מה שיעור הנכות על צליפת שוט (whiplash) ? ד"ר לוין, מומחה לכירורגיה אורטופדית, קבע בחוות דעתו הראשונית, כי לתובע נגרמה פגיעה מסוג "צליפת שוט" והעניק לו % 10 נכות בשל גירוי השורשים העצביים בצוואר. לאחר שקיבל מסמכים נוספים בדבר היצרות התעלה הספינרלית ובלט של הדיסק המותני, קבע כי מצב זה הינו קונסטיטוציוני, שהוחמר בעקבות התאונה. על כן הוסיף % 5 נכות רפואית בגין הממצא בדיסק המותני. סך הכול קבע המומחה בהתבסס על הממצאים האוביקטיביים % 14.5 נכות משוקללת בגין צליפת שוט. הנכות הזמנית הוערכה על ידו כ- % 100 במשך חודש ו % 50 נכות לחודש נוסף לאחר התאונה הראשונה. נכות זמנית של % 50 במשך חודש אחרי התאונה השנייה. הנוירולוג, ד"ר ארלוזורוב, קבע בחוות דעתו כי נגרמה לו חבלת צליפת השוט שלא היתה טעונה אשפוז. בגלל מיחושים שהופיעו בהמשך, עבר שורת בדיקות שלא העלו ממצא פרט לממצא האלקטרומיוגראפי (מסמך 8). לממצא זה לא מצאתי ביטוי קליני שכן החזרי הגידים בגפיים העליונים הופקו בבדיקתי ולא היו סטיות בבדיקה הנוירולוגית. בתחום אף אוזן גרון קבע ד"ר הימלפרב, על אף תלונותיו הסובייקטיביות של התובע, כי אין מקום להענקת נכות בגין התאונות. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות צליפת שוט:## תביעת פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק נפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 14/3/62נשוי ואב לארבעה, הינו מנהל סניף בבנק המזרחי בע"מ. ב-13/7/91, עת נהג התובע ברכבו בבני ברק, אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה הראשונה"). בתאונה זו היו מעורבים רכב התובע, מכונית צבאית ורכב נוסף. כתוצאה מהתאונה נפגעו התובע ושלושה מילדיו הקטינים. תביעה זו הינה בגין נזקי גוף לתובע בלבד. לאחר התאונה הגיע התובע לחדר מיון בבית חולים 'בילינסון' בפתח תקוה. התובע התלונן על בחילה, כאבים בצוואר ובבטן, עבר בדיקות שלא הצביעו על ממצאים ושוחרר לביתו. לטענתו, חש התובע בביתו בראשו, בצוואר, בגב, וסבל מהפרעות ראייה וחוסר יציבות. התובע נעדר מעבודתו חודשיים וחצי. טופל בתרופות ופיזיותראפיה. ב- 13/9/92 היה התובע מעורב בתאונת דרכים נוספת (להלן: "התאונה השנייה") בפתח תקוה. התובע הגיע לחדר המיון, וגם הפעם לא אושפז. מאז התאונה הראשונה ממשיך התובע לדבריו לסבול כאב, מוגבל בתנועות הצוואר והעורף, אינו יכול לנהוג, ישיבה ממושכת קשה עליו והוא מתקשה בביצוע עבודות משרדיות. לדבריו, אין הוא מסוגל לעזור בעבודות הבית ובטיפול בילדיו. עקב התרופות הרבות שצרך, חזר לסבול מכיב בתריסריון. בכתב התביעה נאמר כי נפגעו סיכוייו להתקדם לתפקידים בכירים בבנק. את תביעת הפיצויים הגיש נגד הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, בה היה רכבו מבוטח. התביעה לנזקים כלליים ומיוחדים הינה לפיצויים בסכום העולה על 000, 900 ש"ח. הנתבעת מודה כי אכן מחוייבת היא בפיצוי התובע לפי הוראות החוק, אולם לטענתה, תלונות התובע מקורן במצב רפואי שקדם לתאונות. התובע שב לעבודתו ואף התקדם לתפקיד נכבד, אי לכך מופרזת התביעה. נותר לקבוע הפיצויים המגיעים לתובע בגין נזקי שתי התאונות. אחוזי נכות מטעם בית המשפט מונו שלשה מומחים: אורטופד, נוירולוג ומומחה לאף אוזן גרון: 1. ד"ר לוין, מומחה לכירורגיה אורטופדית, קבע בחוות דעתו הראשונית, כי לתובע נגרמה פגיעה מסוג "צליפת שוט" והעניק לו % 10נכות בשל גירוי השורשים העצביים בצוואר. לאחר שקיבל מסמכים נוספים בדבר היצרות התעלה הספינרלית ובלט של הדיסק המותני, קבע כי מצב זה הינו קונסטיטוציוני, שהוחמר בעקבות התאונה. על כן הוסיף % 5נכות רפואית בגין הממצא בדיסק המותני. סך הכול קבע המומחה בהתבסס על הממצאים האוביקטיביים % 14.5נכות משוקללת בגין צליפת שוט. הנכות הזמנית הוערכה על ידו כ- % 100במשך חודש ו % 50נכות לחודש נוסף לאחר התאונה הראשונה. נכות זמנית של % 50במשך חודש אחרי התאונה השנייה. 