במהלך ביצוע עבודתו ירד התובע בסולם שהוביל מגג בטון עליון לעבר גג אסבסט, בו נדרש לבצע המלאכה, אז נשבר שלב בסולם, התובע נפל על גג האסבסט שנשבר גם הוא ודרכו נפל לקרקע מגובה 6 מ'. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מסולם שנשבר - תאונת עבודה: .1בכתב התביעה הנדון מבקש התובע את בית בשל נזקיו עקב תאונת עבודה שארעה ביום .20.3.89 בכתבי הטענות נטען, בין היתר, כדלקמן: 1.1הנתבעת מס' 3הזמינה למפעלה בראשון לציון מכונה מחו"ל. בשל מידות המכונה לא ניתן היה להכניסה למפעל הנתבעת מס' 3דרך שער המבנה, ועל כן הוחלט להכניס המכונה, בעזרת מנוף דרך גג המפעל, המכוסה לוחות אסבסט. 1.2הנתבעת מס' 3התקשרה בהסכם עם קבלן עצמאי בשם שבתאי העליון (שנגד עזבונו הגישה הודעת צד ג' בתובענה זו) לביצוע העבודה של התקנת המכונה במפעל בדרך האמורה (להלן ייקרא קבלן זה בקיצור "שבתאי"). 1.3שבתאי פנה מצידו ל-"מנוף נתן" לאספקת מנוף לשם הרמת המכונה והכנסתה למפעל, והאחרון פנה לנתבעת מס' 1, לבצע עבודת פתיחת הגג, לשם העברת המכונה דרכו למקומה המיועד. 1.4התובע עבד כראש צוות אצל הנתבעת מס' 1שהתמחתה בעבודות הקשורות בכיסוי גגות. עליו הוטלה המשימה באירוע הנדון, לפתוח פתח הולם בגג לשם התקנת המכונה, וכיסוי פתח זה עם סיום העבודה. 1.5במהלך ביצוע עבודתו באירוע הנדון, ירד התובע בסולם שהוביל מגג בטון עליון לעבר גג אסבסט, בו נדרש לבצע המלאכה, אז נשבר שלב בסולם, התובע נפל על גג האסבסט שנשבר גם הוא ודרכו נפל לקרקע מגובה 6מ'. 1.6כתוצאה מהתאונה איבד התובע את הכרתו, נחבל בראשו ובגופו. 1.7בזמנים הרלבנטיים לאירוע זה היתה הנתבעת מס' 2המבטחת של נתבעת מס' 1 על פי פוליסה ביטוח מעבידים והנתבעת מס' 4היתה המבטחת של נתבעת מס' 3באשר לאחריותה לגבי כל אדם בתחום המפעל. יאמר כבר כי הנתבעות 2ו- 4לא העלו כל טענה כנגד מחוייבותן לפצות הנתבעות 1ו- 3בגין כל נזק בו יחוייבו בתובענה זו. .2התביעה הנדונה הוגשה ביום 9.12.91ולמרבה הצער חלו עיכובים רבים עד אשר נסתיימו ההליכים המוקדמים קודם הבאת הראיות. התברר כי מאז האירוע נפטר שבתאי, הצד השלישי, דבר שחייב תיקון כתבי טענות. בירורים שונים לצורך ייצוג העזבון גרמו גם הם עיכובים. אגב אורחה נאמר כי הנתבעת מס' 2היתה גם המבטחת של שבתאי (פרוט' עמ' 5) אך לא הובאו כל ראיות לענין זה. צד שלישי נוסף "המנוף נתן בע"מ" נמחק בשל מחדלים שונים מצד הנתבעות 3ו-.4 רק ביום 30.12.93הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים על מינוי מומחים אשר הגישו חוות דעתם לקראת .30.6.94מספר פעמים הביע בית המשפט ביקורת על מחדלים מצד הנתבעים (ראה, בין היתר, פרוט' 6ו-26). סיכומי בעלי הדין הושלמו ב- 26.12.95ובשל עומס רב על בית המשפט וסדרי עדיפות ראויים, התעכב למרבה הצער מתן פסק הדין. .3מר הופפלד ישראל, לשעבר מנהל מחלקת רכש אצל נתבעת מס' 3, מעיד כי הזמין העבודה הנדונה משבתאי לאחר שהפרטים סוכמו בין מהנדס המפעל לשבתאי. המהנדס הוא שנתן ההנחיות לביצוע העבודה. העד אינו יודע אם המהנדס הורה כיצד להכניס המכונה למפעל. מאז האירוע נפטר בינתיים המהנדס פונדה יהושע. על פי ההסכם שנערך, על שבתאי היה לבצע עבודתו בפיקוח מהנדס המפעל ועל פי הנחיותיו. העד מאשר העתק צילומי מטופס הזמנת העבודה (נ/17). לדעתו מהנדס המפעל חתום על המסמך. נקבע כי צילום המסמך מתקבל בכפוף להגשת המסמך המקורי, ובעלי הדין יתיחסו לתוקף המסמך בסיכומיהם בהתחשב בכך שהחתומים על המסמך נפטרו (פרוט' 63-60). העד ציון סנוני היה בזמן הרלבנטי פקיד במחלקתו של הופפלד. לדבריו, הוא עצמו מילא טופס הזמנת העבודה (נ/17) על פי הוראות מנהלו. הוא עצמו לא החתים הצדדים (פרוט' 64-63). אף שנטען, כאמור, כי מהנדס המפעל מר פונדה יהושע נפטר, הסכימו הצדדים בהמשך הדיון כי ימסר אישור בכתב מאת מר גרובר בנו, כי הוא למעשה האדם החתום על הזמנת העבודה (נ/ 17- ראה פרוט' 86-85). תחת אישור הוגש לבית המשפט תצהיר חתום על ידי מר בנו גרובר (ראה פרוט' 94- 93ו-נ/29). בתצהיר זה מעיד מר גרובר כי בזמן הרלבנטי הוא עצמו היה מהנדס המפעל. במסגרת תפקידו התקשר בהסכם עם שבתאי לביצוע העבודה הנדונה. ההסכם נחתם על ידי שניהם. העד לא נחקר נגדית אודות תצהירו. העד לא הוזמן מטעם הנתבעים 3ו- 4להעיד אודות העבודה שבוצעה אף שמהנדס המפעל הוזכר בעדויות כאילו נתן הוראות לביצוע העבודה. כך כפי שכבר צויין לעיל וכפי שיאמר עוד להלן. הגב' שמחה העליון, אשת שבתאי המנוח, הוזמנה להעיד מטעם הנתבעים 3ו- .4היא מאשרת שלבעלה המנוח היתה "קבוצה" בשם שבתאי אשר ביצעה עבודות שונות עבור הנתבעת מס' .3היא לא יודעת אם מדובר בחברה רשומה. באמצעותה מוגשים מסמכים עליהם חתם המנוח (פרוט' 76נ/25-נ/23). ממראה עיניים חתימת העליון שבתאי בטופס הזמנת העבודה הנדונה (נ/17) זהה לחתימה המופיעה במסמכים שהוגשו כדוגמא. .4בהסכם הזמנת העבודה (נ/17) נאמר, בין היתר, כדלקמן: "סע' 2.1מוסכם בין הצדדים כי עובדי הקבלן או כל אדם אחר שיועסק על ידו או יבוא מטעמו לצורך ביצוע הזמנה זו, יהיו באחריותו הבלעדית של הקבלן... 2.2חוזה זה לא יצור ואין בכוונתו ליצור כל יחסי עובד ומעביד ו/או שולח ושלוח בין הקבלן לבין המזמין ו/או בין הקבלן לבין עובדי המזמין ו/או בין המזמין לבין עובדי הקבלן... 3.1הקבלן יגרום לכך כי במשך תקופת עבודתו, עפ"י הזמנה זו תהיה בתוקף פוליסת ביטוח לכיסוי אחריותם של הקבלן, עובדיו, והבאים מטעמו לעבודה, וכן המזמין ועובדיו לנזקים העלולים להיגרם לצד שלישי כלשהו... 3.4הקבלן מתחייב לשפות את המזמין בגין כל תביעה שהיא שתוגש, באם תוגש נגדו ע"י צד ג' כלשהו והנובעת מביצוע העבודה ע"י הקבלן עפ"י הזמנה זו. .. 4.1הקבלן אחראי לבטיחות באתר העבודה ולקיים את כל הוראות חוקי הבטיחות כלפי עובדיו, צד ג' וכל אדם אחר שיימצא באתר העבודה..." .5מנהל הנתבעת מס' 1, מעבידתו של התובע, מר יוסף ורסנו, מעיד כי "המניף נתן יעקוב" הזמינו לבצע את העבודה הנדונה. "המניף נתן יעקוב" מצידו נתבקש לבצע העבודה על ידי שבתאי העליון. אף שעדות זו הקושרת את שבתאי העליון לביצוע העבודה היא בגדר עדות שמיעה, איש לא התנגד לה. ב"כ הצד השלישי אף לא הציגה כל שאלות בחקירה נגדית (ראה פרוט' 40-39). "המניף נתן יעקוב" נהג להזמין עבודות דומות אצל הנתבעת מס' 1(פרוט' 29). גורם זה נתבע כצד שלישי מס' 2על ידי הנתבעים 3ו-4, אך בשל מחדלים ואי המצאת מסמכי בי-דין נמחקה התובענה נגדו. הוא גם לא הוזמן להעיד על ידי מי מהצדדים. .6הנתבעת מס' 1נתבקשה על ידי "המניף נתן יעקוב" לפתוח פתח בגג אסבסט, במפעל הנתבעת מס' 3, בגודל שיתאים להכנסת המכונה שהוזמנה דרך הגג. עובד מטעם הנתבעת מס' 1אמור היה לפתוח את הפתח ולפקח על הגג כי הפתח מתאים להכנסת המכונה (עדות ורסנו עמ' 29, 40ועדות התובע עמ' 45). התובע מפרט כיצד, אמור היה לבצע עבודתו הן בחקירתו הראשית (ת/ 31סע' 2) הן בעדותו (פרוט' 43-42). .7מנהל הנתבעת מס' 1, מר ורסנו, מעיד כי שלח את התובע עם עובד נוסף לבצע העבודה. כבר בתחילת הבוקר הנדון הוא ביקר במקום, עלה עם התובע לגג והראה לו מה יש לבצע. העד מתאר את צורת הגג ומדגים זאת בתשריט. מדובר בגג בטון עליון ממנו יורדים לגג אסבסט בו נתבקשו לפתוח הפתח למכונה. בין שני הגגות היה מוצב סולם אשר על פניו נראה תקין. העד מאשר תמונות מאזור האירוע והסולם בו מדובר. לדבריו, נילווה אליהם מנהל האחזקה במפעל הנתבעת מס' 3, כאשר עלו לגג, אך אינו זוכר את שמו (פרוט' 29, 34, 37, ת/ 1ותמונות נ/5-נ/7). העד מוסיף וטוען כי מנהל האחזקה בעצמו הצביע על מקום הירידה בסולם מן הגג העליון לגג האסבסט, וטען כי נוהגים לרדת בסולם זה (פרוט' 39). התובע עצמו אכן מציין בעדותו כי עם הגיעו למפעל הופנה על ידי מהנדס המפעל ומר בנו גרובר (אשר בעצמו טען באישור שניתן על ידיו כי הוא עצמו מהנדס במפעל - נ/29) למסגר בשם בוחניק דוד, וזה ליווה והינחה אותם כיצד לעלות לגג הבטון ולרדת בסולם המוצב במקום לגג האסבסט (ת/ 31סע' 7, 4-3). על גירסה דומה חוזר התובע בעדותו ומוסיף כי נאמר לו שנוהגים לרדת באותו מקום לגג האסבסט לשם ניקוי המפוחים שעל הגג (פרוט' 42ו-44). בעדותו הראשית טען התובע כי ורסנו לא ליווהו כלל למקום ביצוע העבודה, אך בחקירתו חזר בו (פרוט' 42). .8יחד עם התובע ביצע את המשימה אחיו דוד דיין. השניים עלו לגג האסבסט דרך גג הבטון במסלול שתואר לעיל ופתחו פתח בגג האסבסט. השניים ירדו מהגג, אז נתבקש התובע לחזור ולעלות לגג על מנת לכוון המכונה המונפת לעבר הפתח בגג, ובמידת הצורך להרחיב הפתח. התובע שב אל הסולם המוביל מגג הבטון אל גג האסבסט ומשהחל לרדת בסולם, לטענתו ניתק אחד השלבים, התובע נפל אל גג האסבסט, לוח האסבסט עליו נפל נשבר והוא המשיך ונפל לתוך אולם המפעל מגובה של כ- 7מטרים (ת/ 31סע' 4-3). התובע חוזר ומאשר גירסתו בחקירה נגדית (פרוט' 43, 45). .9בעקבות התאונה הנדונה נערכה חקירה על ידי משרד העבודה. העתק מדו"ח החקירה צורף לתצהירו של התובע. בדו"ח זה ניתן תאור של מקום האירוע, וניתן אישור לגירסה כי סולם העץ שהיה מותקן במקום שימש צוות שטיפל בהתקנת מפוחים על גג המפעל. בפני חוקרת משרד העבודה, הוצגה אותה גירסה אודות קרות התאונה כפי שכבר פורט לעיל. בדו"ח החקירה מציינת החוקרת בין היתר את הפרטים הבאים: - גובה גג האסבסט כ- 7מ' מרצפת האולם. - דוד בוחניק שהוזכר על ידי התובע אישר בפניה כי נהג להשתמש בסולם המוצב בין הגגות. עם זאת, כפר בטענה כי הדריך התובע ואחיו להשתמש בסולם (יש להדגיש כי הנתבעת 3לא הזמינה עד זה העובד אצלה להפריך טענות התובע). - החוקרת קובעת כי הנתבעת מס' 1לא ניהלה פנקס הדרכה ולא נתנה הדרכה כחוק לתובע. גם נקבע כי התאונה ארעה בשל שימוש בסולם לא תקין. טיבו של סולם זה נפרט מיד להלן. .10באופן כללי צויין על ידי חוקרת משרד העבודה, הגב' בוימוביץ (להלן תקרא "החוקרת") כי הסולם בו ירד התובע לגג היה עשוי מעץ גס, אורכו 2.55מ' ובו חמישה שלבים. לאחר התאונה נותרו ארבעה שלבים. הזקפים בסולם היו במידות 25X100X 2550מ"מ ואילו עובי השלבים 20מ"מ. החוקרת ערכה תרשים של הסולם שהוגש מטעם הנתבעת מס' 3(נ/3). הסולם נראה בתמונות שהוגשו (נ/ 1ונ/ 2- פרוט' 36-34). מן התמונות עולה בבירור כי מדובר בסולם פרמיטיבי עשוי עץ לא מעובד שסבל מפגעי מזג האוויר. עם זאת, מעיד התובע כי מדובר בסולם רגיל שלא נראה בו דבר חריג (ת/ 31סע' 9). בעדותו טוען התובע, כי הסולם נראה על פניו כסולם מעשה ידיים (דהיינו פרמיטיבי) אשר גם הם נוהגים להשתמש בשכמותו. הסולם לא נראה לו בעייתי. הוא לא יכול לומר ממראה עיניים כי העץ היה אכול ממים ושמש (פרוט' 44). הוא לא ידע אם השלב בסולם נשבר או נחלש. מנהל הנתבעת מס' 1לא הסביר לו כיצד עליו לבדוק סולם קודם שהוא משתמש בו (פרוט' 45). מנהל הנתבעת, מר ורסנו, מציין גם הוא כי הסולם נראה לו תקין (פרוט' 30, 34). יחד עם זאת, מאשר הוא בחקירה נגדית כי הנתבעת 1נוהגת לקנות סולמות אלומיניום עם תו תקן. לעיתים הם מייצרים סולומות עץ בעצמם על פי הוראות משרד העבודה. יש להקפיד על מידות מסויימות בין שלב לשלב ולחבר לוחות בין השלבים על מנת למנוע מן השלבים להינתק מהסולם. סולמות שהם מייצרים אין לעד כל חשש לגביהם. משמציגים בפניו את תמונת הסולם הנדון, הוא מאשר כי איננו תקני. הוא מסכים שאם הסולם עמד על הגג זמן רב, יש להניח כי היה רקוב. העד עורך תרשים של סולם תקני ומסכים כי בסולם עמו ארעה התאונה, לא היו כל לוחות חיזוק (פרוט' 36- 34ונ/ 1- נ/4). מר ורסנו לא נותן כל הסבר, כיצד לא ניתנו הנחיות לתובע לגבי שימוש בסולם תקני בלבד, וכיצד לבדוק כי הסולם אכן תקני. מומחיותה של הנתבעת מס' 1היתה בביצוע עבודות בגגות בגבהים ניכרים שם חשיבות מיוחדת לתקינות הסולמות. .11ממקום הארוע פונה התובע לבית החולים תל השומר, לאחר שסבל מאובדן הכרה זמני. אובחנו, בין היתר, שברים בגפיים ובעצמות הפנים וחבלות שונות בגולגולת. התובע אושפז במשך עשרה ימים ושוחרר תוך מתן הוראות לטיפול אמבולטורי. התובע המשיך לסבול מרעשים באוזניו. הגבס שהושם על גפיו הוסר במהלך עשרה חודשים. אשת התובע ובני משפחתו סייעו בידי התובע. בחקירתו הראשית (ת/ 31סע' 16) מפרט התובע השתלשלות הטיפול בו תוך התייחסות למסמכים שונים. לטענת התובע הוא ממשיך לסבול מכאבי ראש, רעשים באוזניים, פחדים ועצבנות. מחצית פניו רדומה, תנועותיו ביד ימין מוגבלות והוא נזקק לתרופות הרגעה (ת/ 31סע' 19). .12התובע נבדק על ידי שלושה מומחים רפואיים שנתמנו על ידי בית המשפט. ד"ר ליברמן נפתלי, אורטופד מנתח קבע כי נותרה הגבלה קלה בשורש כף יד ימין בתנועה, והתובע סובל מכאבים ביד בשעת מאמץ. לדעתו, נכותו של התובע בשל כך היא של % 10לצמיתות לפי סעיף ליקוי 41(10) (ה) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. על קביעה זו לא חלקו כלל הצדדים. פרופ' פ. טובי מומחה א.א.ג. קבע כי לתובע נכות כוללת בשעור % 27בתחום זה לפי הפירוט להלן: - חוסר רגישות בפנים עקב פגיעה בענף עצב חמישי שתוצאותיו נכות בשיעור של % 10לפי סע' 29(5) א' 1לתקנות מל"ל. - טינטון באוזן עקב חבלה אקוסטיט גורמת לנכות בשעור % 10לפי סע' 72(4) ד(2) לתקנות מל"ל. - שינוי צורת פנים עקב שבר בעצב הלחי ושקע של גלגל העין מימין מצדיקים נכות בשעור % 10לפי סע' 75(2) ב' לתקנות מל"ל. פרופ' שאול פלדמן, מומחה למחלת עצבים, קבע כי התובע סובל מסחרחורות עקב נזקים בגזע המוח וכן מהפרעה בתחושה בפנים עקב פגיעה בעצב החמישי. בשל התופעה הראשונה מן הראוי לדעתו לקבוע נכות של % 10לפי סע' 34ב' לתקנות מל"ל ובשל התופעה השניה ראוי לקבוע נכות בשעור % 5לפי סעיף 29(5)א 1לאותן תקנות. פרופ' פ. טובי נחקר ארוכות ע"י הנתבעים וגם פרופ' פלדמן נחקר על ידיהם. אף שפרופ' טובי נחקר ארוכות הוא עמד על דעותיו ולא הופרכו קביעותיו. פרופ' טובי ער לכך שפרופ' פלדמן אישר נכות בשעור % 5בלבד בשל הפגיעה בעצב החמישי בפנים, אך מסביר זאת בשוני הנובע משיקול דעת הרופא (ראה פרוט' 57-51). גם קביעותיו של פרופ' פלדמן לא הופרכו בחקירה נגדית ארוכה של הנתבעים. באשר לשוני האמור בין חוות דעתו לבין חוות דעת פרופ' טובי לענין הפגיעה בעצב החמישי בפנים מסביר פרופ' פלדמן כי התובע התלונן רק על ירידה בתחושה ולא על כאבים ולכן נכון היה להעריך הנכות בשעור % 5בלבד. המומחה אינו מאמין כי התובע יחוש כאבים בשל פגיעה זו בעתיד אם לא חש כאבים מאז התאונה (פרוט' 91). פרופ' פלדמן סבור כי לענין זה יש להעדיף מסקנותיו הוא על מסקנות פרופ' טובי. הואיל ופרופ' טובי סבור כי שעור הנכות מסור לשיקול דעת הרופא לענין הפגיעה בעצב החמישי והמומחים חלוקים ביניהם לענין זה בין נכות בשיעור % 5ו-% 10הייתי בוחר בדרך הביניים ומעמיד נכות זו על שיעור של % .7.05סיכומו של דבר על כן נכותו של התובע לפי קביעות המומחים מסתכמת כדלקמן: - נכות אורטופדית %10 - נכות בתחום א.א.ג: בשל פגיעה בעצב חמישי בפנים %7.05 טינטון באוזן %10 שינוי צורת פנים %10 - נכות נוירולוגית %10 הנכות המשוקללת הכוללת מסתכמת על כן ב- %.39.30 סבור אני כי לנכות עקב שינוי צורת הפנים והפגיעה בעצב החמישי אין לייחס נכות תפקודית מלאה והייתי מעמיד נכויות אלה על מחציתן לענין הנכות התפקודית הנגרמת לתובע. לכן הייתי מעמיד נכותו התפקודית של התובע על נכות כוללת בשיעור %.32.18 .13בחקירתו הראשית מתייחס התובע להוצאות אשר נגרמו לו עקב האירוע הנדון (ראה ת/ 31סע' 23). התובע מתייחס להוצאות נסיעה בהן נשא בעצמו לטיפולים שונים, הוצאות בשל עזרת הזולת והוצאות ארבעה מומחים רפואיים. לא הוגשו כל ראיות לענין זה והתובע אף אינו מתייחס לכך בסיכומיו כנראה עקב השמטה. הייתי על כן מעמיד ההוצאות כולן על סכום גלובלי של -.000, 10ש"ח ליום מתן פסק הדין. .14בחקירתו הראשית מתאר התובע את קורותיו, עבודתו וכישוריו קודם התאונה הנדונה (ראה ת/ 31סע' 14-11). בין היתר, מציין התובע הפרטים להלן: 14.1התובע עלה ארצה בשנת 1972בהיותו בן 9(יליד 1.4.63) וסיים 12שנות לימוד במגמה מקצועית - לימודי מכניקה. הוא שירת בצה"ל ואף המשיך שנת קבע, הוא סיים עם פרופיל בריאות .97 14.2בצבא עבד התובע כטכנאי מטוסים ועם שיחרורו החל לעבוד אצל הנתבעת מס' 1כמסגר ובכיסוי גגות. התובע עבד כראש צוות. כחלק מתנאי עבודתו קיבל התובע רכב צמוד ונעשה לטובתו ביטוח מנהלים וביטוח תאונות אישיות. שכרו של התובע היה מורכב משכר בסיסי וכן שכר לפי כמות עבודה שביצע. בפועל השתכר התובע עובר לתאונה ברוטו 275, 2ש"ח בחודש ינואר 1989, 2276ש"ח בפברואר 1989וסכום דומה במרץ .1989כך דווח על ידי הנתבעת מס' 1, בהודעה על פגיעה בעבודה, למל"ל (נספח 29ב-ת/31, ראה גם תלושי שכר ת/ 2- ת/4). .15בחקירתו חוזר ומאשר התובע כי עבד אצל נתבעת מס' 1בעבודות הנ"ל ארבע שנים (פרוט' 43). מעבידו מר יוסף ורסנו מאשר כי התובע היה עובד חרוץ אותו העדיף על עובדים אחרים (פרוט' 29). הוא מאשר כי היה עושה ביטוח מנהלים וביטוח תאונות אישיות לעובדים, לתובע היה רכב צמוד, והיה אמור לשלם לו גם פרמיות. הסכם לענין תשלום פרמיות נעשה ביום .1.1.89לפי הסכם זה תשלום ראשון אמור היה להתבצע אחר התאונה (ראה פרוט' 33- 32ונספח 6לת/31). בפועל לא הספיקו לחשב השכר לפי שיטה חדשה זו. .16טוען התובע כי בסוג העבודה בה עסק, עובר לתאונה, נוהגים עובדים וותיקים להפוך לקבלני משנה. לאישור הדברים צורף מכתב מנהל הנתבעת מס' 1בו נאמר כי התובע צפוי היה להפוך לקבלן משנה, אז היה משתכר כ-000, 12ש"ח לחודש (ראה ת/ 31סע' 15ונספח מס' 7). מנהל הנתבעת מס' 1נחקר ארוכות לענין הכנסתו הצפויה של התובע אלמלא התאונה. הוא מאשר כי בחברתו 15עובדים מתוכם רק עובד אחד עבד בתקופתו של התובע וגם עובד זה - מוטי דיין - עזב בשלב מסויים וחזר שנית. באמצעותו מוגשים תלושי שכר של העובדים הוותיקים בחברה (ראה פרוט' 31ומוצגים ת/ 5עד - ת/30). מר יוסף ורסנו פרק לטענתו את הנתבעת מס' 1והקים תחתיה את החברה סנ-גל חברה לכיסוי גגות בע"מ. מר ורסנו סבור, כי אם היה התובע ממשיך לעבוד בחברתו, הוא היה מבצע עבודה שהיא שילוב של עבודת עובדיו סננס אילן וגטניו דוד. לפי תלושי שכר שהוצגו הכנסתו ברוטו של סננס בנובמבר 1994היתה כ-700, 7ש"ח ושל גטניו כ-500, 5ש"ח (ראה תלושי שכר ת/ 5- ת/ 15ו-ת/ 18- ת/28). העובד הוותיק עוד מתקופת התובע, מרדכי דיין השתכר כ-000, 12ש"ח (ראה ת/ 16- ת/17). מר ורסנו מסכים כי הוא נוהג להעסיק עובדים בגיל 35- 20בלבד. באופן יוצא מן הכלל הוא מעסיק קרוב משפחה בן 62בשם קמחי יהודה. הוא עוסק, בין היתר, בהדרכת העובדים. הוא מכיר מספר אנשים העובדים בעבודה זו בגיל מתקדם יותר. חלק מעובדיו בעבר פתחו עסקים עצמאיים (פרוט' 33). בחקירתו הנגדית מאשר מר ורסנו כי רק מעטים עובדים תקופות ארוכות בסוג זה של עבודה. מרדכי דיין לעומת אחרים עובד לעיתים בקבלנות ומקבל תמורה לפי 5ש"ח למ"ר (ליום העדות 22.12.94). שכרו שלא בעבודת קבלנות מסתכם בסך 180ש"ח ליום (דהיינו כ-500, 4ש"ח לחודש). כאשר הוא עובד בקבלנות הוא מספיק יותר מאחרים כ-250- 200מ"ר. לא נאמר כמה ימים בחודש עובד מרדכי דיין בקבלנות. ברור שאין אפשרות לערוך חישוב חודשי על בסיס זה - כ-000, 1ש"ח ליום - ואין הדבר תואם תלושי השכר שלו (ת/ 16- ת/17). לא הוצג חשבון שנתי של עובד זה, אך לפי סיכום הכנסה בתלוש חודשי (ת/16) הכנסתו הממוצעת היתה 181, 7ש"ח. אחיו של התובע, דיין דוד, עובד כמסגר שכיר. הוצגו תלושי שכר שלו, בהם תנודות חריפות בשכר, כך שקשה להסיק מכך מסקנות אודות כושר השתכרות של מסגר (ראה פרוט' 66- 65ותלושי שכר נ/21). לפי הנתונים לעיל שכרו המשוערך של סננס אילן להיום היה עומד על ממוצע של כ-.919, 8ש"ח ושכרו של גטניו דוד על -.371, 6ש"ח. שערוך מלא של שכרו של התובע להיום מיום התאונה מעמיד שכרו על סך -.702, 5ש"ח. טען מר ורסנו כי עבודתו של התובע צפויה היתה להיות שילוב של עבודת סננס וגטניו. יש על כן להניח כי שכרו היה עומד על ממוצע של שניים אלה -.645, 7ש"ח לחודש. אין להתעלם גם מהטבות שונות להם זכו העובדים - הפרשה לביטוח מנהלים או קרן פנסיה ורכב. לעומת זאת, אין לדעת כמה זמן היה מתמיד התובע בעבודה זו, לאור נטייתם של בעלי מקצוע לפרוש בגיל מוקדם. אין כל סטטיסטיקה בפני בית המשפט היכולה ללמד על סיכוייו של התובע להצליח בעבודה עצמאית בתחום זה. כאשר אני נוטל כל השיקולים הנ"ל בחשבון, הייתי מעמיד שכרו החודשי הצפוי של התובע, או כושר השתכרותו, על סך -. 200, 8ש"ח לחודש. .17התאונה הנדונה הוכרה כתאונה בעבודה. התובע קיבל דמי פגיעה בעבודה במשך 26שבועות, שנסתיימו ביום 18.9.89, קצבאות נכות מעבודה מיום 18.9.89ועד 31.8.90ומענק נכות. שווי הגמלאות כולן ליום 31.3.95מסתכם בסך -.883, 76ש"ח (ראה נ/8, נ/16, נ/22, ת/ 31נספחים 32-29). סכום זה משוערך להיום מסתכם בסך 093, 88ש"ח. לטענת התובע נקבע לו אי כושר מלא בתקופה שבין 18.9.89ועד 15.2.90ונכות זמנית של % 20מיום 16.2.90ועד .31.8.90בתום תקופה זו נקבעה נכות צמיתה של % .19הנתבעים לא כפרו בנתונים אלה (ת/ 31סע' 18). עוד בחודש מרץ 92נקבע כי התובע מנוע מלעבוד בשל התאונה הנדונה (ת/ 31נספח 33). .18התובע הופנה לשיקום על ידי המוסד לביטוח לאומי, והוכשר לעבוד כספר בקורס שנמשך שבעה חודשים בשנת .1993במהלך הקורס קיבל התובע דמי מחייה. התובע פתח מספרה ביום 1.8.93ועובדת עמו ספרית אשר הדריכה אותו בקורס. לטענת התובע היא מבצעת עיקר העבודה (ראה ת/ 31סע' 22-20). אין בפני בית המשפט כל מידע אודות סכום דמי המחייה שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. בחקירתו הנגדית מאשר התובע כי המספרה נושאת השם "בראש אחר-2" והיא נראית בתמונות המוצגות בפניו (פרוט' 47ו-נ/10). המספרה פתוחה משעה 30: 08ועד 30: .20לעובדת במספרה הוא משלם כ-.000, 2ש"ח לחודש. הוא עצמו בעיקר מספר ילדים הואיל ואינו בטוח ביכולתו המקצועית. התובע גובה עבור תספורת גברים כ-. 25- 20ש"ח ותספורת נשים כ-. 50ש"ח. נכנסים כ-20- 10לקוחות ליום, בחגים נכנסים יותר. הוא רושם התקבולים כנדרש בקופה רושמת (פרוט' 59-58). הוצג דו"ח שומה לשנת 93לפיו סה"כ הכנסות התובע הסתכמו בסך -.854, 10ש"ח. סה"כ המחזור העסקי עמד על -.391, 35ש"ח ושווי המלאי -.208, 7ש"ח (ראה נ/9). הוגש גם דין וחשבון על הכנסות בשנת 1994ממנו עולה כי הכנסה הכוללת עמדה על - .318, 35ש"ח. המחזור בעסק עמד על -.871, 128ש"ח ושווי המלאי הסתכם בסך - 539, 14ש"ח (ראה ת/ 33וקבלות ת/34). שנת 1993סיים התובע בהפסד ואילו בשנת 1994היתה הכנסתו ברוטו כ-.000,3 ש"ח לחודש בלבד. ב"כ נתבעים 3ו- 4הגיש שלושה דוחות מומחה מטעמו - יעוץ מס בשם כהן יוסף להוכיח כי התובע למעשה העלים הכנסות (ראה נ/ 18- נ/ 20ופרוט' 75-66). בנוסף הוגש מטעם נתבעים אלה דו"ח חוקר שי לוטן, אשר צילם המספרה והנכנסים ויוצאים בה (ראה פרוט' 83- 77וקלטות נ/27-נ/30). בתגובה לטענות עדי נתבעים אלה הוגש בהסכמה תצהיר השלמה מטעם התובע, בו הוא מפרט עבודתו במספרה והכנסתו ממנה (ת/32). עדי הנתבעים 4- 3הנ"ל נחקרו ארוכות, וב"כ התובע נאלץ להתמודד עם עדותם בסיכומיו. התיחסות הנתבעים 4- 3בסיכומיהם הצטמצמה להערת אגב כדלקמן: "התובע שוקם...וכיום עובד במספרה... הכנסותיו מעבודתו זו הולכות וגדלות באופן בולט...ויש להניח כי מגמה זו תימשך גם בעתיד והכנסות התובע מן המספרה ילכו ויגדלו. ראה לענין זה גם עדותו של החוקר הדו"ח שהכין והקלטות (וזאת גם אם נתעלם מהסימנים להעלמת הכנסות מצידו של התובע)". בעליל, איפוא, אין הנתבעים 4- 3מיחסים חשיבות לעדות מומחה המס והחוקר ולא נעשה כל ניסיון אמיתי להצביע על מסקנה משמעותית מעדויותיהם. יש להצטער על בזבוז זמן ניכר שנגרם לבית המשפט בענין זה והטרחת שווא של התובע. לחילופין יש לפרש זאת, כאילו אימצו טענות התובע כי אין ליחס כל משקל לעדויות אלה. הנתבעים האחרים לא טרחו כלל להתייחס לעדויות העדים האמורים. .19נקבע לעיל כי לתובע נכות כוללת בשל האירוע הנדון בשעור % .39.30פרופ' טובי הדגיש עד כמה התובע ממשיך לסבול מנכותו הנוגעת לתחום בו עוסקת חוות דעתו. חודשים ארוכים היה נתון התובע בגבס ונזקק לעזרת הזולת. בהתחשב בנתונים כולם הנני קובע כי התובע ראוי לפיצוי בשל כאב וסבל בשעור  . 000, 100ש"ח. .20התובע מבקש לפצותו בשל הפסד פנסיה. ההלכה היא שאין לפסוק גם עבור אבדן תנאים סוציאליים גם עבור אבדן הפנסייה (ראה ד. קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה 2עמ' 129- 127ו-47-46). משקבעתי את שכרו הצפוי של התובע כללתי בתוכו גם התנאים הסוציאליים ולפיכך אין לפסוק גם בשל אבדן הפנסיה. .21יש לחשב נזקו של התובע על פי העובדות שנקבעו לעיל. 21.1אף הנתבעים 2- 1טוענים בהגינותם כי יש להכיר בהפסד שכר מלא בשל שלוש שנים מאז התאונה שארעה ביום .20.3.89התובע החל קורס ספרות ב-1.1.93, עד אז לא השתכר כלל. עם תחילת הקורס קיבל בדמי מחייה שסכומם אינו ידוע. דעתי היא כי יש להכיר בהפסד מלא עד תחילת 1993, בהפסד % 60מן השכר עד תום 1993, בהפסד % 50עד תום 1994וממועד זה יש לחשב ההפסד לפי שעור אובן כושר השתכרות התובע לצמיתות. בשנת 1993, כאמור, צבר התובע הפסדים פרט לדמי מחייה שקיבל, ובשנת 1994היתה הכנסתו בשיעור .000, 3ש"ח בלבד לחודש. לכן יש לחשב הפסדו לעבר כדלקמן: - הפסד מלא מאז 20.3.89ועד 1.1.93-.200, 8ש"ח x 44חודש = -. 800, 360ש"ח - הפסד בשעור % 60לתקופה מ- 1.1.93עד 31.12.93 % 60x200, 8ש"ח x 12חודש = - .040, 59ש"ח - הפסד בשעור % 50לתקופה מ- 1.1.94עד 31.12.94 % 50x200, 8ש"ח X 12חודש = -. 200, 49ש"ח - הפסד מיום 31.12.94ועד היום (נכות)% 32.18x200, 8ש"ח x 19חודש = -.136, 50ש"ח סה"כ נזק לעבר -.176, 519ש"ח 21.3נכותו התפקודית של התובע היא כאמור בשעור % .32.18כושר השתכרותו יש לאמוד כאמור לפי -.200, 8ש"ח לחודש (סע' 16- 14לעיל). לפי נתונים אלה יש לחשב הפסדו של התובע לעתיד לפי החישוב להלן: 245.5063(מקדם)X% 32.18x200, 8ש"ח = -.832, 647ש"ח התובע הוא יליד 1.4.63ונותרו לו 33 9/12שנות עבודה. 21.4הוצאות סכום גלובלי -.000, 10ש"ח (ראה סע' 13לעיל) 21.4כאב וסבל -.000, 100ש"ח (ראה סע' 19לעיל) 21.6סה"כ נזקו של התובע מסתכם, איפוא, כדלקמן: - הפסד שכר בעבר סך -.176, 519ש"ח - הפסד שכר לעתיד -.832, 647ש"ח - הוצאות -.000, 10ש"ח - כאב וסבל -.000, 100ש"ח -.008,277,1 פחות גמלאות מוסד לביטוח לאומי -.093, 88ש"ח סה"כ נזקו של התובע 915,188, 1ש"ח .22לאחר שנקבעו נזקיו של התובע בשל הארוע נשוא התביעה, יש לבחון שאלת אחריותם של הנתבעים והצד השלישי לנזקים אלה וחלוקת האחריות ביניהם. לשם כך אסקור בקצרה, ככל האפשר, הפסיקה הנוגעת לענין. 22.1על מנת לקבוע אם מי מהנתבעים חב בשל עוולת הרשלנות יש להשיב על שלוש שאלות: - האם מי מהנתבעים חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית. - האם הופרה חובת הזהירות הנ"ל. - האם הפרת החובה גרמה לנזק. על מנת להשיב על השאלה אם הנתבעים חבים בחובת זהירות מושגית יש לקבוע אם אדם סביר צריך היה לצפות את הנזק. הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים, או מוזמנים. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין (ראה ע.א. 145/80ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113, 123-122, 125-124). כך גם אין כל מחלוקת כי מעביד חב בחובת זהירות מושגית ביחסיו עם עובדיו. המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות. במיוחד חייב המעביד לנקוט בצעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה (ראה ע.א. 417/81מלון רמדה שלום נ. אמסלם פ"ד לח (1) 72, 76; ע.א. 371/90סובחי נ. רכב ישראל פ"ד מז (3) 345, 348). במסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים ושל ניזוקים, של נזקים ושל פעולות. הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית לעומת זאת, מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה הנדון בפניו (ע.א. 145/80הנ"ל ע'מ 125). כמו חובת הזהירות המושגית כך גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות. אם אדם סביר יכול היה לצפות התרחשות הנזק בנסיבות המיוחדות של המקרה ואם צריך היה לצפות נזק זה (ע.א. 145/80הנ"ל עמ' 126-125). ככל שהסכנה חמורה יותר יש לצפות מן המעביד לנקוט באמצעים יעילים לקדם פני הסכנה (ע.א. 417/81לעיל עמ' 78-77). כך במיוחד במקומות בהם מתבצעות עבודות בניה הכרוכות בסיכונים מסיכונים שונים (ע.א. 246/72מנשה נ. דרומנו פ"ד כז (1) 712, 717) ועל אחת כמה וכמה במקרה בו העבודות מתבצעות בגובה רב (ע.א. 971/90חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ. סמרי ואח' פ"ד מו (4) 421, 426). 22.2בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח 1988פרק ד נקבע כיצד אמור סולם להיות בנוי וכיצד להציבו. מנהל הנתבעת מס' 1הסכים בעדותו כי הסולם הנדון, בגינו ארעה התאונה לא היה בנוי כהלכה - לא היה בנוי בממדים התאימים ולא היו בו החיזוקים הדרושים (ראה סע' 10לעיל). כאשר סולם משמש אמצעי קשר בין שתי קומות או בין שתי דיוטות של משטחי עבודה נקבעו אמצעי זהירות מיוחדים (ראה שם תק' 75). מזה כבר נפסק שאם צד לדיון חייב להוכיח שהצד השני נהג ברשלנות, יכול הוא להעזר בהוראות סטטוטורית בחיקוק, הדן בכללי זהירות, כראיה בדבר נורמות הזהירות לפיהן חייב האדם הסביר לנהוג. אי קיום חובה שנקבעה בחוק מהווה חוסר זהירות העשויה לגרור אותה תוצאה כמו עוולת רשלנות רגילה (ראה ע.א. 335/80בריגה נ. מוסטפא פ"ד לו (3) 32; ע.א. 145/80הנ"ל שם עמ' 142-138; א.א. 741/83גוריון ואח' נ. פרץ גבריאל ואח' פ"ד לט (4) 266). 22.3נפסק כי מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר, אינו יכול להתנער מאחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף עובדיו לסיכונים מיותרים. על המעביד לבקר במקום העבודה ולבדוק, באם קיימים סיכונים מיוחדים (ראה ע.א. 246/72מנשה נ. דרומנו ואח' פ"ד כז (1) 712, 717). 22.4יש לערוך סיכום ביניים ולהסיק המסקנות המתבקשות מן האמור לעיל. מנהל הנתבעת מס' 1אישר בעדותו כי ביקר במקום ואף בחן את הסולם הנדון עליו הצביע עובד הנתבעת מס' 3כדרך גישה לגג האסבסט. מעדות מנהל זה עולה כי היה מודע לחובתו להשתמש בסולמות תקניים. הוא היה גם מודע לכך, או צריך היה להיות מודע לכך שהסולם הנדון לא התאים לתכונות הדרושות מסולם תקני עפ"י תקנות הבטיחות בעבודה. הדבר ברור אף לעיניו של הדיוט, תוך בחינת תמונות הסולם ותאורו (ראה סע' 7ו- 10לעיל). המנהל למרות הנסיבות האמורות לא הורה לתובע להמנע משימוש בסולם ולהשתמש בסולם תקני שהיה ברשותו, על מנת להבטיח דרך גישה בטוחה למקום העבודה על גג האסבסט. בכך היפרו מנהל הנתבעת מס' 1והנתבעת מס' 1עצמה הן חובת זהירות מושגית הן חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. מדברי מנהל הנתבעת מס' 1והתובע עולה כי מהנדס מפעל הנתבעת מס' 3מר בנו גרובר, שלח עמם עובד מטעמו - מר בוחניק דוד - על מנת להנחות אותם כיצד להגיע למקום על גג האסבסט בו מתבצעת העבודה (סע' 7לעיל). מטעם מר בנו גרובר הוגש תצהיר לענין עובדות אחרות, והוא לא התייחס כלל לגירסה הנ"ל. לא ניתן גם כל הסבר מדוע הנתבעת מס' 3לא הביאה את מר בוחניק דוד להעיד בענין. כלל ידוע הוא, כי משנמנע בעל דין מלהביא ראיות העשויות לתמוך בעמדתו, יש בכך כדי לחזק ראיות הצד שכנגד. עולה מן האמור, כי הנתבעת מס' 3החזיקה על גג המפעל סולם פגום אשר שימש כדרך מעבר שגרתית בין שני הגגות, יותר מכך עובד מטעמה הוא שהוביל את מנהל הנתבעת מס' 1והתובע לעבר הסולם ובהנחיית מהנדס המפעל המליץ בפני התובע להשתמש בסולם זה. כפי שצויין כבר המחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית לטובת מבקרים או מוזמנים. התובע היה בגדר מוזמן במקום. הנתבעת מס' 3כמחזיקה במפעלה החזיקה סולם פגום על גג המפעל. היא היפרה חובת הזהירות באחזקת סולם פגום זה ששימש מלכודת למבקר במקום, והיפרה חובת הזהירות בהפניית התובע לעבר סולם זה כדרך גישה לגג האסבסט, באמצעות עובד מטעמה. 22.5כאשר מספר מזיקים מבצעים כל אחד מעשה נזיקין וכולם יחדיו גורמים לנזק אחד הרי שהם מעוולים יחד, ובשל כך אחראים הם כלפי הניזוק יחד ולחוד (ראה "דיני הנזיקין" ג. טדסקי תש"ל סע' 282, 285). בהתחשב בכך, יש לקבוע כי הנתבעות 1ו- 3אחראיות כלפי התובע יחד ולחוד בשל הנזקים שנגרמו לו וכך גם הנתבעות 2ו- 4בשל היותן מבטחות של הנתבעות 1ו- 3בשל אחריותן כלפי התובע. על פי סעיף 84לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) רשאים מעוולים לתבוע שיפוי מכל מעוול החב על אותו נזק. המבחן למידת ההשתתפות בין שותפים לעוולה הוא על פי מבחן "האשמה המוסרית". לכן קביעת מידת ההשתתפות בין שני מזיקים אינה תלויה באחריותם כלפי הניזוק. "יתכנו מקרים בהם יהא זכאי מעוול לדרוש מהמעוול האחר השתתפות שהיא כדי % 100(ראה "דיני הנזיקין" הנ"ל סע' 302). כאשר מתקשה בית המשפט לקבוע שעור חלקו של כל אחד מן המעוולים בגרימת תאונה, נוהג בית המשפט לחלק האחריות באופן שווה (ראה ע.א. 600/86עמיר ואח' נ. קונפינו פ"ד מו (3) 233, 251). 22.6טוענת הנתבעת מס' 3כי יש לחייב התובע בתרומת רשלנות לתוצאות התאונה הנדונה, הואיל ובעצמו היפר חובת זהירות. מדובר בעובד וותיק יחסית אחר ארבע שנות עבודה אשר שימש כראש צוות גם עליו היה לבחון הסולם קודם שהשתמש בו. לענין זה נפסק מזה כבר: "מגמה שהשתרשה, בהלכות שנקבעו בפסיקת בית משפט זה, היא, במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, שיש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל, או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי עבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (ראה ע.א. 655/80מפעלי קירור בצפון בע"מ נ. מרציאנו פ"ד לו (2) 592בעמ' 604-603). כשהרשלנות ברורה לא יהסס בית המשפט ליחס רשלנות תורמת. לכן כשעובד הגביר הסיכון שלא לצורך חייב אותו ביה"מ בתרומת רשלנות בשעור % 10(ראה ע.א. 971/90חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ. סמרי ואח' פ"ד מו (4) 421, 427). במקרה הנדון הייתי מחייב התובע בתרומת רשלנות בשעור % .10עם זאת אינני יכול להתעלם מן העובדה שמעבידו ביקר במקום ולא העיר דבר לגבי הסולם הפגום, וגם לא חייב התובע ליטול סולם תקני שהיה ברשותו. בנסיבות אלה הנני מחייב התובע בתרומת רשלנות בשעור % 5בלבד. בהתחשב בדברים שנאמרו אודות חלוקת האחריות בין המעוולים ותרומת רשלנות התובע הייתי מחלק האחריות לתאונה כדלקמן: הנתבעות 1ו- 3% 47.05כל אחת והתובע %.5 .22.7הנתבעת מס' 3הגישה הודעת צד ג' כנגד עזבון שבתאי העליון. בין היתר, טוענים כנגד הצד השלישי כי התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה מצידו של הצד השלישי. לא הונחה כל תשתית ראייתית ממנה ניתן להסיק מסקנות אלה כלפי הצד השלישי. לא הוכחו עובדות המצביעות על הפרת חובת זהירות מצד הצד השלישי, או הפרת חובה חקוקה על ידיו. בנוסף טוענת הנתבעת מס' 3כי על הצד השלישי לשפות אותה בשל כל נזק שיגרם לה עקב ההסכם שנכרת בין הצדדים (ראה סע' 3ו- 4לעיל). בתחילה הוגש צילום מן ההסכם בכפוף להגשת המקור (סע' 3לעיל). בהמשך הדברים הוגש תצהירו של בנו גרובר אליו נלווה צילום ההסכם, ובו אישר כי הסכם זה נחתם על ידיו מטעם נתבעת מס' 3ועל ידי שבתאי עליון. בכך לכאורה הוכח מי הם החתומים על המסמך. יחד עם זאת, איש מהצדדים לא שב להתייחס להסתייגות שהושמעה, לפיה צילום המסמך נתקבל בכפוף להגשת מקור המסמך כראיה. לא היה כל ויתור על הסתייגות זו ולא הובאה כל ראיה להסביר כיצד לא הוגש המסמך המקורי, ואם קיים או אבד. יש לחזור ולהדגיש כי המסמך נתקבל כראיה בכפוף להגשת המקור (פרוט' 61). בהמשך הסכימו הצדדים להגשת אישור בכתב מאת גרובר בנו כי הוא חתום על המסמך (פרוט' 86). רק בהקשר זה הוגש התצהיר נ/ 29(פרוט' 94-93). בסיכומיהן הנתבעות מס' 3ו- 4לא טרחו כלל להתיחס לקבילות ההסכם נ/ 17ומדוע יש להסתפק בצילום לאחר שנמנעו מלהגיש את המקור (ראה עמ' 5לסיכומיהן). הצד השלישי כפר בקבילות המסמך בכתב הגנתו ובמהלך הדיון. הכלל הוא שעל המבקש להסתמך על תוכנו של מסמך כראיה, חייב להגיש לבית המשפט את המסמך המקורי ולא העתק כלשהו או עדות בעל פה (א. הרנון "דיני ראיות" חלק א עמ' 146- להלן ייקרא בקיצור "הרנון"). כלל זה הוא חלק מן "כלל הראיה הטובה ביותר". הטעמים לכלל מבוססים על ההגיון וניסיון החיים. בהעתק לעומת המקור קיים החשש מטעויות בתום לב או בזדון. כן יתכן שרק במקור ימצא הצד שכנגד פרטים כאלה שיאפשרו לו לטעון כי יש ליחס למסמך משמעות שונה מזו שמיחס לה הצד שהגיש את מסמך ("הרנון" עמ' .147) צילום של מסמך יכול להתקבל כראיה רק אם נתקיימו תנאים שונים שלא הוכחו בפני (הרנון עמ' 150). הנתבעים 3ו- 4לא טרחו להוכיח קיום איזה מן התנאים המצדיקים הגשת ראיה משנית - לדוגמא, הוצאת בעל דין, המצאות המסמך המקורי בידי זר שלא ניתן לכפותו, אבדן המסמך המקורי או השמדתו ("הרנון" עמ' 154-152, י. קדמי "על הראיות הפן האזרחי" עמ' 286-188). יותר מכך אין גם להתעלם מן העובדה כי הצד השלישי בינתיים נפטר ולגבי עזבון נטיית הפסיקה הינה לדרוש מידת הוכחה מוגברת. סיכומו של דבר, איפוא, עולה כי לא הוגש כלל ההסכם שבין הנתבעת מס' 3לצד השלישי ולא הוכח על כן הסדר השיפוי שבין בעלי דין אלה. יצויין במאמר מוסגר כי לו היה מוכח הסכם השיפוי היה נדרש בית המשפט להכריע בשאלה קשה, אם היה בהסכם זה כדי לחייב הצד השלישי, אף שהתאונה ארעה במידה רבה בשל רשלנות הנתבעת מס' 3, שהציבה הסולם הפגום בדרך למקום העבודה ואף הפנתה התובע לשימוש בסולם זה (ראה לענין זה ע.א. 971/90חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ. סמרי ואח' פד"י מ"ו (4) 421בע"מ 429-427, ע.א. 541/67חברת מקורות בע"מ נ' נועה שאלתיאל ואח' פד"י כ"ב (1) 625). 22.8נובע מן האמור לעיל, כי יש לחלק האחריות לנזקיו של התובע כדלקמן: - הנתבעות 1ו- 3חייבות בפיצוי התובע יחד ולחוד על מלא נזקיו בניכוי תרומות רשלנות בשעור %.5 - כל אחת מהנתבעות 1ו- 3זכאיות לשיפוי מרעותה בשעור מחצית חיובה. - הנתבעת 2חבה בשיפוי נזקה של נתבעת מס. 1והנתבעת 4חבה בשיפוי נזקה של נתבעת מס. 3כמבטחות של הנתבעות. .23סיכומו של דבר הנני מורה כדלקמן: 23.1על הנתבעות לפצות את התובע בשל נזקיו בשעור שנקבע לעיל (בסעיף 22.8) לפי פירוט הנזק לעיל (בסע' 21.5), וזאת בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל, וזאת בכפוף לאמור להלן. 23.2בשל כאב וסבל שנקבע לעיל בסך - 100.000ש"ח על המרעות לשלם לתובע רבית כחוק מיום התאונה 20.3.89ועד התשלום בפועל. בשל הוצאות שנגרמו לתובע בסך - 10.000ש"ח, יש לשלם רבית כחוק מאז הגשת התביעה ביום 9.12.91ועד התשלום בפועל. 23.3בעריכת חישובי הרבית כאמור, יש לנכות גמלאות המל"ל מהפסד השכר בעבר. 23.4על המרעות יחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום תשלומן ע"י התובע ועד לפרעון בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 220.165ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. 23.5הנני מורה על דחיית התביעה בהודעת צד ג'. על הנתבעת מס. 3לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך - 100.000ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. עו"ד מייל: אני מבקש לעכב את ביצוע פס"ד. בדעתנו לשקול הגשת ערעור בענין הנדון. החלטה בענין זה ניתן פס"ד ארוך ומפורט ויש להניח כי על הצדדים לשקול פסק דין זה על מנת לפרט טענותיו לגבי עיכוב ביצוע. לכן, אם בדעת מי מהנתבעים או הצדדים השלישיים לבקש עיכוב ביצוע מתבקשים הם להגיש בקשה לענין זה ובקשה זו תשמע במועד שיקבע על ידי ביהמ"ש. תאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה