בוועדת הערר ובבית-הדין האיזורי נדחתה טענת המערערת שהעבודה שהוצעה לה לא היתה "עבודה מתאימה", בנימוק שסעיף 127ז לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), לא התייחס לנסיבות המשפחתיות של המובטל או להיקף המשרה כנימוק לראיית העבודה כ"לא מתאימה" לעניין זכאות לדמי אבטלה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לעבודה לא מתאימה בלשכת האבטלה: השופט אזולאי: 1. מדובר בערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי, אשר דחה את ערעור המערערת על החלטה של ועדת העררים שליד מועצת לשכת שירות התעסוקה (להלן - ועדת הערר), בה נדחה ערר המערערת על רישום "סירוב" יציאה לעבודה. 2. המערערת היתה רשומה כדורשת עבודה בשירות התעסוקה. ביום 27.4.1988 נשלחה לעבודה כתופרת במפעל "אלרון" בפתח-תקוה, ומשלא היתה מוכנה לקבל את העבודה, נרשם לה ה"סירוב" נשוא העתירה שלפנינו. 3. המערערת הינה אם לילד בגיל חמש, ומתגוררת במגדיאל. היא עבדה כתופרת במפעל "יצירות קרנית" בכפר מלל בקרבת ביתה החל בחודש 6.85 עד .31.3.1988 שעות העבודה במפעל היו מ- 08.00 עד 13.00; בחודשים 10.87 עד 3.8 עבדה בהיקף של 4.5 שעות ביום, ובחודש 3.88- בהיקף של 5.5 שעות ביום. העבודה שהוצעה לה היתה בהיקף ממוצע של 6.5שעות ביום, כרוכה בעבודה אחר הצהרים פעמיים בשבוע, ומרוחקת יותר מביתה. 4. בוועדת הערר ובבית-הדין האיזורי נדחתה טענת המערערת שהעבודה שהוצעה לה לא היתה "עבודה מתאימה", בנימוק שסעיף 127ז לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), לא התייחס לנסיבות המשפחתיות של המובטל או להיקף המשרה כנימוק לראיית העבודה כ"לא מתאימה" לעניין זכאות לדמי אבטלה. 5. בערעור לפנינו טענה המערערת: א) בניגוד לעבודתה הקודמת, לא איפשרה לה העבודה המוצעת לטפל בבנה ההולך לגן; ב) החלטת שירות התעסוקה לשלוח אותה לעבודה שהוצעה לה ולרשום לה את ה"סירוב" היתה שרירותית; ג) על-פי הנחיה פנימית של שירות התעסוקה, יש להציע לאם לקטין, שעבדה לפני האבטלה במחצית המשרה, עבודה בהיקף דומה. 6. בתשובה לטענות המערערת תמך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-הדין האזורי מנימוקיו, ובאשר להנחיה האמורה, טען שאינה מחייבת ואינה חלה על המערערת, הואיל ועבודתה במשרה חלקית נמשכה פחות משלוש שנים והיתה בהיקף משרה העולה על מחצית המשרה. 7. מעיון בסעיף 127ז לחוק הביטוח הלאומי עולה כי צדק בית-הדין האזורי בקביעתו האמורה. לפי סעיף זה יש לראות עבודה מוצעת כעבודה מתאימה, אם היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד המבוטח תוך שלוש השנים שקדמו לאבטלה, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני; אם השכר המוצע בה שווה לפחות לדמי האבטלה; ואם העבודה אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו. אין בסעיף זה כל התייחסות למצב המשפחתי או לחלקיות המשרה כאינדיקציה לראיית העבודה כ"עבודה מתאימה". 8. ביחס להנחיה האמורה, אכן היתה הסתמכות בהנחיה זאת של סמנכ"ל שירות התעסוקה על האלמנט של - "עבודה שהיא מסוג העבודה העיקרית בה עבד תוך שלוש השנים שקדמו" האמור בסעיף 127ז, כבסיס לכך שיש להציע עבודה במחצית המשרה לאמהות לקטינים שעבדו בשלוש השנים שקדמו לאבטלה במחצית המשרה, אך אין לראות בה פרשנות נכונה של סעיף 127ז האמור, אלא הנחייה פנימית ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת של פקידי שירות התעסוקה בבואם להציע עבודה לאם לקטין. אילו היתה סטיה מהנחיה זאת או שהיתה עילה אחרת להתערבות בהפעלת שיקול הדעת של ועדת הערר היה מקום לשקול אם קיימת עילה להתערבות שיפוטית (ראה בג"צ 389/80[1]; בג"צ 528/81[2]. אך במקרה זה לא היתה סטייה מההנחייה האמורה, הואיל והמערערת לא עבדה בהיקף של מחצית המשרה בשלוש השנים שקדמו לאבטלה. 9. באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת, אין בסיס לטענת המערערת שהחלטת שירות התעסוקה היתה שרירותית. מטרתו של החוק ביחס לצורך להציע "עבודה מתאימה" הינה לאפשר לאדם שנקלע לתקופת אבטלה זמנית להימנע מניתוק מסביבתו המקצועית, ולגשר על פני תקופות העבודה מבחינת המשכיות העבודה ורמת ההכנסה (דב"ע מ"ב/1- 91). אכן קיים קושי לאמהות לקטינים לעבוד בהיקף של משרה מלאה, אך נשים רבות עומדות בכך תוך קבלת הקלות מסויימות, ואין בחוק הביטוח הלאומי זכות מוקנית לדמי אבטלה בהעדר נכונות לעבוד בהיקף משרה העולה על מחצית המשרה. בהנחיה הפנימית האמורה נקבעו אמות מידה ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת לגבי עבודות המוצעות לאמהות לקטינים, אך הן מוגבלות רק למקרים שבהם התגבש מצב קבוע של עבודה עד למחצית המשרה במשך תקופה ארוכה של שלוש שנים לפני האבטלה. לא ניתן לומר על הנחיה זאת שהיא שרירותית, הואיל והיא חלה באופן שווה על קטגוריה של אמהות לקטינים, שרכשו לעצמן הרגלי עבודה קבועים, בהיקף של פחות ממחצית המשרה במשך תקופה שאינה פחותה משלוש שנים, והיא עולה בקנה אחד עם גישתו של סעיף 127ז לחוק הביטוח הלאומי, המתחשבת בסוג העבודה בה עבד המבוטח בשלוש השנים שקדמו לאבטלה. .10לאור האמור, אין מקום להתערב בפסיקת בית-הדין האזורי, ואנו דוחים את הערעור. בהתחשב בטיב ההליך אנו נמנעים מחיוב בהוצאות.סירוב עבודה