קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת תביעה נגזרת בהעדר עילה אישית: (ביחס לנתבעים 3ו-4) .1א. החברה מבני גרניט י. פ. בע"מ (להלן - "מבני גרניט") הינה חברה פרטית שמטרותיה לעסוק בבניית מבנים ודירות ומכירתם וביצוע עבודות קבלניות. מניותיה של מבני גרניט (הן המניות הרגילות והן מניות היסוד) מוחזקות על ידי דינה יניב (להלן - "דינה") וחיים פרוזר (להלן - "פרוזר") בחלקים שווים ביניהם: לכל אחד מהם 000, 500מניות רגילות ומנית יסוד אחת. ב. למבני גרניט שני דירקטורים שמונו מכח מניות היסוד של החברה: פרוזר, מצד אחד, ואלדד יניב (להלן - "אלדד"), בנה של דינה, מן הצד השני. ג. המשיבים, דינה ואלדד, (שניהם יחדיו יקראו להלן - "התובעים") הגישו לבית משפט זה תביעה נגזרת כנגד פרוזר (הנתבע מס' 1), כנגד החברה יסודות ח.פ. בע"מ (הנתבעת מס' 2, להלן - "יסודות בע"מ"), וכנגד אברהים ג'ברין ועבלה ג'ברין (הנתבעים 3ו-4, ששניהם יחדיו יקראו להלן - "ה"ה ג'ברין") וכנגד מבני גרניט (נתבעת מס' 5, כנתבעת פורמלית) (ת.א. 685/98). ד. בבקשה שלפני (בשא 3280/98) טוענים ה"ה ג'ברין שהתובענה אינה מגלה עילת תביעה אישית כנגדם ועל כן הם עותרים למחוק את התביעה, ככל שהיא מתייחסת אליהם, על הסף. .2התביעה א. התובעים טענו בתביעתם כי ביום 28.12.97הקים פרוזר את יסודות בע"מ שמטרותיה ויעודה "זהות לחלוטין" לאלה של מבני גרניט. פרוזר הוא, לפי הטענה, "בעל השליטה המוחלטת" והדירקטור היחיד ביסודות בע"מ וכתובת משרדה הרשום הוא בדירתו הפרטית. ב. התובעים טענו כי בחודש דצמבר 1997החל אלדד לגלות, "להפתעתו המוחלטת" - "(...) כי פרוזר מנהל פעילות מקבילה ומתחרה לפעילותה של מבני גרניט, שלא באמצעות מבני גרניט, תוך שהוא מנצל הזדמנויות עסקיות של מבני גרניט אשר הגיעו לידיעתו בשל היותו בעל מניות, דירקטור ומנהל כללי שלה. (...)". ג. התובעים טענו בתביעתם כי פרוזר נערך לביצוע פרוייקטים בעצמו או ביחד עם אחרים, ושלא באמצעות מבני גרניט. לטענתם, פרוזר הקפיד לשמור כלפי חוץ על אצטלא של יחסים תקינים עם שותפיו במבני גרניט אך הסתיר מהם את קיומם של הפרוייקטים האמורים, את פוטנציאל הרווח הגלום בהם וכמובן "את העובדה שהוא מעונין ליטול אותם לעצמו ולהפיק לעצמו את הרווח הצפוי מהם". ד. בתביעתם פרטו התובעים סידרה של פרוייקטים שבהם באה לידי ביטוי התנהגותו של פרוזר באופן הפסול האמור. פרוייקטים אלה, טענו התובעים, יכולים וצריכים היו להיות מבוצעים על ידי מבני גרניט או במעורבותה, דבר שיכול היה להכניס לקופת החברה רווחים גדולים ויפים. רווחים אלה, כך נטען, נמנעו ממבני גרניט בשל התנהגותו של פרוזר, ותחת זאת נהנו מן הרווחים פרוזר עצמו, או גורמים שהיו מעורבים עמו בביצוע הפרוייקטים האמורים. ה. התובעים טענו כי פרוזר זנח, למעשה, את מילוי תפקידו כדירקטור וכמנכ"ל משותף של מבני גרניט. לדבריהם - "(...) פרוזר, בהפגינו חתרנות בלתי נלאית, דאג למעשה ל"ייבושה" המוחלט של מבני גרניט. בכך סגר עליה את המעגל - מצד אחד הוא דאג למנוע ממנה עבודות ומצד שני הוא דאג, ובכך השלים את החסר במלאכתו, שכל פעילות פוטנציאלית העשויה להגיע למבני גרניט, תיוותר בידיו ותיועד לו ולשותפיו החדשים (אברהים, עבלה, גייר ואחרים) בלבד. פרוזר פעל כך לאחר שנכשלו נסיונותיו (...) להשתלט על מבני גרניט". ו. התובעים ביססו את תביעתם על כמה וכמה עילות: תרמית; הפרת חובת אמון; ניהול ענייני החברה תוך המצאות במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו בחברה לענייניו האישיים ותפקידו בחברה אחרת; תחרות אסורה עם עסקי החברה; התנהגות שלא בתום לב שאיננה לטובת החברה בכללותה; הסתרת מידע בניגוד לחובת הגילוי ופגיעה בקניינם של התובעים. ז. בתביעתם עתרו התובעים לסעד כספי (כנגד פרוזר בלבד), לסעד הצהרתי, לצווי מניעה קבועים ולחיוב במתן חשבונות ומסמכים. הסעיף שבו עתרו התובעים למתן סעד כנגד ה"ה ג'ברין הוא סעיף .64.3בסעיף זה עתרו התובעים לכך שבית המשפט יורה על מתן צווים קבועים אשר יקבעו, בין היתר (ובכוונתי להביא כאן רק את חלק הסעיף שבו נתבקש סעד כנגד ה"ה ג'ברין) כדלקמן: " 64.3.1(...) 64.3.2הנתבעים ימנעו מלבצע כל פעולה וימנעו מלהמשיך ולבצע פעולה כל שהיא שלא באמצעות מבני גרניט, בקשר עם העסקאות או הפרויקטים הבאים: פרוייקט "הראל"; פרוייקט "נשר"; פרוייקט "ווג'ווד" בחיפה; פרוייקט "ואדי סליב" בחיפה; פרוייקט "רחוב פאר" בחיפה; פרוייקט "אח"י אילת" בחיפה; פרוייקט "רחוב גבעת דאונס" בחיפה; פרוייקט "עפולה"; פרוייקט "מעלות"; פרוייקט "מגדל העמק"; פרוייקט "שבי ציון"; פרוייקט "המושבה הגרמנית" בחיפה; פרוייקט "קרית אליעזר" בחיפה; פרוייקט "הכנסיה הרוסית" בחיפה; ובקשר עם כל עיסקה או פרוייקט אחר אשר הגיעו לידיעתם של הנתבעים תוך כדי או עקב היותו של הנתבע מס' 1(פרוזר. ע.ג.) בעל מניות ו/או דירקטור ו/או מנהל כללי של מבני גרניט; והנ"ל בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמם ובין ביחד עם אחרים, באמצעות תאגידים בשליטתם ו/או תאגידים הקשורים עימם; 64.3.3(...) 64.3.4כי הנתבעים מספר 3ו- 4(היינו ה"ה ג'ברין. ע.ג.), בין בעצמם ובין באמצעות תאגידים שבשליטתם ו/או תאגידים הקשורים עימהם, יימנעו מלבצע כל פעולה או עיסקה עם הנתבעת מספר 2(היינו, יסודות בע"מ. ע.ג.), שהיא בתחומי עיסוקה של מבני גרניט, ויימנעו מלבצע כל פעולה או עיסקה כאמור עם הנתבע מספר 1(היינו, פרוזר. ע.