מוות עקב נפילה מסוס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מוות עקב נפילה מסוס: .1זוהי תובענה לתשלום פיצוי על נזקים שנגרמו לתובעים, אלמנה ושלושה קטינים, ועזבון המנוח אבי המשפחה, אשר נפטר אחרי שנפצע אנושות מנפילה מסוס דוהר. התובענה מופנית נגד הנתבע 1קיבוץ נווה איתן ונגד נתבעת 2המבטחת של הקיבוץ. .2העניין בקצרה: א. המנוח ולדימיר פופוב ז"ל, יליד 1954, עלה ארצה עם משפחתו מרוסיה ביוני .1991 המנוח היה בעל תואר שלישי במתמטיקה יישומית והועסק עובר לפטירתו כחוקר מדעי במסגרת המרכז לסימולציה מתמטית בתעשיה באוניברסיטת תל-אביב, גוף אשר הוקם על ידי האוניברסיטה במטרה לאפשר למתמטיקאים עולים מרוסיה להיקלט בארץ בתחום התמחותם, ולהביא ליצירת קשר ביניהם לבין התעשיה הישראלית (להלן בקיצור "החממה"). ב. המנוח נשלח על ידי החממה לעבודה בחברת "ברקום" אחזקות בע"מ אשר עסקה בעיקר בפיתוח תכנות עבור חברות בתחום ה"הייטק". החממה היקצתה לברקום שלושה מדענים מהחממה, ביניהם את המנוח, אשר היה הבכיר והמוביל בהם. השכר שולם למנוח על ידי האוניברסיטה, החממה. ג. בתחילת דרכו בארץ שהה המנוח עם משפחתו בקיבוץ נוה איתן, שם למדו עברית והשתלבו בעבודות במשק. ד. כעבור שנה וחודשיים המנוח עזב את הקיבוץ אולם שמר על קשר עם מי שהיה תחילה מורהו באולפן בקיבוץ ואחר כך חבר אישי, ע"ת 3, שלמה לינדנר (להלן בקיצור "לינדנר"). ה. (1) המנוח נהג להתארח בקיבוץ אצל לינדנר ובביקורו שם באפריל 1993 התארחו שם המנוח ומשפחתו לסוף שבוע. לינדנר היה באותה שבת תורן בחוות הבקר של הקיבוץ ברמת הגולן, והמנוח עם משפחתו עלו לרמה. (2) בחצר החווה התיר המארח למנוח לרכב על סוס, ולבקשתו של המנוח התיר לו לעשות טיול ברכיבה על סוס למפלי נחל הזויתן. (3) טיול הרכיבה נעשה על ידי המנוח ביחד עם חבר נוסף של לינדנר, אשר היה בעבר בגרעין נחל בקיבוץ, ונשאר אף הוא ביחסי ידידות עם לינדנר והתארח באותה שבת אצלו. ע"ת 5, ש. נחום (להלן בקיצור "נחום"). (4) בעת שובם של השניים מהטיול לנחל הזויתן, החל הסוס, עליו רכוב המנוח, לדהור ולבסוף המנוח איבד שליטה על הסוס, החליק ממנו ונפל, למרבה הצער, נפילה קטלנית, שגרמה לו שבר בגולגולת, כתוצאה ממנו נפטר למחרת. .3א. התובעים טוענים, שהקיבוץ התרשל בכך שאיפשר למנוח, שהיה בלתי מנוסה ברכיבה, לרכוב על סוס מועד ומסוכן, לטענתם, ללא קסדה וללא ליווי. ב. התובעים טוענים שהמנוח היה בעל כישורים שהחל רק זה לא כבר לממש אותם במסגרת "החממה" עם ציפיות גדולות לעתיד בתחום האקדמיה והתעשייה, ומבקשים לפצות את התובעים באופן הולם על הפסד הכנסה צפוי לפי הכישורים שהיו למנוח. ג. התובעים מבקשים לדחות כל טענות הנתבעים בדבר אשם תורם של המנוח או הסכמה להסתכנות. .4א. הנתבעים מתגוננים וטוענים, כי בנסיבות העניין לא רובצת כל חובת זהירות על הנתבע. הסוס ניתן למנוח לרכיבה להנאה ולספורט ללא תמורה, כאשר המדובר בסוס עבודה מסורס שקט ורגוע. ב. לטענת הנתבעים המנוח היה אורחו האישי של לינדנר והרכיבה היתה במסגרת היחסים האישיים בין המנוח ללינדנר ולא במסגרת הנתבע. לטענת הנתבעים לא חלה כלל חובת זהירות על הנתבע, כאשר הסוס ניתן באופן פרטי ללא תמורה לאדם בגיר ובריא, ויש לראות בכך מתן ציוד ספורט לשימושו של אדם. לטענת הנתבעים נפילה מסוס היא עניין שבשיגרה לכל רוכב והנתבעים לא היו אמורים לצפות ארוע חריג כפי שארע. ג. לטענת הנתבעים לינדנר היתווה לנחום ולמנוח מסלול רכיבה לנחל הזויתן, ונחום שהיה מנוסה יותר ברכיבה והכיר את המקום, סטה מהדרך שהיתווה לינדנר ויש לראות בכך התערבות גורם זר המנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות - אם היתה כזו לבין הארוע. ד. עוד מבקשים הנתבעים לקבוע שלאחר הפציעה לא פונה המנוח במהירות המירבית לבית חולים ובכך ניתק הקשר הסיבתי בין הארוע לפטירה. ה. הנתבעים מבקשים לקבוע שאין לראות את הארוע כנתפס במסגרת סעיף 40של פקודת הנזיקין (נוסח חדש) - (להלן "הפקודה"). ו. כמו כן טוענים הנתבעים לאשם תורם והסתכנות מרצון של המנוח, שידע על הסכנות שברכיבה על סוס ועל אף חוסר נסיון ברכיבה התעלם מהסכנות ונהג בחוסר זהירות, בעצם הרכיבה, בדהירה ובסטיה ממסלול הרכיבה שהומלץ עליו. ז. לעניין גובה הנזק, מבקשים הנתבעים לקבוע שהתביעה מופרזת ואין לקבוע הפסד כושר השתכרות על סמך ההשכלה של המנוח או לפי שכר ממוצע במשק אלא על סמך השכר האמיתי שקיבל בעת הארוע, כפי שהוכח בתלוש משכורת שהוגש. .5עלי לקבוע בשאלות שבמחלוקת הבאות: א. חובת הזהירות. ב. רשלנות. ג. גורם זר מתערב. ד. קשר סיבתי. ה. אשם תורם והסתכנות מרצון. ו. גובה הנזק. .6חובת זהירות א. בקיבוץ היה מנהג הכנסת אורחים וארוח בחוות הבקר ברמת הגולן. בחווה יש מקום מגודר לסוסים המשמשים את הבוקרים בעבודתם עם העדר. הסוסים נמצאים בחווה לצרכי עבודה בלבד כ"כלי עבודה" (ע' 16). לינדנר העיד, שהיה נוהג להביא את אורחיו לחווה, לאכף סוס או שניים ולהוביל את אורחיו רכובים על הסוסים בחצר החווה, כשהעד מחזיק את מושכות הסוס. המדובר אם כן בנתבע המקבל אורחים כעניין שבשגירה ומאפשר לאורחים להנות מהמתקנים שבמקום כולל השימוש בסוסים באופן מבוקר ומסודר. ב. אדם חייב חובת זהירות כלפי הזולת כאשר בנסיבות חובה לצפות מראש שבמהלך רגיל של דברים עלולה להגרם פגיעה לזולת (סעיפים 35ו- 36של הפקודה). ג. .1לינדנר עבד בעבר שנים רבות בחווה. באותו זמן הוא כבר לא עבד באופן קבוע בחווה, פרט לתורנות שבת. .2לינדנר ארח את המנוח במסגרת המקובל והנהוג בקיבוץ, כאשר באותו יום היה תורן שבת בחווה ואחראי לקורה בחווה, ועסק בעבודות החצר. בנסיבות אלה, אני קובעת שלינדנר היה בחווה בתפקידו כתורן שבת, נהג מנהג קבלת אורחים כמקובל בנתבע ועל כן הנתבע נושא באחריות למעשיו ולמחדליו של לינדנר. .7רשלנות א. האם הנתבע נהג ברשלנות כאשר התיר למנוח לרכב על הסוס. ב. .1כדי לברר שאלה זו כאן המקום לתאר בקצרה את הארועים לפני הרכיבה ואת הטיול עצמו. תחילה, קבוצת האורחים רכבה בחצר המשק בהשגחתו של לינדנר. לפי עדותו של לינדנר, המנוח לא ידע לרכב, לא היה מנוסה וגם לא היה זריז על הסוס (עמ' 17). .2בעוד לינדנר עסוק בעבודות החצר במסגרת תפקידו כתורן והאורחים בילו זמנם בשטח המגודר ברכיבה נקרא לינדנר בקריאה משטרתית לבוא לשטח שם פרות פרצו לכביש. .3האורחים הוזמנו להילוות ללינדנר לשטח. נחום רכב אותו זמן על אחד הסוסים שאוכפו ובנו של לינדנר, בן ה 11, על סוס נוסף שהוכן לרכיבה. נחום ביקש מלינדנר לאפשר לו ולבן של לינדנר לצאת לטיול מחוץ לשטח המגודר, לנחל הזויתן. .4נחום לא עבד אף פעם בחווה ולא היה רוכב מנוסה. .5בקשה זו לצאת לטיול לנחל הזויתן היתה לפי עדותו של לינדנר יוצאת דופן (עמ' 17), מאחר שלא נהג להתיר לאנשים בלתי מיומנים לצאת מהשטח המגודר לרכיבה, אולם לבסוף נכנע ללחצי אורחו והתיר את הטיול. .6משראה שהמנוח מאוד רוצה לקחת חלק בטיול זה ברכיבה, לינדנר איפשר למנוח לתפוס את מקומו של בנו, והמנוח קיבל את אחד הסוסים לרכיבה. סוס זה שכונה בשם קובון (להלן "הסוס") היה סוס בוקרים ושימש לעבודה עם עדר הבקר. לינדנר הינחה את נחום לרכב בנתיב מסויים שהיה מיועד לרכיבה, תוך הצבעה על הנתיב שהיה מסומן על גבי מפה במשרד שבחווה. .7לינדנר נתן הוראות בסיסיות למנוח בדבר הנהגת הסוס וכללי רכיבה בסיסיים. .8על פי הראיות הסוס היה מסורס, סוס עבודה בן 11שנים, במצב בריאות טוב ותקין. לפי עדותו של לינדנר הסוס היה סוס עבודה שקט ורגוע. .9השניים יצאו לטיול בנתיב שהותווה אולם בדרך חזרה נחום החליט לבחור קטע שביל אחר, לפי עדותו בגלל סלעים בנתיב המסומן, שהיקשו על הרכיבה. בנתיב החדש, הסוס החל לדהור מסיבה בלתי ידועה, פעם אחת הצליח המנוח להשתלט על הסוס, אולם לאחר שהמשיכו לרכב, הסוס שוב החל לדהור; הפעם המנוח לא השתלט עוד על הסוס והחליק ונפל, למרבה הצער נפילה קטלנית שגרמה לשבר בגולגולת, פציעה אשר הביאה כעבור יממה לפטירתו. ג. כדי לקבוע אם הנתבע נהג ברשלנות בהתירו למנוח לרכב על הסוס מחוץ לשטח המגודר, עלי לבדוק: .1אם היתה רשלנות בהרשאה לרכב מחוץ לשטח המגודר ללא ליווי אדם מנוסה. .2האם מדובר בחיית בר. .3או בחיה שאינה חית בר "אלא שהנתבע ידע או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק" (ס' 40של פקודת