2. הנוירולוג, ד"ר ארלוזורוב, קבע בחוות דעתו: "... נגרמה לו חבלת צליפת השוט שלא היתה טעונה אשפוז. בגלל מיחושים שהופיעו בהמשך, עבר שורת בדיקות שלא העלו ממצא פרט לממצא האלקטרומיוגראפי (מסמך 8). לממצא זה לא מצאתי ביטוי קליני שכן החזרי הגידים בגפיים העליונים הופקו בבדיקתי ולא היו סטיות בבדיקה הנוירולוגית." (ההדגשה שלי ר.א). 3. בתחום אף אוזן גרון קבע ד"ר הימלפרב, על אף תלונותיו הסובייקטיביות של התובע, כי אין מקום להענקת נכות בגין התאונות. הנכות הרפואית שקבע ד"ר לוין כוללת גם נכות נוירולוגית שנקבעה על ידי הנוירולוג, כעולה מחוות דעת שני המומחים ומעדותו של ד"ר לוין: "כללתי באחוזי הנכות שנתתי גם את הבעייה הנוירולוגית של שורשי העצב" (עמ' 18לפרוטוקול מה- 19/2/97). כזכור, קבע ד"ר לוין כי הממצאים האוביקטיבים, בלט בדיסק והיצרות תעלה, לא נגרמו על ידי התאונות. הנכות הרפואית תיקבע איפוא על סמך חוות דעתו של ד"ר לוין. לתובע היתה נכות רפואית קודמת בשיעור של % .10 כבר נקבע: "בתביעת נזיקין אנו מבקשים לבדוק, מהו הנזק הרפואי, שנגרם לנפגע בתאונה, ולשם כך אנו מבררים, מהו שיעור הנכות, שגרמה לו התאונה, וכיצד היא משפיעה על מצבו הכללי של אותו נפגע לאור מצבו הרפואי הקודם." (ע"א 682/82בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לז (3) 589,607). לאור הנכות שאינה קשורה לתאונות, ראוי להעמיד את אחוזי הנכות הרפואית המשוקללת על %13. פרשת הראיות מדובר באדם צעיר, מוכשר ונמרץ אשר טיפס בסולם הקידום במוסד בנקאי מכובד, על אף העדר השכלה על תיכונית. התובע לא היסס להגיש מועמדות למכרז של מנהל סניף הבנק בירושלים, למרות סבלו הרב לכאורה, עקב התאונות ואף זכה במשרה זו. לימים פתח הבנק סניף ביהוד, הקרובה למקום מגוריו והתובע נתמנה למנהל הסניף בשנת .1995אמנם הסניף החדש בראשית דרכו, אולם יש להניח כי יתפתח לסניף גדול, כפי שהסכים התובע בעדותו (עמ' 33לפרוטוקול מה- 20/5/97). מעדותו של התובע אין אני למדה על פגיעה בקידומו. התובע אמנם ביקש ממנהליו ב- 2/11/95 לעבור מירושלים לסניף הקרוב לביתו (ת/ 8). הוצע לו לדבריו לקבל ניהול סניף באילת ובכפר חסידים, שלא יכול היה לקבל בגלל הנסיעות הארוכות. לגבי הצעת התפקיד באילת אמר: "אי אפשר לדעת אם הקידום שלי היה מהיר יותר אילו קיבלתי את התפקיד. שכרי היום יותר גבוה מזה שהיה בעת התאונה". שינוי מקום עבודתו של התובע בבנק התבקש מאליו והביא לתובע ולמשפחתו רווחה. במיוחד לאור קיצור מרחק הנסיעה מפתח תקוה, והאפשרות להגיע למנוחת צהרים לביתו. התובע ניסה לגייס את הנסיבות הללו להוכחת פגיעה חמורה עקב התאונות, אך הדבר לא עלה בידו. שני העדים שהעידו מטעמו, מר שלמה צוויג המשמש כמנהל מרחב המרכז של בנק המזרחי ומר יוסף כהנא, העובד בסניף יהוד של בנק המזרחי, העידו עדות מגמתית ולא רכשו את אמון בית המשפט. עד נוסף - אביו של התובע, מר שמואל וייס, פרש מעבודתו בחברה קדישא בגיל 54, ויצא לפנסיה מוקדמת, לאחר שנקבעו לו % 70נכות, בגין מחלת לב. יחד עם זאת הוא מעיד: "אני עם % 70הנכות עושה בבית התובע מה שהתובע אינו עושה עם %20". מוטב היה אלמלא נקרא מר שמואל וייס לעלות אל הדוכן כדי לתמוך בתביעת בנו, במיוחד לגבי העיסויים שלהם נזקק לדבריו התובע: "אני לא יכול להשיב על השאלה כמה זמן לפני הפעם הזאת עשיתי לתובע מסאז'" (עמ' 27לפרוטוקול מה- 20/5/97). לא ייחסתי משקל לעדות שהיא כולה מצוות אנשים מלומדה. התרשמתי כי התובע תכנן היטב את מהלכיו בעקבות כל אחת מהתאונות, על מנת להפיק מהן יתרון כלכלי משמעותי. הרופאים המומחים הדגישו את הפער בין התלונות הסובייקטיביות הרבות לבין הממצאים האובייקטיבים הדלים שעמדו בניגוד בולט לתלונות. התובע אינו נזקק לטיפול רפואי. למרות מחושיו בגב ובצוואר אינו מקבל טיפול אצל הפיזיוטראפיסט המרוחק ממקום מגוריו, או אצל כל פיזיוטראפיסט אחר.המצב אינו שונה לגבי האוסף המרשים של קבלות על נסיעות במונית למטרות בלתי מוסברות. לא יהיה זה מיותר לציין כי התובע הגיש תביעות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959, בגין אירועים שונים במהלך שירות המילואים וכי הוא שוקל לתבוע מקצין התגמולים הכרה בנכות עקב מחלת כיב התריסריון שממנה הוא סובל משנת .1980כמו כן העיד כי טרם נתגבשו נזקי תאונה שלישית שאירעה בשנת .1996גם לאחר תאונה זו פנה התובע לחדר מיון ולא אושפז. המסגרת הנורמטיבית על השונה בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית עמד בית המשפט ב-ע.א. 3049/93גירוגיסיאן נ. רמזי ואח' (תקדין עליון כרך 2(95) עמ' 175). כב' השופט אור מבחין בין שלושה מונחים - נכות רפואית, נכות תפקודית ואבדן כושר השתכרות נכות רפואית אינה מבטאת בהכרח את שיעור הפגיעה התפקודית, הנקבעת על יסוד שיקולים פונקציונאליים, המצטרפים אל הנתונים לקביעת נכות רפואית. יאמר כי רצון כן להשתקם ולנהל אורח חיים עצמאי, בלתי תלוי בקופת הציבור, מאפשר לעיתים תפקוד נאות על אף נכות רפואית בשיעור גבוה. כך גם העדר רצון עלול לפגוע ברמת התפקוד, אף כאשר אחוזי הנכות הרפואית נמוכים. סעיפים 6א' ו-6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי דרכים, תשל"ו-1976, נועדו לקביעת הנכות הרפואית. המומחים הרפואיים: "קובעים את דרגת נכותו על פי מבחנים רפואיים טהורים, שאמות המידה שלהם נקבעו בחוק הביטוח ובתוספת לתקנות. לא כך הוא בקביעת התפקודיות, שמבחניה אינם המבחנים הרפואיים בלבד... כדי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית לעניין קביעת שיעור נזקיו של הנפגע לפי חוק הפיצויים, שומע השופט הדן במשפט ראיות לעניין תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים, שאינם בתחום מגבלותיו הרפואיות של הנפגע דווקא. על פי המכלול ועל פי מיגוון הרכיבים יקבע השופט בסופו של דבר, את שיעורה של הנכות התפקודית של אותו הנפגע." ( 516/86אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690,703) בית המשפט הוא איפוא הקובע את אחוזי הנכות התפקודית בנסיבות כל מקרה על פי מכלול שיקולים. על סמך חוות דעתו של ד"ר לוין ניתן ללמוד כי אין פגיעה משמעותית בתיפקוד התובע בעבודתו: "אני חושב שהתובע יכול מבחינה אורטופדית לעבוד כמנהל בנק" (עמ' 17לפרוטוקול מה-19/2/97). הנכות התפקודית של התובע תעמוד על מחצית הנכות הרפואית, % 6.5 לצמיתות. אובדן כושר השתכרות פיצויים על פי דיני הנזיקין מכוונים להשבת המצב לקדמותו, כך שהניזוק לא ייצא נפסד והמזיק לא ישלם למעלה מנזקו של הניזוק. פריט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד מעמיד קשיים רבים בפני בית המשפט. המדובר בדרך כלל, בהפסד אשר יש לקובעו מראש לתקופה ארוכה, לעתים עשרות שנים. במקרים בהם רב הנסתר על הנגלה ולא ניתן להגיע אל נתונים מדוייקים או אף משוערים, לחישוב אריתמטי, מופעלת שיטת החישוב הגלובלי: "המגמה הכללית הינה אמנם להעדיף את דרך החישוב הקונבנציונאלי, הברור והגלוי, המאפשר לבית המשפט שלערעור לבקר את דרך מחשבתו של השופט בדרגה הראשונה, אך בהעדר נתונים בדוקים יימצא, שצורת החישוב הגלובאלי הולמת יותר את קביעת הפיצויים בגין ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות בעתיד, ובלבד שנלקחו בחשבון כל הנתונים הרלוואנטיים". (ע"א 778/83, 517/84 עיזבון המנוחה שרה סעידי ואח' נ' פור ואח' פ"ד מ'(4) 628,633). במקרים בהם התובע המשיך בעבודתו, והפגיעה כתוצאה מהתאונה לא עמדה לו לרועץ, נקבע כי יש לאמוד את הפגיעה בכושר ההשתכרות בדרך אומדן. במקרים אלה נפסק לעיתים הסכום הגלובאלי בהתבסס על מחצית הנכות הרפואית (ע"א 998/91עמי יפרח נ' אליהו בע"מ (לא פורסם)). "בהעדר נתונים וודאיים ביחס למהות הפגיעה הפונקציונאלית והשפעתה על יכולת ההשתכרות, או מחוסר נתונים אחרים, יהא בסיס החישוב ממילא מושתת על ניחוש וחוסר וודאות - ובמצב כזה נסיון לערוך חישובים מדויקים עלול להיות רק בבחינת תרגיל ארתמטי עקר. וכאשר נקודות המוצא לא מבוססות ולא ברורות במידת הצורך, גם התוצאה עלולה להיות רחוקה מהמציאות , עד כי אין לה יתרון על פסיקת סכום גלובאלי... עניין החסרת ימי עבודה בגין מיחושים אקראיים דבר לא ודאי הוא, והנסתר בו רב על הנגלה. נסיון לקבוע שיעור כלשהו של חסרים בעבודה יהיה בו מן הניחוש או ההימור, שאינם טובים יותר לצורך חישוב אובדן ההשתכרות מאשר קציבת סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (ע"א 18/81קלייר נ' גולדנברג ואח' פ"ד לז(4) 656,660). התובע לא הוכיח נתונים ודאיים לגבי הפסד שכר ניהול - הפרמיות שמקבל מנהל סניף בנק. לא עלה בידו להסביר את גובה דמי הניהול (עמ' 30לפרוטוקול מה- 20/5/97). כמו כן לא נגרם הפסד בגין אובדן שעות נוספות, למעט בתקופה שלאחר התאונה הראשונה. כיום התשלום בגין שעות נוספות הוא גלובאלי. (פרוטוקול בעמ' 20- 22מה- 19/2/97). בית המשפט העליון התערב והפחית פיצויים שנפסקו בדרך של אומדן גלובאלי כאשר התובע שב לעבודתו בשכר מלא. בפסק הדין הודגש "שלא הובאה כל ראייה שהיא על אפשרות פיטוריו מהעבודה, והמדובר על כן בסיכון היפוטתי וספקולטיבי" (ע"א 166/88פניציה בע"מ ואח' נ' עמר ואח'; מבשלת שיכר לאומית בע"מ נ' עמר ואח' וערעור שכנגד פ"ד מה(2) 457,468). המקרה שלפנינו אינו שונה מזה שנידון בפרשת פניציה בע"מ. אדרבא, התובע קודם לתפקיד מנהל סניף בנק לאחר שעבר שתי תאונות. כיום הופקד בידיו ניהול הסניף היחיד של בנק המזרחי ביהוד, עובדה המדברת בעד עצמה. אין ספק כי כישוריו של התובע ומילוי התפקיד על הצד הטוב ביותר הם הגורמים להצלחתו. אין מקום לחזקה בדבר סיכוי לפיטורין בעתיד בעקבות כל פגיעה בתאונת דרכים. סכנת פיטורין מוחשית או צפויה יש להוכיח ולו בראיות נסיבתיות. התובע לא הרים נטל זה. המסקנה המתבקשת הינה כי לא נגרם לתובע נזק של ממש בראש הנזק "הפסד השתכרות" ואובן פנסיה וכי אין מקום לפצותו על דרך החישוב האריתמטי, כפי שנתבקש בית המשפט על ידי התובע. בחישוב פיצוי גלובלי, אין הכוונה לקביעה שרירותית אלא לסכום שיענה על מכלול השיקולים שעליהם הצביע בית המשפט בע"א 166/88, תוך מגמה להשיב מצב לקדמותו, על פי מכלול הראיות המשליכות על ניבוי העתיד. נזקים מיוחדים אשר להפסד השתכרות בעבר העיד מר משה מלאכי, מנהל מדור משכורות וחשב השכר בבנק המזרחי כי התובע לא סבל הפסד שכר ממשי וכי שולם לו שכר מלא, למעט ימי מחלה שנוכו ממאגר ימי מחלה וימי חופשה. ערכם המשוערך של ימי החופשה הוא 335, 5ש"ח. ימי פיצול, משוערכים ליום מתן פסק הדין: 002, 4 ש"ח. אשר להעדרות התובע בשנת 1994, לא נחה דעתי כי נגרמה עקב הפגיעה בתאונות. התובע הוא בעל מכונית הנמצאת בדרך כלל ברשות רעייתו, הלומדת במכללה ומטפלת בילדים. התובע אסף קבלות על נסיעות במוניות, לעיתים קרובות מספר נסיעות ביום, אף בימים שבהם הורה לו הרופא להעדר מהעבודה. ההסבר שניתן על ידו להוצאות אלה אינו מניח את הדעת. ניתן ללמוד מעדותו של מר יוסף כהנא כי אישתו של התובע וכן מר כהנא, פקיד בנק הכפוף לתובע, מסיעים את התובע לעבודתו: "בבוקר מסיעה אותו אישתו. הוא מגיע בסביבות 30: 07- 45: .07 אני מסיע אותו לביתו בסביבות 15: 18- 30:18" (עמ' 24לפרוטוקול מ- 19/2/97). עולה איפוא תמיהה כיצד מגיש התובע קבלות לגבי נסיעה במונית מידי יום. ההסבר הנכון הוא צרכי האישה. המכונית משמשת אותה להסעת ארבעה ילדיהם הקטנים ולצורך לימודיה במכללה. עזרת הזולת לא הוגשה חוות דעת רפואית או ראיה מהימנה בדבר הצורך בעזרת הזולת, כאשר המדובר בנכות קלה. התובע עובד שעות מפוצלות ומרבית היום נדרשת נוכחותו בבנק. התובע דרש תשלום בגין העסקת עוזרת בית, אולם נראה כי המשפחה נזקקה לשירותי עוזרת בית בלא כל קשר עם התאונות: "לא אמרתי שמאז התאונה אני מעסיק עוזרת בית. יכול להיות שמאז התאונה גדלו שעות העבודה של העוזרת". (עמ' 32לפרוטוקול מה- 20/5/97). עדות התובע אינה מתקבלת. עוזרת בית במשפחה בת שש נפשות, כאשר אבי המשפחה בעל הכנסה גבוהה והאם לומדת במכללה, היא ענין שבשגרה. לא שוכנעתי כי התובע יזקק לעזרת הזולת כתוצאה משתי התאונות הקלות. הוצאות לעתיד התובע אינו נזקק עוד לטיפולים רפואיים או פארארפואיים, הדורשים נסיעות ולא הוכיח כי יזקק להוצאה בראש נזק זה בעתיד. הוצאות רפואיות אחרות מכוסות על ידי רשויות הבריאות (סעיף 3(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 וע"א 5557/95 ו- 6881/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד ועפרה (ניתן ב- 30/4/97, טרם פורסם)). פרוט הנזקים הפסד השתכרות בעבר: 337, 9 ש"ח הכולל פיצוי בגין 15 ימי חופשה, ימי פיצול. הוצאות שהוציא התובע בעבר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית: 000, 6 ש"ח נסיעה במוניות. הוצאות רפואיות בעבר: 412, 4 ש"ח הפסד השתכרות לעתיד (אומדן): 000, 80 ש"ח נזק שאינו נזק ממון (לפי % 13 נכות): 366, 20 ש"ח מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף משוערך 573, 11 ש"ח ליום מתן פסק דין: סה"כ: 542, 108 ש"ח הסכומים משוערכים ליום מתן פסק הדין. לסיכום: הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 542, 108ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, על פי דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. לאור סכום התביעה המופרז (קרוב למיליון ש"ח) ראוי לחייב את התובע לשאת בשליש מאגרת משפט. נכותתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)