קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות לילד שנולד מחוץ לנישואין: .1תביעת מזונות של קטין שנולד מחוץ לנישואין ושל אימו ותביעה שכנגד של הנתבע, לרבות בקשה לפיצול סעדים, הודעת צד ג' כנגד התובעת וכן הודעת צד ג' כנגד אבי התובעת (הסב). התובעת מצידה הגישה, בתגובה להליכים שננקטו על ידי הנתבע, בקשה לביצוע בדיקת רקמות, ולחלופין, למזונות זמניים. .2וזו פרשת המעשה. התובעת היא רווקה, עובדת במטה הארצי של משטרת ישראל ומשתכרת כ-500, 3ש"ח לחודש. הנתבע הוא רופא שיניים בראשית צעדיו, קיבל רישיונו בשנת .1988לאחרונה פתח קליניקה עצמאית ולשם כך נטל על עצמו חובות כבדים. הכנסתו היא כאלף ש"ח לחודש. הצדדים הכירו באקראי ואחר כך נוצרו ביניהם יחסי קירבה. החברות כללה, בין השאר, פגישות בסופי שבוע, ופגישות של מספר ימים רצופים. אין מחלוקת, כי השניים קיימו יחסי אישות. באשר לאמצעי המניעה שהשתמשו בהם, טוענת התובעת שהשתמשה לעתים בדיאפרגמה (ובשום פנים ואופן לא בגלולה) ושהנתבע השתמש לעתים בקונדום או במשגל נסוג. הנתבע, לעומת זאת, טוען, שהתובעת הבטיחה לו שהיא מוגנת בהתקן תוך-רחמי. עם זאת, מודה הנתבע שהשתמש לעתים בקונדום ובמשגל נסוג, ולעתים לא. סמוך לאחר שנותקו היחסים בין השניים, נודע לתובעת שהיא בהיריון, הנתבע הציע לתובעת לבצע הפלה, ואף הציע לממן זאת מכיסו. התובעת דחתה את הצעת הנתבע והחליטה להמשיך בהיריונה. במשך ההיריון הטרידה התובעת את הנתבע המתגורר בבית אימו, שהיא נכה ב-%.100 כשנולד התינוק בבית החולים "הדסה", הודיעה על כך התובעת לנתבע, באמצעות גיסה (כפי שעולה מתצהיריהם של הגיס ושל הנתבע). הגיס העביר לנתבע הודעה, לפיה אם יעניק הנתבע את שמו לוולד, תפסיק התובעת להטריד את הנתבע. הנתבע הגיע לבית החולים וחתם על "הודעת לידת חי". .3הנתבע הצהיר, שחתם על "הודעת לידת חי" שלא כהודאה באבהותו, אלא להפסקת הטרדותיה של התובעת. וכן, שהצעתו לשאת בהוצאות ההפלה אינה מהווה הודאה באבהותו, אלא רצון למנוע כל אפשרות של לידת הילד, שמא יבולע לו בעתיד. .4מידת ההוכחה הדרושה במשפטי אבהות היא זו הנהוגה במשפט אזרחי (ע"א 548/78 [1]). באותו עניין, טענה התובעת שקיימה יחסי אישות עם הנתבע ושהוא אבי הילוד, ואילו הנתבע הכחיש זאת מכל וכל. בית המשפט סיכם ואמר, בעמ' 744לפסק הדין: "נראה, כאמור, שלפנינו שתי גירסאות שכל אחת מהן ייתכן שהיא נכונה כשהיא לעצמה, אך אין בידינו להכריע, ללא כל ראיה נוספת, על עדיפות האחת על פני רעותה". בית המשפט מצא קיומה של ראיה נוספת כזו, בסירובו של הנתבע לקיים בדיקת רקמות וציין כדלקמן: "אך משלא באים אנו לפגוע בזכותו של האב הנטען, שלא ייפגע גופו, ואין אנו כופים עליו להיבדק ואף לא מחייבים אותו, אין להעלות על הדעת, כי לא נסיק את המסקנה ההגיונית המתחייבת מכבישת הראיה המכרעת המסורה בידו - ובידו בלבד - להוכיח במידה הקרובה לוודאי אם הוא אביה של הקטינה אם לאו. הסקת מסקנה מסירובו להיבדק בדיקת דם, מחויבת ההיגיון והמציאות היא ומקובלת היא, כאמור, ברוב המערכות המשפטיות, ואנו, כבית-דין, שהוא אביהם של קטינים, מצווים אנו על כך כדי לקיים בידו של הקטין זכותו היסודית לדעת מיהו אביו מולידו, ומיהו - בנוסף על אמו - הורהו מפרנסו". .6בעמ' 758באותו פסק-דין, נקבע, כי בית המשפט רשאי להסיק מהסירוב לערוך את הבדיקה, ככל שייראה בעיניו לנכון בנסיבות העניין (וגם לראותו כבעל משקל מכריע), רק כאשר סירב בעל-דין לערוך בדיקה, "ואין בפיו נימוק סביר לסירובו". הנתבע טוען, כי סירובו לערוך בדיקה סביר, שכן זכותו שלא לדעת, אם העובר הוא בנו אם לא. ואולם אין ממש בטענה זו. סירובו יכול היה להיות סביר אילו טען, למשל, כי לא קיים כלל יחסי אישות עם התובעת. ואולם, בעניינו דבר זה אינו שנוי כלל במחלוקת. הנתבע טוען, שהתביעה שלפנינו אינה תביעת אבהות, אלא תביעה למזונות בלבד, ועל כן בית המשפט אינו מוסמך לכפות על בדיקת רקמות, ואף אינו מוסמך לחייב את הנתבע במזונות. התשובה לכך, היא, כי שני בעלי הדין דנו, בכתבי טענותיהם, בפרשת הראיות ובסיכומיהם, בשאלת האבהות, וכי בירור שאלה עיקרית זו נדרש אגב הדיון בשאלת המזונות, לשם פיתרון השאלות השנויות במחלוקת בתובענה, לפיכך, אין צורך בהליכים פורמאליים נוספים לשם הכרעה בשאלת האבהות. .7בעניין שרון [1], בעמ' 758, נאמר מפי בית המשפט העליון כדלקמן: "מהימנותה וטיבה המדעיים של בדיקת סווג רקמות הם עתה כבר בבחינת חלק של ידיעת בית המשפט; בית משפט זה כבר סמך ידו עליה כראיה שיש בה כדי להוכיח, במידה הקרובה לוודאי, אבהות של אדם". באותו פסק-דין, נקבע, כפי שציטט בא-כוח הנתבע באופן חלקי: "אמנם, אין בתוצאותיה של בדיקה זו משום מבחן ודאות מדעית מוחלטת המתקרב תמיד להסתברות של %100, אך דרגת שלילה וחיוב העומדת כאמור לעיל, על %90, מהווה דרגת הסתברות גבוהה ביותר לצורך הוכחה משפטית הדרושה במשפטי אבהות. בהרבה מהמקרים יכול שדרגת ההסתברות תעבור את סך ה-% 90ובכמה מקרים היא מגיעה אף ל-%99" (שם, בעמ' 748). .8בנסיבות אלו, ובעקבות פסק הדין המנחה בסוגיה (ע"א 548/78 [1]), יש לתת לסירוב הנתבע לערוך בדיקת רקמות, משקל מכריע לטובת גירסתם של התובעים, שהנתבע הוא אבי הילד. אין ספק, כי ניתן היה לקצר את ההליכים במשפט זה במידה מכרעת אילו הסכים האב לבדיקת רקמות. משסירב לכך - ואין חולק על כך כי לא ניתן לחייבו לעשות זאת - עליו לשאת בהוצאות המשפט הנובעות מכך. חובות הנתבע במזונות: .9סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע שיחול הדין האישי לעניין מזונות ילדים קטינים. במקרה שלפנינו, יש להחיל את הדין העברי. את עמדת הדין העברי בנדון מסכם בספרו פרופ' שיפמן כדלקמן: "מוטלת החובה העיקרית למזונות הילדים על האב. על האם מוטלת, מכח דיני צדקה, חובת מזונות משנית, על פיה ניתן לחייבה במזונות ילדיה, בתנאי שאין להם מקור אחר לפרנסתם, אין בידו של אביהם לזונם, ואילו ידה משגת לשם כך. עם זאת, חובת האב היא לסיפוק צרכיהם ההכרחיים של הילדים. מעבר לכך, עשויה להיות מוטלת על שני ההורים, מכח דיני צדקה, חובת מזונות לילד, כדי להעניק לו רמת חיים גבוהה יותר, וזאת במידה שלהורים יכולת כספית מתאימה לכך. לענין תוספת זו, שווה חובתה של האם בעלת היכולת לחובתו של האב בעל היכולת" (שיפמן, דיני משפחה בישראל (כרך ב, תשמ"ט, 254). הלכות אלו, המובאות בספרו הנ"ל של פרופ' שיפמן נקבעו וסוכמו בשורה ארוכה של פסקי-דין, ביניהם ע"א 166/66 [2] בעמ' 536; ע"א 425/68 [3]; ע"א 591/81 [4], בעמ' 454-458; ע"א 469/84 [5]. הסכום החודשי הנדרש בענייננו הוא 500, 2ש"ח. סכום זה נראה בעיניי מופרז, אף כי אין ספק, כי בשלב זה של חיי התינוק, ההוצאות הכרוכות בטיפול בו גבוהות. יש צורך ב"טיטולים" שעלותם מרובה, יש צורך במטפלת בשעות שהאם עובדת לפרנסתה ויש צורך בשמרטף בעת שהאם מבקשת לצאת את הבית. נראה לי, כי הסכום המינימלי שיש לחייב בו את הנתבע הוא 900ש"ח לחודש, עד הגיע התינוק לגיל שלוש. לאחר מכן, יופחת סכום המזונות ויועמד על סך 500ש"ח (כערכם היום). סכום חודשי זה כולל את צרכיו ההכרחיים של הקטין והן את חלקו של הנתבע בצרכיו שאינם הכרחיים מ"דין צדקה". כמו כן, על הנתבע לשלם עבור הוצאות ראשוניות חד-פעמיות (כגון, מיטה, שידה, עגלה, מכשיר אדים ועוד), סכום כולל של אלף ש"ח. בקביעת סכומי המזונות הנ"ל, התחשבתי בכך שמשכורתה החודשית הממוצעת של התובעת הינה בסך 500, 3ש"ח, ואילו זו של הנתבע עומדת על סך 000, 1ש"ח בלבד. לתובעת דירה בת ארבעה חדרים בבעלותה ואף יש לה מכונית משלה. .10הנתבע טוען, שהתובעת נטלה על עצמה את החיוב הבלעדי למזונות, ועל כן פטור הוא מחיוב זה. החוזה הראשון שמצביע על כך, לטענת הנתבע, אינו הסכם מפורש אלא הסכם בין התובעת לבין הנתבע, לאי-הולדת ילד. חוזה זה - כך טוען בא-כוח הנתבע - נכרת בעת שקיימו השניים יחסי אישות, הנתבע שאל אז את התובעת, אם היא משתמשת באמצעי מניעה. לטענת הנתבע, ענתה התובעת שהיא מוגנת על ידי התקן תוך-רחמי. חרף זאת, נקט לעתים הנתבע אמצעי מניעה גם מצידו. לטענתו, בהתנהגותו זו, הבהיר הנתבע, והתובעת קיבלה זאת, שהוא מתנגד להולדת ילד. התשובה לכך היא כפולה. ראשית, לא הוכחה טענת הנתבע, שהתובעת אמרה שהיא משתמשת בהתקן תוך-רחמי. התובעת מכחישה זאת, וטוענת, כי אמרה שהיא משתמשת בדיאפרגמה שנית, על פי הצהרת התובעת, גם עבורה היה ההיריון הפתעה גמורה. אין חולק על כך, כי ההיריון לא היה מתוכנן, ואולם, גם לא הוכחה תרמית או הטעיה של התובעת כלפי הנתבע. ההיריון בא כהפתעה לשני הצדדים, אלא שהתובעת קיבלה אותו בדיעבד בברכה ואילו הנתבע קיבלו כאסון. ואולם, שני מבוגרים המקיימים יחסי אישות בהסכמה הדדית, תוך שימוש באמצעי מניעה, חזקה עליהם, כי הם מביאים בחשבון את האפשרות, כי כתוצאה מיחסים אלה יוולד ייצור אנוש, למרות שימוש באמצעי מניעה, מכל מקום עליהם להביא בחשבון קיום אפשרות כזאת. ואם שני מבוגרים רגילים כך, על אחת כמה וכמה הנתבע, שהוא רופא. הטענה "כי ניתן לפתור" היריון בלתי רצוי על ידי הפלה, אין בה ממש ולו רק מהטעם שלא ניתן לכפות ביצוע "הסכם" זה. .11החוזה השני, עליו מצביע הנתבע, לפיו התובעת נטלה על עצמה את החיוב למזונות הקטין, הוא ההסכם לפיו, אם יחתום הנתבע על "הודעת לידת חי" היא תימנע מלהטרידו עוד. מתצהירי הנתבע וגיסה של התובעת, לא ברור, אם התחייבה התובעת להימנע מהטרדות מהסוג שנעשו משך היריונה של התובעת (כגון, שיחות טלפון לאם הנתבע וכד'), או שהכוונה היתה שהתובעת לא תתבע את הנתבע למזונות הקטין. מכל מקום, גם אם נניח שהכוונה היתה לפירוש האחרון, אין בכוחו של חוזה כזה (בין הורים) לחייב את הקטין. הלכה זו ותיקה ומושרשת, ונקבעה פעמים אין ספור, למשל, בר"ע 120/.69 [6]; ד"נ 4/82 [7], בעמ' 203; רע"א 275/87 [8], בעמ' 521, ורבים אחרים. בע"א 404/70 [9], בעמ' 378, נקבע, כי הסכם בין ההורים למזונות הקטין, יחייב את הקטין רק אם ברור, כי טובת הילד לבדה היא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר. לא כן היה בעת החתימה על "הודעת לידת חי". יתר על כן, הנתבע עצמו מודה, כי ביטל הסכם זה וחזר בו מהכרתו ביילוד כבנו, וזאת, לאור דרישת התובעת לחייבו בתשלום מזונות. התוצאה היא, איפוא, שאין לייחס משקל להודאת הנתבע במסמך "הודעת לידת חי" .12ועתה, לעניין ההודעות לצדדים שלישיים: ההודעה הראשונה היא ההודעה לאבי התובעת. הודעה זו נמסרה לאחר המועד החוקי, הקבוע בתקנה 220(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- .1984אין כל סיבה מוצדקת להארכת מועד, מכיוון שקל היה לברר אם יש לתובעת הורים, ולאתרם. יתר על כן, לפי סעיף 4לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), חובת הסב למזונות קמה רק אם הקטין אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיפים 2, 3, לאותו החוק, אך לא אם יש בידי הורי הקטין לפרנסו. ההודעה השנייה היא ההודעה לתובעת. כבר דנתי לעיל בסוגיה זו, ואין מקום לדיון נוסף בנדון. .13אני מחייב, איפוא, את הנתבע לשלם לתובעת מזונות בסך 900ש"ח לחודש, מיום הולדת הקטין ועד מלאת לו שלוש שנים ולאחר מכן - 500ש"ח לחודש. כמו-כן, אני מחייבו בתשלום הוצאות ראשוניות, עם לידת הקטין בסך 000, 1ש"ח. כן אני מחייבו בהוצאות המשפט ונוסף על כך בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 000,5 ש"ח, בצירוף מע"מ. כל הסכומים יהיו צמודים למדד.קטיניםנישואין / חתונהמזונות ילדיםמזונות