הנזיקין). .4האם הנתבע היה בעל החיה. אתייחס לשאלות הנ"ל, אם כי לא לפי סדרם. ד. .1אין מחלוקת על כך שהסוס היה בבעלות הנתבע. .2האם הסוס משתייך לקבוצה של חיה מועדת. בעניין זה קיבלה הפסיקה כהנחה, שסוס מסורס אינו מהווה סכנה מעצם טיבו וטבעו, כך הדין באנגליה וכך אצלנו. ר' ע"א 2472/90פד"י מו (5) 447 ע"א 801/89פד"י מו (2) 136 שם נדונו תביעות נגד בעלים של סוסים שלא היו מסורסים. .3עלי על כן לבחון אם אנו בתחום התנאי האחרון שמציב ס' 40(1) לפקודה שיש בו, כדי להטיל על הנתבעים חובה להראות שלא נהגו בהתרשלות שיחובו עליה, כלומר שמא ידעו שהסוס מועד לעשות את המעשה שגרם הנזק, ולא הגנו על המנוח כדבעי. ב"כ התובעים מבקש לקבל עדויות עדי תביעה 11,9,7, 3אשר העידו שהסוס היה בלתי צפוי וכי בעבר בעט בע"ת 7וכי עניין הבעיטה היה ידוע בין הבוקרים. .4ב"כ הנתבעים מבקש לדחות עדויות אלה. לטענתו לפי עדויות ע"ת 7הסוס בעט בו, כאשר העד היה ברדיפה אחרי עגל והלאסו של העד פגע בסוס, ואילו ע"ת 9העיד שנפל מהסוס עת רדף אחרי וולדים כדי לתפוס אותם. .5אל עדותו של ע"ת 11אינני מתייחסת מאחר שעד זה ערב ארועים שונים. .6לאחר ששמעתי עדויות העדים ושקלתי הראיות שהובאו, אני קובעת שלא הובאה כל ראיה כאילו המדובר בסוס מועד. כפי שציין זאת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, הבעיטה שע"ת 7ספג מהסוס היתה במהלך רדיפה אחרי עגל, כשהלאסו פגע בסוס ואין תאור הארוע תואם את הארוע של רכיבה שלא במסגרת תעסוקה. המקרים הנוספים שתוארו על ידי ע"ת 9(בעמ' 61) היו נפילה מהסוס תוך כדי רדיפה אחרי עגלים עם פלצור ביד. לא הובאה כל ראיה כאילו הסוס היה ידוע כסוס שאין שליטה עליו וכי הוא מועד לדהור ללא סיבה. נהפוך הדבר, בפני ביהמ"ש עדותו של לינדנר, כי בחר בסוס, שהיה ידוע כסוס שקט ורגוע. ה. .1על אף כל האמור לעיל ועל אף הקביעה שלא הוכח שהסוס היה "סוס מועד", אינני רואה מקום לשחרר את הנתבעים כליל מאחריות. .2מעדותו של לינדנר עולה בברור, כי מסירת הסוס לאורחים לרכיבה מחוץ לשטח המגודר לא היה מקובל וכי לינדנר ראה כבקשה יוצאת דופן את בקשת נחום להתיר לו לרכב אל מחוץ לחצר החווה לנחל הזויתן (עמ' .17) לפי עדותו של לינדנר לא היו נוהגים להתיר רכיבה לאורחים אל מחוץ למקום המגודר, ועוד לפי עדותו, הוא היה מודע לסכנה, וכדי לקדם תקלות ולמרות שמיהר (עמ' 18) "לקחתי אותו (את ש. נחום) למשרד והראיתי לו את הנתיב במפה" (עמ' 18). בסופו של דבר, נחום סטה בדרך חזרה מהנתיב ומנמק זאת בכך, שבנתיב היו סלעים ועל כן בחר בדרך חלופית. אין לראות בהחלטה זו של נחום פזיזות חריגה או כשל בשיקול דעת. .3אני רואה ברשות שניתנה על ידי לינדנר למנוח לצאת ברכיבה עם נחום אל מחוץ לשטח המגודר התנהגות שיש בה מידת רשלנות בהתירו למנוח שלפי הערכת לינדנר "לא ידע לרכוב. הוא לא היה מנוסה בכלל" (עמ' 17) לצאת לדרך עם מי שלא היה אף הוא בעל נסיון רב וביחוד לא בעל נסיון עם סוסי בוקרים. אין המדובר בסוס רכיבה רגיל, מדובר בסוס עבודה, שהעד ראה בו כלי עבודה (עמ' 16) זה היה סוס מאומן לעבודת בוקרים וככזה תיפקד. לפי עדותו של העד "הסוסים האלה הם כולם סוסים שעוסקים בתחום הזה, אלו סוסים שנמצאים רק לצרכי עבודה" (עמ' 16). .4לפיכך היה משגה למסור את הסוס המיומן לצרכי עבודה בלבד, לשימושו של המנוח, שלא רק שלא הכיר את ההרגלים שהוקנו לסוס בתורת "כלי עבודה", אלא לא היה מיומן ברכיבה בכלל. כל זאת, ללא השגחה של אדם מיומן המכיר את הכללים וההרגלים של סוס שמשמש לצרכי עבודה בלבד. ו. אני קובעת שהעד לינדנר, שפעל באותו יום בתפקיד תורן והיה אחראי לנעשה בחווה, התרשל כשהתיר למנוח לרכב על הסוס מחוץ לתחום המגודר ללא ליווי מתאים, ורשלנות זו נופלת בנסיבות על הנתבע. .8גורם זר מתערב הנתבעים טוענים, שסטיית נחום מהנתיב שהיתווה לינדנר מהווה התערבות גורם זר שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות של הנתבעים לארוע. אני דוחה טענה זו. לינדנר אמנם היתווה נתיב אולם ידוע לנו שגם בנתיב המקורי היו אבנים גדולות, הרי זו היתה הסיבה לכך שנחום נטש נתיב זה, תוך שיקול שהדרך החלופית תהיה נוחה יותר. גם אם שיקול הדעת היה שגוי, אין לראות בסטייה פזיזות או התנהגות חריגה או בלתי סבירה עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי. לא ידוע לנו מדוע הסוס התחיל לדהור ואין על כן לקבל הטענה של הנתבעים, שאילו נצמדו נחום והמנוח לנתיב המקורי התאונה היתה נמנעת. אני דוחה הטענה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי מחמת התערבות גורם זר. .9קשר סיבתי א. לאחר שהמנוח נפל מהסוס הוזעק אמבולנס אשר הגיע למקום תוך זמן קצר. תלמיד רפואה, שנה שישית, מתמחה ברפואה, ע"ת 8, הזדמן למקום עוד לפני שהאמבולנס הגיע. האמבולנס הגיע עם צוות של נהג ומתנדבת. ע"ת 8ביצע פעולות החיאה למנוח ועירוי. ע"ת 8הורה להמתין למסוק שהוזעק אף הוא בינתיים, כדי לפנות את המנוח לביה"ח רמב"ם. היו עכובים בהגעת המסוק בגלל פעולות איבה בלבנון וכתוצאה מכך פונה המנוח רק שעתיים אחרי התאונה לבית חולים. ב. הנתבעים טוענים שהאיחור בהגעת המסוק הוא הסיבה המכרעת לפטירתו של המנוח, ובכך, לטענתם, ניתק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין הפטירה. הנתבעים מבקשים שלא לקבל כל עדות רפואית בעניין מצבו של המנוח לפני הפטירה, בנימוק שלא הוגשה על כך חוות דעת. ג. אני דוחה טענת הנתבעים בדבר ניתוק הקשר הסיבתי. הפינוי במסוק נעשה לפי שיקול דעת הצוות שהיה במקום להגיש עזרה למנוח במידת היכולת והאפשרות ולאחר שנתקבלה החלטה שלאור הפציעה הקשה הדרך הנכונה לפינוי היא במסוק. אין כל ראיה שניתן היה לפנות את המנוח בדרך מהירה וטובה יותר. ד. ע"ת 6, ד"ר משה חלק, היה באותו זמן רופא בית במחלקה לטפול נמרץ שם נתקבל המנוח אחרי שהובא במסוק לביה"ח רמב"ם. לפי עדותו של עד זה "...לאור חומרת הפגיעות של המנוח לא היתה משמעות של פרק הזמן" (הכוונה - בין הפציעה ועד ההגעה לבית החולים). אני דוחה הטענה שאין לקבל עדות זו ללא הגשת חוות דעת רפואית תחילה. המדובר ברופא המחלקה לטפול נמרץ שקיבל את הנפגע ורשאי להעיד על המצב שבו התקבל. מהות העדות אינה מצריכה חוות דעת רפואית מקדימה. המדובר בארועים שהיו ברצף זמן, פציעה, פינוי באופן שהוחלט עליו על ידי הצוות שהיה במקום, ובאמצעים שהיו במקום. העד רופא שעבד במחלקה לטפול נמרץ אליה הובא הנפגע ואין בתאורו מעבר לאשר עיניו ראו. על סמך כל האמור לעיל אני קובעת שלא היה בהליך הפינוי כדי לנתק את הקשר הסיבתי. .10אשם תורם והסתכנות מרצון א. הנתבעים מבקשים לחייב את המנוח באשם תורם והסתכנות מרצון. ב. התובעים מבקשים שלא לקבל טענות אלה. התובעים גורסים שהאשם כולו רובץ על הנתבעים אשר "טמנו מלכודת" למנוח, והעמידו לרשותו, באמצעות לינדנר עליו סמך המנוח, סוס מועד ומסוכן. ג. .1כבר החלטתי לעיל שהסוס לא היה סוס מועד ומסוכן והטלתי אחריות על הנתבעים במתן הרשות למנוח לרכוב מחוץ למקום המגודר, כאשר המדובר בסוס שאינו מיועד לרכיבה רגילה, אלא מדובר בסוס עבודה. .2בארועים כפי שתוארו, המנוח ידע והוזהר לשמור על זהירות ברכיבה, "ללכת ולא לרוץ" (הודעה במשטרה - ע' 28לפרוטוקול ביהמ"ש), וכן לעשות את הדרך בנתיב שהותווה, שאין בו המטיילים הרבים העולים לרמה בשבתות. על אף האזהרות לעיל, לא נהג המנוח בזהירות הדרושה ולא שעה להנחיות העד לינדנר. אף כי בדרך חזרה הסוס דהר והמנוח רק בקושי השתלט עליו, לא ויתר על המשך הרכיבה ושוב עלה על הסוס מבלי שהיתה לו המיומנות הדרושה. המנוח לא שעה לאזהרות לינדנר להשאר צמוד לנתיב המותווה ועל אף ההנחיות יצא למקום הומה. כל זאת בנוסף לעובדה, שהיה ללא כישורים לרכב על הסוס וידע על מגבלותיו עוד בתחילת הדרך חזרה. .3אני קובעת שבנסיבות מן הראוי לחלק את האשם כדי מחצית על הנתבעים ומחצית על המנוח. .11גובה הנזק א. .1התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי על הפסד כושר השתכרות, הפסד עזרה במשק הבית ובגידול וחינוך הילדים, בהם השתתף, לטענתם המנוח. כמו כן, מבקשים התובעים בכתב התביעה לפסוק להם הוצאות פינוי המנוח לבית חולים, הוצאות אישפוז, לוויה וקבורה. .2לטענת התובעים, הפיצוי על הפסד כושר השתכרות יש לחשב לפי כישוריו ולא לפי ההכנסה הקטנה