קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בחדר מדרגות בית משותף בגלל לכלוך: תביעה לפיצוי על נזק גוף. התביעה .1התובע - יליד שנת .1952 לטענתו - ביום 26.7.1997 בשעה 15.00, בעת שירד בחדר המדרגות של הבנין, הנמצא ברחוב התמר 800 ביקנעם, נתקל בכיסוי ניילון או בלכלוך אחר שהיה על המדרגות - מעד ונפל. כתוצאה מכך נפגע קרסול רגלו השמאלית. הנתבעת 1(להלן נכנה אותה הנתבעת או הנציגות) היא הנציגות של הבית המשותף בו נפגע התובע. הנתבעת 2ביטחה את הנתבעת 1כנגד תביעות כגון זו שלפנינו. התובע ייחס לנתבעת את האחריות לתאונה שבה נפגע, בשל רשלנות שהתרשלה כלפיו. הנתבעות כפרו באחריותן לאירוע. הן טענו, כי בעת האירוע היו המדרגות נקיות ולא כל מכשול. .2בעלי הדין הסכימו, כי בית המשפט יפסוק על סמך החומר שבתיק בית המשפט וכן על פי סיכומי טענותיהם בכתב, אליהם יוכלו לצרף כל ראיה. לפיכך לא נשמעו עדויות ולא נתקבלו ראיות, לבד מאלה שצורפו לסיכומי טענות הצדדים. טענות התובע .3כאמור, התובע טען כי נתקל בלכלוך או בניילון כלשהו ברדתו במדרגות הבית המשותף, ואלה הכשילוהו וגרמו לנפילתו. לגישת התובע, נציגות הבית המשותף התרשלה כלפיו בכך שלא דאגה לנקיונן של המדרגות, שכן אלמלא אותו לכלוך או אותה שקית ניילון - הוא לא היה נכשל ברדתו במדרגות ופגיעתו היתה נמנעת. .4בטרם נתכבד וניכנס לעובי הקורה בשאלת הוכחתן של העובדות והנסיבות של נפילתו של התובע, נבחן תחילה את קיומה של אחריות מצד הנתבעת, כאשר בבסיס הבדיקה אנו נניח (לשם הדיון), כי התובע ירד במדרגות הבית המשותף והחליק עליהן, וכי על המדרגות היו אותה שעה כיסוי ניילון או לכלוך אחר. רשלנות .5עילת התביעה שבפי התובע - רשלנות, על פי סעיף 35לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן נכנה אותה - הפקודה). הלכה היא, כי על הטוען לאחריות על פי סעיף 35לפקודה לשכנע בשלושה: א. כי המזיק חב כלפיו בחובת זהירות, וזו נחלקת לשניים: האחת - חובת זהירות מושגית; והאחרת - חובת זהירות קונקרטית. שתי החובות - המבחן לקביעתן - מבחן הציפיות, ואף זה נחלק לשניים: 1) מבחן הציפיות הטכני; 2) מבחן הציפיות הנורמטיבי. ב. האם המזיק הפר חובות זהירות אלו. ג. האם גרמה הפרת חובות הזהירות נזק לתובע-הניזוק. ראה לענין זה את דבריו של כב' השופט (כתוארו דאז) ברק בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח’, פ"ד, כרך לז(1), ע' 113, 114: "בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות: האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיותו מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסויים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות" ו ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" (notional duty), ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" (duty in fact). השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק? נדון בשאלות אלה בנפרד." חובת זהירות מושגית .6האם חבה הנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי התובע? בעניין ועקנין, בהתיחסו לחובת הזהירות המושגית קובע כב' השופט (כתוארו אז) ברק (שם, ע' 115): "קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" (ought) לצפות להתרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותוו הצפיות הנורמטיבית - במקום שהצפיות הטכנית קיימת הלכה למעשה - באה להגביל את היקף האחריות. אמת הדבר, נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובהו שיקולים אלה של מדיניות משפטית באים לאזן בין האינטרסים השונים הנאבקים על הבכורה. בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל-פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית, אשר