התובע יליד שנת 1963 עבד בבנק דיסקונט בירושלים. ביום 27.8.1980, בשעה 9 בקרוב, עסק התובע בביצוע צילומים במכונת צילום. התובע נשאל על-ידי אחת הפקידות במקום האם ביצע צילומים מסויימים. בעת שהתובע נשאל, היה גבו מופנה אל אותה פקידה. עם הצגת השאלה הסתובב התובע מיד אל אותה פקידה, איבד את הכרתו ונפל. בעת הנפילה נחבט ראשו של התובע בשולחן שניצב ליד מכונת הצילום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה - מכה בראש עקב איבוד הכרה: סגן הנשיא קובובי: 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי - נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מב/ 140-0) שדחה את עתירת המערער להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 27.8.1980 כתאונת עבודה. 2. תיק זה נולד מסתמא במזל רע: התובענה הוגשה לבית-הדין קמא ביום .16.6.1982 פסק-הדין ניתן אחרי 62 חודש, ב- .3.8.1987 על מקצת מהתלאות, ועל הטיפול הנמרץ שניתן בסוף הדרך, סיפר השופט המלומד בסעיף 2 לפסק-דינו, בזו הלשון: " 2. הדיון החל בפני מותב בראשותו של השופט נ. גוטמן. אותו מותב קבע את העובדות, וכן מינה מומחה יועץ רפואי. עם פרישתו של השופט גוטמן ביקשו הצדדים להתחיל את הדיון מחדש ולקבוע מותב חדש.עוד טרם קביעת המותב ביקשו שהתיק יישמע בפני שופט דן יחיד, ושופט בית-הדין, בהחלטה מנומקת, נעתר לבקשה. בשלב זה הסכימו באי-כוח הצדדים כי השופט שישמע את התיק מחדש רשאי להסתמך על כל החומר שבתיק, וכי לא יהיה צורך להשמיע עדויות מחדש". השופט המלומד הטיל על באי-כוח הצדדים להגיש לו את טענותיהם בכתב בשאלה "אם בכלל יש מקום למנות מומחה רפואי בעניין זה, ואם על-פי העובדות שנקבעו כבר (אירע) משהו בעבודה שהיה יכול לגרום לנפילתו של התובע (עוד לפני שנחבל בראשו) ואבדן הכרתו". 3. העובדות שנקבעו על-ידי השופט גוטמן (ביום 25.4.1984), ושעליהן נסבו טענות הצדדים, היו: "התובע יליד שנת 1963עבד בבנק דיסקונט בירושלים. ביום 27.8.1980, בשעה 9 בקרוב, עסק התובע בביצוע צילומים במכונת צילום. התובע נשאל על-ידי אחת הפקידות במקום האם ביצע צילומים מסויימים. בעת שהתובע נשאל, היה גבו מופנה אל אותה פקידה. עם הצגת השאלה הסתובב התובע מיד אל אותה פקידה, איבד את הכרתו ונפל. בעת הנפילה נחבט ראשו של התובע בשולחן שניצב ליד מכונת הצילום. התובע הועבר לביתו באמבולנס. למחרת הועבר לבית החולים "שערי צדק"." 4. דחיית התביעה נומקה בכך שה"תאונה" היתה ה"נפילה עקב איבוד הכרה" ולא החבטה בראש שבאה כתוצאה מהנפילה. לא הובאה ראיה שהעבודה תרמה כהוא זה לאיבוד ההכרה. לעבודה לא היתה כל השפעה על גרימת נזק - באם נגרם - כתוצאה מהנפילה. משמע שהוכח, מה שיש להוכיח במסגרת סעיף 39 סיפה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) כדי שלא יראו את התאונה כתאונת עבודה. 5. בשלב ההתיעצות לקראת מתן פסק-דין, נתקבלה על-ידי בית-הדין החלטה בזו הלשון: "א) עיון מדוקדק בחומר הראיות מעלה בלבנו ספק בנכונות הקביעה על אודות חבטה בראש "בשולחן שניצב ליד מכונת הצילום" אולם מששמענו מבא-כוח המוסד שהעובדות כפי שנקבעו מקובלות עליו, לא ראינו להתערב בממצא הנ"ל אף כי חשיבותו רבה; ב) סוגיית הנפילה מפאת "חולשה פנימית" ידועה מאז הונהגו חוקים לפיצויים לעובדים. הדעה הרווחת בפסיקה האמריקאית, כפי שהובאה על-ידי פרופ' לרסון בספרו - the law of workmen's compensation, הינה שאם העובד נפל מפאת מום או מחלה שאינה קשורה בעבודה (אוטם שריר הלב, התקף אפילפטי, עלפון) - קרי: נפילה אידיופטית - ונחבל בגופו, יש להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה אם הוכח שמשהו באתר העבודה או בנסיבותיו, הגדיל את הסיכון להיפגע בנפילה, כגון: גובה, קרבה למכונות או לבליטה ("פינה") חדה או נסיעה ברכב. חפצים ורהיטים עשויים מעץ מהווים אף הם מקור לסכנה שכן גם להם "פינות" מחודדות. לעומת זאת אין תמימות דעים כאשר הפגיעה באה עקב נפילה אידיופטית על רצפה או קרקע (fall onto level floor) (ראה הדוגמאות המובאות ב-12.12; 12.13ו-12.14; ג) הפסיקה באנגליה - עוד בטרם הונהג הביטוח הסוציאלי - היתה בעיקרה דומה לאמריקאית. עובד שנפגע עקב נפילה מסיבות פנימיות (התקף אפילפטי) זכה לפיצויים כל אימת שהוכח כי בנסיבות המקום או התפקיד היה טמון עבורו סיכון מיוחד למקרה של נפילה. למשל: נפילה בעת רכיבה על אופניים לפי הוראת המעביד להביא כלי עבודה לשדה, עת ידע המעביד שהעובד לוקה באפילפסיה; או תוך כדי ניקוז תעלה קיבל העובד התקף, צנח לתחתית התעלה וטבע,. וכד'... באנגליה ראו כחורגת מתחום אחריותו של המעביד, נפילה על רצפה קשה (fall on hard floor) כאשר אין ברצפה עצמה גורם מיוחד העלול לסכן עובד מעין זה (107- . 106 Willi's workmen's compensation, pp) ד) על פי חוק הגרביטציה, חוק אוניברסלי ("סדנא דארעא חד הוא") גם בישראל אדם המתעלף בעמידה, דינו לצנוח ארצה וליפול באותו מקום בו עמד. ואם נפגע בגופו, מפאת הנפילה על משטח מוצק, והמקרה אירע "תוך כדי עבודתו אצל מעבידו", פועלת חזקת הסיבתיות שבסעיף 39 רישה לחוק הביטוח הלאומי ורואים שהתאונה אירעה, לא רק "תוך כדי" העבודה, אלא גם "עקב" העבודה. לאמור: תאונת עבודה לכל דבר, אלא אם כן הוכח ההיפך, וחזקת הסיבתיות נסתרה. מקובל עלינו שאם הוכח שסיבת הנפילה נעוצה בחולשה או במחלה פנימית, והנפילה (הנחיתה) היתה על משטח "רגיל" - בין שתקרא לו "קשה" או "מוצק" - יצא המוסד לביטוח לאומי ידי חובתו כדי לסתור את החזקה, והתאונה איננה תאונת עבודה. שונה המצב כאשר האיש הנופל נתקל, במסלול נפילתו "בכלי או בחפץ אחר הנמצאים במקום העבודה" (השווה לשון סעיף 36(2א) לחוק), כי אז אין לומר, החלטית ועל אתר, שהפגיעה לא באה עקב העבודה. יש לרדת לפרטי המקרה ולעמוד על המיוחד שבנסיבותיו; ה) השאלה, במקרה דנן היא אם החבטה בשולחן הסבה למערער נזק כל שהוא - או שמא, מה שאובחן אחרי התאונה יש לזקוף אותו, כל כולו, על חשבון מצב פתולוגי שהיה קיים לפני הנפילה. לברור שאלות אלה ימונה, על-ידי נשיא בית-הדין או סגנו, מומחה יועץ רפואי. העתק השאלות שתישאלנה יישלח לצדדים - לתגובה". 6. בעקבות ההחלטה הנ"ל, מונה כמומחה-יועץ רפואי פרופ' אברהם סהר, מנהל המחלקה לנוירוכירורגיה במרכז הרפואי בתל-השומר. תשומת לבו הופנתה לעובדה שלא הוזכרה בהחלטת השופט גוטמן (ר' סעיף 3דלעיל) ובפסק-הדין שבערעור, והיא שב-23.8.1980, ארבעה ימים לפני האירוע נשוא המשפט, לקה המערער בהתקף של התכווצויות, תוך שינה, מלווה בפליטת קצף. על עובדה נוספת זו נמצא תיעוד מלא בחומר הרפואי שהועבר למומחה הרפואי. השאלות שהוצגו לפרופ' סהר, היו: "א) לאיזו מחלה או תועה יש לייחס את מקרה איבוד ההכרה שפקד את מר מדינה ביום 27.8.1980, והביא לנפילתו; ב) האם נגרם למר מדינה נזק מלווה באי-כושר לעבוד, כתוצאה מהנפילה, בהשוואה עם מצבו לפני המחלה. ואם כן - מהו הנזק; ג) האם העובדה שראשו של מר מדינה נחבט בשולחן בעת הנפילה היא שגרמה לנזק דהיום, כולו או מקצתו, או שמא לא תרמה החבטה ולא כלום למצבו דהיום של מר מדינה". 7. תשובתו של פרופ' סהר היתה, כי - א) אין ספק כי מקרה איבוד ההכרה אשר פקד את מר גבריאל מדינה ביום 27.8.1980, והביא לנפילתו היה התקף כפיוני (אפילפטי) לכל דבר; ב) הנפילה הנדונה לא גרמה למר גבריאל מדינה נזק כל שהוא בהשוואה למצבו שלפני הנפילה; ג) החבטה בשולחן לא הוותה גורם תורם כלשהוא למצבו הנוכחי של מר גבריאל מדינה. 8. בתגובה לחוות הדעת הנ"ל הודיע בא-כוח המוסד שאין לו מה להעיר. לבא-כוח המערער היו השגות מספר ובאחת צדק בעליל: סימונו של הכרטיס הרפואי כמוצג במשפט, הינו אכן נ/ 8 ולא נ/ 1 כפי שהודפס בטעות בהחלטה למנות מומחה-יועץ רפואי. אך הכרטיס הרפואי היה גם היה לנגד עיניו של פרופ' סהר. לא ראינו להיעתר לבקשת בא-כוח המערער ולהפנות למומחה הרפואי י"א קושיות הסובבות על ציר היפוטתי אחד: "בהנחה שהמערער אכן סובל מתוצאות חבלה גולגולתית וזעזוע מוח..." (ההדגשה נוספה). ה"הנחה" הנ"ל חופנת בכף קפוצה אחת, ריבוי השערות שנסתרו כולן באופן החלטתי על-ידי המומחה הרפואי: והמערער לא סבל ואינו סובל מתוצאות חבלה גולגולתית וזעזוע מוח מאחר שהחבטה ו/או הנפילה לא גרמו לו לחבלה או לזעזוע, וממילא גם לא לנזק. מצבו לא הוחמר (למזלו !) עקב הנפילה, ונובע בלעדית ממחלה שקננה בו לפני האירוע. נוכח כך, לא היה מקום להפנות למומחה היועץ הרפואי שאלות סרק. 9. התוצאה היא שהערעור נדחה ופסק-הדין של בית-הדין האזורי מתאשר מטעמו - והוא שהמוסד לביטוח לאומי הוכיח את המוטל עליו - על-פי סעיף 39 סיפה לחוק - כדי שלא יראו תאונה כתאונת עבודה. אין צו להוצאות.הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה