נפילה בירידה מאוטובוס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בירידה מאוטובוס: .1התובעת הינה אשה ערירית ילידת 1909, ונפגעה בתאונת דרכים ביום 20.12.93 ברדתה מאוטובוס אגד. התובעת סבלה משבר של פלטו הטיבייה החיצוני משמאל, אושפזה בבית חולים וטופלה שמרנית, ובשל הופעת שינוי ניווני בפרק הברך אושפזה שנית לאחר חצי שנה ועברה ניתוח להחלפה מלאה של פרק הברך. לאחר כל אחד מהאשפוזים בבית החולים - אושפזה בבית החולים הרצוג לטיפול פיזיקלי ולשיקום. בסך הכל היתה התובעת מאושפזת במשך 137יום. לענין הנכות הרפואית: .2א. בהסכמת שני הצדדים מונה ד"ר גדעון מן כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי, וביום 3.2.95נתן חוות דעת בה ציין כי בבדיקה מצא רגישות ניכרת 3+ על משטח הפרק המדיאלי. אין נפיחות. תנועת ברך שמאל 95-.20 בברך ימין חסר ישור 10מעלות וכפף מלא. ב. ד"ר מן ציין בפרק דיון ומסקנות כי התובעת עברה ניתוח להחלפת פרק הברך משמאל אך הניתוח הצליח רק בחלקו והשאיר חסר יישור גדול מזה שבברך השניה. כן ציין כי בעברה היה אירוע בודד של כאבים בברך זו בנובמבר 90', אך לא נערך צילום. ג. בהתחשב בפיגור ביישור הברך המאלץ פעילות קבועה של שרירי הירך בעמידה ובהליכה וגורם לחץ נמשך על הפרק הפטלו פמורלי, ובהתחשב בפרק המלאכותי, ובהתחשב בשינוי הניווני המלווה - קבע ד"ר מן לתובעת % 20נכות (לפי סעיף 35(1) ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי) קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה,(תשט"ז-1956) להלן - תקנות המל"ל,הקובע:ב"קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה". .3התובעת ביקשה מבית המשפט למנות לה גם מומחה גריאטרי, מבוקשה ניתן, ומונה פרופ' רוזין, שנתן חוות דעתו ביום .11.1.96 .4א. בחוות דעתו ציין פרופ' רוזין כי ברקעה של התובעת יש אוסטאופורוזיס, דיסקופטיה, אמפיזמה, עדות לעליה בשומני הדם עם כולסטרול גבוה, ובעיות במערכת השתן עם זיהומים חוזרים ודלקת בכיס השתן. ב. פרופ' רוזין ציין ככל הנראה מפי התובעת עצמה כי עד התאונה תיפקדה התובעת בצורה מלאה, חשה בטוב, ובעיות הרקע שלה לא הפריעו משמעותית בחיי היום-יום שלה, והוסיף כי בעיות אלו לא הפריעו לתובעת גם מאז התאונה ועד לבדיקתו - ועל כן לא יתיחס אליהן. ג. פרופ' רוזין ציין את תלונות התובעת לפניו כי בירכה השמאלית עדיין כואבת אם כי פחות משכאב לה בעת שחרורה. היא טענה בפניו שאינה יכולה ללכת בלי מקל, וכי יש לה קושי בהליכה בעליה ובמדרגות - אפילו עם מקל, וזקוקה להאחז במעקה. בחיי יום-יום יש לה מוגבלות בעריכת קניות משום שהיא יכולה לשאת סל ביד אחת בלבד. יש לה קושי בעמידה ממושכת, ועל כן אינה יכולה לגהץ. אינה יכולה לנסוע באוטובוס בשל הקושי לעלות במדרגות הגבוהות. יש לה קושי לערוך נקיון בבית - שהיתה נוהגת לערוך קודם לתאונה וזקוקה לעזרה. אינה יכולה להכנס לאמבטיה בגלל הקושי בברך. אינה יכולה להתעמל כפי שנהגה. אינה יכולה להשתתף בטיולים - כפי שנהגה. ד. בבדיקה מצא פרופ' רוזין כי היא נראית בריאה, יש קיפוזיס של עמוד השדרה. הולכת בצעדים קצרים ואיטיים ויש שיפור בהליכה עם מקל. בברך השמאלית יש כיפוף עד 90מעלות וחסרות כ- 10מעלות ביישור. הברך נראית יציבה. תנועות הירך השמאלית מניחות את הדעת אם כי יש הגבלה מסוימת בסיבוב ובאבדוקציה. שיווי משקלה טוב ומסוגלת לקום משכיבה לישיבה באופן עצמאי. ה. פרופ' רוזין ציין כי בעת נפילתה על המדרכה - נפגעה התובעת במצח ללא איבוד הכרה, ונגרמה לה המטומה. המכה במצח לא גרמה נזק במוח או לזעזוע מוח. ו. פרופ' רוזין קבע כי מגבלות התובעת עקב התאונה הן בירידה בתפקוד הברך השמאלית. ז. פרופ' רוזין התחשב בנכות האורטופדית שנקבעה לתובעת ע"י ד"ר מן וקבע כי הוא מוסיף לה % 5נכות צמיתה בגלל ההפרעות לחיי היום יום שהן פועל יוצא מן הבעיה האורטופדית, וזאת משום שאינה יכולה להמשיך בפעיליות שהיו לה קודם התאונה, כגון - טיולים או ניהול משק הבית. ח. את קביעתו עיגן פרופ' רוזין בסעיף 34ב' מותאם בתוספת לתקנות המל"ל, הקובע: "ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה - %10". .5ב"כ התובעת ביקש כי בית המשפט יתחשב בקביעת אחוז הנכות שקבע פרופ' רוזין לתובעת, ואילו ב"כ הנתבעים טען כי פרופ' רוזין חרג מסמכותו בקבעו אותם % 5וזאת משני טעמים: א. סעיף 34לתוספת לתקנות המל"ל דן "בהפרעות פסיכונוירוטיות" ומצוי בפרק העוסק ב"הפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות". זהו סעיף שאינו בתחום ההתמחות של פרופ' רוזין, מה גם שפרופ' רוזין לא טען לנזק במוח. ב. פרופ' רוזין קבע אותם % 5בעבור הפרעות בחיי יום- יום שהן תוצאה ישירה של הנזק האורטופדי, ועל כן יש כפילות וחפיפה בין ממצאיו של פרופ' רוזין לבין ממצאיו של ד"ר מן. .6גם לי נראה כי אותם % 5שקבע פרופ' רוזין כנכות צמיתה לתובעת - חופפים את הנכות האורטופדית שקבע לה ד"ר מן, ועל כן אין מקום להוסיף לנכותה הצמיתה אותם אחוזים שקבע לה פרופ' רוזין. אני קובעת, איפוא, כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין התאונה היא %.20 .7כמו כן נראה לי לקבוע הוצאות רפואיות גלובליות לעתיד בשיעור של 4000 ש"ח נכון להיום. לענין תוחלת החיים: .8לפי הלוח הסטטיסטי נ- 4- תוחלת החיים של אשה בת 87שנים - הוא עוד 5 שנים. ב"כ התובעת מבקש להביא בחשבון את מלוא תוחלת חייה, ואילו ב"כ הנתבעים מבקשים להפחית % 10מתוחלת חיים זו נוכח דברי פרופ' רוזין כי תוחלת חייה עלולה להיות פחותה מתוחלת החיים של אדם בריא, אם כי הקיצור אינו גדול או משמעותי, אך אינו יכול לכמתו. נוכח דברי פרופ' רוזין, ניכוי של % 10- נשמע סביר, ואני קובעת, איפוא, את תוחלת חייה של התובעת, לצורך התביעה שלפנינו לגיל 91.5שנים. לענין עזרה וסיוע של הזולת: .9התובעת העידה כי עד לתאונה עשתה את כל הדרוש במשק ביתה, ללא עזרת הזולת. כ"כ העידה התובעת כי קודם לתאונה היתה הולכת למועדון קשישים וכן משתתפת בטיולים שנערכו מטעם המועדון, כמו לזכרון יעקב, ים המלח, אילת, נהריה. בשל הקשיים בבירכה אין התובעת מסוגלת, לטענתה, לבצע חלק מעבודות הבית, ואף אינה מסוגלת להשתתף בטיולים. .10אין ספק כי כושרה של התובעת פחת נוכח הנכות שנותרה בבירכה, וזאת בכל עיסוק המצריך עמידה ממושכת או הליכה ממושכת, וכן בעליה במדרגות. לטענתה, היא זקוקה למקל לצורך הליכה, דבר המגביל את אפשרותה לערוך קניות ולהחזיקן בשתי ידיה. .11התובעת העידה כי לאחר שהופסקה העזרה שניתנה לה מטעם הנתבעת, לקחה אשה לעזרה למשך שעתיים בשבוע, אך זה אינו מספיק. התובעת היא אשה ערירית שהכנסתה באה לה מקצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי להלן - המל"ל (ופנסיה בגובה 550ש"ח לחודש),ועל כן לא יכלה להעסיק עוזרת בהיקף הדרוש לה. התובעת טוענת כי יש לה קשיים בעריכת סידורים מחוץ לבית, כגון - רכישת תרופות, תשלום מים וחשמל לבנק וכד'. כן טוענת התובעת כי אינה יכולה לנסוע באוטובוסים משום שקשה לה להרים את רגלה הפגועה במדרגות האוטובוס, וכן משום שנוסעים אחרים עלולים להזיק לה. טענה זו אושרה ע"י פרופ' רוזין. עוד טוענת התובעת כי יש לה קושי להכנס ולצאת מן האמבטיה ולכן היא זקוקה לעזרה ברחצה. .12פרופ' רוזין ציין כי התובעת מוגבלת בעיקר בכושרה לערוך קניות, לעסוק בנקיון הבית באופן עצמאי, ולעמוד ולגהץ. .13ב"כ התובעת העריך את העזרה המזערית שהתובעת זקוקה לה - ב- 4שעות כל יום במשך 7ימים בשבוע, ואילו הנתבעת סבורה כי עזרת הזולת פעמיים בשבוע, שעתיים בכל פעם - עונה על צרכי התובעת. .14נראה לי כי הערכת ב"כ התובעת מוגזמת. בדרך כלל זקוק אדם בגיל התובעת - לעזרת הזולת, גם אם לא עבר תאונת דרכים שהותירה בו נכות צמיתה, במיוחד עם התקרבו לגיל 90שנה. עם זאת יש מקרים בהם בשל העדר אמצעים נאלצים אנשים בגיל מתקדם כזה לוותר על עזרת הזולת, ונראה כי התובעת היא אחת מאלה. .15אין לי ספק כי התובעת זקוקה לעזרת הזולת בנקוי הבית ובגיהוץ, ובמידה מסוימת - בסידורים מחוץ לבית. תשלומים לבנק בגין חשמל, מים וכד' ניתן להסדיר בהוראת קבע, דבר שיחסוך הליכה מיותרת לתובעת.קניות ניתן לבצע אחת לשבוע אפילו טלפונית,ולבקש משלוח לבית. תרופות ניתן לקנות פעם - פעמיים בחודש. בנסיבות אלו נראה כי עזרה של 4 שעות בשבוע אכן יכולה לענות על צרכי התובעת עקב התאונה. למרות זאת אני רואה לאשר לתובעת, באופן חריג לנורמה, את עזרת הזולת למשך תוחלת חייה, היינו עד הגיעה לגיל 91.5ש', בשיעור של 6שעות לשבוע, שיכלול גם ליווי לתובעת במקרה הצורך. .16התובעת העידה כי היא משלמת 20ש"ח לשעה לעזרת הזולת. ע"ת גדעון הוכברג, מנהל חברה לשירותי סיעוד, העיד כי התעריף של חברתו ללקוחות לשירותי בית ונקיון הוא 26.90ש"ח למרות שבחוות דעתו כתב שהתעריף הוא 25-22 ש"ח לשעה. מתוך סכום זה מקבלת לידיה המועסקת בטעמו כעוזרת סכום של 12- 10ש"ח בלבד! עמ' 14- 13ע"ה צבי נתן, שאף הוא מנהל חברה לשירותי סיעוד, העיד כי הוא משלם לעוזרת המועסקת דרך החברה שלו - בין 9ש"ח ל- 12ש"ח + נסיעות, אך בדרך כלל 10ש"ח. 12ש"ח כמעט לא קיים. בנוסף לכך יש לו עלות של תנאים סוציאליים ומס הכנסה. אנו רואים, איפוא, כי תשלום של 20ש"ח לידי העוזרת עצמה - הוא תשלום מאד מתקבל על הדעת, גם אם יש מעסיקים המשלמים סכומים גבוהים יותר. נסיעות: .17אכן נראה כי לתובעת קשיים בנסיעות באוטובוס, אם כי ניתן לפתור לפחות חלק מקשיים אלו בנסיעות בשעות בהן התנועה דלילה. אי לזאת אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה סכום גלובלי של 000, 10ש"ח נכון להיום. .18אינני בטוחה כי על התובעת לוותר על טיולים שהשתתפה בהם בעבר מטעם מועדון הקשישים, שכן סביר מאד כי אותם טיולים נעשים בעקר בנסיעות ולא בהליכה ברגל, בהתחשב בגילם של חברי מועדון הקשישים. סכומי הנזקים: .19לאור כל האמור אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין הנזקים כלהלן: א. כאב וסבל בגין % 20נכות רפואית ו- 137ימי אשפוז, כערכם היום, בניכוי גיל כמקובל. ב. פיצוי בעבור עזרת הזולת ממאי 95' המועד בו הופסק תשלום העזרה לזולת ע"י הנתבעת עד סוף אפריל 95' - לפי 4שעות בשבוע 20xש"ח לשעה. הפיצוי בעבור עזרת הזולת מ- 1.5.96ועד הגיעה לגיל 91.5- לפי 6שעות בשבוע 20xש"ח לשעה - מהוון. ג. סכום גלובלי של 000, 10ש"ח לנסיעות, נכון להיום. ד. הוצאות על פי קבלות שהוגשו ת- 1- משערכות להיום. ה. סכום גלובלי של הוצאות רפואיות משוערות לעתיד - 4000ש"ח נכון להיום. ו. מהסכומים האמורים ינוכה התשלום התכוף - משוערך להיום. .20מאחר שנראה לי כי התביעה היתה צריכה להיות מוגשת לבית משפט השלום בהתחשב בהיקפה, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאותיה ושכר טרחת עו"ד בשיעור % 13מהסכום שנפסק, ותנכה משכר טרחת עורך הדין את ההפרש בין אגרת בית המשפט שעליה לשלמה לבית המשפט המחוזי לבין אגרת בית המשפט שהיה עליה לשלם לבית משפט השלום אילו הוגשה התביעה שם, אם יש הפרש כזה. הפרש זה ינוכה משכר הטרחה המשולם לעורך הדין, ולא מהסכומים המגיעים לתובעת, שכן אין זו אשמת התובעת שעורך דינה מצא לנכון להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי במקום לבית משפט השלום. בענין זה האחריות כולה נופלת על שכמו של עורך הדין שייעץ בנדון לתובעת, ועליו אישית לשאת בנזק שגורם הפרש האגרות - אם יש הפרש כזה. תאונות נפילהנפילה באוטובוסנפילהאוטובוס