סירוב חברת הביטוח לפצות על גניבת רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב חברת הביטוח לפצות על גניבת רכב:

התובע רכש מהנתבעת - מנורה חברה לביטוח בע"מ פוליסת ביטוח לפיה ביטח את רכבו הפרטי מסוג מיצובישי מ.ר. 02-371- 56שנת יצור .1993
בתאריך 24.11.95 בשעות הערב נגנב הרכב ממקום חנייתו מתחת לביתו של התובע בבת-ים. עם גילוי הגנבה הוגשה ע"י התובע תלונה במשטרת בת-ים.
בשעה מאוחרת יותר באותו לילה נתגלה הרכב כשהוא בוער בשדה סמוך למכון וינגייט, ועל סמך ממצאים ברכב ובסביבתו הגיעה המשטרה למסקנה כי הרכב הוצת (ראה תיק החקירה נ/1). כתוצאה מההצתה נגרם לרכב נזק כבד ושמאי מטעם חברת הביטוח קבע כי מדובר באובדן מלא (ראה חוו"ד ת/ 1(ה)).
בכתב ההגנה הלאקוני שהוגש ע"י ב"כ הנתבעת - הוכחשו באופן כמעט גורף כל
טענות התובע בכתב התביעה ובין היתר הוכחשו רכישת פוליסת הביטוח וחוות דעתו של השמאי אשר נשלח מטעם הנתבעת לבדוק את הרכב.
עוד טענה הנתבעת כי התובע הכשיל אותה בבירור החבות, הכשלה העולה כדי
תרמית, ומנע ממנה מידע חיוני באשר לנסיבות שריפת המכונית וסיבת רכישתה, מצבה המכני וערכה.
כן נטען כי התובע ביים את האירוע הנטען.
בישיבת קדם המשפט הוסיפה עורכת דין קלמן ברום טענה נוספת כנגד התובע ולפיה חברת הביטוח לא ידעה שהוא נתון לסחיטות ואיומים ואילו ידעה הנתבעת עובדה זו ייתכן ולא היתה מבטחת את רכבו.
לאחר שנשמעו הראיות בתיק הסתבר כי לא היה כל בסיס לחשדות הכבדים שהטיחו באי כח הנתבעת בתובע ובתיק המשטרה נ/ 1שהוגש לבקשת ב"כ הנתבעת אין זכר לחשד הנטען.
יתר על כן לא הובאה ראיה כלשהי להוכחת הטענה לפיה התובע היה נתון לסחיטות ואיומים.
מעיון בסיכומיו של ב"כ הנתבעת נראה כי כל טענותיו כנגד התובע מתמקדות באי גילוי מצבו של הרכב בעת שנרכש. על "עובדה" זו מלביש עוה"ד תילי תילים של הלכות והשערות אשר בינן לבין עובדות המקרה אין כל קשר.
מעדותו של התובע הנתמכת בעדותו של סוכן הביטוח מר יעקב דיין מצטיירת תמונה שונה לחלוטין מזו שמנסה לתאר ב"כ הנתבעת.
מסתבר כי אביו של התובע מר יעקב אבואף פנה למר דיין בתאריך 23.1.94וביקש לבטח מכונית מסוג וולוו 740ואף חתם על הצעת ביטוח (נ/ 1(א)).
בהצעת הביטוח צויין כי המבוטח על פי הפוליסה הינו התובע מר משה אבואף.
סוכן הביטוח לא סבר שיש צורך בחתימת המבוטח על הפוליסה ולא ביקש לקבל ממנו כל הצהרה חתומה.
גישה זו הוסברה בעדותו של מר דיין אשר אמר:ו
"ש:נ כשהאבא ביקש שהביטוח יהיה על שם משה עשית זאת?
ת:ב כן, כי אב ובן זה אותו דבר.
ש:ו לא עלה בלבך שום חשש?
ת:נ לא, עד היום אין בלבי חשש" (עמ' 22).
לאחר שהוצאה פוליסת ביטוח לרכב הוולוו, הודיע המבוטח על שינוי כתובתו, ועם תום תקופת הביטוח חודשה הפוליסה באופן אוטומטי מבלי שהתבקשה חתימת מי מהמעורבים על הצעת ביטוח חדשה.
בתאריך 21.5.95פנה התובע לסוכן הביטוח וביקש להחליף את הרכב המבוטח עפ"י
הפוליסה ברכב אחר מסוג שברולט "מונטה קרלו", והסוכן הוציא מזכר לחברת הביטוח אשר פעלה על פי בקשת המבוטח.
בתאריך 22.8.95פנה התובע למר דיין וביקש להחליף שנית את פרטי הרכבב
המבוטח לרכב מסוג מיצובישי לנסר משנת ייצור 1993, והלה הודיע לחברת הביטוח
אשר הכניסה בפוליסה את השינוי המבוקש.
בתצהירו נ/ 5מציין מר דיין כי בעת שהתובע ביקש לשנות את פרטי הרכב המבוטח לא ציין בפניו כל פרט בקשר לרכב הנ"ל, והוא הניח לאור שנת הייצור כי מדובר ברכב תקין בלי עובדה משמעותית הראויה לציון.
תמוה בעיני על שום מה ציפה מר דיין שהתובע יציין בפניו פרטים הנוגעים
למצבו של הרכב מבלי שנשאל שאלה כלשהי בענין זה.
ועוד יותר מוזר בעיני כיצד בניגוד לאמור בתצהיר "נזכר" מר דיין בעדותו בביהמ"ש שהתובע סיפר לו שהרכב במצב כמעט חדש. הייתי מצפה שעובדה זו תוזכר בתצהיר לאחר שהוצג לעיונו דו"ח בדיקת הרכב נ/ 3הכולל רשימת ליקויים. על כל פנים ברור כי התובע לא התבקש להמציא לסוכן הביטוח פרטים כלשהם הנוגעים למצבו של הרכב בעת הרכישה.
התובע אשר נחקר ארוכות ביחס למצבו של הרכב המבוטח הסביר כי לדעתו מדובר ברכב תקין ולהשקפתו הליקויים המפורטים בחוו"ד קומפיוטסט (נ/3) אינם משמעותיים והוא לא ייחס להם חשיבות והראיה כי שילם תמורת הרכב מחיר מחירון מלא.
יצויין כי גם סוכן הביטוח אשר עיין בדו"ח הנ"ל סייג את עדותו באשר למשמעות הליקויים ואמר:ב
"אינני מומחה לתקוני רכב אך אם אמנם מדובר בפגמים המשפיעים באופן ניכר על ערך הרכב היה על המבוטח להודיע לי על כך ואני כמובן הייתי מודיע זאת לחברת הביטוח כדי שתשקול את קבלת הביטוח".
בעניננו הוכח כי מבחינת המבוטח הפגמים לא השפיעו על ערך הרכב והוא השתמש
בו עד למועד גנבתו.
בע.א. 154/91 של ביהמ"ש המחוזי בירושלים אביבה אזולאי נ' הדר חברה
לביטוח בע"מ (אשר צורף ע"י ב"כ הנתבעת לסיכומיו) נקבע ע"י ביהמ"ש:ו
"מי שמציע לחברת ביטוח לבטח חפץ, כשהוא פגום, וביודעו כי פגימה זו גורעת באופן מהותי משוויו כפי שהוא היה אלמלא הפגימה, זאת מבלי לגלות את אוזנו של המבטח, אשם לא רק בהפרת חובת גילוי כלפי חברת הביטוח, אלא בהסתרת ענין מהותי במרמה, זאת בניגוד לסעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח תשנ"א-.1981
לפי סעיף 7(ג) לאותו חוק פטור מבטח במקרה כזה מתשלום תגמולי ביטוח".
עוד נקבע באותו ענין כי סעיף 6(ג) מטיל חובה על המבוטח לגלות אוזנו של
המבטח על פגימה כזו מיוזמתו הוא ומבלי שנשאל על כך.
אלא מאי, שבענין אזולאי שצוטט על ידי לעיל, נרכש רכב שעבר תאונה קשה ולא
היה במצב נסיעה, ב-000, 14ש"ח כאשר רכב תקין מסוג זה עולה בלמעלה מ-% 350מעל
סכום זה והוברר במהלך שמיעת הראיות כי הרכב לא תוקן עד לקרות מקרה הביטוח.
ובנוסף לכך התגלו בעדויות עובדות אשר החשידו את המבוטחת במעשים שאינם
כשרים ביחס לאותו מקרה.
שלא כן בעניננו, הרכב נרכש בתום לב לצרכי התובע ולשימושו.
הוא נהג בו כשלושה חודשים בטרם נגנב והוצת ולא היה בראיות שהובאו בפני
מאומה שיש בו כדי להחשיד אותו במעשה שאינו כשר.
העובדה שלהשקפתו הפגמים שנתגלו ברכב הינם חסרי חשיבות אין בה כדי להחשידו בכוונת מרמה כלפי חברת הביטוח בעיקר כאשר לא הובאה ראיה חד משמעית באשר לטיבם של אותם ליקויים ועלות תיקונם.
במאמרה של פרופ' ג. שלו "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" (הפרקליט כרך מ' חוברת י"א ע' 20בעמ' 25) מתיחסת המחברת לאבחנה בין גילוי בתשובה לשאלות שמפנה המבטח למבוטח לחובת גילוי יזום ואומרת:נ
"בסעיף 6טמונה הבחנה יסודית בין גילוי על פי שאלות לבין הסתרה.
מכוח סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח חייב המבוטח להשיב תשובות מלאות נכונות על שאלות המבטח בעניינים מהותיים, עניין מהותי מוגדר בסעיף 6(א), כעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכורתו בתנאים שבו. הוראת סעיף 6(א) מטילה על המבטח את הנטל להעלות, בצורת שאלות, את הענינים המהותיים עבורו. אולם מכיוון שישנם עניינים מהותיים, אשר הם מטבע הדברים בידיעתו הבלעדית של המבוטח (מחלה בה לקה בעבר או המקננת בו בהווה, מקום מועד לשריפות בחצריו וכיוצא באלה). הרחיב החוק, בסעיף 6(ג) את חובת התשובה המלאה והכנה גם למקרים של הסתרת מידע. עם זאת חובת הגילוי היזום חלה רק כאשר ההסתרה מלווה בכוונת מרמה ורק כאשר המבוטח יודע על מהותיות בעניין המוסתר [סעיף 6(ג)]".
בעניננו לא זו בלבד שלא היתה לתובע כוונת מרמה, גם לא התעורר בלבו החשד שמא יש חשיבות לדו"ח הבדיקה. יתר על כן השמאי מר קציר בעדותו בפני התבקש להתיחס לירידת ערכו של הרכב בגין הליקויים שבדו"ח נ/ 3והשיב כי להערכתו מדובר בירידת ערך של בין 5ל- 7אחוזים מהשווי הבסיסי של הרכב (עמ' 10).
לנוכח דברים אלה סבורני כי ההשוואה בין מקרהו של התובע דכאן למקרה שנדון
בע.א. 154/91 הנ"ל הינו מרחיק לכת ביותר ושלא ממין העניין. גם
בע.א. 282/89 רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' פד"י מ"ו (2)
339נדונה חובת הגילוי על פי סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח ותוצאות אי הגילוי
על פי סעיף 7(ג) לחוק וקובע כב' השופט ת. אור:ב
"סעיף 6(ג) מציג שלושה תנאים, כדי שהסתרה של עניין תחשב לתשובה שאינה מלאה ונכונה:ו
א. העניין הוא מהותי, ולפי הגדרתו של עניין מהותי בסעיף 6(א) המדובר
ב'ענין שיש בו להשפיע על נכונותו של המבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכורתו בתנאים שבו...'
ב. המבוטח יודע שהעניין אותו הסתיר הוא עניין מהותי.
ג. הסתרת הענין ע"י המבוטח נעשתה 'בכוונת מרמה'" (עמ' 354מול האות
א').
ובהמשך:נ
"על מנת שתחולנה הוראות סעיף 7(ג) לחוק הרי במקרה של אי גילוי של עניין מהותי, להבדיל מאי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה בכתב, מן ההכרח שתתלווה אליו כוונת מרמה" (עמ' 360מול האות ו').
כאמור בעניננו לא התקיים אף אחד מהתנאים שבסעיף 6(ג) וודאי שלא הוכח קיומה של כוונת מרמה מצד התובע.
בסיכומיו מפנה עו"ד קולקר למספר שאלות שהוצגו בהצעת הביטוח אולם משום מה בוחר הוא להתעלם מהעובדה שהצעת הביטוח נחתמה בשנת 1994ביחס לרכב אחר והתובע לא התבקש לחתום על הצעה חדשה כאשר הוארך הביטוח עם תום השנה או כאשר הוחלף הרכב המבוטח פעמיים.
עוד מפליג ב"כ הנתבעת בסיכומיו בטיעונים הנוגעים להחמרת הסיכון אולם לא ירדתי לסוף דעתו באיזה החמרת סיכון מדובר. התובע הודיע לחברת הביטוח על כל שינוי שחל בנוגע לפוליסה, כגון שינוי כתובת מגוריו, סוג הרכב וטיב המיגון ועל כן תמוה בעיני לאיזה סיכון מכוון עוה"ד ובמה הוחמר אותו סיכון.
טענות ב"כ הנתבעת באשר להכשלת בירור החבות מוטב להן שלא היו מועלות כלל
כיוון שלא זו בלבד שאינן ממין הענין, הן סותרות את הראיות שהובאו בפני.
השמאי מר קציר, נשלח לבדוק את הרכב ע"י חברת הביטוח ומטעמים השמורים עמו בחר שלא ליצור קשר עם התובע, ומעולם לא שוחח עימו ולא ביקש ממנו מסמך כלשהו. כיצד אם כן יכול היה התובע להציג לו את טופס הבדיקה נ/3? לב"כ הנתבעת פתרונים.
גם הטענה כאילו הועלם מהמבטחת מידע חיוני אודות זהות הבעלים של הרכב
הינה טענה חסרת שחר, כמו הטענה לפיה נעשה נסיון להעלים מהמבטחת את מצבו
הכלכלי של אבי התובע.
ראשית העיד סוכן הביטוח מר דיין כי מבחינתו אין משמעות להעברת בעלות ברכב בתוך המשפחה ובמסגרת המשפחה כלל הורים ואחים, והרכב הנדון נרכש על שם גיסו של התובע.
ובאשר לבעיותיו הכלכליות של אבי התובע לא הובאה ראיה כלשהי הקושרת בין נושא זה לגניבת הרכב והצתתו ואני סבורה שנעשה כאן נסיון להכפיש את התובע ללא כל בסיס עובדתי מתוך כוונה להסיט את תשומת הלב מן השאלות שבמחלוקת וזאת בהמשך להפרחת רמזים בלתי מבוססים כאילו התובע ביטח את הרכב בכפליים מערכו ולאחר מכן הצית אותו (עמ' 16).
ערך הרכב
כפי שציינתי לעיל השמאי מר קציר נשלח על ידי הנתבעת כדי לבדוק את הרכב שהוצת. שכרו של השמאי שולם ע"י המבטחת והדו"ח שערך ממוען אליה. אי לכך, קשה שלא להביע פליאה על השגות ב"כ הנתבעת באשר לתוכנה של חווה"ד.
מעדותו של מר קציר הסתבר כי הוא לא פנה לתובע ולא ביקש לקבל ממנו מידע
באשר למצב הרכב והסתפק בבדיקת השרידים ואילו ב"כ הנתבעת אשר כבר ידע על קיומו
של דו"ח הבדיקה נ/ 3בחר שלא להציג לעד שאלות ישירות מנימוקים טקטיים ומאותם טעמים בחר שלא להגיש חוות דעת מטעמו. גישה טקטית זו שנוקטת מבטחת כלפי מבוטחה אינה מקובלת עלי ולהשקפתי אם סבר מי מטעם הנתבעת כי חוו"ד השמאי מטעמה אינה מושלמת היה עליה לבדוק נושא זה לעומק ולא לנקוט בשיטה של שאלות חלקיות שמטרתן להציג תמונה חלקית בלבד.
על כל פנים, לאחר שמר קציר עיין בדו"ח נ/ 3קבע כי לאור האמור בו יש לקבוע ירידת ערך בשעור של 7- 5אחוז מערך הרכב.
ולמען הזהירות החלטתי לאמץ את הגישה המחמירה ולהפחית מערכו של הרכב כפי
שנקבע בחווה"ד ת/1(ה) %.7
בחקירתו הנגדית של התובע ובסיכומיו לא התיחס ב"כ הנתבעת לסעיף ההוצאה בגין שכירת רכב חלופי.
אשר על כן אני מניחה שמקובל על הנתבעת כי התובע היה זכאי לרכב חלופי למשך 37יום כפי שנקבע בפוליסה.
לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת בתשלום שוויו של הרכב על פי הערכת
השמאי ולאור עדותו בפני בסך 178,.47
עבור רכב חלופי ל- 37יום אני מחייבת את הנתבעת בסך 700, 3ש"ח, וכן 605ש"ח החזר התשלום למע"צ עבור כיבוי השריפה.
סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.11.95ועד למועד התשלום בפועל.
מאחר והפוליסה אינה מכסה נזק לחפצים אישיים אין אני מחייבת את הנתבעת
בפיצוי בגין נזק זה.
באשר להוצאות
בע.א. 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ(1) 589נאמרו ע"י כב' השופט בך דברים אשר משקפים את גישת ביהמ"ש לאופן ניהול תביעות דוגמת זו שבפני (עמ' 603מול האות ה'):ב
"שמא יישמע החשש, שהכללים המוצעים עלולים להכביד על ציבור המבוטחים ולעודד את חברות הביטוח לסרב לפצות את המבוטחים כאשר אלה טוענים שבוצעו אצלם פריצות וגנבות, הרי אין לחשש כזה מקום.
הרי ברור הוא, שבכל מקרה שבו מודיע המבוטח שבוצעה התפרצות לביתו או לחנותו והוא מתלונן על כך במשטרה, וקיימים סימנים חיצוניים המצביעים על ביצוע אותה עבירה, יש בהודעתו ובנסיבות הלוואי כדי לבסס לכאורה במידה מספקת את תביעתו. אין להניח כי חברת ביטוח, המכבדת את עצמה ואת המוניטין שלה, תסרב במקרה כזה לכבד את חבותה, אלא אם כן יש בידה מידע וראיות בעלי משקל, המעוררים חשד של ממש, שמעשה הפריצה בויים ושההודעה לא הוגשה בתום לב" (ההדגשה שלי - ש.ד.).
בעניננו לא זו בלבד שלא היה בידי חברת הביטוח כל מידע ממשי המעורר חשד שהאירוע בויים, כל טענותיה בענין זה התגלו כחסרות בסיס (ראה נ/1) וסבורני כי אם לא אביע את מורת רוחי מהנסיון להתחמק מחבות על ידי פסיקת הוצאות לדוגמא יהא בכך עידוד לנוהג פסול לדחות תביעות ללא בסיס בתקווה שלאור התמשכות הדיונים עשויים המבוטחים להתיאש ולהסכים להסדרים שיקפחו אותם.
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור %20

מהסכום שנפסק על ידי בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום
ועד למועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גניבת רכב נכה

  2. גניבת רכב מונע

  3. ביום גניבת רכב

  4. עורך דין גניבת רכב

  5. גניבת רכב ממוסך

  6. גניבת רכב מליסינג

  7. גניבת רכב בנתניה

  8. עונש על גניבת רכב

  9. גזר דין גניבת רכב

  10. גניבת רכב ממגרש חניה

  11. מה העונש על גניבת רכב

  12. גניבת רכב נזקים עקיפים

  13. גניבת רכב ע''י שב''חים

  14. כסף מהביטוח על גניבת רכב

  15. ערעור פלילי על גניבת רכב

  16. ביטוח גניבת רכב מליסינג

  17. עונש על ניסיון גניבת רכב

  18. גניבת רכב מחניה ליד הבית

  19. ביטוח גניבת רכב - תאונות

  20. גניבת רכב ממגרש – אחריות חברת שמירה

  21. גניבת רכב - אזעקה לא תקינה

  22. ביטוח גניבת רכב משועבד לבנק

  23. הוכחת גניבת רכב לחברת הביטוח

  24. גניבת רכב במכון שטיפת מכוניות

  25. גניבת רכב שנקנה ממדינת ישראל

  26. הרשעה בעבירת ניסיון גניבת רכב

  27. תביעה נגד מנורה ביטוח גניבת רכב

  28. חברת הביטוח לא משלמת על גניבת רכב

  29. ביטוח גניבת רכב - מחירון יצחק לוי

  30. סעיף מיגון בפוליסת ביטוח גניבת רכב

  31. ביטוח מקיף סובארו ג'סטי - גניבת רכב

  32. גניבת רכב זמן קצר לאחר תחילת הביטוח

  33. פיצוי על גניבת רכב נמוך ממחיר מחירון

  34. סירוב חברת הביטוח לפצות על גניבת רכב

  35. תביעה נגד מושב - אחריות בגין גניבת רכב

  36. ניסיון לרמות חברת ביטוח - ביום גניבת רכב

  37. האם פציעה בזמן גניבת רכב מהווה תאונת דרכים

  38. חברת הביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - תביעה

  39. מדיניות ענישה מחמירה כלפי העבירות פריצה וגניבת רכבים

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון