קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מסולם שנסגר: 1א. התובע יליד 1941, נפגע ביום 30.1.91 עת למתואר בכתב התביעה נשלח ע"י הנתבעת 1(להלן "המעבידה") לבצע עבודות הרכבת צינורות למזגנים בבית מלון באילת. ב. במהלך עבודתו נזקק התובע לסולם השייך למעבידה, לפתע, לנטען נסגר הסולם והתובע נפל על הרצפה אשר היתה מלאה בשברי קירות ובלוקים ונפגע. לטענת התובע התרשלה כלפיו המעבידה ובין היתר כמתואר ומפורט בסעיף 5לכתב התביעה ובטיעון המפורט בפני וכן הפרה כלפיו חובותיה על פי פקודת הבטיחות בעבודה - .1970 ג. המעבידה (הנתבעת 2הינה "מבטחת") כופרת בנטען ע"י התובע לרבות הנטען כי הסולם נסגר לפתע וכן תאור המשטח עליו עמד הסולם. המעבידה מוסיפה וטוענת כי התובע עצמו התרשל תרם תרומה מכרעת לארוע ותוצאותיו ובין היתר כמפורט בסעיפים 4,5, 6לכתב ההגנה ובטיעון בפני כאשר הנתבעת המעבידה טורחת לציין כי מדובר בסולם חדש ותקני. ד. עוד טוענת הנתבעת - כבר כאן ועכשיו בצדק - כי דין התביעה כנגד המבטחת ככזו להדחות על הסף., בהעדר יריבות ישירה עם התובע. ה. הנתבעות טרחו ושלחו הודעת צד שלישי למספנת קיסריה (להלן "היצרן") בטענה, בין היתר, כי סיפקה סולם לא בטוח וכמפורט בהודעה. היצרן בכתב הגנתו מכחיש הנטען וטוען בצורה פשוטה כי סיפק סולם תקני (ראה הזמנת הסולם - חשבונית 6106מיום 8.2.91- הארוע כמבואר ביום 30.1.91). לטענת התובע בסולם חסר היה מנגנון למניעת סגירת הסולם אלא רק שרשרת ברזל גמישה המונעת פשוק יתר של הסולם. ועוד, לא היה על הסולם משטח עבודה, עסקינן בסולם שגובהו כ- 3.5מטר וכן כי בעת התאונה עבדו על הסולם גם התובע וגם מר סבח כעולה מתצהיר התשובות של מר קרן מטעם הנתבעת מיום 28.2.95(תשובה לשאלה 12). מר ראובן גל אינג'נר ומהנדס בנין קובע בחוות דעתו תוך עיון וביקור גם אצל היצרנית "מספנת קיסריה" כי לקביעתו הסולם בו עבדו שני העובדים יחד לא היה בטיחותי, העבודה גרמה לזעזוע והשרשת אינה מונעת סגירת הסולם. עוד קובע המומחה כי היה צורך למנוע תזוזת הסולם וכי לא התקימה תקנה 74לתקנות הבטיחות בעבודה וכך גם כך לגבי משטח העבודה הנדרש ובניגוד לתקנה 8(א) וכן לטעמו לא התקימה הדרכה נאותה. הצד השלישי - היצרן, "מספנת קיסריה" נסמך על חוות דעתו של המהנדס אפרתי מיום .18.4.95 לטענת הצד השלישי סיפק סולמות תקינים, סולם כפי שסופק אינו יכול להסגר מעצמו ללא כוח של גורם חיצוני כי התובע לא טרח לגרום למפתח מקסימלי של הסולם ונפילת התובע מהסולם היתה ללא קשר לחסר במניעת מתקן וסגירתו. הצד השלישי מקדים טענת יריבות לאמור, לא הוכח כי הסולם נשוא הארוע התאונתי בו עסקינן סופק ע"י הצד השלישי, החשבונית מיום 8.1.91אינה מהווה ראיה לענין זה, שולחת ההודעה לא עמדה בנטל הנדרש כדי שכנוע והצבת תשתית עובדתית נחוצה ראה ע.א. 375/72 פד"י כ"ג(1) .744 עוד טוען הצד השלישי כי מדובר בעבוה פשוטה ורגילה על סולם אין צורך בהנחיות שימוש ובכל מקרה אחריותו של התובע לארוע מלאה. המומחה טורח לתאר בחוות דעתו הליך הביקורת ביצור הסולם והבקרה ולמסקנתו התאונה לתובע אינה קשורה כלל למבנה הסולם וכי הסולם סופק בטיב ובאיכות טובים ועל פי התקן וכמבואר רואה להדגיש כי היה והמדרגים במפתח מקסימלי אין הסולם יכול להסגר ללא כוח חיצוני ולא מצא תלות בין הסולם שיטת יצורו והתאונה שארעה לתובע. .3כתוצאה מנפילתו, התובע נפגע בפרק ירך שמאל, נותח, השבר קובע אושפז 20יום, גובס עם הוראות להמנע מדריכה כחודש ומחצה ונאלץ להשתמש לאחר מכן בקביים, במקל הליכה ונדרש לטפולי פיזיוטרפיה ביקורות וטיפולים. א. ד"ר פישמן בחוות דעתו קובע בין היתר תוך הסתמכות גם על צלומי רנטגן שבוצעו לבקשתו ותוך התיחסות לחוות דעתו של ד"ר ליברטי כי התובע מתהלך ללא תמיכה, ללא צליעה, מתפשט בכוחות עצמו כך גם חולץ נעליו בכוחות עצמו, דריכתו מלאה אין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצוארי, קיימת הגבלה של תנועות במעבר הגבי - מותני, תנועה סיבובית של כף רגל ימין מוגבלת, רשרוש גס בברך שמאל, אין הגבלת תנועות בברך זו קיימת הגבלה של התנועה הסבובית של כף רגל שמאל, עצם ירך שמאל קצרה בשעור 2מ"מ בהשוואה לאורך עצם ירך ימין, השבר בצואר עצם הירך התאחה בחיבור גרמי מלא וקובע את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהשבר בצואר עצם הירך השמאלית כדי 20אחוז לצמיתות לפי סעיף 48(1)(ו) לתקנות המוסד. עוד קובע המומחה כי לדעתו השינויים בעמוד השדרה הצוארי הגבי והמותני בברכיים בקרסולים או בכפות הרגלים הם ללא קשר לפגיעה הנדונה. ב. המוסד קבע לתובע נכות של 20אחוז על פי תקנה 35(1)(ג) וכן הפעיל את תקנה .15 ג. ד"ר ליברטי מטעם התובע קבע כי לתובע נכות צמיתה בשעור 35.2אחוז תוך שהינו מציין כי התובע (בדיקת ד"ר ליברטי מיום 22.6.92) מהלך בצליעה ניכרת על רגל שמאל, קימת הגבלה בינונית ועל שם גבי מותני עם רגישות לניקוש למסקנתו, סוג השבר שארע לתובע לא מגיע לחיבור (השווה לממצאי ד"ר פישמן). ד"ר ליברטי קובע כי לתובע נכות בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה ומצב השבר כדי 20אחוז לצמיתות לפי סעיף 35(1)(ג) ומעניק לתובע 10אחוזי נכות לצמיתות בגין שבר בחוליה הגבית ולפי סעיף 37(8)(ב) תוך קיזוז שינויים ניווניים ו- 10אחוזי נכות נוספים כתוצאה מהשבר בברך שמאל ובהתאם לסעיף 35(1)(ב). ד. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, במצורפים לרבות נשוא התעוד הרפואי לענין זה אני רואה לקבל ולהעדיף את חוות דעתו של ד"ר פישמן אשר בדק את התובע, תוך התיחסות לקביעות ד"ר ליברטי., ולאור המפורט בחוות דעתו של ד"ר פישמן ולאחר שעיינתי במצורפים הרפואיים עליהם נסמכו המומחים. .4לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בהודעת הצד השלישי בכתב ההגנה להודעה, במצורפים לפרטיהם, בתחשיבי הנזק ובטיעוניהם המלומדים של ב"כ הצדדים ובדרך הדיונית המוסכמת, אני קובע לאמור: א. באשר לאחריות - כעובדות אני קובע כי גירסת התובע שעה שפנה למוסד לביטוח לאומי גירסה זו, שאינה גירסה בדיעבד ולצורך, מלמדת מפי התובע על נפילה מסולם מגובה של 2.5מטר למתואר שעה שעלה על הסולם לעזור לטכנאי איבד את שיווי משקלו, ניסה להשען על הקיר ולהתמך בקיר, הסולם נסגר ואז נפל ארצה. הודעה מיום 28.2.91לאמור: "...תוך כדי עבודה עליתי על סולם על מנת לעזור לטכנאי שעבד, איבדתי את שווי המשקל שלי וניסיתי להשען על הקיר שעל ידו עמד הסולם על מנת לקבל תמיכה, אולם הסולם נסגר (זה היה סולם כפול) ואני נפלתי ארצה מגובה של בערך 2.5מטר". הודעת מר יעקב סבג מיום 15.5.91מציינת כי עבד על הסולם התובע עלה למסור לו מקדחות וכשהגיע לגובה של 3.5מטר איבד את שיווי משקלו, הסולם היה צמוד לקיר, התובע רצה לתמוך עצמו בקיר "... ואז סגר את הסולם הוא נפל ואני בנתיים תפסתי במוט הברגה בקיר ותפסתי את הסולם ברגליים..." מר סבג מציין כי מדובר בסולם עץ כפול חדש, ללא פגם. הודעה זו של מר סבג מאששת למעשה את הודעת התובע עצמו למוסד לפיה איבד את שיווי משקלו עת עלה לעזור לטכנאי, ואז, ניסה להשען על הקיר הסולם נסגר והתובע נפל ארצה. ב. אני רואה לקבוע כי יש לדחות את הודעת הצד השלישי כנגד היצרן. לא ראיתי מעבר לטענת הטעם הראיתית לעצם הרכישה מה הפגם היה בסולם ככזה. מדובר בסולם עץ כפול חדש, לא היה בסולם פגם כלשהוא כאשר השימוש שנעשה בו ודרך השימוש אינם ענין ליצרן. הצד השלישי כיצרן סיפק סולם תקני, השימוש שנעשה בסולם ענין הוא למעביד ולעובד ולרבות דרך השימוש בסולם הפעולה בו, הנחת הסולם, הוראות לעובד באשר לעבודתו על הסולם, וידוי קיום ההוראות באשר לעבודת העובד על הסולם, וכך גם עצם ההדרכה לעובד ואזהרתו. המעביד הוא זה אשר צריך לקבוע דרך השימוש בסולם בכל מקרה ומקרה על פי מהות העבודה המתבצעת וכך גם ליתן הוראות לעובדו בהתאם לרבות צורך במשטח ידית אחיזה וכו'. (לא למותר לציין, שהנתבעת עצמה במו טיעוניה שעה שטוענת היא כלפי התובע לדחית תביעתו, טוענת היא כי הסולם תקני וטוב אם כך, צא ואמור, מה לה כלפי היצרן?) ג. באשר ליחסים בין התובע לנתבעת - המעבידה. הלכה היא כי למעביד אחריות מוגברת כלפי עובדו. בשום מקרה אין עסקינן באחריות מוחלטת, יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. הלכה היא כי על מעביד לספק לעובדו "תנאי עבודה אופטימלים" כב' השופט בך ע.א. 663/88 פד"י מ"ז (3) עמ' 225, שם בעמ' .229 עובד אשר בלהט עבודתו חפץ לרצות את מעבידו חוטא לא פעם בשגגה הגורמת לפגיעתו. כמבואר, אין משמעות הדבר כי בכל מקרה בו קיים נזק קיים המעביד כמזיק שהתרשל. בנסיבות קביעתי את עובדות המקרה, שעה שהתובע איבד את שיווי משקלו ניסה לתמוך בקיר ונפל, אני קובע כי אין אלה אותם תנאי עבודה אופטימלים אשר על מעביד לספק לעובדו. דומה שאין חולק שלמעביד חובת זהירות מושגית כלפי התובע והשאלה הינה בעיקר באשר לחובת הזהירות הספציפית כלפיו בנסיבות הארוע - ראה ע.א. 145/80 פד"י ל"ז(1) 113, השווה ע.א. 2061/90 פד"י מ"ז(1) .802 בגובה בו עבדו הן התובע והן הטכנאי ועובדים עובדים בכלל תוך עבודת כפיים לרבות קדיחה וכיוצא בזה אין כלי העבודה לביצוע העבודה צריך להיות סולם ככלי עבודה הטוב והאופטימלי אלא משטח יציב (פלטפורמה) יציבה המאפשרת תנועה סבירה במרווח סביר, עמידה יציבה ונוחה, אפשרות להנחת מדרס הרגליים באורח יציב לרבות תוך ביצוע עבודה. ביצוע העבודה כבמקרה הנדון בגובה של 2.5עד 3.5מטר על סולם כאשר בקרקע שברי בלוקים ופסולת בנין המצויים שם מטבעה של עבודה בבנין, באמצעות סולם, אינה הדרך הנאותה והבטוחה לביצוע העבודה ובודאי שלא האופטימלית. המעביד חטא בהמצאת הסולם ללא משטח ככלי עבודה, ככזה בנסיבות המקרה, אין הסולם בבחינת "כלים מתאימים" לענין זה. ראה למשל ע.א. 145/80 פד"י ל"ז(1) 113, ראה ע.א. 662/89 פד"י מ"ה(2) .593 יצוין עוד, כי אף ידית אחיזה נדרשת לעבודה ובגובה בו בוצעה העבודה נשוא דיונינו לא היתה בנמצא והעובד האחר מר סבג "... ואני בנתיים תפסתי במוט הברגה בקיר ותפסתי הסולם ברגליים..." עדותו מיום 15.5.91, עובד זה בנס לא נפגע ולא נפל שעה שהצליח לאלתר אחיזה במוט ההברגה. ניתן היה באמצעות משטח פשוט המורכב על שתי רגליים רוחביות כאשר משטח ביניהם ליצור משטח עבודה יציב וטוב ובעלות סבירה ביותר. (ראה לענין זה תקנה 8(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) - 1988). למעביד סביר צריך היה ויכול היה לצפות כי שעה שעובדו בלהט עבודתו יעמוד על סולם בגובה כזה - ועוד כאשר על הסולם מצוי עובד נוסף, סבח - ואף יפעל לביצוע העבודה עלול לאבד את שיווי המשקל, גם אם הסולם במפתח הנכון - וליפול. (השווה לצורך הענין דווקא לע.פ. 119/93 לענין הצפיות מפי השופט לוין לורנס - מ. ישראל עמ' 14, שם בעמ' .27 זאת מעבר להעדר מנגנון סגירה בסולם למעט שרשרת ברזל המונעת מפתח יתר של הסולם, ראה המהנדס גל לענין זה. אין חולק כי המעביד לא סיפק משטח עבודה אלא סולם ובודאי שלא מגודר. אינני מקבל טענת הנתבעת לענין זה, שדי שרכשה סולם תקין וטוב ובהתאם לתקן ובגובה בו עבדו העובדים בנסיבות המקרה. (ראה כמבואר מה לה לפיכך טענתה כלפי הצד השלישי?). הנתבעת היא האחראית לדרך השימוש בסולם ובהוראות לעובד לשימוש בו. אינני מקבל טענת הנתבעת גם לענין חובת הזהירות הקונקרטית בנסיבות המקרה, נכון כי התובע תרם להתרחשות הארוע התאונתי, כפי שיבואר להלן, אלא שאין בפנינו אותו "סיכון סביר" בגינו אין חובת זהירות על המזיק (ע.א. 145/80 הנ"ל מעמ' 125ואילך) נשתכח מב"כ הנתבעת לעמד מול טענותיו שלו ההלכות לענין חובת מעביד ככזה הן כחובת זהירות מוגברת כמצוין לעיל (ראה עוד למשל ע.א. 417/81 פד"י ל"ח(1) 72) והן לשון השופט בך באשר "לתנאי בטיחות אופטימלים" שהינם לא בגדר "הצעה" למעביד אלא חובתו - ע.א. 663/88 הנ"ל שם בעמ' .229 סטנדרט בטיחות נדרש נקבע גם כנגזר ממדיניות משפטית רצויה, חריגה מאותו רף רצוי מהווה חריגה מרמת התנהגות ראויה המחייבת מעוול בנזיקין. התובע שבפנינו איננו עובד בן יומו או קטין רך בשנים. מדובר בבגיר, אשר עיניו בראשו אשר עבד טרם עליתו ארצה שנים רבות כקבלן חשמל גז ואינסטלציה ולו נסיון רב (ראה תצהיר התובע עצמו) התובע היה צריך להיות ער לסכנות הטמונות בעליה על סולם בגובה כזה בנסיון להגיש עזרה לאחר, ליתן עיניו וליבו ומעיניו למדרס כף רגלו ולנהוג בזהירות ואני קובע כי בנסיבות תרם התובע, בהעדר זהירות מספקת מצידו, חוסר תשומת לב גם עובר לעליתו לסולם ובנסיבות המקרה לארוע התאונתי, כדי 15אחוז. באשר לנזק - כמבואר לעיל, ראיתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר פישמן. לאחר עיון כמבואר במצורפים שהניחו ב"כ המלומדים של הצדדים בפני גם לענין זה ובדרך הדיונית המוסכמת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כמפורט לקמן: א. כאב וסבל - 000, 30ש"ח. ב. אובדן השתכרות בעבר - הן מלא והן חלקי - השגות הנתבעת לענין זה השגות של טעם הם - 918, 77ש"ח. ג. הוצאות בעבר - לרבות נלוות וכרוכות - גלובלית - 000, 5ש"ח. (לא למותר לציין כי עסקינן בתאונת עבודה). ד. עזרת צד ג' ומיטיבים בעבר - 150, 24ש"ח. ה. עזרת צד ג' ומיטיבים בעתיד, לרבות "הוצאות סעוד" כמוגדר - 000, 25ש"ח. ו. אובדן השתכרות בעתיד - 000, 118ש"ח. ז. הצורך הנדרש להוצאה בגין החלפת דירה - 000, 15ש"ח. ח. הפסד פנסיה בעתיד - 640, 29ש"ח. אין מקום לפסוק בגין ראשי נזק נוספים בעבר או בעתיד. סה"כ: 708, 324ש"ח. כנגזר מקביעתי את האחריות - 000, 276ש"ח. הסך הנ"ל, לאחר ניכוי תשלומי המל"ל משוערכים ליום התשלום בפועל, נשוא התאונה, והתשלום התכוף מיום 10.5.91ובתוספת שכ"ט ומע"מ כדי סך 000, 35ש"ח (כולל) ישולמו לידי ב"כ התובע תוך 30יום מקבלת פסה"ד ע"י ב"כ הנתבעת, שאם לא כן ישא הסך הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לא ראיתי ליתן צו להוצאות ביחסים בין המודיעה לצד השלישי בנסיבות תיק זה וגם לאור הדרך הדיונית המוסכמת לה השכילו הצדדים. תאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה