מצג מטעה לגבי גובה הקצבה בקרן פנסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מצג מטעה לגבי גובה הקצבה בקרן פנסיה: השופט, ד"ר קובי ורדי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט שינמן יעקב) מיום 30/10/08 בת.א56569/06 . הרקע, העובדות והמחלוקות 1. מדובר בתביעה כספית ע"ס 343,000 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המערערת (להלן: "קרן מקפת") בגין הצגת מצג מטעה ע"י הקרן למשיבה, טרם פרישתה לגימלאות, לגבי היקף התשלומים להם זכאית המשיבה כקצבת פנסיה. אין מחלוקת שהמשיבה ילידת 16/11/42, עורכת דין במקצועה, עבדה כיועצת משפטית במחלקה המשפטית של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") למן שנת 1975 ועד 1/4/04, והיתה חברה כעמיתה בקרן מקפת החל מ-2/79. יש לציין שקודם לעבודתה בבנק עבדה המשיבה כשבע שנים כעורכת דין בשירות המדינה. 2. בכתב התביעה נטען כי קרן מקפת יצרה מצג מטעה למשיבה לגבי היקף התשלומים להם היא זכאית כקיצבת פנסיה אם תפרוש מעבודתה, לאחר שהציגה לה הן בע"פ והן בכתב כי שיעור הפרמיה לו תהא זכאית מסתכם בשיעור של 60.86% מהמשכורת הקודמת שלה. המשיבה הסתמכה על הנתונים שנמסרו לה ע"י קרן מקפת, ופרשה מהבנק פרישה מוקדמת לפנסיה, כדי לטפל כאם חד הורית בביתה הסובלת משיתוק מוחין ואז התברר לה לתדהמתה, לאחר שהודע לה ע"י קרן מקפת, כי שיעור הפנסיה לו היא זכאית מסתכם ב-51.67% בלבד מהשכר הקובע ולא כפי שהובטח לה - 60.86%, את ההפרש הנובע בין המצג שהוצג לה לבין השיעור שניתן לה, תבעה המשיבה. בכתב התביעה מפורטים המצגים שבכתב שהוצגו למשיבה לטענתה. כן מצויין בתביעה כי התקיימה ביום 16/11/03 פגישה עם מר גדעון הבר, מנהל אגף הפנסיה וזכויות חברים בקרן מקפת, שמסר לה שאם תפרוש ב-31/12/03 תעמוד הפנסיה שלה על שיעור של 60.86% משכרה הקובע. המשיבה טענה כי בהסתמך על המצגים המטעים שהוצגו לה ע"י קרן מקפת, פרשה לפנסיה החל מינואר 2004 וחתמה על הסכם פרישה עם הבנק, וביום 30/12/03 נמסרה הודעה ע"י הבנק לקרן מקפת בדבר פרישתה לפנסיה. רק בשלב זה התבקשה המשיבה למלא תצהיר ביחס למקומות עבודה קודמים בהם עבדה והיא עשתה כך ב-2/1/04, ומששאלה לשם מה התצהיר, נמסר לה לראשונה, לתדהמתה, ע"י מנהלת מחלקת השירות בקרן מקפת גב' רייטר, כי לנוכח עבודתה במקום העבודה האחר קודם לעבודתה לבנק, תבוצע הפחתה של שיעורי הפנסיה המגיעים לה, דבר שלא נמסר לה עד אז ע"י קרן מקפת, שידעה נתונים אלו לגבי מקום עבודתה הקודם, עת הצטרפה לקרן מקפת. לטענת המשיבה בכתב התביעה, היא נאלצה לאור זאת, לפנות אל הבנק בבקשה לחזור בה מן הפרישה, ולחזור למקום עבודתה ולעבוד בבנק בתפקידה עד גיל הפנסיה (65 אז), אך מבוקשה לא נענה, והיא נאלצה לפרוש סופית מהבנק ב-1/4/04. לכן, תבעה המשיבה את ההפרש שבין שיעור הפנסיה שהוצג לה, לטענתה, כמצג מטעה ע"י קרן מקפת, לבין שיעור הפנסיה שאושרה לה, תוך טענה להפרת חובות תום הלב וחובת הגילוי ע"י קרן מקפת, והצגת מידע מטעה ומצג שווא רשלני. 3. בכתב הגנתה טענה קרן מקפת כי ביום 1/10/03 נקבע לקרן מקפת תקנון פנסיה חדש (התקנון האחיד), שיש לפעול על פי הוראותיו כפי שהן במועד האירוע המזכה. לטענת קרן מקפת, במידע שנמסר למשיבה בכתב לגבי שיעור הפנסיה נאמר שהוא מבוסס על נתונים נכון למועד מסירת המידע, וכפוף לתקנות הקרן כפי שתהיינה בתוקף במועד הזכאות, כאשר ביום 1/10/03 נקבע כאמור תקנון פנסיה חדש. לטענת קרן מקפת, בסתיו 2003 נפגש מר גדעון הבר עם המשיבה, לפי בקשתה, ובישיבה זו ציין כי חשבון הפנסיה שנערך למשיבה אינו סופי ולכן לא נמסר לה חשבון בכתב ידו, וציין כי החשבון עשוי להשתנות בהתאם לנתונים שיתקבלו בקרן מקפת לפי תצהיר שתמלא, אם וכאשר תחליט המשיבה לפרוש לפנסיה, ובהתאם למידע אודות מקומות עבודה קודמים, וכן אמר לה כי שיעור הקיצבה לו היא זכאית יחושב לפי הוראות התקנון האחיד. ב-23/11/03, כחודשיים לאחר שנכנס התקנון האחיד לתוקף, פנתה המשיבה במכתב לקרן מקפת לברר מה הן זכיותיה לאור התקנון האחיד. ביום 15/12/03 נפגשה המשיבה שוב עם מר הבר, שהבהיר לה כי חישוב הפנסיה נערך בהתייחס לתקופה כוללת כמתחייב מהתקנון האחיד. ביום 30/12/03 הגישה המשיבה את תביעתה לקרן מקפת לתשלום פנסיית הזקנה, ואז נדרשה לחתום על תצהיר בהתאם להוראות התקנון האחיד, וכך עשתה. בעקבות זאת, ולאור מקומות העבודה הקודמים, נקבע שיעור הפנסיה לו זכאית המשיבה. לטענת קרן מקפת בכתב ההגנה, זכויותיה של המשיבה נקבעות לפי הוראות התקנון האחיד, כאשר שיעור הפנסיה לו זכאית המשיבה מחושב לפי "תקופה כוללת". לטענת קרן מקפת, אין שחר לטענות המשיבה בדבר הסתמכות על מצג כלשהו, שכן היא ידעה כי קרנות הפנסיה עומדות בפני שינויים מרחיקי לכת בתקנוניהם, ולא היתה זכאית להסתמך על דברים בע"פ שנמסרו לה (דבר שמוכחש), אלא היתה צריכה לקבל אישור בכתב, ומראש, בהתייחס לנתוני פרישתה המדוייקים, ואפילו מסר לה מר הבר (דבר המוכחש) דברים בלתי מסוייגים אודות נתוני שיעור הפנסיה, היה עליה לדרוש לקבלם בכתב, בטרם תחליט על פרישתה. כן נטען שאין כל בסיס לנזק הנטען שנגרם למשיבה. פסק הדין של בית משפט קמא בית המשפט קמא, בפסק דין ארוך ומנומק, קבע כי לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות הגיע למסקנה כי המשיבה החליטה לפרוש לפנסיה עקב המצגים המטעים שהוצגו לה ע"י נציגי קרן מקפת בקשר לשיעור הקיצבה לה תהיה זכאית עם פרישתה, פרישה שגרמה למשיבה נזקים בגינם היא זכאית להיפרע פיצויים מהקרן. בית המשפט מצא להפחית 25% מסכום הפיצוי שהינו ההפרש בין שיעור הפנסיה שהוצג כמצג למשיבה טרם פרישתה, לבין שיעור הפנסיה שקיבלה בפועל, עקב אחריות ואשם תורם של המשיבה. בית המשפט קבע, כי המשיבה קיימה בירורים מקיפים ויסודיים עם נציגי קרן מקפת טרם צאתה לפנסיה, כאשר בידי קרן מקפת היו כל הנתונים שאפשרו לה לתת למשיבה תשובה מוסמכת ונכונה כבר בשלב הבירורים, והמשיבה לא ניסתה להסתיר נתונים מקרן מקפת ולא נשאלה לגבי מקום עבודתה הקודם בטרם קיבלה את תשובת קרן מקפת. בית המשפט קמא קבע כי המשיבה, שהינה אישה יסודית וזהירה, פנתה והתייעצה בטרם פרשה גם עם יועץ המס מר חסון שחישב את שיעור המס שתחוייב לאור המידע כפי שנמסר לה ע"י מר הבר. בית המשפט קמא העדיף את גירסתה של המשיבה על פני גירסתו של מר הבר ככל שקיימת מחלוקת עובדתית ביניהם. כך, העדיף את גירסת המשיבה שמר הבר לא ציין בפניה ששיעור הפנסיה עשוי להיות נמוך יותר בשל עבודתה במקומות קודמים טרם עבודתה בבנק (בניגוד לטענת מר הבר שטען שאמר למשיבה שהשיעור של הפנסיה אינו סופי ויכול להשתנות בהתאם למידע שתמציא למקפת אודות מקומות עבודה קודמים שלה). בית המשפט התרשם מהמשיבה, שהיה לה הן שיקול כלכלי לפרישה, לחמוק מגזירות האוצר לגבי הפנסיה, וכן שיקול נוסף, לטפל בבתה הנכה, דבר שחייבה לנקוט משנה זהירות לגבי הכספים שיישארו לכלכלתה עם פרישתה. מדובר במשיבה, כמי שנוהגת לבדוק בקפידה וביסודיות את מהלכיה, ובוודאי צעד כה משמעותי כמו פרישה מעבודה, כאשר עדותה של המשיבה הינה עדות אמינה שניתן לסמוך עליה, ולהשתית עליה את העובדות המבססות את תביעתה ובייחוד לגבי הפגישה עם מר הבר ביום 16/11/03. בית המשפט קבע, שמשנודע למשיבה על שיעורי הפנסיה המוקטנים להם תהא זכאית, החלה לפעול לחזרתה לעבודה בבנק, דבר המצביע על כך שהסתמכה על מצגי קרן מקפת שהוצגו בפניה ערב פרישתה לפנסיה, וביקשה לבטל את פרישתה המוקדמת, ולחזור לעבודה סדירה עד גיל 65 עקב ההטעיה ע"י קרן מקפת, אך עקב זאת שלא התאפשר לה לחזור לתפקידה הקודם והוצע לה לשמש כפקידת אשראי בבנק, בעוד קודם לכן שימשה כיועצת משפטית, ולאחר נסיון שעשתה, ועקב ההרעה המשמעותית בתנאי העסקתה, נאלצה לפרוש סופית מהבנק ביום 1/4/04. בית המשפט קמא קבע כי קרן מקפת, שבידה היו מלוא הנתונים של המשיבה, לגבי מידע על עבודתה הקודמת, ולאחר שבפגישה עם מר הבר לא הוזכר לה, ולו ברמז, על כך ששיעור הפנסיה יכול להשתנות בהתאם לנתונים לגבי מקומות עבודה קודמים שלא נשאלה על כך מעולם, הטעתה את המשיבה בדבר שיעור הקיצבה, היא הסתמכה על מצג זה ועקב כך והתרשלות קרן מקפת נגרם לה הנזק הנובע מההפרש בין שיעור הפנסיה שהוצג לה לבין שיעור הפנסיה שקיבלה בפועל. בית משפט קמא קבע כי התקנון החדש של קרן מקפת לא שינה את מצב העמיתה בנוגע לרציפות זכיות הפנסיה. יחד עם זאת, בית משפט קמא הפחית מסכום הפיצוי את הסכום שקיבלה המשיבה עקב פרישתה וחזרתה לעבודה (60,000 ₪) שלא היתה זכאית לו אילו היתה מקבלת פנסיה מלאה וכן, הפחית 25% מהפיצוי - שיעור האשם התורם של המשיבה, בכך שלא עמדה על קבלת התחייבות מפורשת של קרן מקפת, בכתב, לגבי שיעור הפנסיה שהיא אמורה לקבל, והסתמכה על התחייבות בע"פ ביודעה כי מוסד הפנסיה עומד לעבור תהפוכות, ולא נקטה משנה זהירות ולא עמדה על כך שתקבל אישור בכתב, כשהיא לא קראה גם את התקנון האחיד. טענות הצדדים 5. המערערת טוענת כי המשיבה לא הסתמכה ולא יכלה היתה להסתמך על אמירה בע"פ שנאמרה לה ע"י פקיד בכיר אחד בקרן מקפת (מר הבר), תוך התעלמות מאמירה אחרת שנאמרה לה ע"י פקיד בכיר אחר בקרן (גברת רייטר). כן נטען כי מנהלת שירות הלקוחות בקרן מקפת, גב' רייטר, שנפגשה עם המשיבה ב-23/11/03, אמרה לה שאין להסתמך על מידע בע"פ ועליה לדרוש ולקבל פירוט בדבר זכויותיה לסכום הפנסיה ושיעורה בכתב, ובעקבות זאת כתבה המשיבה מכתב לקרן מקפת ביום 23/11/03 (נ/9), וביקשה לקבל הודעה בכתב על מלוא זכויות הפנסיה שלה, לאור התקון האחיד (מכתב שלא קיבלה עליו תשובה עד לפרישתה). לטענת המערערת, הלכה למעשה המשיבה לא הסתמכה במועד פרישתה לגימלאות על דברים שנמסרו לה בע"פ, שכן לאחר הפגישה עם מר הבר פנתה בכתב לקרן, בעקבות הנחייתה של גב' רייטר לקבל פירוט בכתב, והדבר מנתק את הקשר הסיבתי בין פגישתה עם מר הבר לבין החלטתה לפרוש לפנסיה. לטענת המערערת, אין לקבוע, כמדיניות, שעובד בקרן פנסיה רשאי לכלכל צעדיו על סמך דברים בע"פ שנמסרו לו. לטענת המערערת, המשיבה לא הסתמכה, ואף לא יכלה להסתמך, על מכתבים ומסמכים שנשלחו לה ע" קרן מקפת לפני כניסתו לתוקף של התקנון האחיד (ב-1/10/03), כאשר המשיבה לקחה סיכון ופרשה לפנסיה בשל פזיזותה ולא מתוך הסתמכות, מבלי לקבל תשובה כתובה מקרן מקפת, וזאת עקב רצונה להימנע משינויי המס. כן נטען ע"י המערערת, כי המשיבה "החזירה את הגלגל לאחור" בכך שבקשתה לביטול פרישתה התקבלה ע"י הבנק וע"י קרן מקפת, ומצב זה תיקן את העוולה ו/או הנזק שנגרמו לה לטענתה. לחילופין נטען, שיש להגדיל את האשם התורם שנקבע למשיבה (25%). 6. לטענת המשיבה, התנהגותה של המשיבה בזמן אמת, מעידה על הסתמכותה על מצגיה המטעים של קרן מקפת ועל קיום קשר סיבתי בין מצגים מטעים ורשלניים אלו לבין הנזקים שנגרמו למשיבה. לטענת המשיבה מדובר בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, שקבע בית המשפט, שאין מקום שערכאת הערעור תתערב בהן. בית המשפט קמא העדיף את גירסתה העובדתית של המשיבה על פני גירסתה העובדתית של קרן מקפת ומר הבר, וקבע בדין כי היא הסתמכה על מצגיה המטעים והרשלניים של קרן מקפת ופרשה עקב כך לפנסיה מוקדמת, כשהיא עשתה זאת לאחר כניסת התקנון החדש לתוקף, ועקב כך נגרמו לה הנזקים הנתבעים. לטענת המשיבה, מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק, כאשר המשיבה ניסתה לחזור בה מהפרישה ולחזור לעבודה כבר מיד לאחר גילוי הטעות, אך הציעו לה תפקידים שלא הלמו את מעמדה וכישוריה, ולכן נאלצה לפרוש סופית מהבנק. יש לציין שבין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית האם הפגישה בין המשיבה לבין מר הבר היתה ב-16/11/03, כפי שטענה המשיבה בכתב ההגנה וכפי שטוענת קרן מקפת, או שמא ב-16/12/03 כפי שטענה המשיבה במהלך עדותה שחלה טעות בכתב ההגנה ובתצהירה וזהו התאריך הנכון. משמעות קביעה זו הינה האם הפגישה עם מר הבר היתה לפני הפגישה עם גב' רייטר והוצאת נ/9 ב-23/11/09 כטענת קרן מקפת, או שהפגישה עם מר הבר היתה לאחר הפגישה עם גב' רייטר והוצאת נ/9 כטענת המשיבה. דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לדחות את הערעור. 7. מדובר בערעור על פסק דין הנשען, רובו ככולו, על קביעות עובדתיות וקביעות בענין מהימנותה ואמינותה של המשיבה. לכן, יש לראותו לאורן של הנסיבות הספציפיות העובדתיות של המקרה, כאשר אין בו קביעות עקרוניות, כמו הקביעה ממנה חוששת המערערת, שכמדיניות, עמית בקרן פנסיה רשאי לכלכל צעדיו על סמך דברים בע"פ שמסר לו פקיד בקרן, תהא דרגתו אשר תהא. יחד עם זאת, כפי שקבע בית משפט קמא, בנסיבות הספציפיות של קבלת גירסת המשיבה כאמינה, והעדפתה על פני גירסתו של מר הבר, בהתחשב בכך שמר הבר הינו מנהל אגף זכויות הפנסיה במערערת, שהציג מצג מטעה למשיבה, ללא כל סייג לגבי מקומות העבודה הקודמים שהיו ידועים למערערת, ואי מתן תשובה בכתב להודעה בכתב שנשלחה ע"י המשיבה ב-23/11/03 לקבלת מלוא המידע והפרטים לגבי זכויותיה הפנסיוניות לפי התקנון האחיד, למרות שהבקשה נשלחה כחודש ושבוע לפני מועד פרישתה המתוכנן של המשיבה לפנסיה מוקדמת, מועד שהיה ידוע למערערת, שידעה על הדחיפות בפרישתה של המשיבה, ואם היתה עונה בכתב היתה נמנעת הפרישה - הרי בנסיבות ספציפיות אלו קמה רשלנות של המערערת במצג המטעה כלפי המשיבה עקב המצג בע"פ שהוצג לה בנסיבות המפורטות לעיל. 8. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ששמעה את העדים, בחנה את הראיות, והתרשמה מהם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית, אלא רק במקרים נדירים וחריגים שנפל פגם מהותי בהכרעת הערכאה הדיונית (ע.א 8589/06 שפיגל נ' איינס, לא פורסם 14/5/08) והמקרה דנן אינו מקרה כזה המצדיק התערבות בממצאים אלו. כך, בית המשפט קמא קיבל את גירסתה של המשיבה כאמינה עליו וכעדות שניתן לסמוך עליה ולהשתית עליה את העובדות והמסקנות המתבקשות ממנה, ובמיוחד לגבי הפגישה עם מר הבר מיום 16/11/03. כך, בניגוד לגירסתו של מר הבר שטען שהתנה את החישוב שעשה בע"פ, חישוב אותו רשמה התובעת בכתב ידה, בכך שהמשיבה לא עבדה בשום מקום אחר ואמר לה שהחשבון אינו סופי, ומותנה בתצהיר ופירוט עבודות קודמות - קבע בית משפט קמא שהוא מעדיף את גירסת המשיבה שמר הבר מסר לה את סכום הפנסיה החודשי שהיא צפויה לקבל, בלא כל סייג ובלא כל ציון, אפילו ברמז, שחשבון זה עשוי להשתנות בהתאם לנתונים שיתקבלו ביחס למקומות עבודה קודמים ותצהיר שתמסור בנושא, דבר שלא נאמר לה כלל. משנפסלה גירסה זו של קרן מקפת, שנמסרה באמצעות מר הבר, עולה כי אם כי הוצג למשיבה מצג בעל פה, הרי שמדובר במצג שנמסר ע"י הסמכות הבכירה ביותר בקרן מקפת - מר הבר, ששימש כמנהל זכויות הפנסיה, שהמשיבה ביקשה להיפגש איתו בשל הדחיפות, ובשל רצונה בפרישה מהירה בחודש דצמבר, לפני השינוי בפקודת מס הכנסה (כדי לעזור לבתה הנכה), והמשיבה הסתמכה על מצג זה. לא זו אף זו, אם מר הבר טען שידע על כך שהמשיבה עבדה במקומות אחרים, כפי שטען, ישנה רשלנות מצידו בכך שלמרות שידע זאת לא ציין זאת בפני המשיבה, ולא ציין בפניה אפשרות את השלכת הנ"ל על שיעור הפנסיה. 9. אמנם, בעקבות הפגישה בין המשיבה לגברת רייטר, שאמרה לה שיש צורך לקבל את המידע על פירוט זכויותיה בהתאם לתקנון האחיד, בכתב, פנתה אכן המשיבה לקרן מקפת במכתב בכתב יד מיום 23/11/03 (נ/9), בו ציינה כי היא שוקלת פרישה ב-1/1/04, ומבקשת להודיעה בכתב את מלוא זכויות הפנסיה שלה למועד הנ"ל לאור התקנון האחיד כשהיא השאירה גם את מספר הפלאפון שלה בהודעה זו. והנה, המערערת היודעת הן ממכתב זה, הן מהפגישה בין המשיבה למר הבר וכן מהפניות הקודמות המרובות והשיחות שניהלה המשיבה עם נציגי קרן מקפת, על כך שהמשיבה מעוניינת לפרוש בדחיפות, בטרם שינויי המס בשנת 2004, ולמרות שהמשיבה פונה, הן בע"פ והן בכתב, כחודש ושבוע לפני מועד הפרישה - לא מוצאת קרן מקפת לנכון לענות למשיבה לא בע"פ (למרות שהמשיבה השאירה גם את מספר הפלאפון שלה) ולא בכתב. המערערת לא הוציאה אפילו מכתב שבו אישרה את קבלת ההודעה בכתב של המשיבה מיום 23/11/03, לא הוציאה מכתב שבו היא מציינת שהנושא בבדיקה ויענו לה בהקדם, ואף לא שלחה תשובה ראשונית, גם אם לא מלאה, וכל זאת ביודעה על חשיבות מועד הפרישה של המשיבה. דברים אלה מחזקים את רשלנותה של המערערת. מה מצפה המערערת שהמשיבה תעשה במצב דברים זה שהיא חושבת שיכול להיות שינוי מבחינת מיסוי קרנות הפנסיה ושחשוב לה לפרוש עד 1/1/04 (כולל) וכן חשובה לה הפרישה לצורך טיפול בבתה הנכה, והיא פונה בעוד מועד לשם מניעת אי הבנות, שכן כידוע, לפי שיטת המערערת שהפגישה עם מר הבר היתה ב-16/11/03 קודם להודעה זו ב-23/11/03 ולא מקבלת תשובה. לאור קבלת גירסת המשיבה בבית המשפט, שהוצג למשיבה מצג בע"פ על-ידי מר הבר לגבי שיעור הפנסיה ולא הוזכר שלא מדובר בשיעור סופי ו/או שישנה חשיבות למקומות העבודה הקודמים, וזאת מבעל התפקיד הבכיר ביותר בקרן מקפת מנהל אגף הפנסיה בקרן מקפת, שאחרי הפגישה עמו פונה המשיבה למערערת, ליתר בטחון ולפי עצת המערערת עצמה (גב' רייטר) במכתב, בו מודיעה על כוונתה לפרוש ב-1/1/04 ומבקשת מידע ולא מקבלת מידע כזה במשך כחודש ושבוע, עד שחולף מועד הפרישה המתוכנן, ניתן לקבוע שהמשיבה פעלה על סמך מצגיה המטעים של המערערת. גם אם אין מחוייבות מבחינת תקנון המערערת לענות לחברי הקרן תוך חודש ושבוע, הרי לאור הדחיפות ולאור הרקע העובדתי הקודם של הפגישות והמצגים, מן הראוי היה שהמערערת תענה כאמור על הודעה זו ותיתן את מלוא הפירוט בכתב, ואם היתה עושה כן היתה נמנעת הטעות ונמנעת הפרישה, שכן המשיבה היתה מגלה את שיעור הפנסיה הנכון הלוקח בחשבון את מקומות העבודה בטרם פרישתה, ושוקלת אם ברצונה לבטל את פרישתה המתוכננת. לכן, גם אם אצא מנקודת הנחה שהפגישה בין המשיבה למר הבר היתה ב-16/11/03 לפני הפגישה עם גב' רייטר, והמכתב נ/9 מ-23/11/09, כפי שקבע גם למעשה בית משפט קמא - עדיין אין בכך כדי לגרוע מהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. 11. גם בית הדין הארצי לעבודה, שעל פסיקתו מסתמכת המערערת, לא קבע שלא ניתן לתבוע קרן פנסיה בעילת רשלנות או מצג רשלני ואף ציין שביחסים שבין מבטח ומבוטח, לא כל שכן בין קרן פנסיה ומבוטח, קיימת חובת גילוי מוגברת החלה על שני הצדדים (עע (ארצי) שמואל לב נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, לא פורסם (21/6/06) להלן: "ענין לב"). כך בענין לב, קבע ביה"ד הארצי כי המערער הפר את חובתו למסור למבטחים מידע מלא אמין ומדוייק אודות עבודות במקומות עבודה שונים, ו"מידע נעלם" זה השליך על שיעור הפנסיה לו היה זכאי עם פרישתו המוקדמת לגמלאות ולכן, בנסיבות אלה, עליו לשאת בתוצאות מעשיו ואם ניזוק מהם אין לו להלין אלא על עצמו. להבדיל מכך, בענייננו, נקבע ע"י בית משפט קמא כי המשיבה מסרה מידע מלא אמין ומדוייק, ולא התבקשה, ולו ברמז, למסור מידע על עבודותיה הקודמות, מידע שהיה גם ברשות קרן מקפת. בנסיבות אלו, מי שאחראי למצג הרשלני שהוצג ע"י קרן מקפת הינה קרן מקפת שאחראית עקב כך לנזק שנגרם למשיבה כתוצאה מאותו מצג. כך גם במקרים אחרים של פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, היה שוני עובדתי לגבי ידיעת המבוטח על חישוב זכויותיו בקרן הפנסיה, ו/או לגבי השאלה אם הוטעה על ידי קרן הפנסיה, כאשר המשיבה גם פנתה במכתב לקרן הפנסיה ולא קיבלה תשובה למרות הידיעה על מועד פרישתה הדחוף, ולמרות המצג בע"פ שהוצג לה. 11. לכן בנסיבות אלו, מוצדקת קביעתו של בית משפט קמא שבנסיבות הספציפיות והמיוחדות של תיק זה הוצג למשיבה מצג מטעה ורשלני ע"י המערערת, מצג עליו הסתמכה המשיבה, שגרם במקרה זה לנזקים כפי שנפסקו ע"י בית משפט קמא. 12. כך גם אין מקום להתערב בענין שיעור הנזק שנפסק ע"י בית משפט קמא שקבע מבחינה עובדתית, שהמערערת, מיד כשנודע לה על הטעות, ניסתה לחזור לעבודתה וביקשה לבטל את הפרישה ולחזור לעבודתה בבנק, ואף נענתה בחיוב ע"י קרן מקפת וע"י הבנק. ואולם, עקב הצבתה בתפקיד של פקידת אשראי, שלא התאים למעמדה והיווה הרעה בתנאיה כיועצת משפטית בעבר, לא היה לה מנוס אלא לפרוש מהבנק. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת המערערת כי הקשר הסיבתי נותק שכן היא לא חזרה לאותו מצב שהיה טרם פרישתה אלא למצב שונה שלא איפשר את המשך עבודתה בבנק, ולכן הפרישה מהבנק נעשתה בסופו של דבר עקב פרישתה לפנסיה מוקדמת בהסתמך על מצגי קרן מקפת לגבי שיעור הפנסיה. 13. כך גם אין מקום להתערב בגובה האשם התורם (כשלא הוגש גם ערעור נגדי ע"י המשיבה) ומשלא ניתן להתעלם מקביעותיו של בית משפט קמא לגבי העובדה שהמשיבה לקחה סיכון ופרשה לפנסיה מוקדמת על סמך המצג בע"פ בלבד בלא שהיתה בידה תשובה בכתב של המערערת, ובלא שקראה את התקנון האחיד. לטעמי, שיעור האשם התורם שנפסק במקרה זה הינו שיעור ראוי ובוודאי שאינו שיעור החורג במידה כזו המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. גם אם היינו יושבים כערכאה ראשונה והיינו פוסקים שיעור גבוה יותר, ולו במידת מה, של אשם תורם למשיבה, הרי כערכאת ערעור אין מקום להתערב בשיעור האשם התורם, שנפסק ע"י בית משפט קמא באומדנה והערכה, המושפעים, כפי שקבע בית משפט קמא, מהתרשמותו של בית המשפט לגבי חומרת העוולה מחד מול הנזק שנגרם לנפגע מאידך, ובמקרה זה לא מצאנו מקום להתערב בכך. התוצאה 14. התוצאה הינה כי אציע לחברי לדחות את הערעור. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הפיקדון שהפקידה המערערת בתיק בית המשפט יועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון הסכום שנפסק לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר -אב"ד: אני מסכים. אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. רות לב הר שרון, שופטת הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט ד"ר קובי ורדי.הטעיהפנסיהקרן פנסיה