ג.) שלא באמצעות מבני גרניט, לרבות (ומבלי למעט מהאמור לעיל) כל פעולה או עיסקה הקשורה בפרוייקטים המנויים בסעיף 63.3.2לעיל או בפרוייקטים אחרים שהגיעו לידיעתם עקב היותו של הנתבע מספר 1בעל מניות, ו/וא דירקטור ו/או מנהל כללי משותף של מבני גרניט". .3טענות המבקשים (ה"ה ג'ברין) בבקשתם לסילוק התביעה כנגדם על הסף א. ה"ה ג'ברין, באמצעות בא כוחם המלומד עו"ד שמעון איל, טענו שהתובעים הגישו לבית המשפט "כתב תביעה ארוך ומיגע". אך למרות זאת - "(...) כתב התביעה אינו מראה ו/או מאזכר - לא באופן מפורש, לא במשתמע ואף לא ברמיזה, כל עילה אישית כלפי השניים, ונהפוך הוא. חרף השימוש הנרחב שעשה ב"כ המשיבים בשמותיהם של המבקשים הרי שברור בעליל, הן מהנטען בכתב התביעה והן מנספחיו, כי כל המעשים המיוחסים להם, מבלי לפגוע בהכחשתם אותם, נעשו כולם במסגרת ועבור החברות שבבעלותם, חברות הרשומות כדין ובעלות יישות משפטית משל עצמן. בנסיבות האמורות, אף לו היה שמץ של בסיס בטענות המשיבים באשר למסכת העובדתית, הרי שאין בינם לבין המבקשים כל יריבות ו/או עילת תביעה אישית". ב. עו"ד איל הוסיף וטען כי התובעים עתרו בתביעתם לסעד כספי, אך, "שלא בטעות", הם לא עתרו לסעד כזה כנגד ה"ה ג'ברין. ג. בא כוחם של ה"ה ג'ברין טען כי - "(...) חרף העובדה כי הם (היינו התובעים. ע.ג.) לא הראו כל עילה לתביעה כנגד המבקשים במסגרת כתב התביעה כולו, הרי שבסעיף 64.3.2ובסעיף 64.3.4הם לא הססו לדרוש למנוע מהמבקשים ותאגידים אחרים (שוב, גופים משפטיים שכלל אינם צד לדיון אף שהסעד המבוקש כנגדם עשוי לגרום להם נזקים בל יתוארו) את חופש ההתקשרות והעיסוק ולחייב אותם להתקשר עם חברת מבני גרניט בלבד, סעד שאף אם היה לו בסיס איתן בכתב התביעה ספק אם היה מקום לתיתו, במיוחד בעידן "המהפכה החוקתית" בו ניתנה לחופש העיסוק הגנה "לא קונבנציונאלית", לא כל שכן כשכתב התביעה, ארוך ומפורט ככל שיהיה, אינו מראה למעשה כל עילה כנגד המבקשים". .4תשובת התובעים לבקשה לסילוק התביעה על הסף א. באי כוחם המלומדים של התובעים, עורכי הדין ראובן רייף וחגית בלייברג, טענו כי הבקשה משוללת כל יסוד עובדתי או משפטי ובקשו לדחותה. ב. באי כוחם של התובעים טענו כי הלכה פסוקה היא כי על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בשוקלו את האפשרות לסלק תביעה על הסף. "קל וחומר כאשר העובדות מגלות עילה של ממש, כפי שהוא המצב בענייננו". ג. עורכי הדין רייף ובלייברג טענו כי - " .19המבקשים פועלים, כפי שפורט בכתב התביעה, לסייע לפרוזר להרחיק ממבני גרניט כל עיסקה או פרוייקט פוטנציאליים שמתאימים לה ואשר יכולים היו להתבצע על ידיה אלמלא המכשול שהציב פרוזר בסיועם של המבקשים, בין היתר בדרך של גילוי התעניינות באותם פרוייקטים ואף הגשה של הצעות ממשיות בהקשרן. חשוב לציין, אין בידי המשיבים לדעת האם פועלים המבקשים בעצמם או באמצעות חברות בשליטתם, ואם באמצעות חברות בשליטתם, באילו חברות מדובר. .20בתמצית יובאו אותם מקרים בהם התגלה למשיבים, לאחר חקירה שנאלצו לנהל, שהמבקשים מסייעים לפרוזר בנסיונו לרוקן את מבני גרניט מתוכן או לפגוע במעמדם של המשיבים בה, ובעיקר במעמדו ובתפקידו של אלדד (...)". וכאן בא פירוט של אותם מקרים שבהם, לטענת עורכי הדין רייף ובלייברג, התגלה למשיבים "שהמבקשים מסייעים לפרוזר", כאמור. ד. עורכי הדין רייף ובלייברג ראו להדגיש בתשובתם כי המסכת העובדתית הסבוכה שפורטה בכתב התביעה נתגלתה לאלדד באקראי. לדבריהם - " .21(...) כפי שפורט בכתב התביעה, נתגלה לאלדד לתדהמתו כי חלק מפעולותיו הפסולות של פרוזר נעשה בסיועם של המבקשים. מאחר ואין המדובר בפעולות שנעשו בגלוי, אלא בפעולות שהוסתרו מאלדד, ברי, כי אין המשיבים מתיימרים לדעת, ואף אין לצפות מהם כי ידעו, באילו כשירויות ביצעו המבקשים את המעשים המיוחסים להם. יתכן כי סייעו לפרוזר בכשירותם בחברות שבבעלותם דהיום, כפי שטוענים המבקשים. ובאותה מידה אפשר שהסיוע ניתן בכשירותם בחברות לא נודעות אחרות או נוספות. עוד יתכן כי המבקשים פעלו בכשירותם כאנשי עסקים מקורבים לפרוזר אשר זיקתם לחברות שבבעלותם, לעניין הטענות המועלות נגדם, הינה מקרית ולא נועדה אלא לאפשר להם לחסות בצילו של חיץ מלאכותי בינם לבין החברות שבשליטתם. .22משכך, אין להעלות על הדעת שכדי להביא להפסקת סיועם של המבקשים למעשיו הקלוקלים של פרוזר, ידרשו המשיבים לאתר כל מסגרת עסקית בה פעלו המבקשים ולפנות בתביעה נפרדת כלפי כל חברה וחברה בה עשויים היו המבקשים להמצא בכל זמן וזמן". ה. באי כח התובעים הוסיפו וטענו כי "אם לא די בכך" הרי שהם מבקשים להפנות את בית המשפט לפרשת החקירה שנערכה על ידי משרד "פויירשטיין - גזית מהנדסים בע"מ", לבקשתו של אלדד, כמפורט בכתב התביעה. מחקירה זו עלה, טענו עורכי הדין רייף ובלייברג בתשובתם לבקשה - "(...) כי פרוזר אישר בעבר לחברת ג'ברין תשלומים חריגים, שהוצאו שלא כדין מקופתה של מבני גרניט". באי כוחם של התובעים טענו כי - "(...) לתשלומים האמורים אין בסיס ואין זאת אלא שפרוזר דאג להעשיר את קופתה של חברת ג'ברין על חשבונה של מבני גרניט. (תשומת לב בית המשפט מופנית לסעיפים 17- 20לכתב התביעה אשר דן במעורבותם של המבקשים לתרמית מבני גרניט)". ו. עורכי הדין רייף ובלייברג הוסיפו וטענו שכתב התביעה מגלה עילה המבוססת על מספר לא מבוטל של עיסקאות "בהם מילאו המבקשים תפקיד נכבד ומרכזי בסיוע לפרוזר לנצל הזדמנויות עיסקיות של מבני גרניט, תוך הכשלת עיסקאות שיכולות היו להגיע למבני גרניט או בסיוע לפרוזר בהסתרת פרטים אודות עיסקאות מאלדד; כמו גם בקבלת תשלומים שלא כדין בגין פרוייקט נווה שאנן". ז. באי כח התובעים הצביעו על כך שבכתב התביעה נתבקש סעד כנגד ה"ה ג'ברין: "(...) הסעד שהתבקש (...) בדין התבקש. באשר מטרתו למנוע מהמבקשים מלבצע עיסקאות שפוגעות במבני גרניט מחמת שהושגו בדרך של עשיקת מבני גרניט מהם". .5דיון א. עיינתי בכתב התביעה עיין היטב. כך גם עיינתי בטענות באי כח הצדדים. הגעתי למסקנה כי הדין עם המבקשים וכי התביעה כנגד ה"ה ג'ברין צריכה, אכן, להיות מסולקת על הסף. הלכה פסוקה היא כי - "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו". [כך צוטטה ההלכה שנפסקה בע.א. 109/49, פד"י ה' עמ' 1585, בספרו של הנשיא המנוח ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי", (מהדורה שביעית בעריכת השופט ד"ר שלמה לוין), בעמ' 383]. בחנתי את כתב התביעה הארוך והמפורט, המשתרע על פני 22עמודים ועשרות רבות של סעיפים ותת סעיפים, והגעתי למסקנה שגם אם יוכיחו התובעים את כל הנטען על ידם, אין בעובדות המפורטות בתובענה כדי לזכותם בסעד כלשהו כנגד ה"ה ג'ברין. אם ה"ה ג'ברין לא היו מתגוננים כנגד התביעה והתובעים היו מבקשים פסק דין בהעדר הגנה הייתי דוחה את בקשתם מן הטעם שאין באמור בכתב התביעה כדי להצמיח עילת תביעה שתזכה אותם בסעד כנגד ה"ה ג'ברין. ב. נראה שכתב התביעה נוסח, מלכתחילה, כנגד פרוזר בלבד. פרוזר הוא הציר המרכזי בתביעה וכל הטענות סבות סביבו ומתייחסות אליו. ה"ה ג'ברין, או החברות שבשליטתם, א.ע. השלום יזמות ובניה בע"מ, ו-א. ג'ברין חברה קבלנית לבנין ופיתוח (1982) בע"מ, מוזכרים בכתב התביעה רק בשולי הדברים, אגב התייחסות לפרוזר. הדבר בולט במיוחד בפרק ג. שבו פורטו "עילות התביעה". כל העילות שפורטו שם, מתייחסות לפרוזר: פרוזר הוא שהפר, לפי הטענה, את חובת האמון המוטלת עליו כדירקטור במבני גרניט (סעיף ג. 1לכתב התביעה); הוא זה שניהל, לפי הטענה, את ענייני החברה תוך המצאות במצב של ניגוד עניינים בן תפקידו בחברה לענייניו האישיים ותפקידו בחברה אחרת (סעיף ג. .1.1לכתב התביעה); הוא שקיים, לפי הטענה, תחרות אסורה עם עיסקי החברה (סעיף ג. .2.1לכתב התביעה); הוא זה שהתנהג, לטענת התובעים, התנהגות שלא בתום לב שאיננה לטובת החברה בכללותה (סעיף ג. .3.1לכתב התביעה); הוא זה שלמרות חובתו כדירקטור במבני גרניט, לא נמנע, לטענת התובעים, מניצול הזדמנויות עיסקיות לשם עשיית רווח אישי (סעיף ג. .4.1לכתב התביעה); הוא זה שכנושא משרה, הסתיר, לפי הטענה, מידע בניגוד לחובת הגילוי החלה עליו על פי פקודת החברות (סעיף ג. .5.1לכתב התביעה); והוא זה שפעולותיו מהוות, לטענת התובעים, פגיעה חמורה בזכויותיהם הקנייניות (סעיף ג. .2לכתב התביעה). ומהי, על פי הטענה, עילת התביעה כנגד ה"ה ג'ברין? חוששני כי איש לא טרח לבנות עילת תביעה כנגד ה"ה ג'ברין! יש להצטער על שבאי כוחם של התובעים לא ראו לנכון, בנסיבות אלה, להסכים לבקשה לסילוק התביעה כנגד ה"ה ג'ברין על הסף. ג. למותר לציין כי אין בין התובעים לבין ה"ה ג'ברין, באופן אישי, קשרים חוזיים כלשהם. חוששני כי התובעים אף לא השכילו להצביע בתביעתם על עוולה נזיקית כלשהי שביצעו ה"ה ג'ברין כלפיהם. בתשובתם לבקשה טענו עורכי הדין רייף ובלייברג כי ה"ה ג'ברין סייעו לפרוזר בביצוע חלק מן המעשים הפסולים שיוחסו לו (סעיף 21לתשובה). ברם, חוששני שאין בעובדות שפורטו בכתב התביעה, כנוסחו דהיום, כדי ללמד על סיוע למעשה פסול כלשהו: העובדה שפרוזר עשה, על פי הטענה, פעולות שאסור היה לו, כדירקטור במבני גרניט, לעשותן, אינו הופך את חלקם הנטען של ה"ה ג'ברין (בהעדר פירוט נוסף ונדרש בכתב התביעה) למעשה המהווה עוולה אזרחית כלשהי. מותר לה"ה ג'ברין להתעניין בפרוייקטים פוטנציאליים המתאימים גם למבני גרניט. מותר להם אף להציע הצעות כדי לזכות בביצוע הפרוייקטים האמורים (למרות האמור בסעיף 11לכתב התביעה); אין כל פסול בכך שה"ה ג'ברין, או חברות שבשליטתם, יתקשרו עם חברת יסודות בע"מ ופרוזר העומד בראשה. העובדה שפרוזר העלים מידיעת שותפיו במבני גרניט מידע שה"ה ג'ברין היו שותפים לו אינה הופכת את ה"ה ג'ברין למעוולים. מהיכן נטלו התובעים את האיסור על ה"ה ג'ברין לחלוק מידע המצוי ברשותם עם מי שירצו? מנין האיסור על ה"ה ג'ברין להתקשר בעסקים עם מי שיחפצו? מדוע אסור לה"ה ג'ברין לעשות עסקים עם פרוזר באופן אישי או עם חברת יסודות בע"מ? ד. המקום הקרוב ביותר לקיומה של עילה כנגד ה"ה ג'ברין באופן אישי מצוי בפרק ב. 3לכתב התביעה, תחת הכותרת "פעולות תרמית". בפרק זה טענו התובעים כי בדיקה שערכו, באמצעות משרד פויירשטיין, העלתה שפרוזר אישר בעבר לחברת ג'ברין תשלומים חריגים, שהוצאו, שלא כדין, מקופתה של מבני גרניט. אך גם אם נקבל טענה זו כעובדה מוכחת (כמו גם כל יתר העובדות שנטענו בכתב התביעה) מה לעובדות אלה ולאחריותם של ה"ה ג'ברין באופן אישי? עיון בכתב התביעה מלמד כי התובעים לא ערכו כל אבחנה בין ה"ה ג'ברין, כפרטים, לבין החברות שבשליטתם. סבורני כי אין בעובדות המפורטות בכתב התביעה, ככל שהן מתיחסות לה"ה ג'ברין באופן אישי כדי לזכות את התובעים בסעד המבוקש על ידם (ואין ללמוד מדברי כאילו קבעתי כי יש בטענות שבכתב התביעה כדי לבסס עילה כנגד החברות האמורות). אף אם אצא מן ההנחה שיש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי לבסס עילה כנגד אחת או יותר מן החברות שבשליטתם של ה"ה ג'ברין, אין די בטענות העובדתיות האמורות כדי לזכות את התובעים בסעד כנגדם באופן אישי. כאן המקום לציין כי גם על פי שיטתם של התובעים רק אברהים ג'ברין שימש כמנהל בחברות שבשליטת ה"ה ג'ברין. לא נטענה טענה דומה ביחס לעבלה ג'ברין. כל שנטען כנגדה הוא שהיא בעלת מניות בחברות א.ע. השלום יזמות ובניה בע"מ, ו-א. ג'ברין חברה קבלנית לבנין ופיתוח (1982) בע"מ. מאליו נשאלת, על כן, השאלה על שום מה ולמה ראו התובעים לתבוע גם את עבלה ג'ברין באופן אישי. אך גם בטענות שנטענו כנגד אברהים, כמנהל החברות האמורות, אין די כדי להטיל עליו אחריות אישית וכדי להצדיק את "הרמת מסך ההתאגדות". דרכן של חברות לפעול באמצעות אורגנים. העובדה שאברהים ג'ברין שימש כאורגן של החברות, כשלעצמה, אינה מצדיקה להטיל עליו אחריות אישית למעשיהן הנטענים של החברותש בהן מדובר. התובעים לא הצביעו על עובדות שיצדיקו התערבות של בית המשפט, על דרך של הרמת מסך ההתאגדות, והטלת אחריות אישית על המנהל, אברהים ג'ברין, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון: לא הוצבה תשתית עובדתית מתאימה הכורכת את אברהים ג'ברין באופן אישי במעשה עבירה או נזיקין או בחוסר תום לב. לא התקיימו כאן היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות אישית של הנתבע-המנהל על פי דיני הנזיקין: ראו ע.א. 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נגד יואל אורן ואח’, פד"י לה' (4) עמ' 253; ע.א. 391/87 אולן בע"מ ואח' נגד מתפרת העמק ברוך ובניו בע"מ, פ"דאור 14, עמ' 641, פיסקה 5של פסק הדין; וראו את פסק הדין שניתן ביום 27.10.97 על ידי בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט אור, בענין ע.א. 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נגד שטיל יהודית ואח’, פ"דאור 14, עמ' 411, שם אמר בית המשפט כדלקמן: " .27האם בנסיבות העניין הונחה תשתית לאחריות נזיקית של המשיבים 1- 3(מנהלי החברה באותו ענין. ע.ג.) או מי מהם, כלפי המערערים? נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין פעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 256). האם הוכחו יסודות אלה לגבי המשיבים 1-3? א. (...) ב. בסיס אפשרי אחר להטלת אחריות נזיקית על המשיבים 1- 3מצוי בעוולת הרשלנות. בדומה להטלת אחריות נזיקית על מנהל בתאגיד על בסיסים אחרים, גם כאן נדרש כי יתקיימו בנושא המשרה באופן אישי כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות נזיקית. בכלל זה נדרש, כי נושא המשרה יחוב לנפגע חובת זהירות אישית. חובת זהירות אישית של נושא המשרה אינה צומחת מעצם הכהונה בתפקיד. לכן, לא ניתן לעגן את חובת הזהירות של דירקטור בתאגיד כלפי צדדים שלישיים על חובתם הכללית של דירקטורים לפקח על פעולות התאגיד, ונדרשים נתונים נוספים המגבשים את חובת הזהירות האישית שלו (ראו פסק דינו של בית המשפט העליון של מדינת קליפורניה בפרשת cal .france) 573D . 2P 723v. Village green owners association )1986) . . 582At pבמקרה שבפנינו, מתעוררת השאלה מתי תקום חובת זהירות של נושא משרה בתאגיד כלפי צד שלישי, במסגרת התקשרות חוזית של התאגיד עם אותו צד שלישי. המדובר בשאלה סבוכה, אשר עשויה לעורר שיקולי מדיניות הפועלים בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, יש לכבד את הבחירה החוזית של הצדדים להתקשרות, אשר נושא המשרה אינו צד לה. הטלת אחריות על נושא המשרה על בסיס עוולת הרשלנות כל אימת שמתרחשת הפרה של ההתקשרות עלולה לסכל את הבחירה החוזית האמורה, ואינה מתיישבת עם העיקרון בדבר הפרדה בין אישיותו המשפטית של התאגיד לבין נושאי המשרה בו (...). מצד שני, במקרים מסויימים עשויים להתעורר שיקולי מדיניות הפועלים בכיוון של הטלת אחריות אישית - למשל, כאשר נושא המשרה הופקד באופן אישי על ידי התאגיד על הגנתו של אדם, ולאותו אדם נגרמו נזקי גוף (...). במקרה העומד בפנינו לא מתעורר הצורך לפרוש במלואה את היריעה העניפה של הדינים אשר פותחו בשאלה זו. לצורך העניין שבפנינו, די שנעמוד על כך, שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה. (...) כמו מומחיות אישית של המנהל (...) או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסויים את אמונו ובטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי (...)". בנסיבות העניין שלפני אין כל בסיס לייחס אחריות אישית למי מן ה"ה ג'ברין. ה. כמצוטט לעיל טענו עורכי הדין רייף ובלייברג "יתכן" שה"ה ג'ברין סייעו לפרוזר "בכשירותם בחברות שבבעלותם (...) ובאותה מידה אפשר שהסיוע ניתן בכשירותם בחברות לא נודעות אחרות או נוספות". באי כח התובעים טענו כי "אין להעלות על הדעת" "שכדי להביא להפסקת סיועם של המבקשים למעשיו הקלוקלים של פרוזר, ידרשו המשיבים לאתר כל מסגרת עסקית בה פעלו המבקשים ולפנות בתביעה נפרדת כלפי כל חברה וחברה בה עשויים היו המבקשים להמצא בכל זמן וזמן". חוששני כי אין בידי לקבל טיעון זה של באי כח התובעים: "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה, ועל הפרקליט לזכור, כי כל עובדה שלא נטענה בכתב התביעה, התובע לא יורשה להסתמך עליה ולהוכיחה בעת הבירור, ותביעתו תדחה, אפילו לא כפר הנתבע באותה עובדה; למעשה קרוב לודאי, שהנתבע לא יכפור בה, שכן הנתבע פטור מלהגיב על טענה שלא נטענה בכתב התביעה (...)". (ד"ר זוסמן, שם, בעמ' 140). על כן אין התובעים יכולים לצאת ידי חובת הטיעון בהעלאת סברה כי "יתכן" שהתקיימו עובדות אלו או אחרות. דרך טיעון זו אינה מעמידה את העובדות לביסוס עילת התביעה ואינה מאפשרת לנתבעים להתגונן כנגד התביעה. על התובעים לטעון לקיומן של העובדות המהוות בסיס לעילת תביעתם, ובאופן זה, גם התביעה תגלה עילה, וגם יתאפשר לנתבעים להתגונן כהלכה. ה. הלכה היא שמקום שניתן לתקן את כתב התביעה באופן שיראה עילת תביעה, ימנע בית המשפט ממחיקתו. ברם, מאליו מובן כי היוזמה לתיקונו של כתב התביעה צריכה לבוא מצידו של התובע. במקרה שלפני לא באה מפי התובעים כל בקשה להתיר את תיקון כתב התביעה תחת מחיקתו. התוצאה היא, על כן, שהואיל והתובענה אינו מגלה עילה כנגד הנתבעים 3ו-4, והואיל ואין בפני כל בקשה להורות על תיקונו של כתב התביעה, מן הדין להעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התובענה כמבוקש. .6אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: א. אני מורה על מחיקת התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 3ו- 4איברהים ועבלה ג'ברין. ב. התובעים, דינה ואלדד יניב, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעים 3ו-4, יחדיו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.000, 10ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. פיסקה 6של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות המשיב מספר 2מר אלדד יניב ובהעדר הופעה מטעם המבקשים.העדר עילהמחיקת תביעה / הליךתביעה נגזרת