נוסחה אחידה לחישוב מס

בהתאם לגישה אשר אומצה בפסיקת בית המשפט העליון בהקשרים שונים של דיני המס נקבע, כי "יש להעדיף הוכחה בדבר מצב הדברים לאשורם בטרם תיושם חזקה או נוסחה אחידה העלולה להוביל להטלת מס על רווח שלא הופק" (ע"א 3988/00 מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב - יפו נ' מירון, פ"ד נט(4) 867, 876 (2004)). דהיינו, מטרתה של חקיקת מס הינה תשלום מס אמת במקום שניתן לעשות זאת. כך נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 1527/97 אינטרבילדינג חברה לבנין בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פ"ד נג(1) 699 (1999), עת הועדף חישוב מס אמת על פני הנוסחה הכללית לחישוב המס הקבועה בחוק (בסעיף 18(ד)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]), וכך נקבע אף בפסק הדין ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נז(3) 750 (2003). וכך נאמר בפרשת אינטרבילדינג על ידי כב' השופט אריאל: "אני ער לכך כי בפרשנות המוצעת על-ידיי לסוגיה שלפנינו, שהיא כאמור טובה וצודקת יותר כלפי הנישום ומביעה את תכלית החוק, היינו תשלום אמיתי של מס במקום שניתן לעשות זאת, נותר לעתים קושי עובדתי, בעוד שבפירוש שנקבע על-ידי בית-המשפט נעלם קושי עובדתי זה בשל כך שנקבעה נוסחה מסוימת החלה על כולם על הטוב ועל הרע, על מי שיכול להוכיח חישוב ספציפי ועל מי שאינו יכול להוכיחו. דין אחד לכולם. בכך תוקל גם עבודת המשיב וגם עבודת בית-המשפט. אך האמת והצדק עם אותו נישום, היכול להוכיח את הפירוט, היינו את קיומו של הליווי הפיננסי הספציפי לאותו פרויקט" (שם, בעמ' 718). גישה זו נתפסה לא רק כמדויקת יותר, אלא גם כמתיישבת עם שיקולי סבירות, במונעה עיוותים כלכליים העלולים להיגרם כתוצאה משיטת החישוב הגלובאלית, ועם שיקולי צדק: "הצדק מחייב כי המס שיוטל יהיה מס אמת, כלומר מס על-פי המצב העובדתי הנכון של הנישום, ולא על סמך הנחה עובדתית מסויימת, היכולה להיות נוגדת למציאות ואף-על-פי-כן אינה ניתנת לסתירה" אף בפרשת שכטר (ע"א 5359/92 שכטר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נ(1) 651 (1996)) נקבע ברוח דומה, כי "כללים היוצרים חזקות או אחידות באים בעיקרון במקום שבו אין הוכחה אמיתית אחרת..." (בעמ' 656-657). כפי שדיני המס שואפים למס אמת כך גם דיני הפיצוי שואפים לפיצוי אמיתי על נזק אמיתי. מיסים