מחלת נפש לאחר שחרור מצה''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת נפש לאחר שחרור מצה''ל:

ר. חפרי-וינוגרדוב, שופטת:ב
.1ערעור זה הוגש על ידי המערער כנגד קצין התגמולים. הערעור הוגש על
פסק דינה של ועדת עררים שליד בית משפט השלום בחיפה.
המערער הינו יליד 10.3.71, גוייס לשירות חובה בצה"ל ב- 1.3.89ושוחרר לאחר
שירות מלא ב- .24.2.92אין חולק כי ב- 4.7.94אושפז המערער במרכז הרפואי לבריאות הנפש "שער מנשה" ושוחרר ב- .13.2.95האבחנה העיקרית שתוארה בסיכום המחלה מאישפוז זה היא:ו .schizophrenic disorder paranoid type subchronicמסיכום המחלה עולה כי המערער הגיע לאישפוז בליווי שוטר על פי החלטת בית משפט השלום בחדרה על פי צו אישפוז ומכתב הפניה מסגן פסיכיאטר מחוזי עקב מצב פסיכוטי פעיל.
.2המערער הגיש תביעה להכרה לפי חוק הנכים ב- .28.3.95קצין התגמולים בהחלטת מ- 27.8.96קבע כי בהסתמך על תוצאות בדיקות וחוות דעת רפואית מ- 13.8.96(של ד"ר פסקל) הגיע למסקנה כי אין קשר בין המחלה הנפשית ממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו. ב- 18.12.96פנה המערער בבקשה למתן החלטה חדשה על סמך חוות דעת רפואית של הפסיכיאטר ד"ר גור. ב- 5.2.97ניתנה חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר בן אפרים מטעם המשיב ובהחלטתו מ- 8.4.97מציין קצין התגמולים כי בבדיקה נוספת של התביעה ובהסתמך על תוצאות בדיקות וחוות הדעת הרפואית מ- 5.2.97הגיע למסקנה כי אין לשנות החלטתו הקודמת לפיה אין קשר בין מחלת הנפש של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי.
על החלטה זו הוגש ערר לועדת העררים.
בפסק דינה מציינת הועדה כי המערער השלים 3שנות שירות בלי שאובחנה אצלו
מחלת סכיזופרניה, כי לא הניח תשתית עובדתית בדבר אירוע או אירועים טראומטיים בעת השירות אם כי נראה שלא היה שבע רצון משירותו דבר שהתבטא בתלונות, במכתבים ובפניה לקב"ן ועמידה בפני ועדה רפואית שקבעה ב- 24.7.91כי מדובר ב:נ
"personality avoidant" או "dependent personality disorder".
מצויין כי אישפוזו הראשון של המערער היה כ- 4שנים לאחר שיחרורו מצה"ל בו
אובחנה מחלת הסכיזופרניה הפרנואידית שפורצת בדרך כלל על רקע קונסטיטוציונלי.
הועדה מציינת כי מקובלת עליה האבחנה של ד"ר פסקל כי יש לעתים כאשר קיימת סמיכות זמנים בין הופעת המחלה לבין ארועים טראומטיים יש בכך כדי לשמש כטריגר להתפרצות המחלה החבויה בגופו של החולה אולם אין זה המקרה שבפנינו.
על כן החליטה הועדה שלא להתערב בהחלטת המשיב ודחתה את הערעור.
.3על פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו.
עיקר טענות המערער הן כי הועדה ביססה החלטתה על חוות דעת חסרה בענינים מהותיים, חוות דעת שאף המשיב לא ביסס עליה את עמדתו משהצטייד בחוות דעת של פסיכיאטר אחר הוא ד"ר בן אפרים. עוד טוען המערער כי הועדה התעלמה מההלכה הפסוקה המכירה במחלת הסכיזופרניה כקשורה בשרות צבאי מהסוג שעבר המערער ואף כי לאור כללי נטל הראייה היה נכון לקבל את הערר שהוגש לועדה.
המשיב תומך בהחלטת הועדה.
.4כפי שיובהר להלן דעתי היא כי יש לקבל את הערעור. תחילה שקלתי האם נכון להורות על השבת הדיון לועדה אך בסופו של דבר הגעתי לכלל דעה כי משהמומחים לא נחקרו בבית המשפט ומאחר ועיקר הערעור תוקף את מסקנות הועדה, מסקנות שעיקרן מעלה שאלות מעורבות של עובדה ומשפט ענין שאינו מצוי מחוץ לתחום הביקורת של בית המשפט שלערעור (רע"א 2027/94 קליג' נ. קצין התגמולים פד נ (1) 529), נכון יהיה להכריע בו לגופו בערכאה זו.
.5צודק המערער בכך שחוות דעת ד"ר פסקל, על בסיסה ניתנה ההחלטה הראשונה של קצין התגמולים, לוקה בחסר.
בעוד נאמר בה כי אין לדעת על איזה רקע שוחרר המערער מצה"ל עם פרופיל 64
הרי בחוות דעתו של ד"ר בן אפרים עצמו מצויין כי המערער שוחרר עם פרופיל 64על רקע נפשי בעוד גוייס בפרופיל מלא. עוד יש לציין כי האמור בחוות דעת ד"ר פסקל לפיו במהלך השירות לא היה המערער בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי אף הוא איננו מדוייק שכן הוברר כי במהלך השירות (7/91) נשלח המערער לקב"ן ועבר אבחון פסיכיאטרי שתוצאותיו הובאו לעיל לאחר שביצע נסיון התאבדות (סעיף 18לתצהיר המערער). עוד לוקה חוות הדעת בכך שמצויין בה כי המחלה התגלתה 4שנים לאחר השחרור מצה"ל בעוד המחלה התגלתה לאמיתו קרוב לשנתיים וחצי לאחר השחרור מהשרות הסדיר.
הועדה הזכירה בפסק הדין את חוות הדעת הרפואיות השונות שניתנו בענינו של
המערער, את טענותיו בתצהירו ואת טענות הצדדים ואף התיחסה להלכה המשפטית ובסופו של דבר בהגיעה להסיק את המסקנה המתבקשת ביחס למקרה שבפניה סברה כי המערער לא הניח תשתית עובדתית בדבר ארוע או ארועים טראומטיים בעת השרות והתבססה על הנתון השגוי המופיע בחוות דעת ד"ר פסקל בדבר ארוע האישפוז כארבע שנים לאחר השחרור מצה"ל.
.6מאחר והנמקת פסה"ד (סע' 29לפסה"ד) מבוססת על נתונים שגויים שמקורם
בחוות הדעת של ד"ר פסקל לא יכולה החלטת הועדה, בנסיבות המקרה, לעמוד.
בעוד הועדה הזכירה בפסה"ד לענין קיום קשר סיבתי בין השרות הצבאי ופרוץ המחלה כי אין התובע צריך להוכיח כי ארע לו מקרה טראומטי יוצא דופן וכי די בכך שהחייל הנוגע בדבר ישתתף בפעילות קשה ורווית מתח (לאו דוקא קרבית) או שהשרות קשור בפחדים או מתחים ממקור אחר, כפי שאכן הובהר עוד בר"ע 187/83
רדושיצקי נ. קצין התגמולים פד לז (4) 361ולאחר מכן ברע"א 5499/92 ק.
התגמולים נ. בן עד פד מז (2) עמ' 471, הרי עת באה ליישם הלכה זו על הנתונים שבפנינו ציינה כי המערער לא הניח תשתית עובדתית בדבר ארוע או ארועים טראומטיים בעת השרות ולא התייחסה למלוא הנתונים שהצריכו התייחסות מבין אלה שהובאו בפניה.
.7אביא תחילה את עיקרי חוות הדעת הרפואיות.
חוות דעת ד"ר פסקל ניתנה ב- 13.8.96ומצויין בה כי בעת הגיוס היה למערער פרופיל 97וכי שוחרר מצה"ל בתום השירות עם פרופיל 64ומצויין כי לא ברור על איזה רקע.
בפרק הדיון והסיכום מצויין כי נראה שזה איננו פרופיל פסיכיאטרי, כי בזמן הצבא לא עבר המערער שום חויה טראומטית, הגיש מספר בקשות לשיחרור מוקדם אך אלה נדחו, לא היה בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי בזמן השירות ולא מסר על חויה טראומטית כלשהי. עוד נמסר כי לאחר שיחרורו עבד עבודות שונות ולא היה בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי וכי מחלתו נתגלתה 4שנים לאחר השיחרור. עוד מציינת הד"ר פסקל כי ידוע שמחלת הסכיזופרניה הינה מחלה קונסטיטוציונלית שעלולה להופיע ללא כל טריגר מיוחד אך מצבים טראומטיים עלולים להוות גורם מסייע לפרוץ המחלה במידה והם קרובים לפרוץ מחלתו משבועיים עד 4חודשים. לאור האמור לעיל סברה ד"ר פסקל כי אין קשר בין מחלתו הנפשית לבין שירותו הצבאי.
כאמור, בחוות דעת זו נפלו פגמים.
ב- 15.12.96נערכה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר איתן גור ששימשה בסיס לפניה המחודשת של המערער לקצין התגמולים.
בפרק הדיון מציין ד"ר גור כי קיימת הסכמה בין הצדדים לגבי היותו של המערער בריא לחלוטין מבחינה נפשית לפני גיוסו לצבא וכן לגבי האבחנה הנוכחית (סכיזופרניה).
ד"ר גור מציין כי השלב הראשון במחלת הסכיזופרניה הוא הפרודרום (prodrom)
המאופיין בשינויים בהתנהגות החולה המשפיעים על תפקודו הכללי. מצויין כי בדרך
כלל השינויים הינם הדרגתיים וקשה לאבחנם אך כי בדיעבד לאחר הופעת ההתקף הפסיכוטי ניתן להתייחס לשינויים אלה ולאבחנם כפרודרום, כאשר משך הפרודרום יכול להיות חודשים עד שנים. ד"ר גור מזכיר כי המערער שובץ לשירות במג"ב והחל בהכשרתו כלוחם אך כי מיד עם סיום הכשרתו התברר שאיננו מתפקד היטב וכי כבר בשנת שירותו הראשונה הופיעו סימנים שבדיעבד ניתן ליחסם לפרודרום של מחלתו. הוא איננו מצליח לתפקד, מועבר מיחידה ליחידה, מטריד את המערכת הצבאית בעשרות בקשות להעברה. מצויין כי התנהגותו המוזרה של התובע הביאה לכך שב- 7/91הוחלט להפנותו לקב"ן וזה החליט להמשיך בבירור פסיכיאטרי והפנה אותו לאבחון במרפאה הפסיכיאטרית של בית חולים רמב"ם, לאחר שנבדק שם זומן ב- 24.7.91לועדה רפואית צבאית שם נקבע לו סעיף ליקוי נפשי באבחנה שצויינה לעיל. עוד מצויין כי 10חודשים לאחר שיחרורו פוטר משירות צבאי לפי סעיף של אי התאמה.
הרופא מוצא כי במהלך שירותו הצבאי חלה התדרדרות קשה בתיפקודו וציין כי במהלך השנה האחרונה לשירות התחיל לאגור חומרי לחימה שמאוחר יותר השתמש בהם בזמן ההתקף הפסיכוטי לשחרר את העולם מהאויב. ד"ר גור מציין כי התרשמותו נתמכת על ידי הכתוב במכתב סיכום המחלה מבית חולים "שער מנשה" בו מצויין כי בהתאם לנתונים אנמנסטיים מהלך התפתחות הפרעות פסיכוטיות החל לפני מספר שנים והלך והתגבר עד בוחן מציאות לקוי וסכנה לזולת.
ד"ר גור מוסיף כי ההתדרדרות התיפקודית שחלה אצל המערער מתאימה לתקופת הפרודרום שהיא השלב הראשון במחלת הסכיזופרניה הניתנת לזיהוי בדרך כלל רק בדיעבד, תקופה היכולה להימשך חודשים או שנים לפני התפרצות ההתקף הפסיכוטי עצמו. הרופא מציין כי כמו במרבית המקרים גם במקרה זה התנהגותו המוזרה הביאה להפנייתו לקב"ן ולאחר מכן בדיקה פסיכיאטרית בה ניסו לאבחנו אך האבחנה המדוייקת נעשתה רק לאחר ההתפרצות הפסיכוטית ובדיעבד ניתן לראות כי הסימנים המוקדמים בזמן שירותו הצבאי היו פרודרום של מחלת הסכיזופרניה. הרופא מסיים בציינו כי גיוסו לצבא של המערער תרם תרומה מכרעת להתפרצות המחלה, כי הגיוס עצמו מהווה את גורם הדחק הקשה ביותר העובר על בחור ישראלי בשנות התבגרותו ויתכן שאם המערער לא היה נחשף לגורם דחק זה המוכנות הביולוגית שקיימת אצלו להתפתחות המחלה לא היתה באה לידי ביטוי.
.8ב- 5.2.97נערכה חוות דעתו של ד"ר בן אפרים מטעם קצין התגמולים.
בחוות דעת זו מצויין כי השיחרור בפרופיל 64נעשה על רקע נפשי ולא כמפורט
בחוות הדעת של ד"ר פסקל.
ד"ר בן אפרים מציין כי רוב העובדות המצויינות בחוות דעתו של ד"ר גור מקובלות עליו. אי ההסכמה היא בכך שאין ד"ר בן אפרים מסכים עם קביעתו של ד"ר גור שחלה התדרדרות קשה בתיפקודו של המערער במשך שירותו. ד"ר בן אפרים מציין כי לא כל תהליך סכיזופרני מתחיל בפרודרום וכי גם במקרה זה לא ניתן באופן ודאי לאשר או לשלול אם אכן היה מדובר בפרודרום או לא.
ד"ר בן אפרים סבור כי יש מקרים לא מעטים בהם איננו מצליחים למצוא את הסטרס לפריצת המחלה וכי אם הגיוס עצמו הוא בגדר סטרס מדוע ניכרה השפעתו רק לאחר 3.5שנים כאשר אין רמז לכך שסבל ממחלת נפש בזמן שיחרורו. הרופא מציין כי טיעוניו של ד"ר גור הם בגדר השערה בלבד המבוססת על מודל תיאורטי אחד מרבים ועל חשדות וסימנים לא וודאיים שהתקיפות של איבחונם דלה. המומחה מציין כי למיטב הבנתו מדובר בחולה שמחלתו הופיעה באופן שניתן היה לאבחן אותה רק לאחר השיחרור מצה"ל, לא מצא בחומר המונח לפניו רמז למאורע טראומטי או סטרסוגני בשירותו שניתן לייחס לו תרומה להתפתחות המחלה וקובע שאין קשר בין מחלתו לשירות.
מתגובתו של ד"ר גור לחוות דעתו של ד"ר בן אפרים מ- 22.3.98נראה כי הוא
מסכים כי אכן תקפות אבחנת הפרודרום הינה נמוכה במובן שבעת התרחשותו קשה לזהותו כפרודרום של סכיזופרניה אך המומחה סבור כי לאחר שהמחלה פרצה במידה ואין הסבר טוב יותר לסימנים המתוארים כפרודרום ניתן לשער שאכן מדובר בפרודרום של המחלה עצמה. ד"ר גור מסכים כי מדובר במודל תיאורטי אך מציין כי כל האטיולוגיה של מחלת הסכיזופרניה הינה תיאורטית וכי המודל שהביא להתפתחות המחלה הוא המודל המרכזי והמקובל ביותר היום.
יצויין כי בחוות דעתו של ד"ר בן אפרים מציין המומחה מספר פעמים כי מספר חודשים לאחר שיחרורו מצה"ל הצריך מצבו של המערער אישפוז, עניין שיתכן ומקורו בטעות שכן המערער עצמו אינו טוען לאישפוז לפני הארועים שהביאו לאישפוז שהחל ב-.4.7.94
.9בתצהירו מתאר המערער כי לאחר שסיים טירונות רובאי 05(לוחם) בהצלחה הוצב במג"ב ירושלים וביצע פעולות בטחון שוטף באיזורי חיכוך עם האוכלוסיה הערבית. לאחר מכן החל לבקש העברה לפלוגה אחרת בה יש חדר כושר שיאפשר לו להתאמן בהיותו חובב קרב מגע, משלא נענה ביצע נפקדות בת מספר ימים ונשפט למאסר והועבר לבסיס האחר, אך התברר כי אין בו חדר כושר. תחושת השחיקה הלכה והחמירה ושוב ביקש העברה לבסיס עם חדר כושר וכמפורט בסעיף 10לתצהירו בעקבות התדרדרות של ממש במצבו הנפשי הופנה לפסיכולוגית בבסיס שנלר בירושלים שהמליצה להעבירו לבסיס עם חדר כושר. לאחר מכן הועבר למתקן בחיפה כדי שיוכל להתאמן שם אך שוב לא נותר לו זמן לעסוק בפעילות כושר לאור הפעילות הסדירה. בתצהירו מוסר המערער כי בבית הוריו החלו בעיות קשות כאשר הוריו חלו והפכו לנכים בשיעור %100, פרנסת המשפחה היתה בדוחק ואחיו הגדולים נישאו והיו טרודים בדאגות משפחה משלהם. לאחר פניות נוספות הועבר לבסיס בזכרון יעקב שם היה גיאוגרפית בקרבת בית הוריו אך מעשית לא נתנו לו לצאת לסעוד את משפחתו. בסעיף 18לתצהירו מציין המערער כי פנה לקצינת פניות הציבור ללא הועיל, הרגיש כי עולמו סוגר עליו מכל עבר, עד שבוקר אחד, לאחר שכלו כל הקיצים, החליט לשים קץ לחייו על ידי התאבדות מנשקו האישי. בסעיף 19מפרט המערער כי בעקבות צעד זה נלקח ממנו נשקו האישי, הוא הופנה על ידי מפקדו לפסיכיאטר שהמליץ על הורדת פרופיל ועל העברתו לצה"ל כפי שאכן קרה. בסעיף 20לתצהירו מתאר המערער כי הוצב לשמש כש.ג. במחנה בצומת בית ליד התחיל לשמוע קולות מוזרים שקראו לו לאגור נשק ותחמושת וכך אכן היה.
כאן יש לציין כי בסיכום המחלה מבית חולים שער מנשה מצויין אכן כי חודשיים שלושה לאחר שיחרורו מצה"ל הפך המערער להיות סגור וחשדן נגטיביסטי הפסיק לעבוד ולדאוג לענינו כראוי, התנתק מקרוביו, בחצי השנה האחרונה מצבו החמיר, הוא החל להציק ולהטריד אחרים עם דיבורים לא מובנים, הפסיק לישון, התרוצץ ברחוב ללא מטרה, בלטה תוקפנות מילולית רבה וב- 26.6.94הסתבך באפיזודה בה חשב שהוא מזויין בכלי נשק שונים על מנת לשחרר את העולם מהאוייב. ב- 28.6.94נבדק על ידי סגן פסיכיאטר מחוזי כי התרשמה שמדובר במצב פסיכוטי פעיל המצריך אישפוז.
.10הסכיזופרניה הינה מחלה קונסטיטוציונלית. התובע בגין מחלה זו חייב
להוכיח כי בעת השירות היה נתון עקב השירות במצבים קשים יוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים, עניין המחייב בדיקת נסיבות השרות בעת ולפני הופעת המחלה (ע"א 612/74, סעדי נ' קצין התגמולים, פד"י כט(2)
עמ' 794בעמ' 796).
.11אכן מאז תום השירות הצבאי ועד לתחילת האישפוז במהלכו אובחן קיומה של מחלת נפש עברו קרוב לשנתיים וחצי. לדעתי, בנסיבות מקרה זה אין במעבר הזמן כדי לשלול את התמונה העולה מהראיות המצדיקה קביעה כי הוכח במידה הדרושה קיום קשר סיבתי בין השירות למחלה והדברים יפורטו בהמשך.
.12ברע"א 5499/92, קצין התגמולים נ' בן עד, פד"י מז(2) עמ' 471
צויין כי נטל הראיה הרובץ על תובע תגמולים לפי חוק הנכים בדבר קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי אינו גבוה במיוחד גם אם אין די בכך שיעלה בידו לשכנע כי קיימת אפשרות תיאורטית כלשהי בדבר קיום הקשר הסיבתי בין השירות להתהוות המחלה. אין הנכה חייב לבסס טענותיו עד לדרגת שכנוע של קרוב לוודאי ודי אם עולה מהראיות כי מתקבל מאוד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות לפרוץ המחלה.
כב' השופט בך מוסיף ומציין שם, כפי שצויין כבר לעיל, כי כדי לשכנע בדבר
קיום הקשר הסיבתי בין השירות לפרוץ המחלה אין הנכה צריך להוכיח כי ארע לו בעת השירות מקרה טראומטי חריג ויוצא דופן אך בכל זאת הוכח באותם מקרים בהם נקבע קיומו של אותו קשר סיבתי שהחייל הנוגע בדבר השתתף בפעולות קרביות או בפעילות אחרת קשה ורווית מתח או שהשירות היה קשור בפחדים ומתחים ממקור אחר ובית המשפט לקח זאת בחשבון בהסקת מסקנותיו כאשר ראיה כלשהי מסוג זה נחוצה לשם קבלת תביעתו של החולה (שם, עמ' 6- 475וכן ר"ע 187/83, רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פד"י לז(4) עמ' 361).
בעניין רע"א 2027/94, קליג' נ' קצין התגמולים, פד"י נ(1) 529, ציין
כב' השופט זמיר כי גם אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת
קשר סיבתי ברמה הדרושה או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה
בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך בפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות (שם, עמ' 540).
.13לדעתי יש בראיות שהובאו בהליך זה כדי להצדיק מסקנה בדבר קיום קשר
סיבתי נאות בין השירות לפרוץ המחלה על פי קני המידה הנ"ל.
הצדדים לא חקרו זה את מומחהו של זה, ועלי לציין כי לא מצאתי בראיות שהובאו בסיס לטענת קצין התגמולים לפיה מקור קורותיו של המערער במהלך השרות הוא במניפולציה מחושבת.
.14מהראיות שהובאו יש לקבל כי שירותו הצבאי של המערער היה מלווה נסיבות
קשות יוצרות מתח ודחק.
יש לקבל כי שירות שעיקרו ביצוע פעולות בטחון שוטף באיזורי חיכוך עם
האוכלוסיה הערבית אכן גרם למערער למצב דחק. יש גם לקבל כי נסיונו החוזר ונשנה של המערער להגיע לתנאי שירות שיאפשרו לו אימונים בחדר כושר, נסיונות שלא הצליחו, אף הם תרמו למצב הדחק, כך גם העובדה שהמערער נשפט למאסר בן 21ימים בכלא לאחר נפקדות שביצע מאחר ופניותיו החוזרות ונשנות להעברה לא צלחו. עוד יש להוסיף כי המערער לא הצליח במשך תקופה ארוכה לקבל תנאי שירות שיאפשרו לו לסייע בפתרון בעיות קשות בבית הוריו כתוצאה ממחלתם והיותם נכים בשיעור גבוה מאוד.
עובדה שלא הופרכה היא כי המערער ביצע נסיון התאבדות בעזרת נשקו האישי, כי כתוצאה מכך נלקח ממנו הנשק והוא הופנה לפסיכיאטר שהמליץ על הורדת פרופיל ועל העברתו ממסגרת מג"ב לצה"ל.
מתברר כי באבחון פסיכיאטרי שנעשה ב- 24.7.91נמצא כי למערער יש
"personality avoidant" או "dependent personality disorder" עם הפרעות
תיפקודיות קלות (ראה אישור מ- 11.11.96בתיק קצין התגמולים).
לא נמצא בתיק מסמך בדבר האבחון שנערך ב- 24.7.91מעבר לנ"ל אך בסיכום המחלה של המרכז הרפואי לבריאות הנפש "שער מנשה" מצויין אכן כי "בהתאם לנתונים אנמנסטיים מהלך התפתחות הפרעות פסיכוטיות החל לפני מספר שנים והלך והתגבר עד בוחן מציאות לקוי וסכנה לזולת". בחוות דעתו של ד"ר גור נזכר כי ב- 7/91הופנה המערער לקב"ן וכי בדף ראיונות מתאריך 14.7.91מסכם מפקדו את הראיון כי על פי המלצת קב"ן יש לשלוח אותו למחלקה פסיכיאטרית ברמב"ם וכי לאור המקרה שארע לפני שבוע (מדובר באיום התאבדות על ידי ירי בעצמו) ושיחות של המפקד עם המערער הוא ממליץ שוב לחשוב האם כדאי ללכת לפסיכיאטר או אולי לבקש סיוע והקלה בתנאי שירות. האבחנה הנ"ל נקבעה לאחר בדיקה פסיכיאטרית בבית חולים רמב"ם.
כזכור ד"ר בן אפרים קיבל את הממצאים העובדתיים המצויינים בחוות דעתו של
ד"ר גור. עוד יש לציין כי איש מהמומחים לא נחקר על חוות דעתו.
כאמור הוברר כי המערער שוחרר מצה"ל בתום תקופת השירות עם פרופיל 64על רקע נפשי ו- 10חודשים לאחר מכן פוטר מצה"ל על בסיס "אי התאמה".
יוזכר כי בפרק הסיכום ודיון מסיכום המחלה מבית החולים "שער מנשה" מצויין מפורשות כי בהתאם לנתונים אנמנסטיים מהלך התפתחות הפרעות פסיכוטיות החל לפני מספר שנים והלך והתגבר עד בוחן מציאות לקוי וסכנה לזולת.