יחסית שקיבל במסגרת ה"חממה", בהיותו בראשית דרכו בארץ. לפי עדותו של עת/1, מנהל טכני ב"ברקום" לשם נשלח המנוח לעבודה על ידי החממה, חלק השכירים העובדים אצלם משתכרים בין 000, 12ל- 000, 15ש"ח לחודש. העד לא ידע פרטים בדבר ההשתכרות בפועל של המנוח - שקיבל את שכרו ישירות מה"חממה" - ולא הביא גם ראיות על תשלומים המבוצעים לשכירים אחרים בחברה בה היה מנהל. .3עד נוסף שהעיד על כישוריו של המנוח הוא עת/4, ד"ר טלעזר, שקשור לפרוייקט החממה. עד זה זוכר את המנוח כבכיר בין אנשי צוות החממה, כ"מתמטיקאי יצא מן הכלל, עם יכולת וכתיבת תכנה שאיתה אפשר להשתמש בתעשיה" (עמ' 23). .4בסיכומיו מתאר ב"כ התובעים את המנוח ככוכב, מזהיר, חרוץ מאוד ובעל תכונות של שואף להצליח ולהתקדם בשני המסלולים, האקדמי והתעשייתי. ב"כ התובעים מתאר את המנוח כפרופ' חבר במכון אוניברסיטאי במוסקבה. .5ב"כ התובעים מבקש לפסוק לתובעים הפסד כושר השתכרות לפי חישוב של פרופ' חבר בסולם הדרגות של אוניברסיטת תל-אביב, על כל ההטבות שבעל משרה כזו זכאי להן, ובסה"כ לפי שכר חודשי של 144, 14ש"ח לחודש בתוספת קרן השתלמות וקופת תגמולים. כמו כן מבקש ב"כ התובעים לפסוק לתובעים הפסד פנסיה. התובעים מבקשים לפסוק להם הפיצוי לפי גיל התלויים, כאשר תלות הקטינים במנוח תחשב עד גיל 20של כל אחד מהם. התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי גלובאלי על הפסד עזרת אבי המשפחה במשק הבית וחינוך הילדים. וכן מבקשים לפסוק להם הוצאות, על פי הקבלות שצורפו, בתוספת הצמדה וריבית. .6התובעים מודעים לכך שעל פי דין השווי המהוון של קצבאות השארים המשולמות על ידי המל"ל - 128, 284ש"ח ינוכה מסכום הפיצויים. את דמי המחיה המהוונים, המגיעים לילדים הלומדים בבי"ס תיכון, מבקש ב"כ התובעים שלא לנכות, מחמת חוסר ודאות אם סכומים אלה ישולמו להם. ב. .1הנתבעים מבקשים שלא לחשב כושר התשכורת המנוח על בסיס רצונו של המנוח להשתלב באוניברסיטה, ולראות ברצון זה משאלה שבלב ולא בסיס לחישוב. .2הנתבעים מבקשים גם שלא לחשב הפסדי כושר ההשתכרות על סמך השכר הממוצע במשק, המשמש בסיס לחישוב רק כאשר אין בפני בית משפט נתונים מספיקים לקבוע כושר ההשתכרות של הנפגע לגבי העתיד. הנתבעים מבקשים לחשב הפסד כושר ההשתכרות על פי תלוש השכר שהוגש. .3לעניין החישוב האקטוארי של נזקי התובעים, מבקשים הנתבעים לקבל החישוב אשר נערך מטעמם על ידי שי ספיר (שמונה מומחה מטעם בית משפט, בהסכמת הצדדים והגיש חוות דעל על פי החלטת בית משפט מיום 18.12.95לענין זכויות התובעים מהמל"ל). החישוב שנערך על ידי שי ספיר לבקשת הנתבעים כולל גם ניכוי ידה למנוח משכר צפוי של האלמנה. ג. מאחר שאין בפני בית משפט כל ראיה לכך שהתובעת אכן תשוב לעבודה בעתיד, אין