כי האגודה לא הסתפקה בסמכויות פיקוח ערטילאיות אלא שנציג האגודה נטל חלק בקבלת ההחלטות באשר לזהות הקבלן שיבצע העבודות (עמ' 6) ומר נורודצקי יו"ר האגודה, נטל חלק פעיל באסיפת המשתכנים ואף שימש כתובת לפניות התובע אשר ביקש לברר את פרטי המודד שהיה אחראי למשגה במיקום הכלונסאות, וגם בשלבים מאוחרים יותר היה מודע לטענות התובעים באשר לליקויי בניה חמורים בביתם (עמ' 13)". לפיכך, מובנת קביעתה של הערכאה הראשונה כי - "לנוכח תלונות התובעים על ליקויי בניה וידיעת נציגי האגודה שקיימות בעיות באשר לטיב הביצוע ומועד השלמת הפרוייקט, אין האגודה יכולה לרחוץ בנקיון כפיה ולהפנות אצבע מאשימה כלפי יתר המעורבים מבלי לנקוט עמדה ולהפעיל את סמכויותיה כדי להגן על משתכנים דוגמת התובעים שהיו זוג צעיר בראשית דרכו והשקיעו את כל משאביהם בבית הנ"ל" (שם, בעמ' 12 לפסה"ד קמא). הדברים זוכים למשנה תוקף לאורם של סעיפים ספציפיים בחוזים השונים המככבים בפרשה זו. לדוגמא: בחוזה שבין המערערת לבין המשיבה 3 מיום 9.6.85, נקבע בסעיף 2(ז) כי: "האגודה תהיה זכאית לקבל לידיה את כל ההצעות שהוצעו ע"י הקבלנים וכן את כל הנתונים והמסקנות שיהיו בידי החברה ושבעזרתה תבחן את ההצעות הנ"ל". ובסעיף 2(ח): "האגודה תהיה זכאית להשתתף בכל הדיונים שתנהל החברה בקשר עם ההצעות ומפרטיהן. בדיקת ההצעות והמו"מ עם הקבלנים לקראת כריתת הסכמים איתם והחברה מתחייבת למסור לאגודה את כל המידע שידרש לשם כך". כמו כן, ראה סעיפים קטנים ט,י, יב, ו-יג לסעיף 2ולמולם סעיף יא' שפוטר את האגודה מחבות. לענין זה נדגיש כי יש ובחוזה אחד מוצאים הוראות או חיובים סותרים אזי תפקיד הפרשן המשפטי להכריע ולנסות ליישב בין הניצים. בעניננו אין צורך שנתכבד ונכנס לעובי הקורה, קרי לעובי החוזה, שכן בסיטואציה שלפנינו, למול הסעיפים הפוטרים מצינו חוזים מחייבים אחרים (ראה: החוזה שבין המערערת למשיבה 5מיום 23.7.87). ומענין לענין, באותו הענין, פועלה של המערערת בשטח מדבר בעד עצמו. בבחינת חוזה חדש שנרקם מכוח התנהגות הצדדים או לכל הפחות שינוי החוזה הקיים, כדברי המלומדת פרופ' ג. שלו בספרה: "התנהגות הצדדים או אחד מהם, יכולה גם להביא לידי שינוי חוזה הקיים ביניהם. השאלה תהא תמיד האם ניתן להסיק מנסיבות הענין ומהתנהגות הצדדים כוונה לשנות מהוראות החוזה שביניהם". (שלו "דיני חוזים מהדורה שניה" תשנ"ה, עמ' 135). יותר מכל, הגדילה לעשות המערערת עת הפעילה מטעמה את המפקח שהתמנה על ידה ועל-ידי המשיבה 3לפקח על ביצוע המבנה או כל חלק הימנו בבחינת ידה הארוכה של המערערת (ראה: עמ' 7לפסה"ד קמא), שלוחה לענין הפיקוח, ובענין שכזה מתקיים הכלל שזכה לעיגון חקיקתי בחוק השליחות ולפיו "שלוחו של אדם כמותו"(ראה לענין זה החוזה שבין המערערת למשיבה 5מיום 23.7.87): "סע' 7(1) 'המזמין (המערערת-לאור כותרתו של החוזה) ימנה מפקח מטעמו שיפקח על ביצוע המבנה ע"י הקבלן. המפקח יבדוק את העבודות וישגיח על ביצועם. . . כן יבדוק המפקח אם הקבלן מבצע כהלכה את החוזה, או הוראות המזמין ואת הוראותיו הוא'" (וראה עמ' 5- 6לפסה"ד קמא). מכל הטעמים האמורים, מצאנו לאשר את קביעתה של הערכאה קמא, בנוגע לאחריות המערערת ומשזו קביעתנו, דינו של הערעור להדחות. אשר למערערת בע"א 376/98, המשיבה 5, אכן טוב היה עושה בית המשפט קמא לו היה מפרט במעט את אחריותה של המשיבה 5לטיב הביצוע ולעיכוב במסירה. עם זאת השופטת הנכבדה בפסק דינה המפורט, עמדה, גם עמדה על הקשרים בין האחראים לליקויים ועל הליקויים עצמם, ולאור מחדליו ואחריותו הברורה של הקבלן המבצע, הוא המשיבה 5, פטרה עצמה בקבעה כי: "אין צורך להרחיב את הדיבור בשאלת חבותו לטיב הביצוע ולעיכוב במסירה" (שם, בעמ' 14 לפסה"ד קמא). כעת, מבקש מאיתנו ב"כ המשיבה 5כי נפרט אנו את שלא פרטה הערכאה הראשונה במיוחד ובראש פרק נפרד, כפי שנהגה עם המעורבים האחרים. לא מצאנו להיענות לבקשתו של עוה"ד עם כל הצער למשמע דבריו לפיהם "אני נפגעתי אישית מפסה"ד מהבחינה הזאת שפסה"ד לא התייחס בכלל לסיכומים שהגישה המשיבה בתיק הזה" (עמ' 4לפרוט' הדיון בערכאת הערעור מיום 30/5/99) שהרי אין זה מתפקידה של דרגת הערעור לכתוב את פסק הדין מחדש על מנת לרצות את עוה"ד, מקום שמסקנתה של הערכאה הראשונה מקובלת על ערכאת הערעור ונלמדת מהראיות ומהקביעות של בית המשפט קמא, ולא נותר לנו אלא להפנות את עוה"ד המלומד לדבריו של כב' הנשיא א' גורן בספרו לפיהם: "אין הכרח בכך שבית משפט שלערעור ישוב וינסח במילותיו שלו א 7אשר כבר הוסבר לפני כן במפורט על ידי ערכאה שיפוטית אחרת...". (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה חמישית מעודכנת" תשנ"ט, בעמ' 510). וכן ראויים דבריו של המלומד ח. בן נון בספרו לפיהם: "אין זה מן הראוי להעלות בפני ערכאת הערעור טענות כאילו המדובר במשפט חדש או במשפט חוזר. הכלל הוא, אם כד, כי ברובם המכריע של המקרים, ערעור אינו משפט חדש או משפט חוזר" (ח. בן נון "הערעור האזרחי" תשנ"ז, בעמ' 136). משכך אף דין ערעורה של המשיבה 5 להדחות. סוף דבר אשר על כן, אנו סבורים כי פסק דינו של בימ"ש קמא בדין יסודו, אין מקום שנתערב בו ועל כן אנו מאשרים אותו. התוצאה היא כי הערעורים נדחים. כל אחת מהמערערות תשא בהוצאות הערעור בערכאתנו כלפי המשיבים 1 ו- 2 בסך 000, 10 ש"ח בתוספת מע"מ ריבית, והפרשי הצמדה עד התשלום בפועל. הפקדון הכספי שהופקד ע"י המערערת-בית אריה יועבר ע"ח שכ"ט לידי ב"כ המשיבים 1 ו-2. הערבויות הבנקאיות שהופקדו ע"י בנין ופתוח יפרח אברהם בע"מ יועברו ע"ח ההוצאות לב"כ המשיבים 1 ו- 2 ויתרתם תוחזר. בניהשטחי יהודה ושומרוןליקויי בניה