קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות מהעזבון לגרושה שגרה עם המנוח: .1בפני תביעת מזונות מעזבון המנוח, בהסתמך על סעיף 57(ג) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, (להלן: חוק הירושה). התובעת, שהיתה אשתו של המנות והתגרשה ממנו ב- 10.12.87(נ/ 2+ נ/ 3+ סעיף 3של ת/1), שבה אליו, ביוני או ביולי 1988, ולפי טענתה המקובלת עלי, חיה עמו מאז חיי משפחה במשק בית משותף (ללא נישואין) עד ליום מותו ב-.6.11.89 המשיבים חלקו, אמנם, על העובדה הנטענת כאמור, אך מהימנת עלי עדות העד יוסף מילר, נהגו של המנוח, שתמכה בגירסת המבקשת האמורה. יודגש, כי הזכות למזונות, לפי סעיף 57(ג) לחוק הירושה, איננה תלויה באורך התקופה שבה חיו בני הזוג חיי משפחה במשק משותף (ללא נישואין). עוד יודגש, כי אין להשוות, בהכרח, את כל האלמנטים הנדרשים להוכחת זכותה של מי שחיה חיי משפחה במשק בית משותף (לפי סעיף 55לחוק הירושה), לאלמנטים הנדרשים להוכחת זכותה של כזו למזונות, לפי סעיף 57(ג) לחוק הירושה. סעיף 55לחוק הירושה מדבר על "מעין צוואה", לכן ודאי שעל בית המשפט להשתכנע במידה מספקת, מהנסיבות שהתקיימו עובר למותו של המנוח, שהמנוח ראה באישה את זו שהיה מבקש להנחיל לה את עזבונו עם מותו. אין הדבר כך בזכויות למזונות מן העזבון. זאת, משום שזכות אישה למזונות, להבדיל מזכויותיה כנהנית מצוואה, איננה תלויה ברצונו הטוב של המוריש (המצווה). הזכות למזונות נובעת מעצם הנישואין או כבדוננו, מכוח מצוות המחוקק, שראה, לעניין מזונות מן העזבון, חיי משפחה במשק בית משותף, נישואין. לכן, מאחר ששוכנעתי, שהתקיימו חיי משפחה במשק בית משותף בין המנוח והמבקשת, בחודשים האחרונים לחיי המנוח ועד ליום מותו, נראה לי, עקרונית, שהמבקשת זכאית למזונות מהעזבון. .2יתרה מכך, אמנם הדבר לא נטען בפניי, אך נראה לי, שמנקודת ראות של דין תורה, המחייב בין המנוח והמבקשת, ששניהם יהודים, חזרתם לחיי משפחה משותפים, הפכה אותם לנשואים מחדש, אף שלא התקיים טכס נישואין חדש. קיימא לן במשנה (בפרק שמיני של מסכת גטין [א]) "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי... בית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני" (וראה עוד בתלמוד בבלי, גטין דף פ"א [ב]). בעקבות הלכה זו פסק הרמב"ם (במשנה תורה, הלכות גירושין, פרק עשירי הלכה י"ז [ג]) "המגרש את אשתו, וחזר ובעלה בפני עדים, קודם שתנשא לאחר... הואיל ואשתו היתה הרי זו בחזקת שהחזירה לשם קידושין וצריכה ממנו גט שני". כך נפסק גם בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קמ"ט סעיף א [ד]): "המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים (ומוסיף הרמ"א: "או שגלוי לכל שבא אליה כגון שנשאה"), הואיל ואשתו התה הרי זה, בחזקת שהחזירה, ולשם קידושין בעילתו, וצריכה ממנו גט שני". ראה גם ע"א 524/87 [2]. עדיין, ובכל מקרה, בין שהמבקשת היתה נשואה למנוח, עובר לפטירתו, ובין שהיא זכאית למזונות מן העזבון, מחמת היותה חיה עימו חיי משפחה במשק בית משותף עובר לפטירתו, יש לבדוק אם התמלאו התנאים הקבועים, בסעיף 59לחוק הירושה, לעניין זכותה של המבקשת למזונות מן העזבון. .3אין חולקים על כך, כי שווי העזבון (סעיף 59(1) לחוק הירושה) מספיק וגדול דיו בדי לזון את המבקשת בהרחבה (ראה פרטת העזבון ת/6). אין גם מחלוקת של ממש (כיום) בדבר היקף ההכנסות והנכסים העומדים כיום הזה ובעתיד לרשותה של המבקשת: (סעיף 59(4) לחוק הירושה), כדלקמן: א. הכנסה מהשקעה של 000, 60ש"ח דמי מזונות ל- 5שנים ששולמו למבקשת מראש על פי הסכם הגירושין (נ/3), סך של - 500ש"ח לחודש ב. גימלת הביטוח הלאומי, סך של - 650ש"ח לחודש ג. פיצויים מגרמניה 600מארק לחודש, שהם בשקלים חדשים - 840ש"ח לחודש ד. הכנסה צפויה משכ"ד של דירת המבקשת בתל-אביב, לפי 500$ לחודש, שהם בקלים חדשים - 200, 1ש"ח לחודש ה. הכנסה שוטפת מרווחים על ניירות ערך והשקעות, בסדר גודל של כ-000, 