מהווה את השיקול במקבילית הכוחותו" .7יישומו של מבחן זה מחייב את המסקנה, כי נציגות הבית המשותף חבה חובת זהירות מושגית כלפי מי שעושים שימוש ברכוש המשותף, ובודאי בחדר המדרגות של הבית המשותף, שהכניסה אליו חופשית לכל אדם. הנציגות, כמי שאחראית (בין היתר) לאחזקתו של חדר המדרגות במצב תקין מבחינה טכנית-מבנית וכמי שאחראית לנקיונו, חבה חובת זהירות מושגית כלפי מי שעשוי להשתמש בו. יש לומר עליה, כי היא צריכה לצפות, שגרם מדרגות המוחזק במצב בלתי ראוי - עלול להביא לפגיעה במשתמשים בו. מדיניות משפטית ראויה היא לדרוש מן הנציגות, כי תדאג לתחזוקה ברמה נאותה של הרכוש המשותף, לרווחתם של כל מי שעשויים להשתמש בו, למען יעשו בו שימוש בטוח. חובת זהירות קונקרטית .8כה אמר כב' הנשיא ברק בענין ועקנין, בהתיחסו לחובת הזהירות הקונקרטית (שם, 118): - כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירותו השאלה השנייה היא נורמאטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש" (השופט ויתקון בע"א 333/56 , בעמ' 622). חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון ואכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 , בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום וחובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו." .9בע"א 498/93 - פורטונה סבן נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון, כרך 93(4), תשנ"ג/תשנ"ד 1993עמ' 128נאמר מפי כב' השופט אור: - "עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו אירעה ההחלקה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שהיא אירעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה ( ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לד(2) 157; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72; ע"א 371/90 חמוד נ' רכבת ישראל (טרם פורסם)). ואולם, כשמדובר בסכנה שאינה נכללת בסיכוני יום יום אלא בסכנה של המצאות נוזל או חומר על משטח אשר יש בו לסכן את ההולכים עליו, על מחזיק המקום לנקוט אמצעים כדי למנוע או לסלק את הסכנה. כך הוא בודאי לגבי מעביד, החייב לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח. במסגרת חובתו זו עליו לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות, ולהזהירו בפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת (ראו ע"א 417/81 הנ"ל והציטוט שם מדבר השופט שמגר בע"א 235/80 ממן נ' בית החולים הפסיכיאטרי טלביה (לא פורסם))." .10ומן הכלל אל הפרט: כאמור, בחומר הראיה שהניח בפנינו התובע לא בא אלא תיאור המעשה כפי שהובא לעיל, משמע - כי בחדר המדרגות היו כיסוי ניילון ולכלוך אחר כלשהו, ואלה גרמו למעידה. מלים אחרות - טענתו של התובע מצטמצמת אך לכך, שהנציגות חבה כלפיו חובת זהירות קונקרטית, בשל כך שלא דאגה לנקיון חדר המדרגות, ולראיה הימצאותה של שקית הניילון על המדרגות. דומה, כי אף שמבחן הציפיות הטכני מתקיים, שהרי אדם סביר יכול היה לצפות כי מכשולים כגון שקית ניילון בחדר המדרגות עלולים להכשיל אדם ברדתו במדרגות, הרי שמבחן הציפיות הנורמטיבי איננו מתקיים בנסיבות המקרה שלפנינו. בקיומו של הסיכון ממעידה בגלל שקית ניילון אין די כדי ללמד, כי סיכון זה איננו סביר. סבירותו של הסיכון נלמדת מן ההסתברות להתממשותו (של הסיכון), מחד, ומעלותם של אמצעי הזהירות שיש לנקוט על מנת להסיר את הסיכון, מאידך. דומה ששני אלה כאחד מביאים אותנו לידי מסקנה, כי הסיכון במקרה שלפנינו היה סביר בהחלט. הימצאותה של שקית ניילון בודדה ואקראית בחדר המדרגות של הבית המשותף - הסכנה הימנה, אף שהיא קיימת - היא נמוכה מאוד; נמוכה מאוד ההסתברות, כי אדם ייתקל בה, ימעד ויפול; מאידך, על מנת לשמור על נקיון מוחלט של המדרגות משך כל שעות היממה ובכל רגע נתון - לא די בפעולת נקיון שגרתית ומחזורית (מספר פעמים בשבוע, כפי שנהוג הדבר במקומותינו). הואיל והכניסה לחדר המדרגות נתונה לכל מי שיחפוץ בכך, להבדיל מביתו של אדם פנימה, הרי שהשמירה על הנקיון המוחלט, עד כי לא תימצא ולו שקית ניילון על המדרגות, איננה אפשרית אלא על ידי הצבת שומר (ואולי יותר מאחד, כגון במקרה של בנין רב קומות). נהיר כי דרישה שכזו מנציגות הבית המשותף איננה סבירה, בשל העלות הרבה הכרוכה בכך, והדברים ברורים. תשובתנו היתה שונה, אילו הובאו ראיות לכך, כי חדר המדרגות היה מזוהם, בכל ימות השבוע בכלל, או בשעה שהתרחשה התאונה בפרט. אלא שלא זו היתה תמונת המצב, כפי שבאה בכתב התביעה (ועל תמונת המצב הנכונה, כפי שעלתה בראיות שהונחו בפנינו - ראה בהמשך). מכל אלה אין לנו אלא לקבוע, כי התובע לא שכנע, כי הנתבעת חבה כלפיו חובת זהירות קונקרטית. מטעם זה יש לדחות את התביעה. .11על אלה נוסיף, כי אפילו היינו באים לכך, כי הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, לא באה מלפנינו כל ראיה לכך, כי הנתבעת הפרה חובה זו. לא הובאו ראיות שהיה בהן כדי ללמד, כי הנתבעת לא עשתה לנקיונן של המדרגות באופן בלתי משביע רצון. לא נאמר מפי התובע, כי הנתבעת לא דאגה כלל לניקוי המדרגות. לא נאמר מפיו, כי הנתבעת ניקתה את חדר המדרגות מספר פעמים מועט מידי בכל שבוע (כנהוג דרך כלל). קיומה של שקית ניילון בודדה אין בה ללמד, כי נציגות הבית לא עשתה לנקיון מחזורי וקבוע של המדרגות, ובמידה ראויה. אף מטעם זה יש לדחות את התביעה. .11התובע טען בתביעתו לתחולת סעיף 41לפקודה, בדבר הכלל "הדבר מעיד על עצמו". אין בידי לקבל את הטענה. העובדה לבדה, כי התובע נפל במדרגות הבית המשותף אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להוליך למסקנה, כי הנתבעת לא נקטה אמצעים סבירים - משנקטה אמצעים אלה. אומר רק את שאמר כב' השופט (כתוארו אז) ברק בענין ועקנין (שם, ע' 126) על מעידתם של בני אדם במדרגות: "אותם סיכונים, טבעיים ורגילים הם לפעילות אנוש מקובלת ובגינם נקבע כי חובת הזהירות איננה מתגבשת. הלכה קבועה היא שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהתחלק." ואם כך הוא, מדוע נראה את נציגות הבית כאחראית, בטרם באה כל ראיה מן התובע, שיוכיח כי היא לא שמרה על הנקיון באורח סביר. בנסיבות אלה יש לומר, כי על התובע היה להוכיח, כי הנתבעת חבה כלפיו חובת זהירות קונקרטית וכי זו הופרה על ידה, ובשל כך נפגע בגופו. הוא לא עשה כן. נסיבות האירוע כפי שנטענו בתביעה - לא הוכחו .12אף שראיתי לדחות את התביעה בשל הטעמים שהבאתי עד כה, ראיתי להתיחס לחומר הראיה שהונח בפניי, במיוחד זה שבא מצידה של הנתבעת, וממנו עולה ספק רק אם נפילתו של התובע ארעה כפי שהוא טען בכתב תביעתו. .13סיכומי התובע לא נתמכו בעדויות או בשאר ראיות הנוגעות לנסיבות התאונה, לבד מתצהירו של התובע, שניתן בתשובה לשאלון ששלחו אליו הנתבעות. בתשובה לחלק ח' לשאלון (שנגעה לאופן נפילתו) הצהיר התובע: "בירידתי במדרגות, בסוף המדרגות, החלקתי בשל כיסויי ניילון ולכלוך שהיו במדרגות ונפלתי." תחילה אומר, כי בעדות זו, שלא בא לה כל סיוע ראייתי, לא די כדי להרים את הנטל ולשכנע כי התאונה התרחשה בנסיבות שתוארו בכתב התביעה. זוהי עדות יחידה של בעל דין, ואין בידי טעם ראוי כלשהו לפסוק על פיה את הדין (סעיף 54לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). יתר על כן, ראיות נוספות שהביאה הנתבעת יש בהן כדי לערער אחר עדותו זו של התובע. .14חוקר של חברת הביטוח הנתבעת חקר את האירוע, ובין היתר שוחח עם התובע, שיחה שהונצחה בהקלטה (ראה התמליל נספח א' לסיכומי הנתבעות). להלן קטע מן השיחה, בעמוד 5לתמליל נספח א': התובע: אני ירדתי בו שמגיעים לרחבה הגדולה, יש את המדרגה האחרונה. החוקר: נו? הגיע לרחבה התחתונה? התובע: למטה כשיורדים. אשת התובע: סוף המדרגה. התובע: סוף המדרגה, נו. החוקר: כן? התובע: האחרונה, כזאתי, לפני שיורדים לרחבהו החוקר: כן. התובע: אז החלקתי שם. לא היה לי איפה ליפולו פעמיים בערך, ובדיוק גיסי עולה." ובעמוד 12לתמליל נספח א': החוקר: ועכשיו, מה קרה? למה נפלת? התובע: החלקתי, לא יודע, פתאום, אין לי מושג מה היה שם. החוקר: הסתבכו לך הרגליים אחת בשניה? התובע: לא לא לא. אשת התובע: מה זה הסתבכו? התובע: התחלקתי כזה. אשת התובע: החלקת בתוך ניילון, היהו התובע: לא, לא שמתי לב מה היה למטה יותר. היה ניילון שם ורטוב, לא יודע מה היה שם ולא היה לי כלום עליי. אשת התובע: אבל התגלגלת, לא? התובע: כן. החוקר: אתה אומר ירדת, פיספסת את המדרגה ו- התובע: (מדבר לא ברור) כן, ואזו כן ו את המדרגה ההיא, עם רגל שמאל. ובעמוד 17לתמליל נספח א': התובע: יכול להיות שהיה טיפה רטוב, לא יודע ממה, יכול להיות מישהו ירדו החוקר: אבל לא ראית משהו חריג. התובע: לא לא, לא ראיתי. ובעמוד 18: החוקר: הבנתי. אבל לכלוך לא ראית. התובע: לכלוך לא היה. מים וניילון, לא יודעו זה מה שאני יכול להגיד באותו רגע שראיתי. .15הנה כי כן, בשיחתו של התובע עם חוקר הביטוח לא יכול היה התובע להצביע על הסיבה לנפילתו. הוא העיד, כי לא היה לכלוך במדרגות. הסיפור אודות הניילון איננו ברור. ראה את התערבותה של אשת התובע בשיחה בעניין זה. התובע איננו יודע כלל מדוע ואיך נפל. שים לב לכך, כי שיחה זו הוקלטה בלא שהתובע ידע על קיומה, ומשקלה הראייתי רב על כן. .16הנתבעות צרפו לסיכומי טענותיהן את עדותו של מר פנחס נחמני, המתגורר באותו בנין והוא קרוב משפחתו של התובע. וכך הוא העיד (ראה נספח ד' לסיכומי ההגנה): "תוך כדי שאני נכנס לבד לבנין המגורים אני רואה את גיסי שוכב אל רחבת הכניסה בדיוק במסוך לגרם המדרגות מחזיק את הרגל. שאלתי אותו מה קרה, הוא השיב לי כי נפל, החליק במדרגות. ו שאלתי אותו מס' פעמים מה קרה והוא אמר לי שהוא החליק. הוא ממש החליק בקצה בסוף ממש במדרגה האחרונה. אני הרמתי אותו אבל לא ראיתי לכלוך או גל דבר אחר חריג על הרצפה. יש במדרגות בכניסה ברחבה מרצפת אחת מתנדנדת וסדוקה. יתכן שזה מזה. מכל מקום, לא ראיתי שרטוב במקום. אין לחשוד בקרוב משפחתו של התובע, כי יבקש להכשיל אותו בתביעתו. אדרבא, הוא ניסה לסייע לתביעת התובע, בכך שניסה למצוא הסבר כלשהו לנפילה, בנדבו מידע אודות מרצפת המתנדנדת ברחבה שלפני המדרגות (מרצפת זו לא צויינה אף על ידי התובע עצמו כמי שגרמה לנפילתו). והנה אדם זה, שהגיע מייד לאחר הנפילה וראה את התובע שרוע על הארץ, העיד מפורשות כי לא היה שום דבר חריג במדרגות, לא היה בהן לכלוך, שקית ניילון או כל מכשול אחר, והן לא היו רטובות. .17מעדויות אלה של העדים היחידים לאירוע, התובע, מחד, ומר נחמני, מאידך יש לקבוע כי התובע לא הוכיח, במאזן ההסתברויות כנדרש, כי נפל בשל אותה שקית ניילון שנזכרה בגירסה שבאה מפיו בכתב תביעתו. סיכום .18התובע לא הוכיח, כי נפל בנסיבות אותן תיאר, משמע - כי נפל בשל כך שמעד על שקית ניילון או לכלוך אחר שהיה במדרגות הבית המשותף. התובע גם לא שכנע בקיומה של חובת זהירות קונקרטית שחבה כלפיו הנתבעת, ומכל מקום לא שכנע, כי חובה זו, אילו נתקיימה, הופרה על ידי הנתבעת, אפילו היינו רואים את סיפורו של התובע בדבר הלכלוך בחדר המדרגות כאילו אמת היה. משני אלה ציש לדחות את התביעה. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 5ש"ח ומע"מ.תאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותנפילה