הם נפילה בירידה ממשאית נחשבת "תאונת דרכים" ? האם נהג משאית שנפצע במהלך ירידה מהקבינה של המשאית יכול לקבל פיצויים מחברת הביטוח המבטחת את המשאית בביטוח חובה ? ##(1) נפילה בירידה ממשאית לאחר סיום העמסת מטען:## בת"א (נהריה) 2869/93, מולא נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ואח', עם סיום העמסת המשאית ולאחר שהתובע שיחרר את השרשרת שתפסה את המנוף, באמצעותו בוצעה ההעמסה ושהיה חלק אינטגרלי מהמשאית, והחל לרדת מהמשאית, הוא נפל ונחבל. בקבלו את טענת הנתבעים כי מדובר בטעינה ופריקה, ולכן אין זו תאונת דרכים, פסק בית-המשפט: 1. ההגדרה החוקית של המונח "שימוש ברכב מנועי" איננה יכולה להיות "רשימה סגורה", שכן המחוקק אינו יכול לצפות מראש את כל התרחישים העובדתיים האפשריים. 2. משמדובר בפעולה שנעשתה קודם לתחילת הנסיעה יש להכלילה במסגרת "טעינה ופריקה", מה שלא היה נכלל אילו היה מדובר בפעולה לאחר התחלת הנסיעה. 3. את פעולת החזרת המנוף למקומו יש לראות כחלק אחרון של פעולת הטעינה. התאונה ארעה לפני התיקון מס' 8 לחוק. ##(2) נפילה בירידה ממשאית כשהמנוע פועל:## בע.א. (ב"ש) 1126/01 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. אלקרנאוי, התובע פרק מטען חול באמצעות הייבר תוך שימוש בכוח המנוע של המשאית. לאחר שפורק מטען החול הוא ירד מהקבינה ע"מ לנקות שאריות חול שנותרו על פגוש המשאית. במהלך הירידה, כאשר מנוע המשאית פועל, החליק ונפל אחורנית על גבו ונפגע. בית המשפט קמא פסק כי אין לראות בירידה מן הרכב שנועדה להשלמת הפריקה, חלק מתהליך הפריקה ויש להפריד בין פעולת הירידה לבין סיבתה -השלמת הפריקה. לכן יש להכיר בירידה כשלעצמה הנופלת בגדר הגדרת "השימוש ברכב מנועי". הערעור נדחה אולם מנימוקים שונים: נימוקי סג"נ י.טימור:- התובע ירד מהמשאית ע"מ לנקות את שאריות החול מהפגוש, לאחר שהוסעה המשאית קדימה, החריג של פריקה וטעינה חל רק כאשר מדובר ברכב עומד, ולכן אין המדובר כלל בפריקה מרכב "עומד" כהגדרת החוק. ברע"א 6454/99 (צלטנר, תמצית בעמ' ג' 592 ופסה"ד המלא בעמ' 9868 המצוי בכרך 16) נפסק כי אין להרחיב את החריג של פריקה וטעינה גם על פעולות הכנה קודמות לפריקה. במקרה דנן ניקוי שאריות החול קודם להמשך הנסיעה, לא היתה חיונית לפעולת הפריקה. היא נועדה להבטיח בטיחות בנסיעה לאחר הפריקה ולכן אין להחיל את החריג של פריקה וטעינה למקרה דנן. נימוקי כב' השופט הנדל: - התובע נפל עת ירד למטרת פירוק. זהו מקרה של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כאשר החריג של טעינת מטען או פריקתו אינו חל כי לא בפעולה זו היה עסוק התובע בזמן שנפל. שלב הירידה במקרה דנן אינו מהווה עצם פעולת הפריקה והטעינה, זהו שלב עצמאי ולכן אינו נכלל בגדר החריג. ##(3) נפילה בידירה ממשאית כדי לסגור את הדלת:## בע"א (ת"א) 4566/98, "מקורות" חברת המים בע"מ נ. "אליהו" חב' לביטוח בע"מ, בית המשפט דחה את הערעור על ההחלטה ב-ת"א (שלום-ת"א) 41390/95 הנ"ל בקובעו שהמחלוקת היא לגבי המועד שבו ארעה הפגיעה, קרי האם התובע ירד מהמשאית לסגור את הדלת שנפתחה במהלך ההעמסה בעיצומו, או בעת שעשה כן, הסתיים כבר תהליך ההעמסה והתובע סגר את הדלת לקראת הנסיעה. זוהי שאלה עובדתית שהוכרעה ע"י בית המשפט קמא ואין מקום להתערבות בקביעה עובדתית זו בערכאת ערעור. יתרה מזו, בינתיים פסק בית המשפט העליון כי סגירת דלת של משאית עם סיום הטעינה מהווה פעולת לוואי של הטעינה וחלק ממנה (ר"ע 7617/97) הוא הדין לגבי פריסת ברזנט על מטען שהועמס על משאית (ר"ע 6228/98). ##(4) נפילה בירידה ממשאית זבל:## בע.א. (מחוזי -י-ם) 4318/03 טויזר נ' "עילית" חב' לביטוח בע"מ, הנפגע, נהג משאית לפינוי אשפה, הגיע לאתר התאונה כדי לרוקן אשפה. במקום נוכח עובד נוסף שאמור היה להפעיל כפתור, שמצוי בחלק האחורי של המשאית במטרה להרים זנב הדחסנית בו מצוייה האשפה. כפתור זה לא פעל כראוי ועל כן נאלץ הנפגע לרדת מתא הנהג ותוך כדי ירידה החליק נפל ונפגע. בית המשפט השלום דחה את תביעתו בקובעו כי אין מדובר בתאונת דרכים. בימ"ש זה קיבל את ערעור הנפגע ופסק: הגדרת המיעוט של טעינה ופריקה כשהרכב עומד מתייחסת רק לסיפא בהגדרת הריבוי של "שימוש ברכב מנועי" כלומר ל"הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה" ולא לכל חלקי הריבוי הראשונים כגון התהפכות כאשר הרכב עומד או התדרדרות, ואף לא להגדרה הבסיסית קרי, כניסה ויציאה מהרכב. לו רצה המחוקק להוציא פריקה וטעינה מרכב עומד באופן מוחלט מגדר תחולת תאונת דרכים, סביר למדי שהיה מבטא זאת בצורה ברורה כפי שעשה לגבי "תאונה במתכוון". פרשנות זו גם מונעת בירורים עובדתיים לגבי מטרות וכוונות סובייקטיביות במקרים של כניסה או יציאה מהרכב. עפ"י הפסקה, פריקה וטעינה הינן פעולות בעלות סיכון תחבורתי ועל כן יציאה מרכב לצורך פריקה וטעינה עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. לחילופין גם אם פריקה וטעינה אינן בעלות סיכון תחבורתי (כפי שסבור כב' השופט גל), יציאה מרכב לאחר נהיגה בו הינה תחבורתית מפני שאין להסתכל על הירידה לפי מטרת הירידה, אלא בהקשר הכולל של הפעילות הקודמת. כשם שפעולה תחבורתית מתחילה בכניסה לרכב כך היא מסתיימת ביציאה ממנו גם אם הירידה אינה למטרת תחבורתית. היציאה אינה חייבת להיות מיד בסמוך לאחר השלמת הנסיעה. הנהג רשאי להישאר ברכב מטעמים שונים, טלפון, האזנה לרדיו וכו'. אלה הן אינן פעולות בעלות אופי תחבורתי ובכל זאת היציאה מרכב לאחריהן תשלים את הפעולה התחבורתית (ובלבד שלא היה ניתוק ממשי וממושך בין השימוש לבין היציאה. לדוגמא: אדם שלן ברכב לאחר נהיגה בו). עיקר מיון המטרה בשימוש ברכב נובע מהמטרה שהיתה בעת העלייה לרכב. ##(5) נפילה ממשאית בירידה מתא הנהג:## ת"א (שלום-י-ם) 17563/91, בוכניק נ. "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, התובע נהג את המשאית, בה הוביל מיכל אשפה, למשטח הורקה, שם עלה על רמפה כדי לרוקן את המיכל. שעה שהחל לרדת מתא הנהג על-מנת לפתוח את דלתות המיכל, החליק על המדרגות ונפגע. בית-המשפט דחה את טענת המבטחת כי הירידה היתה קשורה לטעינה ופריקה, ופסק: "ירידה מהרכב נכללת במפורש בסעיף 1 לחוק כפעולה הנכנסת לגדר שימוש ברכב מנועי. פעולה זו באה באופן הכרחי לאחר פעולת נסיעה ומשלימה אותה. פריקה או טעינה הן פעולות המתרחשות לאחר הירידה מהרכב, ואינן קשורות בהכרח לפעולות הנסיעה עצמה. משום כך הן יוצאות מגדר הסיכון התחבורתי ונכנסות לגדר סיכונים אחרים. המבחן המוצע על-ידי בא-כוח הנתבעים, המבוסס על מגמת פניו של היורד מהרכב, עלול להביא לתוצאה שהיא בניגוד לכוונתו של המחוקק. שעה שאדם נוסע ברכב על-מנת לפרוק או לטעון, כוונת הנוסע אינה גורעת מהסיכון התחבורתי הכרוך בשימוש ברכב באותה עת." ראה ההלכה השונה ב-רע"א 2781/98. ##(6) נפילה במהלך ירידה מגג משאית:## בת"א (שלום-י-ם) 455/92, אבו סארה נ. "סהר" חברה לביטוח בע"מ, התובע עלה לגג משאית כדי לבדוק את מצב המטען. במהלך הירידה מהגג החליק ונפל. בית-המשפט דחה את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים ופסק: עליה לגג הרכב כדי לבדוק אופן העמסת מטען והירידה ממנו אינם בגדר שימוש ברכב מפני שאינן חלק מהסיכון התחבורתי. ההגדרה של שימוש ברכב אינה כוללת פעולות לוואי שקדמו לתחילת הנסיעה כמו בדיקת מטען, בדיקת מנוע שמן וכיוצ"ב. ##(7) נפילה בירידה ממשאית לאחר העמסת חצץ:## ת"א (שלום-נצ') 2016/93, סאלח נ. "צור-שמיר" חברה לביטוח בע"מ, התובע נפל מגגון משאית במהלך ירידתו ממנו, לאחר שהעמיס את המשאית בחצץ. בקבלו את טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: יש להבחן בצורה ברורה בין עלייה וירידה מרכב לקראת נהיגה או בתכוף לאחר תום נסיעה, שייחשבו לשימוש ברכב במובן החוק, לבין עלייה או ירידה שאינם בהקשר לנהיגה ובתכוף לה כמו במקרה הנדון לצורך טעינה. כאשר פועלת "הכניסה" לרכב או "הירידה" ממנו נעשית כחלק מפעולת הפריקה היא הופכת לפעולת לוואי של הפריקה ולא של השימוש ברכב. ##(8) נפילה ממיכלית:## בת"א (שלום-רמלה) 1760/94, פינטו נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, נפסק: משירד התובע בסולם מגג מיכלית בתום הטענתה בכוונה לעלות לתא הנהג ולנסוע, לא נותק הקשר הסיבתי בין הירידה בסולם ממנו נפל ונחבל לבין השימוש במיכלית לצורך נסיעה, ועל-כן מדובר בשימוש ברכב למטרות תחבורה ובתאונת דרכים. (הארוע לאחר תיקון מס' 8). ##(9) החלקה ממשאית לאחר שחרור ווים לקשירת סחורה:## בת"א (שלום-חי') 5945/94, פישר נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התובע החליק ממשאית לאחר ששחרר ווים ששימשו לקשירת סחורה לצורך העמסתה על המשאית. בית-המשפט דחה את טענת הנפגע כי מדובר בתאונת דרכים ופסק: בהתאם להלכה שפסק בית-המשפט העליון בפרשת "פדידה" (רע"א 8548/96) עליה וירידה מרכב יחשבו לתאונת דרכים רק כאשר מדובר יהיה בהתממש סיכון תחבורתי. היות ובמקרה הנדון התובע עלה למשאית כדי לבצע פעולה שהיתה חלק מהעבודות שבוצעו במהלך טעינת המשאית הרי שגם ירידתו היא חלק מהטעינה והיא אינה תאונת דרכים. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(10) קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בירידה ממשאית:## 1. התובע, יליד 1940, הגיש תביעה זו נגד הנתבעים עפ"י חוק הפלת"ד, התשל"ה- 1975 וזאת עקב תאונת דרכים שארעה לטענתו בתאריך 9/9/94 כאשר הוא ניסה לרדת מארגז המשאית החליק ונפל ונפגע בדופן ארגז המשאית. 2. הנתבעות כופרות בעצם אירוע התאונה לפי גרסת התובע וכן הן כופרות בחבות עפ"י החוק הנ"ל וכן חלוקים הצדדים בנוגע להיקף הנזק. 3. בעקבות התאונה, טופל התובע בביה"ח כרמל ושוחרר לביתו למנוחה ולמעקב. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. התובע איננו טוען לנכות צמיתה כתוצאה מהתאונה ותביעתו מתמקדת בגין נזקי העבר ובגין הנזק הבלתי ממוני. שאלת החבות 4. גירסת התובע בנוגע לאופן אירוע התאונה כפי שעולה מהמסמכים הנ"ל כדלקמן: בכתב התביעה טוען התובע כי "עלה על ארגז המשאית ובנסותו לרדת ממנו החליק ונפגע מדופן ארגז המשאית". (סעיף 3). בתצהיר עדותו הראשית אומר התובע "בבואי לרדת מהמשאית חזרה לתא הנהג להמשך הנסיעה החלקתי ונפלתי על דופן הארגז". (סעיף 6). בעדותו בפני ציין התובע "ישרתי את החומר ולאחר מכן רציתי לרדת ואז החלקתי בתוך הארגז וקיבלתי מכה מהברזל שעוטף את ארגז המשאית" (עמ' 1, שורה 26 לפרטיכל). 5. בהמשך אומר התובע "רציתי לעלות על הדופן כדי לרדת מהמשאית ואז החלקתי פנימה על דופן המשאית בצד שמאל. קרוב לקבינה משם רציתי לרדת וקיבלתי מכה" (עמ' 2, שורה 15 ואילך). משנשאל התובע מדוע מסר בהודעתו לחברת הביטוח בנ/1 גירסה שונה, כי רצה לעלות על המשאית לצורך ניקוי הארגז מהאבנים החליק ונפל, הוא השיב כי הדבר איננו נכון, והגירסה הנכונה הינה כפי שמסר לעיל. לטענתו את טופס ההודעה מילא מעבידו. 6. במסמך ת/3, שזו התביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל, מסר התובע בתיאור התאונה כי החליק מארגז המשאית וקיבל מכה בצד שמאל בחזה "כאשר נפלתי על דופן הארגז". 7. באשר לסיבה מדוע עלה התובע על ארגז המשאית, השיב התובע בתצהירו (סעיף 5), כי לאחר שהמשאית הועמסה במצעים הוא נסע כ- 200 מטר, עצר את המשאית "על מנת לוודא שהחומר קשור טוב וגם מיושר וזאת על-מנת שלא יפול תוך כדי נסיעה". 8. בעדותו בפני אמר התובע דברים דומים דהיינו כי נסע כ- 100 עד 200, מטר עצר את המשאית ועלה על הארגז כדי ליישר את החומר על-מנת שלא יפול תוך כדי נסיעה. החומר שהועמס על המשאית הוא חצץ. (עמוד 2, שורה 9). בעדותו, ציין התובע, כי לא מכסים את החומר המסויים שהועמס על המשאית וכל מה שצריך לעשות הוא ליישר את המצע שלא ישפך חומר על הכביש בזמן הנסיעה. התובע, ציין כי ישנם חומרים אשר יש צורך לקשור אותם עם ברזנט בעת ההובלה, אולם לא את החומר המסויים שהועמס בנסיעה נשוא הדיון. 9. ב"כ הנתבעות טוענת כי התובע שינה את גירסתו על-מנת להתאימה להגדרות שבחוק הפלת"ד, אולם לטענתה גם כך אין מדובר בתאונת דרכים. לגבי הגירסאות השונות לטענתה, מצביעה ב"כ הנתבעות על הגירסה בטופס ההודעה לנתבעת, נ/1, לעומת האמור בכתב התביעה. וכן מצביעה ב"כ הנתבעת על מוצג נ/2, הודעת התובע בפני החוקר, וזאת לעומת הגירסה המופיעה בתצהירו של התובע ת/1. 10. בעדותו בבית המשפט בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת בחקירה הנגדית, נשאל התובע מדוע לא סיפר בהודעתו לחוקר כי התקדם עם המשאית לאחר שהיא הועמסה ולאחר מכן עצר במרחק של כ- 200 מטר ואז עלה על ארגז המשאית, השיב התובע "כי מה שהחוקר שאל אותי אני עניתי. הוא שאל אותי כיצד קרתה התאונה ואני עניתי לו" (עמ' 3 שורה 18). 11. שקלתי את עמדות הצדדים וכן את גירסת התאונה כפי שמופיעה במסמכים השונים שהוגשו והגעתי למסקנה, כי יש לקבל את גירסת התובע כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר ת/1, וכן בחקירתו הנגדית. 12. על אף טענות ב"כ הנתבעות בנוגע לחוסר מהימנותו של התובע, התרשמתי מהתובע באופן חיובי. עדותו בנוגע לאופן הארוע מהימנה עלי ובאשר לשאלה מדוע לא מסר בפני החוקר כי נסע עם המשאית לאחר העמסה, אני מקבל את תשובת התובע כפי שמסר וזאת גם משום שהגירסה כי משאית המועמסת חייבת לפנות את שטח העמסה מיד לאחר העמסה, על-מנת לפנות מקום למשאית הבאה אחריה, וגם משום שהגירסה של התובע בת/1 הוגשה לתיק בית המשפט בתאריך 22.7.97 והיה בידי הנתבעות זמן די ויותר לבדוק את שיטת העמסה בשטח ואת גירסתו של התובע ולהביא גירסה נוגדת במידה וקיימת בפני בית המשפט. 13. מצאתי הבדל נוסף בין האמור בתצהירו של התובע לבין מה שמסר לחוקר בנ/2, אולם, דווקא הבדלים דקים שכאלה יכולים להצביע על אמיתות הגירסה שכן צריך לבחון אותה באמות מידה של העד המוסר אותה. כך בסעיף 5לתצהירו ת /1נמצאות המילים "החומר קשור טוב", ומתברר כי מילים אלה אינן מתארות את המצב לאמיתו, שכן התובע לא קשר דבר על גבי ארגז המשאית אלא עלה עליו כדי לישר את החומר על-מנת שהחומר לא ישפך על הכביש תוך כדי הנסיעה. לעומת זאת, התובע מסר בהודעתו לחוקר נ/2 את הגירסה הבאה: "עליתי למעלה כדי לנקות את האבנים בצדדים כדי שיהיה ישר. תוך כדי כך שאני על ארגז המשאית רציתי לרדת ממנו דרך מדרגות בצד הארגז. אני החלקתי על קצה הארגז ונפלתי". על רקע האמור, ניתן להבין את המילים "החומר קשור טוב" גם כחומר שמיושר טוב. ב"כ הצדדים לא עמדו על נקודה זו מאחר וככל הנראה הדברים נראו ברורים. 14. סיכומו של דבר, לענין העובדתי באשר לאופן קרות התאונה, אני קובע כי התאונה ארעה כאשר התובע גמר להעמיס את המשאית נסע למרחק של כ- 100 עד 200 מטר, עצר ועלה על ארגז המשאית על-מנת ליישר את פני השטח וברצותו לרדת הוא נפל ונתקל בדופן המשאית. 15. מהענין העובדתי נעבור לשאלה המשפטית. בחינת ההגדרות של תיקון 8 לחוק הפלת"ד ואופן ישומם נדונה בהרחבה בפס"ד של כב' הנשיא א. ברק, ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט פ"ד נ (3) עמ' .532"תאונת דרכים" על פי ההגדרה לאחר התיקון הנ"ל הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". מהגדרת "שימוש ברכב מנועי" נכלל גם "טיפול דרך או תיקון רכב בדרך, שנעשה ע"י המשתמש..." (סעיף 1לחוק הפלת"ד). 16. בתיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד דחה המחוקק את "המבחן היעודי" שאומץ בפסיקה (ע.א. 358/83 שולמן נ' ציון חב' לביטוח בע"מ פ"ד מ"ג (2) עמ' 844) ואימץ את "המבחן התעבורתי". בהתאם לפסיקה, מבחן זה מתמקד בשאלה האם הסיכון שהתממש הוא "סיכון תעבורתי". כלומר השאלה היא האם מדובר בסיכון הקשור באופן הדוק בפעולה תעבורתית (ר' רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, תקדין עליון כרך 97(3) עמ' 300). בפסק דין זה נאמר מפי כב' השופט אור כי את המילים "למטרות תחבורה" אין לפרש באופן מרחיב באופן שהן מתייחסות גם לפעולות פריפריאליות הקשורות לכלי הרכב, אשר אינן קשורות בשימוש ברכב לצורכי תעבורה, שכן פירוש כזה אינו עולות בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מספר 8 אשר, כאמור, דחה את המבחן היעודי ואימץ את "המבחן התעבורתי". 17. לפיכך, עלינו לבדוק כי פעולה פריפריאלית אף היא קשורה לשימוש ברכב על פי המבחן התעבורתי, דהיינו, כדי לקבוע אם מדובר בתאונת דרכים, "נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העליה לרכב או הירידה ממנו" (ר' פסק הדין שם). 18. יישום ההלכה על המקרה שבפני מצביע כי אכן מדובר בתאונת דרכים. עלית התובע על ארגז המשאית היתה לצורך "תיקון דרך" ומטרת העליה על ארגז המשאית היתה לצורך יישור החומר שהועמס עליה וזאת לצורך הקטנת הסיכון התעבורתי הכרוך בנסיעה עם חומר בתפזורת שאיננו מהודק או ישר על גבי המשאית. 19. אין הבדל לדעתי בין מקרה שבו נהג משאית עולה על המשאית על-מנת לחזק ולקשור ברזנט על-מנת למנוע את הסיכון התעבורתי הנ"ל (ר' פס"ד בת.א. 1436/93 מפי כב' השופט ברלינר מיום 7.5.97), שנפגע ואשר פגיעתו הוכרה כתאונת דרכים ובין המקרה שבו נהג עולה על משאית ממש בנסיבות דומות אלא שבמקום לקשור ברזנט הוא עלה על-מנת ליישר את החומר שהועמס על המשאית. בשני המקרים נעשו הפעולות במסגרת "תיקוני דרך" ועל-מנת למנוע סיכון תעבורתי הקשור בנסיעה במשאית באופן שעשוי גם להוות עבירה על תקנות התעבורה. 20. גדר הספקות בענין המקום שבו בוצעו פעולות התובע עובר לתאונה, דהיינו, האם הדבר קרה בשטח אתר ההעמסה או מחוץ לשטח זה נותר בגדר תעלומה שכן איש מהצדדים לא הצביע האם מרחק של 100 עד 200 מטר ממקום ההעמסה הינו מחוץ לשטח האתר. לפיכך, אניח לצורך הענין ולטובת התובע, כי מדובר במקום שהוא מחוץ לשטח ההעמסה. לדבר חשיבות לאור הרהוריו של כב' השופט ברלינר באשר לשאלה מה היה קורה אילו קשר התובע בתיק שבפניו את הברזנט בתוך שטח ההעמסה והאם לא היה בכך בגדר השלמת הטעינה (שהוצאה מגדר הגדרת "תאונת דרכים"), שנעשתה כנלווה לפעולות המעמיס (ראה עמוד 11 בפס"ד הנ"ל). 21. מסקנתי הינה כאמור, כי המאורע שבו נפגע התובע הינו תאונת דרכים כמשמעותו בחוק הפלת"ד. מכאן להיקף הנזק: הפסד השתכרות בעבר: 22. התובע טוען לתקופת אי כושר של 4חודשים אולם מאשר כי יש לו אישורי אי כושר לחודש אחד בלבד מכיוון, שלטענתו, לא הלך לרופא. בנסיבות, אינני מוכן לזכות את התובע בגין תקופה שאיננה מכוסה ע"י תעודות אי הכושר. מאידך, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא זכאי לשום פיצוי בראש נזק זה, מכיוון שקיבל שכר מלא, וכן "דמי פגיעה" מהמל"ל וכל זאת מאחר וטענת הנתבעת בענין נ/3לא הוכחה כדבעי, עקב אי התייצבות עורך המסמך לחקירה. 23. זאת ועוד, מאוד יתכן כי תקופת אי הכושר נזקפה לחובת ימי המחלה שעמדו לתובע ומכל מקום בשל אי הוודאות בנוגע לתשלום זה, אין המזיק יכול לזקוף תשלום זה לזכותו. (אם כי במידה והיו מובאים ראיות בנוגע לאפשרות הגשת תביעה להשבה מצד מעביד, לגבי התשלום האמור, לפי חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד-1964, היה מקום שלא לפסוק לתובע דבר בראש נזק זה או לקבוע הוראות שבאות לחייב את התובע בהחזר הסכום למעבידו או להחזירם למזיק, שכן אין להעמיס על המזיק כפל תשלום). בנסיבות האמורות, סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו סך של -.550, 4 ש"ח על פי שיעורכו להיום. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 24. בהתחשב במכלול הנסיבות אני פוסק לתובע את הסך של -.300, 7 ש"ח בגין ראש נזק זה. הוצאות לנסיעה ועזרת צד ג' בעבר: 25. התובע טוען לעזרת צד ג' בתקופת אי הכושר, אשר נמשכה לטענתו, מספר חודשים. הנתבעות טוענות כי התובע לא ניזוק כלל בראש נזק זה, מאחר וגם על פי טענת התובע, התובע נזקק לעזרת אישתו וילדיו בלבד. בהתחשב בנסיבות ובכך שמדובר הן בתאונת עבודה והן בעזרת בני משפחה מצד אחד, ובעובדה כי התובע לא קיבל דמי נסיעה מהמל"ל וככל הנראה, ביצע נסיעות ברכבו הפרטי, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סכום גלובלי ומתון בסך של - 200, 1 ש"ח. 26. בסיכום אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: הפסד השתכרות בעבר -.550, 4 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) -.300, 7 ש"ח. הוצאות -.200, 1 ש"ח. סה"כ -.050, 13 ש"ח ניכויים: 27. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע קיבל דמי פגיעה בהתאם לנספח ת /2 מיום .4/4/95 וסכום זה ינוכה מסכום הפיצויים כאשר יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/3/95 ועד היום. 28. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכום הנקוב בסעיף 16 בניכוי הסכום המשוערך בסעיף .17 לסכומים אלה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת משפט. ##סיכום:## פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימוש הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנ ו" (רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ). וכך נפסק בעניין פדידה הנ"ל, כי אין מדובר בתאונת דרכים, כאשר נהג משאית החנה את משאיתו, ירד ממנה, חזר אל המשאית על מנת ליטול ממנה את מצית הסיגריות שנשאר בה, ונפל כאשר ירד מהמשאית. נפסק, כי אין מדובר בשימוש שהוא "למטרות תחבורה", דרישה שהיא נפרדת ומצטברת לדרישה שיתקיים "שימוש" ברכב. ועוד נפסק בעניין פדידה: "לפיכך, כאשר מוכיח נפגע, לדוגמה, כי נגרם לו נזק עקב עלייה לרכב על מנת להסיעו, או לבצע בו כל פעולה למטרות תחבורה, או עקב ירידה ממנו בסיומה של נסיעה – ייכלל המאורע שבו נפגע במסגרת תאונת דרכים. לא כן, כאשר מתברר שהעלייה לרכב או הירידה ממנו לא היו קשורות כלל לשימוש תעבורתי ברכב" (פסקה 8 לפסה"ד).משאיתירידה ממשאיתיציאה מרכב / ירידה מרכבנפילה