200ש"ח, הנותנים תשואה חודשית של כ- 000, 1ש"ח לחודש (כל זאת תוך שמירת ערך ההשקעות) בסך הכל: 190, 4ש"ח לחודש הנה כי כן, הכנסותיה החודשיות של המבקשת מסתכמים בסך של 190, 4ש"ח לחודש, מבלי שייפגע ערך ההשקעות שלה. עוד יש לציין, כי החל מיום 9.12.92ועד יום מותה או עד שהמבקשת תינשא, היא תהיה זכאית לסך של 000, 1ש"ח לחודש, בצירוף דמי הצמדה על בסיס המדד שפורסם ביום 15.11.87ראה סעיף 3בנ/ 3- הסכם הגירושין). יתרה מכך, אין שום סיבה מוצדקת שהמבקשת תשקיע את סך ה-000, 60ש"ח, שקיבלה מראש, ותחיה רק מפירות ההשקעה; הרי זה ניתן לה כמזונות שוטפים, ולא לשם יצירת קרן קיימת. מצד שני, יש להביא בחשבון הוצאותיה של המבקשת גם שכר דירה או להמנע מלהביא בחשבון הכנסותיה את שכר הדירה הראוי שהיא מקבלת או צריכה לקבל מהשכרת דירתה בתל-אביב. .4מה שנותר לברר כדי לקבוע את הקף זכותה של המבקשת מן העזבון, הוא רמת החיים של המנוח והמבקשת, כפי שהיתה ערב מות המוריש, או בשינוי בצרכיה, שחל, אם חל, עקב מות המנוח (סעיף 59(3) לחוק הירושה). יאמר מייד, שהמבקשת איננה טוענת שחל שינוי לרעה במצבה האישי או הבריאותי, המחייב הגדלת רמת החיים שהיא היתה מורגלת לה בעבר. אדרבה, היא תובעת להשאר באותה רמת חיים שהיא נהנתה ממנה ערב מות המנוח. המבקשת טוענת, שרמת החיים שהורגלה לה תוך כדי חיי המשפחה שלה עם המנוח, היתה גבוהה באורח בולט. לטענת המבקשת, סיפק לה המנוח לצורכי משק הבית, עבורה ועבור המנוח, כ000, 5ש"ח לחודש (מלבד דיור בדירתו רחבת הידיים) וכן טיולים בחו"ל, שהייה במלונות יוקרה לנופש, הסעה במכונית המרצדס של המנוח או במוניות מיוחדות, בילויים בקונצרטים ובהצגות תיאטרון. מעדותו של הנהג יוסף מילר, המהימנת עלי, ומעדותו של עו"ד שרון מנהל העזבון, שגם היא מהימנת עלי, ושלמעשה כמעט ולא נחקר בחקירה נגדית, עולה תמונה שונה. מתברר, שרמת החיים של המבקשת והמנוח היתה סבירה, אך לא גבוהה באורח בולט. היה מתח בלתי פוסק בין דרישת המבקשת להגדלת הוצאות המחיה וגישתו ההפוכה של המנוח, ששאף לצימצמן. נכון שהיו מדי פעם נסיעות לחו"ל של בני הזוג, וכן בילויים אחרים, אבל לא היתה הפרזה בכך ולא הייתי אומר שהוצאות המחיה של המשפחה בחיי המנוח היו מעבר לכ-000, 10ש"ח לחודש (בערכים של היום), וזה כולל נסיעות לחו"ל, בילויים וכדומה. המבקשת הדגישה מאוד את הזכות שהיתה לה לנסוע ב"מרצדס" של המנוח. מהימנת עלי עדות הנהג מילר, שזכות זו לא היה לה ערך משמעותי, שכן, היא התבצעה רק לפעמים. כמו כן, יצויין, שה"מרצדס" היתה שייכת לחברות אותן ניהל המנוח, ולא לו אישית, והיא שימשה לו בעיקר לעסקיו. נראה לי, שאם כיום יכולה הכנסתה החודשית של המבקשת להגיע עד כדי כ- 000, 5ש"ח לחודש, הרי שרמת החיים שלה כיום, איננה נמוכה מרמת החיים שהיתה לה בחיי המנוח. בל זאת, מבלי שייפגע ערך מירב השקעותיה, ומבלי שהיא מחוייבת במעשי ידיה לבעלה (מחמת פטירתו). אמת, בחייו של המנות יכולה היתה המבקשת לחסוך את הכנסותיה ממקורותיה, כי היא התפרנסה מהמנוח, ואילו כיום חלק מהכנסותיה שלה משמשים לפרנסתה, דא עקא, שכיום הזה אין למבקשת, למגינת ליבה, חובות של עקרת בית כלפי המנוח. זאת, כאשר לפי עדותה, היא התמסרה לכך בחייו והקדישה לכך הבה מכוחה וממרצה. .5כך שלסיכום נראה לי, שבהתחשב ברמת החיים, שהורגלה לה המבקשת בחיי המנוח עימו, בהכנסותיה, ובנכסיה ובקיצבה החודשית שנקבעה למבקשת בהסכם הגירושין (נ/3), שהפך לחלק בלתי נפרד מצוואת המנוח מיום 19.2.89(שקויימה ב- 1.4.90בתיק עז' 2413/89), לא השתנתה לרעה רמת החיים שהמבקשת הורגלה לה בחיי המנוח, ולכן אין מקום לפסיקה נוספת של מזונות לטובת המבקשת. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דוחה אני את תביעת המבקשת למזונות, למדור ולפיצויי פיטורים. בנסיבות כאלה, לכאורה זכאים המשיבים להוצאות, אך נראה לי, שלפנים משורת הדין, יכולים היו הם להיות יותר נדיבים כלפי המבקשת, ולכן אינני פוסק הוצאות לטובתם. עיזבוןמזונות