.15המודל אותו הציע ד"ר גור איננו "אפשרות תיאורטית" אלא מודל תיאורטי
בדבר אופן התפתחות מחלת הסכיזופרניה במובן בו מודל מהווה הצגה תיאורטית של
מהלך התפתחותי.
ד"ר גור, מזהה בדיעבד קיומו של פרודרום בהתפתחות מחלתו של המערער, תהליך
שהתרחש במהלך שירותו, עניין שיש לו בסיס בחומר הראיות.
מהראיות עולה קיומו של דחק נפשי המתבטא בבקשות ההעברה הרבות, בתופעות שהצריכו איבחון פסיכיאטרי ב- 7/91ותוצאות האיבחון. גם השילוב בין הדחק הנפשי לבין הקשיים האובייקטיבים בבית המערער כמו גם העובדה שהמערער עבר טירונות קרבית וסיים כש.ג.
תוך תיאור התופעות אותן הביא בסעיף 20לתצהירו תומכות בזיהויו של מצב דחק נפשי.
עוד יש להוסיף את העובדה שהמערער שוחרר מהשירות הסדיר עם פרופיל 64על רקע נפשי ואף כי לאחר 10חודשים פוטר מצה"ל על רקע של אי התאמה. תופעות אלה כולן תומכות במודל אותו הציע ד"ר גור ומצביעות על מצב דחק ניכר ומתמשך.
.16ד"ר בן אפרים לא שלל את אפשרות תחולתו במקרה זה של המודל הנ"ל אך גם
לא אישר את תחולתו.
בחוות דעתו מציין ד"ר בן אפרים כי לא כל תהליך סכיזופני מתחיל בפרודרום וכי אורכו של הפרודרום יכול להיות בין חודשים לשנים. עוד מציין ד"ר בן אפרים כי תקפות האבחנה של הפרודרום ירודה מאחר והיא נעשית בדיעבד.
בכל אלה אין משום סתירת חוות דעתו של ד"ר גור או הפרכתה.
בכך שבמקרים לא מועטים אין מצליחים למצוא את הסטרס לפריצת המחלה אין כדי
לשלול את האפשרות הסבירה לפיה עצם המעבר למסגרת צבאית הווה סטרס כזה אצל המערער. מקום שד"ר בן אפרים מציין כי לא בכל מקרה מצליחים למצוא סטרס לפריצת המחלה אין במסקנה לפיה אין בחומר המונח בפני המומחה רמז למאורע טראומטי משום בסיס מספיק לקביעת חוסר קשר בין המחלה לשרות.
בין אם נראה בעצם הגיוס מצב היוצר סטרס ובין אם לא, הרי די במצבים קשים
ויוצרים מתח ודאגה מעבר לצפוי לאדם בחיים האזרחיים וכאלה, הוכחו.
מקום שהמערער גוייס לצה"ל ללא הגבלה נפשית ובמהלך שירותו נחשף למצבים קשים ויוצרי חרדה מתח ודחק עקב השירות שפורטו לעיל, שוחרר מצה"ל עם פרופיל 64על רקע נפשי, לאחר 10חודשים פוטר מצה"ל על רקע של אי התאמה, כאשר באנמנזה במסגרת סיכום המחלה מבית החולים "שער מנשה" נזכר כי חודשיים-שלושה לאחר שיחרורו מצה"ל החל לגלות מוזרויות שונות, נראה לי כי המערער אכן הוכיח כי מחלת הסכיזופרניה התפרצה עקב השירות.
.17עוד בר"ע 187/83, רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פד"י לז(4) עמ' 366 .17 1, מציין כב' השופט בך כי עדות רפואית המצביעה לכאורה ביחד עם יתר הראיות באופן סביר על קיום קשר סיבתי ברמה של מאוד מתקבל על הדעת ואשר לא הופרכה עונה על הדרישות והוסיף כי אף לא בכל מקרה נזקק התובע לעדות רפואית שכן יש שהעובדות מדברות בעד עצמן והקשר הסיבתי מוכח בעליל מתוך נסיבות הפגיעה או מהעובדות המוכחות האופפות את פרוץ המחלה ואף הוסיף:ב
"זאת ועוד, יש שעדות של רופא לפיה קיימת אפשרות שפרוץ המחלה נבע מתנאי השירות ביחד עם ראיות המצביעות על כך שאמנם זה מה שכנראה ארע בפועל די בהן להצדיק את קבלת התביעה.
החשוב הוא, שבסופו של דבר, תוך ראיה כוללת של חומר הראיות בשלמותו, משתכנע בית המשפט לא רק שקיימת אפשרות תיאורטית בדבר קיום הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין פרוץ המחלה אלא שיכול הוא לקבוע כי גירסה זו נראית לו ושניתן לומר לגביה לפחות כי היא מאוד מתקבלת על דעתו" (שם, עמ' 367).
.18נראה לי כי לאור האמור בחוות דעתו הרפואית של ד"ר גור שלא הופרכה
בצירוף הראיות האחרות שהובאו נכון לקבוע ברמה של מאוד מתקבל על הדעת כי המחלה
פרצה עקב מצב הדחק בו היה נתון המערער במהלך שירותו כתוצאה משירותו.
.19אשר על כן הייתי מציעה לחברי לקבל את הערעור. בנסיבות המקרה לא הייתי עושה צו
להוצאות.



השופט עודד גרשון:ו
.1א. עיינתי בחוות דעתה של חברתי הנכבדה השופטת חפרי-וינוגרדוב המציעה
לקבל את הערעור.
ב. כמו חברתי, גם אני סבור כי פסק דינה של ועדת הערר אינו יכול לעמוד.
.2המערער התגייס לצה"ל ביום 1.3.89ושוחרר לאחר שירות מלא ביום .24.2.92
ועדת הערר ביססה את דחיית ערעורו של המערער על חוות דעתה של ד"ר מרתה פסקל מיום 13.8.96, למרות שהיו בפני הועדה גם חוות דעת מאוחרות יותר, של ד"ר איתן
גור (מטעם המערער וד"כ א. בן אפרים (מטעם קצין התגמולים).
א. ד"ר פסקל ציינה בחוות דעתה כי המערער התגייס לצה"ל עם פרופיל 97ושוחרר "עם פרופיל 64(לא ברור על איזה רקע)".
ובמקום אחר בחוות הדעת ציינה כי -
"התרשמותי היא שמדובר בבחור ששרת 3שנים, התגייס עם פרופיל 97והשתחרר עם פרופיל 64- נראה שזה לא פרופיל פסיכיאטרי".
והנה, ד"ר בן אפרים כתב בחוות דעתו מיום 5.2.97כי המערער "שוחרר לאחר תום שירות (...) בפרופיל 64על רקע נפשי".
ב. ד"ר פסקל כתבה בחוות דעתה כי "בזמן שירותו הצבאי הוא לא היה בטיפול
פסיכיאטרי או פסיכולוגי וגם לא מוסר על חוויה טראומטית כלשהיא".
ברם, מחוות דעתו של ד"ר גור עולה כי המערער נבדק במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם בחודש יולי 1991ולאחר בדיקה זו זומן המערער לועדה רפואית צבאית ושם נקבע לו סעיף ליקוי נפשי באבחנה של -
Dependent personality disorderאו avoidant personality disorder
ג. ד"ר פסקל ציינה בחוות דעתה כי -
" 4שנים לאחר שחרורו מצה"ל אושפז לאחר הוראת אשפוז בגלל מצב פסיכוטי חריף ואז אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית (...).
כפי שצויין בצבא הוא לא היה בשום טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, מחלתו נתגלתה 4שנים לאחר שחרורו מצה"ל".
זאת, בעוד שאשפוזו של המערער, שנעשה לאחר שאובחן אצלו מצב פסיכוטי פעיל,
היה ביוני 1994, היינו, כשנתיים וחצי למן שחרורו מצה"ל.
.3חברתי הנכבדה ציינה בחוות דעתה כי שקלה תחילה אם נכון יהיה להורות על השבת הדיון לועדה, אך בסופו של דבר הגיעה למסקנה שאין מניעה לכך שאנו, כבית משפט של ערעור, נדון ונכריע בעניין לגופו.
אכן, אין ספק שאנו מוסמכים לעשות כמוצע על ידי חברתי. ברם, לו דעתי היתה
נשמעת, היינו מורים על החזרת העניין לועדה כדי שתדון בעניין מחדש.
הטעם לכך נעוץ בהרכבה המיוחד של ועדת הערר. על פי מצוות המחוקק מונה ועדת הערר, מלבד השופט העומד בראשה, גם שני רופאים. הרכב זה מעניק לועדה עומק נוסף ויכולת לבחון את חומר הראיות המובא בפניה לא רק מן הפן המשפטי אלא גם מן הפן הרפואי.
סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר המחלוקת שבין הצדדים נעוצה בשאלת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין שירותו של המערער בצבא לבין פרוץ מחלת הסכיזופרניה, נודעת חשיבות נוספת לכך שהעניין יבחן מחדש על ידי הועדה.
.4על שום כך אני מציע כי נורה על החזרת העניין לועדת הערר כדי שזו תדון בעניין מחדש, לרבות על ידי הזמנת עדים, או מומחים לעדות, אם הועדה תמצא זאת לנכון, ותשוב ותכריע את הדין כתום הדיון האמור.
אני מציע כי בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.


ש. פינקלמן [אב"ד]:נ
עמיתי להרכב סבורים, שניהם גם יחד, כי פסק דינה של ועדת העררים שליד בית
משפט השלום בחיפה, אינו יכול לעמוד. לעמדתם זו גם אני מצטרף ומטעמם.
השאלה האחת שעמיתי נחלקו בה היא, האם אנו נפסוק את הדין על סמך חומר
הראיות המצוי בפנינו, או שאנו נורה להחזיר את הדין לועדה על מנת שהיא תפסוק
את הדין לגופו.
במחלוקת זו נראית לי עמדת עמיתי הנכבד השופט ע. גרשון, מטעמיו.


הוחלט ברוב קולות כמפורט בפסקא 4לפסק דינו של כב' השופט ע. גרשון.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיטורים בגלל מחלת נפש

  2. מחלת נפש משרד הביטחון

  3. מחלת נפש לאחר שחרור מצה''ל

  4. מחלת נפש סייג לאחריות פלילית

  5. התפתחות מחלת נפש בגלל העבודה

  6. הכרה במחלת נפש כתאונת עבודה

  7. קשר בין מחלת נפש לשירות בצבא

  8. הוכחת מחלת נפש עקב תאונת דרכים

  9. מחלת נפש בגלל מוות חברים לעבודה

  10. דיכאון מג'ורי, מחשבות על התאבדות: ביטוח לאומי

  11. מעצר עד תום ההליכים של נאשם הסובל ממחלת נפש

  12. נאשם חולה נפש שמתעקש להמשיך לנהל משפט פלילי כנגדו

  13. הכרה ב"מצב דכאוני תגובתי" כתאונת עבודה בביטוח לאומי

  14. הכרה בדיכאון ופגיעה נפשית עקב פשיטת רגל כפגיעה בעבודה בביטוח לאומי

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון