קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת מכסה מנוע על האצבעות: א. 1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים, שלטענתו ארעה ביום 3/5/93. 2. על פי עובדות כתב התביעה, נהג התובע ברכבו ממקום עבודתו בבית חולים רמב"ם לביתו בכפר פראדיס ובמרחק מה מביתו הבחין באדים העולים ממנוע רכבו ושעון החום מסמן על התחממות המנוע. 3. על פי האמור בתביעה, המשיך התובע בנסיעה עד לחניה שמתחת לביתו, שם פתח את מכסה המנוע וגל של אדים התפרץ והתובע צעד בפתאומיות לאחור, דבר שגרם למכסה המנוע ליפול על אצבעותיו של התובע. לפי הנטען, נטרק מכסה המנוע על אצבע 2בכף ידו הימנית כשניסה לתפוס את מכסה המנוע. 4. הנתבעת כפרה בארוע כפי שתואר בכתב התביעה, ועל אחריותה לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1985. 5. בפני הובאו ראיות הצדדים בענין החבות בלבד. 6. דיון ומסקנות א. מטעם התובע הובאה עדותו שהוגשה בתצהיר ועדותה של הגב' רימה אשר לא היתה עדת ראיה לתאונה. ב. מטעם הנתבעת לא הובאו כל ראיות. ג. הצדדים חלוקים ביניהם, הן בהיבט העובדתי של ארוע התאונה והן בהיבט המשפטי, שמשמעו האם מהווה התאונה, בהנחה שארעה כפי שהעיד התובע, "תאונת דרכים". 7. ארוע התאונה א. עדותו של התובע היתה עקבית וברורה ולא נתגלעו בה במסגרת החקירה הנגדית כל תמיהות או פריכות. ב. העובדה שהרכב לא נזקק לתיקון בעקבות הארוע איננה סותרת את גרסת התובע. אפשרי שהרכב התחמם עקב הנסיעה ולאחר שהתובע בדק ומצא כי חסרים בו מים , הוסיף אותם ובכך באה הבעיה על פתרונה, כפי שהעיד (עמ' 5 לפרוטוקול). ג. לא מצאתי גם חסר הגיון בגרסת התובע. אומנם התובע פסע לאחור לטענתו, אך ידיו הושטו קדימה, ויתכן שמסיבה זו לא היו זרועותיו או כפות ידיו מתחת למכסה המנוע, רק קצות האצבעות. ד. גם העובדה שהתובע לא נפגע באצבעו הארוכה, אלא דווקא באצבע 2 איננה מפריכה את גרסתו. לא נטען כי כף ידו היתה פתוחה וישרה אלא התובע עשה פעולה, שנמנע ממנו לשחזר אותה במפורט בשל היותה ספונטנית ומהירה, בנסיון למשוך את ידו, והאצבע שנפגעה היא האצבע השניה. ה. הנתבעת מבקשת עוד לקבוע כי גם לאור התעודה הרפואית שצורפה ניכר כי גרסתו של התובע איננה נכונה. לפי נטען בתעודה ניראים תקונים ושינויים וכתבי יד שונים. ו. התעודה צורפה לתצהירו של התובע ולא הובאה כל התנגדות מטעם הנתבעת לכך. ז. כשם שלא ניתן לקבל חיזוק לגרסת התובע מן הרשום בתעודה, כך קשה לקבוע העדר מהימנותו על פי הרישומים שנעשו בה. ח. ראשית, ברישום המפרט את תאור התאונה לא ניתן לקבוע בוודאות שהוא נעשה על ידי שני אנשים, ומדובר בשני כתבי יד. גם אם כך, התובע לא נשאל על כך בחקירתו ולא הוברר באיזה נסיבות הוספו המילים הקושרות את הנזק לארוע נשוא התביעה ועל ידי מי. ט. התאונה ארעה אומנם בסמוך לביתו של התובע אך בשעה שהיה לבדו ולכן לא היו לה עדים. י. ב"כ הנתבעת מבקש לקבוע כי הואיל ומדובר בעדות יחידה של בעל דין ובהעדר נימוקים לסמוך על עדותו היחידה, מן הדין לדחות את התביעה, לאור סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971. יא. סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 קובע: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14; (2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; (4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; (5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור." יב. בית משפט המבקש להסתמך על עדותו של עד יחיד צריך לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. יג. הנימוק הנדרש הינו "טעם אמיתי" שמשמעו כפי שנקבע בע"א 79/72 האפטרופוס לנכסי נפקדים נ. פולק ואח’, פ"ד כז (1) 768. "טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר, שיש להעלותו על הכתב כמצוות החוק" דברים אלו נאמרו כנגד הנוהג לפיו הזהיר עצמו בית המשפט מפני העובדה שמדובר בעדות יחידה אך לא נימק את הטעם להסתמכותו עליה. כד. עם זאת, עולה מן ההגדרה כי הטעם האמור יכול להימצא בעדות בעל הדין עצמו, בהגיונה של הגרסה ובהערכת המיהמנות שניתנת לה נוכח יתר הראיות. טו. לא זאת בלבד שגרסת התובע סבירה והגיונית אלא התרשמתי מחקירתו כי השיב באופן ספונטני וטבעי. לגבי שאלות שלא היתה לתובע תשובה ענה ישירות כי איננו יודע ולא חיפש פתרונות או הסברים שאינם ידועים לו, ועדותו בחקירה נגדית תאמה במלואה את הגרסה בכתב התביעה. טז. גרסת התובע תואמת את הזמן והשעות שבהן קיבל טיפול רפואי על פי התיעוד שהוגש, וכך גם ככל הנוגע לנסיבות שקדמו לתאונה ולאחריה, תואמת את גרסת עדת התביעה. יז. בכל האמור, אני סבורה כי יש נימוקים דים לסמוך על עדותו של התובע, גם בהיותה עדות יחידה. 8. ארוע המהווה "תאונת דרכים" א. גדר המחלוקת הוא האם ניתן לראות בבדיקה או בטיפול המבוצע בתום הנסיעה, כאשר התובע הגיע ליעדו, "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק. ב. הגדרתה הבסיסית של תאונת דרכים בסעיף 1לחוק הפיצויים הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנוע למטרות תחבורה". "שימוש ברכב מנועי" מוגדר: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכך התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" ג. מבחינת תפיסתו התחבורתית של החוק אין ספק כי טיפול או תיקון הנעשים במהלך הדרך על מנת לאפשר המשך הנסיעה הם בבחינת טיפול או תיקון הנכללים בגדר הגדרתה של תאונת דרכים. ד. הקושי מתעורר לגבי טיפולים ותיקונים הנעשים בסמוך לתחילת הנסיעה או בסמוך לסוף הדרך, ובסמוך לאחר סוף הדרך. ה. לעניננו, אין ספק כי התובע הגיע ליעדו (לביתו), משמע שהטיפול לא נועד לאפשר לו המשך הנסיעה. (להבדיל מטיפול או תיקון לפני הנסיעה שגם אם יש מחלוקת אם הם בחזקת טיפול/תיקון דרך , אין ספק שנועדו לאפשר את המשך הנסיעה). ו. הרחבת המונח "תיקון דרך" או "טיפול דרך" מעבר לנדרש באופן מידי לצורך המשך הנסיעה אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו התחבורתית של החוק ועם פסיקת בית המשפט העליון. ז. בע"א 4469/95 דראושה נ. אררט חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 475 בעמ' 482, אימץ בית המשפט את ההגדרה הבאה: "אכן הטיפול הוא "טיפול דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית (ראה אנגלד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - עדכון משולב (יהלום תשנ"ו) 76)" ח. על הקביעה כי "טיפול דרך" לא יתכן כי יעשה בחצריו של מקום עבודה חזר בית המשפט גם בע"א 3024/94 אלי יונאי נ. אררט חב, לביטוח בע"מ תקדין עליון כרך 97(3) תשנ"ז/תשנ"ח 1997בעמ' 848, בהקשר לטיפול שנעשה בחצר המשק של התובע. ט. בהקשר זה ראה גם בת"א (שלום נצרת) 984/95 ניקולא שומר נ. הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ, פסק דינו של כב' השופט י. כהן (פורסם בצלטנר, חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, עמ' 3683), וכן בספרו של ריבלין, תאונות דרכים-בעמ' 106- 110, על הגישה הדווקנית והברורה לנוסח החוק בדבר תיקון/טיפול דרך. י. באם תיקון שנעשה בסמוך לפני תחילת הנסיעה ועל מנת להכשיר ולאפשר נסיעה מידית אינו נכנס בגדר תיקון טיפול דרך, הרחבת התחולה על ארועים שהתרחשו בתום הנסיעה ולאחר שהתובע הגיע ליעדו, אינה הולמת את הפרשנות שניתנה למונח זה. יא. השאלה האם תיקון או טיפול נעשה " אגב הנסיעה" כאשר הוא מתרחש מייד עם תום הנסיעה, ולאחר שהתקלה התגלתה במהלך הנסיעה, לדעתי כרוכה ואינה מנותקת מן השאלה של מטרת התיקון או הטיפול, ובאם סיים התובע את נסיעתו והגיע ליעדה הסופי של אותה נסיעה, לא יחשב הדבר לתיקון דרך. יב. יתרה מכך, הגמשת המבחן תיצור את הצורך לערוך בעתיד אבחנות מלאכותיות בין התיקון המבוצע בתוך 5 דקות מתום הנסיעה לבין תיקון המבוצע רבע שעה לאחר הנסיעה כדי לבחון איזה מהם נעשה "אגב הנסיעה". יג. הבחנה ברורה בין התיקונים שנועדו לאפשר המשך הנסיעה באופן מיידי (גם אם נותר מרחק לא רב ממקום התקלה ליעד) לבין תיקונים אחרים, תתרום גם לבהירות המצב המשפטי. יד. מבין הפרשנויות שניתנו בפסיקה והרחיבו את תחולתו של החוק גם על תיקונים/טיפולים שארעו בסמוך לאחר הגעה ליעד, עדיפה בעיני דרכם הפרשנית של השופט ריבלי (בספרו שהובא לעיל) והשופט פרופ' אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עדכון משולב תשנ"ו , עמ' 76- 79 לפיה באבחנה שיש לבצע בין פעולות אגב הנסיעה לא תכללנה פעולות שהתבצעו לאחר שהרכב הגיע ליעדו. תיחום הפעולות שיבואו בגדר "הנסיעה" ותיקון/טיפול דרך יהיה לפיכך לפעולות שהתבצעו במהלך הנסיעה עצמה. 9. לסיכום, אני סבורה כי אין המדובר בארוע המהווה "תאונת דרכים" על פי החוק ולפי כך אני דוחה את התביעה. 10. בהתחשב במחלוקת ובשאלות שהתעוררו אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך -500, 2 ש"ח + מע"מ בלבד שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.אצבעותמנוענפילה