מאמץ חריג - הכרה בתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאמץ חריג - הכרה בתאונת עבודה: השופטת ברק המערער, רואה חשבון במקצועו, בעל משרד עצמאי מאז 1976, לקה באוטם שריר הלב. לטענתו הדבר אירע בגין אירוע בעבודה ביום 11.11.1993 על פרטי האירוע נעמוד להלן. באותו יום חש המערער בכאבים בצד שמאל, וביום 12.11.1993 אושפז המערער. גדר המחלוקת הוא, האם אוטם שריר הלב נבע מאירוע תאונתי או מאמץ חריג שארע תוך עיסוקו של המערער, אם לאו. בית הדין האזורי (השופט ר. כהן ונציג ציבור מר גלר בתב"ע (תל-אביב) נה/456-0) פסק, כי לא סביר שאוטם שריר הלב נבע מאירוע חריג שאירע למערער יום קודם לקרות האוטם. נביא את טענת המערער באשר לעובדות, את ממצאי בית הדין ואת אשר עולה מחומר הראיות. נבחן אם יש מקום להתערב ממצאי בית הדין האזורי, ואם כן הדבר, האם ראוי להתערב בממצאים עובדתיים במקרה הנדון. נתחיל בטענות המערער המערער הוא, כאמור, רואה חשבון מזה זמן רב. המערער שימש כרואה חשבון ויועץ מס של חברת "הוסט" בע"מ, אש עם מנהלה, מר אלון יעקובי הוא נמצא בקשרי עבודה טובים במיוחד. באוקטובר - נובמבר 1993העלה מר יעקובי אפשרות שחברתו תיכנס לשותפות עם חברה בשם סטרייק השקעות. המערער התנגד לשותפות זו בכל תוקף. הוא ראה בחברה "הוסט" בע"מ כבעלת פוטנציאל גדול עקב הישגיה, והוא לא ראה כל תועלת בשותפות המיועדת לה. למרות התנגדותו הנחרצת עמד מנהלה של "הוסט" בע"מ על כך, שהמערער יקח ביום 11.11.1993. טוען המערער, שלא אירע לו במסגרת עבודתו שלקוח לא יקבל את המלצתו. לטענתו של המערער, הוא עשה מאמץ בעת הישיבה לשמור על ארשת פנים שלוה, אך ככל שהתקדם הדיון ונראה שהשותפות תצא אל הפועל, היה הדבר קשה עבורו יותר ויותר. בתוך תוכו הוא הפך, לדבריו, לעצבני יותר ויותר. לטענתו הל להרגיש תוך כדי הישיבה כאבים ביד שמאל, אך לא יחס להם חשיבות. כאבים אלו בידו השמאלית נמשכו גם בשובו הביתה. למחרת בבוקר השכים המערער להתעורר וחש כאבים בחזה. המערער ירד ביתו על מנת לנסוע לעבודה, אך חש בלחץ בצד ימין של החזה. הוא שב לביתו, אשתו הזעיקה רופא, אשר מצא, כי למערער אוטם שריר הלב. טוען המערער, כי המתח בו היה שרוי באותה ישיבה, הוא שהיה הגורם לאוטם. בדרך כלל המערער אינו עוסק בשותפויות ובתכנון עסקי, אלא בצד החשבוני. אלא שהפעם נראה לו הרעיון "כשגיאה גורלית, והצורך בהשתתפותי בה כדי לטעון לטובת אותו עניין מוטעה, היה חסרת תקדים מבחינתי", לדבריו בתצהירו. המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי בית הדין האזורי לא קיבל את העובדות כפי בתוארו על ידי המערער ומנהל "הוסט" בע"מ, מר יעקובי, נימוקיו של בית הדין האזורי לאי קבלת הגרסה היו, שהגרסה אינה מתקבלת על הדעת ואינה סבירה. משכך מוסמך בית משפט של ערעור לבחון את חומר הראיות ולבדוק את המסקנות שבית הדין האזורי הסיק ממנו. בית הדין סמך את פסק דינו על מספר מסקנות שהסיק מחומר הראיות, מה ביקש ללמוד, כי המערער לא הראה ראשית ראיה באשר לקרות אירוע חריג. בית הדין עמד על כך, כי דחק נפשי בלתי רגיל לצד מאמץ בלתי רגיל בעבודה יכול להיחשב אף הוא כאירוע חריג. טענת המערער באשר ללחץ הנפשי שגרם לו הרעיון שחברת "הוסט" בע"מ תכנס לשותפות, לא נתקבלה על ידי בית הדין האזורי, אשר תמה: "מה לרו"ח ויועץ בענייני מיסוי ובאשר להחלטה עסקית של לקוח אם להיכנס לשותפות כזו או אחרת. זאת במיוחד שהתובע בחקירתו הנגדית מאשר שהוא בעבר לא נהג לתת יעוץ בענייני כניסה להשקעות... כלומר, אם ברקורד המקצועי, מזה עשרים שנה של התובע, לא מצוי יעוץ בענייני כניסה לשותפות עסקית - איזה מתח יכול להיווצר אצלו כאשר מחד אין זה תחום התמחותו של התובע ומאידך מנהל חברה מבקש להיכנס לשותפות עסקית שזה תחום עיסוקו. השאלה עוד מתחדדת נוכח העובדה שאין מחלוקת שהתובע הביע, בפני מר יעקובי, את עמדתו הנחרצת כנגד כדאיות העסקה. הרי, לכן, לא ניתן היה - למרות שאין זה תחום עיסוקו - להניח לפתחו, בשום אופן, כישלון אפשרי של העסקה. כלומר לא מצאנו בעובדות שבפנינו כל ראיה אובייקטיבית אשר על סמכה יכולים אנו לקבוע שאכן התובע חש במתח רב, שעלה וגאה או בהתרגזות יוצאת דופן". בית הדין האזורי מציין עוד, כי המערער, הן בהודעה לחוקר והן בחקירתו הנגדית אישר, כי אחיו סבל מאוטם שריר הלב. בבית החולים עם אשפוזו, סיפר המערער על כאבים חזקים בחזה ולא על הכאבים שפקדו אותו יום קודם, בעת הישיבה, בידו השמאלית. אומר בית הדין: "האין זה תמוה שאדם המכיר את הסימפטום של אוטם שריר הלב, סובל כבר בעת ישיבה מכאבים ביד שמאל, עמם הוא מגיע הביתה, ואינו פונה לטיפול רפואי קודם לכן". עוד סומך בית הדין האזורי על כך, שבבית החולים לא סיפר המערער על אירועי יום קודם לכן: "יתרה מכך: על רקע הסבל והכאבים שנמשכו כל כך הרבה שעות, שתחילתם תוך כדי הישיבה, ונמשכו אל תוך הלילה, כשהם מדירים שינה מעיניו של התובע כיצד יתכן שאינו מספר סבר על אירועי היום הקודם, והלילה אלא בביה"ח נאמר: "אושפז בשל כאב ברום הבטן שהחל בבוקר קבלתו..." אין כל אזכור של כאבים ביד שמאל, אין כל אזכור בכלל של כאבים ביום ובלילה שקדמו לבוקר אשפוזו. התובע בעדותו, ובהודאתו לחוקר נ/ 3 "מתרץ" זאת בכך שהוא השיב על מה שנשאל ("זה מה שנשאלתי. לא נשאלתי ועניתי בדיוק על מה שנשאלתי")... איננו מקבלים "הסבר" זה של התובע. הרי נרשם בביה"ח שהוא מתלונן על כאב מכאן שהוא נשאל לגביו. ואם נשאל מדוע לא מצא לנכון לציין את מועד תחילתו האמיתי ואת מיקומו? (לא ברום הבטן אלא גם ביד שמאל)". בית הדין האזורי עומד על כך, שעל פי הפסיקה, הרישום האנמנסטי הוא בעל חשיבות רבה ובהעדר רישום על כאבים ביד שמאל וכאבים לילה קודם לכן, "אין ליתן אמון בגרסה מאוחרת של התובע, כמפורט בהודאתו נ/ 3ההודעה לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי - א.ב.] ובתצהירו, כשאין לה כל ביטוי ברישומים הרפואיים. מתחזקים אנו בדעתנו זו - גם על רקע העובדה שנרשם מפי התובע, ברישום הרפואי, שלו אח בן 62שנים, שעבר אוטם. לכן סביר להניח שהוא מודע למחלה זו". על כך נוספת, בעיני בית הדין האזורי, העובדה שגם מר יעקובי וגם המערער העידו, שהמערער ידע על הרצון של חברת "הוסט" בע"מ להיכנס לשותפות והתנגד לכך, וכל שנדרש מהמערער הוא להקשיב ולהשתכנע, שאין כוונה להשתלט על חברת "הוסט" בע"מ, הרי לא ברור "מדוע ולמה, כביכול, נכנס התובע לדחק נפשי. לא הוכח שמאן דהוא בא אליו בטענות, לאור עמדתו הנחרצת קודם לאותה ישיבה". הבאנו בפרוט את מסקנות בית הדין האזורי על מנת להראות, כי לא מדובר בהחלטה המבודדת על מהימנות אלא על מסקנות הגיוניות וסבירות בעיני בית הדין מעובדות שלא שנויות במחלוקת. נביא את העובדות, ולאורן נבחן האם אכן מסקנתו של בית הדין נראית לנו סבירה ונכונה. העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות בגיליון המחלה של מכון הלב כתובים פרטיו של המערער, וכי הוא "אושפז בשל כאב ברום הבטן שהחל בבוקר קבלתו וחלף לאחר קבלת... במיון". בהודעתו לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי (נ/3), סיפר המערער מיד עם תחילת השיחה, על הישיבה שהתקיימה מחוץ למשרדי חברת "הוסט" בע"מ בין השעות 45: 19 עד 00: 22 בערך. מיד הוא מתאר את התנגדותו לשיתוף: "צריך לציין שבמהלך הישיבה היה דיון בנושא שותפות של יעקובי עם אדם זר אני התנגדתי לכך. במהלך הישיבה לא הפגנתי לא היתה לי כוונה להראות שאני מרוגז. ההחלטה של יעקובי לצרף שותף לעסק שלו לא נראתה לי. דבר שהתבטא בכך שניסיתי לשכנע אותו לא להיכנס לסיפור. כאשר הסתיימה הישיבה (בין אלון והשותף הפוטנציאלי את שמו אינני זוכר וביני) אני יצאתי בהרגשה שאלון לא מקבל את הצעתי, יצוין כי במסגרת הדברים שנאמרו אני לא יכולתי להביע את עמדתי השלילית ולהפך התייחסתי לדברים כאילו תקום שותפות אולם סייגתי את זה בתקופת ניסיון. לאלון באופן אישי אמרתי לפני הישיבה וגם אחרי שאני מתנגד לשותפות". המערער גם מסביר, שבעת הפגישה המשולשת לא יכול היה להפגין מתח, לצעוק או להראות באופן אחר על התרגזות. נהפוך הוא, היה עליו להראות סבר פנים. לאחר מכן מתאר המערער את השתלשלות העניינים - הוא נסע לביתו וחש בדרך בכאבים בידו השמאלית, אך לא בכל תופעות אחרות. למחרת קם, מסיבה בלתי ברורה לו, מוקדם מהרגיל שלא כהרגלו, וכשירד למכוניתו על מנת לנסוע לעבודה, חש בלחץ בצד ימין של החזה. בהודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה, מציין המערער: "לא ניתן היה לראות על מיכאל שהוא נרגז אבל אני שמכיר אותו כבר תקופה ממושכת יכולתי לדעת שהוא לא רגוע... רק בשלב מאוחר יותר הבנתי שלהתנגדותו של מיכאל היה בסיס... השיקול של מיכאל בעניין אי כניסתי לשותפות היה מטעמים של ראיית המצב באופן מקצועי, הוא בחן את העניינים וראה שהחברה שמבקשת להיכנס אתו לשותפות לא מציעה תנאים הולמים לכניסה לשותפות ולהפך, מנסים להשתלט על מחצית החברה שלי מבלי לתת תמורה, מיכאל רואה בי כלקוח פוטנציאלי שיכול לצמוח בעתיד לאור הניסיון של השנה האחרונה בה החברה שלי צמחה בצורה "יפה"". האם היה מקום להכיר באירועי הישיבה לגבי כניסת חברת "הוסט" בע"מ לשותפות אירוע חריג לעבודתו של המערער (א) התערבות ערכאת הערעור בממצאי בית הדין האזורי הראינו, את אשר ציינו למעלה, כי בית הדין האזורי הגיע למסקנתו, לא על סמך מהימנותם של העדים, אלא על סמך הסקת מסקנות הגיוניות וסבירות מחומר הראיות, שלמעשה ברובו אינו שנוי במחלוקת. על כן רשאית, ואף חייבת, ערכאת הערעור לבחון האם הסקת המסקנות כפי שנעשתה על ידי בית הדין האזורי, נראית לה סבירה ונכונה, וזאת לאחר בחינת חומר הראיות. (ב) האם אירע למערער החורג מעבודתו הרגילה בחנו את חומר הראיות והגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל, נפרש: 1) המערער הודיע על כך בהודעה ראשונה על פגיעה בעבודה, המערער הודיע על האירוע בהודעה לחוקר, מר יעקובי סיפר על כך לחוקר. אין זו, אם כן, גרסה שעלתה לראשונה בבית הדין. גם בית הדין האזורי קובע, כי אין מחלוקת על כך שהמערער התנגד לשותפות. 2) המערער חזר על גרסתו, שהוא כאב את רצון החברה להיכנס לשותפות שבעיניו היתה בעוכרי החברה דווקא בשלב בו החלה לשגשג והיה בה פוטנציאל גבוה. אין מחלוקת, שהמערער התנגד בכל תוקף לכך שיעקובי יכנס לשותפות, אלא שלא נראה לבית הדין האזורי שהדבר עשוי היה להרגיז את המערער או להכניסו למתח כלשהו. 3) פליאתו של בית הדין האזורי על כך שרואה חשבון מתעניין בהחלטה עסקית של לקוחו אינה נראית לנו. מר יעקובי הסביר, בדבריו לחוקר, כי מדובר ביעוץ מקצועי. בית הדין הביע פליאתו דווקא משום שאין מחלוקת שאין זה תחום עיסוקו ולכן לא היה מקום שכישלון אפשרי של הלקוח יהיה בתחום התעניינותו. נראה לנו, שדווקא החריגות שבעניין מעיסוקו הרגיל מצביע על שינוי בעבודה הרגילה. מעבר לכך, למעשה אומר בית הדין שהדבר לא היה צריך להיות מעניינו של המערער, מאחר ואין זה בתחום עיסוקו. אך הלכה למעשה התנגד המערער לשותפות. על כך אין חולק. גם אם חרג מסמכויותיו הרגילות עדיין הוא עשה זאת במסגרת עיסוקו. נהג שמבצע תאונה, לדוגמא, לא ביצע אותה במסגרת סמכויותיו, איש לא הסמיכו לבצע תאונה, ובכל זאת אם הדבר אירע במסגרת עבודתו, תהא זו תאונה עבודה, וכן מעבידו יהא אחראי שילוחית לנזק שגרם. עובד המכה את מעבידו ולכן מעבידו צועק עליו, דבר הגורם לו לאירוע תחלואתי כל שהוא, המכות אינם בגדר סמכותו בעבודה. ובכל זאת יחשב הדבר לתאונה בעבודה. 4) בבית החולים לא נרשם דבר באשר לישיבה. ניתן להבין זאת. בבית החולים, בעת שאדם נתקף באוטם שריר הלב, הוא עונה על שאלות הרופאים. אם לא נשאל לגבי אירועים שאירעו לפני הופעת הכאבים, אין הוא תמיד מציין מה לדעתו גרם לאוטם. לפיכך המערער סיפר על כאביו אותו בוקר ואין ללמוד מכך שלא היה אירוע. 5) המערער לא סיפר עם אשפוזו על הכאבים בידו השמאלית יום קודם לכן, אלא על כאבים חזקים מאד שפקדו אותו אותו וקר ושבגינם הוזעק הרופא. אין לקבל את דעתו של בית הדין האזורי, לפיה תמוה הוא, שאדם המכיר את הסימפטום אל אוטם שריר הלב, מאחר ואחיו המבוגר לקה באוטם שריר הלב, אינו מספר על הכאבים בידו השמאלית יום קודם לכן. 6) אין מחלוקת עובדתית באשר להתנגדות המערער לשותפות ולכך שהשתתפו בישיבה על אפו ועל חמתו, ישיבה לקראת שותפות, שסבר שהיא בעוכרי חברת "הוסט" בע"מ אין גם מחלוקת שמעולם קודם לכן, בחייו המקצועיים, לא עמד המערער בפני סיטואציה כזו. החלטנו, על כן, למנות מומחה יועץ רפואי לשם קביעת הקשר הסיבתי הרפואי. מינינו את ד"ר יעקב פרידמן, מומחה לרפואה פנימית ומחלות לב. לאור חוות דעתו החליט המשיב להכיר באוטם שריר הלב שאירע למערער ביום 11.11.1993 כתאונת עבודה. לפיכך אנו מקבלים את הערער בהסכמת המוסד לביטוח לאומי. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט, בהתחשב בכך שהוא לא היה מיוצג, בסך - 500 ש"ח תוך 30יום.מאמץ יתר בעבודההכרה בתאונת עבודהאירוע חריגתאונת עבודה