להביא תחזית של עבודת התובעת במנין השיקולים. ד. .1בפני בית משפט ראיות בדבר עבודה בפועל שהמנוח עבד במסגרת החממה, בברקום. אין בפני בית משפט כל תשתית עובדתית אשר תצדיק לקבוע הפסד כושר התשכרות פרט להנחות או השערות. אין בפני בית משפט ראיות בדבר שיעור הכנסות המנוח בארץ המוצא. אין הנחות מקובלות וקבועות בדבר היקלטות אקדמאים בעבודה או השתלבותם באקדמיה. המעט שנאמר במסגרת הבאת הראיות הוא הערכה חיובית על כישוריו של המנוח, ותו לא. בנסיבות אלה, אני דוחה בקשת התובעים לקבוע למנוח דרגת פרופ' חבר באוניברסיטה. לא ידוע אם היה מתקבל לסגל האוניברסיטה ולא ידוע עד כמה היה מצליח, אם בכלל, להתקדם בסולם הדרגות. .2בפני בית משפט שתי נקודות לעגן בהן את ההערכה של כושר ההשתכרות של המנוח. האחת, השכר שקיבל בפועל; והשניה, הסיכוי לעתיד על פי השכלתו וההערכה החיובית של מעסיקיו. .3על סמך האמור לעיל אני קובעת, שמן הדין להניח שהמנוח היה מצליח להתקדם, הן לאור השכלתו והן לאור כישוריו, ועל כן אין מקום לחשב פיצויים על סמך השכר הזעום שהמנוח קיבל בעת פטירתו, סכום העולה במעט על 000, 2ש"ח לחודש בלבד. .4אינני פוסקת סכומים על חשבון פנסיה. אין כל נתונים בפני בית משפט ואין כל תשתית עובדתית המצדיקה קביעת פיצוי לתקופת הפנסיה. .5על סמך האמור לעיל אני קובעת, שזה המקרה הנכון לפסוק לתובעים פיצוי גלובאלי. בקביעת הסכום אני מביאה במניין השיקולים את הרשלנות התורמת של המנוח וכן את הסכומים המשולמים והמגיעים לתובעים מהמוסד לביטוח לאומי. .6הסכום אותו אני רואה כנכון לפסוק לתובעים כפיצוי במסגרת התובענה על הפסד שכר בעבר ובעתיד הוא 000, 350ש"ח. בנוסף אני פוסקת לתובעת סכום של 000, 50ש"ח על אבדן עזרת בן הזוג במשק הבית וחינוך הילדים. .7אני פוסקת לתובעים השבה של הסכומים שהוצאו בפועל, על פי ת/10, סכום של 585ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום 18.5.93, מלוא הסכום. ת/ 11סכום של 206ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום 29.4.93, מלוא הסכום. ת/ 12סכום של 692ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום 3.1.94, מלוא הסכום. ת/755 13, 1ש"ח, מחצית סכום הקבלה, וזאת בתוספת הצמדה וריבית מיום .12 .5.5.94על סמך כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעים את הסכומים הבאים: א. סך של 000, 400ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. הסכומים המפורטים בס"ק 11(ד)(7), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הקבלה ועד התשלום המלא בפועל. 51ג. שכר טרחת עורך דין בשיעור % 18+ מע"מ מהסכומים שנפסקו לתובעים וכן הוצאות המשפט. מקרי מוותתאונות רכיבה על סוסנפילהתביעות בגין מקרי מוות